חשופים בצריח / שיעור חופשי 133

שיעור חופשי
מחבר:הסתדרות המורים
13:08 12/04/2021

מאת גלית לוי

חשופים בצריח

הקורונה כפתה שינויים מרחיקי לכת על כולנו, אבל נדמה שהמורים והגננות נאלצו לעבור את המהפך הגדול ביותר – לחשוף את ביתם ואת משפחתם בפני התלמידים, לראות כיצד גם אבות, אמהות ואחים קטנים מצטרפים לשיעורים, ולוותר על ההפוגה והחברותא של חדר המורים. ועדיין, כפי שמעלה מחקר חדש, רבים מהם רואים במשבר הזדמנות לצמיחה ושינוי חיובי

במערכון של "זהו זה" מהחודשים האחרונים נראה אבי קושניר מחופש למורה מול מסך המחשב, עם עגילים ואיפור כבד, לבוש בחולצה ורודה שמתוחה על חזה נשי. בגלל זווית הצילום, הצופים מרגישים לרגע כמו תלמידים בזום. ה"מורה" משתדלת לשמור על איפוק כשהיא מספרת על המטלה נושאת הציון וברקע קולות ילדיה הפרטיים רבים וצועקים. היא נאלצת להפסיק בכל פעם את ההסברים ואז מנסה לשחד את ילדיה במתנות אם רק "תתנו לאמא ללמד בזום". קל לנחש כיצד מסתיים השיעור.

הלימודים אונליין הולידו מערכונים רבים שעסקו בנימה מחויכת באתגרי המורים בלימוד מרחוק. אבל מי שנאלץ ללהטט כל בוקר כשהגבולות בין הכיתה למטבח הפרטי היטשטשו, יודע שזה לא תמיד מצחיק. המורה למדעים הסביר לילדי כיתה ה' שהבת שלו, בחדר השני, עושה מבחן ולכן הוא מדבר בשקט כדי לא להפריע. מורה אחרת ניצלה את ההזדמנות שהכלב נבח כדי להכיר אותו לכיתה ולמקד את תשומת ליבם. מורה שלישית הזמינה את צעיר הבית הפרטי לשבת לידה בשעה שהיא מקנה חומר לימוד בחיבור שברים פשוטים. ומי שלא קרה לו משהו דומה מוזמן להצביע עכשיו או לדפדף הלאה.

משיחות שערכתי עם מורים בעת האחרונה נראה כי הם הסתגלו במהירות למצב. אני שואלת אותם על חדירה לפרטיות וטשטוש הגבולות בין הכיתה והבית והם מתעקשים שאלה מחירים קטנים מול היעדר המגע הישיר והבלתי-אמצעי עם התלמידים.

"אני תמיד פתוחה וגלויה עם תלמידי", מספרת בכנות מירי כשדן מחטיבת "פסגות" ביהוד, ולכן לדבריה, "בכלל לא מפריע לי שהם רואים את המטבח שלי. אנחנו מאוד פתוחים עם הילדים וגם לפני הקורונה נהגתי להזמין את ילדי הכיתה שאני מחנכת אלי הביתה". לדבריה החוויות שלה כמורה בזום הפוכות ממש "מהמהות שלי כמורה; אני אוהבת לראות מחברות, לעבור בין הטורים. חווית הזום היא מאוד שונה".

לימור גדעוני מבית הספר "בן גוריון" באופקים מסכימה: "העברתי כל התקופה את שיעורי האנגלית ממרכז הבית שלי. יש לי שלושה ילדים שהצעיר ביניהם הוא תלמיד כיתה ד'. הם ידעו שהם אמורים ללמוד בחדריהם ולנהל בעצמם את כל הארוחות עד שאני מסיימת ללמד, אבל לקולגות עם ילדים קטנים זו תקופה מאוד לא פשוטה".

מורים רבים דיווחו בשיחות שלא לציטוט שרמת הלחץ עלתה. כהורים בעצמם, הם נדרשו להעסיק את ילדיהם הפרטיים, לסייע להם בלימודי הזום ובמקביל להיענות באופן מלא לצרכי הכיתה שלהם. ילדי הכיתה נחשפו לעתים לסיטואציות ביתיות של המורה, אבל רבים מהמורים מעידים כי הם קיבלו זאת בטבעיות.

 

פתחו מצלמות 

במרץ שעבר, רגע לפני שפרצה הקורונה לחיינו, נחתם דו"ח מומחים בראשות פרופסור רמי בנבנישתי וד"ר טלי פרידמן שחובר במרכז "יוזמה", מרכז לידע ולמחקר בחינוך של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הדו"ח עסק בטיפוח למידה רגשית־חברתית במערכת החינוך והתייחס לגורמים המשפיעים על רווחת המורים.

"נקודת המוצא שלנו היתה הסכמה גורפת בנוגע לחשיבות הרבה של התנהגויות מורה לטיפוח והקניית למידה רגשית־חברתית, לא רק בשיעורים יעודיים או בתוכניות התערבות אלא כעניין שבשגרה", מסבירה ד"ר פרידמן. "יש עדויות רבות לכך שמורים חווים רמות גבוהות של דחק הפוגעות בבריאותם הנפשית, מגבירות שחיקה ונשירה ופוגעות ביחסיהם עם תלמידיהם. יש עדויות מסוימות לכך שמורים שאינם מסוגלים לשלוט בתגובות הדחק שלהם 'מדביקים' את תלמידיהם", היא מספרת, ומתייחסת למחקר קנדי לפיו בבדיקות רוק של תלמידים בכיתות שבהן המורים דיווחו על רמת סטרס גבוהה, נמצאו רמות גבוהות של הורמון הדחק קורטיזול. "זו עדות נוספת להשפעות שיש למצבי קיצון על הצוות החינוכי וכתוצאה מכך על התלמידים, ולכן הדאגה לרווחת המורה היא הכרחית".

מטבע הדברים, רמות הלחץ של המורים רק עלו לאחרונה, תופעה שקיבלה ביטוי גם ברשתות החברתיות – בצורה גלויה ויותר מכך באופן אנונימי. בפוסט שנהפך ויראלי כתבה מורה לאזרחות בכיתה י' על המצלמות הכבויות: "זה מעליב, מייאש ועל גבול המשפיל". בפוסט שעלה ונמחק זמן קצר אחרי שפורסם סיפרה מורה שאמא שצותתה לשיעור שלה לא אהבה חלק מהביטויים ששמעה והעבירה את הביקורת שלה לקבוצת הווטסאפ של ההורים, תוך שימוש במה ששמעה וכלל לא היה מיועד לה.

 

בשיחות עם המורים חזר שוב ושוב הביטוי "חשופים בצריח", וטבעי שבמציאות שנותרה, הם מרגישים נטולי הגנה. "היה מקרה שילד צירף את אחיו לזום כדי שיעזור לו במטלות הלימודיות", ספרה כשדן, "אבל אנחנו ראינו בזה מעשה חיובי שתומך בילד. מעבר לזה, אם היו הורים שהשתתפו באופן סמוי בשיעור – קשה לדעת. ברור שיש 'יותר קהל' אם הילד יושב בסלון או במטבח, כי אז כל בני הבית שלו ישמעו אותי. אבל אין מה להסתיר. מומלץ שהתלמידים יישבו באזור שקט ומוגן מהפרעות, אבל זה לא תמיד אפשרי".

גדעוני מגיבה לדברים דווקא מזווית הראייה שלה כאמא. "במיוחד בסגר הראשון, הורים ישבו עם ילדיהם בשיערים שלי ואני ראיתי בזה הזדמנות. מתי עוד מתאפשר להורים לחוות שיעור? ואם למישהו מתחשק לחזור ללמוד אנגלית, למה לא?", היא מחייכת.

אבל לא רק הפגיעה בפרטיות וההאזנה מצד קהל רחב משפיעות על רווחת המורים, אלא גם טשטוש הגבולות בין הבית והעבודה, והעובדה שהסיטואציה החדשה דרשה מהם להיות זמינים לאורך כל שעות היום והערב. מורים סיפרו שוב ושוב על הודעות ווטסאפ בסופי שבוע ובשעות הלילה המאוחרות. "נדרשתי ללמידת כלים טכנולוגיים בזמן לא נוח ובלחץ… האתגר היה ללמד מהבית כשהילדים הפרטיים שלי סביבי. ואני מנסה לתמרן כל הזמן", כתבה מורה אנונימית.

"זה באמת משתנה בין מורה למורה", מסבירה כשדן. "אצלי, למשל, התלמידים יודעים שלפני מבחן הם יכולים לכתוב לי גם בשבת. בסופו של דבר כל מורה משרטטת את הגבולות המתאימים לה ובמובן הזה הזום לא משנה דבר".

רבקה אלקובי, דוקטורנטית לחינוך מיוחד באוניברסיטת בן גוריון, יזמית ומייצגת "דיפרנס" תוכנית לקידום שיח רגשי, מעבירה סדנאות וכלים הנוגעים ללמידה חברתית ורגשית בימים אלה ובמסגרת עבודתה במשרד החינוך פוגשת מורים מכל הארץ. "אני מרגישה שיש למורים הרבה כעס על התקופה והמציאות: הם צריכים לרצות את ההורים, את התלמידים ואת ההנהלה וכל דרכי העבודה הרגילות שלהם השתנו בן לילה".

אלקובי מספרת שפגשה מורים שאיבדו את חדוות הלמידה כי הם לא רואים את העיניים של התלמידים במסכים השחורים: "הם רגילים לקשר אישי בלתי-אמצעי והם צריכים למצוא את עצמם מחדש".

 

לחשב מסלול מחדש 

אף שהעבודה פלשה להם הביתה, המורים, כך נראה, התאימו עצמם לסיטואציה החדשה. כבעלי משלח היד שנאלצו לעבור את השינוי הגדול ביותר בתקופה הנוכחית, הם מהווים כר פורה לעשרות מחקרים שמתנהלים ברגעים אלה במקביל ועוקבים אחרי למידה בעת משבר. מאחר שמדובר במחקרים שנמצאים בשלב הניתוח, מוקדם לפרסם את הממצאים, אבל סנונית ראשונה הוצגה בפברואר, בכנס "האדם הלומד בעידן הדיגיטלי".

זהו מחקר ראשוני המבוסס על מדגם ארצי של 133 מורים, מחנכים, מורים מקצועיים ואנשי הנהלה. אלה התבקשו במאי האחרון למלא שאלון עם שאלות פתוחות ומתוכו נאספו 1,800 היגדים שמויינו על פי אופים כ"אתגרים" או "הזדמנויות". "מורים דיברו על הרבה יותר הזדמנויות שנולדו מהתקופה", מספרת פרופ' אינה בלאו מהאוניברסיטה הפתוחה שניתחה את השאלונים וחילצה את ההיגדים.

לדבריה, "למרבה ההפתעה מרבית הדיווחים דווקא לא עסקו באתגרים הטכנולוגיים, אך מורים דיווחו על אתגרים שקשורים למערך כולו: חוסר תמיכה ברמה הלאומית וחוסר מוכנות ללמידה מרחוק של המערכת כולה; מורים הרגישו שהם לא הוכשרו מבעוד מועד ללמידה מרחוק ומיד אחרי הסגר הראשון קיבלו מענה גם לקשיים הטכנולוגיים שצצו".

פרופ' בלאו מציינת עוד נתון מעניין במיוחד: מורים שיתפו בכך שהזום אפשר להם להכיר צדדים נוספים בחיי תלמידיהם, "לא רק לגבי חיית המחמד או איך נראה החדר שלהם בבית, אלא שבזכות הדרישה של משרד החינוך לקיים שיעורים חברתיים בתדירות גבוהה התאפשר להם לשוחח עם התלמידים באופן קרוב ואינטימי יותר מאשר מבעת שגרה".

המחקר, מספרת פרופ' בלאו, נעשה בשיתוף עם ד"ר תמר שמיר-ענבל ואחד הממצאים המרגשים שעלו ממנו היה תמיכה רגשית הדדית בין המורים לבין עצמם והתעצמות שיתוף הפעולה בתכנים ובפעילויות. "מורים התייעצו יותר עם קולגות גם לגבי התנהלות מול תלמידים וגם לגבי התנהלות מול הורים. 15% מכל ההיגדים עסקו בתמיכה הדדית בין מורה למורה. איך להתנהל במעבר ללמידה מקוונת, גם מול תלמידים וגם מול מורים".

ההפתעה הגדולה ביותר שחיכתה לחוקרים היתה שעיקר התגובות עסקו בתקופה כהזדמנות לשינוי: "זוהי הזדמנות פז להתקדם להוראה מסוג אחר, להיות יצירתיים ולחפש דרכים שונות להוראה. האילוץ יצר אצלי רצון להתפתח ולהיות לומד עצמאי, לחפש ולפתח רעיונות חדשים ללימוד תכנים שונים", כתבה אחת המורות שהשתתפה במחקר. מורה אחרת הוסיפה: "חוויתי צמיחה אישית מדהימה! … התמודדתי עם קשיים אבל פיתחתי את היכולת לפתור בעיות לבד."… "זו היתה הזדמנות פז … שאילצה אותי להיות לומד עצמאי, לחפש כלים חדשים ולפתח רעיונות חדשים".

אלקובי לא מופתעת מהממצאים הללו ותולה את הסטרס של המורים בכך שעבודתם נהפכה בודדה מאוד. "אם בעבר מורים היו שואבים כוחות מהחברותא והצוות, הרי שזה נעלם לגמרי עם המעבר ללימודים בזום מהבית. מורים הם לא אנשים שרגילים לעבוד לבד. הם צריכים למצוא מחדש את המניע שלהם, את המטרה והעניין, ולכן אם היו גילויי עזרה ותמיכה זה בא לענות על הצורך הקיומי של המקצוע".

מורים שהתראיינו לכתבה סיפרו גם שאחד המנועים שעוזרים להם בימים אלה הוא הכרת התודה שמגיעה מההורים. הם מדווחים שיחד עם מפלס הלחץ העולה הם זוכים ליחס חם מצד ההורים והתלמידים שמכירים פתאום בחשיבות התפקיד שלהם. הרשויות המקומיות תומכות, ההורים מפרגנים ומביעים את תודתם וגם צוותי ההנהלה מייצרים מעגלים של תמיכה.

אלקובי מעודדת: "מורים נדרשים בשלב הזה למצוא את ה'למה' שלהם, את מה שלמענו הם קמים בבוקר ומדליקים את מסך המחשב. ויחד עם זה להבין שיש למלא את החלל שנוצר בעקבות אובדן 'חדר המורים' כמקום מפגש ותמיכה. לכן אני מציעה למנהלי בתי הספר ליצור חדר מורים בזום כדי לאוורר רגשות ולדבר. המורים חייבים לדאוג לרווחתם הנפשית ולכן בסדנאות שאני מעבירה אני קוראת למנהלים לדאוג ליום השתלמות למורים, יום בשבוע שבו הם לא מלמדים בזום ובמקום זה נפגשים לשיחות אוורור עם יועצות או אנשי הטיפול של בית הספר. זמן הפוגה כזה הוא הכרחי".

גם ד"ר פרידמן, העוסקת בקידום למידה רגשית חברתית ב-SEL.IL במרכז הבינתחומי בהרצליה, אומרת שזו העת לחזק ולקדם מסוגלות ורווחה נפשית של מורים ובכך לתרום לקידום למידה רגשית־חברתית של התלמידים. "התקופה האחרונה הדגישה ביתר שאת את החשיבות של למידה רגשית־חברתית ויצרה קרקע פורייה לקידומה ולהטמעתה", היא מסכמת.

הוועדה בראשותה של ד"ר פרידמן ציינה תוכניות שונות שנועדו להקטין את רמת הדחק של המורים ולשפר את רווחתם, ובהן תוכניות קשיבות (מיינדפולנס) שנבחנו באופן אמפירי ונמצאו יעילות. גם אלקובי מאמינה שכדי שמורים יוכלו לנהל שיח רגשי עם תלמידיהם, הם חייבים קודם כל ללמוד לנהל שיח כזה בעצמם – ולכן התמיכה הנפשית בעת הזו היא הכרחית.

אז מי דואג למורים? מתברר שאלה הם המורים עצמם. בבתי ספר רבים ועד המורים התארגן לעידוד ותמיכה. כשדן מספרת כי "צוות הניהול והוועד חילק שי בט"ו בשבט ועבר בין הבתים, מורה אחר אירגן בזום קריוקי, ואנחנו מחכים לשוב ולהיפגש בחדר המורים".

הקורונה טלטלה את מערכות החינוך ברחבי העולם והציפה סוגיות הקשורות לעולם הרגש של תלמידים ושל מורים. ייתכן שבעקבותיה תעלה המודעות החברתית לגבי תפקיד המורים בחיי הרגש של תלמידיהם ותתחזק ההבנה לגבי חשיבותו של שיח רגשי בשגרה ובמשבר. אם משבר הוא הזדמנות לצמיחה, נוכל רק לקוות שבעתיד הלא רחוק רווחת המורים תקבל מענה והתייחסות, עוד לפני שעת החירום הבאה.

 

לגיליון המלא של שיעור חופשי 133 לחצו כאן