7.10

שרונה מדמון פוסלושני, שהייתה עד טבח ה-7 באוקטובר, מנהלת גן בקיבוץ ניר עוז, חזרה בתחילת השנה לעבודה חלקית כגננת משלימה בגן בקיבוץ הסמוך עין השלושה ◆ למרות שאיבדה את בעלה רן ז"ל , שלושה מילדי הגן ועוד הורים, סבים וסבתות, היא נשבעת לחזור ולהוביל לגן בקיבוץ ניר עוז ◆ סיפור שכולו השראה ותקווה

כתיבה: אייל מלמה

ביום הרביעי היא כבר הפסיקה לבכות.

שלושת הימים הראשונים של תחילת שנת הלימודים הנוכחית היו קשים מנשוא עבור שרונה מדמון פוסלושני. בצידי הכביש המוביל מביתה בקיבוץ נחל עוז לקיבוץ עין השלושה – מקום עבודתה החדש כגננת משלימה בגן הילדים – עומדות עדיין המיגוניות שבהן נטבחו תושבי העוטף ומשתתפי פסטיבל הנובה.  קירות הבטון עמוסים בתמונות וסטיקרים של הקורבנות – עדות חיה לתופת ה-7 באוקטובר.

"אני נוסעת והמראות הקשים חלפו לי בראש כמו סרט", היא מספרת. "לא יכולתי להפסיק לבכות. רק ביום הרביעי הצלחתי להתגבר ושמעתי בדרך מוזיקה. בימים הראשונים נזכרתי בתקופה שלפני האסון. כל בוקר הייתי נוסעת לגן שניהלתי בקיבוץ ניר עוז. רן היה מתקשר. היינו מתכננים את סדר היום בשמחה. היה אושר גדול".

מיגונית בדרך לנחל עוז – עדות לתופת (צילום: צילום לוי)

רן פוסלושני ז"ל הוא בן זוגה של שרונה. הוא נהרג ב- 7 באוקטובר. כששרונה מזכירה את שמו קשה להתעלם מהזיק בעיניה שמסגיר געגוע עמוק. נוכחותו של רן ז"ל עדיין מציפה את הבית. בחצר עומדים הטאבון ובית העץ שבנה. הם הכירו כשלמדו יחד באשקלון. "שנינו גדלנו וגרנו ביבנה. חיפשתי טרמפ הביתה ומצאתי את אהבת חיי".

כשנישאו המשיכו להתגורר ביבנה. שם גם נולדו שלושת הבנים: עילי, אימר ועינן. עמנואל, בת הזקונים, נולדה כבר בקיבוץ נחל עוז אליו עברו אחרי מבצע צוק איתן.

שרונה עם רן ז"ל והילדים (תמונה באדיבות המשפחה)

למה דווקא לקיבוץ בעוטף עזה?

"רן מאוד רצה חיי קהילה. מכיוון ששנינו באים מבתים מאוד ציוניים היה הכי ברור בעולם שנעבור לעוטף. בהתחלה עוד הטלתי ספק. עשינו סיורים בקיבוצים וראינו שאנשים חיים פה בכיף והקהילה מעולה ומחבקת. כשהגענו לנחל עוז רן אמר שיש קארמה טובה".

העלתם בדעתכם שטבח כמו ב- 7 באוקטובר יכול לקרות?

"ממש לא. סמכנו על הצבא. גם כשלקחו את הנשקים של כיתת הכוננות ופיזרו את ההגנה היישובית, לא שאלנו יותר מידי שאלות. יכול להיות שהיינו צריכים להתנגד. היינו עושים בשישי מנגל ומריחים את הגז המדמיע שמפזרים סמוך לגדר ולא אמרנו כלום. האמנו שתמיד יהיה משהו שמפריד ביננו לבינם".

בית העץ שרן ז"ל בנה. נוכחותו מורגשת בכל הבית (צילום: מיכל לוי)

תמונות מצמררות

כשהשתקעו בנחל עוז החלה שרונה לנהל במסירות אין קץ את הגן תות בקיבוץ ניר עוז הסמוך . "בשבתות הייתי לוקחת את עמנואל והיינו נוסעות לכמה שעות לארגן את הגן לתחילת השבוע. הייתי גננת לא קונבנציונלית".

איך זה בא לידי ביטוי?

"המצאתי חגים, למשל, כמו  חג "היום הארוך בשנה". הייתי לוקחת את הילדים לשדות לראות עד כמה מאוחר השמש שוקעת. ההורים, הסבים והסבתות, כולם נרתמו להפקה.

דולב יהוד היה מכין לנו פיתות בתנור. סעיד משה, הסבא טוב הלב, שעל שמו מותג תפוחי האדמה "דוד משה" היה מביא את הטרקטור. שניהם נרצחו. שגיא דקל חן, שנחטף והוחזר בעסקה לאחר כ-500 ימים בשבי, היה מסיע את הילדים ברכבת של הקיבוץ.

בפורים הייתי עושה מסיבת פיג'מות בערב. עשינו גם יום הורים לא שגרתי עם הסבים והסבתות, במקום האבות והאמהות, עם ריקודי עם ועוגיות שהכנו עבורם יום לפני".

חלק מהאירועים האלה מתועדים בתמונות ובקטעי וידאו ששרונה מחזיקה בסלולרי שלה. חלק ניכר מהמשתתפים, שנראים כל-כך מאושרים, כבר אינם בין החיים. שרונה מראה לנו וסוקרת אותם: "זה נרצח, זה נחטף". התמונות מצמררות.

את פותחת את התמונות מידי פעם?

"בכל יום. אני מביטה בהן והגעגוע כל כך עמוק. לא עוזב לרגע".

"אחזור בבוא הזמן, אבל אני עוצרת לשנייה"

שלושה ילדים מגן ניר עוז נרצחו ע"י מפלצות חמאס: אריאל ביבס , שנחטף ואחר-כך נרצח בשבי עם אמו שירי ואחיו כפיר, והאחיות שחר וארבל קדם סימן-טוב שנרצחו עם כל המשפחה – האם תמר האבא יונתן ואחיהן עומר בן השנתיים. גם הסייעת, מאיה גורן נרצחה בטבח. זאת בנוסף להורים נוספים וסבים וסבתות לילדים ששרונה חינכה במשך השנים. גן ילדים שלם שנחרב.

אריאל ביבס ומשפחת קדם סימן טוב ז"ל (תמונה באדיבות המשפחות)

המידע על גודל האסון לא הגיע לשרונה באופן מידי. בזמן השבעה על רן, בבית משפחתה ביבנה, היא נצמדה למסך הטלוויזיה וניסתה ללקט מידע מהחדשות. הכאוס היה כל-כך גדול ולא ניתן היה לקבל מידע מסודר.

"ב- 7 באוקטובר, כשנכנסנו לממ"ד באזעקה הראשונה, היינו בטוחים שמדובר באירוע שגרתי של ירי טילים שיסתיים תוך דקות. אפילו התבדחנו שכדאי שנתלבש יפה כי עוד מעט תגיע התקשורת. בשלב מסוים הגיע ידיעה בקבוצת הווטס אפ שיש חדירת מחבלים. החלו דיווחים שיש פה ושם יריות בקיבוץ. אבל גם אז עוד לא חשבנו על אירוע בסדר גודל כזה. היינו בטוחים שתוך זמן קצר הצבא יגיע".

מתי הבנתם שלא מדובר בעוד אירוע?

"כשראינו קרב בין כח של מסתערבים ששהה בקיבוץ לבין המחבלים על אחד הגגות מול הבית שלנו. למרות זאת, רן עודד אותנו ואמר שיגיע צבא. הוא אפילו ריסק לעמנואל הבת עגבניות בבלנדר כי היא הייתה רעבה ורצתה ג'חנון. מישהו אמר לו שהוא השתגע, אבל רן התעקש".

מתי הם הגיעו?

"בשעות הצהריים הגיע אלינו לחצר כוח מגלן. הם נתנו לרן עוד מחסנית ועזבו למשימות אחרות. הנשק היה של הבן הגדול שחזר מהצבא".

דווקא בשלב שהצבא התחיל להשתלט על הקיבוץ קרה הנורא מכל. כח גבעתי סבר בטעות שרן הוא מחבל וריסס באש כבדה את כל הקומה השנייה של הבית. רן, כאמור, נהרג. ב- 11 בלילה פונתה הקהילה לבסיס "משמר הנגב". משם המשיכו שרונה וילדיה ליבנה.

אנדרטת הזכרון בכניסה לנחל עוז (צילום: מיכל לוי)

לאחר השבעה על רן ז"ל שלחה שרונה הודעה להורים בקבוצת הווטס אפ של הגן. היא מספרת שבזמן השבעה היה נראה לה נכון להוציא הודעה. "מה אני אכתוב? "בעלי מת אז התפנתי". הבנתי בתוך תוכי שזה גדול עלי. אבל יש בי עדיין את הגננת ואת המחויבות. בסוף יצאה הודעה".

מה היו התגובות?

"מרגשות עם הרבה אהבה, עם הרבה צער וכאב. אנשים בכו. הבנתי שלא ידעו בכלל שאני בחיים. לפני ה-7 באוקטובר, בכל אזעקה הייתי שולחת הודעה: "היי אני בממ"ד. שלחו תמונה". והנה עכשיו כבר שבוע לא שמעו ממני. כפי שאני לא ידעתי הכל עליהם, כך הם לא ידעו עלי".

את ההודעה היא סיימה במילים "אני אבוא בבוא הזמן אבל אני עוצרת לשנייה". היא מסבירה שהייתה חייבת להתנתק מהקבוצה ומהגן כדי להתמודד עם האובדן האישי ולשקם את משפחתה. אולם השבועה לחזור ולהוביל גן בניר עוז נותרה מהדהדת.

"מרגש לדעת שהייתי משמעותית עבורם"

הקשר עם הורי הילדים מניר עוז התחדש אחרי כחצי שנה. שרונה הגיע לבקר בכרמי גת, השכונה בקרית גת אליו פונתה הקהילה. המפגש היה קשה מנשוא ושרונה יצאה ממנו עם מחלה, שריתקה אותה למיטה למשך שבועיים. "אחרי הביקור, כשאני חולה במיטה, הבנתי שאני חייבת להתנתק מהגן עבור הילדים המפורקים שלי. שאם לא ארים את עצמי עבורם – אין שרונה יותר. החלטתי בשלב הזה להתמסר למשפחה".

לא היה קשר בתקופה הזאת עם ההורים?

"הקשר נשמר בהודעות ובסרטונים של הילדים. ההורים כתבו לי שהם זוכרים את השירים שלימדתי אותם בגן. אחד מהילדים שר לגננת החדשה שלו שיר שלמדנו. בעיני זה הכי מרגש. לדעת שהיית משמעותית עבורם. שנותר בהם משהו ממך".

היה שלב שבכל זאת חשבת לחזור?

"כשנה אחרי היה ברור לי ולהורים שאני חוזרת לגן שהקימו עבורם בכרמי גת. אבל באותה תקופה כבר חזרתי הביתה לנחל עוז, והיה קשה לחזור בגלל הנסיעות , שהיו גוזלות זמן יקר על חשבון הילדים שלי. עסקתי גם בשיפוץ הבית וגם חלק מהאימהות היו איתי בקבוצת האלמנות ולא רציתי שיהיה ערבוב".

"פחדתי לאבד את שמחת החיים"

ההחלטה לחזור לבית בנחל עוז  נפלה כבר בשבעה על רן. "חבר של המשפחה הציע לנו דירה ביבנה ללא תשלום או הגבלת זמן, אבל הבן שלי אמר: "אמא חוזרים הביתה". לא היה לנו בכלל ספק שזה מה שעומד לקרות. אנחנו פה כדי להישאר".

שבועיים אחרי השבעה הם נכנסו לביתם עם ליווי צבאי כדי לנקות את שאריות המזון שעוד נותרו במטבח. "זרקנו את השניצלים והפירות שנרקבו על השיש מטבח, את האוכל שהיה במקרר והתקלקל. עשינו ניקיון יסודי".

לפני חודשיים הם חזרו סופית לאחר השיפוץ. הנאמנות של שרונה וילדיה לנחל עוז אינה מסתכמת רק בחזרה הביתה. על דלת הבית תלתה שרונה שלט גדול "ואהבת". תזכורת למחויבות המשפחה למקום. כמו הצוואה של רן.

שרונה בפתח הבית בנחל עוז: מחויבות עמוקה לקיבוץ (צילום: מיכל לוי)

המחויבות אינה מסתיימת כאן. בנה הגדול שירת בקרבי ואף לחם בעזה במשך מספר חודשים. היום הוא חייל משוחרר ועובד במשק עם מתנדבים. "חתמתי לו על אישור לקרבי כי הוא הביט לי בעיניים ואמר לי שזה מה שאבא היה רוצה. הוא לא היה סולח לי אם לא הייתי מאפשרת לו".בנה מתכנן מסלול דומה.

שרונה בחרה אף היא להתנדב בשיקום מבני החינוך בקיבוץ. במקביל היא חזרה השנה, כאמור, לעבודה כגננת משלימה, פעמיים בשבוע, בקיבוץ עין השלושה.

היו חששות לפני החזרה לעבודה?

"כן. פחדתי שהכאב ישתלט על שמחת החיים שיש בי כבן-אדם. אני גננת ילדותית ושטותניקית, אולם כשאני מסתכלת היום במראה הצער ניכר על הפנים. פחדתי שהילדים יקבלו גננת קודרת. המפקחת אמרה לי שזה כמו לרכב על אופניים. מיד כשרוכבים חזרה הכל מסתדר. וכך היה. נכנסתי לגן, ראיתי את הקטנטנים שהדליקו אותי וחזרתי להיות מי שהייתי".

איך קיבלו אותך?

"ממש יפה. עם הרבה אהבה ואמפטיה. הורים שאני לא מכירה אמרו לי: "את שרונה?". מסתבר שהם כבר שמעו עלי וזה חיזק אותי".

היא עוד תשוב

בשנה הבאה מתכוונת שרונה לחזור ולנהל גן בניר עוז. "ברור לי שאחזור. אני קשורה לקהילת ניר עוז ואוהבת אותם מאוד. את הגן הישן סגרו והקימו במקומו מכללת AI. אבל בונים גן חדש, שייפתח כנראה בשנה הבאה. הציוד מהגן הישן עדיין מאוחסן בקיבוץ. ברגע שהם יפתחו אני שם".

איך את רואה את העתיד כאן?

"אני לא רואה את השלום מגיע בעתיד הקרוב. כשיצאנו מפה אנשים לא יכלו אפילו לשמוע ערבית. היום חלק מהשיקום הרגשי שלנו זה שעובדים פה ערבים מישראל אבל ברור שהשלום רחוק. האנשים מעבר לגדר האכילו את התינוקות שלהם בשנאה אלינו. יש פה אנשים שהיו להם חברים משם והם נרצחו. אני לא מוכנה לתת את הלחי השניה. אני מאוד מקווה שיהיה לנו בטחון. שהצבא ידע להסיק את המסקנות ולשמור עלינו".

יחד עם זאת היא אומרת שלא תחנך את הילדים לכעס, שנאה או עוינות. "לפני ה- 7 באוקטובר הייתי מסבירה לילדים שהאנשים מעבר לגדר הם בני דודים שלנו. כך גם אעשה בעתיד. אמשיך לקרוא להם בני דודים".

בדרך חזרה למרכז הארץ אנחנו שוב על הכביש שמצדיו מיגוניות המוות. הצער וההלם עדיין מכים בנו, אבל השיחה עם שרונה ממלאת אותנו בתקווה. בתחושה שעתיד ילדי העוטף מופקד בידיים בטוחות, אוהבות, מסורות. כאלה שלא מוותרות אף פעם. כאלה שייתנו להם את הכלים המעולים ביותר להתרומם מהתהום לבנייה ותקומה.

בזכות שרונה כמובן, ועוד הרבה גננות כמוה בעוטף!

דקלה שמריז עושה לילות כימים בשנתיים האחרונות כדי לקדם את התערוכה על האסון שעבר על הקיבוץ ב-7 באוקטובר ◆ מאז שאלון בנה נהרג מאש כוחותינו, בשעה שניסה להימלט משבי החמאס, ההנצחה הפכה לתפוס מקום מרכזי בחייה ◆ הגננת מכפר עזה על חשיבות הזיכרון ועל היום ששינה את חייה 

כתיבה: אייל מלמה

הפגישה עם דקלה שמריז נערכת יום לפני טיסתה למיניאפוליס, שבמינסוטה ארה"ב, להצגת התערוכה "מבעד לעיניהם – הסיפור של כפר עזה". תערוכה מטלטלת, שלדברי דקלה "אנשים שביקרו בה מתפרקים".

הגיהנום לא פסח, למרבה הצער, על הקיבוץ ב- 7 באוקטובר, והתערוכה צורבת במבקר את חוויית האימה. הסיפור מונגש מנקודת מבטם של חברי הקהילה. פריטים רבים – תמונות, קטעי וידאו, הודעות ווטס אפ ואחרים – נאספו מהם. חלקי הפאזל התחברו לתמונה מבעיתה שאינה יכולה להשאיר אף אחד אדיש.

התערוכה על סיפור כפר עזה

התערוכה הוצגה באופן קבוע בקיבוץ שפיים, מקום המגורים של דקלה ומשפחתה מאז שפונו מכפר עזה. אחרי שתוצג בארה"ב תועבר לנמל ת"א. דקלה מנהלת את התוכן. חלק מהעדויות אספה בעצמה. "התערוכה היא ההסברה הכי טובה שיש. בעולם עדיין לא יודעים מה עבר עלינו. מי שמבקר בתערוכה יוצא אחרת מכפי שנכנס".

נאום שהשאיר חותם

ההנצחה הפכה לחלק מרכזי בחייה. "אני רואה בזה שליחות. נשבעתי לזכור ולא לשכוח". גם בנה יונתן מקדיש לכך את רוב מרצו. הוא הקים עם קבוצה של צעירים את תנועת "קומו" ששמה לה יעד לחולל שינוי עמוק בישראל.

בשנה שעברה, במלאת שנה לטבח, ערכה התנועה את "טקס הזיכרון הלאומי". עשרות אלפי משתתפים, ועוד רבים בארץ ובעולם, שצפו בטקס בשידור חי בטלוויזיה, נדהמו מעוצמת הנאום שנשא יונתן. השנה קיימה התנועה טקס דומה במלאת שנתיים לפרוץ המלחמה.

לפני יותר משנה הגיעה דקלה לצפות במשחק של "שועלי כפר עזה", קבוצת כדורגל המקומית, שבה משחקים בניה יונתן ועידו. הקבוצה הפכה אף היא לסמל של הנצחה ותקומה מחודשת. כמה משחקני הקבוצה נרצחו או נחטפו, כמו האחים גלי וזיוי ברמן שרק השבוע חזרו מהשבי לאחר 738 ימים. דקלה אמרה בביקור שמאוד קשה לה. "מאוד קשה לחזור. הכל מזכיר. הכל חסר". מאז שמשפחתה פונתה לשפיים, ב-7 לאוקטובר, היא לא חזרה להתגורר בעוטף.

והיום, ממרחק הזמן, יש בכל זאת מחשבות לחזור?

"אני לא יכולה לחזור לטראומה. לחזור זה לגור מול הבית של השכנים שלי שנרצחו, ומאחור בית של שכנים שהמחבלים שרפו. זה לחיות עם זיכרונות על חברים שאינם חוזרים. בני אלון אף קבור בשפיים. קשה לי להתנתק כרגע".

דקלה שמריז בגן הילדים בשפיים. "לא חוזרת לכפר עזה"

"שום טיל לא יעצור בדרך לחמין של אמא"

דקלה גדלה והתחנכה בקיבוץ משמר הנגב. אחרי שהשלימה את לימודיה בסמינר הקיבוצים, החליטה, יחד עם בן-זוגה אבי, להעתיק את מקום מגוריהם לכפר עזה ולעבוד בגן המקומי. לאחר מספר שנים עברה לנהל את הגן בקיבוץ דורות הסמוך למשך 15 שנה – עד ה-7 באוקטובר.

דקלה ואבי גידלו ארבעה ילדים: יונתן, עידו, אלון והבת רוני. בניגוד לצעירים שחלקם עוזבים את הפריפריה לטובת המרכז, הארבעה קבעו את ביתם בכפר עזה. המשפחה המלוכדת ערכה בכל שבת מפגש לחמין המפורסם של דקלה. בבוקר ה-7 באוקטובר, כשנורו הטילים, כתב אלון הודעה: "שום טיל לא יעצור בדרך לחמין של אמא".   

לא הייתם ביחד באותו בוקר?

"לא. כל אחד מאתנו גר באזור אחר בקיבוץ. אני ואבי היינו בבית עם רוני. יונתן בביתו עם אשתו והילדה. עידו היה בכיתת כוננות ואלון במגורי הצעירים".

מתי הבנת שאלון בסכנה?

"הייתי בצוות החירום של הקיבוץ – אחראית על פינוי במקרה של הסלמה ביטחונית. הגיעו הרבה הודעות של הורים שרצו לדעת מה עם הילדים שלהם, שהם גם שכנים של אלון. התחלתי לברר והבנתי שיכולת החילוץ מאוד מוגבלת".

מה הרגשת?

"חוסר אונים. מצוקה נוראית. אתה רוצה לרוץ לשם ולחלץ את הילד שלך ואתה לא יכול להגיע".

אלון שמריז ז"ל (תמונה באדיבות המשפחה)

ב- 2 לפנות בוקר הם התבקשו לארוז מזוודה ולהתכונן לפינוי מהקיבוץ. "ארזתי "טרול הסלמה", מספרת דקלה, "דברים בסיסיים- כמה תחתונים, חולצות וכאלה. עוד לא קלטתי שלא נחזור". בבוקר הראה לה בנה יונתן את ההודעה האחרונה שקיבל מאלון. "יונתן כתב לו "תהיה חזק אני אוהב אותך" ואלון שלח אימוג'י של לב". הקשר עם אלון הסתיים בלב. סמליות מצמררת.

"דמיינתי שאני נוגעת בו"

במשך 10 ימים לא ידעו דקלה ומשפחתה מה עלה בגורלו של אלון. כשדקלה קיבלה את הידיעה שאלון נחטף והוא בחיים היא חשה הקלה. לצד המאמצים לשחרורו ניסתה דקלה לשמור על חוסנה הנפשי. "אנשים אמרו לי אז שאני חזקה אבל זה לא באמת. הייתי צריכה לשדר אופטימיות".

אילו מחשבות חלפו בראשך?

"חשבתי גם על הילדים. מצד אחד הייתי מאוד גאה שהם נשארו בכפר עזה ולא עזבו. מצד שני כעסתי על עצמי שלא דאגתי שהם יהיו רחוק מפה וכל הדבר הזה יחסך מהם".

דמיינת את המפגש המחודש עם אלון?

"כל הזמן. ממש הרגשתי את החיבוק איתו. חשבתי על המשקפים שלו. לא ידעתי אם הם עוד אצלו. דמיינתי שאני נוגעת בו ובודקת שכל חלק נמצא במקום".

אולם התקווה לשובו של אלון התחלפה בטרגדיה נוראית. בליל שישי, ב- 15 לדצמבר 2023, מסר לציבור דובר צה"ל דאז, דניאל הגרי, הודעה שהותירה את כל המדינה בהלם -כואבת ובוכה. אלון, יחד עם שני חטופים נוספים, יותם חיים וסאמר אל-טלאלקה נהרג מאש כוח צה"ל בעזה. לאחר 70 ימים בשבי הצליחו השלושה לברוח, אולם הכוח זיהה אותם בטעות כמחבלים וירה בהם למוות.

הסדין הלבן, עליו כתבו השלושה משאריות אוכל את המילים "הצילו 3 חטופים", הפך לאחד הסמלים האייקונים של המלחמה. את התחושה הקשה,שאלון היה כלך כך קרוב לחזור אליה, ביטאה דקלה בדברים קורעי לב בבהלוויתו. "אלוני שלי, ילד גיבור של אמא, הפכנו עולם למענך. היית גיבור, שרדת 70 יום בתופת. עוד רגע היית אצלי בידיים".

הסדין שהפך לסמל

"רצו אלי לחיבוק"

לאחר מותו של אלון החליטה דקלה לא לחזור לעבוד בגן. היא מציינת את הקשר המיוחד שנוצר, עוד בימים הראשונים אחרי ה-7 באוקטובר, עם מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן-דויד, ועם ענת דדון, ראש המחלקה לגיל הרך. קשר שעזר לה להתמודד עם המצב החדש. "החיבור ביננו מרגש. חיבור מהלב שעזר לי לצלוח את התקופה הקשה. הן ממש ליווי אותי יד ביד".

בשנה שעברה, לאחר שנה, שבה כאמור לא עבדה, החלה דקלה לעבוד כגננת משלימה, פעם בשבוע, בגן "ברוש" בקיבוץ געש, סמוך למקום מגוריה החדש בקיבוץ שפיים. בגני הילדים ומערכת החינוך בשפיים השתלבו רבים מילדי כפר עזה.

דקלה מסבירה שיש בקיבוץ שפיים כרגע אירוע רב נפגעים. "יש לילדי כפר עזה סייעים צמודים. יש כאן ילדים להורים שחזרו מהשבי. יש ילדים יתומים. מטפלים כאן באלמנות, בסבים וסבתות. זה אירוע מורכב לטיפול".

לא חשבת לחזור ולנהל גן?

"אין לי מסוגלות לזה. זה מצריך כוחות נפשיים ופניות להורים בעיקר. בשנים האחרונות הקשר עם ההורים הפך חלק מרכזי בעבודת הגננת. קשה לי עם זה. בנוסף אני עסוקה בתערוכה. יש לי גם שני נכדים חדשים. אם הייתי ממשיכה לנהל גן זה רק בגן שבו עבדתי 15 שנה בקיבוץ "דורות" אבל לעוטף אני לא חוזרת".

את הגן הקודם בקיבוץ "דורות" היא זוכרת רק לטובה. לפני מספר שבועות אף ערכו לכבודה פרידה מיוחדת בבריכה של הקיבוץ. לאירוע הגיעו הורים וילדים שדקלה חינכה במשך השנים. חלקם כבר חיילים.

אירוע הפרידה מדקלה בקיבוץ דורות. חלק מהילדים כבר גדלו

זיהית אותם?

"ברור. הם רצו אלי לחיבוק. הם קוראים לי הגננת המיתולוגית. הייתי גננת מאוד קהילתית. מחוברת לרב-דוריות של המקום. מהילדים עד הסבים והסבתות".

לקראת סיום פגישתנו דקלה אומרת שההפסקה מבחינתה הסתיימה והיא חייבת לחזור לילדים בגן כי לדבריה היא "ממש לא רגועה".

בכל זאת, הדאגה לילדים עדיין זורמת בדמה. כפי שדאגה לילדי "דורות" כך היא דואגת עתה לילדי "שפיים" ו"כפר עזה". בשנה הבאה הדאגה לילדים תוסר מכתפיה. היא תגיע לגיל פרישה מהוראה ותוכל להתמסר למפעל החינוכי שהוא כרגע מרכז חייה – מפעל ההנצחה שלה. למען בנה אלון ז"ל ולמען כל נרצחי כפר עזה.

המלחמה בעזה ובצפון אילצה את אידה זינגר, רכזת שכבה בחטיבת ביניים בקריית שמונה, לחלק את זמנה בין שירות מילואים כמודיעת נפגעים, טיפול בילדי ביה"ס שהיו פזורים בכל הארץ ודאגה למשפחתה ◆ נראה בלתי אפשרי? לא למי שגדלה בבית קשוח, עם אבא עבריין כבד, כנערה בסיכון ◆ כעת, עם החזרה ההדרגתית לשגרה, היא חולמת להקים "בית חם" לנוער במצוקה מהצפון ◆ סיפור המלחמה דרך עיניה של עובדת הוראה שלא מפסיקה לתת מעצמה

כתיבה: אייל מלמה

הדבר הראשון שצד את העין בכניסה למשרדה של אידה זינגר, רכזת שכבת ט' בחטיבת הביניים "אורט דנציגר" בקריית שמונה, הוא אבטיח ענק המונח במרכז שולחנה.

כששואלים את אידה למה האבטיח אינו חתוך, היא מסבירה שהוא לא מיועד לאכילה כרגע. "ילדי השכבה רוצים לעשות איתי אתגר בטיק-טוק. שואלים את המורה אם היא רוצה פרי, וכשהיא משיבה בחיוב  מפתיעים אותה עם פרי ענק. מין מתיחה שכזאת".

כשתלמידים ומורים עושים יחד סרטונים בטיק-טוק, זו יכולה להיות עדות לחזרה מלאה לשגרת לימודים. אולם ההנחה הזאת מתערערת מיד כשנתקלים במדי הצבא של אידה שתלויים על הקולב מעל כסאה. למרות ההכרזות על סיום המלחמה, היא עדיין בכוננות, לאחר שתרמה שמונה חודשים בשירות מילואים פעיל כמודיעת נפגעים. אם נוסיף את העובדה שגם בשוך הקרבות עדיין לא כל התלמידים חזרו לבית הספר – הרי שהחיים עוד לא בדיוק חזרו למסלולם.

אידה במשרדה. עדיין לא חזרה מלאה לשגרה

אבא עבריין כבד

מה שבוודאי מסייע לאידה להתמודד עם המציאות המורכבת הזאת – המילואים, בית-ספר במלחמה והמשפחה – זה דף חייה הלא רגיל.

היא גדלה בפרדס כץ לאבא שהיה לדבריה "עבריין כבד מאוד. הוא תמיד היה על הכוונת של האינטרפול והיחב"ל. בשלב מסוים הוא ואמי התמכרו לסמים והוא יצא ונכנס לבתי כלא על עבירות רכוש". אידה הפכה למעשה לנערה בסיכון ועברה לגור אצל סבתה.

בגיל 19 ניהלה כבר מאבק משפטי מול שירותי הרווחה להוציא את אחיה הקטן מבית הוריה המוכה בסמים – תבעה וניצחה. כבר אז גילתה נחישות, תכונה שתלווה אותה גם בדרכה המקצועית – גם במלחמה.

פשע בפרדס כץ "אבא ואמא התמכרו לסמים" (תמונה: דוברות משטרה)

את התיכון העירוני בבני-ברק היא סיימה כנגד כל הסיכויים עם תעודת בגרות. "בסביבת בית-הספר לא ידעו על האלימות והסמים", היא נזכרת. את ההשראה היא שאבה ממורתה האהובה למתמטיקה שהאמינה בה ודחפה אותה להצליח.

באיזה אופן היא עזרה לך?

"היה לה אכפת ממני. ברגע שנשברתי היא הייתה שם בשבילי. לקחתי ממנה את הפילוסופיה החינוכית שלי: המפתח להצלחה של תלמיד נמצא במורה שרואה אותו. שאף פעם לא מוותר עליו".

איך את מיישמת את זה היום כמורה?

"אני עושה הכל שהילד ירגיש טוב ובטוח. ציונים לא מעניינים אותי. המצאתי סיסמא: "מצוינות מתוך מסוגלות". אני בוחנת את הילד כמכלול. נכנסת גם למה שקורה אצלו בבית".

עד כמה את מתערבת בחיים האישיים?

"כשילד מתקשר אלי בלילה ואומר: "אידה בואי אבא מרביץ לי", אני מגיעה בלי למצמץ. זה תפקיד המחנך. להיות שם ברגעים הכי קשים. מי כמוני יודעת".

חקירה במתקן השב"כ

גיוסה של אידה לצבא היה מוטל בספק אבל נחישותה להתגייס בכל מחיר עזרה לה לצלוח גם את הקושי הזה. "עיגלתי פינות בראיון הגיוס הראשון ולא סיפרתי את כל קורות חיי. בוא נגיד שהמצאתי משפחה דמיונית", היא אומרת בחצי חיוך.

היא התקבלה לקורס יוקרתי לפענוח תצלומי אויר. לאחר 3 חודשים המפקדת הודיעה לה על זימון לחקירה בשב"כ. "נשברתי וסיפרתי לה את האמת".

אידה בשירות סדיר. המציאה משפחה דמיונית

חששת שיסלקו אותך מהצבא?

"מאוד. המתקן של השב"כ היה מפחיד: חדר ריק, מנורה, כסא. כמו בסרטים. החוקר שאל אותי אם חשבתי שהשקר יתגלה. אמרתי שלא. שבסך הכל רציתי הזדמנות. הוא הרגיע אותי ואמר שפעם לא היו מגייסים משכונות מצוקה, אך הזמנים השתנו והיום יש אפילו טייס שהוריו נרקומנים".

כשהמשיכה למיון לקורס קצינות היא לא תיארה לעצמה שתתקבל. "מימיני ישבה בת של חבר-כנסת. משמאלי בת של מפקד בסיס. חשבתי שהסיכויים קלושים". אולם גם כאן גברה הנחישות ואידה הפכה מנערה בסיכון לקצינה בצה"ל.

חדר צפוף עם כלבה וחתולה

לשרות מילואים כמודיעת נפגעים הגיעה דרך בן-זוגה טוביה שמתנדב אף הוא באותו תפקיד. הם הכירו כשהייתה עוד בשירות הסדיר. יש להם שלושה ילדים גדולים והם תושבי קיבוץ מעיין ברוך, ממש על קו הגבול עם לבנון.

לתחום ההוראה הגיעה לדבריה "כאמא צעירה שרצתה עבודה נוחה". אולם מהר היא התאהבה ונשארה. התקדמה והפכה לרכזת שכבה. "פעם רציתי להיות אדריכלית. הפכתי לאדריכלית של ילדים".

השכבה שלה, שכבת ט' בביה"ס דנציגר, למודת משברים. "הם לא למדו הרבה באופן רצוף בלי הפרעה. מאז שהם נכנסו לחטיבה לא היו להם הרבה ימי שקט. זה התחיל בקורונה. חשבנו שזה נגמר ואז הגיע ה – 7 באוקטובר".

ספרי על ה- 7 באוקטובר. הייתם בבית?

"כן. הבן הקטן שלי העיר אותי ואמר "אמא, מלחמה בדרום". מכאן התפצלנו. שני הבנים גויסו לכיתת הכוננות. טוביה, בן זוגי, גויס אף הוא באותו היום. הבן הגדול חטף לפנות בוקר התקף חרדה. לקח את הכלבה שלו ונסע לחברים".

מתי גויסת?

"ממש למחרת. לקחתי את הבת שלי לחברים בפרדס חנה ומשם המשכתי לבסיס".

אחרי מספר ימים התאחדה שוב המשפחה לאחר שקיבלו חדר קטן מחברים ביישוב כרכום. "היינו ארבעה אנשים מבוגרים בחדר צפוף עם כלבה וחתולה. היה קשה מאוד. כמעט בלתי נסבל". לאחר שהות קצרה יחסית בכרכום עברה המשפחה לקיבוץ עין גב שם התגוררה למשך שנה וחודשיים.

מטח טילים על קריית שמונה. (צילום: דוברות הכבאות)

סופגת קללות

הימים הראשונים למלחמה תפסו את אזור הצפון בהלם גמור. תוהו ובוהו של ממש. הקשר שלה עם בית-הספר נותק, אולם מהר מאוד חזרה אידה לטפל בתלמידים, למרות שירות המילואים.

