בדרך לאוטונומיה חינוכית / שיעור חופשי 131

מחבר:הסתדרות המורים
10:26 21/10/2020

שיעור חופשי – גיליון 131 – תשרי תשפ"א – אוקטובר 2020

אתם כוח החלוץ של החברה הישראלית

מדינת ישראל צריכה לעבור מהפך תפיסתי ששם את אנשי ההוראה במרכז, ולהפוך את הפירמידה על ראשה, כך שהמורים והגננות יהיו אלה שיובילו בתכנים, בפדגוגיה ובגילוי של דרכים חדשות

הקורונה שינתה את שגרת חיינו ואת אופן העבודה שלנו כמעט לחלוטין – ולימדה אותנו לא מעט שיעורים לחיים, שיישארו איתנו בעתיד. למדנו גם דבר או שניים על מערכת החינוך הציבורית בישראל, על יחס החברה למורים ולגננות שלה ועל יחסם של מקבלי ההחלטות לאנשים החשובים ביותר במגזר הציבורי – עובדי ההוראה.

שיעור חופשי 131

עד שהגיעה הקורונה, היה ברור לכולם כיצד לומדים: בכל כיתה כ-32 תלמידים עם מורה שניצב ליד הלוח ומדבר, בכל גן גננת עם כ-35 ילדים, ובשני המקומות משרד החינוך מנחה ומתווה איך מלמדים, מה מותר, מה אסור, מה עכשיו ומה אחר כך. ופתאום, נאלצנו להמציא את עצמנו מחדש.

במשך חודש ימים, הצלחנו לנהל את הלימודים בכיתות השונות ובכל רחבי הארץ מרחוק. כעובדי הוראה, עמדנו בפני לא מעט אתגרים – ללמוד את המערכות הטכנולוגיות החדשות בזמן אמת ותוך כדי תנועה, לעבוד לילות כימים, לתכנן מערכי שיעור שמתאימים ללמידה מרחוק, למצוא את האפליקציות והמצגות היעילות ביותר שמאפשרות לתלמידים ללמוד בגישה אחרת ולנו ללמד בשיטה שאף פעם לא עבדנו בה.

הקורונה גם אישרה ואף חיזקה דברים שכבר ידענו לפני כן, כמו מקומו החשוב של בית הספר כמרכז לקשרים חברתיים, כמוקד קהילתי חשוב ומשמעותי. בשיעורים מרחוק, לא פעם זיהינו כי אנחנו הגורם החיצוני היחיד שנמצא בקשר עם בית התלמיד, בתקופה של סגר ובידוד חברתי. הודות לדיווח של מורים וגננות, 70,000 ילדים זכו לקבל ארוחות במהלך הסגר הראשון. כששמעתי את זה מצד אחד כאב לי הלב על המשפחות הרבות שמשבר הקורונה פגע בהן, ומצד אחר התמלאתי גאווה, על כך שעובדי ההוראה הפכו לכוח חלוץ חשוב מאוד בחברה הישראלית, במיוחד בימי משבר.

בהמשך, מנהלי בית הספר התחילו לבנות מערכים גמישים שנותנים מענה לדרישות הבידוד אך גם לצרכים החינוכיים, תוך שילוב של קפסולות ולמידה מרחוק. לא מעט תלמידים ומורים נחשפו בפעם הראשונה בחייהם ללימודים בכיתה קטנה, בת פחות מ-20 תלמידים. הם גילו יתרונות עצומים ונהנו מחוויה שאפשרה להם להבין כמה כוח יכול להיות בחינוך שמאפשר תשומת לב לכל תלמיד וסביבה שקטה.

גילינו גם שהלוח והגיר, או הלוח והטושים המחיקים כבר אינם אביזרים חיוניים. העולם השתנה, ואנחנו צריכים להשתנות יחד אתו. בתי הספר צריכים להשקיע פחות בשינון ויותר בעידוד סקרנות ומתן כלים ללמידה עצמית, שיאפשרו לילדים להרחיב את הידע שלהם, לנהל אותו, ליצור תקשורת בונה ולפתור בעיות. אולם כדי שנוכל להשיג זאת, עלינו להתגבר על כמה חסמים במערכת החינוך.

השלב הראשון כבר יצא לדרך – מנהלי בתי הספר קיבלו אוטונומיה חלקית, שבתורה, הביאה לפריחה של רעיונות ודרכי למידה חדשניים ויצירתיים. בין היתר, ראינו קבוצות למידה, שימוש בכדורי פיזיו בכיתה, שיעורי יוגה למען הנפש והגוף והתמקדות בקשרים חברתיים, וזוהי רק ההתחלה.

כדי למצות את מלוא הפוטנציאל של המנהלים, המנהלות, המורות והגננות המצוינות שלנו, מדינת ישראל צריכה לעבור מהפך תפיסתי ששם את אנשי ההוראה במרכז, ולהפוך את הפירמידה על ראשה, כך שהמורים והגננות יהיו אלה שיובילו בתכנים, בפדגוגיה ובגילוי של דרכים חדשות.

משרד החינוך צריך לאפשר אוטונומיה מלאה למנהלי בתי הספר ולמנהלות גני הילדים; ואילו אנו כאנשי חינוך נדרשים להמשיך לחשוב מחוץ לקופסה, ליצור, להמציא ולהשאיר מאחורינו גישות מיושנות כמו שינון החומר הלימודי. כשכל המידע זמין בקצות האצבעות, צריך להפסיק לשנן – ולהתחיל ללמוד מה עושים עם כל המידע הזה.

בעולם החדש והדינמי שנוצר סביבנו, גם אחרי שיסתיים משבר הקורונה, תפקידנו לתת לילדים את הכלים להמשיך להיות יצירתיים, סקרניים וביקורתיים, ולספק להם את התשתית לתקשורת חברתית ורגשית טובה, לגמישות מחשבתית ולפתיחות. כמחנכי דור העתיד, זה השביל שבו עלינו ללכת, וזה השביל שבו עלינו להנהיג את המערכת כולה.

שלכם

יפה בן דויד

מזכ"לית

הסתדרות המורים

גיליון שיעור חופשי 131 מחכה לכם כאן