לפני כשבוע ציינו את יום הולדתו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל.
הרצל הבין דבר אחד לעומק: מדינה לא קמה רק בכוח חזון מדיני, אלא גם בכוח החינוך.
הוא שרטט מערכת חינוך מתקדמת, חדשנית, כזו שמעצבת אדם, חברה ועתיד.
הוא ידע שבעולם המודרני, עוצמתה של מדינה תימדד גם באיכות החינוך של בניה ובנותיה.
הדברים הללו אינם שייכים רק לחזון של אז. הם נבחנים כאן, עכשיו, במבחן המציאות.
מערכת החינוך של היום ניצבת בחזית של מציאות מורכבת ומאתגרת.
לא כל מערכת הייתה מחזיקה מעמד בתנאים של עומס כבד מנשוא, מחסור חמור בכוח אדם, אלימות קשה ומציאות ביטחונית מטלטלת.
מערכת החינוך כן, ולא במקרה.
מאחוריה עומדים עובדות ועובדי ההוראה שבוחרים בכל בוקר מחדש להגיע, להחזיק, להוביל.
לייצר משמעות גם כשאפשר היה להרים ידיים.
צריך לומר את זה באופן ברור: העמידה הזו מתקיימת למרות התנאים. היא נשענת על מחויבות עמוקה שאין לה תחליף.
על עשייה חינוכית חיה, חדשנית ומשמעותית.
צוותי החינוך מזהים מצוקות, מטפלים, מחזקים, מלווים מקרוב כל ילד וילדה והם לא מוותרים גם כשהמציאות עצמה מתערערת.
וכשהחברה הישראלית נמתחת עד הקצה, גם הם שם. מלמדים בזמן חירום. שומרים על קשר גם מרחוק. מייצרים רצף בתוך שבר. לא מתוך נוהל, אלא מתוך מחויבות ואחריות.
יום המורה הוא הזדמנות להוקיר את העשייה המבורכת של עובדי ההוראה, ולהזכיר לכולנו שאם אנחנו מבקשים לבנות כאן חברה חזקה, יצירתית ומתקדמת,
חייבים להתחיל בעובדי ההוראה.
לתת להם גב אמיתי.
לתת להם תנאים ראויים.
להגן עליהם.
לאפשר להם לפעול, להוביל, ליצור ולהשפיע.
אני רוצה להביע תודה ולהוקיר הערכה לכל עמיתיי עובדי ההוראה, על העשייה החינוכית המבורכת והתרומה הגדולה שלהם לפיתוחה וחיזוקה של מדינת ישראל.
מאחלת לכל אחת ואחד מכם "יום המורה" שמח.
בברכה,
יפה בן דויד
מזכ"לית הסתדרות המורים