"בית הספר עשה מיפוי דרך טפסים מקוונים וגילינו שהתלמידים שלנו פזורים מקריית שמונה עד אילת", היא מספרת, "היה קשה אבל צוות בית-הספר היה כל-כך מסור ועשה עבודה מדהימה. אני מסירה בפניהם את הכובע".

כיצד הסיוע בא לידי ביטוי?

"סייענו לקליטה בביתי-ספר מקומיים, בשיחות עם ההנהלות, בהפניה לרווחה של מקרים קשים".

באיזה קשיים נתקלתם?

"בקשיים חברתיים בעיקר. לא תמיד קיבלו את התלמידים שלנו יפה. היו להם תחושות של תלישות. ככל שמספר המפונים שבית-הספר קלט היה גבוה יותר כך הקושי עלה".

אידה אף מספרת על הקושי בבתי המלון של המפונים. "דמיין לעצמך תלמיד שמגיע למלון וחי במשך חודשים עם האחים וההורים בחדר צפוף אחד, בלי מרחב פרטי. אין לו איפה לעשות שיעורים. היו מקרים של ילדים שהיו מסתובבים בלילה ברחוב. כשהגעתי לבקר במלונות כאב לי מאוד".

מפונים באחד המלונות.  "בלי מרחב פרטי"

כשנפתחו מרכזי הלמידה למפונים, מספר שבועות אחרי תחילת המלחמה,  בטבריה, ת"א ואילת, המצב השתפר מעט אבל עדיין לא הייתה פניות ללמידה. "לא דרשנו מהם ללמוד. המטרה הייתה להגיע לשם, לראות אותם, לדבר איתם, לפתור בעיות ולנסות להוות מסגרת מכילה ואוהדת".

כל הילדים הגיעו למרכזי הלמידה?

"היו הורים שחששו לשלוח את הילדים. היו הורים לחוצים כמו אלה שאיבדו עבודה. היו אבות במילואים והאמא חששה להישאר לבד. היו אף מקרים של גירושין. פתאום גילינו שההורים במלונות נפרדים. היינו עושים שיחות בזום ומנסים לשכנע את ההורים לשלוח את הילדים אבל לא היינו מכריחים".

לקשיים הללו נוספו התפרצויות זעם של תלמידים. "ספגנו קללות, לעיתים הייתה אלימות. אבל מה שעזר לנו להתמודד היא העובדה שהיינו בדיוק במצב שלהם. מפונים כמוהם. גרנו בצפיפות כמוהם. לכן היה קל יותר להבין אותם, ולהם היה קל יותר להבין אותנו".

אידה על רקע חטיבת דנציגר. "להעניק לתלמידים בטחון"

בדצמבר 2024, שנה וחודשיים אחרי שפונו, חזרו אידה ומשפחתה לביתם במעיין ברוך. במרץ  25נפתחה מחדש חטיבת דנציגר בקריית שמונה.

איך הרגשתם בפתיחה המחודשת?

"שמחה גדולה. הגיעו ילדים מנתניה, תל-אביב ואילת שפתאום התאחדו עם החברים שלהם. עם זאת התמודדנו עם קשיי הסתגלות מחודשת. לחלקם כבר היו חברים במקומות אחרים. לא כולם רצו להיות פה. המטרה שלי הייתה להעניק להם בטחון".

איך עשית את זה?

"בטחון נוצר כשיש אמון. אני לא מנסה ליפות דברים. שמה את המציאות על השולחן. ישבתי, למשל, עם תלמידה ואמרתי לה שאנחנו תקועות ביחד אבל אפשר לבחור: או להתנגח או להתמודד יחד. בסוף אני נותנת לה לבחור. כך נוצר אמון. הם מעריכים את הגישה הזאת. גם ההורים".

האישה שדופקת בדלת

למרות הקשיים בבית-הספר לא עלה בראשה אפילו בדל של הרהור להפסיק את ההתנדבות לשירות המילואים. "הייתי חייבת לעשות משהו בעל משמעות עבור המדינה שלי. המדינה פצועה. כולנו צריכים טיפול ואני תמיד אהיה שם".

זה קשור לילדותך כנערה בסיכון?

"כנראה שכן. מהמקום הזה של נערה בסיכון צומח גם הצורך לתת. פעם אמרו לי שאני צריכה גם ללמוד לקבל. אבל אני תמיד אתן מעצמי. קיבלתי מתנה. שרדתי את החיים. אני רוצה לחלוק את המתנה עם אחרים".

היו לך משברים במהלך המילואים?

"היו הרבה רגעים שבכיתי בלילה לכרית. מודיעת נפגעים זה תפקיד שדורש תעצומות נפש. אני האישה שדופקת על הדלת בלילה. זה לא דבר של מה בכך. אני עם המשפחות ברגעים שאי-אפשר בכלל לדמיין כמה הם קשים. אני עוברת איתם את השבעה. בעיני זו שליחות להיות לצידם. לעזור להם לקום".

זה השפיע עלייך כאשת חינוך?

"זה נותן לי בעיקר פרופורציה. מה באמת חשוב בחיים. כשדיברתי עם הורים הם הבינו דרכי שהקושי שלהם קטן יחסית לעומת אחרים: "נכון, אנחנו במלון, החדר צפוף, אבל אנחנו עדיין לא הקורבן".

מניין את שואבת את הכוחות?

"מהמשפחה שלי שזו ההצלחה הכי גדולה שלי בחיים. מהתלמידים ששולחים מכתבי תודה, מחיבוק של תלמידה, מתלמיד שפתרתי לו עוד בעיה".

השולחן במשרדה של אידה עמוס בממתקים לתלמידים. "אני שואבת מהם כוחות"

בית חם על שם סבתא

הנתינה חסרת הגבולות של אידה אינה מסתכמת בהתנדבות למילואים ובמסירות לתלמידי בית-הספר. עוד לפני המלחמה אימצה משפחתה נער מנווה חורש, מוסד לילדים טעוני טיפוח בחדרה. לאחרונה הם הפכו למשפחה מאמצת לאיילה, חיילת בודדה.

בן-זוגה של איילה, רס"ל מירון משה גרש, חייל בודד אף הוא, נפל בקרב ברצועת עזה. תמונתו תלויה על קיר משרדה של אידה. איילה יצאה בינתיים לטיול אחרי צבא בחו"ל. "דחפתי אותה לנסוע. כדי להירפא צריך להיות רחוק מהאירועים. גם טוביה והילדים נסעו לתאילנד לכמה שבועות וזה עשה להם טוב".

את לא מפסיקה לתת מעצמך.

"זה כנראה בנפשי. יש לי עוד תוכניות. היו לי שני חלומות בחיים: הראשון – לכתוב ספר על סיפור חיי כדי שנוער בסיכון ישאב ממנו השראה. השני – להקים בית חם לנוער בסיכון בצפון".

את החלום הראשון כבר הגשימה, כשהוציאה לאור את ספרה "לעולם לא עוד" – ספר עלילתי המבוסס על סיפור חייה. החלום השני קורם עור וגידים והופך למציאות בימים אלה. היא רשמה כבר עמותה להקמת בית חם, ואף הצליחה לגייס אנשי מקצוע, לרבות שופטת נוער. בקרוב תתחיל בגיוס כספים.

הספר שכתבה אידה. "חלום שהתגשם"

מתי עלה בראשך הרעיון להקמת בית חם?

"רציתי להיות מנהלת בית-ספר ולא עברתי מכרז. הבן שלי אמר לי "אמא, כל "לא" שאת מקבלת מוביל אותך למקום אחר. יש בני נוער שצריכים אותך והם בסיכון. לכי על זה". הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי "וואלה". הבנתי מה אני צריכה לעשות".

 המלחמה השפיעה על הצורך בבית חם כזה?

"כן. כשאנחנו מדברים על נוער בסיכון זה לא רק מקרים של עבריינות. זה גם מקרים של ילדים להורים גרושים שנפלו בין הכיסאות ואז הנער שותה אלכוהול ובורח מהבית בלילות. יש מקרים, למשל, של ילדים שיצאו מהארון וההורים לא מקבלים אותם. אין לילדים האלה כתובת באזור הצפון. המלחמה זירזה את הצורך במתן מענה למקרים כאלה".

דבר אחד כבר ברור. הבית החם יקרא "הקן- הבית שרואה אותך". יש לשם משמעות כפולה. "זה גם בית חם וגם הנצחה לסבתא שלי שגידלה אותי", אומרת אידה בהתרגשות, "שמה היה "פייגה". בעברית זה ציפור. הבית של הציפור הזאת היה לי כמו קן. לזכרה יקום הבית החם".

עם האופטימיות הזאת אידה גם מסיימת. "אני תמיד אומרת לתלמידים שבסוף יהיה טוב. אני מאמינה שעכשיו אנחנו נצליח לרפא את עצמנו והעתיד יראה אחרת לגמרי".

הלוואי!!!

נחום בלוך, מנהל בית-הספר המעורב לחינוך מיוחד "עופרים" בחיפה, שבו לומדים יחד יהודים וערבים, שרת לא פחות מ-325 ימים במילואים ◆ כעת הוא מספר על החיזוקים שקיבל מהורי התלמידים (מהמגזר היהודי והערבי), על מסירות צוותי ההוראה, ועל תקוותו שבית -הספר ישמש מודל לחיים משותפים בכל המדינה

כתיבה: אייל מלמה

נפתח בחידה.

מה יותר קשה – להילחם בחיזבאללה ולמנוע את פלישת "כח רדואן" מגבול הצפון, ליטול חלק במשימות המסובכות בעזה, או לנהל בית-ספר מעורב לחינוך מיוחד?

אם אתם שואלים את נחום בלוך, מנהל בית-הספר לחינוך מיוחד "עופרים" בחיפה, לילדים על הרצף האוטיסטי, התשובה אולי מפתיעה, אך נחרצת. "בוודאי שאת בית הספר הרבה יותר קשה לנהל". נחום מדבר מניסיון. מאז ה-7 באוקטובר הוא שרת 325 ימים במילואים. כמעט שנה שלמה.

נחום במסדרון בית הספר עופרים. "קשה לנהל"

"במילואים המח שלך ישן", הוא מסביר, "אתה יכול לעבוד פיסית מ- 5 בבוקר עד 12 בלילה ולהתעסק בהרבה דברים. אבל אין לך דבר אחד משמעותי שיש בניהול בית-ספר וזו האחריות. במילואים קשה פיסית אבל הנפש במצב סטטי. בביה"ס הדינמיקה יוצרת לחץ. זו עבודה קשוחה".

המורה היחיד בחינוך המיוחד

אף אחד לא הכין אותו לתקופה כל-כך מאתגרת. הוא גדל והתחנך בחינוך הממלכתי-דתי, ואחר כך בישיבה תיכונית בירושלים. אחרי שירות סדיר בסיירת גבעתי סיים תואר ראשון מטעם האוניברסיטה הפתוחה בפסיכולוגיה וסוציולוגיה.

לחינוך המיוחד הגיע בעקבות פרויקט חונכות של פר"ח. נחום התאהב בתחום והחליט לעשות הסבה להוראה. "באותה תקופה גברים בחינוך המיוחד היו זן נדיר. הייתי המורה היחיד בחיפה", הוא מספר.

את דרכו בניהול החל כשנענה להזמנה לנהל בית-ספר חדש שנפתח בבית אקשטיין – ארגון גדול למתן שירותים לאנשים עם מוגבלות. לאחר שנתיים הוא עזב כדי ליטול חלק בפרויקט ההקמה של בית-ספר "עופרים" ומאז הוא מנהל אותו. ב"עופרים" צוות וילדים מכל הפסיפס הישראלי: יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים.

שלט הכניסה לביה"ס "עופרים" : כל הפסיפס הישראלי

 עוצרים את כח רדואן

מאז שחרורו מהשירות הסדיר נחום משרת במילואים. גם בגיל 48. כ-40 יום בכל שנה.

מספר הימים החל להצטמצם בשנת 2011 עם כניסתו לתוקף של חוק המילואים, אולם הכל השתנה ב- 7 באוקטובר. את השבת שחורה פתח נחום בריצת בוקר במקום מגוריו, מושב כרם מהר"ל, דרומית לחיפה. אזעקות לא היו בצפון, אך הידיעות על מה שהתחולל באותן שעות בעוטף עזה החלו לזרום.

הבנת כבר שזה אירוע היסטורי?

"כן. קבוצת הווטס אפ של הפלוגה החלה לרעוש. כבר הבנו שנהיה מגויסים. הכנתי את התיק. הלכתי לישון צהריים. אני כבר יודע מניסיוני ממלחמת לבנון השנייה, שהלילה הראשון תמיד יהיה לילה לבן".

מפקד אוגדת המילואים מתגורר בקיבוץ בארי. הוא כבר הבין שהרעה תפתח גם מהצפון והחליט לגייס מהר את חיילי האוגדה. ההתארגנות המהירה מנעה אסון גדול. "בדיעבד התברר לנו שעצרנו את כוח רדואן של החיזבאללה".

נחום בלוך בשירות המילואים

נחום נאלץ להתנתק מצוות בית-הספר באופן מוחלט למשך מספר שבועות. הצוות מונה כ- 150 אנשי ונשות חינוך מכל הגוונים: מורות מקצועיות, מחנכות, מרפאות בעיסוק, תרפיסטיות רגשיות. בנוסף ישנן גם בנות שירות לאומי ומתנדבות. מוסד חינוכי שאינו קל לניהול.

לא חששת לתפקוד בית-הספר?

"האמת שבהתחלה שלא חשבתי על זה. המלחמה מול כוח רדואן מאלצת אותך ל- 100 אחוזי ריכוז. למקצועיות, ערנות ורצינות. אתה עושה את המקסימום כדי לחזור הביתה בריא ושלם. אתה יודע שהסחת דעת עלולה לעלות לך בחיים".

הצוות נוטל פיקוד

כחודשיים מפרוץ המלחמה, באמצע דצמבר 23, סיים נחום את סבב המילואים הראשון. כשהגיע לבית-הספר הופתע לטובה שגילה את מה שהוא מגדיר "תפיסת פיקוד של הצוות".

מה מצאת כשחזרת?

"שיש לי סגנית מדהימה. שהצוות ההנהלה נטל לעצמו עצמאות מתוך האילוץ. באופן אישי לקח לי זמן להתרגל לזה, אבל זה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לצוות, לתלמידים ולי כמנהל".

מה למדת מזה?

"שאם אתה מחלק את כלל המשימות לאנשי המקצוע אתה מקבל תפקוד מעולה. אם יש ממשק יעיל בין ההנהלה לצוות וכל אחד יודע את תפקידו- ההצלחה מובטחת. מנהל אינו כל-יכול".

משפחה משרתת

לאחר כחודשיים גויס נחום שוב לסבב מילואים שני. הפעם כלל הסבב גם לחימה ברצועת עזה.

"בפסח עמדנו לסיים את הסבב אחרי חודשיים של שירות בצפון. אבל אז הודיעו לנו שמאריכים ויורדים לעזה. היה קשה להודיע למשפחה. יש לי חבר עם ילדה קטנה שאמרה לו "אבא אל תמות לי".

אילו מחשבות עוברות לך בראש?

"המחשבה שלא הספקתי עדיין לעשות את כל שאני מתכנן חלפה בראשי לרגע. אבל מהר מאוד שמתי את המחשבות בצד, את הדעות הפוליטיות, את האינטרסים האישיים, והתרכזתי במשימה. ככל שאתה יותר מרוכז עולים הסיכויים שלך לחזור בשלום".

ברצועת עזה הופקדו נחום וחבריו על אבטחת ציר נצרים. שגרת המלחמה כוללת הפוגות רבות, דבר שאפשר, לדברי נחום, "הומור, קפה, ומצב רוח טוב". לא פלא שארגז ערכת הקפה במשרדו דומה לערכות הקפה הצה"ליות.

בפלוגה שלו לא היו נפגעים. אולם את מחיר המלחמה שילם כשבן-דודו, ידידיה בלוך ז"ל, נהרג בלבנון באוקטובר אשתקד. משפחתו שייכת למה שנחום מכנה "ציבור המשרתים". אחיו נמצא בימים אלה בסוריה. אחיין נוסף שלו גויס שוב למילואים. נחום מצא את עצמו בעוד סבב ועוד סבב. בשנה שעברה חזר מהשירות בעזה ולאחר חודשיים קיבל שוב צו 8 לתמרון בלבנון. אחר-כך שוב שוחרר ושוב גויס לסבב נוסף.

ידידיה בלוך ז"ל, בן דודו של נחום שנהרג בלבנון. "משפחה של משרתים" (מתוך אתר "יזכור")

הבניין שרד את רעידת האדמה

דבר אחד לא הצליחה המלחמה לשחוק: את הלכידות הפנימית של ההורים ואנשי הצוות היהודים והערבים של בית-הספר "עופרים". "בימים הראשונים, אחרי ה-7 באוקטובר, המתח בבית-הספר היה מורגש. חוסר האמון בא לידי ביטוי בשיחות פנימיות. הפחד היה הדדי", מספר נחום.

איך התמודדתם עם זה?

"אנחנו מקרינים להורים, לתלמידים וגם לאנשי הצוות שהאמונה שלנו בחיים משותפים לא התערערה למרות המלחמה. אני כתבתי מכתבים לצוות שאנחנו עם אחד. שאנחנו מאוחדים. שכולנו חווים את אותו כאב. שיש גם חטופים יהודים וגם מוסלמים".

נחום לא הופתע כשגם הורים, תלמידים ואנשי צוות מכלל המגזרים שלחו לו למילואים הודעות חיזוק ותמיכה. "אני גאה להיות מנהל בית-ספר שיש בו ערבים, דרוזים ויהודים. אני גאה שעמדנו במבחן. אם יש רעידת אדמה והבניין עומד סימן שהבניין חזק מאוד".

יש הבדל בין ביה"ס לחיים המשותפים במדינה?

"אני מאוד מקווה שיש נתק בין העם לבין התקשורת והפוליטיקה. אני חושש שמה שהם מציגים לנו לא מייצג את המציאות. הם מייצרים פירוד למרות שבמציאות יש הרבה יותר אחדות ואופטימיות. אני מאוד אופטימי. מי שעוסק בחינוך מיוחד לא יכול שלא להיות אופטימי".

עולם של אדוות

נחום מאמין ביכולת שלו כאיש חינוך להשפיע על המציאות הזאת. "אני מאמין בעולם של אדוות. אני משנה את המציאות שלנו, כאן בבית-הספר, וזו אדווה שיוצרת עוד אחת ועוד אחת. ככל שיהיו יותר אדוות כך ייטב".

מה היית רוצה שיקרה?

אני אשמח שלא נחיה כאן בבועה תפיסתית. שהמציאות האנושית בארץ תהיה כמו בבית-הספר. עמדנו במבחן ב"שומר חומות" וגם עכשיו אנחנו גאים לעבור את המבחן בהצלחה. החיים המשותפים בלי פילטרים יוצרים משהו נכון".

השילוב של צוות מכלל המגזרים היהודי והערבי כאחד בא לידי ביטוי גם בחיילים מתנדבים שמגיעים לבית-הספר ולוקחים את התלמידים לטיול. "כשחייל לוקח ילד לטיול ומשתף פעולה עם מורות מהמגזר הערבי יש לזה משמעות מיוחדת. החומות נשברות".

יש פרויקטים נוספים כאלה?

"סטודנטים ערבים, יהודים, נוצרים ומוסלמים מסטודיו 1:1 בפקולטה לאדריכלות בטכניון חיפה,  בנו עבורנו "גג פעיל" לפעילות מיוחדת של הילדים. אני מאוד גאה בפרויקט הזה. הם עשו יחד דבר עבור ילדים שצריכים אותם".

מה לגבי העתיד?

"אני מתכנן עוד פרויקטים לבית-הספר. צריך להבין שבתקופת המילואים ביה"ס אומנם תפקד בזכות הצוות המדהים, אבל זו הייתה תחזוקה ולא התקדמות. כרגע אנחנו עובדים על כמה פרויקטים כמו: שיטות מדידה חדשות לעבודה עם תלמידים עם אוטיזם, מגרש לרכיבה על אופניים ומפגש עם ביתי ספר רגילים וחינוך מיוחד".

הגג הפעיל בעופרים: "סטודנטים יהודים וערבים בנו יחד"

לקראת סוף פגישתנו נערך ב"עופרים" תרגיל שמדמה אזעקת אמת וירידה למקלט. התנועה במסדרונות תזזיתית אך נחום נראה נינוח בואכה אדיש. לעומת זאת, אי-אפשר להישאר אדישים אליו. אי-אפשר לא להתייחס לדבקות במטרה, לצד האיפוק שניכר בקולו והמתינות שבה הוא מנסח את דבריו.

השילוב הזה יוצר תמהיל יפה של מנהיגות חינוכית. מנהיגות שמזיזה הרים מחד, ומאידך מגלה סבלנות ומתינות. ריצה למרחקים ארוכים, מתוך הבנה שהמציאות מורכבת ואינה ניתנת לשינוי באבחת חרב. מנהיגות ששואפת למזג ולשלב בזהירות, גם כשרוחות בחוץ מאיימות לקרוע ולהפריד. מנהיגות למופת.

שנתיים, ואנחנו עדיין מנסים לאסוף את השברים ולהדביק אותם. השבעה באוקטובר לעולם לא יהיה רק תאריך. הוא יום של כאב, של אובדן ושל שבר. הוא סימן חרוך בלב האומה. תלמידים רבים נרצחו ורבים איבדו הורים ואחים, חברים ויקירים. אנשי חינוך רבים נאלצו להיפרד מקרובים, ובו בזמן לעמוד מול תלמידים שהעולם סביבם קרס. כולם נזרקו אל מציאות אכזרית. מציאות של הרס וחורבן.

"זהו שיר אחרי מלחמה, הוא תמיד מזכיר לי תקווה..." המילים הנפלאות האלה של אריק איינשטיין כל כך מרטיטות את נימי נפשנו הבוקר - מרעידות את הלב. התקווה ניצחה. שובם של החטופים הוא תוצר של התקווה, התפילות, הנחישות, של כל העם הנפלא שלנו, להחזיר אותם הביתה.

מאז קום המדינה עובדות ועובדי ההוראה תמיד היו כאן - במלחמות, בימי חירום ובזמני משבר. אבל הפעם זה היה אחרת. הפעם נאלצו אנשי חינוך בדרום ובצפון להתמודד עם מציאות של בתי ספר מפונים, טראומה ופירוק קהילות. ועכשיו - הם חוזרים.

הסתדרות המורים ובנק מסד יעניקו מענק סיוע  של 8,000 ₪ לעובדי הוראה החברים בהסתדרות המורים שביתם נהרס במבצע "עם כלביא"

הסתדרות המורים ובנק מסד יעניקו לכל עובד ועובדת הוראה חברי הסתדרות המורים, שביתם נהרס כתוצאה מפגיעה של ירי טילים במסגרת מבצע "עם כלביא", מענק סיוע בסך של 8,000 ₪ (כל אחד יעניק 4,000 ₪ ).

עובדות ועובדי הוראה שבידיהם אישור רשמי ממס רכוש, המעיד כי ביתם אינו ראוי עוד לאכלוס, ייפנו ליו"ר הסניף. עליהם לצרף את האישור עם פרטיהם המלאים, כולל מספר טלפון נייד.

יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים: "הסתדרות המורים מחוייבת לעובדות ולעובדי ההוראה בכל עת, ובמיוחד בשעה קשה ומטלטלת זו, כשיש מי שאיבדו את קורת הגג ונאלצים להתמודד עם מציאות חיים שהתערערה באחת. אנחנו כאן כדי להושיט להם יד, להיות גב תומך, ולעזור להם לשוב לשגרת חיים יציבה ורציפה".

גבי טייטל, מנכ"ל בנק מסד: "בנק מסד הוא הבית של עובדי ההוראה בישראל כבר עשרות שנים. בשעה כואבת כל כך, אנו חשים לא רק חובה מוסרית לעמוד לצידם, אלא גם אחריות מקצועית – לספק להם מענה כלכלי לצרכים מידיים, ולסייע להם בשמירה על שגרת חיים יציבה ומכבדת".

יו"ר הסניפים שלנו עומדים לרשותכם.
לפרטי התקשרות לחצו כאן. 

עובדות ועובדי הוראה יקרים,

אנו מצויים בימים קשים ומורכבים שמזמנים לנו אתגרים ביטחוניים, רגשיים וחברתיים, ומעמידים למבחן את החוסן שלנו כחברה ומדינה. הבוקר נפתח בבשורות קשות וכואבות על הרוגים, פצועים ונעדרים בעקבות מתקפת הטילים הברוטלית. בין ההרוגים עובדת ההוראה שלנו, מנאר קאסם ח'טיב ושתי בנותיה ז"ל. אנחנו שולחים תנחומים למשפחה.

בעת קשה זו, הסתדרות המורים עומדת לצדכם בכל שאלה, צורך או קושי. יו"ר הסניפים יעניקו לכם ליווי, תמיכה וסיוע ככל שיידרש. לצד זה, הסתדרות המורים מפעילה בעבורכם את מוקד "מודעות" – קו סיוע רגשי, אישי ומקצועי, שנועד להעניק אוזן קשבת, כלים לחיזוק החוסן האישי, וסיוע בהתמודדות עם המציאות המורכבת.

מספר המוקד: 1-700-700-158
שעות פעילות: ימים א’-ה’, בין השעות 12:00–17:00

נמשיך לעקוב אחר האירועים, לעדכן בהתאם ולתת תמיכה וסיוע. יש להמשיך ולהישמע להוראות פיקוד העורף – הן מצילות חיים.

אנו משתתפים בצערן של משפחות ההרוגים, ומאחלים רפואה שלמה לפצועים. מחזקים את חיילי צה"ל וכוחות הביטחון – בע"ה יעשו ויצליחו.

נייחל לימים של שקט, רגיעה וביטחון.

כוחנו באחדותנו!

בברכה,

יפה בן דויד
מזכ"לית הסתדרות המורים

עובדות ועובדי הוראה יקרים שבוע טוב,

מצב החירום הביטחוני מעורר באופן טבעי תחושה של אי וודאות, דאגה, חשש וגם חרדה.

הסתדרות המורים כאן בשבילכם.

אנו מפעילים בעבורכם, עובדי הוראה, את מוקד "מודעות" – קו סיוע רגשי אישי ומקצועי, שנועד להעניק לכם אוזן קשבת, ליווי, כלים להתמודדות וחיזוק לחוסן האישי שלכם.

מספרו של הקו: 1-700-700-158

הקו פועל בימים: א’-ה’, בין השעות 12:00–17:00

אות זיכרון. כתב היד של סמ"ר אייל מימרן ז"ל לוחם וחובש קרבי בחטיבת הצנחנים בגדוד 101, נפל בקרב בשג'ייעה ב- 4.7.24. אייל הוא בנה של עו"ד אתי מימרן, מנהלת המחלקה המשפטית של הסתדרות המורים.

ביום רביעי האחרון (19.3.25) משלחת של בכירי איגודי מורים מכל העולם הגיעה לביקור בארץ במטרה לפגוש את מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד ולהתעדכן על הנעשה בארץ בזמן המלחמה. בין היתר הגיעו נציגים מגרמניה יפן, הולנד ומארגון הגג העולמי.

"היום שאחרי מחר" – ועידת אשמורת 2025 Ashmoret EduShow

מושב מנהיגות החינוך של ישראל בוועידה הגדולה והמשמעותית ביותר בישראל לחדשנות בחינוך נפתח במיצג שריגש מדינה שלמה. הילדה אמילי הנד (10), שנחטפה מקיבוץ בארי ב 7.10.23 ושוחררה בעסקת החטופים הראשונה, מתכתבת עם צ'אט גי'פיטי ומספרת לו על הקשיים והמורכבות של חיי ילדים בישראל. צפו בסרטון.

מיצג פתיחה לוועידת אשמורת הרביעית למנהיגות החינוך של ישראל של מועדון אשמורת מבית הסתדרות המורים

בהשתתפות אמילי הנד (10) קיבוץ בארי

בשיתוף פרויקט ״שבים לחיים״ של עמותת ״להושיט יד״

ועשרות בתי ספר מכל רחבי הארץ (כל הקטעים בסרטון הועברו באישורם*)

תסריט ובימוי: לירז גרין | קולעת מילים | https://www.lirazgreen.com/

עריכת וידאו: דוקוארט הפקת סרטים לחברות וארגונים | נעם פוטש | https://www.docoart.co.il/

עריכה מוזיקלית: נימרוד פרידריך |

הפקה אומנותית: דגנית בראשי

זמרת: עדי אברהמי

שיר: "זה מתחיל בצעד" מילים ולחן עדי אברהמי

בימוי מצלמות לייב: מזמור הפקות, יובל כהן

הפקה טכנית: סימול אורקולי

חברת הפקה: בלוסטון גרופ

קרדיט צילום תמונת קאבר: Eclipse Media

מושב מנהיגות החינוך של ישראל בוועידה הגדולה והמשמעותית ביותר בישראל לחדשנות בחינוך נפתח במיצג שריגש מדינה שלמה. הילדה אמילי הנד (10), שנחטפה מקיבוץ בארי ב 7.10.23 ושוחררה בעסקת החטופים הראשונה, מתכתבת עם צ'אט גי'פיטי ומספרת לו על הקשיים והמורכבות של חיי ילדים בישראל. צפו בסרטון.

הסתדרות המורים עם משרתי המילואים

רק לחברי הסתדרות המורים – משרתי המילואים ובנות זוגם, משרתות המילואים ובני זוגן – קורסי העשרה המוכרים לאופק חדש, חינם, ע"ח הסתדרות המורים!

און ליין, ניתן להצטרף בכל שלב של השנה ולהשלים את השעות החסרות לדרגה.

לפרטים נוספים והרשמה: miluim@morimaguda.co.il

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד ומ"מ המזכ"לית ויו"ר סניף באר שבע,  ד"ר אליעזר וינוגרד, ביקרו בבית הספר "נווה מדבר" בקיבוץ חצרים. בית הספר קלט 120 תלמידים המפונים מקיבוץ בארי ועין השלושה.

הביקור נפתח בפגישה עם יודיק, מנהל בית הספר, אמיר ברזילי, מנהל מחלקת החינוך במועצה אזורית בני שמעון, ניר שמואלי, סגן מנהל מחוז ומנהל אגף בכיר תקומה דרום, ואסנת זגורי, ממונה על המשמעת במחוז. גם צוותי היועצות לבית הספר – ליאת ולוסיאנה, ליאת מזור, ושחף – הצטרפו לפגישה.

בפגישה התקבלה סקירה מקיפה על ההיערכות המיוחדת של צוות בית הספר לקליטת התלמידים והמשאבים המיועדים להם. דיברנו על הצרכים הרגשיים הנוספים הנדרשים כדי לחזק את חוסנם של התלמידים והצוות החינוכי.

בהמשך נערך סיור במרחבי הלמידה השונים, כולל כאלה שבהקמה. המזכ"לית וממלא מקומה התרשמנו מהעשייה החינוכית הברוכה ומהמחויבות של כל הצוות.

בן דויד: "אני רוצה להודות ליודיק ולצוות החינוכי על המסירות, היצירתיות והעשייה המקצועית והאכפתית שלהם. תודה על ההשקעה ועל ההירתמות לסייע לתלמידים בתקופה זו.

בימים אלו, מערכת החינוך מתמודדת עם אתגרים רבים, אך נמשיך לתמוך ולהוביל את תלמידינו עם תקווה ואופטימיות. נאחל לכולם שנת לימודים מוצלחת ונמשיך לעמוד יחד בכל אתגר.

בע"ה, יחד נעשה ונצליח".

מנהלות ומנהלים,
עובדות ועובדי הוראה
יקרים,

1 בספטמבר הוא יום חג של התלמידים ושלנו, אבל השנה הוא יום עצוב וסוער במיוחד.
לכן, כאות לסולידריות חברתית והזדהות עם משפחות החטופים, הסתדרות המורים קוראת לכל בתי הספר להוריד את הדגל לחצי התורן ולהקדיש את השעה הראשונה של יום הלימודים מחר (2.9.24) לשיח עם התלמידים, בהתאם לשלבי החינוך.

בתקווה שנוכל לקיים שנת לימודים שקטה ומוצלחת.

שלכם,
יפה בן דויד
מזכ"לית הסתדרות המורים

בכנס "עתיד החינוך" של עמותת המורים, דיברתי בחדשות 12 על המצב הביטחוני והדאגות שלנו בנוגע לפתיחת שנת הלימודים בצפון והאתגרים שהיא מציפה. המדינה חייבת לספק הגנה אמיתית לילדים ולצוותי ההוראה שחוששים להיות בבתי ספר ללא מיגון מספק.

בכנס, הענקנו במה מיוחדת לבעלי עסקים קטנים מאזור עוטף ישראל, גבול הצפון וחיילי מילואים. היה מרגש לראות את הנחישות שלהם ואת החשיבות שבתמיכה בעסקים הקטנים.

הקונגרס העשירי של ארגון החינוך הבינלאומי (Education International) בואנוס איירס, 29.7.24 – 2.8.24

משלחת הסתדרות המורים – סיכום

 הסתדרות המורים חברה בארגון העולמי של איגודי החינוך, Education International (EI). הסתדרות המורים הוציאה לקונגרס הבינלאומי משלחת בת 9 משתתפים:

אליעזר וינוגרד, מ"מ המזכ"לית ויו"ר סניף באר שבע וקריית גת

מיכאל פינטו, סגן המזכ"לית, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ויו"ר סניף מרחב דן

גבי שמעון, סגן המזכ"לית ויו"ר סניף רחובות והמרחב

ברנית גולן, יו"ר סניף ירושלים

מרים פרידמן, יו"ר סניף לוד, רמלה והמרחב

עליזה מדינה, יו"ר סניף נתניה והמרחב

קרן פלר, יו"ר סניף קריית שמונה, הגליל והגולן

סיגלית יעקובי, יו"ר סניף חדרה

יוסי מיכל, רכז קשרי חוץ

הקונגרס נפתח בקטעי תרבות ארגנטינאית, ונאומי ברכה של הנשיאה היוצאת של ארגון החינוך הבינלאומי והמזכ"ל היוצא והנכנס דיוויד אדוארדס. הקונגרס התבשר כי המועמד (היחיד) שנבחר כנשיא הארגון לחמש השנים הבאות הוא נציג איגוד המורים הדרום אפריקאי מוגוונה מולולקה.

בימים הראשונים התקיימו דיונים בכ- 40 הצעות החלטה שרובן עסקו בנושאים מקצועיים כגון: מחסור במורים, טכנולוגיה בחינוך, מעמד המורה, השפעות אקלים על חינוך, השפעות גיאו-פוליטיות על תחום ההוראה ועוד. לצד הדיונים המקצועיים חברי משלחת הסתדרות המורים נפגשו ושוחחו עם נציגי איגודים חינוכיים במטרה להציג בפניהם את עבודת הסתדרות המורים מתחילת המלחמה בסיוע למורים ותלמידים שנפגעו או פונו עקב אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת, וכן את תמונת המצב הנוכחית בישראל. איגודי המורים ממדינות ערב עימן אנו ביחסי שלום נמנעו מכל קשר ודיאלוג עם משלחת הסתדרות המורים. במהלך הקונגרס חברי משלחת הסתדרות המורים קיימו פגישת עבודה עם איגוד המורים הגרמני GEW לביסוס והמשך קשרי העבודה והסולידריות ארוכי השנים בין האיגודים.

עם התמשכות הדיונים התבהר למשלחת הסתדרות המורים כי הקונגרס צפוי להיות צבוע בגוון אנטי ישראלי ועוין, ודוברים מאיגודים עוינים לישראל התייחסו בדבריהם באופן לא מאוזן ובוטה למצב הילדים בעזה תוך התעלמות ממצבם של הילדים והמורים בישראל ושימוש בסיסמאות שהפכו שכיחות בתקופה האחרונה ומהן משתמעות קריאות להשמדת מדינת ישראל.

ביום השלישי לקונגרס חברי המשלחת קיימו סיור לימודי בקהילה היהודית שכלל ביקור בשני בתי ספר יהודים, ביקור בבית הקהילה היהודית AMIA שהיה מטרה לפיגוע הרצחני בשנות ה-90, שיח עם ראשי הקהילה על אפיוניה, הקשר הציוני החזק עם מדינת ישראל וההתמודדות מאז הטבח ב- 7.10. את הסיור חתמנו במפגש עם שגריר ישראל בארגנטינה אייל סלע ודובר השגרירות דורון פאר ששיתפו אותנו בעבודת השגרירות בתקופה מורכבת זו ואף חלקו איתנו מספר הצעות להתמודדות עם המרחב העוין בקונגרס. .

אחת ההצעות שנשלחו לקראת הקונגרס על ידי איגוד המורים הבריטי NEU בשם – "סולידריות עם התלמידים והמורים הפלסטינים" עסקה במצב בעזה בעקבות מלחמת חרבות ברזל. ההצעה הזכירה בפסקת פתיחה את חשיבות החזרת החטופים ואירועי 7.10 אולם התמקדה ברובה במצב הילדים בעזה לצד השלכות נוספות של המלחמה על תושבי עזה. צוות עבודה של בכירי הסתדרות המורים גיבש תגובה שאושרה על ידי המזכ"לית יפה בן דוד ופסח לנדסברג יו"ר הוועדה לקשרי חוץ. במהלך הקונגרס עודכנו כי הצעה זו תורד משולחן הדיונים ובמקומה יועלה תיקון להצעה המקורית על ידי איגודי המורים מלבנון, תוניס, עיראק, מרוקו והרשות הפלסטינית תחת הכותרת – "הרעב בעזה מחמיר עקב הפלישה הקרקעית לרפיח – קריאה לפעולה מיידית". התיקון להצעה היה חמור מההצעה המקורית כי לא הזכיר כלל את אירועי ה-7 באוקטובר, החטופים והשפעות המלחמה על הילדים הישראלים, והיה בלתי מאוזן בעליל. חברי משלחת הסתדרות המורים פעלו בכל הערוצים לשנות את עמדתם של האיגודים המשתתפים בהצבעה על הצעת ההחלטה. הדיון ביום האחרון של הקונגרס היה סוער וכצפוי רוב הדוברים שעלו לדבר הביעו סולידריות עם העם הפלסטיני, דרשו הפסקת אש מיידית, ודבריהם היו מלווים בסיסמאות עוינות למדינת ישראל.

חברי משלחת הסתדרות המורים השמיעו את קולם ומחאתם בגאווה ובאופן ברור וחד משמעי. נציג המשלחת ד"ר אליעזר וינוגרד עלה והציג את תגובת הסתדרות המורים באופן מדויק וחד. בזמן שדיבר חברי המשלחת הניפו תמונות החטופים ודגל ישראל. ונציגים מאיגוד המורים הגרמני הצטרפו אלינו ונשאו את שלט תמונות החטופים.

ההצעה עברה כפי שהיה צפוי במאזן הכוחות בקונגרס, אולם בעת ההצבעה משתתפים רבים הצביעו נמנע ונגד, ואחרים יצאו מהאולם בעת ההצבעה. ניתן לציין מס' איגודים שנמנעו או התנגדו בהצבעה – יפן, גרמניה, פולין, גיאורגיה, בולגריה, הונגריה, קנדה, הולנד.

תודות  

עבודה רבה הושקעה ביציאת משלחת הסתדרות המורים לקונגרס הבינלאומי על מנת להשמיע את קולנו באופן חד וברור, ולהסביר לעולם את אירועי ה- 7.10, את החטופים המתענים המנהרות בעזה, את המפונים הרבים הסובלים הרחק מביתם כבר 10 חודשים, ואת מתינו שנרצחו ונפלו על הגנת המדינה. לאור זאת תודות:

ליפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים שאיפשרה את יציאת המשלחת, הנחתה, ליוותה, ותמכה בהכנות לפני יציאת המשלחת ובמהלך ימי הקונגרס המורכבים.

לפסח לנדסברג, יו"ר הוועדה לקשרי חוץ שליווה, עקב, פעל בערוצים נוספים והינחה אותנו בהתמודדות עם אתגרי הקונגרס המורכבים.

לצוות שגרירות ישראל בארגנטינה – השגריר אייל סלע והדובר וראש הדיפלומטיה הציבורית בשגרירות דורון פאר על הקשר החם, והנכונות לסייע ולתת מענה בכל נושא נדרש.

לראשי הקהילה היהודית בבואנוס איירס שפתחו בפנינו את מוסדות החינוך והקהילה, ונתנו לנו להרגיש שעם ישראל באשר הוא ערב זה לזה.

לחברות וחברי המשלחת – עשיתם עבודה הסברתית וחינוכית ממעלה ראשונה בסביבה עוינת למדינת ישראל, פעלתם לקירוב לבבות עם חברינו, פתחתם את ליבם של אלה שלא הכירו אותנו ונתתם בראש לכל אויבינו ושונאינו.

תודה לכל אנשי הסתדרות המורים שעזרו להצלחת המשלחת בהכנות ובזמן הקונגרס.

אנו נמצאים בתקופה קשה ומאתגרת שמשפיעה עמוקות גם על ילדינו.

החוסן הלאומי שלנו בנוי מהיכולת לתווך לילדים את המציאות בצורה רגישה, בונה ומתחשבת, להבין כי כל ילד עובר את זה אחרת.

עובדות ועובדי ההוראה שלנו נרתמו למשימה הלאומית מהרגע הראשון והם פועלים ללא הפסקה בכדי לספק מעטפת חמה ותומכת לכל ילדה וילד.

זוהי שעתה היפה של אנשי החינוך, שמצליחים גם בימים מורכבים להיות עוגן לילדים ולהחזיר יציבות לחייהם.

המשיכו בעבודתכם החשובה, אתם העתיד של המדינה

<<<לתשומת ליבכם, ההרשמה הסתיימה>>> לחברי הסתדרות המורים - משרתי המילואים ובנות זוגם, משרתות המילואים ובני זוגן - קורסי העשרה מוכרים לאופק חדש, חינם!

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד ויו"ר סניף באר שבע, ד"ר אליעזר וינוגרד, ביקרו בבית הספר העורפי בקיבוץ גבולות שנפתח עבור תלמידי בתי הספר במועצה האזורית אשכול.

במסגרת הביקור נפגשו עם  מנהלת המתחם, דנה פרץ, מנהל אגף החינוך במועצה האזורית אשכול, עמוס הס ויחד סיירו במתחמי הלמידה לפי שכבות הגיל השונות.

בסיור פגשו את צוותי ההוראה של בית הספר ושמעו על הקשיים והאתגרם העומדים בפני הצוות. מזכ"לית הסתדרות המורים אמרה כי הסתדרות המורים תמשיך לסייע להם ולעמוד לצידם בכל עת על מנת לשמור על בטיחות התלמידים וצוותי ההוראה.

בן דויד: "שמחתי לראות את תחושת המסירות והמחויבות הגדולה של צוותי ההוראה לחינוך איכותי ומשמעותי וליצירת שגרה בטוחה לילדים. המשיכו בעבודת הקודש שלכם."

מסיירים בשטח!

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, יחד עם יו"ר סניף נהריה והגליל המערבי, אריאלה רדעי, ביקרו בבתי הספר בסניף. הביקור נפתח בביה"ס "חמ"ד מורשת" במועצה אזורית משגב, שם פגשו את המנהל אליהו נמתיוף, ראש המועצה, דני עברי, מנכ"לית המועצה מירב בן דע ואת צוותי החינוך המסורים.

בהמשך הסיור ביקרו המזכ"לית ויו"ר הסניף בבי"ס "רגבה" במועצה אזורית מטה אשר ונפגשו עם מנהל ביה"ס, עדי הראל ועם הצוות החינוכי הגדול ולפגישה הצטרף ראש המועצה, משה דוידוביץ'.

משם המשיך הצוות המקצועי לביקור בבי"ס "אשכול" אשר בעכו ונפגש עם המנהלת סילבי וקנין ואליהם הצטרף ראש העיר החדש, עמיחי בן שלוש.

בכל מוסדות החינוך פגשו המזכ"לית יפה בן דויד ויו"ר הסניף אריאלה רדעי את הצוותים המסורים שמתמודדים עם השלכות המלחמה, עם קליטת תלמידים מפונים ועם מחסור בצוותים.

בן דויד: "התגאיתי לראות איך אתם מצליחים במסירות ואהבה ליצור שגרה חינוכית למרות המצב המורכב".

בסיום הביקור, הגיעו המזכ"לית, יפה בן דויד יחד עם אריאלה רדעי יו"ר הסניף וענת פרחי יו"ר תא סגנים ארצי למפגש שיח עם מנהלי וסגני הסניף, שם הודתה להם המזכ"לית על עבודתם המסורה וההשקעה הרבה.

נמשיך לסייר, לפגוש אתכם ולסייע בכל עת.

עובדי הוראה יקרים,

ברצוני לעדכנכם כי לאור פנייתנו בנושא החזר נסיעות לעובדי הוראה מפונים,  הוחלט ע"י נציגי המדינה כי עובד הוראה שפונה מביתו, או שבית הספר שבו הוא מלמד פונה, ומלמד במרחק גדול יותר מ-20 ק"מ מאשר המצב שהיה לפני שפונה מביתו, או לפני שבית הספר שבו הוא מלמד פונה יהיה זכאי להחזר נסיעות מיוחד.

הזכאים יקבלו תשלום החזר נסיעות על כל יום עבודה לפי חישוב של ארבע פעמים תעריף חופשי יומי.

מצ"ב הטבלה של תעריף חופשי יומי.

לדוגמה, עובד שגר ועבד במרחק של 30 ק"מ מהבית לעבודה, יהיה זכאי לארבע פעמים ממחיר חופשי יומי רק במידה והמקום שממנו הוא נוסע למקום עבודתו הוא 50 ק"מ ומעלה. דהיינו, ע"פ הטבלה 4*28=112 ש"ח ליום.

ההוראות יעמדו בתוקפן מיום 8.10.23 ועד ליום 30.4.24 וכל עוד עובד ההוראה מפונה מביתו על פי הנחיות פיקוד העורף או כל עוד הוא מלמד בבתי ספר חלופיים, ונדרש על ידי מעסיקו לנסיעות אלו, לפי המוקדם.

כמו כן, החזרי נסיעות ישולמו רטרואקטיבית מחודש אוקטובר.

אני רוצה להודות לסגן החשכ"ל, אלי ביתן ולסגן הממונה על השכר באוצר, אוהד אלקבץ על פתרון הבעיה.

שלכם,

יפה בן דויד

מזכ"לית הסתדרות המורים

אנשי החינוך הם החוסן של מדינת ישראל!

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, יחד עם יו"ר סניף אשקלון, אייל חסאן, סגנו, מוטי סיבוני ומנהלת מחלקת החינוך במועצה, כרמית הרוש, ביקרו בבית הספר "חופים" שפונה מקיבוץ יד מרדכי למתנ"ס בת הדר

הצוות נפגש עם ההנהלה וצוותי המורים והתרשם מאוד מההתגייסות של כולם למען מטרה אחת – לעטוף את התלמידים, לתת מענה רגשי ולהעניק להם אי של יציבות במציאות הקשה שאנו נמצאים בה.

בהמשך הביקור הגיע הצוות המקצועי לאשקלון, העיר המטווחת ביותר וביקר בתיכון מדעים דתי. פגש את צוותי ההוראה הנפלאים שמצליחים לנהל שגרה חינוכית תחת התראות בלתי פוסקות. צוותי ההוראה הציגו את הקשיים והאתגרים והצוות המקצועי בראשות המזכ"לית השיב על שאלותיהם של צוותי ההוראה ומסר להם כי הסתדרות המורים תמשיך לעמוד לצידם ולסייע בכל מה שנדרש.

בן דויד: "עובדי הוראה יקרים, בכל ביקור הנוף שונה, הכיתות אחרות אבל דבר אחד נשאר זהה – האהבה הענקית שלכם לתלמידים, תחושת המסירות והמחויבות שלכם לחינוך איכותי ומשמעותי.

המשיכו בעבודתכם החשובה ואנו נמשיך להיות כאן בשבילכם, תמיד."

ממשיכים בסיורים והפעם - במוסדות החינוך שקלטו את צוותי ההוראה והתלמידים המפונים מקרית שמונה.

ממשיכים לסייע!

בימים אלה של שגרת לימודים חדשה בצל המלחמה, יש חשיבות גדולה גם בטיפוח הצדדים החברתיים של התלמידים. הסתדרות המורים בשיתוף משרד התרבות והספורט נרתמו למשימה הלאומית וחילקו ציוד ספורט ופנאי לבתי הספר של המפונים על מנת שיוכלו לקיים פעילויות הפוגה שירימו את מורל הילדים.

יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים: "אני רוצה להודות לסגן ראש מינהל הספורט במשרד התרבות והספורט, אבי בנבנישטי, על שיתוף הפעולה הפורה ועל אספקת הציוד המרשימה שהעלתה חיוך גדול על פני הילדים".

נמשיך להיות כאן בשבילכם, בשגרה ובחירום

הסתדרות המורים מייצגת את עובדי ההוראה במדינת ישראל שכ- 90% מהם הן מורות וגננות (נשים).

בשם כל עובדי ההוראה פנתה הסתדרות המורים לארגוני המורים הבינלאומיים ובאמצעותם לכלל ארגוני המורים להוקיע באופן חד משמעי את הפגיעה של ארגון הטרור חמאס בנשים, ילדים וחפים מפשע. ודרישה להתייצבות מלאה לצד מדינת ישראל בהשבה מיידית של כל החטופים.

הטרוריסטים של החמאס פלשו בבוקר חג אל תוך הישובים והקיבוצים השלווים בדרום ישראל, זרעו הרס וחורבן תוך רצח, ביזה וחטיפת אזרחים בהם תינוקות, ילדים, נשים, גברים וקשישים שחלקם אנו למדים בימים האחרונים כי נרצחו בדם קר בהיותם חטופים, ואחרים עוברים עינויים פיזיים ופסיכולוגיים, הרעבה, התעללות ופגיעות נוספות.

מכתב אל דיויד אדוארדס, מזכ"ל ארגון החינוך הבינלאומי.

מכתב אל דיויד אדוארדס, מזכ"ל ארגון החינוך הבינלאומי.(תרגום)

מזכ"לית הסתדרות המורים , יפה בן דויד, אירחה את נשיאת איגוד המורים האמריקאי (AFT),  רנדי ויינגרטן, שהגיעה כדי להכיר מקרוב ולהביע תמיכה בישראל בעקבות הטבת ב -7 באוקטובר.

ויינגרטן עומדת בראש איגוד המורים האמריקאי שמונה למעלה מ 1.2 מיליון חברות וחברים והביעה סולדריות עם מדינת ישראל ומשמשת כקול חשוב בהסברה הישראלית.

בן דויד: "אני מקווה שנצליח לשנות ולו במעט שנצליח לשנות ולו במעט את הנרטיב האנטי ישראלי הרווח כעת בעולם בעזרת ידידים שלנו באיגודי מורים בעולם שיש להם השפעה במדינות שלהם, גם ברמה הפוליטית וגם בקרב מאות אלי העובדים שהם מייצגים", היא ציינה – "המחלקה לקשרי חוץ בהסתדרות המורים, בראשותו של פסח לנדברג, עמלה מהיום השני למלחמה בניסיון להשפיע ולו במעט על דעת הקהל ואני שמחה שהצלחנו להביא לכאן את ויינגרטן, שהיא ידידת אמת של ישראל".

מכתבי תמיכה נוספים הגיעו מאיגודי המורים בגרמניה VBE, ארגון המורים הגרמני GEW ,  ארגון המורים הבריטי NEU ,

ארגון המורים ההונגרי ,  הסתדרות המורים הנורבגית ,  פולין,

ממשיכים בסיורים והפעם בדרום.

מזכ"לית  הסתדרות המורים, יפה בן דויד, סיירה באזור הדרום יחד עם  סגן ראש מינהל הספורט במשרד התרבות והספורט, אבי בנבנישטי, המפקחת דניאלה עמר, וביקרה בבתי הספר שנפתחו עבור התלמידים וצוותי החינוך המפונים מיישובי הדרום.

הביקור נערך  בבית הספר היסודי עין גדי, בניהולה של נעם אריאלי והתקיים מפגש עם  תלמידים מפונים מקיבוץ בארי ולאחר מכן המשיך הביקור למרחב החינוכי שמ"ש אשכול בים המלח, שהוקם עבור התלמידים ממגן, כיסופים וחולית, בהנהלת אלכסנדרה קופטש ואייל דרורי.

בן דויד: "התרגשתי לראות את עבודת הקודש החינוכית שמבצעים צוותי עובדי ההוראה. הצוותים עושה לילות כימים, בתנאים לא פשוטים כדי לשמח ולהעלות חיוך על פניהם של התלמידים שעברו כל כך הרבה, על מנת להעניק להם ככל יכולתם את טעם השגרה. אני רוצה להודות לסגן ראש מינהל הספורט במשרד התרבות והספורט, אבי בנבנישטי, על שיתוף הפעולה ואספקת ציוד ספורט לבתי הספר".

נמשיך לסייר, לפגוש אתכם ולסייע בכל עת.

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד והצוות המקצועי ממשיכים בסיורים בצפון ומבקרים במתקני המפונים ובמרכזי הלמידה שנפתחו.

מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, ביקרה במלון לאונרדו פלאזה שקלט מפונים מצפון הארץ ומנוהל ע"י חנה שמילוביץ' ממשרד החינוך, בבי"ס דוד ילין בהנהלת אילנית מועלם, שקלט באהבה תלמידים ומורות מפונים מהעיר שלומי שבצפון.

בן דויד: "מדהים איך בתוך כל הכאוס הזה, אנחנו פוגשים באיים קטנים של שפיות, של לבבות פתוחים ואנשים שעושים הכל כדי להקל במעט את תחושת התלישות של המפונים.".

לביקור התלוו סגנית המזכ"לית, עדנה דוד, יו"ר סניף חיפה והסביבה יחד עם אריאלה רדעי, יו"ר סניף נהריה והגליל המערבי, וברנית גולן יוסובש יו"ר סניף ירושלים והסביבה.

במהלך הביקור נמסרה סקירה מקיפה על קליטת התלמידים והמורים המפונים בחיפה ממנהל המחוז ד״ר סער הראל ומראשת מנהל החינוך בעיר, אילנה טרוק וקיימנו שיח על היבטים חשובים בקליטה.

בהמשך התקיימה פגישה עם צוותי המורים המפונים ועם התלמידים אשר הציגו את הקשיים, האתגרים וההצלחות. משם המשיך הביקור לחמ"ל עיריית חיפה ולניחום משפחת אשל על רצח ביתם רוני ז"ל.
בן דויד: "הלב מתכווץ מכאב בכל מפגש כזה ומזכיר לכולנו להתפלל לשובם של החטופים במהרה ולשלום החיילים שלנו שלוחמים בעזה ובגבול לבנון."
עם ישראל חי!

בשבועות האחרונים מסיירת מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, יחד עם הצוות המקצועי בדרום ובצפון, במתקני הפינוי ובמלונות.

הצוות נפגש עם עובדות ועובדי ההוראה המפונים ובני משפחתם, עם הקהילות שמקיפות אותם והצוותים המקצועיים של משרד החינוך שנמצאים בכל מלון.

אחרי שבועות שבהם סיירו בקרב מפוני הדרום, השבוע פנו צפונה למפוני קו העימות.

בן דויד "בקרנו במרחבי הלמידה, שמענו על הקשיים וההצלחות ואנו מסייעים מול משרד החינוך והרשויות המקומיות כדי לתת מענה למצוקות. לצד זאת, עמותת המורים ממשיכה בגיוס תרומות ובהצטיידות למרחבי הלמידה של המפונים".

הסתדרות המורים בראשות המזכ"לית ובעזרת ראשי הסניפים, ממשיכה לעמוד לרשותכם בכל מקום ובכל מצב.
אנו מבקשים להזכיר לכם כי ראשי הסניפים שלנו מסייעים לעובדי ההוראה המפונים במקום שבו הם נמצאים, גם אם משוייכים לסניף אחר.

יש לכם ולנו תפקיד קריטי עכשיו. עלינו להוות עוגן לתלמידים שעולמם חרב עליהם, השתנה ללא היכר ואנחנו כדמויות יציבות ומוכרות,  יכולים להיות חבל ההצלה שלהם, חבל שימשוך את כל המשפחה מבלגן לסדר ויעניק כמה שעות של שגרה לילדים וגם להוריהם.

המשיכו בעבודתכם המסורה, מרגש לפגוש אותכם בכל מקום מחוללים שינוי. אתם העתיד הוורוד של מדינת ישראל.

ביחד ננצח!

גם במלחמה – עובדות ועובדי ההוראה לא מוותרים על התלמידים!

עם פרוץ המלחמה, הסתדרות המורים התגייסה לסייע לעובדות ועובדי ההוראה ומשפחותיהם המפונים, לתלמידים היקרים ולכלל כוחות הביטחון. יחד עם עמותת המורים והקרן לקידום מקצועי פינינו מאות משפחות של עובדי הוראה לבתי מלון להתרעננות, סייענו באבזור מתקני למידה, חילקנו מחשבים ניידים לעובדי ההוראה שפונו מבתיהם למלונות ברחבי הארץ לצד חלוקת צעצועים לילדים וחבילות לחיילים שבשטח.

אני רוצה להודות לכל עובדות ועובדי ההוראה היקרים שפונו מביתם ולמרות המצב הקשה, נרתמו למשימה ללמד את התלמידים במתקני הלימוד שהוקמו למענם על מנת להעניק להם מעט תחושה של שגרה. המסירות שלכם אינה דבר מובן מאליו ואתם מוכיחים עד כמה תפקידכם חשוב ונחוץ, בחירום ובשגרה.

אני שולחת תנחומים מעומק ליבי למשפחות הנרצחים ונושאת תפילה להצלחתם של צה"ל וכוחות הביטחון, להחלמתם של הפצועים וחזרתם המהירה של החטופים.

בע"ה יחד ננצח!

מוזמנים לצפות בחלק מהעשייה שלנו >>

אלה ימים קשים למדינת ישראל. ימים של עצב, אובדן וחור בלב שרק הולך ומתעצם.

אני שולחת תנחומים מעומק ליבי למשפחות הנופלים והנרצחים ונושאת תפילה לחזרתם של השבויים ולהחלמת הפצועים.

הסתדרות המורים פועלת בעת הזו על מנת לסייע ככל הניתן לאזרחי וילדי ישראל כמו גם לעובדות ועובדי ההוראה מהעוטף והדרום ושולחת חיזוקים לכוחות הביטחון.

כוחנו באחדותנו – בע"ה ביחד ננצח!