לזכותו של "שיח הזכות"
לזכותו של "שיח הזכות"

אוקי מרושק קלארמן היא מנהלת חינוכית במדרשת אדם

 

קיים ויכוח מקיף אם לעסוק בנושא זכויות הילד במערכת החינוך; ניסוי נרחב שנערך בנושא מוכיח שהדיון בשפת הזכויות משפיע השפעה מבורכת על השיח החינוכי ותודעת הילדים בכל תחומי חייהם

 

אפתח בשלוש הנחות יסוד: (א) זכויות הן אינטרסים בעלי חשיבות מיוחדת, שהחברה מתחיבת להגן עליהם באופן שווה; (ב) שמירה על זכויות האדם, זכויות האזרח והזכויות החברתיות-כלכליות היא ערובה לקיומה של חברה ראויה; (ג) זכויות הילד הן בעלות חשיבות מיוחדת בחברה מתוקנת, בגלל המעמד המיוחד של הילדים.

 

                                                  *

 

רינה יצחקי, במאמרה "אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד", מיטיבה להבהיר את חשיבות ההגנה על זכויות הילדים: הם תלויים במבוגרים תלות רבה ובלתי נמנעת; ילדים אינם מכירים מציאות אחרת מזו שהם נתונים בה ונוטים לקבל יחס פוגע "כסדרו של עולם"; אין מי שייצג ילדים; ילדים הם חסרי משאבים כלכליים ולכן חסרי כוח והשפעה חברתית; השקעה בילדים אינה רווחית; ילדים אינם יכולים להגן על עצמם בבית המשפט.

ניתן להבין מדברים אלו כי מחויבות החברה להגדרת אינטרסים חיוניים של הילדים כזכויות היא בעלת חשיבות מיוחדת ורבה יותר מהמחויבות להגדרת אינטרסים של בוגרים באופן זה. אולי גם ניתן להבין מדברים אלו עד כמה חשובה המודעות של הילדים והילדות לזכויותיהם, כדי שיוכלו לתבוע אותן מהחברה שהתחייבה לשמור עליהן.

 המושגים "זכויות האדם", "זכויות אזרח", "זכויות חברתיות" ו"זכויות הילד"  נלמדים במערכת החינוך הישראלית במינונים נמוכים ביותר. הם נלמדים במסגרת לימודי האזרחות ובלימודי ההיסטוריה בחטיבות העליונות, ובשנים האחרונות בפרויקטים מיוחדים, שבהם מחולק לתלמידי בתי הספר היסודיים "פנקס הזכויות" המתאר את זכויותיהם הבסיסיות.

ניתן לחלק את סוגי המפגש של התלמידים/ות עם עולם מושגים זה לשניים: מפגשים אינטלקטואלים ומפגשים חינוכיים. מטרת המפגשים מהסוג הראשון היא ללמד את התלמידים את משמעות המושג ומקורותיו החברתיים-היסטוריים. מטרת המפגשים החינוכיים רחבה יותר, ויש בה כמה מרכיבים: (א) תהליכי למידה של המושגים הנ"ל; (ב) יצירת מודעות של התלמידים/ות לזכויותיהם בבית הספר בהווה ולזכויותיהם האזרחיות בעתיד; (ג) פיתוח יכולות חברתיות אצל המתחנכים, לתבוע את זכויותיהם בדרכים דמוקרטיות, להגן עלי הזכויות של אלה שהחברה אינה מגנה עליהם, להבין את מערכת הקשרים הסבוכה בין זכויות לחובות, ולמלא את חובותיהם האזרחיות. עוד חשוב להבהיר, שבתהליך ההוראה של המושג משתתפים בדרך כלל מורים לאזרחות ולהיסטוריה; ואילו בחינוך לשמירה על זכויות התלמידים עוסקים  מחנכים, עובדי משרד החינוך וחברי עמותות (האגודה לזכויות האזרח, מדרשת אדם ועמותות אחרות).

מדוע מקדיש משרד החינוך מאמצים כה מעטים ליצירת מודעות אצל התלמידים למושגי היסוד הקשורים בזכויות? ננסה לעמוד על הנימוקים של אנשי חינוך, מורים והוגים חברתיים, בדבר ההימנעות משימוש בשפת הזכויות בבית הספר בפרט ובחיים החברתיים פוליטיים בכלל. כן אציג בקצרה את ניסיונה של "מדרשת אדם" לתת מענה לקשיים שצוינו לעיל ולהפיק את המרב משימוש בשפת הזכויות בבית הספר. 

יש סוגים שונים של התנגדויות לשימוש במושג הזכויות כדבר המסדיר את היחסים בין השותפים בקהילה פוליטית ובקהילה חינוכית. יש לשאול האם הנימוקים להתנגדות לשימוש בשפת הזכויות צריכים להוביל אותנו למסקנה שצריך להימנע משימוש בשפה זו במערכת החינוך, או שמא למסקנות שיתרונותיה של שפת הזכויות עולים על חסרונותיה, ושצריך לאמץ דרכים להתמודד עם הבעייתיות של השימוש בה.

 

                                                  *

 

מהם הנימוקים להתנגדות לשימוש בשפת הזכויות בחיים החברתיים פוליטיים ובמערכת החינוך? הנמקה מסוג אחד היא של הוגות פמיניסטיות, כמו המשפטנית הישראלית אורית קמיר, ששוללות את השימוש הזה משתי סיבות עיקריות:

(א) הן חשות שצמצום המהות האנושית למושג מרכזי אחד, שבאמצעותו מתקיים הדיאלוג החברתי, הוא בעייתי, פוגע ומצמצם. דיאלוג אנושי אינו יכול ואינו צריך להיות מתוּוך באמצעות תרגום של החוויות האנושיות למושג אחד.

(ב) הדיון המשפטי, ששפת הזכויות היא חלק ממנו, מתקיים בין נשים בודדות למערכת המשפט, ועל ידי נשים מקצועיות, ובכך הוא מונע סולידריות נשית, שהיא תנאי למאבק. שהרי השפה הפמיניסטית צריכה להיות שפת הנשים כולן.

לחשש זה שותפים גם אנשי חינוך רבים. הם חוששים שהתרגום של השיח החינוכי לשפת הזכויות יצמצם את היכולת של אנשי החינוך לראות את הילד ואת חברת הילדים ראייה רחבה, שאיננה עושה רדוקציה של התנהגותו למושג אחד מרכזי. אנשי חינוך גם מעלים את החשש שמרכזיות המושג במערכת יחייב את המחנכים ללמוד להשתמש בשפה זרה להם.

הנמקה שנייה נשמעת בקרב הוגים המצדדים בדמוקרטיה רב-תרבותית. אלה חוששים מהשימוש בשפת הזכויות במדינה ובמערכת החינוך, משום שזו שפה מערבית בעיקרה. בחירה בשפת תרבות אחת כדומיננטית פוגעת לטעמם במעמדן השווה של התרבויות האחרות. טיעון כזה מתבטא בטענה שהדגשת כבודם העצמי של יהודי המערב מתקשר לזכויות הפרט שלהם, בעוד שיהודי המזרח מזהים את כבודם עם תפיסת זהות קולקטיבית, ואינם רואים סתירה בין הוויה דתית להוויה מודרנית.

הנמקה שלישית היא של הוגים ליברלים, שחוששים שהגדרה של מגוון אינטרסים כזכויות משמעה מתן התחייבות של החברה לספק מענה לאינטרסים אלו, גם אם הרוב מתנגד לכך. הגדרת אינטרסים כזכויות מחייבות, בצורה רחבה, מסכנת את הגמישות החברתית להגיב למצבים ספציפיים. בהעדר תנאים למתן מענה חברתי לאינטרסים אלו היא יוצרת תסכול אצל השותפים בחברה. כך, לדוגמה, אם המדינה מגדירה את הצורך בדיור כזכות, היא יוצרת התחייבות לתת מענה לצורך זה. התחייבות זו יוצרת ציפיות שלא תמיד יכולות להתמלא. ברוח הנמקה זו ניתן לשמוע מפי אנשי חינוך רבים את החשש שאימוץ שפת הזכויות בבית הספר ייצור אצל התלמידים ציפיות שהמורים והמחנכים לא יוכלו למלא. יתר על כן: אנשי החינוך רבים חוששים שמיסוד שפת הזכויות בבית הספר יעודד תלמידים לפתח תרבות "מגיע לי", ושהמודעות שלהם לזכויותיהם תהפוך אותם מאנשים יוזמים ופעילים למי שתובעים מאחרים שמירה מתמדת על זכויותיהם.

אבל העדויות המצטברות מן הניסיון האנושי מלמדות, שהשימוש בשפת הזכויות והדמוקרטיה בבית הספר אינו יוצר את הרעות שההוגים השונים חוששים מהן. במקרים מסוימים, ההפך הוא הנכון: שימוש בשפת הזכויות מפתח עמדה חברתית אחראית, במקום עמדה אגואיסטית, הוא מגן על התלמידים מאלימות של עצמם ושל האחרים. ילד שתובע חופש ביטוי מבין, שבשעה שהוא דורש להגדיר ביטוי חופשי כזכות הוא התחייב בשמירה גם על הביטוי החופשי של חבריו; כלומר, הבנת חופש הביטוי כזכות ולא כאינטרס מונעת ראייה תועלתנית אגואיסטית.

חששם של אנשי חינוך, שהשימוש בשפת הזכויות יפגע ביכולת המחנכים לראות את הילד בשלמותם ובצורה מורכבת שגוי אף הוא. ההתנסות מלמדת ששימוש במושג זה מאפשר שמירה על גבולות וראיית השונות שבין המבוגרים לילדים ובין הילדים לבין עצמם. מסקנות אלו הוסקו מפרויקט רחב שיזמה מדרשת אדם במקומות שונים ובהיקפים שונים בישראל, ומפרויקט מיוחד בעיר הרצליה. הפרויקט נמצא בשנתו השישית; הוא מקיף את כל בתי הספר היסודיים וכולל שעה שבועית של "מושגי יסוד בדמוקרטיה", הדרכות מורים ותלמידים ופיתוח חומרים תיאורטיים ומעשיים.

מטרות התוכנית הן לחנך לדמוקרטיה את אזרחי העתיד ולתת מענה למצוקות המערכת החינוך בהווה,  כמו ירידה בהישגי התלמידים, אלימות, יחסי הורים-מורים ועוד. מהפעלת התוכנית ניתן ללמוד רבות על הקשר שבין דמוקרטיזציה של מערכת החינוך לאפשרות לפתור מצוקות פדגוגיות וערכיות.

בדברים הבאים נצביע רק על התרומה האפשרית של  שימוש בשפת הזכויות להקלת  מצוקות המערכת. הוראת שפת הזכויות בבית הספר נעשית באמצעים מגוונים, ההופכים מושגים מופשטים של זכויות אדם, אזרח וכדומה, לנגישים. התלמידים לומדים את מהות הזכויות, את הקשר שבין זכויות לחובות וכיצד יש לנהוג במצבים של סתירה בין זכויות.

כבר עכשיו אפשר ללמוד מיישום התוכנית שלימוד שפת הזכויות ופיתוח היכולת של התלמידים לתבוע אותן ולהגן על זכויות האחר, מייצרים עולם של גבולות בין התנהגות מותרת לאסורה, גבולות המשמשים את כל קהילת בית הספר. לימוד שפת הזכויות ואימוצה בחיי היומיום מרחיקים את המתחנכים מעמדות המקדשות סמכות. ועם זאת, הם אינם שוללים סמכות רק בשל היותה סמכות. האיסורים והחובות הנגזרים מהזכויות מובנים על ידי הלומדים כאמצעי ולא כמטרה, ולכן ניתן לשנותם בדיאלוג רציונלי.

הדיון הדחוף והנחוץ כל כך בדבר סמכות המורים וההורים מקבל מענה חדש. סמכות איננה נשללת או מקודשת בצורה גורפת או אינטרסנטית. אופיה והיקפה נבחנים בהקשרים מתאימים ולגופו של עניין. איסורים אינם מוטלים באופן שרירותי, אלא כשהם מגינים על זכויות חברי הקהילה בבית הספר. ומאחר שהמחויבות לשמירה על הזכויות היא של כלל הקהילה, מתאפשרת ביקורת עניינית גם על התנהגות התלמידים וגם על בעלי הסמכות בבית הספר ובחברה.

 

                                                *

 

התופעה המעניינת ביותר בשימוש בשפת הזכויות היא שדווקא השימוש בה בבית הספר כולו מאפשר הבנה מעמיקה יותר של  ההבדלים הגדולים בין הילדים לבין עצמם, ובינם  לבין המורים וההורים. על ההבדל בין העולמות למדנו בדיון שהתקיים בבתי הספר בעניין התלבושת האחידה.  מטרת הדיון היתה להגיע להחלטה משותפת של קהילת בית הספר, בשאלה האם לחייב תלמידים לתלבושת אחידה. התהליך הזה כזה: התלמידים למדו מהן זכויות; מה הקשר בין זכויות לחובות; כיצד לנהוג במצבים של סתירה בין זכויות. התלמידים גם קיבלו רשימת זכויות האדם וזכויות הילד והתבקשו לחשוב כיצד תשפיע התלבושת האחידה על מימוש כל אחת מהזכויות.

הדיאלוג שהתפתח חשף את חשיבות השימוש בשפת הזכויות ואת הפער בין עולמם של הילדים לעולם המבוגרים. בלט מאוד ששני העולמות מתנהלים ללא נקודת מפגש. הילדים הפתיעו את המבוגרים בתשובות שאיש לא ציפה להן. להלן כמה דוגמאות:

ילד מכתה א' כתב, שתלבושת אחידה פוגעת בזכותו לביטחון, והסביר זאת בכך שקיים חשש שכשייצא למגרש המשחקים לא ימצא את חבריו, כי כולם ייראו אותו דבר;

ילד מכתה ג' כתב שגם הוא חושש שזכותו לביטחון לא תישמר, והנימוק שלו נשען על חוויה שחווה יום קודם מגרש המשחקים: חבר מכיתה אחרת נפגע בכתפו והמבוגרים מיהרו לטפל בו, והמהירות שבה הצליחו לאתרו התאפשרה בגלל הלבוש השונה שלו.

תלמיד אחר הביע חשש שהתלבושת האחידה תגרום לכך שתלמיד כועס, שרוצה להרביץ למי שפגע בו, ירביץ בטעות למישהו אחר.

מעניין לשים לב שבשעה שהמורים חשבו בעיקר על הקשר בין התלבושת האחידה לזכויות האדם (הילד), הילדים העלו בעיות הקשורות לשוויון בין הילדים, לחשיבות תחושת השייכות הבאה לידי ביטוי באמצעות התלבושת האחידה ועוד. במלים אחרות: המורים הופתעו מההקשרים שאלו יצרו בין הזכות לביטחון לתלבושת האחידה, והיה ברור לחלוטין שסוג קשר כזה לא היה עולה כלל על דעתם שלהם, אלמלא הדיאלוג הזכויות עם תלמידיהם.

דיאלוג זה חשף את הנתק בין הקבוצות, את שונותן זו מזו ואת ההכרח לפתח שפה אחידה שתאפשר דיאלוג העשוי להגן על כולם, משום שהוא חושף את המגוון והשונות. ניתן היה ללמוד שהאיסורים המוטלים על הילדים בבית הספר והחובות שחלות עליהן הם בעלי משמעות שונה לחלוטין למבוגרים ולילדים. זו אחת הסיבות לכך שהענישה של המבוגרים איננה אפקטיבית במקרים רבים. עוד למדנו, שמשעה שהילדים יוצרים את הגבולות בעצמם, הם פועלים לשמור עליהם והתוקפנות שלהם פוחתת. זאת בניגוד לגישות אלימות של מערכת החינוך, המטילות על הילדים איסורים בלתי סבירים לחלוטין, כמו שיטת המוגנות השוללת בחלק מהמקומות מגע פיזי בין הילדים.

הניסיון לימד אותנו שהביקורת שנמתחה על שימוש בשפת הזכויות אינה רלוונטית במרבית המקרים. שפת הזכויות אינה גוררת טענות של ילדים שהכל מגיע להם, כמובן, בתנאי שהיא נלמדת נכונה. להפך, הילדים מבינים שהגדרה של אינטרס כזכות שומרת עליהם מפגיעתם של אחרים ומחייבת אותם בסולידריות חברתית, במחויבות להימנע מפגיעה באחרים. עוד חשוב לציין, בהתייחס לחשש של ההוגות הפמיניסטיות, ששפת הזכויות בבית הספר איננה מונעת התייחסות הוליסטית לילדים. אולי ההפך הוא הנכון: היא מאפשרת מגע עם ממדים שונים של חיי הילדים, שלמבוגרים אין אפשרות להגיע אליהם באמצעים אחרים.

עדויות הניסיון שנצבר במדרשת אדם מפריכות את החששות מפני השימוש בשפת הזכויות ומלמדות על הישגים חינוכיים חשובים, אך רק אם מיישמים אותו בתהליך חינוכי יסודי וארוך טווח, שאיננו מסתיים בהשתלמות של יום או יומיים. במלים אחרות, טוב ונכון להכשיר את התלמידים לשימוש חינוכי בשפת הזכויות הדמוקרטיות: ללמדם את התיאוריה הרלוונטית וההיסטוריה של מושגי היסוד, להכשירם לתבוע את זכויותיהם כשהן נפגעות, להכשירם להגן על זכויות כל השותפים במערכת, והחשוב מכל, להכשיר את המורים להגיב לתביעת הזכויות בצורה דיאלוגית והוגנת.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד