פוסט-מודרניות והורות: היעדר אמ
פוסט-מודרניות והורות: היעדר אמ

ד"ר אסנת דור, היא יועצת חינוכית, מרצה באוניברסיטת תל-אביב ובשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל

 

ירידה בסמכות ההורית היא הביטוי האופרטיבי של התגברות "הערפל ההורי", מבוכתם של הורים למול ילדיהם, חולשתם והתנהלותם הלא-עקבית למולם. לא מן הנמנע שזה ביטוי לתהליך של חברה במעבר, ושעם הזמן תגבר שכיחות "הערפל ההורי".

אחת התמורות החברתיות-תרבותיות הנדונות ביותר בספרות בעת האחרונה, בעיקר תחת הכותרת "פוסט-מודרניות", היא היעדר מוחלטות. הולכים ונעלמים הראוי המוחלט והלא ראוי המוחלט; הנכון והלא נכון; הצודק והלא צודק. המודרניות מתאפיינת באופטימיות ביחס ליכולת להבין את המציאות ולהגיע אל האמת הטבעית.  התפיסה הפוסמודרנית מציגה לעומתה ספקות וזוויות הסתכלות שונות.  במונחים מודרניים ניתן לומר על רעיון כי הוא "מקובל", "אמיתי" או "נכון".  בפוסטמודרניזם יהיה אותו רעיון ראוי לבדיקה ונתון לויכוח. החשיבה המדעית המודרנית  מתאפיינת באמיתות וערכים בעלי מעמד אובייקטיבי ואוניברסאלי, ויש מונים בה בשל כך יומרה וכוחנות. במקומה רווחות היום תפיסות רלאטיביסטיות פלוראליסטיות, אשר אינן רואות כל אפשרות להגיע אל "האמת אשר שם" (אבירם, 1994;  אלוני, 1998; גורביץ, 1997). במרחב רעיוני זה אין אפשרות להבין ולתאר את המציאות המוכרת לנו, מאחר וזו אינה מציאות אובייקטיבית, אלא תוצאה של עיצוב קוגניטיבי שלנו.

השיח הפוסט-מודרני מחלחל גם אל תוך המשפחות. מזווית הראייה של "משבר ההיררכיות" (גורביץ', 1997, עמ' 24), אין מבנה משפחה מסוים שניתן לטעון שהוא נכון, עדיף או נעלה על מבנה משפחה אחר. האופטימיות שנקשרה במה שמכונה "המשפחה המודרנית" מוטלת בספק. מבנים חדשים ושונים של משפחות זוכים ללגיטימציה. המשפחה  הגרעינית נחשבת על פי התפיסה המודרנית מבנה משפחה "נכון", ו"בריא". דרך החשיבה הזו משמעה, ברוח השיח הפוסט-מודרני, אי סובלנות כלפי מבנים אחרים של המשפחה אחרים. גם דפוס חלוקת התפקידים המקובל מוטל בספק. גברים מעורבים יותר בחינוך הילדים ובאחזקת הבית, נשים רבות מרחיבות את תחום פעילותן אל מחוץ לאחריות לבית ולילדים. במערך היחסים המקובל בין ילד למבוגר אין עוד ודאות ביחס לאופייה ולאיכותה של סמכות המבוגרים כלפי ילדיהם.

במצב זה עולה השאלה האם הורים ממלאים את תפקידם בתחושה שאין להם קו חינוכי מקובל, מוסכם, ידוע ובעיקר "נכון". לצד הדרך המסורתית בחינוך נחשבות הגישות החינוכיות המגוונות לא רק לגיטימיות, אלא נכונות ויעילות. הספרות הרלוונטית מגלה מיגוון עצום של ספרי הדרכה וגישות חינוכיות-פסיכולוגיות, המוליך לכיוונים שונים ומנוגדים. גישות אלה אינן פוסלות האחת את האחרת,  וברוח הפוסט-מודרניות אינן טוענות לבלעדיות. ההורה המנסה לעשות את הטוב והנכון לילדיו ולהיעזר בדעת מומחים, ייתקל לא פעם בסתירות. הן לגיטימיות אולי מההיבט המקצועי, אך משאירות אותו בערפל.

 הוויכוח בין הגישות הוא מהותי וכולל. הוא מתייחס לאמצעים חינוכיים, למטרות ולעקרונות. לכך מתלווה הטלת ספק א-פריורית בעקרונות ובתיאוריות, ובעצם ברעיון הבסיסי שניתן לאתר אמת אחת. אדם המנסה למלא את תפקידו כהורה ונחשף לריבוי גישות חינוכיות, עלול להתקשות בהפנמת פרספקטיבות חינוכיות, ולחוש חוסר אונים ואובדן דרך (עמית, 1998; Elkind, 1994). זהו מצב בו הערפל נעשה סמיך יותר ויותר. למצב זה אני מציעה לקרוא "ערפל הורי".

במאמר זה אביא ממצאים ותובנות ממחקר שערכתי בשאלות שהעליתי לעיל. השערות המחקר הן:

תחום "הערפל ההורי" יזוהה כתחום רלוונטי ומשמעותי בחוויית ההורות העכשווית.

בקרב ההורים יתבטאו תחושות של "ערפל הורי" בהתייחס למגוון מצבים בהורות.

מחקר זה נעשה  בשני שלבים, ובכל שלב נעשה שימוש בגישה מתודולוגית שונה. בשלב הראשון נעשה שימוש בגישה האיכותנית, בשלב השני בגישה הכמותנית. מטרת השלב האיכותני היתה העמקה והתבוננות מקרוב בעולם התוכן של הנבדקים, כדי להבחין בביטויים האותנטיים של הבעיה הנדונה. הדבר התאפשר באמצעות ראיונות מודרכים וממוקדים, שבהסתמך עליהם נוסחו פריטים, שחלקם הרכיבו בהמשך את שאלון המחקר. בשלב זה התקיימו כמה מאפיינים מתודולוגיים של המחקר האיכותני, המצוינים על ידי צבר בן-יהושע (1990). דהיינו, הנתונים התקבלו באופן תיאורי, ויוחסה חשיבות למשמעות הסובייקטיבית של התכנים שהעלו הנבדקים. מטרת השלב הכמותני היתה לקבל ממצאים בנוגע לקטגוריות התגובה המאפיינות קבוצה רחבה של נבדקים, לאותם מצבים קונקרטיים שזוהו ונאספו בשלב הראיונות. אמצעי זה נועד להמשיג תהליכים באופן אובייקטיבי וכמותי, ולחתור לניסוחן של הכללות ברמת המאקרו (אריאלי, 1989; Yeo, 2002). שילוב שתי גישות מתודולוגיות אלה איפשר בחינה והתמקדות בשאלת המחקר מנקודות ראות שונות.

 

                                              *

 

השלב האיכותני:

השלב האיכותני כלל ראיונות מודרכים וממוקדים של הנבדקים, ובהתבסס עליהם הורכבה רשימת פריטים. לצורך תיקופם נעשה שימוש בהערכת שופטים מומחים. בראיונות השתתפו 18 מרואיינים (שבעה אבות ו-11 אמהות). הם גויסו לצורך הראיון במודעות שנתלו במרכזים קהילתיים ובספריות ציבוריות. המרואיינים היו תושבי מרכז הארץ, נשואים, הורים לילדים בני 10-14, בטווח הגילים  40-48. רוב המרואיינים (16 במספר) עבדו במקצועות הצווארון הלבן, והיו בעלי תואר ראשון לפחות. למעט אחת, הם עבדו במשרה מלאה מחוץ לבית.

שתי מטרות עיקריות היו בעת קיום הראיונות:

ללמוד על מידת הרלוונטיות של סוגיית "הערפל ההורי" בעיני ההורים.

ללמוד מההורים על מגוון סיטואציות, שבהן יש בחייהם ביטוי ל"ערפל ההורי".

הראיונות כללו תוכנית המותאמת לתחום ההתמודדות של המחקר. ראשית הוצג בקצרה והוסבר לכל מרואיין תחום ההתמודדות, "הערפל ההורי". לאחר מכן התבקש כל מרואיין לתת ציון רלוונטיות לתחום ההתמודדות זה, על פני רצף שבין 1 ל-5. אם העריך המרואיין את התחום ההתמודדות כרלוונטי, הוא התבקש לתת דוגמאות ותכנים קונקרטיים לו. עם התפתחות הראיון, נשמר הדפוס של הצגת שאלות פתוחות, בהתייחס לתכנים שעלו מתשובות המרואיינים. לאלה האחרונים ניתן חופש תגובה רחב, והתאפשר להם להעמיק ולהתמקד, על פי הבנתם, בדוגמאות שהעלו. הראיונות ארכו כשעה. חלקו הראשון של הראיון, דירוג הרלוונטיות, נותח באופן סטטיסטי. חלקו השני נותח בדרך של ניתוח תוכן. הדוגמאות שהצטברו נוסחו לפריטי שאלון, והם היוו בהמשך בסיס ליצירת מאגר ראשוני לפריטי שאלון המחקר.

להלן שתי דוגמאות לפריטים שנוסחו בהסתמך על דוגמאות הרבות שהעלו המרואיינים:

לאחרונה יש בעיות בינך לבן/בת הזוג, וברור לך מהתנהגות הילד שהוא מרגיש במשהו. עד כמה אתה בטוח בדרך הנכונה להגיב?

אתה יודע בוודאות שהילד משקר לך לפעמים. עד כמה אתה בטוח בדרך הנכונה להגיב?

רשימת הפריטים המלאה הועברה להערכת שופטים. 25 שופטים-מומחים אלה היו אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה החינוכית, הייעוץ החינוכי והטיפול המשפחתי. לאחר שיכתוב, הראיונות נקראו והוצאו מהם תכנים ספציפיים.

 

                                               *

 

בניתוח תוכן הראיונות עלה מגוון רב של תכנים. התבוננות במגוון שהתקבל הביאה למיפוי של שלושה מוקדי תוכן מרכזיים: המסגרת הביתית והמשפחתית; המסגרת החברתית של הילדים; המסגרת הבית-ספרית. להלן התייחסות לתכנים השונים שעלו, לפי מוקדי התוכן, המבטאים כאמור את הבלבול והמבוכה ההורית, קרי, "הערפל ההורי".

מוקד תוכן  ראשון: שאלות של הורים בהתייחס למסגרת הביתית והמשפחתית. הדוגמאות שאותרו אצל ההורים בהקשר זה קובצו לפי קטגוריות והן מוצגות להלן.

עימותים בעניין נוהלי הבית. בין היתר מדובר בשעת חזרה של הילד/ה מבילוי, מילוי מטלות, הופעה חיצונית, הרגלי אכילה, משך צפייה בטלוויזיה, ביקורים אצל קרובי משפחה ועוד. הדוגמאות שהעלו ההורים ביטאו, בין היתר, את השאלה מה הדרך הנכונה להגיב כאשר הילדים מנסים לפעול בדרך שאינה תואמת את השקפת ההורים. להלן דוגמאות מדברי המרואיינים:

"ויכוח שחוזר ועולה אצלנו בבית הוא סביב כמות השעות שהילדים נמצאים מול הטלוויזיה. אני לא ממש יודעת אם כדאי לי 'לצאת למלחמה' על הדבר הזה, אבל לדעתי הם פשוט בוהים, ולא כל הזמן ממש רואים מה קורה שם. בעלי דווקא חושב שהם לומדים המון מהטלוויזיה ולא רואה בזה שום פסול".

"הבת שלי (בת 13) מתלבשת ומתאפרת ממש כמו מבוגרת. עכשיו זו תקופה של מסיבות בר מצווה, ואני צריכה ממש להחליט איפה הגבול. אם אני אגביל יותר מדי, אז אני 'שמרנית'. אין לי מה לענות לה כשהיא אומרת שככה הולכות כל החברות שלה. הן באמת הולכות ככה, וגם יותר גרוע". 

"נושא של סידור החדר, למשל, הוא נושא שחוזר. מה אני אמורה לעשות אם הבן שלי  (בן  14) יודע שזו חובתו לסדר את החדר לקראת העוזרת? אבל הוא פשוט 'מצפצף'. אני מוצאת את עצמי עושה כל פעם את העבודה במקומו, ומשתגעת מזה. נכון שאני יכולה להיות יותר קשוחה אתו, אבל תמיד נראה לי ברגע האחרון שיש סיבה שבגללה אני צריכה לוותר או להקל עליו".

תחום אחר הוא התנהגות לא הולמת של הילד. בעניין זה העלו ההורים מצבים שהם ניצבים חסרי אונים לנוכח גילויי עיקשות ומרדנות, התחצפות או שקרים.

 "מה אני עושה כשהילדה שלי משקרת? ולא רק לי, זה קורה גם בבית הספר וגם עם בני משפחה אחרים. אין לי מושג מה לעשות, והרבה פעמים אין לי שום אפשרות להוכיח את זה, למרות שאני בטוחה שהיא משקרת".

"הבת שלי (13 וחצי) יכולה להגיד לי מלים כמו 'מפגרת', או 'סתומה', כאילו שהיא מדברת עם החברות שלה. לי זה נשמע לא בסדר. אבל אני חוששת להגיד לה או להעניש אותה, זה נראה לי יותר מדי. אני גם לא רוצה להעציב אותה או לגרום לה להתרחק או להסתגר מפני".

היבט נוסף הוא מריבות אחים. הדוגמאות שעלו מההורים בהקשר זה ביטאו ספקות לגבי הדרך שעליהם להגיב בהתייחס להצהרות ילדיהם על קיפוח, קנאה בין אחים, ניצול של אח את אחיו.

"אני שומע לפעמים את הבן הגדול שלי (בן 13) ממש 'מסדר' את אחיו הקטן (10). זה יכול להיות למשל אם הוא מחליף אתו משהו, או מבטיח משהו שבכלל הוא לא מתכוון לקיים. וכואב לי שבכל פעם הבן הקטן נופל בפח הזה. כאילו הוא רוצה לרצות את אחיו הגדול ומוכן לצאת פראייר בכל הזדמנות. אני חושב אם בכלל יש מקום להתערב, אבל חושש שזה לא יתרום לאף אחד מהם, ולא לקשר שלי אתם בטווח הארוך".

"כששני הבנים שלי רבים, אני מנסה שלא להתערב. לתת להם להסתדר. זה נראה לי הכי טוב. אבל יש נקודה שאני כבר בכלל לא בטוח. אם זה משהו שמישהו מהם אומר או עושה, ואז אני חושבת אולי זה הזמן שלי להתערב, או שאני צריכה להתאפק".

ההורים התייחסו לשאלת העצמאות וקבלת האחריות. ההתלבטות בעניין זה ביטאה את מבוכת ההורה החש צורך לגונן על הילד, ועם זאת מודע גם לצורך ללמד אותו לסמוך על עצמו ולקבל אחריות. עיקר הדוגמאות שעלו ביטאו תהייה לגבי הדרך שיש לנהוג בה בהתייחס לשימוש עצמאי באינטרנט, הוצאת כספים על ידי הילד, וחשש לביטחון הילדים.

"...לדוגמה, נודע לנו שהבן עם שני חברים שלו שוטטו באתרי מין באינטרנט. אני גיליתי את זה בעצמי כי כנראה הם לא הספיקו לסגור את כל היישומים. דיברתי אתו ואמרתי לו שאני אוסר זאת, ושאם זה יחזור אז לא תהיה לו שום נגישות לאינטרנט מהבית. אז אמרתי. אבל כמה אני באמת יודע מה הוא עושה בבית ולא בבית? איך אני יכול באמת לדעת שהוא גולש באחריות, אולי הוא בשלב הזה כבר יודע הרבה יותר ממה שאני יכול לדמיין?"

"...הייתי רוצה שהילדים שלי (16,14,11) יהיו יותר חופשיים... שאני אוכל לתת להם ללכת ולחזור יותר בקלות, בשעה שהם רוצים ועם מי שהם רוצים...אבל זה לא כל כך יוצא, כי יש לי יותר מדי דאגות. ובגלל הדאגות שלי יש גם יותר מדי ויכוחים, בעיקר עם שני הגדולים...כי זה לא מתקבל על דעתם יותר מדי". 

בראיונות עלתה שאלת הפתיחות והשיתוף בקשר בין הורים וילדים. נידונו סוגיות כמו, עד כמה נכון לשתף את הילדים בקשיים במשפחה ובין ההורים, בהתלבטויות אישיות, בקשיים בעבודה ועוד.

"לפני כשנה אבי נפטר. הוא שכב 18 יום בבית חולים, והיה ברור שהוא הולך למות. הבת שלי (11), רצתה לבוא לבקר אותו, ואני חשבתי שזה לא מתאים. אבל אשתי חשבה שיש לתת לה להיפרד מסבא בדרך שלה. התייעצתי עם איש מקצוע והוא גם לא כל כך היה החלטי בעניין. הרגשתי שאני חייב להגן עליה אבל לא יודע איך". 

"...למשל, היתה תקופה שבעלי ואני חווינו משבר מאוד קשה. זה כמעט הגיע לפרידה. היות ואני רואה את הקשר ביני ובין הבת שלי (בת 14 וחצי) כקשר מאוד קרוב, היא היתה שותפה טבעית שלי לכל מה שעברתי. זה נראה לי אז שזה בסדר גמור, כי אנחנו באמת חברות. אבל בכל זאת זה נראה לי באיזו שהוא שלב כעומס גדול מדי בשבילה, ולא כל כך ידעתי מה לעשות עם זה".

מוקד התוכן השני הן שאלות של הורים בהתייחס למסגרת החברתית של ילדיהם. הדוגמאות שעלו אצל מרואיינים ביטאו התלבטויות ביחס למידת המעורבות וההתערבות של ההורים בקשרים החברתיים של הילד. מרבית השאלות התייחסו לזמן שמקדיש הילד, להערכתם, לקשרים חברתיים (מועט או רב מדי), ואיכותם (האם להתערב בבחירת החברים או בקשיים שיש לילד עם חבריו, האם להתעמת כשנראה שהילד בוחר חברים שמשפיעים עליו באופן לא חיובי). להלן דוגמאות מדברי המרואיינים:

"נראה לי שהילד שלי בודד. אני לא רואה אותו בקשר אחרי הצהריים עם אף אחד, אני לא בטוחה שיש לו חבר או שניים בבית ספר. הוא לא אומר שזה המצב, וכל עוד הוא לא משתף, איך אני יכולה לעזור לו?".

"היה מקרה שהילדה שלי הסתבכה עם כל בנות הכיתה שלה. הן כולן כעסו עליה כי אמרו שהיא סכסכנית, והיא טענה שזה בכלל לא נכון. התוצאה היתה שאחת הילדות הכריזה חרם על הבת שלי, ואני לא ידעתי אם לומר למורה. פחדתי מאוד מהתגובה של הבת שלי. זו היתה תחושה קשה מאוד, כי הרגשתי כאילו עשו את זה לי".

"הבן שלי (10) יכול לדבר עם חברים בצורה משפילה ופוגעת. הוא בכלל לא מתייחס לרגשות של מישהו אחר. בזמן האחרון, חברים כבר לא רוצים לקבוע אתו, והוא עדיין לא מבין למה. ניסיתי להסביר לו בעדינות, אבל אני חוששת לפגוע בו". 

מוקד תוכן שלישי: שאלות הורים בנוגע למסגרת הבית ספרית. הדוגמאות שבאו מהמרואיינים ביטאו התלבטויות ביחס לאופן שעל ההורה לנהוג כשיש לו השגות על תפקוד הילד כתלמיד, כגון הזמן המוקדש ללימודים והיוזמה בלמידה. כן הן נסובו על הישגים לימודיים ודרכים לפתרון בעיות עם גורמים בבית הספר, בעיקר על רקע דיווחים מבית הספר על בעיות התנהגות, היעדרויות, אי עמידה במטלות, או תחושה ביחס לעוול שנגרם לילד. להלן דוגמאות מדברי המרואיינים:

"מעסיק אותי הרבה הנושא הלימודי. חשוב לי שהבן שלי (13) ישקיע הרבה יותר ממה שהוא באמת משקיע. אבל נראה לי שזה מאבק אבוד. בכל מקרה אני לא לגמרי ויתרתי, ויש לי הרבה שיחות אתו על העניין".

"הבת שלי מסוכסכת עם אחת המורות. זה התחיל מציון שקיבלה, ושלדעתה לא מגיע לה, אבל מפה זה התפתח כבר למחשבות שהמורה שונאת אותה, מתנכלת לה וכו'. אנחנו כבר שלושה ימים מסתובבים סביב הסיפור הזה. אני נזהרת מאוד שלא להתערב, כי נראה לי שהבת שלי מגזימה, אבל אם אני אומר לה, זה יכול ממש להרחיק אותה ממני".

 

                                              *

 

ניתוח תוכן הדוגמאות שהעלו המרואיינים איפשר הרכבת מאגר פריטים ראשוני. מאגר זה כלל 38 פריטים שהתייחסו ל"ערפל הורי". ציון הרלוונטיות הממוצע שניתן ל"ערפל הורי" מכלל המרואיינים היה m=3.83   (s.d= 0.92) (על פני רצף של  1-5: 1  - מאוד לא רלוונטי, 5 - מאוד רלוונטי).  בסיום תהליך זה נבחרו 20 פריטים כמייצגים את תחום "הערפל ההורי". פריטים אלה נבחרו מבין הפריטים שקיבלו לפחות 92% הסכמת שופטים, ואשר שילובם ביטא גיוון תוכני רב ככל האפשר.  

מניתוח תוצאות הערכת השופטים התברר, שלגבי ייחוסם של 31 פריטים ל"ערפל הורי" (81.57% מכלל הפריטים), היתה הסכמה של לפחות 92% מהשופטים. לגבי שלושה פריטים (7.89%) היתה הסכמה של 84%  מהשופטים. לגבי ארבעה הפריטים הנותרים (10.52%), נמצאה הסכמה נמוכה יותר.

**

השלב הכמותני

המדגם

תיאור המדגם יכלול את הסעיפים הבאים:

קריטריונים לבחירת הנבדקים.

גיוס הנבדקים.

מאפייני הנבדקים.

במסגרת הניסיון לענות על השאלה שבמרכז מאמר זה, הוחלט "לנקות" את המדגם ממשתנים סוציו-דמוגרפיים, שאת השפעתם במחקר הנוכחי לא ניתן היה לבחון. אי לכך, לצד ההקפדה המרבית על איזון במספר נשים וגברים, הוחלט כי כל המשתתפים יהיו נשואים (לא זוגות), משכבת הביניים, המתגוררים באזור המרכז. עוד הוחלט כי גיל הילדים של  משתתפי המחקר יהיה 10-14. הרציונל להתמקדות בהורים לילדים בגילים אלה נלקח מההנחה שאם "הערפל ההורי" מהווה בעיה רלוונטית לחוויית ההורות העכשווית, הוא יתבטא באופן מפורש ובולט במיוחד בהתמודדות ההורים עם ילדים בתחילת גיל ההתבגרות. ספציפית יותר, ההנחה היתה שהורים במדגם כזה מתנסים במגוון סיטואציות בעייתיות בפוטנציה עם ילדיהם, כגון קשר עם בית הספר, חוגים, תנועות נוער, מסגרות חברתיות, חברת הילדים ועוד. מכאן שהם חווים חוויה זו באופן רחב ואינטנסיבי. המדגם הסופי כלל 219 נבדקים (120 נשים, 99 גברים), רובם הגדול ילידי הארץ, שכירים ועובדים מחוץ לבית. גילם הממוצע היה 42.69. מספר הילדים הממוצע היה 2.6, והמספר הממוצע של שנות ההשכלה היה 15.42. לשם השוואה, על פי השנתון הסטטיסטי (2002), חציון מספר שנות הלימוד בקרב כלל האוכלוסיה היהודית הבוגרת בישראל הוא 12.6. כמו כן נמצאו הבדלים מובהקים בין הגיל הממוצע של הנשים והגברים, כאשר גיל הגברים נמצא גבוה יותר.  כמו כן נמצאו הבדלים מובהקים בין נשים וגברים במספר שעות העבודה היומי, כאשר מספר שעות המוקדשות לעבודה ביום על ידי גברים נמצא אף הוא גבוה יותר.

