מעיין יצחקי – ליצנית רפואית

ידיעות כלליות
מחבר:הסתדרות המורים
08:05 25/02/2026

המורה בתחפושת
הצצה לפורים הכי שמח – דרך העיניים של עובדי ההוראה
כשהלב שמח הכול אפשרי! מעיין יצחקי מביאה תנועה וצחוק אל מחלקות הילדים בבית החולים רמב"ם בחיפה.


במסדרונות של רמב"ם, במקום שבו כאב ומתח הם חלק בלתי נפרד מהשגרה, יש כמה רגעים שמצליחים לשנות את האווירה. הרגע שבו ילד ועוד ילדה קמים מהמיטה, מחייכים, ושוכחים לשנייה אחת שהם בבית חולים.


את הרגעים האלה יוצרת מעיין יצחקי, בת 52 מחדרה, אם לשלוש בנות, מנהלת אמנותית וכוריאוגרפית של להקות המחול אביב תל מונד, ומורה לתנועה ומחול במרכז ברכ״ה בבית החולים רמב"ם חיפה, שם היא גם מתנדבת כליצנית רפואית.

אחרי שהתאלמנה בגיל צעיר, היא בחרה לקחת את האובדן האישי שלה ולהפוך אותו לעשייה שמביאה שמחה, תנועה ותקווה לילדים ולמשפחות ברגעים המורכבים של חייהם.

איך הגעת לתפקיד הזה?

לפני כשנתיים, בתקופה מורכבת שעברה על המדינה, חיפשתי דרך להתרגש מעשייה, לצחוק, לתת ולהעניק לאחרים.

החיפוש הוביל אותי ללימודי ליצנות רפואית. מהרגע הראשון הרגשתי התרוממות רוח. היו אתגרים בדרך, אך עמוק בפנים ידעתי שזה המקום הנכון עבורי, ובעיקר עבור הילדים והמשפחות בבית החולים."

 

מתי התחלת עם היוזמה המבורכת הזו?

לפני כשנה וחצי התחלתי לשלב בין עולמות התוכן שלי. תנועה, מחול וליצנות רפואית במסגרת עבודתי במרכז ברכ״ה.

 

מה המוטו שמלווה אותך?

כשהלב שמח, הכול אפשרי! במסגרת התפקיד אני עובדת עם ילדים המאושפזים במחלקות הדיאליזה והאונקולוגיה. ילדים שמגיעים כאובים, לעיתים לא פנויים ללמידה או לעשייה. גם המשפחות המלוות אותם חוות קושי, מתח ועומס רגשי.

באמצעות שיעורי תנועה ומחול, ובעיקר בעזרת הומור וצחוק, אני מצליחה ליצור חיבור אישי ומותאם לכל ילד. לא פעם אני רואה איך ילד קם מהמיטה או מהכיסא, מניע את גופו, מחייך  ושוכח לרגע את המחלה. היא מוסיפה, הצחוק מדרבן ללמידה ולעשייה, מחזק את הרוח ומשלב גם את בני המשפחה בתוך חוויה משותפת של הומור ותנועה.

אילו אלמנטים את משלבת בעבודתך?

אני משלבת המחזה, הצגה, סיפורים, שירים ומשחקים, לצד יצירה בימי שיא, חגים, אירועים וטקסים. כל מפגש הוא עולם ומלואו. אני מתרגשת בכל פעם מחדש מילדים שמבקשים את קרבתי ורוצים להיות איתי.

יש לך סיפור שריגש אותך במיוחד במסגרת העבודה?

כן. ביום המעשים הטובים נכנסה אל הכיתה נערה בת 16 והגישה לי מכתב קטן שהיה כתוב בו: "תודה רבה שאת מצחיקה אותי."

הרגעים הקטנים האלה הם הכוח שמניע אותי  ליצור, להעניק, לעשות ולקום בכל בוקר עם חיוך.

דילוג לתוכן