נחום בלוך, מנהל בית-הספר המעורב לחינוך מיוחד "עופרים" בחיפה, שבו לומדים יחד יהודים וערבים, שרת לא פחות מ-325 ימים במילואים ◆ כעת הוא מספר על החיזוקים שקיבל מהורי התלמידים (מהמגזר היהודי והערבי), על מסירות צוותי ההוראה, ועל תקוותו שבית -הספר ישמש מודל לחיים משותפים בכל המדינה
כתיבה: אייל מלמה
נפתח בחידה.
מה יותר קשה – להילחם בחיזבאללה ולמנוע את פלישת "כח רדואן" מגבול הצפון, ליטול חלק במשימות המסובכות בעזה, או לנהל בית-ספר מעורב לחינוך מיוחד?
אם אתם שואלים את נחום בלוך, מנהל בית-הספר לחינוך מיוחד "עופרים" בחיפה, לילדים על הרצף האוטיסטי, התשובה אולי מפתיעה, אך נחרצת. "בוודאי שאת בית הספר הרבה יותר קשה לנהל". נחום מדבר מניסיון. מאז ה-7 באוקטובר הוא שרת 325 ימים במילואים. כמעט שנה שלמה.
נחום במסדרון בית הספר עופרים. "קשה לנהל"
"במילואים המח שלך ישן", הוא מסביר, "אתה יכול לעבוד פיסית מ- 5 בבוקר עד 12 בלילה ולהתעסק בהרבה דברים. אבל אין לך דבר אחד משמעותי שיש בניהול בית-ספר וזו האחריות. במילואים קשה פיסית אבל הנפש במצב סטטי. בביה"ס הדינמיקה יוצרת לחץ. זו עבודה קשוחה".
המורה היחיד בחינוך המיוחד
אף אחד לא הכין אותו לתקופה כל-כך מאתגרת. הוא גדל והתחנך בחינוך הממלכתי-דתי, ואחר כך בישיבה תיכונית בירושלים. אחרי שירות סדיר בסיירת גבעתי סיים תואר ראשון מטעם האוניברסיטה הפתוחה בפסיכולוגיה וסוציולוגיה.
לחינוך המיוחד הגיע בעקבות פרויקט חונכות של פר"ח. נחום התאהב בתחום והחליט לעשות הסבה להוראה. "באותה תקופה גברים בחינוך המיוחד היו זן נדיר. הייתי המורה היחיד בחיפה", הוא מספר.
את דרכו בניהול החל כשנענה להזמנה לנהל בית-ספר חדש שנפתח בבית אקשטיין – ארגון גדול למתן שירותים לאנשים עם מוגבלות. לאחר שנתיים הוא עזב כדי ליטול חלק בפרויקט ההקמה של בית-ספר "עופרים" ומאז הוא מנהל אותו. ב"עופרים" צוות וילדים מכל הפסיפס הישראלי: יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים.
שלט הכניסה לביה"ס "עופרים" : כל הפסיפס הישראלי
עוצרים את כח רדואן
מאז שחרורו מהשירות הסדיר נחום משרת במילואים. גם בגיל 48. כ-40 יום בכל שנה.
מספר הימים החל להצטמצם בשנת 2011 עם כניסתו לתוקף של חוק המילואים, אולם הכל השתנה ב- 7 באוקטובר. את השבת שחורה פתח נחום בריצת בוקר במקום מגוריו, מושב כרם מהר"ל, דרומית לחיפה. אזעקות לא היו בצפון, אך הידיעות על מה שהתחולל באותן שעות בעוטף עזה החלו לזרום.
הבנת כבר שזה אירוע היסטורי?
"כן. קבוצת הווטס אפ של הפלוגה החלה לרעוש. כבר הבנו שנהיה מגויסים. הכנתי את התיק. הלכתי לישון צהריים. אני כבר יודע מניסיוני ממלחמת לבנון השנייה, שהלילה הראשון תמיד יהיה לילה לבן".
מפקד אוגדת המילואים מתגורר בקיבוץ בארי. הוא כבר הבין שהרעה תפתח גם מהצפון והחליט לגייס מהר את חיילי האוגדה. ההתארגנות המהירה מנעה אסון גדול. "בדיעבד התברר לנו שעצרנו את כוח רדואן של החיזבאללה".
נחום בלוך בשירות המילואים
נחום נאלץ להתנתק מצוות בית-הספר באופן מוחלט למשך מספר שבועות. הצוות מונה כ- 150 אנשי ונשות חינוך מכל הגוונים: מורות מקצועיות, מחנכות, מרפאות בעיסוק, תרפיסטיות רגשיות. בנוסף ישנן גם בנות שירות לאומי ומתנדבות. מוסד חינוכי שאינו קל לניהול.
לא חששת לתפקוד בית-הספר?
"האמת שבהתחלה שלא חשבתי על זה. המלחמה מול כוח רדואן מאלצת אותך ל- 100 אחוזי ריכוז. למקצועיות, ערנות ורצינות. אתה עושה את המקסימום כדי לחזור הביתה בריא ושלם. אתה יודע שהסחת דעת עלולה לעלות לך בחיים".
הצוות נוטל פיקוד
כחודשיים מפרוץ המלחמה, באמצע דצמבר 23, סיים נחום את סבב המילואים הראשון. כשהגיע לבית-הספר הופתע לטובה שגילה את מה שהוא מגדיר "תפיסת פיקוד של הצוות".
מה מצאת כשחזרת?
"שיש לי סגנית מדהימה. שהצוות ההנהלה נטל לעצמו עצמאות מתוך האילוץ. באופן אישי לקח לי זמן להתרגל לזה, אבל זה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לצוות, לתלמידים ולי כמנהל".
מה למדת מזה?
"שאם אתה מחלק את כלל המשימות לאנשי המקצוע אתה מקבל תפקוד מעולה. אם יש ממשק יעיל בין ההנהלה לצוות וכל אחד יודע את תפקידו- ההצלחה מובטחת. מנהל אינו כל-יכול".
משפחה משרתת
לאחר כחודשיים גויס נחום שוב לסבב מילואים שני. הפעם כלל הסבב גם לחימה ברצועת עזה.
"בפסח עמדנו לסיים את הסבב אחרי חודשיים של שירות בצפון. אבל אז הודיעו לנו שמאריכים ויורדים לעזה. היה קשה להודיע למשפחה. יש לי חבר עם ילדה קטנה שאמרה לו "אבא אל תמות לי".
אילו מחשבות עוברות לך בראש?
"המחשבה שלא הספקתי עדיין לעשות את כל שאני מתכנן חלפה בראשי לרגע. אבל מהר מאוד שמתי את המחשבות בצד, את הדעות הפוליטיות, את האינטרסים האישיים, והתרכזתי במשימה. ככל שאתה יותר מרוכז עולים הסיכויים שלך לחזור בשלום".
ברצועת עזה הופקדו נחום וחבריו על אבטחת ציר נצרים. שגרת המלחמה כוללת הפוגות רבות, דבר שאפשר, לדברי נחום, "הומור, קפה, ומצב רוח טוב". לא פלא שארגז ערכת הקפה במשרדו דומה לערכות הקפה הצה"ליות.
בפלוגה שלו לא היו נפגעים. אולם את מחיר המלחמה שילם כשבן-דודו, ידידיה בלוך ז"ל, נהרג בלבנון באוקטובר אשתקד. משפחתו שייכת למה שנחום מכנה "ציבור המשרתים". אחיו נמצא בימים אלה בסוריה. אחיין נוסף שלו גויס שוב למילואים. נחום מצא את עצמו בעוד סבב ועוד סבב. בשנה שעברה חזר מהשירות בעזה ולאחר חודשיים קיבל שוב צו 8 לתמרון בלבנון. אחר-כך שוב שוחרר ושוב גויס לסבב נוסף.
ידידיה בלוך ז"ל, בן דודו של נחום שנהרג בלבנון. "משפחה של משרתים" (מתוך אתר "יזכור")
הבניין שרד את רעידת האדמה
דבר אחד לא הצליחה המלחמה לשחוק: את הלכידות הפנימית של ההורים ואנשי הצוות היהודים והערבים של בית-הספר "עופרים". "בימים הראשונים, אחרי ה-7 באוקטובר, המתח בבית-הספר היה מורגש. חוסר האמון בא לידי ביטוי בשיחות פנימיות. הפחד היה הדדי", מספר נחום.
איך התמודדתם עם זה?
"אנחנו מקרינים להורים, לתלמידים וגם לאנשי הצוות שהאמונה שלנו בחיים משותפים לא התערערה למרות המלחמה. אני כתבתי מכתבים לצוות שאנחנו עם אחד. שאנחנו מאוחדים. שכולנו חווים את אותו כאב. שיש גם חטופים יהודים וגם מוסלמים".
נחום לא הופתע כשגם הורים, תלמידים ואנשי צוות מכלל המגזרים שלחו לו למילואים הודעות חיזוק ותמיכה. "אני גאה להיות מנהל בית-ספר שיש בו ערבים, דרוזים ויהודים. אני גאה שעמדנו במבחן. אם יש רעידת אדמה והבניין עומד סימן שהבניין חזק מאוד".
יש הבדל בין ביה"ס לחיים המשותפים במדינה?
"אני מאוד מקווה שיש נתק בין העם לבין התקשורת והפוליטיקה. אני חושש שמה שהם מציגים לנו לא מייצג את המציאות. הם מייצרים פירוד למרות שבמציאות יש הרבה יותר אחדות ואופטימיות. אני מאוד אופטימי. מי שעוסק בחינוך מיוחד לא יכול שלא להיות אופטימי".
עולם של אדוות
נחום מאמין ביכולת שלו כאיש חינוך להשפיע על המציאות הזאת. "אני מאמין בעולם של אדוות. אני משנה את המציאות שלנו, כאן בבית-הספר, וזו אדווה שיוצרת עוד אחת ועוד אחת. ככל שיהיו יותר אדוות כך ייטב".
מה היית רוצה שיקרה?
אני אשמח שלא נחיה כאן בבועה תפיסתית. שהמציאות האנושית בארץ תהיה כמו בבית-הספר. עמדנו במבחן ב"שומר חומות" וגם עכשיו אנחנו גאים לעבור את המבחן בהצלחה. החיים המשותפים בלי פילטרים יוצרים משהו נכון".
השילוב של צוות מכלל המגזרים היהודי והערבי כאחד בא לידי ביטוי גם בחיילים מתנדבים שמגיעים לבית-הספר ולוקחים את התלמידים לטיול. "כשחייל לוקח ילד לטיול ומשתף פעולה עם מורות מהמגזר הערבי יש לזה משמעות מיוחדת. החומות נשברות".
יש פרויקטים נוספים כאלה?
"סטודנטים ערבים, יהודים, נוצרים ומוסלמים מסטודיו 1:1 בפקולטה לאדריכלות בטכניון חיפה, בנו עבורנו "גג פעיל" לפעילות מיוחדת של הילדים. אני מאוד גאה בפרויקט הזה. הם עשו יחד דבר עבור ילדים שצריכים אותם".
מה לגבי העתיד?
"אני מתכנן עוד פרויקטים לבית-הספר. צריך להבין שבתקופת המילואים ביה"ס אומנם תפקד בזכות הצוות המדהים, אבל זו הייתה תחזוקה ולא התקדמות. כרגע אנחנו עובדים על כמה פרויקטים כמו: שיטות מדידה חדשות לעבודה עם תלמידים עם אוטיזם, מגרש לרכיבה על אופניים ומפגש עם ביתי ספר רגילים וחינוך מיוחד".
הגג הפעיל בעופרים: "סטודנטים יהודים וערבים בנו יחד"
לקראת סוף פגישתנו נערך ב"עופרים" תרגיל שמדמה אזעקת אמת וירידה למקלט. התנועה במסדרונות תזזיתית אך נחום נראה נינוח בואכה אדיש. לעומת זאת, אי-אפשר להישאר אדישים אליו. אי-אפשר לא להתייחס לדבקות במטרה, לצד האיפוק שניכר בקולו והמתינות שבה הוא מנסח את דבריו.
השילוב הזה יוצר תמהיל יפה של מנהיגות חינוכית. מנהיגות שמזיזה הרים מחד, ומאידך מגלה סבלנות ומתינות. ריצה למרחקים ארוכים, מתוך הבנה שהמציאות מורכבת ואינה ניתנת לשינוי באבחת חרב. מנהיגות ששואפת למזג ולשלב בזהירות, גם כשרוחות בחוץ מאיימות לקרוע ולהפריד. מנהיגות למופת.