ממצאי השלב הכמותני מתמקדים בבדיקת מובחנות פריטי תחום "הערפל ההורי" מתחומי ההתמודדות אחרים שנבדקו לצדו, ובקטגוריות התגובה שהתקבלו בהתייחס לתחום "הערפל ההורי". כדי לזהות את תחום ההתמודדות "הערפל ההורי", שהיה כאמור תחום ההתמודדות אחד מתחומי התמודדות שנבדקו, נעשה ניתוח  גורמים שכלל את כל 60 פריטי השאלון. התוצאות הראו הבחנה ב-20 גורמים עם 65.03% שונות מוסברת מצטברת. מעיון בגורמים התברר שאחד מהם כלל 20 פריטים, שאכן שוערו כמשתייכים לגורם אחד, בעוד ששאר 40 הפריטים התחלקו בין 19 הגורמים הנותרים. 20 פריטים אלה ייצגו את תחום ההתמודדות "הערפל ההורי", והם היוו גורם לעצמו כבר לאחר ניתוח ראשוני זה. ניתן להסיק שתחום ההתמודדות זה אכן זוהה כמובחן מיתר תחומי ההתמודדות הנידונים במחקר הכולל.

לאחר שהתקבלה מובחנות תחום ההתמודדות "ערפל הורי" בכלים תוכניים ובכלים סטטיסטיים אלה, פנה הניתוח הסטטיסטי ליצירת קטגוריות תגובה. מתוך שיקולים ענייניים ולמטרת הניתוח הסטטיסטי, הוחלט לצמצם את רצף התגובות האפשריות שהוצגו בשאלון (1-5), לשלוש קטגוריות תגובה. קטגוריות התגובה נבנו על בסיס פריסת תשובות הנבדקים, לאור ההתפלגות שהתקבלה בתחום זה (התפלגות א-סימטרית חיובית).

תשובות הנבדקים מתחילות מהערך 2.6 (כאמור על פני הרצף 1 עד 5), והן  מייצגות "ערפל הורי" בינוני עד מועט ביותר. קטגוריות התגובה שלהלן משקפות את טווח הפריסה שהתקבל.

ציונים שבין 2.6-3.65 -  "ערפל הורי בינוני". ציונים אלה מייצגים רמת מבוכה בינונית בתגובות הורים, כאשר אלה נדרשים להגיב לסיטואציות מתוארות.

ציונים שבין 3.65-4.4 -  "ערפל הורי מועט". ציונים אלה מייצגים רמת מבוכה נמוכה בתגובות הורים, כאשר אלה נדרשים להגיב לסיטואציות מתוארות.

ציונים מ 4.4 ומעלה - " ערפל הורי מועט ביותר". ציונים אלה מייצגים רמת מבוכה נמוכה מאוד בתגובות הורים, כאשר אלה נדרשים להגיב לסיטואציות מתוארות.

לוח 1: התפלגות קטגוריות התגובה בקרב כלל הנבדקים. n=219

 

אחוז

שכיחות

קטגוריות תגובה

 

טווח

שם

28.77%

63

2.6-3.65

בינוני

ערפל הורי

50.68%

111

3.65-4.4

מועט

20.55%

45

4.4 ומעלה

מועט ביותר

 

 

כאמור, פריטי השאלון בסוגיית ה"ערפל ההורי" עסקו במידת הביטחון של ההורים בתגובתם למצבים קונקרטיים שתוארו בשאלון. דהיינו, ההורים נשאלו למידת הביטחון שיש להם בנכונות תגובתם לסיטואציות חינוכיות, ולא נשאלו לתגובתם הספציפית לסיטואציות אלה.

המושג "ערפל הורי" מוצע כאמור על ידי כותבת מאמר זה, ואינו מוכר בשפה  היומיומית. משום כך הוצגו הפריטים להורים דרך בדיקת "מידת הביטחון שלהם שתגובתם היא נכונה" (על הרצף "מאוד לא בטוח" עד "מאוד בטוח בנוגע לדרך בה עלי להגיב"). ככל שמידת הביטחון של ההורה רבה יותר, כך, מטפורית, הוא חווה "ערפל הורי" מועט יותר. מבדיקת שכיחות תגובות הנבדקים עלה, כי מרבית משתתפי המחקר (כ-70%),  הביעו "ערפל הורי מועט - ומועט ביותר", כלומר, לא דיווחו על תחושות מבוכה והתלבטות. ועם זאת, הממצא המשמעותי של עבודה זו הוא שמיעוט משמעותי מקרב הנבדקים (כ-30%)  ביטאו "ערפל הורי בינוני". דהיינו, בקרב נבדקים אלה באה לידי ביטוי ההתלבטות, ההססנות והמבוכה, בהתייחס למגוון מצבים שהורים עומדים בהם מול ילדיהם. 

 

                                              *

 

 המגמה העולה מהממצאים היא שהשערותיו של המחקר אוששו: "הערפל ההורי" התקבל על ידי הנבדקים כתחום רלוונטי ומשמעותי בחוויית ההורות. בצד התבטאותו של ערפל הורי מועט על ידי מרבית הנבדקים, יש מיעוט משמעותי למדי (כשליש מהנבדקים) המבטא "ערפל הורי בינוני" - כלומר, היעדר ביטחון מוחלט, ידע ונחישות ביחס לדרך התגובה הנכונה במצבים מגוונים עם ילדיהם.

טענת מחקר זה היא כי  ניתן להצדיק את ההתייחסות אל תחום התמודדות "הערפל ההורי" כתחום מאובחן וחשוב. מממצאי המחקר עולה כי תחושת "הערפל ההורי" אכן מהווה חלק ממאפייני ההתמודדות של ההורות העכשווית. הבלבול בפוטנציה, מול מצאי אידיאולוגיות חינוכיות שונות וסותרות, המתקיימות זו הצד זו, מאפיין מיעוט משמעותי של הורים. נראה שגם אם בתגובות מרבית ההורים ניכרים ביטחון וערכים חינוכיים ברורים ומוגדרים, לא נפקד מקומם המשמעותי של הורים המבטאים ספק ביחס לתגובה הראויה. כלומר, בתוך כל ה"רעש" החינוכי, מרבית ההורים אמנם מצליחים למצוא דרך המתאימה ונראית להם נכונה, אבל בשביל חלקם תהליך זה מלווה במידת של תהיות, ספקות והתלבטויות.

הממצאים מורים שאין הבדל בין גברים לנשים בתחושת הביטחון ההורי. לממצא זה עשויה להיות חשיבות רבה, כי הוא עשוי לבטא את המעורבות הגדלה של האבות בחינוך הילדים ובתפקוד שוטף מולם. אמנם, לצד עמדות שוויוניות ולצד תהליך שבירת הנוקשות בחלוקת התפקידים המסורתית, אמהות נוטות להיות אחראיות במידה רבה יותר למטלות הבית ולתפקוד היומיומי של הילדים, בהשוואה לגברים. ועם זאת, בהתייחס לחינוך הילדים ולאחריות הכרוכה בכך, ייתכן שהיעדר הבדל בין נשים וגברים מעיד על כך שהנשים כבר אינן בודדות במערכה. האבות אומרים את דברם בהקשר החינוכי, לא כל שכן  מתעניינים, שותפים ומתלבטים בדומה לנשים.

לאור סקירה זו יש לציין שהתמורות והשלכתן על המשפחה אינן גורפות. ניתן ונכון יהיה להתייחס למאפיינים אלה כמתקיימים על רצף, ואת המשפחות כמתפזרות על פני רובו. ובכל זאת, לא מן הנמנע שהמתואר לעיל הוא תיאור תהליך של חברה במעבר, ושעם הזמן תגבר השכיחות המבטאת התגברות "הערפל ההורי", אצל עוד ועוד משפחות. דומה ששילוב הצורך במימוש עצמי ובחיפוש אחריו, והתפיסה הליברלית המתירה ריבוי סגנונות חשיבה ודרכי חינוך, עשוי להביא גם לקשיים ולהיות מקור לבלבול.

אחד הנושאים המדוברים היום בהקשר זה הוא פחת גדל בסמכות ההורית. עומר (2000) מתאר היטב את הירידה ביכולת הורים לקבוע ולשמור ערכים, נורמות וכללי התנהגות לילדיהם. הטענה במאמר זה היא כי ירידה בסמכות ההורית היא הביטוי האופרטיבי של התגברות "הערפל ההורי" - מבוכתם של הורים למול ילדיהם, חולשתם והתנהלותם הלא-עקבית למולם. בשונה מהמשפחות המוכרות היום, במשפחה המודרנית ההיררכיה הפנימית היתה ברורה ומקובלת. ברורה ומוסכמת היתה גם שאלת הזכויות והחובות של הורים ושל ילדים. קשרים חבריים בין הורה לילדו לא רווחו. נותני הטון ומכתיבי ההחלטות היו ההורים. מצבים המתוארים בפי המרואיינים היום, המבטאים בחלקם מאבקי כוח בין הורה וילד, לא רווחו כל כך בעבר.

בשנים האחרונות נשמעת הטענה שגם סמכות המדינה אינה מובנת עוד מאליה. הכוונה למגמה מתרחבת של שבירת נורמות בחברה ולהופעת נורמות התנהגות פסולות. מתעצמת התופעה שיחידים מאפשרים לעצמם התנהגויות אנוכיות, "בלי לדפוק חשבון" לנורמות מוסריות וחברתיות (אלוני, 1998). התבטאויות הנשמעות בתוך המשפחה, ברוח "מי אתה שתחליט עלי", הן חלק מאווירה זו.

השיח הפוסט-מודרני מתאפיין כאמור בהיעדר מוחלטות. כל דבר ועניין מועד לפרשנות, ליחסיות. גם ההורה העומד מול ילדו בנושאים שונים מושפע מהלך רוח זה של הטלת הספק, שבירתו של  "הראוי", "הנכון" ו"המובן מאליו". הביטוי האופרטיבי של הדברים המתוארים כאן הוא בחוסר הביטחון של ההורים.

מודעות של אנשי החינוך לסוגיית "הערפל ההורי" עשויה לקדם ולהעשיר את עבודתם עם הורים, ולפעול למיתון הביקורת של המורים כלפיהם. חשיבות מיוחדת עשויה להיות למיתון עמדות כלפי הורים, שלפי עומר (2002) הן פעמים רבות מופרכות, וכל זאת רווחות בקרב רבים, גם בקרב המורים. עמדות אלה קושרות בין בעיות של הילד למחדלים של הוריו. ניתן אמנם לשער שאנשי החינוך מכירים חלק מהתכנים המאפיינים את התלבטויות ההורים. הכוונה במיוחד לדוגמאות המצוינות במאמר זה בקטגוריית "שאלות של הורים בהתייחס למסגרת הבית ספרית". אבל ראיית התכנים במסגרת המשגה של ה"ערפל ההורי" עשויה לצייד מורים בנקודת מבט נוספת ולתרום להעשרת ההבנה של ההורים. מודעות אנשי החינוך לתכנים הנוספים המכבידים על ההורה, גם אלה שלכאורה אין להם קשר לבית הספר, עשויה להרחיב את הפרספקטיבה של המורים במבטם על ההורים ולתרום להעשרת  הדיאלוג ביניהם.

מודעות לסוגיית "הערפל ההורי" עשויה לסייע בשיפור הקשר ושיתוף הפעולה בין ההורים למורים. היכרות בעיה זו עשויה לעודד מורים לפעול יחד עם ההורים באופן שיבליט את מקצועיותם ויסייע להעצמת ההורים מול ילדיהם. 

 

ביביליוגרפיה

אבירם, ר. (1997). מערכת החינוך בחברה הפוסטמודרנית: ארגון אנומלי בעולם כאוטי. בתוך א. גור- זאב (עורך): חינוך בעידן השיח הפוסטמודרניסטי (עמ' 103-120);  ירושלים:  י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית.   

אלוני, נ. (1998). להיות אדם: דרכים בחינוך ההומניסטי. תל-אביב, דפוס חידקל.

אריאלי, מ. (1989). מחקרי מערכת ומחקרי פעולה בסוציולוגיה של החינוך: בעיית השילוב ואפשרויותיו. בתוך ר. שפירא, ור. פלג (עורכים), הסוציולוגיה של החינוך (עמ' 557-565). תל-אביב: עם עובד.

גורביץ' ד. (1997). פוסטמודרניזם. תרבות וספרות במאה ה 20. תל-אביב:  דביר.

עומר, ח. (2000). שיקום הסמכות ההורית. תל-אביב: מודן.

עומר, ח. (2002). הורים ומורים: הברית ההכרחית. פנים - כתב עת לתרבות חברה וחינוך, בהוצאת הקרן לקידום מקצועי בשיתוף עמותת המורים, 19. 

עמית, ח. (1998). הורים כבני אדם. תל-אביב: ספרית פועלים.

צבר בן-יהושע, נ. (1990). המחקר האיכותי בהוראה ולמידה. רמת גן: מסדה.

 Elkind, D. (1994). Ties That Stress: The new family imbalance. Cambridge, Mass: Harvard University Press.

 Yeo, R. (2002). Learning within organization: Linking the  theoretical and  empirical perspectives. Journal of Workplace Learning, 14 (3), 109-122. 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
20/11/2018
הליך הגשת הבקשות למלגת לימודים לשנת הלימודים ...
8
19/11/2018
נוכח החלטת הממשלה שהתקבלה היום בעד קיצוץ רוחבי, ...
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד