כשאור החנוכה פוגש את לבה של ירושלים

עובדי הוראה מכל רחבי הארץ האירו את ירושלים בסיור חנוכיות מרגש

עשרות אוטובוסים בהם עובדי הוראה ובני משפחותיהם צבעו את הבירה באור החג, בסיורי חנוכיות מלאי חוויות. את המסע פתחנו באווירה חגיגית במסיבה וארוחה חגיגית בשורש, שם קיבלה את פנינו ברנית גולן יוסובש, יו"ר סניף ירושלים.

ברנית הקריאה את ברכתה של מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, וחיברה בין אור החנוכה לאתגרים המקצועיים שלפנינו. לצד החגיגיות, לא שכחנו לרגע את הלב הפועם של המדינה. נשאנו תפילה משותפת לשובו המהיר של החטוף האחרון ולשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון.

משם, יצאנו למסע קסום בלב ירושלים. ירדנו אל גיא בן הינום, חולפים על פני חוצות היוצר בדרכנו לשכונת ימין משה הציורית. הפעם זכינו להתלוות לחברי סניף חיפה, בהובלתה של המדריכה המקסימה והידענית, רחל כהן. הדרך הובילה אותנו דרך בריכת הסולטן ומשכנות שאננים, אל מנהרת הר ציון שסיפרה את סיפורה של העיר החצויה, ומשם לקבר דוד.

רגעי שיא נרשמו בביקור במרתף השואה, שם נחשפנו לסיפורה המצמרר של חנוכיית משפחת פוזנר, ובסיור ברובע היהודי חגגנו מלאי שמחה יחד עם מאות החנוכיות שהאירו את ליבנו ואת ירושלים. הצטלמנו מול מנורת הזהב המרשימה ושמענו שיש בה למעלה מ-45 קילו זהב טהור. את הערב חתמנו ברחבת הכותל המערבי בתפילה חרישית, ואחרי שכתבנו פתק לנפש יצאנו למכון דוידסון שם חיכו לנו סופגניות חמות ושתייה מחממת.

תודה לעמותת המורים על השותפות והפינוק, וליו"ר הסניפים על העשייה הברוכה. חזרנו הביתה כשהקור הירושלמי נשאר בחוץ, אך הלב חם ומלא באור, גאווה ותקווה.

סיור מקצועי בחיפה והסביבה בהשתתפות מזכ״לית הסתדרות המורים: חיזוק מעמד החינוך וההובלה החינוכית בשטח

מזכ״לית הסתדרות המורים קיימה השבוע יום סיורים מקצועי במוסדות חינוך בחיפה והסביבה, יחד עם סגנית המזכ"לית ויו״ר סניף חיפה והסביבה, עדנה דוד. הסיור נועד להעמיק את ההיכרות עם העשייה החינוכית בשטח, לחזק את הקשר עם הנהלות בתי הספר והצוותים החינוכיים, ולעמוד מקרוב על האתגרים וההצלחות של מערכת החינוך באזור.

הסיור נפתח בבית הספר היסודי „נאות פרס” בחיפה, בניהולה של אסתי אזולאי. במהלך הביקור הוצגה עשייה חינוכית ערכית ומקצועית, הנשענת על הובלה ניהולית משמעותית וצוות חינוכי מחויב, הפועל לקידום אקלים חינוכי מיטבי ולמידה משמעותית.

בהמשך ביקרו המשתתפים בבית הספר היסודי הוותיק „נופים” בשכונת הכרמל, בניהולה של אסתי גרינבוך. הביקור עמד בסימן הובלה חינוכית חדשנית, עבודה צוותית מגובשת והשקעה מתמשכת בקידום כל תלמיד ותלמידה, תוך התאמה לצרכים המשתנים של הקהילה החינוכית.

משם המשיך הסיור לבית הספר היסודי „דגניה” בקריית חיים, בניהולה של טניה גולדין. בביקור הודגש החיבור ההדוק בין בית הספר לקהילה, לצד מקצועיות, מסירות וראייה חינוכית רחבה של הצוות החינוכי.

חלקו הבא של היום הוקדש למפגש מקצועי עם מנהלים ומורים משלוש חטיבות הביניים בקריית מוצקין: חטיבת „רבין” בניהולה של ליאורה הגין, חטיבת „נתניהו” בניהולה של ד״ר קרן בבלי, וחטיבת „רמון” בניהולו של שרון לוי. המפגש עסק בשיתופי פעולה בין מוסדות חינוך, בהתמודדות עם אתגרי החינוך העל־יסודי ובהובלת תלמידים להישגים לימודיים, ערכיים וחדשניים.

את יום הסיורים חתם כנס מקצועי רחב בהשתתפות כ־250 מנהלים וסגני מנהלים מהאזור. בכנס נדונו סוגיות מרכזיות ובהן הסכם השכר המתקרב, חיזוק מעמד עובדי ההוראה, שיתוף הפעולה עם ההורים ונושאים מערכתיים נוספים שעל סדר יומה של מערכת החינוך.

מזכ״לית הסתדרות המורים אמרה במהלך הסיור:
"פגשנו מקרוב את העוצמה של מערכת החינוך שמי שמוביל אותה הם: מורות, מורים, מנהלות, מנהלים וגננות. הם מבצעים את המלאכה באמונה ובהתמדה יומיומית.  אני גאה בכל אחת ואחד מנשות ואנשי החינוך האיכותיים והמסורים שפגשתי היום."

עוד הודתה המזכ״לית לבתי הספר, להנהלות ולצוותים החינוכיים על קבלת הפנים והשותפות, וכן לסגנית המזכ"לית ויו״ר סניף חיפה והסביבה, עדנה דוד, על ההובלה והליווי המקצועי לאורך היום.

סיור מקצועי התקיים בימים האחרונים במוסדות חינוך בעיר נתניה, בהשתתפות נציגות הסתדרות המורים ויו"ר סניף נתניה וצפון השרון, עליזה מדינה. במסגרת הסיור ביקרו המשתתפים בחמישה בתי ספר בעיר, נפגשו עם הנהלות המוסדות וקיימו שיח פתוח עם עובדות ועובדי הוראה.

הסיור נפתח בבית החינוך נעמי שמר, בניהולה של מזל דיין. במהלך הביקור הוצגה תפיסה פדגוגית המדגישה את פיתוח השיח הבית־ספרי ככלי מרכזי ללמידה משמעותית ולחיזוק האקלים החינוכי.

בהמשך ביקרו המשתתפים בבית הספר היסודי בארי, בניהולה של עמליה אמיר הולבינגר. במהלך הביקור הוענקה למנהלת תעודת הוקרה על זכייתה ב“אות ראש העיר למופת בחינוך לשנת תשפ״ה”, כהוקרה על מנהיגות חינוכית ערכית, איכותית ומכילה, הרואה בתלמידים, בצוות ובהורים חלק מקהילה חינוכית אחת.

הסיור המשיך לקריית החינוך חמ״ד ריגלר, שם נפגשו המשתתפים עם מנכ״ל המוסד אורי כהן ועם מנהל חטיבת הביניים דני אליהו. השניים הציגו את המודל החינוכי של שילוב ערכי היהדות לצד מקצועות העתיד, תוך דגש על אמונה ביכולתו של כל תלמיד לממש את הפוטנציאל האישי שלו – גישה הבאה לידי ביטוי גם בהישגים החינוכיים של המוסד.

בבית החינוך אפרים קישון, בניהולה של טל וידל, הוצג המבנה החדש של בית הספר, שנבנה בסטנדרטים מתקדמים של פדגוגיה עדכנית ובנייה ירוקה. בביקור הודגש הקשר בין תשתיות חינוכיות מתקדמות לבין יישום חזון פדגוגי בשטח.

את הסיור חתמו המשתתפים בחטיבת הביניים חיים גורי, בניהולה של עינב כהן, אליה הצטרפה גם עליזה בילו. החטיבה הוצגה כמוסד קהילתי, מצמיח ומכבד, השואף לשמש בית חינוכי עבור כלל תלמידותיו ותלמידיו.

במהלך הביקורים בכל אחד מהמוסדות התקיים שיח פתוח וישיר עם הצוותים החינוכיים, שעסק באתגרים המקצועיים, בעומסי העבודה ובמורכבויות השונות של עבודת ההוראה, לצד היערכות לקראת פתיחת הסכם השכר החדש. המשתתפים הדגישו את חשיבות שילוב קולם של עובדות ועובדי ההוראה בתהליכי קבלת ההחלטות במערכת החינוך.

היום נחתם בכנס לוועדי המורים בעיר נתניה, בו הוצגה תמונת המצב והכיוונים העתידיים של מערכת החינוך, וכן הנושאים המרכזיים הצפויים ללוות את הסכמי העבודה לקראת שנת 2026.

בסיום הסיור הודגש כי העשייה החינוכית בנתניה משקפת מחויבות עמוקה של הנהלות המוסדות, צוותי ההוראה ונציגי הוועדים, ופועלת לחיזוק מערכת חינוך מקצועית, ערכית וקהילתית.

הדלקת נר ראשון של חנוכה עם צוות המורים של בית הספר "שחר אשכול", בחבל אשכול, הייתה תזכורת נוספת לכוח של חינוך גם בזמנים מאתגרים.

בית הספר חוזר בהדרגה לשגרה, והשבילים והמדשאות שוב מתמלאים תלמידים. לראות אותם משחקים בחצר, צוחקים ורצים, זה מראה שלא מובן מאליו, ובטח לא אחרי התקופה שעבר האזור. זה היה רגע מרגש מאד.

צוותי ההוראה כאן מתמודדים יום יום עם אתגרים מורכבים: פערים לימודיים שנוצרו בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", לצד התמודדויות רגשיות וחברתיות של תלמידים וקהילה שלמה.

ובתוך כל זה, הם ממשיכים לעבוד במסירות יוצאת דופן, באמונה יוקדת ועם אהבה אינסופית. העשייה החינוכית מורגשת בכל פינה בבית הספר, באווירה, בקשר עם התלמידים ובנוכחות הבטוחה שהם מעניקים לתלמידים.

המורים והמורות בעוטף הם העוגן של המקום. בזכותם בתי הספר חזרו לרציפות לימודית, ובזכותם נבנה מחדש תחושת היציבות בעוטף. זו לא קלישאה, ביקור במקום מוכיח עד כמה המשפט הזה חי ונושם.

גאה בצוותים, מעריכה מכל הלב, ומאחלת שנר החנוכה הראשון יביא איתו עוד ועוד אור, חוסן ותקווה!

חג חנוכה שמח

החיבור העמוק למקום והמחויבות שלא נלמדת בשום קורס”: סיור בבתי הספר הדרוזיים ברמת הגולן

ביקור מקצועי ומרגש נערך השבוע בבתי הספר הדרוזיים ברמת הגולן, בהובלת מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, ויו״ר סניף קריית שמונה, הגליל והגולן, קרן רז פלר. במהלך הסיור פגשו השתיים את עובדות ועובדי ההוראה הפועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה, מחויבות לקהילה ולמסורת, וחיבור אנושי שמגדיר מחדש את מהות העשייה החינוכית.

“כשרוצים לראות חינוך במלוא כוחו – צריך לפגוש את האנשים שמובילים אותו,” אמרה בן דויד. “מהרגע שנכנסנו לבתי הספר היה ברור שמדובר בקהילה חינוכית שמונעת מאהבה אמיתית למקום ולתלמידים. זו מחויבות שלא לומדים בשום קורס.”

במהלך היום ביקרה המשלחת בשמונה מוסדות חינוך:

• יסודי א’ בוקעתא – בניהולו של נאיל אבו עוואד
• חט״ב בוקעתא – בניהולו של פרחאן אבו שבלי
• יסודי מסעדה – בניהולו של אומימה בטחיש
• חט״ב מגדל שמס – בניהולו של פאיז ספדי
• יסודי א’ מגדל שמס – בניהולו של רפיק עווידאת
• יסודי אלמנאל – בניהולו של ג׳יהאן ספדי
• יסודי עין קיניא – בניהולו של רושדי חמד
• חט״ב עין קיניא – בניהולו של האיה דעבוס

בכל אחד מהמוסדות התקבלו נציגות ונציגי הסתדרות המורים בחום ובפתיחות. עובדות ועובדי ההוראה העלו סוגיות מהשטח ושיתפו באתגרים איתם הם מתמודדים ביום יום.  במקביל, שמעו המשתתפים על ההיערכות להסכם השכר הקרוב ועל הצעדים שמובילה ההסתדרות לטובת עובדי ההוראה.

השיח בכל התחנות היה מקצועי, כן ומעמיק, והתגובות מהשטח חיזקו את התחושה כי קיימת הבנה רחבה ושיתוף פעולה משמעותי סביב הצרכים והיעדים המשותפים למערכת החינוך ביישובי הגולן.

הביקור נחתם במפגש מנהלות ומנהלים בעין קיניא, בו נדונו הנושאים המרכזיים לקראת ההסכם החדש והודגש הרצון המשותף לקדם פתרונות מעשיים למען עובדי ההוראה והתלמידים.

בן דויד הודתה לצוותי החינוך, למנהלות ולמנהלים ולנציגי הוועדים על האירוח החם ועל ההשקעה הגדולה שאפשרה את הצלחת הביקור:
“קבלות הפנים, שיתופי הפעולה בין בתי הספר והתגייסות ההורים להחלפה בכיתות – כולם עדות לקהילה חינוכית חזקה, מובילה ואכפתית. בע״ה נעשה ונצליח.”

סיור מקצועי במוסדות החינוך ברמלה: מזכ"לית הסתדרות המורים נפגשה עם צוותי ההוראה והוועדים

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, קיימה סיור מקצועי במוסדות החינוך בעיר רמלה יחד עם יו"ר סניף הסתדרות המורים רמלה-לוד, מרים פרידמן. במהלך היום ביקרו השתיים בחמישה בתי ספר בעיר, נפגשו עם צוותי החינוך, נציגי הורים ותלמידים, ונחשפו מקרוב לעשייה הפדגוגית הענפה המתקיימת בשטח.

הסיור נפתח בחטיבת הביניים עתיד "יצחק שמיר", בניהולה של מירב שלום – חטיבה מובילה בתחום ההייטק והחדשנות החינוכית. הצוות הציג יוזמות לפיתוח חשיבה יצירתית והתמודדות עם אתגרי דור העתיד תוך שילוב תכניות לימוד מתקדמות והעמקת מיומנויות טכנולוגיות בקרב התלמידים.

משם המשיכו לבית הספר "אלעמאל", בניהולה של נרימאן ראבי, מוסד חינוכי שעבר שינוי משמעותי בפדגוגיה, באקלים הבית־ספרי ובחיזוק הקשר עם הקהילה. במהלך הביקור הוצגה פעילות לימודית וחינוכית רחבה, בליווי נציגי הורים שהביעו שביעות רצון וגאווה בעשייה המתקיימת בבית הספר.

בהמשך ביקרו בבית הספר "בן צבי לאומנויות", בניהולה של שחף אבירם, שבו פועלות סביבות לימוד חווייתיות המשלבות אמנות, יצירתיות והעצמה אישית. הצוות החינוכי הציג תפיסה פדגוגית המאפשרת ביטוי אישי, טיפוח כישרונות והובלת יוזמות תלמידים כחלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה.

הסיור נמשך בבית הספר לחינוך מיוחד "סיני", בניהולה של חיה ברקוביץ', שמעניק מענה מותאם לתלמידים הזקוקים למסגרות חינוכיות ייחודיות. הנהלת בית הספר והצוות הציגו מודל חינוכי המשלב מקצועיות, הכלה ורגישות, תוך התאמת דרכי ההוראה לצרכים האישיים של כל תלמיד ותלמידה ויצירת סביבת למידה בטוחה ותומכת.

את יום הביקורים חתמו בבית הספר "האומנים", בניהולה של גלית אשכנזי, שבו נערך מפגש עם צוות בית הספר לציון יום המורה. במהלך הביקור נחשפה העשייה החינוכית המגוונת, היוזמות הפדגוגיות והאווירה הקהילתית המאפיינת את המקום, הבאה לידי ביטוי בעבודת צוות מגובשת ובמחויבות עמוקה לקידום התלמידים.

במהלך כלל הביקורים קיימה מזכ"לית הסתדרות המורים שיחות עומק עם עובדות ועובדי ההוראה על האתגרים העומדים בפניהם בשגרת העבודה, העומסים בכיתות, צרכי המערכת וההיערכות להסכם השכר החדש. בן דויד הדגישה את תפקידה המרכזי של ההסתדרות בהובלת מהלכים לחיזוק מעמד המורה ושיפור תנאי ההעסקה של עובדי ההוראה.

בתום היום השתתפה מזכ"לית הסתדרות המורים בכנס ועדי המורים של מרחב רמלה-לוד-מודיעין – כנס הוקרה לנציגות ולנציגי הוועדים הפועלים בהתנדבות למען ציבור עובדי ההוראה. במסגרת הכינוס השיבה בן דויד לשאלות המשתתפים והציגה את הצעדים המרכזיים הננקטים במסגרת הסכם השכר החדש.

בן דויד סיכמה: "נציגי הוועדים הם חוד החנית של השטח והחולייה המחברת בין עובדות ועובדי ההוראה להנהגה הארצית. המפגש עם הצוותים ברמלה הזכיר שוב עד כמה עוצמתה של מערכת החינוך נמצאת בראש ובראשונה באנשים עצמם – במסירות, במקצועיות ובשליחות החינוכית."

הסתדרות המורים והרשות המקומית ישביתו מחר את הלימודים בבית הספר "אשכול" לשעתיים הראשונות

ההחלטה התקבלה על רקע אירועי אלימות וונדליזם פרוע של הורים כנגד עובדי הוראה של בית הספר וכנגד הצוותים העירוניים שנכחו במקום 

הלימודים בבית הספר "אשכול" יחלו מחר (ד') בשעה 10:00.
עובדי ההוראה יקיימו בחדר המורים אסיפת הסברה. אל האסיפה יצטרפו יו"ר סניף חולון, הגב' אורלי בהט והמפקחת על בית הספר, הגב' מירב שטרית.

ההחלטה להשבית את הלימודים התקבלה בעקבות אירוע אלימות קשה וונדליזם פרוע שהתרחש היום אחר הצהריים במתחם בית הספר, במהלך מפגש בנושא עתידו של בית הספר. על רקע זאת התקהל מחוץ למבנה קהל הורים משולהב.

בזמן שהצוות החינוכי שהה בספרייה הושלכו לעברו ביצים ואבנים. שוטרי חולון שהגיעו למקום לא הצליחו לבלום את ההמון. מורות הותקפו מילולית, נחסמו פיזית ולא הורשו להגיע לרכביהן. הורים פתחו את דלתות הרכב והכניסו את גופם פנימה תוך השמעת איומים כי הצוות ישלם על כך. ראשת המינהל, המפקחת והצוותים העירוניים חולצו מהמקום על ידי כוחות המשטרה. מספר מורות מזועזעות הודיעו, כי אינן מתכוונות לחזור ללמד בתנאים אלה.

המורות הונחו להגיש תלונה במשטרה.

ראש העיר, מר שי קינן: ״נשות ואנשי החינוך הן הלב הפועם של העיר. אני מגנה בכל תוקף את הפגיעה בהם ונותן להם את מלוא הגיבוי. ככל ויש ביקורת על החלטה מקצועית של המינהל ומשרד החינוך, ניתן להעביר אותה בדרך המקובלת, אך מה שקרה היום חצה את הקו של מחאה לגיטימית״.

יו"ר סניף חולון, הגב' אורלי בהט ציינה: "מה שקרה באשכול הוא אות אזהרה למערכת כולה. האלימות חצתה כל גבול. לא נאפשר שיאיימו על עובדי הוראה, ובטח שלא ישפילו אותם ולא יפגעו בהם פיזית. מי שמרים יד או קול על מורה פוגע בילדים ובעתיד של כולנו. אנחנו דורשים מהמשטרה פעולה נחושה ומיצוי הדין באופן שאינו משתמע לשני פנים עם כל המעורבים. אנחנו מבהירים, כי הסתדרות המורים תעמוד כחומה בצורה מול כל גילוי אלימות."

כשנועם, בנו הקטן של אריה בנימין, מנהל בית הספר איזי שפירא ברעננה, נולד, הוא ידע שמשהו בחייו עומד להשתנות מן הקצה אל הקצה ◆ רגע אחרי הלידה זומנו אריה ואשתו מיטל לשיחה, האחות אמרה משפט שקפא באוויר:
"אתם יודעים שיש הורים שמשאירים את הילד שלהם כאן"◆
כך התחיל המסע של אריה, בן 42, אבא ומנהל שמצא את עצמו מתמודד עם מציאות חדשה, עובר דרך חמשת שלבי האבל, מסתיר את התסמונת מהמשפחה, ולבסוף מקבל החלטה אמיצה לעזוב את עבודתו ולפנות ללימודי חינוך מיוחד עם התמחות במוגבלות שכלית.

כשצועדים במסדרון בית הספר 'איזי שפירא' ברעננה, מרגישים שהמסדרון נחצה לשניים כמו בקריעת ים סוף. בשני צדי המסדרון מונחים כסאות גלגלים מכל מיני גדלים, סוגים וצבעים. מבעד לאחת הכתות השקופות מבצבץ עמוד עירוי שמספר את סיפורם של הילדים גם בלי מילים. אריה אומר הם מבינים הכל. הם מלמדים אותנו יותר מאשר אנחנו מלמדים אותם.

אריה ואשתו מיטל היו בשנות השלושים לחייהם כשגילו שבנם נועם נולד עם תסמונת דאון. רגע אחרי הלידה זומנו לשיחה שבה בישרו להם את החדשות, מלוות בשאלות מוזרות ומטלטלות. אריה מספר שבאותו רגע הרגישו שזהו סוף העולם, שהם לא מוכנים למה שמונח לפניהם. הוא מוסיף, עברנו את כל חמשת שלבי האבל, ובהתחלה אפילו התביישנו לספר למשפחה שיש לנו ילד עם תסמונת דאון.

אבל מהר מאוד התאפסנו. אריה אומר, התאפסנו על עצמנו ואמרנו שנעשה הכל בשביל הילד הזה. בבית החולים ניסו להכין אותנו ואחת האחיות אפילו אמרה, אתם יודעים שיש הורים שמשאירים את הילד בבית החולים. אבל אנחנו ענינו מיד, ממש לא, מה פתאום, זה הילד שלנו ואנחנו נעשה עבורו הכל.

מסדרון בית הספר

אריה עם בנו נועם

בית הספר מרכז לימודי, טיפולי ובית

בבית הספר לומדים 43 תלמידים. ישנן 5 כתות ו-60 אנשי צוות. התלמידים מגיעים מ-14 רשויות שונות. אריה עובר במסדרונות ומסביר על החללים המיוחדים – הבריכות הטיפוליות, חדר אתגרים להירגעות ופריקת אנרגיות, חדר כושר ומעין ג'ימבורי לילדים גדולים. "יש כאן הכל מהכל טיפולי הידרותרפיה, קלינאיות תקשורת ועוד מגוון של טיפולים". הוא אומר ומצביע בגאווה על שלוש נשים שמתיישבות לאכול" את רואה אותן? הן אחיות במקצוע. הן אלופות! הן מטפלות בתלמידים שזקוקים לטיפולים פולשניים. יש לנו תלמידה שלא מסוגלת לאכול מהפה. היא אוכלת דרך צינורית, ישירות למעיים." הוא מסביר.

אנחנו ממשיכים בסיור ונתקלים באיילת, מתנדבת כבת 60 שמספרת לנו שהיא מתנדבת במקום כבר עשור. עכשיו גילו לי דורבנות ברגליים ועדיין הגעתי." היא אומרת בחיוך ומחבקת את אריה.

הג'ימבורי בבית הספר

מחצית מחייו אריה עסק בחינוך. גם אשתו מיטל ואביו עוסקים באותו תחום. הוא מספר שתמיד אהב את תחום ההוראה ולדבריו היה תלמיד "חננה" שאהב את מוריו ואת הלימודים. לאריה ומיטל יש ארבעה ילדים הבכור בן 14, תאומות בנות 12 ונועם בן ה-9.

הייתה קנאה בבית? בכל זאת מרבית תשומת הלב הוקדשה לנועם אני מניחה.

בתור מנהל בית ספר אני חושב הרבה על אחים של ילדים עם צרכים מיוחדים. בבית נועם כמו כולם. אין יחס מועדף. האחים שלו יאיר, יהל ותהל מבינים שהוא ילד עם צרכים מיוחדים. הם לא מתביישים להרצות עליו בכתה והם אף גאים בו. הם הכינו עליו בתקופות זמן מקבילות ובכיתות שונות מצגת והראו אותה לכל החברים. הבית שלנו כל הזמן מלא בחברים ובחברות של האחים. בית מאוד פתוח.

אריה עם אשתו מיטל והילדים

עד כמה אתה מעורב בחיים האישיים של התלמידים?

תראי, מטבע הדברים יש משפחות יותר פתוחות ויש כאלה שסגורות. מה שאני שם לנגד עיניי הם החיים החברתיים של התלמידים פה. זה נושא  מאוד חשוב. הם משתלבים בחוגים ובפעילויות כיפיות שמתקיימות במועדונית הפועלת לאחר שעות הלימודים.

הצוות של הבוקר ממשיך עם התלמידים לשעות אחר הצהריים. יש לנו יוגה, ריקודים, חוג אדמה- חקלאות. ההורים של התלמידים בשוק (הוא צוחק), הם שואלים אותנו, 'הילדים שלנו יעשו את זה?' ואני משיב לאותם הורים סקפטיים 'הם יכולים, הם יעשו את זה.

אריה לא נח לרגע וכל הזמן מחפש לעשות חיבורים חברתיים לילדים שיעשו להם טוב. הוא מספר על פרויקט מיוחד: "יש לנו שיתף פעולה עם הצופים. בכל יום שלישי מגיעים מספר מדריכים ומדריכות מטעם הצופים ועושים פעולות מגוונות לתלמידים. אנחנו שבט איזי. לכל ילד יש חולצה. חשוב לנו לצבור להם חוויות ילדות.

פעילות עם מדריכות בצופים

איזה טיפ היית נותן להורים שזה עתה גילו שיש לילד שלהם ילד עם מוגבלות או תסמונת נדירה?

אריה אדם אופטימי וחייכן מטבעו. הוא משיב: "לראות את הטוב ולהאמין באותו הילד. יש לי צמרמורת! הילדים האלה מפתיעים אותנו. אולי לפעמיים זה יכול להרגיש שהם לא מבינים אותנו אבל הם לומדים ומפתיעים אותנו בכל פעם מחדש. צריך לצעוד צעדים קטנים. צעד ועוד אחד. לא לוותר עליהם. מנועם שלנו יש הרבה נחת, שאגב גם הוא התחנך כאן בגנים.

איזה תלמיד או תלמידה נכסנו לך ללב?

עיניו מתמלאות בדמעות והוא מתחיל לספר על תלמידה שהספיקה ללמוד חודשים בודדים בכתה א' עד שנפטרה מתסמונת נדירה. "היא הייתה רק בת 7. ילדה שנכנסה עם המון אור לבית הספר ועמוק ללבבות של כל הצוות". לאריאל הייתה מחלה גנטית נדירה בשם TECPR2 . מדובר במחלה ניוונית קשה הפוגעת במערכת העצבים וגורמת לאבד בהדרגה את היכולות הבסיסיות ביותר – ללכת, לדבר, לאכול ולנשום לבד.

הוריה הצליחו לגייס סכום עתק עבור התרופה, אך ימים ספורים לפני הטיסה המשמחת אריאל נפטרה. אריה והצוות החינוכי הוכו בתדהמה הוא משתף אותנו בתחושותיו. "סבתא שלי נפטרה השנה ולא בכיתי על סבתא שלי כמו שבכיתי על הילדה הזאת. אני לא יודע למה. מאוד אהבתי  את סבתא שלי, כן? אבל באמת על הילדה הזאת זה משהו אחר".

אתה חושב שהחברה עברה שינוי והיא מקבלת ילדים עם צרכים מיוחדים?

אני חושב שיש שיפור גדול מאוד בשנים האחרונות. אם פעם הייתה רתיעה מלגשת ולהתקרב ולשתף. היום אנחנו נמצאים במקום אחר. אני חושב שהתקדמנו. יש מודעות ויותר הכלה.

אריה עם תלמידו אליאב חיים אליאס

איזה טיפ היית נותן למשרד החינוך בנושא של החינוך המיוחד?

לתת יותר סמכויות למנהלים. אני יכול להגיד לך שאנחנו רוצים בסופו של דבר לעשות טוב לילדים. לקדם אותם. לשפר את המערכת ולדאוג שיהיה אקלים טוב בבית הספר, לדאוג שהילדים יקבלו את כל המענים. לא תמיד המערכת מאפשרת את זה. יש הרבה בלמים שמונעים מהמנהל באמת לקדם את בית ספר ולהוביל אותו, וחבל. לתת יותר סמכויות למנהלים שוב יש התקדמות, אבל עדיין לא מספיק.

עומר מימון אשכנזי, התחרשה בילדותה ולא נתנה למוגבלות שלה להגדיר אותה – מילדה שספגה אלימות והשפלות בעקבות השתלים המוצמדים לראשה, הגיעה להיות קצינה בצה"ל ◆ בלימודיה באוניברסיטת חיפה הקימה יחד עם אגודת הסטודנטים תפקיד ומחלקה השומרת על זכויות הסטודנט עם המוגבלות ◆
במשך כל תחנות חייה הבינה שצריך רק אדם אחד שיאמין בה ויתן לה מקום כדי להצליח, דבר שהוביל אותה לבחור בהוראה.

עומר נולדה כבדת שמיעה והתחרשה עם השנים. בגיל שמונה עומר איבדה את השמיעה באוזן אחת, ובעקבות כך עברה ניתוח מורכב להשתלת השתל הראשון, ניתוח מורכב מאד שכלל גם קדיחה בגולגולת. לקראת גיל 17 איבדה את שמיעתה באוזן השנייה ועברה ניתוח שתל נוסף.

עומר בבית החולים לאחר השתלת השתל

אופן הדיבור של המורה היה עבורך אירוע טראומתי?

"חד משמעית כן, אירוע שעיצב לי את הדרך. הילדים הסתכלו לי על השתל בצורה מוזרה. הם צחקו עליי שאני נראית כמו חייזר כי היה לי מגנט כזה בראש. בכתה ו' אפילו סבלתי מאלימות פיזית. הילדים לא קיבלו את זה. לא שיחקו איתי כי ראו אותי כשונה. בית הספר לא הצליח אז להתמודד עם השילוב. הרבה פעמים המוגבלות לא מנעה ממני מלהתקדם, אמרתי לעצמי 'חשוב לי לדעת איך אני כעומר מתמודדת עם המוגבלות, איך אני מצליחה לקדם את עצמי דרכה.

עומר ביומה הראשון בכתה א'

היא ממשיכה לספר "בכתה ו' ההורים שלי החליטו שאני עוברת מבית ספר ציבורי לבית ספר פרטי, לריאלי בחיפה. שם מאוד התכוננו מבחינה חברתית ומבחינת הנגשה אקוסטית, תדרכו את המורים והכינו הכל מראש. בכתה ז' התחלתי שם דף חדש ולמדתי מה בעצם יכול לעזור לי כילדת כבדת שמיעה להצליח. בכל פעם שנתקלנו בקושי חשבנו על פתרון בשיתוף עם "עמותת שמע" הם נתנו לי כלים להתמודדות.  כל תלמיד קיבל מורה משלו מטעם העמותה שבא אליו לבית הספר ונתן לאותו התלמיד עם המוגבלות שיעורי עזר. בתקופת הלימודים הבנתי שמספיק בן אדם אחד שיאמין בי כדי שאצליח, וזה מה שהוביל אותי לבחור ולהיות גננת, ללמוד הוראה. למדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד".

עומר והוריה יחד עם אחיה בטקס סיום הענקת תעודת הצטיינות לכיתות י"ב

מתפקיד מסווג בחיל הים לקצינת הרמטכ"ל לענייני נשים

עומר אומנם קיבלה פטור מהצבא ולדבריה היא נלחצה מאד ואפילו התאכזבה. היא מספרת "היה לי מאוד עצוב שהצבא לא רוצה אותי בגלל מגבלת השמיעה שלי ואז הבנתי שהוא לא רוצה לגייס אותי בגלל המגבלה שלי, אלא בגלל שהוא לא רוצה לקחת אחריות על בעיית השמיעה שלי."

עומר החליטה שהיא לא מוותרת ולוקחת את הגורל לידה. היא משתפת בהתרגשות "התנדבתי לצבא, עברתי ראיונות ובסוף בחרתי בתפקיד שמאוד אהבתי בחיל הים, יחידה מסווגת. שם עשו לי התאמות מיוחדות על מנת שאוכל לבצע את התפקיד בצורה הטובה ביותר. התפקיד דרש עריכת שיחות טלפוניות והשתתפות בדיונים שהייתי צריכה לקחת חלק בהם. בהתחלה מאוד נלחצתי, איך אעשה זאת? גם לזה מצאו פתרונות והצבא רכש עבורי מכשירים מותאמים".

היא עוצרת, לוקחת נשימה וממשיכה לספר "גם כאן היה מבוגר שהאמין בי! היה לי מפקד שראה אותי, ידע שיש לי יכולות ושהמוגבלות שלי לא מגדירה אותי כבן אדם, אלא להפך, היא נותנת לי עוד נקודות חוזקה. ברגע שהרגשתי שמאמינים בי ורואים אותי כפי שאני, אז נתתי את כל כולי. בן אדם עם מוגבלות צריך אדם אחד שיאמין בו. שיראה אותו ויאפשר לו להיות פשוט הוא. כשנותנים לנו להיות אנחנו, אנחנו נפתחים, מרגישים שייכים ונותנים את כל מה שאנחנו יכולים, ויש לנו כל כך הרבה מה לתת, בעיקר את הראייה והזווית המיוחדת שלנו. כל מה שעברנו מעצב אותנו כדי שיהיה לנו את את הנקודה המיוחדת הזו שלאנשים אחרים כנראה אין. וזה מביא איתו פלוסים אדירים שגם אנשים ללא מוגבלות נהנים מזה".

אחרי 9 חודשים המפקד של עומר הציע לה לצאת לקצונה, קצונת מתנדבים.

היא מחדדת ואומרת "אני קצינה רגילה, כן? כמו כל קצין. את הקורס עשיתי  בבה"ד 1 שמותאם לאנשים עם מוגבלות. עברתי אותו בהצלחה. עשיתי תפקיד מדהים. ע' קמ"ט פרט ביוהל"ם –יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר הייתי אחראית בקריה על נושא ההטרדות המיניות, הריון לא רצוי ואלימות במשפחה. וגם הייתי קצינת שלישות בתפקיד השני".

עומר בסיום קורס קצינים וקצינות בבה"ד 1

עומר במעמד קבלת דרגת סג"ם

בתום השירות הצבאי עומר חוזרת למקום בו נפתח הפצע בכתה ג' ומחליטה לעשות תיקון דרך לימוד הוראה לילדים עם מוגבלות

היא מספרת בהתרגשות ובאהבה גדולה למקצוע "אחרי השירות הבנתי שאני רוצה ללמד ילדים. בחרתי בחינוך מיוחד". עומר למדה באוניברסיטת חיפה תואר ראשון ביעוץ התפתחות האדם וחינוך מיוחד. לדבריה, כאדם עם מוגבלות לכל מסגרת חדשה כשמגיעים נפגשים עם הקושי מחדש. היא נאנחת ואומרת "את פוגשת כל פעם את הבדידות מחדש, את האנשים שלא מבינים".

אנשים בלימודי התואר נרתעו ממך?

אז באמת המסע באוניבריסיטה התחיל בצורה מאוד מאתגרת. מהרגע הראשון כשאת מגיעה לאולם גדול שהוא לא מונגש אקוסטי, ופתאום את מגיעה למרצה שפחות מעניין אותו הסטודנט. למשל לא כל המרצים הסכימו לענוד FM . זהו עזר שמיעה שעוזר לכבדי שמיעה לשמוע ישרות למכשיר השמיעה. זה כמו מיקרופון קטן שמחובר לשתל. יש מרצים שלא הסכימו לענוד אותו. הבנתי שבאוניברסיטה אני חייבת להילחם על מנת לקבל נגישות ולהצליח כמו האחרים. מהרגע הראשון הבנתי שזה הולך להיות מאתגר. הבנתי שיש עוד סטודנטים עם מוגבלות והבנתי שצריך להשמיע את הקול שלנו".

עומר פנתה לאגודת הסטודנטים והרימה את הכפפה. היא אומרת "סיפרתי ליו"ר אגודת הסטודנטים על הבעיות שיש באוניברסיטה לבעלי מוגבלות. הוא הציע שנקים תפקיד של רכזת נגישות באגודת הסטודנטים. הוא אמר לי 'את תצטרכי להתמודד כמו כולם.' צלחתי את הראיון והתחלנו שם תהליך מדהים של הנגשה. טיפלנו בכל מיני סוגי מוגבלויות, לא רק בכבדי שמיעה וחרשים, אלא גם עזרנו לסטודנטים עיוורים שפגעו בזכויות שלהם, סטודנטים מתמודדי נפש ואף סטודנטים עם קשיי קשב וריכוז.

עומר בטקס קבלת תעודת הוראה יחד עם בעלה באוניברסיטת חיפה

מה חשוב לך להגיד להורים שיש להם ילד עם מוגבלות?

כשהורים ואנשי חינוך יקראו את הכתבה הזו ארצה שירגישו כמה שזה חשוב להאמין בילד. השמיים  הם לא הגבול! פשוט לא הגבול. הם יכולים לעצב את אותם כילדים כל יכולים עם הכלים הנכונים, ואז אותם ילדים יוכלו להתמודד לבד בעתיד עם האתגרים שהחיים יזמנו להם. בסוף, אנשים עם מוגבלות לא צריכים שירחמו עליהם ולא יגבילו אותם, הם צריכים הזדמנויות. מוגבלות היא לא חיסרון אישי, היא חלק מהמגוון האנושי. כשנותנים לאנשים מקום אמיתי, הם יכולים לפרוח, להוביל ולהשפיע.

איך הילדים בגן מקבלים אותך? סיפרת להם שיש לך שתלים?

עומר עונה בחיוך "ברור! ברור! הילדים בגן הם סביב גיל 3. הם לא הבינו כל כך את המילה שתל. או מה זה "לא שומעת". משרד החינוך עשה את כל המאמצים להנגיש לי את הגן ולעשות אותו גן אקוסטי. שמו לי לוחות למניעת רעש, וילונות למניעת סינוור, מזגנים שקטים, תקרה אקוסטית, באמת משרד החינוך דאג לי להנגשה. ההתמודדות הייתה יותר עם הצוות והילדים. מהרגע הראשון אני והילדים למדנו אחד את השני".

עומר אומרת שחשוב להבין שמוגבלות בשמיעה בסוף מובילה לקשיי תקשורת ושיש קשיי תקשורת זה מזכיר את ההתמודדות של אנשים עם אוטיזם, הרי גם אוטיסטים מתמודדים עם קשיי תקשורת, היא אומרת " עקב החירשות שלי, יצא שאני הכי מבינה אותם, בסוף אני מבינה לעומק תקשורת שהיא לא רק דיבור. שפת גוף, הבעות, רמזים קטנים, כל אלו הם שפה שאני חיה בה מאז שאני זוכרת את עצמי. זה מאפשר לי להתחבר לילדים שבגן בדרך טבעית ומדויקת. זה היה משהו מדהים שקרה. כשהם היו מתוסכלים, יכולתי לראות אותם מבעד לשיח, גם אם לא הצליחו לדבר ולהגיד מה קשה להם. היו לי ילדים שלא דיברו בכלל אבל יכולתי להבין אותם לפי שפת הגוף, המבט והבעת הפנים שלהם. זה היה היופי. את היתרון הזה אני מביאה גם אל הצוות שלי, מלמדת אותם להקשיב, להבין, לכבד ולתאם ציפיות. אני משתמשת בכלים ברורים של תקשורת חזותית, שיח פתוח ושקיפות. הצוות שלי יודע שאני רואה כל פרט, שכל קול חשוב לי, גם אם אני לא שומעת אותו פיזית באותו הרגע, אנחנו נלמד לקבל ולראות את כולם".

היא מוסיפה "כמנהלת גן בסוף מדובר לא רק בלהיות גננת.  חשוב לי לפני הלמידה בגן לתת לילדים מקום בטוח. מקום שיתן להם בסיס בטוח להתנסות ולחוות, להרגיש שהם יכולים להיות הם, ואנחנו נקבל אותם. אני מלמדת את הצוות ואת כל סובבי לראות קודם את היכולות של  הילדים לפני המוגבלות שלהם.

איך ההורים בגן קיבלו אותך?

מהרגע הראשון שערכתי אסיפת הורים דיברתי על האני מאמין שלי, סיפרתי להם על המוגבלות שלי, הסברתי להם שבסוף מוגבלות בשמיעה זה משהו שצריך ללמוד אותו. אמרתי להם שזה אף-פעם לא עצר מבעדי להתמודד ולהצליח, וזה מה שאני מביאה גם אל העבודה בחינוך של הילדים. יכולתי לתת להורים אצלי בגן יתרון נוסף ביכולת וההסתכלות הייחודית שלי להתמודד עם קשיים שהעלו. ומהרגע הראשון, ההורים קיבלו אותי באהבה, התחברו מאוד לגישה שלי ואנחנו מתקשרים מאוד טוב ביום-יום.

בכל זאת, אין איזה קושי מול ההורים?

היא צוחקת ואומרת "הם יודעים שהודעות קוליות אי אפשר להקליט לי אז הם מתקשרים כשיש סביבה שקטה, אנחנו מוצאים את הדרך. כל קושי אפשר לצלוח".

בימים אלה עומר לומדת את שפת הסימנים כדי לסגור מעגל. היא מספרת שהרעיון היה של בעלה שרצה ללמוד גם. ולא, הוא לא חירש. "הוא יזם את הלמידה, הרי בלי שתלים אני לא שומעת, חשוב לו לתקשר איתי גם ברגעים האלה ושארגיש שווה בין שווים", היא אומרת.

איך את חושבת שהחברה מקבלת אנשים עם מוגבלות?

אני חושבת שהחברה  עדיין לא מקבלת, יש עוד דרך ארוכה לעבור מבחינת הקבלה של אנשים שהם שונים, מבחינת הנגשה של כלים. בסופו של דבר בשביל לאפשר לאנשים עם מוגבלות להיות שותפים מלאים, אנחנו צריכים להבין שלא הכל יהיה נוח. אני חושבת שהחודש הזה הוא הזמן לראות אנשים עם מוגבלות כשותפים מלאים. אם נדע כחברה לפנות מקום אז נגלה המון דברים יפים, המון הפתעות שאנשים עם מוגבלות מביאים איתם.

מה היית אומרת לעומר הילדה מנקודת המבט שלך כיום?

כשהייתי תלמידה ביסודי הייתה מורה אחת שרכנה לעברי, פנתה אליי בטון גבוה. היא השתמשה בהבעות פנים מוגזמות, כי היא חשבה שאני מתקשה להבין אותה. באותה רגע  חשתי אי נוחות.

היום הייתי אומרת לעומר, שלא להילחץ, לא לחשוב שמשהו לא בסדר בה, לא לחשוב שאלוהים שונא אותה ומעניש אותה בחירשות. עם הזמן, החירשות תלמד אותה להיות יצירתית ושהיא תדע למצוא את הפתרונות לקשיים שעלו וללמוד להקשיב ולהבין אנשים גם בלי מילים. זה מה שבסוף יהפוך אותה לאדם טוב יותר" היא מסיימת ואומרת לי בקול גדול "הנה! בגיל 29 הבנתי שאני גאה להיות חירשת ושזאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל.

הזוכה בגמר תחרות "אשמורת "CARD" קיבלה את הפרס הגדול – רכב חדש

אלפי מחזיקי כרטיסי אשראי אשמורת ובני משפחותיהם השתתפו בתחרות היוקרתית נושאת הפרסים שכללה:

רכב משפחתי, אייפון 16, מסכי טלוויזיה ועוד מאות פרסים

לאחר שלושה חודשי תחרות של "אשמורת CARD"  התקיים שלב הגמר הגדול שבסיומו הוכרזה הזוכה בפרס הראשון, רכב חדש!

אלפי מחזיקי "כרטיסי אשראי אשמורת" ובני משפחותיהם השתתפו בתחרות, שהתבססה על משחק מיומנות ייעודי שפותח במיוחד לטובת התחרות. לאורך חודשי התחרות צברו המשתתפים נקודות וזכו בכרטיסים למגוון הופעות, מסכי טלוויזיה ו- iPhone 16 Pro Max

מתוך אלפי המשתתפים, חמישה מתמודדים שהשיגו את הניקוד הגובה ביותר, ועמדו בתנאי התקנון העפילו לשלב הגמר. השלב האחרון התקיים במשרדי אשמורת, שם התחרו המתמודדים ברמת קושי גבוהה יותר, במטרה להשיג את הניקוד הגבוה ביותר שיעניק להם את הפרס הנכסף.

האירוע התקיים בנוכחות יו״ר הדירקטוריון ענת דדון, מנכ״ל אשמורת ארי שטינברג, סמנכ״ל אשמורת כפיר כהן, חברי הוועדה המפקחת, ובני משפחותיהם של המתמודדים.

בסיום הגמר הוכרז על הזוכה, עינת רהב, מורה מפתח תקווה, שהשיגה את הציון הגבוה ביותר וקיבלה את המפתחות לרכב החדש.

ברכות לזוכה המאושרת!