חברות וחברים יקרים,
הערב כולנו מרכינים ראש ומתייחדים עם זכר הנופלים והנופלות. זהו זמן של כאב לאומי וכאב אישי.
משפחות שכולות יקרות, אנחנו מחזקים אתכם, מצדיעים לכם ומבטיחים לעולם לא לשכוח את יקיריכם אשר שילמו את המחיר היקר מכל.
אנו רגילים לציין יום זה בטקסים ובאירועי זיכרון משותפים. על אף שיום זיכרון זה אינו רגיל, אנחנו אחד.
הם היו ילדים וילדות, אחים ואחיות, נכדים, הורים, אוהבים, שכנים, חברים לספסל הלימודים– לכולם שמות ופנים, לכולם שאיפות וחלומות שנגדעו.
במותם ציוו לנו את החיים – המשפט הזה יקבל מחר שוב משמעות עמוקה. ברגע שבין זיכרון לעצמאות, אנחנו מרגישים ביתר שאת את מחיר חירותנו וחשים את האחריות הרבה שלנו, אנשי החינוך בישראל, להנחיל בדורות תלמידנו את ערכי אהבת הארץ והרעות.
נבטיח להנציח לעד את הנופלים והנופלות. יהי זכרם ברוך.
יפה בן דויד
מזכ"לית הסתדרות המורים