שובו של החינוך - מבוא
שובו של החינוך - מבוא

נמרוד אלוני

שובו של החינוך

קבוצת המאמרים בגיליון זה מקורה בשני ימי עיון שהתקיימו ב"מרכז לאתיקה שבירושלים" השוכן במשכנות שאננים, תחת הכותרת "שובו של החינוך: מהתפרקות ערכית וגישה כלכלית לפיתוח האישיות, מחויבות חברתית ואיכות תרבותית". יוזמה זו מבטאת, מצד אחד, עניין אקדמי ופרופסיונלי בביסוס האתיקה המקצועית של החינוך, ומן הצד האחר, ביקורת ותסכול ביחס למגמות החדשות של הפרטת החינוך והשלטת השיח הכלכלי-תפוקתי על תהליכיו ותוצריו.

נקודת המוצא קשורה בעובדה שליוזמי הכינוס - חוקרי חינוך, מכשירי מורים ומטפחי מנהיגות חינוכית - עדיין יש זיכרון חי של חינוך שאינו ייעוץ ארגוני ומינהל כלכלי, אינו מדידה והערכה, אינו בית חרושת למיצבים ולציונים, אינו פִמפום ערכים לאומניים, אינו טכנולוגיות מתוקשבות, ואינו עיסוקם המשני של מצליחנים כלכליים וגנרלים במילואים.

מדובר בזיכרון חי של חינוך כהצטיינות כוללת של אנושיות האדם: זיכרון של החינוך כפעילות שמאתגרת את האדם לפיתוח האישיות, להגינות חברתית ולעושר תרבותי; זיכרון של חינוך שמשכיל את התלמידים לא רק כדי לאפשר להם בעתיד תפקוד מקצועי ויצרנות כלכלית, אלא גם, ובעיקר, שיתאפיינו בפנאי פעיל ועושר תרבותי, במחשבה עצמאית ושיקול דעת, ברגישות מוסרית ובמעורבות אזרחית. ולא פחות חשוב, זיכרון של מנהיגות חינוכית שהיא עצמה מופת לחינוך: שמעוררת יראת כבוד טבעית ומיידית, מכוח השכלה רחבה, שיקול דעת, נועם הליכות, רגישות מוסרית ויושר אישי. 

בהקשר זה נרוויח אם נקשיב לדבריו של אמריקאי שנדד לאנגליה, המשורר ט"ס אליוט, שמתרה בנו: "איה היא החוכמה שאיבדנו למען הידע, איה הוא הידע שאיבדנו למען המידע". לא פחות נוקבים הם דבריו של אנגלי שהיגר לאמריקה, המתמטיקאי והפילוסוף וייטהד, המבכה את נסיגת החינוך: משאיפה לחוכמה, למוסר ולטוב טעם, אל השאיפה העלובה להשגת ציונים גבוהים במבחני בגרות סטנדרטיים. הרי כולנו מכירים בעובדה המרה שרבים היום הצעירים המסיימים בגרות בציונים מופלאים בלי שעברו חוויה משמעותית כלשהי בשירה גדולה, בלי שניצתה בהם האהבה למדעים או לאמנויות, בלי שרותקה נפשם אל תהפוכות ההיסטוריה, קל וחומר בלי שרכשו את דרכי החשיבה המדעית והביקורתית, את המידות הטובות של האזרחות הדמוקרטית, ואת מיומנויות הלשון והשיח בדיבור ובכתיבה.

אין זה מקרה שרבים בימינו כלל לא עומדים על ההבחנות ועל ההבדלים בין חוכמה לבין ידע, בין מוסריות לבין קונפורמיות, בין טוב טעם ונדיבות רוח לבין וולגריות וכוחנות, בין תרבות גבוהה ומאתגרת לבין בידור חנפני ועתיר רייטינג, בין שליחי ציבור הגונים ונבונים לבין פוליטיקאים כוחניים ותחמנים. כדי לזהות את ההבדלים הללו זקוק אדם למדדים נורמטיביים ורגישים של חינוך ותרבות. מניין יהיה להם לצעירים בני זמננו מדדים כאלה, אם השתלטו על השיח החינוכי אגוצנטריות נהנתנית וקפיטליזם כלכלי. 

האלטרנטיבה שהוצגה בכינוסים, ואשר פירושה כאן במאמרים שלפניכם, מבקשת לחדש את הקשר המהותי בין חינוך לאתיקה. החיבור הזה הוא בסיסי וחיוני, כי בעוד שהאתיקה היא מערכת ערכים ונורמות אשר מאתגרת בני אדם לחיים אנושיים מלאים והגונים, הרי הפדגוגיה היא המלאכה והאמנות של טיפוח הצעירים והדרכתם לקראת השגת יעדים נעלים אלה. יתר על כן, בשבילנו, העוסקים בחינוך, החיבור אל האתיקה הוא גם הבעת אמון מחודשת ברוח האדם: האמונה שישנן בכל אדם איכויות מופלאות של תבונה ורגישות ויצירתיות, שאם רק נקפיד לטפחן נזכה לעצב לעצמנו חברה שהכול יכולים ליהנות בה מאיכות תרבותית, מהגיונות חברתית ומהגשמה עצמית.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד