ספר? לא בבית ספרה
שיעור חופשי / כסלו תשפ"ג / דצמבר 2022 / גיליון 150 – לצפייה בגיליון המלא לחצו כאן
ספר? לא בבית ספרה
"כשלמדנו בכיתה ב' על מצבי צבירה המסנו בכיתה שוקולד, הכנסנו לתוכו קורנפלקס וסוכריות ודרך זה למדנו על מצבי צבירה"
המעבר ממקצוע הרוקחות וההומאופתיה למקצוע ההוראה שינה את חייה של נעמי ראשוני מקריית אונו – והפך אותה למורה מהסוג האחר. "אני אמנם מרוויחה פחות אבל מאושרת פי כמה. אני קמה עם שמחה בלב", היא מסבירה
מאת: נטע מסילתי
צילום: אלעד אקרמן
16 שנים עסקה נעמי ראשוני מקריית אונו ברוקחות, הומאופתיה וצמחי מרפא. היא עבדה שנים ארוכות בבית המרקחת של המרכז הרפואי "שיבא" ובמקביל עסקה ברפואה טבעית. לקראת גיל 40 החליטה לעשות שינוי. "אחרי שילדתי, היה לי כבר מאוד קשה לראות ילדים אונקולוגיים בבית החולים. רציתי מאוד לראות ילדים מהצד השני, השמח והבריא, ולקחת חלק באושר של ילדים מחייכים. בשל הרקע המדעי שלי חשבתי שהכי נכון עבורי להיכנס למסגרת לימודית וללמד מתוך חוויה מהרקע שלי". במשך חמש שנים, במקביל ללידת שלושה ילדים, השלימה ראשוני לימודי הוראה. לדבריה, "זה לא היה פשוט והתאפשר בזכות עזרה מהמשפחה".
היא מציינת כי לקח לה זמן רב ורק אחרי ראיונות רבים היא הצליחה למצוא בית חינוכי בבית הספר "גנים". בגני תקווה. "אביבה, שהיתה המנהלת המדהימה של בית הספר, שבתה אותי בקסמה כשאמרה לי שלא מעניין אותה לראות את התעודות שלי והיא רוצה לדעת למה אני רוצה להיות מורה. התשובה שלי היתה: 'אני מאמינה שכדי לדעת צריך לגעת. אני רוצה להגיע לילדים מתוך הכיף והחוויה ואני לא יכולה שלי עצמי יהיה משעמם׳. היא השיבה: 'אוקיי, מתי את יכולה להתחיל?'" המורה החדשה והאמביציוזית הקימה בבית הספר "גנים" את תחום המדעים כמעט מאפס. "לא היתה מעבדה, לא היה ציוד ולא היה צוות. הייתי הצוות של עצמי ולכן יכולתי להביא את עצמי לתפקיד. הרעיון שלי היה שבכל נושא שנלמד הילדים יבנו דברים, ישחקו, יכירו את העקרונות המדעיים דרך הניסוי והחוויה. קניתי ציוד, בניתי מעבדה ותוכניות, שכוללות הרבה ניסויים. בהמשך קיבלנו עוד שתי מורות למדעים שהדרכתי אותן בשיטה שלי".
מהי השיטה שלך?
"אני לא מלמדת לפי ספר, כמעט ולא פותחים ספרים בשיעורים שלי, הכל נעשה בלמידה אחרת. כל שנה אני ממציאה משהו חדש, כי אני משתעממת לחזור על עצמי. אני יודעת שאם לי יהיה מעניין, גם לילדים יהיה מעניין. אם לא יהיה לי כיף, לא אוכל לעשות את זה. אני עושה גם הרבה שיתופי פעולה בין הגילאים השונים. השיטות שלי היו קיימות בבית הספר הזה, זיהיתי את החופש שהמנהלת נתנה לצוות וגיליתי שיש לי במה, וזה היתרון, להיכנס לבית ספר שבו נותנים לך את היכולת לפרוץ ולהיות חדשני. כל המורות אצלנו בצוות נדבקות ברוח הזו של החווייתיות בלמידה וזה מקסים".
איך מלמדים אחרת?
"למשל למדנו בבית הספר על נושא גלגולי אנרגיה. זהו נושא שמאוד קשה ללמד. לכן אנחנו עושים כל מיני פעילויות חווייתיות בנושא, ביניהן: יוצאים לפרדס של כפר מעש עם גרגירי פופקורן ולומדים דרך הכנת הפופקורן על גלגולי האנרגיה שלו, מביאים חומרים ובונים מסלולים כמו דומינו, כך שדבר נוגע בדבר ומעביר את האנרגיה שלו. כשלמדנו בכיתה ב' על מצבי צבירה המסנו בכיתה שוקולד, הכנסנו לתוכו קורנפלקס וסוכריות ודרך זה למדנו על מצבי צבירה".
מה עשה לך השינוי הזה בקריירה?
"אני אמנם מרוויחה פחות כיום ונאלצת להשלים הכנסה בסופר פארם, אבל מאושרת פי כמה. אני קמה עם שמחה בלב. פעם העבודה היתה המשכורת והיום אני נהנית וקמה כל יום ליום מאושר, כי אני שם מבחירה. ברגע שאתה בוחר את השליחות, זו לא עבודה בשבילך, זה משהו אחר. זה היתרון שלי בתפקיד, שבחרתי את זה מרצוני החופשי ובמודעות מלאה. אני מתכוונת להמשיך בעשייה שלי כל עוד אני יכולה להעביר את החוויה לילדים. ביום שבו לא אהיה משמעותית לילדים, אני אפרוש".
ילדי הגן לומדים על החלל / אתרוג 88
לגיליון אתרוג 88 / תמוז תשפ"א / יוני 2021 המלא לחצו כאן:
הגננת רות שרעבי פיתחה בתמיכת משרד החינוך, תוכנית ייחודית ללימודי מדע וחלל בחינוך הממלכתי דתי. "כאישה מאמינה אני לא חדלה מלהתפעל מהבריאה" היא מסבירה
כתבה: אפרת אור
צילומים: רות שרעבי
רות שרעבי שימשה במשך 25 שנה כגננת בגני חובה וטרום חובה בחינוך הממלכתי דתי ברמת אביב, אלעד ואלקנה. לפני כשנה, כשהייתה מנהלת גן חובה הדס באלקנה, קיבלה מענק נדיב ממשרד החינוך לפיתוח מיזם להוראת החלל בגן ילדים.
בעידודה של המפקחת, פנינה מור יוסף ובתמיכת הרשות המקומית, הגן עוצב מחדש, נרכשו משחקים ומפות בנושא החלל. אלא שלקראת סוף השנה, כשהמיזם הושלם, החליטה רות לעבור לראש העין שם היא החלה ליישם הכול מהתחלה: "אני אוהבת ריענון ושינוי", היא מצהירה.
האמונה והמדע
אהבתה של רות לנושא החלל קשורה לעולמה האמוני. "כאישה מאמינה אני לא חדלה מלהתפעל מהבריאה. אני מתלהבת מהטבע ומכל מה שקשור ליקום בכל פעם מחדש, כמו ילדה קטנה. ההתלהבות שלי הפכה לבדיחה משפחתית. בכל הזדמנות אני אומרת לילדים שלי 'תראו את השמש, תביטו על הפרחים ועל הטבע' והם צוחקים 'אימא שוב מתלהבת'. ההתלהבות שלי היא זו שהביאה אותי אל המיזם. היא אמיתית ונובעת מתוכי. אני מאמינה שכאשר הגננת אוהבת את מה שהיא מלמדת, החומר עובר לילדים בדרך הטובה ביותר".
את נושא החלל מתחילה רות ללמד לאחר חגי תשרי. "לאחר סוכות מתחילים ללמוד את פרשת בראשית וכשמגיעים ליום הרביעי, היום בו נבראו גרמי השמים, השמש והירח והכוכבים, אנחנו מתחילים במקביל ללמוד על החלל. הילדים לומדים להתבונן ולחקור את מראה השמים בשעות היום ובשעות הלילה ולנסות לתת תשובות לשאלות כמו מדוע מאורות השמיים לא נבראו בגודל אחיד, ובמקביל מביאים מדרשים על המאור הגדול והמאור הקטן. בהקשר זה לומדים שמות של כוכבים, צבעים וגדלים, מה הם שביל החלב ומערכת השמש, ואיך חקר גליליאו גליליי את מערכת השמש באמצעות הטלסקופ שבנה.
מיזם המדע מקושר גם למועדי ישראל. כך למשל לקראת חג הפסח, כאשר עוסקים בגן בקורות עם ישראל במצרים, הילדים לומדים לאתר את ארץ מצרים במפת העולם ומגלים שהיא שכנה של ישראל וחלק מיבשת אפריקה. הם מוצאים במפה את ים סוף ואת היאור, שהוא הנילוס, מהנהרות הגדולים בעולם.
לימוד חווייתי
לימודי המדע בגן הילדים, כך מסבירה רות, נעשים בצורה חווייתית. כבר בשיעורים הראשונים הילדים מביטים לשמיים ומציירים לפי תפישתם את החלל, השמש הירח והכוכבים. סדנת הציור עשירה בחומרים רבים העומדים לבחירת הילדים. "הם אלה שמחליטים באלו חומרים הם מעוניינים ליצור את היקום שהם חווים, ותמיד התוצרים שמתקבלים הם מעוררי התפעלות" מעידה רות.
בדרך כלל לשמש ולכוכבים יש קרניים והירח מחייך, כמו ברבים מספרי הילדים. מול ציורי הילדים מציגה רות צילומים אמיתיים של החלל והשמש. הילדים לומדים שכוכבים הם גופים עגולים ולא גופים עם קרניים, והשמש היא גוף שמכיל בתוכו להבות אש שפולטות חום גבוה כל כך שלא מאפשר להתקרב אליה.
הילדים נחשפו גם לציורי אמנות שבהם מופיעים גרמי השמים. "הראיתי להם את הציור המפורסם של ואן גוך 'ליל כוכבים'. הם התפעלו מהציור וניסו לצייר כמוהו". מהציורים והצילומים יוצאים הילדים למסע על פני כדור הארץ ומערכת השמש, לומדים על חלליות, על הנחיתה על הירח, על האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ועל החלליות קולומביה ובראשית.
"נושאים אלה שובים את דמיונם של הילדים ורק רוצים לדעת עוד", אומרת רות ומספרת שילדי הגן שלה מעוררים התפעלות בקרב מבקרים בשל השליטה שלהם בנושאי החלל. "הם יודעים להגיד את שמות כוכבי מערכת השמש, את המסלולים שלהם, מי ראשון ומי שני לשמש, ואגב כך מוכיחים שליטה במושגים חשבוניים". במסגרת מיזם החלל לומדים לשרטט את המסלולים של כוכבי הלכת במהלך השנה, ועושים את הצעדים הראשונים ברכישת קריאה. לומדים לכתוב את שמות הכוכבים על פי השמיעה ולהגות את צלילי האותיות והתנועות.
תחנה מטאורולוגית בגן
לימודי החלל בגן מקושרים לחיי היומיום דרך לימוד נושא מזג האוויר. כשנכנסים לתקופת הקיץ למשל, לומדים בגן על השינויים בזווית השמש. לקראת הסתיו לומדים מהם העננים שנראים בשמיים וכיצד נוצר הגשם. "יש לנו בגן חזאים, בן ובת, שהתפקיד שלהם הוא להסתכל מדי יום על השמים ולדווח אם היום נאה, קריר, גשום, סוער וכדומה". במסגרת פרויקט החלל ערכו ילדי הגן רישום של תצפיות על הירח. "הם עקבו אחרי השינויים בגודל הירח ותיעדו את התצפיות. כך למדנו שאנחנו רואים את הירח הודות לאור השמש שפוגע בו. למדנו זאת דרך תצפיות ולא באופן מופשט".
נושא כדור הארץ, מקומו במערכת השמש ואופיו הייחודי במערכת זו, נכלל בלימודי החלל. "אנחנו לומדים שרק עליו יש חיים, לומדים על מבנה כדור הארץ, האוקיינוסים והיבשות, החי, הדומם, והצומח, והכל מתוך התלהבות ותחושת חגיגיות ואמונה בבורא עולם שברא את הטבע ואת עוצמתו ויופיו. השליחות שלי היא ללמד אותם לומר תודה לבורא עולם שנתן לנו חיים על פני האדמה וגם את החלל", אומרת רות.
ללמוד על החלל אפשר גם מהבית
שיתוף ההורים בתוכנית החלל נעשה כבר באסיפת ההורים הראשונה. "אני מודיעה להם שזה המיזם שנעסוק בו בנוסף לנושאים הרגילים, והתגובות הן חיוביות מאוד", מספרת רות. בעבר הקדישה שנה שלמה ללימוד על ציפורים. "הילדים התלהבו ואתם יחד ההורים. כל המשפחות נעשו מעורבות ואוהבות ציפורים".
לדבריה שיתוף ההורים בתקופת הקורונה הוכיח את עצמו, והם סייעו בהפעלות בנושא החלל מהבית. "הילדים קיבלו שאלות חקר שאפשר לענות עליהן מהבית. הכנתי להם פאזל דיגיטלי וכל מיני עבודות להכרות עם מפת העולם. יצרתי משחקים סביב נושאי טבע וגיאוגרפיה, למשל איתור ערים בעולם ובישראל ומקומות חשובים בארץ. הילדים יודעים לאתר את היבשות ושכולן מתחילות באות א' בצלילים שונים, ואולי גם לאזכר מקום מפורסם שנמצא ביבשת זו".
רות מציינת כי הניתוק והסגרים השנה הקשו על הלמידה, אבל מאמינה שאפשר להדביק את הפערים שנוצרו. "מחובתי כגננת לענות לצרכים של כל ילד. לילדים יש קשיים מסוגים שונים, קוגניטיביים, שפתיים, פיזיים, כל ילד עולם מלא. זו שליחות מלאת אחריות לתת את המענה הנכון לכל ילד, בהתאם לקשיים שלו, במיוחד בתקופה כה מאתגרת. הילדים המובילים יסתדרו נפלא, ולכן עליי להשקיע מאמצים יותר במתקשים. אני מאמינה ביכולתם של הילדים לגדול ולהתפתח ואפשר להגיע איתם רחוק".
המפקחת פנינה מור יוסף: "מיזם החלל הוא הגשמת חלום של רות. נקודת המוצא של הפרויקט היא לעורר אצל הילדים סקרנות לעולם ולכל מה שבו. מתוך לימודי החלל מגיעים לכל נושאי הליבה שנלמדים בגן בצורה מרתקת. רות היא גננת טובה ומוערכת. סייעתי לה בהכנת המיזם מתוך הבנה שעידוד היצירתיות של הגננות מעשיר את עולמם של הילדים".
לגיליון אתרוג 88 / תמוז תשפ"א / יוני 2021 המלא לחצו כאן:
התערבות או מעורבות? / שיעור חופשי 134
התערבות או מעורבות? הברית החדשה בין הורים למורים
הקורונה הכניסה את הבית לכיתה, וחשפה בפני ההורים את אחורי הקלעים של התהליך החינוכי. לאחר חודשים ארוכים בהם להורים לא היתה ברירה אלא להיות חלק ממערכת החינוך – התקופה שאחרי הקורונה היא הזדמנות להגדיר מחדש את התפישה של מעורבות הורים, כך שתועיל לכל הצדדים
לצפייה בגיליון שיעור חופשי 134 לחצו כאן
מאת תמר רותם
היא מחנכת טובה ומסורה, אבל לרוע מזלה, אב של ילד בכיתתה שהיטה אוזן לאחד השיעורים בזום, "הלשין" עליה בקבוצת הווטסאפ של ההורים וסיפר כי שגתה בעברית. התקרית הפעוטה גררה תכתובת חריפה בגנותה של המורה, שנפגעה מעמקי ליבה.
"אמא אחת כתבה שזה פשוט בלתי אפשרי שטעיתי בין זכר לנקבה ובמקום להגיד שניים עשר אמרתי שתיים עשרה", שפכה את ליבה בעילום שם באחת מקבוצות המורים בפייסבוק. "אותה אם טענה ש'לפני הכל מחנכת צריכה לדעת לדבר עברית תקנית ונכונה ורק אחר כך מגיע השלב של החינוך'. אני באמת עובדת קשה ואת השיעור אתמול לקח לי להכין לפחות שלוש שעות וערכתי וסידרתי ויישרתי ובדקתי וניסחתי ועשיתי הכול בשביל שהוא יצא מאה אחוז. אז מה אם התפקשש לי פעם אחת בין זכר לנקבה, פשוט תוציאו אותי להורג על זה?".
שנת הלימודים הנוכחית, שהתנהלה ברובה בלמידה מרחוק, היתה חריגה מכל היבט ובין השאר זימנה מפגש אחר ובעיקר מאתגר בין המורים להורים. המפגש הזה – שהתרחש כשהמורים נכנסו באופן מטאפורי לבתים באמצעות הזום ולימדו לעיני ולאוזני ההורים – לא יכול להיות סטרילי וחף מחיכוכים. אם בימים רגילים להורים אין דריסת רגל בכיתה, בקורונה פלשו אליה קולות הרקע של הבית, מריבות בין אחים, גערות ההורים, קטעי שיחות טלפון מהעבודה ועוד – בלי שאפשר יהיה "לסגור את דלת הכיתה".
לא פעם קרה שההורים אף נדרשו להיכנס לשיעורים ממש, כדי לסייע טכנית, או כדי לוודא שהילד משתתף בשיעור. מנגד, קיבלו גם ההורים הצצה למתרחש בבית המורה המטופלת בילדים, שנאלצה ללמד עם הפרעות משלה מאחורי הדלת הסגורה. קרה גם שמורות לימדו עם ילד קטן על ברכיהן.
לדברי תיקה אלקלעי מימרן, מנהלת בית הספר היסודי "המשותף" בתל אביב, הגבולות בין בתי הספר לבתי התלמידים, שני מרחבים שבשגרה שומרים על הפרדה כמעט מוחלטת, היטשטשו. "עבור המורים זה לא היה קל להיחשף פתאום מול ההורים", היא מחדדת. "לא היה פשוט שההורים נכנסים לשיעור ומודדים את טיב ההוראה, השפה והיכולות של המורה לשלוט בכיתה או בודקים כמה ילדים נכנסו לזום. בכלל, הסיפור הזה שההורים רואים את הבתים שלנו ואנחנו רואים את הבתים שלהם ייצר כל מיני אתגרים. ההורים ציפו למשל שהמורות יהיו תמיד זמינות, גם בשעות לא שעות. בשנת הקורונה נאלצנו לבסס מחדש את האמון בינינו לבין ההורים וזה היה תהליך. בסופו של דבר, הם העריכו את המאמצים שלנו. עכשיו אנחנו חוזרים לכללים ולגבולות".
הציפייה לשרטט מחדש את הגבולות בתום חודשים ארוכים של יציאה משגרה שנכפתה על בתי הספר, היא טבעית. נשאלת השאלה איזו השפעה תהיה לפריצת הגבולות שהתרחשה אך לאחרונה על יחסי הורים-מורים. אין הכוונה רק למקרה הפרטי של כל מורה מול הורי הכיתה שלה, אלא לרמה הציבורית. הקורונה סיפקה להורים בפעם הראשונה יותר מהצצה קצרה למתרחש בבתי הספר. הם ראו איך מתנהל שיעור, היו עדים ללמידה בזמן אמת ונעשו, גם אם זה נכפה עליהם, לחלק מתהליך הלמידה, מי כזבוב על הקיר ומי באופן פעיל יותר. יתר על כן, הם צפו במערכת ברגעי המשבר שלה וחלקם אף הבינו לראשונה כמה מבעיותיה. האם כעת ידרשו ההורים לקחת חלק יותר משמעותי במה שקורה בבית הספר?
מהילד הפרטי לבית הספר כולו
כדי לבחון מה קרה ליחסי מורים והורים בעת האחרונה כדאי לבדוק מה היו יחסים אלה לפני הקורונה. לדברי ד"ר אדם הישראלי, ראש המחלקה לחינוך בבית הספר היסודי במכללת סמינר הקיבוצים, שערך מחקר על מעורבות ההורים זמן קצר לפני פרוץ הקורונה, בשנים האחרונות התפתח דפוס חדש של מעורבות הורים.
"באופן מסורתי, מעורבות הורים היתה מאז ומעולם קשורה לעניינים חברתיים בבית ספר", מרחיב הישראלי. "עד לא מזמן, הורה פנה למורה של הילד שלו כדי לברר דברים מאוד נקודתיים כמו 'למה העברת את הילד מקום? למה כעסת עליו אתמול? איך עוזרים לו בשיעורי אנגלית?' וכדומה.
"על פי רוב, ההורה לא בא למורה ואמר לה 'אתם צריכים לעבור ל'למידה מבוססת פרויקטים' או 'נורא חשוב לטפח לומד עצמאי'. הורים לא התעסקו בנושאי חינוך כלל, ולא עניינה אותם הראייה המערכתית. כל אחד התעניין בבעיות של הילד הפרטי שלו. ואולם, בשנים האחרונות, ההורים מגלים יותר עניין בפדגוגיה".
השינוי שעליו מדבר הישראלי קרה במערכת החינוך הציבורית, ובמיוחד בבתי ספר יסודיים. וזאת בניגוד לבתי הספר הייחודיים אליהם פונים מלכתחילה להורים שמתעניינים בחינוך ובקיאים בנושא יותר מהורים אחרים.
הסבר אחד לשינוי בגישת ההורים הוא שחינוך נהפך לנושא שיחה אטרקטיבי. "נושאי חינוך עולים בשגרה במהדורות מרכזיות", מסביר הישראלי. "לא נדיר לראות כיום בעיתונים יומיים מובילים דיונים על בחינות הבגרות או על נחיצות שיעורי הבית, על בתי ספר חדשניים או על חינוך ביתי ועוד. הורים נחשפים לנושאים אלה ודנים בהם גם בקבוצות הרבות בפייסבוק, עוד הוכחה שהחינוך נעשה נושא פופולרי".
חלק מהעניין החדש של ההורים בחינוך נובע מדאגה למצבו. "האמון שלנו במערכות הציבוריות, גם במערכת החינוך, יורד והולך כבר הרבה שנים", כדברי הישראלי. "הנתונים על אי הצלחה במבחנים הבינלאומיים, כמו מבחן פיז"ה שעוסק במיומנויות המאה ה-21, מוסיפים לתחושה שהמערכת לא מספקת את הסחורה". כשיש עניין וביקוש, הוא פוגש היצע של הרצאות וספרים פופולרים על חינוך לקהל הרחב. "פתאום 'למידה מבוססת פרויקטים' מצלצלת מוכר", אומר הישראלי.
את העניין המתרחב בחינוך מבקשים ההורים לבטא בבית הספר של ילדיהם. אלא שהמורים תופשים את המעורבות כהתערבות לא רצויה. "באופן בסיסי, היחסים בין הורים למורים הם די קונפליקטואליים בשגרה", אומר הישראלי. "אם היו שואלים את המורים מה הפנטזיה שלהם הם היו אומרים 'שיביאו את הילדים לבית הספר ויפסיקו להציק לי'. הסטודנטים באים ללמוד הוראה כי הם אוהבים ילדים. אף אחד לא רוצה ללמד כי הוא אוהב הורים. מקבלים את העובדה שזה חלק מכללי המשחק, ואל נשכח שרוב המורים הם הורים בעצמם. אבל עושים את ההפרדה".
במחקר שערך במסגרת מכון מופ"ת (בהנחיית פרופ' סילביה ביז'אווי) חיבר הישראלי בין שני נושאים: מעורבות הורים ותהליכי שינוי בית-ספריים, ובדק איך תופשים ההורים את המקום שלהם בפדגוגיה הבית-ספרית על רקע תהליך שינוי בבית הספר. המחקר נערך בשני בתי ספר שונים מן היסוד, שכל אחד מהם עבר שינוי פדגוגי. האחד על פי הגדרתו הוא בית ספר עם פדגוגיה רגילה, שההורים היו שותפים לבחירת המנהלת בו; והשני הוא בית ספר פרוגרסיבי וצומח, שהפדגוגיה שלו נוטה לאמץ רעיונות אלטרנטיביים בחינוך. בנוסף להורים, הישראלי ראיין גם מנהלות, ראש מנהל חינוך, מורים ומלווים של תהליכי שינוי פדגוגיים.
הממצאים היו מעניינים. המחקר העלה שההורים בשני בתי הספר התעניינו בשאלות הפדגוגיות של איך מלמדים ואיך מכשירים את המורות, למשל. "ההורים דיברו בשפה שאנשי חינוך מדברים", אומר הישראלי. הוא מספר שלאחר שההורים שמעו שבבית ספר אחד בעיר עברו המורים הכשרה בגישת מונטסורי כדי לשנות את תהליך הלימוד בכיתות א'-ב', הם ביררו מה נדרש ומה העלות כדי להביא הכשרה דומה למורות שלהם. "כשהתברר שהמנהלת עומדת לעזוב, ההורים נכנסו להילוך גבוה כדי להשפיע להשפיע על הרשות המקומית ולהציג דמות מובילה שתתאים לתפישתם", מספר הישראלי. "למעשה הם ביקשו לעשות שינוי פדגוגי דרך בחירת המנהלת, שתהיה בגישה פרוגרסיבית יותר. לכן הם הפיצו את החיפוש בקבוצות ווטסאפ".
הממצא המפתיע במחקר הוא שבשני בתי הספר, גילו ההורים מעורבות – אבל בכיוונים שונים ואפילו הפוכים. ההורים בבית הספר ה"רגיל" יותר רצו להכניס שינויים כמו חדשנות ולמידה אחרת, ואילו ההורים בבית ספר הייחודי יותר, שבראשית הדרך היו חלוצים והאמינו בחדשנות, קידמו כעת למידה מסורתית יותר. כמו בארגונים רבים, עם הזמן הלהט של ההורים החלוצים ירד, בית הספר גדל והניהול נהפך ביורוקרטי יותר. ייתכן גם שגרעין ההורים שהיה עד לייסוד בית הספר התחלף או נשחק, וההורים החדשים שהצטרפו לא הבינו למה המורות לא נותנות שיעורי בית, למה לא לומדים מהחוברת ולמה אין יותר ציונים.
"בשני בתי הספר, ההורים השוו את רמת הלימודים בבית הספר והידע של הילדים שלהם לילדים בבתי ספר אחרים בעיר. הם באו בתלונות לבתי הספר ואמרו 'הילד של השכנים בכיתה ד אוחז בחוברת מספר 3 ואצלנו בבית הספר נמצאים רק בחוברת מספר 1'", מדגים הישראלי.
"הקורונה שינתה את כללי המשחק"
אחרי הקורונה, חזר הישראלי חזר למרואייני המחקר שלו, בשאיפה לבדוק איך השפיעו המגפה והתהליכים שהתרחשו בשנה האחרונה על עמדת ההורים. הוא גילה לדבריו ש"הקורונה שינתה את כללי המשחק והאיצה עוד יותר את העניין של ההורים בפדגוגיה, בשאלות של חינוך פרופר".
הוא לא הופתע מכך. "בקורונה ההורים נכנסו לתוך הכיתה. הם שמעו את השיעור, הם ראו אם המורה משתלטת על הכיתה או לא. זה הגיוני שהם הביעו דעה". תרמה לכך מן הסתם העובדה שהמורים היו בעמדה מוחלשת, ב"סיטואציה קשה ולא הוגנת של משבר עולמי". אך עד מהרה התחלפה התחושה ש'אנחנו היינו עושים את זה יותר טוב', בהערכה אמיתית למאמץ ולהשקעה של המורות. "ההורים הבינו שמשרד החינוך משגע את בתי הספר, שאין להם זמן להיערך", מפרט הישראלי. "הם הבינו שגם למורות ולמנהלות יש ילדים משלהן בבית. היו גילויים של הוקרה, הורים שלחו פרחים". ולמרות הכל, הוא אומר, "עדיין נשארה ביקורת מהותית על כך שבית הספר צריך להשתנות וצריך ללמד בדרכים אחרות".
בבית הספר המשותף לא צריך לדבר לכאורה על ברית חדשה בין הורים ומורים. זהו בית ספר קהילתי שמאחוריו עומדת קהילה של הורים חילונים ודתיים שבחרו בחיים של שותפות וקהילה למען השלום ותיקון עולם. "זה אומר שלפעמים יש כאן ויתורים הנוגעים לאורחות החיים האישיים של כל משפחה", מסבירה אלקלעי מימרן. "כפי שמעיד שם בית הספר, המשותף, מעורבות ההורים היא אבן יסוד בחיי בית הספר. ההורים לוקחים חלק פעיל באירועים שונים של גיוס תרומות שמצריכים התנדבות". כך למשל גייסו ההורים בקורונה תרומות של מצרכי מזון.
אבל דווקא משום כך, מעידה אלקלעי מימרן, הגבולות בבית הספר ברורים מאוד והפדגוגיה, הנושא שההורים מבקשים להשפיע עליו יותר מכל כעת, היא מחוץ לתמונה. "הגישה שלי כמנהלת היא שהעסק שלנו הוא עם הילדים. אני וצוות המורות מנהלות את בית הספר ואת החיים הבית-ספריים מול הילדים, בידיעה שהוראה ולמידה הן השטח המקצועי שלנו.
"דווקא בבית ספר שקם מתוך חזון קהילתי, בית ספר של ההורים לכאורה, אנחנו לא יכולים להרשות שההורים יתערבו בפדגוגיה. טוב שהגבולות נשמרים. התובנה הזו התחדדה עוד יותר בעקבות המצב הכאוטי שנקלענו אליו בקורונה, כשהיו מקרים בהם לכאורה לא היתה הפרדה בין היכולות והמקצועיות שלנו לאלו של ההורים. ניסינו לשמור על מבנה יום ותוכנית למידה ופה ושם קרה שהיינו צריכים לעמוד מאחורי ההחלטות שלנו, שהתקבלו במצבים קשים, ולהסביר את הרציונל מאחוריהן, יותר מכפי שאנחנו עושים בימים רגילים. אבל בסופו של דבר נשברו החומות והיחסים שנוצרו בתקופת הקורונה התהדקו. העובדה שחלק מהמחיצות ירדו ושלהורים ניתנה האפשרות להיכנס לכיתות העלתה את מעמד המורים בעיניהם. הם ראו עם מה אנחנו נאלצים להתמודד.
"כיום אני רוצה שההורים יהיו מעורבים בבית הספר, אבל בצורה מוסדרת ולא בכל תחום. אף הורה לא יכול להבין את הפדגוגיה שלנו, את חיי היומיום שלנו ואיך אנחנו הופכים זאת ללמידה. לכן, השטח שבו אנחנו מאפשרים להורים להיות שותפים הוא לימודי יהדות, שהם הליבה שלנו. שם יש להם את העמדה ואת האמירה מעצם ההגדרה של בית הספר. אנחנו רוצים שהשפה של הבית ושל בית הספר יתחברו, שהשפה תכלול ריבוי קולות ולא תמדר אוכלוסיות מסוימות. לשם כך יצרנו ועדה משותפת עם ההורים שבה אנחנו מעצבים ביחד את השיח שלנו. בנושאים אחרים כגון התקדמות בחשבון ובאנגלית אנחנו כמובן דנים עם ההורים, אבל לא במהות, בתכנים, ועל איך תיעשה הלמידה".
גישה מעין זו מכנה הישראלי מעורבות "בריאה" של הורים. הכוונה לדבריו ל"מעורבות הורים שבית הספר מוביל ומכתיב אותה על ידי המנהל או המנהלת, בידיעה שלבית הספר יש מדיניות ומסגרת קבועה ויציבה שמובילה את התנהלותו. זו נקודת המפתח".
"המורים חוששים ממעורבות הורים"
מהעבר השני, גם מלי מרטון, מהנדסת במקצועה ובעלת בלוג החינוך "אמא רבודה", מדברת על שיח בין הורים למורים מתוך הבנת הגבולות. מרטון היא אם מעורבת בחינוך מהסוג החדש. "אני יזמית באופי שלי. כשאני פוגשת צורך שלא מקבל מענה אני מגיבה בעשייה", היא אומרת. היא התחילה להתעניין בחינוך בעקבות החוויה שלה כאם בבית הספר. "הניצנים היו בבית ספר היסודי, כשהבנתי שתוכנית הלימודים במתמטיקה אינה מבוססת על חשיבה אלא על תרגול ושינון. כשהילדים שלי הגיעו לחטיבה, התחלתי להבין את הבעיות של מערכת החינוך ולכתוב בבלוג (שלא היה פעיל בשנת הקורונה, ת"ר)".
מרטון חקרה וכתבה במיוחד על תחום החדשנות בחינוך, ומהפעילות שלה נולדו גם פרויקטים שפועלים עד היום בבית הספר. ולמרות הצלחתה בבית הספר של הילדים שלה, היא ערה למגננה שמפעילים בתי הספר מול הורים כמוה. "זה טבעי שהמעורבות של הורים והדעתנות שלהם גורמות לחשש אצל המורים, קודם כל מעצם העובדה שזה עניין חדש. כשהייתי ילדה ההורים שלחו אותי לבית ספר, דאגו שאלבש תלבושת אחידה. אני לא מדמיינת את ההורים שלי הולכים לדבר עם בית הספר על תוכנית לימודים". המגננה הגיונית עוד יותר על רקע "מיעוט קולני של הורים שלהם יש השפעה שלילית", כדבריה.
מרטון מסכימה עם הישראלי ועם אלקלעי ממרן. לדבריה, "על ההורים להבין שכמו שלי יש מקצועיות בתחום שלי, גם המורים מקצועיים בתחום שלהם. וכשבאים בתלונות למערכת, כדאי להביא בחשבון שהמורים הם קורבנות של אותה מערכת מאספקטים אחרים, שבויים שלה ונפגעים ממנה. הם רק עומדים בפרונט".
הקורונה חידדה במיוחד את העובדה הזו, אומרת מרטון, ובכך יצרה קרבה בין הורים ומורים, כשהיא עוזרת לכולם להבין את המשימה הבלתי אפשרית שנפלה על המורים. "נוצרה תחושה של שותפות גורל. נאלצנו לשתף יותר ברמה האישית. אני למשל, ידעתי שבעלה של המחנכת של הבן שלי הוא עובד חיוני ושהיא נשארה עם שלושה ילדים בבית וגם היתה צריכה ללמד. ברמה האישית התפתחו יותר האמפתיה, ההכלה וההבנה של שני הצדדים. הקורונה האיצה הרבה תהליכים, לטובה ולרעה. נוכחנו למשל לדעת שהמערכת לא מתפקדת כמו שצריך. מצבי הקיצון האלה שיקפו את הבעיות שלה".
מרטון סבורה שכיום יש להורים ולמורים עניין משותף – טובת בית הספר והילדים, וכי עליהם לקיים שיח יותר פתוח ביניהם. "כמו בכל פרויקט אחר, צריך להביא את כל בעלי העניין לשולחן. אי אפשר להסיר חלק אחד במשוואה, את ההורים. לשם כך צריך להגדיר שיח משותף וגבולות.
”בקורונה בית הספר הסתמך מאוד על ההורים. הוא לא יכול לסגור את הדלת עכשיו ולא לתת להם יותר דריסת רגל", ממשיכה מרטון. "להורים יש כישורים רבים ואפשר לרתום אותם, בהבנה שאסור להם להיכנס לבית הספר בצורה דורסנית ולהגיד 'אני יודע מה צריך לעשות'. צריך להקשיב למורים, להציף להם איפה הקשיים שלנו מול המערכת, להבין מה הקשיים שלהם, ולעשות זאת בשותפות משני עברי השולחן. כך אני רואה את השותפות הזו".
מעורבות הורים היא דבר חשוב גם לבית הספר, אומר הישראלי לסיכום. "מורים אמנם חושבים שמעצבן להתעסק עם הורים, שזה דבר מיותר. אבל מחקרים מראים שככל שההורים מעורבים יותר בבית הספר – בין אם הם עוזרים בלימודים לילד שלהם, לוקחים חלק בוועד ההורים או מתנדבים ללוות טיול שנתי – הילדים מצליחים יותר. כשהורה מעורב ומשקיע מזמנו ומרצו בבית הספר, הילד מבין שבעיני ההורה בית הספר הוא דבר חשוב ושהמורה היא דמות חשובה. לכן זהו פקטור שתורם להצלחת הילדים".
הישראלי מציע לבתי הספר "לתווך את המדיניות הפדגוגית שלהם להורים". לדבריו, "גם אחרי הקורונה, הורים לא באמת מכירים את בית הספר, את עבודת המורה ואת תוכנית הלימודים, ולמעשה הם מכירים את בית הספר באופן שטחי בלבד ומנקודת המבט של הילד שלהם. ככל שבית הספר יהיה יותר פתוח לשתף את ההורים, להכניס אותם לשיקוליו ולהסביר מה אפשר או מה אי אפשר, כך המעורבות תהיה גדולה ואמיתית יותר. ההורים יירתמו להצלחת בית הספר, ייתנו יותר קרדיט למורים ויהיו יותר מוכנים להבין שתהליך השינוי דורש זמן".
חשופים בצריח / שיעור חופשי 133
מאת גלית לוי
חשופים בצריח
הקורונה כפתה שינויים מרחיקי לכת על כולנו, אבל נדמה שהמורים והגננות נאלצו לעבור את המהפך הגדול ביותר – לחשוף את ביתם ואת משפחתם בפני התלמידים, לראות כיצד גם אבות, אמהות ואחים קטנים מצטרפים לשיעורים, ולוותר על ההפוגה והחברותא של חדר המורים. ועדיין, כפי שמעלה מחקר חדש, רבים מהם רואים במשבר הזדמנות לצמיחה ושינוי חיובי
במערכון של "זהו זה" מהחודשים האחרונים נראה אבי קושניר מחופש למורה מול מסך המחשב, עם עגילים ואיפור כבד, לבוש בחולצה ורודה שמתוחה על חזה נשי. בגלל זווית הצילום, הצופים מרגישים לרגע כמו תלמידים בזום. ה"מורה" משתדלת לשמור על איפוק כשהיא מספרת על המטלה נושאת הציון וברקע קולות ילדיה הפרטיים רבים וצועקים. היא נאלצת להפסיק בכל פעם את ההסברים ואז מנסה לשחד את ילדיה במתנות אם רק "תתנו לאמא ללמד בזום". קל לנחש כיצד מסתיים השיעור.
הלימודים אונליין הולידו מערכונים רבים שעסקו בנימה מחויכת באתגרי המורים בלימוד מרחוק. אבל מי שנאלץ ללהטט כל בוקר כשהגבולות בין הכיתה למטבח הפרטי היטשטשו, יודע שזה לא תמיד מצחיק. המורה למדעים הסביר לילדי כיתה ה' שהבת שלו, בחדר השני, עושה מבחן ולכן הוא מדבר בשקט כדי לא להפריע. מורה אחרת ניצלה את ההזדמנות שהכלב נבח כדי להכיר אותו לכיתה ולמקד את תשומת ליבם. מורה שלישית הזמינה את צעיר הבית הפרטי לשבת לידה בשעה שהיא מקנה חומר לימוד בחיבור שברים פשוטים. ומי שלא קרה לו משהו דומה מוזמן להצביע עכשיו או לדפדף הלאה.
משיחות שערכתי עם מורים בעת האחרונה נראה כי הם הסתגלו במהירות למצב. אני שואלת אותם על חדירה לפרטיות וטשטוש הגבולות בין הכיתה והבית והם מתעקשים שאלה מחירים קטנים מול היעדר המגע הישיר והבלתי-אמצעי עם התלמידים.
"אני תמיד פתוחה וגלויה עם תלמידי", מספרת בכנות מירי כשדן מחטיבת "פסגות" ביהוד, ולכן לדבריה, "בכלל לא מפריע לי שהם רואים את המטבח שלי. אנחנו מאוד פתוחים עם הילדים וגם לפני הקורונה נהגתי להזמין את ילדי הכיתה שאני מחנכת אלי הביתה". לדבריה החוויות שלה כמורה בזום הפוכות ממש "מהמהות שלי כמורה; אני אוהבת לראות מחברות, לעבור בין הטורים. חווית הזום היא מאוד שונה".
לימור גדעוני מבית הספר "בן גוריון" באופקים מסכימה: "העברתי כל התקופה את שיעורי האנגלית ממרכז הבית שלי. יש לי שלושה ילדים שהצעיר ביניהם הוא תלמיד כיתה ד'. הם ידעו שהם אמורים ללמוד בחדריהם ולנהל בעצמם את כל הארוחות עד שאני מסיימת ללמד, אבל לקולגות עם ילדים קטנים זו תקופה מאוד לא פשוטה".
מורים רבים דיווחו בשיחות שלא לציטוט שרמת הלחץ עלתה. כהורים בעצמם, הם נדרשו להעסיק את ילדיהם הפרטיים, לסייע להם בלימודי הזום ובמקביל להיענות באופן מלא לצרכי הכיתה שלהם. ילדי הכיתה נחשפו לעתים לסיטואציות ביתיות של המורה, אבל רבים מהמורים מעידים כי הם קיבלו זאת בטבעיות.
פתחו מצלמות
במרץ שעבר, רגע לפני שפרצה הקורונה לחיינו, נחתם דו"ח מומחים בראשות פרופסור רמי בנבנישתי וד"ר טלי פרידמן שחובר במרכז "יוזמה", מרכז לידע ולמחקר בחינוך של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הדו"ח עסק בטיפוח למידה רגשית־חברתית במערכת החינוך והתייחס לגורמים המשפיעים על רווחת המורים.
"נקודת המוצא שלנו היתה הסכמה גורפת בנוגע לחשיבות הרבה של התנהגויות מורה לטיפוח והקניית למידה רגשית־חברתית, לא רק בשיעורים יעודיים או בתוכניות התערבות אלא כעניין שבשגרה", מסבירה ד"ר פרידמן. "יש עדויות רבות לכך שמורים חווים רמות גבוהות של דחק הפוגעות בבריאותם הנפשית, מגבירות שחיקה ונשירה ופוגעות ביחסיהם עם תלמידיהם. יש עדויות מסוימות לכך שמורים שאינם מסוגלים לשלוט בתגובות הדחק שלהם 'מדביקים' את תלמידיהם", היא מספרת, ומתייחסת למחקר קנדי לפיו בבדיקות רוק של תלמידים בכיתות שבהן המורים דיווחו על רמת סטרס גבוהה, נמצאו רמות גבוהות של הורמון הדחק קורטיזול. "זו עדות נוספת להשפעות שיש למצבי קיצון על הצוות החינוכי וכתוצאה מכך על התלמידים, ולכן הדאגה לרווחת המורה היא הכרחית".
מטבע הדברים, רמות הלחץ של המורים רק עלו לאחרונה, תופעה שקיבלה ביטוי גם ברשתות החברתיות – בצורה גלויה ויותר מכך באופן אנונימי. בפוסט שנהפך ויראלי כתבה מורה לאזרחות בכיתה י' על המצלמות הכבויות: "זה מעליב, מייאש ועל גבול המשפיל". בפוסט שעלה ונמחק זמן קצר אחרי שפורסם סיפרה מורה שאמא שצותתה לשיעור שלה לא אהבה חלק מהביטויים ששמעה והעבירה את הביקורת שלה לקבוצת הווטסאפ של ההורים, תוך שימוש במה ששמעה וכלל לא היה מיועד לה.
בשיחות עם המורים חזר שוב ושוב הביטוי "חשופים בצריח", וטבעי שבמציאות שנותרה, הם מרגישים נטולי הגנה. "היה מקרה שילד צירף את אחיו לזום כדי שיעזור לו במטלות הלימודיות", ספרה כשדן, "אבל אנחנו ראינו בזה מעשה חיובי שתומך בילד. מעבר לזה, אם היו הורים שהשתתפו באופן סמוי בשיעור – קשה לדעת. ברור שיש 'יותר קהל' אם הילד יושב בסלון או במטבח, כי אז כל בני הבית שלו ישמעו אותי. אבל אין מה להסתיר. מומלץ שהתלמידים יישבו באזור שקט ומוגן מהפרעות, אבל זה לא תמיד אפשרי".
גדעוני מגיבה לדברים דווקא מזווית הראייה שלה כאמא. "במיוחד בסגר הראשון, הורים ישבו עם ילדיהם בשיערים שלי ואני ראיתי בזה הזדמנות. מתי עוד מתאפשר להורים לחוות שיעור? ואם למישהו מתחשק לחזור ללמוד אנגלית, למה לא?", היא מחייכת.
אבל לא רק הפגיעה בפרטיות וההאזנה מצד קהל רחב משפיעות על רווחת המורים, אלא גם טשטוש הגבולות בין הבית והעבודה, והעובדה שהסיטואציה החדשה דרשה מהם להיות זמינים לאורך כל שעות היום והערב. מורים סיפרו שוב ושוב על הודעות ווטסאפ בסופי שבוע ובשעות הלילה המאוחרות. "נדרשתי ללמידת כלים טכנולוגיים בזמן לא נוח ובלחץ… האתגר היה ללמד מהבית כשהילדים הפרטיים שלי סביבי. ואני מנסה לתמרן כל הזמן", כתבה מורה אנונימית.
"זה באמת משתנה בין מורה למורה", מסבירה כשדן. "אצלי, למשל, התלמידים יודעים שלפני מבחן הם יכולים לכתוב לי גם בשבת. בסופו של דבר כל מורה משרטטת את הגבולות המתאימים לה ובמובן הזה הזום לא משנה דבר".
רבקה אלקובי, דוקטורנטית לחינוך מיוחד באוניברסיטת בן גוריון, יזמית ומייצגת "דיפרנס" תוכנית לקידום שיח רגשי, מעבירה סדנאות וכלים הנוגעים ללמידה חברתית ורגשית בימים אלה ובמסגרת עבודתה במשרד החינוך פוגשת מורים מכל הארץ. "אני מרגישה שיש למורים הרבה כעס על התקופה והמציאות: הם צריכים לרצות את ההורים, את התלמידים ואת ההנהלה וכל דרכי העבודה הרגילות שלהם השתנו בן לילה".
אלקובי מספרת שפגשה מורים שאיבדו את חדוות הלמידה כי הם לא רואים את העיניים של התלמידים במסכים השחורים: "הם רגילים לקשר אישי בלתי-אמצעי והם צריכים למצוא את עצמם מחדש".
לחשב מסלול מחדש
אף שהעבודה פלשה להם הביתה, המורים, כך נראה, התאימו עצמם לסיטואציה החדשה. כבעלי משלח היד שנאלצו לעבור את השינוי הגדול ביותר בתקופה הנוכחית, הם מהווים כר פורה לעשרות מחקרים שמתנהלים ברגעים אלה במקביל ועוקבים אחרי למידה בעת משבר. מאחר שמדובר במחקרים שנמצאים בשלב הניתוח, מוקדם לפרסם את הממצאים, אבל סנונית ראשונה הוצגה בפברואר, בכנס "האדם הלומד בעידן הדיגיטלי".
זהו מחקר ראשוני המבוסס על מדגם ארצי של 133 מורים, מחנכים, מורים מקצועיים ואנשי הנהלה. אלה התבקשו במאי האחרון למלא שאלון עם שאלות פתוחות ומתוכו נאספו 1,800 היגדים שמויינו על פי אופים כ"אתגרים" או "הזדמנויות". "מורים דיברו על הרבה יותר הזדמנויות שנולדו מהתקופה", מספרת פרופ' אינה בלאו מהאוניברסיטה הפתוחה שניתחה את השאלונים וחילצה את ההיגדים.
לדבריה, "למרבה ההפתעה מרבית הדיווחים דווקא לא עסקו באתגרים הטכנולוגיים, אך מורים דיווחו על אתגרים שקשורים למערך כולו: חוסר תמיכה ברמה הלאומית וחוסר מוכנות ללמידה מרחוק של המערכת כולה; מורים הרגישו שהם לא הוכשרו מבעוד מועד ללמידה מרחוק ומיד אחרי הסגר הראשון קיבלו מענה גם לקשיים הטכנולוגיים שצצו".
פרופ' בלאו מציינת עוד נתון מעניין במיוחד: מורים שיתפו בכך שהזום אפשר להם להכיר צדדים נוספים בחיי תלמידיהם, "לא רק לגבי חיית המחמד או איך נראה החדר שלהם בבית, אלא שבזכות הדרישה של משרד החינוך לקיים שיעורים חברתיים בתדירות גבוהה התאפשר להם לשוחח עם התלמידים באופן קרוב ואינטימי יותר מאשר מבעת שגרה".
המחקר, מספרת פרופ' בלאו, נעשה בשיתוף עם ד"ר תמר שמיר-ענבל ואחד הממצאים המרגשים שעלו ממנו היה תמיכה רגשית הדדית בין המורים לבין עצמם והתעצמות שיתוף הפעולה בתכנים ובפעילויות. "מורים התייעצו יותר עם קולגות גם לגבי התנהלות מול תלמידים וגם לגבי התנהלות מול הורים. 15% מכל ההיגדים עסקו בתמיכה הדדית בין מורה למורה. איך להתנהל במעבר ללמידה מקוונת, גם מול תלמידים וגם מול מורים".
ההפתעה הגדולה ביותר שחיכתה לחוקרים היתה שעיקר התגובות עסקו בתקופה כהזדמנות לשינוי: "זוהי הזדמנות פז להתקדם להוראה מסוג אחר, להיות יצירתיים ולחפש דרכים שונות להוראה. האילוץ יצר אצלי רצון להתפתח ולהיות לומד עצמאי, לחפש ולפתח רעיונות חדשים ללימוד תכנים שונים", כתבה אחת המורות שהשתתפה במחקר. מורה אחרת הוסיפה: "חוויתי צמיחה אישית מדהימה! … התמודדתי עם קשיים אבל פיתחתי את היכולת לפתור בעיות לבד."… "זו היתה הזדמנות פז … שאילצה אותי להיות לומד עצמאי, לחפש כלים חדשים ולפתח רעיונות חדשים".
אלקובי לא מופתעת מהממצאים הללו ותולה את הסטרס של המורים בכך שעבודתם נהפכה בודדה מאוד. "אם בעבר מורים היו שואבים כוחות מהחברותא והצוות, הרי שזה נעלם לגמרי עם המעבר ללימודים בזום מהבית. מורים הם לא אנשים שרגילים לעבוד לבד. הם צריכים למצוא מחדש את המניע שלהם, את המטרה והעניין, ולכן אם היו גילויי עזרה ותמיכה זה בא לענות על הצורך הקיומי של המקצוע".
מורים שהתראיינו לכתבה סיפרו גם שאחד המנועים שעוזרים להם בימים אלה הוא הכרת התודה שמגיעה מההורים. הם מדווחים שיחד עם מפלס הלחץ העולה הם זוכים ליחס חם מצד ההורים והתלמידים שמכירים פתאום בחשיבות התפקיד שלהם. הרשויות המקומיות תומכות, ההורים מפרגנים ומביעים את תודתם וגם צוותי ההנהלה מייצרים מעגלים של תמיכה.
אלקובי מעודדת: "מורים נדרשים בשלב הזה למצוא את ה'למה' שלהם, את מה שלמענו הם קמים בבוקר ומדליקים את מסך המחשב. ויחד עם זה להבין שיש למלא את החלל שנוצר בעקבות אובדן 'חדר המורים' כמקום מפגש ותמיכה. לכן אני מציעה למנהלי בתי הספר ליצור חדר מורים בזום כדי לאוורר רגשות ולדבר. המורים חייבים לדאוג לרווחתם הנפשית ולכן בסדנאות שאני מעבירה אני קוראת למנהלים לדאוג ליום השתלמות למורים, יום בשבוע שבו הם לא מלמדים בזום ובמקום זה נפגשים לשיחות אוורור עם יועצות או אנשי הטיפול של בית הספר. זמן הפוגה כזה הוא הכרחי".
גם ד"ר פרידמן, העוסקת בקידום למידה רגשית חברתית ב-SEL.IL במרכז הבינתחומי בהרצליה, אומרת שזו העת לחזק ולקדם מסוגלות ורווחה נפשית של מורים ובכך לתרום לקידום למידה רגשית־חברתית של התלמידים. "התקופה האחרונה הדגישה ביתר שאת את החשיבות של למידה רגשית־חברתית ויצרה קרקע פורייה לקידומה ולהטמעתה", היא מסכמת.
הוועדה בראשותה של ד"ר פרידמן ציינה תוכניות שונות שנועדו להקטין את רמת הדחק של המורים ולשפר את רווחתם, ובהן תוכניות קשיבות (מיינדפולנס) שנבחנו באופן אמפירי ונמצאו יעילות. גם אלקובי מאמינה שכדי שמורים יוכלו לנהל שיח רגשי עם תלמידיהם, הם חייבים קודם כל ללמוד לנהל שיח כזה בעצמם – ולכן התמיכה הנפשית בעת הזו היא הכרחית.
אז מי דואג למורים? מתברר שאלה הם המורים עצמם. בבתי ספר רבים ועד המורים התארגן לעידוד ותמיכה. כשדן מספרת כי "צוות הניהול והוועד חילק שי בט"ו בשבט ועבר בין הבתים, מורה אחר אירגן בזום קריוקי, ואנחנו מחכים לשוב ולהיפגש בחדר המורים".
הקורונה טלטלה את מערכות החינוך ברחבי העולם והציפה סוגיות הקשורות לעולם הרגש של תלמידים ושל מורים. ייתכן שבעקבותיה תעלה המודעות החברתית לגבי תפקיד המורים בחיי הרגש של תלמידיהם ותתחזק ההבנה לגבי חשיבותו של שיח רגשי בשגרה ובמשבר. אם משבר הוא הזדמנות לצמיחה, נוכל רק לקוות שבעתיד הלא רחוק רווחת המורים תקבל מענה והתייחסות, עוד לפני שעת החירום הבאה.
יום הזיכרון הבינלאומי ה-76 לשחרור מחנה אושוויץ
לרגל יום השנה ה-76 לשחרור מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגרמני אושוויץ ב- 27 בינואר, 2021, איגודי המורים מישראל (ITU), גרמניה (GEW ו- VBE) ופולין (ZNP) ארגנו כנס חינוכי בינלאומי. הכנס עסק בגורל הילדים באושוויץ תחת הכותרת – "עדות היסטורית של ילד". כל באי הכנס ישתתפו עם סיומו בטקס הרשמי המתקיים מדי שנה למרגלות האנדרטה לנספים במחנה אושוויץ-בירקנאו.
"מעל 200,000 ילדים נרצחו באושוויץ. ילדים תמימים לחלוטין, טובים, סקרנים אודות החיים, אוהבים את הקרובים להם, נותני אמון. עולם המבוגרים – אחרי הכל, ולעתים קרובות כל כך לא צודק ואכזרי – מעולם לא הפגין כל כך הרבה את הרוע והרשעות שלו. אי אפשר להצדיק זאת על ידי שום אידיאולוגיה, תפיסה או פוליטיקה." ד"ר פיוטר מ. א. צ'יווינסקי, מנהל המוזיאון.
ההערכה היא, בהתבסס על נתונים משוערים, כי לפחות 232,000 ילדים וצעירים גורשו לאושוויץ, מהם 216,000 יהודים. מעט יותר מ- 700 שוחררו בשטחה של אושוויץ בינואר 1945.
נציגי הסתדרות המורים בצוות המארגן והמתאם של הכנס החינוכי בשיתוף עם נציגי האיגודים מפולין ומגרמניה –
פסח לנדסברג, יו"ר הוועדה לקשרי חוץ בהסתדרות המורים
יוסי מיכל, רכז הוועדה לקשרי חוץ בהסתדרות המורים
באירוע הפתיחה של הכנס גב' יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים נשאה דברים בפני ראשי איגודי מורים ואנשי חינוך מכל רחבי העולם.
להלן דבריה של המזכ"לית –
חברות וחברים,
השבוע מת יצחק בלפר. יצחק בלפר אינו שם המוכר למרביתנו, אבל הוא היה תלמידו האחרון של יאנוש קורצ׳אק. את כל חייו הוא הקדיש לחקר חייו ועבודתו של מורו האהוב.
יאנוש קורצ'אק היה רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר ופעיל חברתי יהודי- פולני. הוא היה ממבשרי פעילות למען זכויות הילד ובתי היתומים שהקים וניהל היו מהחלוצים בחינוך דמוקרטי, אבחון חינוכי ושיקום ילדים. הוא היה מפורסם בכל רחבי פולין.
בית היתומים של קורצ'אק היה מוסד ותיק בוורשה ופעל במשך שלושים שנה, במהלכן קלט מעל 550 חניכים.
ב-5 באוגוסט 1942 הגיעו חיילים גרמנים והעבירו את 300 היתומים וחלק מאנשי הצוות למחנה ההשמדה טרבלינקה. למרות ההצעות שקיבל קורצ'אק להציל את חייו, הוא יצא עם הילדים אל מותו בתאי הגזים טרבלינקה. בכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו.
מי שהכיר את יאנוש קורצ׳אק ואת תפיסת עולמו לא יתפלא על שבחר ללכת אל מותו עם הילדים.
קורצ׳אק האמין כי לימודים צריכים להתבסס על כבוד אמיתי ואהבה לילדים ולא על התוכן הנלמד או רצונותיו של המבוגר. הוא חשב כי אי אפשר להקנות ערכים ולחנך ילדים מתוך התנשאות והשפלה. רק מתוך כבוד ודיאלוג.
משנתו התבססה על שוויון בין הילד לכל אדם ומתוך הכרה שלילד יש עולם פנימי מלא ועשיר. הילדות היא חלק מהותי מהחיים עצמם. קורצ'אק האמין כי אסור לחנך מתוך פחד וכי חייבים לאפשר לילד התפתחות חופשית מותאמת. המחנך צריך לכבד את עבודתו ומאמציו של הילד.
בשנת 1929 חיבר קורצ'אק אמנה לילדים הכוללת בין השאר את הזכות לאהבה וכבוד, הזכות לחיות את ההווה, להיות נאמן לעצמך, לעשות שגיאות ולשמור סוד. על בסיס אמנה זו נכתבה אמנת זכויות הילד של האו״מ בשנת 1989.
בשני המוסדות החינוכיים שניהל, שנועדו לילדים בגיל 7–14, מומשו הרעיונות של חברת ילדים בעלת מנהל עצמי שיצרה את מוסדותיה האוטונומיים כמו פרלמנט ובית דין שנוהלו בידי הילדים, עיתון, מערכת תורנויות ואפילו קופת הלוואות. עד היום לא נתקלתי במסגרות בית ספריות כל כך ליברליות.
בית היתומים הועבר לגטו ורשה ב 2 לאוקטובר 1940. בתחילת חודש אוגוסט 1942 שטחו של הגטו הוקף על שוטרים ופלוגות אס-אס אוקראינים ולטביים. בזמן קיומה של האקציה הגדולה, השלב העיקרי של השמדת אוכלוסיית גטו ורשה, קורצ'אק דחה שוב הצעות להצלה, כי לא היה מוכן לנטוש את ילדיו ועובדיו בבית היתומים. ביום הגירוש הוביל קורצ'אק את מסע חניכיו לכיכר המוות ממנה יצאו טרנספורטים למחנות ההשמדה. קורצ'אק צעד בראש התהלוכה הטראגית הזאת, בראש גלוי, בנעליים צבאיות גבוהות אוחז בידיהם של שני ילדים, לעיתים אף נושא בידיו את הפעוט הקטן ביותר. במסע השתתפו כ-200 ילדים וכעשרה מטפלים.
קורצ'אק נרצח יחד עם חניכיו במחנה ההשמדה טרבלינקה. בשנת 1948 לאחר מותו הוענק לקורצ׳אק ״צלב אבירי מסדר תחיית פולין״
בישראל כל ילד לומד מי היה יאנוש קורצ׳אק. גיבור בגיהינום שלא ידענו מעולם. לעיתים גיבורים הם אלה שבוחרים למות עבור אלה שאהבו.
מיליון ומאתיים אלף ילדים יהודים נרצחו במחנות ההשמדה. כל חטאם היה שנולדו יהודים. במסגרת תכנית שטנית ושיטתית להשמדת עם.
ואני כמורה יהודייה, לא מוצאת את המילים שיכילו את הרוע, את המילים שיתארו עולם יהודי עשיר ומגוון, ילדים שהלכו לבתי ספר ולמדו ויום אחד עולמם נגמר. ברגע אחד, באבחת סכין או יריית כדור בגבו של איש או ילד. משפחות שנעקרו ממגוריהן והועברו לגטאות ולמחנות העבודה. עד שבנו את מכונות ההשמדה ותאי הגזים והשמידו משפחות שלמות בשיטתיות באופן תעשייתי. המטרה הייתה ברורה לחסל עם שלם.
והאחרים עצמו עיניים.
השואה היא אות קין על האנושות כולה.
ואני כמזכ״לית הסתדרות המורים וכיהודייה אזכור את כולם. גם את יאנוש קורצ׳אק, גם את אנה פרנק וגם את כל מיליוני ההורים, הילדים, השורדים והמתים שהיו בגיהינום הזה.
מדי שנה אנו בהסתדרות המורים מגיעים למחנה ההשמדה אושוויץ, למצעד החיים.
לא נשכח !!"
בחלק הפדגוגי של הכנס הציגו נציגות הסתדרות המורים את העשייה החינוכית הייחודית והפורה בתחום החינוך לזיכרון השואה.
גב' עדנה דוד, סגנית המזכ"לית ויו"ר סניף חיפה והמרחב הציגה פרויקט ייחודי של שיתוף פעולה בין מנהלים יהודים ופולנים שמטרתו ליצור גשר לקשרים חינוכיים, ערכיים ובין אישיים בין אנשי חינוך משתי המדינות.
גב' מוריה זגורי, יו"ר סניף קריית גת הציגה פרויקט חינוכי בשם "פרויקט הפרפר" שמטרתו להנציח את זכרם של ילדים וילדות אשר ניספו בשואה, באמצעות למידה וחקר המשלבים 3 תחומי דעת. .
עדנה ומוריה הציגו את הפרויקטים בפני כל באי הכנס, וזכו למשובים של הערכה, הוקרה ועניין על העשייה החינוכית החשובה.
עדנה דוד, סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים ויו"ר סניף חיפה והמרחב
"זכיתי ליטול חלק באירוע המרגש והמיוחד, לרגל יום הזיכרון ה-76 לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, אשר התקיים השנה בהתאם להנחיות משרד הבריאות ב-ZOOM. כבת למשפחה של ניצול שואה, השואה הייתה נוכחת בבית הורי, וליוותה אותי משחר ילדותי. המסע המרתק של משלחת מנהלי בתי הספר, בראשה יצאתי לסיור במחנות ההשמדה מטעם הסתדרות המורים, התחבר אצלי לסיפוריו של אבי המנוח על משפחתו ועל העיירה גריידינג, בה גידלו הוריו משפחה ענפה.
השתתפותן של שתי הנציגות שלנו בטקס, הוסיפה לי גאוות יחידה , הן היו רהוטות, מרתקות ומעניינות. גם הדוברים מחו"ל היו מעניינים והתרגום היה מדויק ויעיל. שילוב האירוע עם הטקס מהמחנה היה נכון ומוצלח. האירוע מאוד ריגש אותי. יישר כוח לפסח לנדסברג, ליוסי מיכל ולכל מי שתרם להצלחת האירוע. בברכה"
גילה פינקלשטיין, חברת הוועדה לקשרי חוץ בהסתדרות המורים
"אני השתתפתי בסמינר ולאורך כל הטקס כולל הפאנל. הסמינר היה קצר לטעמי, הארגון היה טוב. הטקס, היה מרגש ביותר, נראה כי השנה יוחס מקום של כבוד גדול יותר לשואת העם היהודי.
הרב שהופיע בתפילה מתוך בית כנסת היה מצמרר ומעורר כבוד. כמו כן לראות את אושוויץ מושלגת ואת והבחירה לשדר מתוך בניין 2 היו מצמררים עד דמעות והוסיפו משמעות לטקס.
תודה על הזכות שניתנה לי להשתתף ביום המיוחד הזה.
ענת עובדיה, סגנית מזכ"לית הסתדרות המורים ויו"ר סניף נוף הגליל, מגדל העמק והעמקים.
צידה לדרך ארוכה / שיעור חופשי 132
חינוך 2030 | ארגז כלים מקומי
צידה לדרך ארוכה
מה המתכון להכנת התלמידים לעתיד? האם זו אנגלית מתקדמת, הבנה בטכנולוגיות או כישורים חברתיים מוגברים? בבתי הספר נותנים לשאלה הזו תשובות מגוונות ויצירתיות
מאת לימור דומב.
איריס הראל, מנהלת "גבעת רם" בקרית אתא: "יצאנו מתוך הנחה שכיום עומדות לרשות התלמידים טכנולוגיות מתקדמות והמידע זמין להם בלחיצת כפתור. השאלה היא איך בתקופה עתירת תמורות כמו שלנו אנחנו מצליחים ליצור דמות של בוגר עם מיומנויות חיים מתאימות, בעל גמישות מחשבתית ופתיחות, שיוכל להתמודד עם אתגרים של אי ודאות ומורכבות”
תמר רבינר, מנהלת "הרצל" בחיפה: "המטרה שלנו היא לפתח בוגר בעל מיומנויות חברתיות ורגשיות של סובלנות, כבוד, יכולת לקבל החלטות וחשיבה ביקורתית מכבדת. יחד עם זאת אנו מאמינים שבעתיד יגבר הצורך ביצירתיות, יזמות, בחירה, אוטונומיה והפעלת שיקול דעת בתהליך קבלת החלטות, ואלה כלים שאנחנו עובדים עליהם”
יפעת מנשקו, מנהלת "גבים" בבאר שבע: "לכל ילד יש מחברת מצוינות שנותנת לו גאוות יחידה. במחברת יש חוזה שהילד חתם עליו, והוא יודע שהוא חייב לתחזק את המקום שלו בקבוצה. כדי שהם יפנימו את הצד החברתי ויצטיינו גם כאזרחים טובים, כל תלמיד צריך גם לחנוך תלמיד אחר, כדברי ס. יזהר, 'מצוינות האדם קודמת למצוינות האלוף'. זו תורה סדורה אצלנו. הילדים עוזרים אחד לשני בתחומי החוזק שלהם"
לפני כשנתיים, עוד לפני שהכרנו בכלל מושגים כמו קורונה, חיסון עדר וריחוק חברתי, התלמידים בבית הספר "גבעת רם" בקרית אתא דנו בכובד ראש בדרכים להתמודד עם מגפה עולמית, תוך כדי משחק קלפים שמכוון אותם לזהות את הבעיה ולטפל בה. כמו בבתי ספר רבים נוספים, בגבעת רם מנסים לחזות את העתיד הנעלם שבו יתנהלו התלמידים של היום כאנשים מבוגרים, ולצייד אותם בכלים שיעזרו להם להתמודד איתו. הדגשים שכל בית ספר מעמיד במרכז התוכנית שיצר הם שונים. חלק מהם מגבירים לימודי אנגלית, אחרים מגבירים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, ויש בתי ספר שרואים דווקא בכישורים החברתיים את המוקד. בכל מקרה, בעיקר לאור התקופה שעוברת עלינו כעת, כולם מבינים שהעתיד קרוב מתמיד.
מודל הטריאדה – "גבעת רם", קרית אתא
זה שלוש שנים פועלת ב"גבעת רם" תוכנית "יוצרים עתיד" שפותחה בשיתוף מסלול יזמות של אגף מו"פ במשרד החינוך. “יצאנו מתוך הנחה שכיום עומדות לרשות התלמידים טכנולוגיות מתקדמות והמידע זמין להם בלחיצת כפתור", אומרת איריס הראל, מנהלת בית הספר. "השאלה היא איך בתקופה עתירת תמורות כמו שלנו נצליח ליצור דמות של בוגר עם מיומנויות חיים מתאימות, בעל גמישות מחשבתית ופתיחות, שיוכל להתמודד עם אי ודאות ומורכבות”.
איך עושים זאת?
"עוזבים את המוכר וחושפים את הילדים והמורים לתפישה חדשנית. המורה אינו מקור הידע עוד, אלא הדמות המכוונת והמנחה, חלק מהלמידה. הילדים עוברים מסלול בן שלושה שלבים שקראנו לו 'טריאדה', מודל למידה שיכול לחקור כל נושא, מגנטיקה עד אתיקה. הפלח הראשון של הטריאדה הוא חשיפה לנושא, למשל בהרצאה, סרט או סיור, ובחינת הדילמות והקשיים שעולים ממנו. כך אנו מפתחים התבוננות ביקורתית.
"הפלח השני הוא שימוש בכלים לחשיבת עתיד, למשל 'עוגת העתיד שלי' – תפריט שבאמצעותו מנתחים את האירוע, בודקים תרחישים חיוביים ושליליים ומתכונים לפעולה, או 'גלגל אופניים', שמנתח מעגלים של השלכות שנובעות מתרחיש מסוים, למשל מגיפה או השתלטות הרובוטים על העולם. אלה מאפשרים לילדים להתנסות בחיזוי תרחישים עתידיים והשלכותיהם, ופה אנו מפתחים חשיבה מסדר גבוה. הפלח השלישי הוא התוצר. כאן יש הבניה של הידע שנצבר. התלמיד יוצא לתהליך חקר שבסופו הוא מציג את הלמידה שלו בדרך יצירתית.
"בימי שישי פועל בבית הספר 'סינמה עתיד'. המורים בוחרים נושאים שהם מתמקדים בהם, והתלמידים בוחרים איזה נושא מעניין אותם. הנושא נפתח בסרט, והשיעורים הבאים מתמקדים בהרחבת הנושא. לכל ילד יש מחברת דיגיטלית, מחברת 'העתיד שלי', ובה הוא עובד לאורך השנה”.
אילו נושאים עשויים להתאים לחקר בטריאדה?
"התכנים שנבחרו הותאמו לילדים, רלוונטיים לעולמם ומגרים את סקרנותם הטבעית. כל תוכן שהוא עשוי להתאים, גם נושא חברתי שנוגע לחיי היומיום. היתרון הוא שהמודל חוויתי מאוד ויוצר גירוי שמפתח ומעורר מחשבה. הוא מוביל ללמידה עצמית ולמידת עמיתים, מעורר עניין ומוטיבציה ומסייע לתלמידים גם במקצועות אחרים".
לחקור גם את הפשוט והמוכר – "הרצל”, חיפה
"אנחנו עוסקים רבות בשאלה איך ייראה העולם העתידי", אומרת מנהלת בית הספר "הרצל" בחיפה, תמר רבינר. “ברור שזה יהיה עולם מגוון עם מקצועות ואתגרים שאנו לא מכירים כלל, אבל מה שלא ישתנה הוא הצורך בכישורים חברתיים כדי להתמודד עם הסביבה. התלמידים שלנו חיים בדור של מסכים וניכור מסוים, וחשוב לנו שיידעו להתנהל בתוך קבוצה וחברה. המטרה היא לפתח בוגר בעל מיומנויות חברתיות ורגשיות של סובלנות, כבוד, יכולת לקבל החלטות וחשיבה ביקורתית מכבדת. עם זאת אנו מאמינים שבעתיד יגבר הצורך ביצירתיות, יזמות, בחירה, אוטונומיה והפעלת שיקול דעת בתהליך קבלת החלטות, ואלה כלים שאנחנו עובדים עליהם”.
איך אתם עובדים על יצירת הכלים האלה?
"אנחנו רוצים שהתלמידים יתנסו במרחבים מגוונים, ולא יראו בכיתה המסורתית את מרחב הלמידה העיקרי. שייצאו לקהילה ויחוו חדשנות. הם ביקרו במקומות עבודה מעניינים של ההורים, למשל במכון לחקר המוח, מעבדה של אינטל ועמותות התנדבותיות, כך שיאמינו שגם הם יכולים להגשים חלומות. כל הילדים מנהלים יומן מסע, שעוזר להם לפתח חשיבה רפלקטיבית עצמאית.
"בנוסף, יש לנו יוזמה בית-ספרית שבה הילדים בוחרים באיזה היבט של הנושא המרכזי הבית-ספרי כדאי להתמקד. כל כיתה מגרילה אות, והילדים מציעים נושאים שמתחילים באות הזאת ומקיימים בחירות דמוקרטיות. כל ילד שמעוניין בנושא מסוים מנסה לשכנע בחשיבותו, וכך הם לומדים לשווק את עצמם. לאחר שהנושא נבחר הם לומדים בלמידת עמיתים, חוקרים, מבצעים סקרי שוק. אלה כלים חשובים לעולם העבודה העתידי.
"אחד הדגשים הוא למידה חוצה תחומי דעת ורב-תחומית. אנחנו בוחרים נושא מחוץ לתוכנית הלימודים וחוקרים אותו מכל מיני היבטים בימים מיוחדים. היו לנו ימים שעסקו בחוטים, קשרים, מעגלים, קוביות ובתים, ובמהלכם הילדים למדו על הנושא מכל מיני זוויות. למדנו איך הפשוט והמוכר יכול להוות כר למחקרים שלמים, והכל בראייה בינתחומית. אנחנו רוצים להעשיר את הילדים בחוויות ובכישורים, ומאמינים שכשיגיע הרגע המתאים הם יידעו להשתמש במה שצברו”.
מחפשים את החוזקות של הילדים – "גבים", באר שבע
"המודל שלנו, 'חינוך למצוינות כמנוף להצלחה בחיים', מיועד לפיתוח מצוינות ככלי להצלחה בעתיד", אומרת יפעת מנשקו, מנהלת בית הספר "גבים" בבאר שבע. “אני רוצה לטפח אצל הילדים מצוינות ותחושת מסוגלות, ולהוציא מכאן ילד שיידע שהוא מסוגל לצלוח כל אתגר".
איך עושים את זה?
" כבר מכיתה א' אנחנו מחפשים את החוזקות של הילדים. בכיתות הנמוכות הילדים נחשפים לתחומים מגוונים ואנחנו מזהים את הכישורים שלהם. יש לנו 28 קבוצות מצוינות, לפי מודל האינטליגנציות המרובות של גרדנר, ומכיתה ג' הילדים בוחרים תחומי עניין ומתמודדים על מקום בקבוצות האלה. התפקיד שלנו הוא לוודא שכל ילד מצליח להיכנס לאחת הקבוצות.
"הלמידה בקבוצות המצוינות היא חווייתית ומאתגרת. התלמידים מקבלים כלים, מרחיבים אופקים ומכירים את עצמם בשלל תחומים. כך הם הופכים למצוינים, ובונים תחושת מסוגלות שעוברת לתחומים אחרים בבית הספר ובחיים בכלל. ילד שחווה הצלחה ומצטיין בתחום כלשהו לומד שהוא יכול להיות מצוין גם בתחומים אחרים. מבין תלמידי ובוגרי גבים יש כיום 15 אלופי ישראל בתחומי ספורט שונים. כשאחד מהם מתקשה באנגלית ומתייאש אני אומרת לו: מה? אלוף ישראל בלי אנגלית? איך תעמוד על הפודיום? תתאמץ כמו בספורט! אני רוצה לשמוע אותך אומר לי באנגלית 'אני אלוף ישראל!' וזה עובד".
מה קורה בקבוצות המצוינות?
"לכל ילד יש מחברת מצוינות שנותנת לו גאוות יחידה. במחברת יש חוזה שהילד חתם עליו, והוא יודע שהוא חייב לתחזק את המקום שלו בקבוצה. כדי שהם יפנימו את הצד החברתי ויצטיינו גם כאזרחים טובים, כל תלמיד צריך גם לחנוך תלמיד אחר, כדברי ס. יזהר, 'מצוינות האדם קודמת למצוינות האלוף'. זו תורה סדורה אצלנו. הילדים עוזרים אחד לשני בתחומי החוזק שלהם, ואנחנו עורכים טקסים שבהם הם נותנים חיזוקים זה לזה ומודים למי שסייע להם.
"בוועדת הקבלה לקבוצת מצוינות הילדים לומדים לסנגר על עצמם. הם מסבירים את התוכנית שלהם להצלחה, ממי יקבלו סיוע ומה יקרה אם ייתקלו בקשיים, והכל בשיתוף ההורים. כך הילדים לומדים להציב לעצמם מטרות שנקראות אצלנו 'רף גבוה' וגם להגשים אותן. המסר שלנו הוא 'תהיה אלוף בתחום שאתה אוהב ואתה טוב בו, ותלמד את כל התחומים בבית הספר כדי להיות משכיל'. כך מפנימים הילדים ערכים כמו אחריות, אומץ, התמדה, נחישות. זו למידה משמעותית וכך נבנה חוסן אישי וחברתי".
זה מקרין על שאר המקצועות?
"זה מקרין על הכל. הילדים לומדים לעבוד לבד ובצוות, לבקש עזרה ולהושיט יד לחבר. זו החברה אליה אנו שואפים. כדי ליישם זאת בנינו מערך ארגוני מורכב שהמורות מנהלות. לכל ילד יש מערכת כיתתית ומערכת אישית, והוא צריך לסנכרן ביניהן. כשתלמיד יוצא ללמוד בקבוצת המצוינות שלו על חשבון שיעור בכיתת האם הוא אחראי להשלים את השיעור הכיתתי, וכך הוא לומד לפתח אחריות בכל מציאות שיפגוש. אנו מבקשים ליצור לתלמידים אימון יומי למצוינות ולזמן להם זירות להתנסות, כך בית הספר מממש את תפישתו החינוכית ומייצר שוויון הזדמנויות בחינוך לקהילה”.
חוזרים לחקלאות – נווה הדסה
לפני כחמש שנים הוחזר לכפר הנוער נווה הדסה ענף שנזנח בעבר, המשק החקלאי. מאז, מספר מנהל הכפר, נחום רינצלר, הישגי התלמידים רק עולים. "החקלאות, שנראה היה שאין לה תקומה, היא העתיד בעינינו. מקצועות שאנחנו מכירים היום אולי ייעלמו, אבל תמיד אנשים יצטרכו לאכול. החקלאות שאנחנו עוסקים בה וחוקרים אותה היא חקלאות מתקדמת ומדויקת. ההשקיה למשל היא לכל צמח, באמצעות חיישנים. יש גם שימוש ברחפנים עם מצלמות תרמיות שיודעות לזהות חרקים. אנחנו נמצאים בחזית הטכנולוגיה".
האוכלוסייה בכפר היא ברובה אוכלוסיית מהגרים, ולכל ילד שנכנס לחטיבה נתפרת תוכנית לימודים אישית, כדי לצמצם פערים. "בסיום הלימודים התלמידים יודעים איך למצוא את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בכל תחום, לאו דווקא חקלאות", אומר אביחי יפת, מנהל בית הספר. "החקלאות היא המרכז, אבל אם אנחנו מייצרים דבש, למשל, אנחנו עוסקים גם בשיווק, יזמות, עיצוב ומכירות. אנחנו מלמדים את כל הרבדים של המוצר".
להשפיע היום – וגם בעתיד – בן גוריון, ראשון לציון
"ברור שאין לנו מושג מה צופן העתיד", אומרת איריס אורן, סגנית מנהלת ואחראית על התוכניות הפדגוגית בבית הספר "בן גוריון" בראשון לציון. "אך המטרה שלנו היא להחדיר בתלמידים שלנו תחושת מסוגלות מצד אחד ואמונה ביכולתם לתרום לחברת מופת מצד אחר".
איך אתם מגדירים חברת מופת עתידית?
"אנחנו מתייחסים למסמך 2030 שנכתב באו"ם, וכולל 17 יעדים לפיתוח בר-קיימא שיוביל אותנו לעולם טוב יותר. אנחנו עוסקים בערכים כמו צדק, שוויון וצמצום אי שוויון, לצד קיימות במובן הרחב, לא רק של איכות הסביבה אלא בכך שלכל אדם יש זכויות. פעם בשבוע, בתקופות שגרה כמובן, מגיעים לבית הספר ילדים עם צרכים מיוחדים, ולומדים יחד מתוך שוויון עם התלמידים שלנו.
"לפני שנתיים התקיימה בארץ אליפות העולם בטניס כיסאות גלגלים. התלמידים שלנו יצרו קשר עם הוועד הפאראלימפי וקיימנו ביחד מסע פרסום. השקת האולימפיאדה אמורה היתה להתקיים אצלנו בבית הספר והיו תוכניות להמשך. בינתיים הכל נדחה בשל הקורונה, אבל אנחנו מתכוננים להמשך וזו למידת עתיד, כשאנו מתאימים את עצמנו למציאות משתנה. הרעיון הוא שאנחנו מגדלים ילדים אקטיביסטים, שמאמינים ביכולת שלהם לעשות שינוי גם בעתיד, ולהשפיע בסיטואציות רלוונטיות".
איך אתם מעודדים את תחושת המסוגלות הזאת?
"אנחנו מאפשרים להם להעלות רעיונות והם יוזמים ומובילים פרויקטים בעצמם. אנחנו מתבססים על העקרונות של פדגוגיה מוטת עתיד, למשל תמורתיות – איך אני מסתדר בתנאים של אי ודאות. בסיפור האולימפיאדה למשל, היתה תוכנית והדברים השתבשו. גם זה חלק מהלמידה. המטרה שלנו היא להשקיע בפיתוח יכולות ארגוניות וניהוליות שיאפשרו לתלמידים להסתגל למצבים משתנים בזמן אמת. הם לומדים להאמין ביכולות שלהם.
"בשנה שעברה כתבנו עם הילדים אמנה על מהי חברת מופת ואילו כללים אני מוכן לקחת על עצמי כדי להגיע אליה. התחלנו להפיץ את האמנה בקרב ההורים ובקהילה, ואז הרחבנו את המעגל. הרמטכ"ל אביב כוכבי ובני גנץ חתמו עליה. אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, לא רק חתמה על האמנה אלא גם הזמינה את הילדים לביקור. זה דבר שמראה לילדים שיש להם השפעה בעולם האמיתי".
זה מתבטא בכל מקצועות הלימוד?
"אלה הלימודים עצמם. למשל, בעבודה סביב האולימפיאדה הכנסנו את המתמטיקה בחישובי תקציב, את השפה בכתיבת ספר על אלופים, את ההיסטוריה בחקר על האולימפיאדה מימי יוון העתיקה, בספרות למדו לחקור דמויות מופת. אנחנו מלמדים את הילדים איך ללמוד ולחקור, וגם כאן המטרה היא שיבינו שהם מסוגלים לעבוד בקבוצה, לחקור, לחשוב חשיבה ביקורתית. אלה מיומנויות העתיד".
לימודי אנגלית מכיתה א' – איתן, ירושלים
"אנחנו מאמינים שתפקוד מיטיבי בעולם הגלובלי של המאה ה-21 דורש רמה גבוהה של תקשורת, ושרמה גבוהה באנגלית ועברית תאפשר לתלמידים שלנו להשתלב בהצלחה בעולם הגלובלי", אומרת ורדה אדלר, מנהלת בית הספר ממ"ד "איתן" בירושלים. “בכיתה א' התלמידים מתחילים להכיר את השפה פעמיים בשבוע, והחל מכיתה ה' הם לומדים כ-12 שעות אנגלית בשבוע, גם בלמידה מרחוק”.
מדובר בשעות אנגלית או במקצועות אחרים שנלמדים באנגלית?
"גם וגם. בתוכנית הניסויית שכיום היא הבסיס לייחודיות בית הספר, אנחנו נשענים על CLAL- Content Language Integrated learning – מודל שבנוי על שילוב של מטרות שפה ומטרות תוכן בכל שיעור רב-מלל. לכל כיתה יש גם מחנכת וגם מורה נוספת לאנגלית, דמות משמעותית שמלמדת אנגלית ומקצועות כמו מדעים ומולדת באנגלית.
"הבקרים שלנו נפתחים בשיעור ברכה ראשונה, שבה יש תנועה ושיח פתיחת יום, שלוש פעמים בשבוע באנגלית ושלוש פעמים בשבוע גם השפה העברית מתוגברת. בכיתה א' הילדים מקבלים שעות נוספות של שפה ותרבות עברית. אנחנו מאפשרים לילדים ללמוד בקצב ובעומק מתאימים אישית, בעזרת אפליקציה שפיתח אחד המורים שלנו.
"החשיפה לשפה אינה באה לידי ביטוי רק בשיעורים הנלמדים. בבית הספר פועלים חוגים באנגלית כמו הוקי, מקהלה ותכנות. רואים אצלנו אנגלית על הקירות ושומעים אנגלית גם בטקסים. האנגלית נוכחת גם בחדר ה-Makerspace שבנינו – שמאפשר הזדמנויות למידה באמצעות לגו, פלסטלינה, צילום ואמצעים טכנולוגיים מגוונים".
אילו תוצאות אתם רואים?
"הילדים מגיעים לרמה טובה באנגלית וחלק ניכר מהם מגיעים להקבצות גבוהות בחטיבות".
לגיליון המלא של שיעור חופשי 132 לחצו כאן
בדרך לאוטונומיה חינוכית / שיעור חופשי 131
שיעור חופשי – גיליון 131 – תשרי תשפ"א – אוקטובר 2020
אתם כוח החלוץ של החברה הישראלית
מדינת ישראל צריכה לעבור מהפך תפיסתי ששם את אנשי ההוראה במרכז, ולהפוך את הפירמידה על ראשה, כך שהמורים והגננות יהיו אלה שיובילו בתכנים, בפדגוגיה ובגילוי של דרכים חדשות
הקורונה שינתה את שגרת חיינו ואת אופן העבודה שלנו כמעט לחלוטין – ולימדה אותנו לא מעט שיעורים לחיים, שיישארו איתנו בעתיד. למדנו גם דבר או שניים על מערכת החינוך הציבורית בישראל, על יחס החברה למורים ולגננות שלה ועל יחסם של מקבלי ההחלטות לאנשים החשובים ביותר במגזר הציבורי – עובדי ההוראה.
עד שהגיעה הקורונה, היה ברור לכולם כיצד לומדים: בכל כיתה כ-32 תלמידים עם מורה שניצב ליד הלוח ומדבר, בכל גן גננת עם כ-35 ילדים, ובשני המקומות משרד החינוך מנחה ומתווה איך מלמדים, מה מותר, מה אסור, מה עכשיו ומה אחר כך. ופתאום, נאלצנו להמציא את עצמנו מחדש.
במשך חודש ימים, הצלחנו לנהל את הלימודים בכיתות השונות ובכל רחבי הארץ מרחוק. כעובדי הוראה, עמדנו בפני לא מעט אתגרים – ללמוד את המערכות הטכנולוגיות החדשות בזמן אמת ותוך כדי תנועה, לעבוד לילות כימים, לתכנן מערכי שיעור שמתאימים ללמידה מרחוק, למצוא את האפליקציות והמצגות היעילות ביותר שמאפשרות לתלמידים ללמוד בגישה אחרת ולנו ללמד בשיטה שאף פעם לא עבדנו בה.
הקורונה גם אישרה ואף חיזקה דברים שכבר ידענו לפני כן, כמו מקומו החשוב של בית הספר כמרכז לקשרים חברתיים, כמוקד קהילתי חשוב ומשמעותי. בשיעורים מרחוק, לא פעם זיהינו כי אנחנו הגורם החיצוני היחיד שנמצא בקשר עם בית התלמיד, בתקופה של סגר ובידוד חברתי. הודות לדיווח של מורים וגננות, 70,000 ילדים זכו לקבל ארוחות במהלך הסגר הראשון. כששמעתי את זה מצד אחד כאב לי הלב על המשפחות הרבות שמשבר הקורונה פגע בהן, ומצד אחר התמלאתי גאווה, על כך שעובדי ההוראה הפכו לכוח חלוץ חשוב מאוד בחברה הישראלית, במיוחד בימי משבר.
בהמשך, מנהלי בית הספר התחילו לבנות מערכים גמישים שנותנים מענה לדרישות הבידוד אך גם לצרכים החינוכיים, תוך שילוב של קפסולות ולמידה מרחוק. לא מעט תלמידים ומורים נחשפו בפעם הראשונה בחייהם ללימודים בכיתה קטנה, בת פחות מ-20 תלמידים. הם גילו יתרונות עצומים ונהנו מחוויה שאפשרה להם להבין כמה כוח יכול להיות בחינוך שמאפשר תשומת לב לכל תלמיד וסביבה שקטה.
גילינו גם שהלוח והגיר, או הלוח והטושים המחיקים כבר אינם אביזרים חיוניים. העולם השתנה, ואנחנו צריכים להשתנות יחד אתו. בתי הספר צריכים להשקיע פחות בשינון ויותר בעידוד סקרנות ומתן כלים ללמידה עצמית, שיאפשרו לילדים להרחיב את הידע שלהם, לנהל אותו, ליצור תקשורת בונה ולפתור בעיות. אולם כדי שנוכל להשיג זאת, עלינו להתגבר על כמה חסמים במערכת החינוך.
השלב הראשון כבר יצא לדרך – מנהלי בתי הספר קיבלו אוטונומיה חלקית, שבתורה, הביאה לפריחה של רעיונות ודרכי למידה חדשניים ויצירתיים. בין היתר, ראינו קבוצות למידה, שימוש בכדורי פיזיו בכיתה, שיעורי יוגה למען הנפש והגוף והתמקדות בקשרים חברתיים, וזוהי רק ההתחלה.
כדי למצות את מלוא הפוטנציאל של המנהלים, המנהלות, המורות והגננות המצוינות שלנו, מדינת ישראל צריכה לעבור מהפך תפיסתי ששם את אנשי ההוראה במרכז, ולהפוך את הפירמידה על ראשה, כך שהמורים והגננות יהיו אלה שיובילו בתכנים, בפדגוגיה ובגילוי של דרכים חדשות.
משרד החינוך צריך לאפשר אוטונומיה מלאה למנהלי בתי הספר ולמנהלות גני הילדים; ואילו אנו כאנשי חינוך נדרשים להמשיך לחשוב מחוץ לקופסה, ליצור, להמציא ולהשאיר מאחורינו גישות מיושנות כמו שינון החומר הלימודי. כשכל המידע זמין בקצות האצבעות, צריך להפסיק לשנן – ולהתחיל ללמוד מה עושים עם כל המידע הזה.
בעולם החדש והדינמי שנוצר סביבנו, גם אחרי שיסתיים משבר הקורונה, תפקידנו לתת לילדים את הכלים להמשיך להיות יצירתיים, סקרניים וביקורתיים, ולספק להם את התשתית לתקשורת חברתית ורגשית טובה, לגמישות מחשבתית ולפתיחות. כמחנכי דור העתיד, זה השביל שבו עלינו ללכת, וזה השביל שבו עלינו להנהיג את המערכת כולה.
שלכם
יפה בן דויד
מזכ"לית
הסתדרות המורים
הסכם שיתוף פעולה עם ארגון המנהלים התיכוניים המחודש של אוקראינה
נשיא הארגון, מר ירוסלב טוריאנסקי, ביקר בישראל בחודש מרץ האחרון בחברת למעלה מ-20 נציגי הארגון. בפגישה שהתקיימה בהסתדרות המורים בתיווכו וביוזמתו של ד"ר אלכס שניידר, הביעו האורחים בפני הגב' יפה בן-דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, את רצונם העז בשיתוף פעולה חינוכי עימנו, לאור התרשמותם העמוקה ממערכת החינוך בישראל ורצונם ללמוד כל הניתן כדי לקדם את החינוך באוקראינה.
ההסכם לשיתוף פעולה, שנכנס לתוקפו במעמד החתימה ותוקפו ל-5 שנים, נוסח בידי ד"ר אלכס שניידר וציפי דביר, הממונה על הקשרים הבינלאומיים ובשיתוף משרד החוץ שליווה את המהלך כולו. ההסכם נוסח לאור "הסכם בדבר שיתוף פעולה בתחומי התרבות והחינוך בין ממשלת ישראל לממשלת אוקראינה" שנחתם בירושלים ב-12 לינואר 1993 ו"הסכם בדבר שיתוף פעולה בתחום החינוך בין ממשלת ישראל לבין קבינט השרים של אוקראינה" שנחתם ונכנס לתוקפו בירושלים, ב-9 באפריל 2000. נוסח ההסכם מצ"ב.
ממשלת אוקראינה החליטה על רפורמה מטעמה במערכת החינוך אשר תחל לפעול באחד בינואר 2018. בימים אלה נערכים בארגון המנהלים RGU להתמודדות עם רפורמה זו ומאמינים כי להסתדרות המורים הכלים, הניסיון והתובנות לסייע להם בתהליך לא פשוט זה, המעורר חשש רב.
הסכם שיתוף פעולה עם ארגון המנהלים התיכוניים המחודש של אוקריאנה