הארי פוטר ההרואי
הארי פוטר ההרואי

אידיאל העל-אדם של ניטשה, ואידיאל הארי פוטר ההירואי, הם ביטוי של המפנה בתולדות הרוח ובתרבות האדם שחל בתקופתם. הדינמיקה  בדרכי החשיבה מראה כיוון  של שינוי מוסרי. כיוון השינוי הוא: מהאחריות לקיומנו לפי ניטשה, לאחריות ל"אחר" לפי לוינס

 

גילה פורת

 

מוטו: "העל-אדם הוא טעמה של הארץ" (ניטשה,2003),ע' 12.

פרידריך ניטשה חי בשנים 1844-1900 ונחשב לאב הרוחני החילוני של המחשבה הקיומית. "נאמר כבר שכל אופני המחשבה העיקריים של המאה העשרים, באו לידי ביטוי מוקדם בכתביו של ניטשה" (היימן, 1992, ע' 23). מוטיב האיווי לעוצמה - Der Wille zur Macht - הוא המאפיין הבולט בפילוסופיה של ניטשה. "את תפיסת האיווי לעוצמה פיתח ניטשה בדרך ההכללה, מתוך תגובותיו להבחנתו בכורח שלו עצמו בהתעלות עצמית" (שם, ע' 30). "אם הוא יכול להתגבר על הנערים האחרים לפחות יש בכוחו להתגבר באמצעות כוח הרצון על צדו החלש של טבעו שלו, ובתוך כך אולי יצליח להוכיח את עליונותו על האחרים, על-ידי שיתעלה למדרגה גבוהה יותר של התנהגות טובה" (שם, ע' 40).

העוצמה מקבלת אצל ניטשה כמה  משמעויות: בספרו "לידתה של הטרגדיה" (ניטשה, 1969), מוגדרת העוצמה כיכולת לשנות דברים במובן של היכולת ליצור אמנות, מוסיקה או מיתוסים שישפיעו על אנשים. ב"אנושי, אנושי מדי" (1969) עוצמה מזוהה עם מוטיבציה פסיכולוגית הבנויה מהתשוקה לעוצמה (lust of power). העוצמה מוזכרת גם כתחושה feeling of power) a). התחושה של העוצמה היא משהו קיים, ואילו השאיפה לעוצמה מורה על צעד קדימה, על מוטיבציה לצבור את העוצמה - אקטיביות מול תחושה פסיבית. שופנהאואר מקדיש לכך תשומת-לב כשהוא מייחס למטאפיזיקה את הכפפתם של החיים לעיקרון הרצון או השאיפה. עבור ניטשה אין זה סתם רצון מופשט לחיות. הרצון לחיות תלוי באיווי לעוצמה ועוצמה היא תנאי לקיומם של חיים. הפילוסוף מזהה חיים עם שאיפה ובכך מדגיש את מרכזיותו של הרצון בהוויה.

כל מה שהוא טוב בשביל ניטשה מורכב מן השילוש של תחושת העוצמה, שאיפה לעוצמה והעוצמה לבדה (Power itself) . כוחה המוסרי של שיטתו טמון ברצון למרוד בשרירותיות של הקיום האנושי. האיווי לעוצמה הוא הרצון להשתלט על המאורעות בחיי האדם ולהפוך את האדם לאדון של קיומו ולא לעבד של הנסיבות. במונחים שטווה מקיאבלי, 300 שנה קודם לכן, ניטשה קורא תגר נגד "מאדאם פורטונה" (לפי נגהי, 2004).

הפילוסוף מביע מורת רוח לא רק מעריצות פוליטית אלא גם מעריצות מחשבתית, מנפילת האדם קורבן לדוגמטיות ולתכתיבים. "האיווי לעוצמה" הוא רעיון מטאפיזי שמופיע במקומות שונים בכתביו של ניטשה, שממנו יכול להתפרש מבנה העולם כולו. מה שמשמש אצל שופנהאואר, הרצון כשהוא לעצמו, הרצון העיוור, ככוח המניע כל. "האיווי לעוצמה" במשמעות זו רחוק מן הרצון לכוח או לשלטון, ומתחבר למה ששייך בוודאי מאוד לניטשה, והוא העוצמה במובן של עצמיות (ניטשה,1986,מתוך ההקדמה).

האידיאל הניטשיאני תובע שנהיה "אחראים בעצמנו לקיומנו", שנאחז בו בלא שנתיר כי חיינו ידמו למוצר אקראי בעלמא. אנו בני חורין לעצב את עצמותנו ואת האידיאלים שלנו, בבחירה חופשית של מחנכים ואנשי-מופת. חירות זו היא העושה אותנו לאחראים על אישיותנו, בדומה לאחריות האמן על יצירותיו. תכליתו של כל חינוך, ובמיוחד של החינוך באמצעות הגותו של ניטשה, היא שחרור, וזאת על-ידי חשיפת היסוד האותנטי שבנו (גולומב, 1990).

ניטשה דוחה את כל היסודות החברתיים שעליהם עמדה החברה בת-זמנו. הוא בז למוסכמות ומטיף לאורח חיים "אותנטי", שבו האדם מעצב את מערכת הערכים המתאימה לו וחי לפיה. במסתו של ניטשה "שופנהאואר כמחנך", מופיע לראשונה אידיאל האותנטיות, שהולך ומתגבש מאוחר יותר ונעשה לאידיאל של ה"על-אדם" בנוסח זרתוסטרא. עוצמתו החיובית של האדם האותנטי נמדדת ביכולתו לשאת את "האמת הרצינית והטרגית" בלא שיכרע תחתיה וינוס למיני נחמות מטאפיזיות מעוררות אשליות. עוצמתו של האדם האותנטי תימדד במידת יכולתו "לרקוד אף על פי תהום". עם שקיעתם של האלילים האוניברסליים, ניטשה דורש שנחזור לאותנטיות האישית ולשורשיה הייחודיים. הוא תובע קיום ספונטני שמעבר להשקפות ומוסכמות חיצוניות. האדם המודרני הוא עוצמה יצרית-יוצרת. הגותו החינוכית-פיתויית של ניטשה משמשת בידיו אמצעי לשחרור האדם מכבליה של הכלליות והאידיאולוגיה.

"ללא הרף העצמות מקשיבה ומחפשת: היא משווה, מדבירה, כובשת, הורסת, היא שולטת, והיא גם שליטו של האני" (ניטשה,2003, ע' 34).

עצמיות אותנטית זו, שמגולמת אצל ניטשה במושג "עוצמה", משמשת ציר מרכזי של הגותו ומגבשת את כתביו לאחדות רעיונית אחת. באשר האדם הוא יצור-יצרי-יוצר, הוא גם הרצון לעוצמה. המלה "יצירתיות" היא המניעה את התהליך כולו. ככל שעוצמת הרצון לעוצמה איכותית יותר, כך האדם הופך לאותנטי ולעצמאי יותר. האישיות בעלת מבנה נפשי איתן היא בעלת רצון לעוצמה חיובית ומאמצת לה את "מוסר האדון". איש העוצמה החיובית מאופיין ב"הסתפקות עצמית", "ספונטניות", "יצירתיות" "רוחב לב ואצילות", "חיוניות", "אומץ לב ונדיבות רוח", "התגברות", "עליזות, קלילות ורוממות רוח", "אינסטינקט חזק ורצון חיים", "חיוב הקיים וחיוב עצמי" (גולומב, 1990, ע' 14).

בספרו "כה אמר זרתוסטרא" מלביש ניטשה את רעיונותיו המהפכניים בלבוש דימויי, הרהורי ושירי לסירוגין, ובסגנון רטורי-נבואי הוא סולל את הדרך לחידושיו: שינוי ערכים במוסר, מות האלוהים המחייב מתן טעם חדש לחיי האדם, רצון לעוצמה ככוח המניע, ואידיאל "העל-אדם" כסוגה העתיד של הבריאה (ניטשה, 2003, מתוך ההקדמה). "העל-אדם" אסור לו להיות כבול במוסכמות של החברה. 

"כל האלים מתו: עתה רצוננו כי יחיה 'על-אדם' ("כה אמר  זרתוסטרא") (ניטשה,2003, ע' 80).

"העל אדם הוא טעמה של  הארץ" (שם, ע' 12).

"העל-אדם הוא -הוא הים בו יוכל בוזכם לשקוע" (שם, ע' 13).

 "העל אדם: הוא-הוא הברק, הוא-הוא הטירוף" (שם, ע' 14).

 "האדם הוא חבל המתוח בין חיה ועל אדם - חבל על פני תהום" (שם, ע' 14).

"והנה ברק זה הלוא שמו 'על-אדם'" (ע' 16).

"הגיעה עתו של האדם להתוות לעצמו מטרתו. הגיעה עתו של האדם לשתול את נטע תקוותו העילאית" (ע' 16).

ניתן לראות את עיקר מגמת ההתפלספות הניטשיאנית בתרפייה, חינוך ופיתוי אינטלקטואליים לאדם המודרני, על-ידי הכנתו לחיים יצירתיים ואופטימיים, בעולם ללא אמונות דוגמטיות. "אני רוצה ללמד את בני האדם", אומר ניטשה, "אני רוצה להראות להם". הפילוסופיה הניטשיאנית נועדה אפוא להיות "כלי" של פיתוי להעפלה אל עוצמה זו. הצורה הפיוטית-ספרותית, הפרובוקטיבית ובעלת הפתוס הרב, שניטשה עוטף בה במכוון את מסריו, השימוש במיתוסים ובסיסמאות נועזות, מיועדים לזעזענו, לעורר בקרבנו היענות ומהפך רגשיים שיסייעו בתהליך זה של הפיתוי.

"אני רוצה ללמד את בני האדם את טעם קיומם: והוא: ה'על-אדם', זה הברק אשר מן העננה האפלה, 'אדם'"(שם, ע' 20).

 "עתה רוצה אני להתרועע עם היוצרים, עם הקוצרים, עם החוגגים: את הקשת בענן אני רוצה להראות להם ואת המדרגות כולן אשר אל העל-אדם" (שם, 2003), ע' 23.

 

                                              *

 

האם יש זיקה בין "העל-אדם" הניטישיאני המהפכני לבין הארי פוטר, "הקוסם" שנוצר 100 שנה אחריו, על סף המאה ה-21?  האם ניתן להביט ולראות את שניהם כסובייקטים פוסט-מודרניים, שלא מתחבטים בשאלות זהותם אלא לכל היותר תוהים על הפעולה המתחייבת ממנה? מחשבותיהם ורגשותיהם זורמים אל תכליתם באמצעות המעשה לבדו, ורישומן של פעולות אלה הוא שמכונן את העולם. ניתן לראות את שני האידיאלים כשתי ישויות ארכיטיפיות של אידיאלים אנושיים.  אידיאל "העל-אדם" והגיבור "הארי פוטר" הם תשובה אינטלקטואלית לאתגר העתיק של אדם וגורל, שסכנת מוות מרחפת על ראשם. סיפורם של שני ה"גיבורים" הוא סיפור "ייעוד" וזיקתם זה לזה היא היותם "גיבורי-ייעוד". 

האם יש זיקה בין  הסופרת  האנגלייה ג'ואן קתלין רולינג, הידועה כג'יי. קיי. רולינג, לבין ניטשה וממשיכי תורתו האקזיסטנציאליסטית: קאמי, סארטר, היידגר, לוינס?

 

קאנט: "הרפלקסיה הפילוסופית בלא חיים היא ריקה ובלתי אפשרית, ואילו החיים בלי הפילוסופיה הם סומים" (גולומב, 1990,ע' 17).

פעם אחת היה ילד קטן שרכב על מטאטא, למד להיכנס בין שתי דלתות ולהתעטף בגלימת היעלמות. הוא למד גם לנסוע במכונית שיודעת לעוף, וגם לעוף בעצמו ולשנות את צורתו. במסע זה, הילד מגלה שהוא בעצם מה שהוא רוצה להיות ולא מה שנראה שהוא. הוא מגלה שהרצונות שלו יכולים להשתנות" (סיגל, ל. 1999). יש צלקת בצורת ברק על מצחו. צלקת זו "מסמנת" אותו כמי שכוחות האופל, שהרגו את הוריו, ניסו להרוג גם אותו ולא הצליחו, אך השאירו בו סימן. סימן זה הוא הישות המציאותית של הארי פוטר, סמל של סוף העבר והתחלת העתיד. "והנה ברק זה הלוא שמו 'על-אדם'", (ניטשה, 2003, ע' 16). תהליך האובדן חתום ברוח של קונדס הרפתקני ומשמעותו - תחושת החופש לשכוח ולהתרחק מן הזהות המקורית. התפנית בחייו מתרחשת כשמכתב מסתורי מגיע אליו בדואר ינשופים, מכתב עם הזמנה למקום אחר - הוא בית הספר לקוסמים. בו ממתינים להארי מטרות קשות, התמודדויות וגם ניצחונות מזהירים. הארי פוטר יוצא להרפתקאות לא רגילות כדי להחזיר את מה שאבד. הילד יוצא למסע שהוא מעבר לטווח ההישגים והחוויות הנורמליים.

"אני גוף ונפש" - כה יאמר הילד. וכי למה זה לא נדבר כדבר הילדים?" (ניטשה, 2003). 

מתוך אומץ לב, התכוונות ודבקות במטרה, הוא מצליח ללכוד את "סניץ' הזהב", הוא מצליח  למצוא את אבן החכמים, וגם לחדור ולהיכנס לחדר הסודות ושם להרוג את הבסיליסק הנורא. קמפבל (1998) כותב על מסעו של הגיבור דרך כל הזמנים. איננו צריכים אפילו להסתכן בהרפתקה עצמה, משום שגיבורי כל הזמנים עברו אותה לפנינו. המבוך ידוע לפני ולפנים. עלינו רק ללכת אחרי החוט המוביל בדרכו של הגיבור, ובמקום שחששנו פן נמצא תועבה, נמצא את אלוהים.

 כגיבור הוא מקדיש את חייו למשהו גדול ממנו. הוא מתנסה בתחרות אווירית ובעשיית קסמים, בטווח הרוחני העל-טבעי. הוא מסוגל להתגבר על סכנות באומץ לב ובכך הוא לומד להאמין בעצמו ביכולותיו ובחיים. אמת החיים שלו היא מציאות יום-יומית של התמודדות ביחסי-כוח עם הסביבה שבה הוא חי. הארי פוטר עושה את מסע הגיבור האוניברסלי כאשר הוא עוזב מצב קיים ומוצא את מקור החיים. הוא עושה מסע חניכה לתוככי עצמו, באופן רוחני ופסיכולוגי, כדי להבטיח שהוא באמת גיבור ויכול לעמוד במטלה של החיים.

"כל אחד מאתנו חייב לבחור את עצמו. אנו יוצרים את אישיותנו ולא נולדים עמה. ואנו נוכל גם להחליף או לשנות אותה" (סארטר, 1988).

במעבר מזהות של ילד רגיל ויתום ומסכן לזהות של קוסם, הארי פוטר משתחרר לעולם חופשי שבו יש לו זהות חדשה, ערך, יחס והבנה ומשמעות ייחודית של קוסם. המעבר ממציאות אחת לאחרת ומזהות אחת לאחרת נותן לו מרחב של אפשרויות חדשות, של ברירות ושל ניצחון.

בית הספר לקוסמים הוא מרחב פוטנציאלי שבו הארי פוטר יכול לממש את כל יכולותיו. במרחב של צמיחה והתפתחות, בדרך למימוש עצמי והגשמה עצמית מלאה, הוא נהנה בבית הספר מחופש איכותי ממין חדש. בטווח העל-טבעי הוא יכול לשלוט בעולם, לחוות את העולם במלואו ולהיות הוא עצמו עולם ומלואו. הארי פוטר חופשי להתקרב ככל האפשר ל"עצמי האידיאלי" שלו, ובכך להגיע לתחושה גוברת של סיפוק, מימוש וקורת-רוח.

"כי הנה הילד תום הוא ושכחה, מעשה בראשית, משחק, גלגל המתגלגל מעצמו, ראשית תנועה, אמירת הן קדושה" (ניטשה, 2003, ע' 27).

בית הספר לקוסמים, שנותן נקודות ראות שונות על ההיסטוריה, הוא גם זה שבאפשרותו לראות ולהראות את העתיד מנקודת מבט שונה ומקורית, והוא פותח דלתות מיוחדות אל העתיד. הוא מקום אידיאלי בשלב זה של האני בהיווצרות. הוא מאפשר לילדים התמזגות מוחלטת עם העולם החיצון, מתוך יחס ספונטני לאדם ולטבע, ומקשר אותם עם היקום בלא לבטל את ייחודיותם. בעולם של אחווה, הילדים יכולים לצמוח ולגדול ולהגיע להגשמת מכלול אישיותם ומלוא עוצמתם.

*

"רק האמת שמרוממת את נפשי היא האמת עבורי". קירקגור (גולומב, 1990, ע' 103).

אנימאגוס הוא קוסם שמסוגל להפוך את עצמו לחיה, ומשמר את כוחותיו המאגיים. במיתולוגיה הקלטית מופיעים סיפורים רבים על בני אדם שהפכו לצבאים, לחזירי-בר לברבורים, לנשרים ולעורבים. השמאנים בתרבויות האינדיאניות הופכים עצמם לעתים תכופות לחיות, על פי רוב לציפורים (קולברט, 2002). וכך אנחנו פוגשים את פרופסור מינרווה מקגונגל שיכולה להפוך לחתול, את ג'יימס פוטר שהופך לצבי, את ריטה סקיטר שיכולה להפוך לחיפושית ואת  פיטר פיטגרו, שהוא גם סקאברס, עכבר המחמד של רון. וגם לדוגמה: "סיריוס בלק, סנדקו של הארי, הצליח להימלט מאזקבאן משום שהוא אנימאגוס רב-עוצמה. הוא הפך עצמו לכלב, נדחק בין סורגי תאו, ושחה אל החופש" (האסיר מאזקבאן).

בספרי "הארי פוטר" קמים לתחייה בני-הים והדיונון הענק, הבסיליסק האגדי שנוצר מהכלאה של תרנגולת ונחש או קרפדה, טרולים מצחינים, שהם מגזע מפלצות אוכלות אדם. גם הסלמנדרות חוזרות לאכול את זיקוקי הפיליבסטר ולגדול בבית הלהבות. ואל יצורים אלה מצטרפים הדרקונים והגריפונים הפלאיים, שחלקם אריה וחלקם נשר.

העולם המכושף בספרי "הארי פוטר" הוא אין-סופי וחסר גבולות. יש בו  שלדים, גולגלות, ריר ודם ורוחות רפאים: "ניק כמעט בלי ראש" הוא רוח הרפאים של מגדל גרינפינדור, בעוד רוח הרפאים מירטל המייללת שוכנת דרך קבע בחדר השירותים של הבנות. החלל המכושף מלא בעכבישים בגודל סוסים מתומני עיניים ורגליים, שחורים, שעירים וענקיים. חתול שתלוי מן התקרה, אופנוע שנוסע השמיימה, סירה ומטאטאים מעופפים, מפתחות עם כנפיים ומפתחות מתכווצים, שרביטי קסמים, מצנפות מחודדות בתפקיד ממיינות, קדרות שבוחשות את עצמן, מערכות בקבוקים עם שיקויי קסמים, טורבנים  מלאים בשום, ועוד.

האקזיסטנציאליזם האתיאיסטי שאני מייצגו מצהיר בעקביות שאם אין אלוהים הרי לפחות מצויה ישות אחת אשר קיומה מקדים את מהותה. ישות כזאת היא אדם או לפי היידגר, "הוויה אנושית" (סארטר, 1997).

אופן החשיבה המיתולוגי אינו מבחין בין מדע לפילוסופיה. שפת המיתוס היא שפה של דימויים וסמלים, שנשענת על עולם שלם של תחושות, חוויות ואינטואיציות, ופונה אל הלב ואל הנשמה. שפת המיתוס מבטאת הצטברות בקרקעית הנפש של מאגרי אנרגיה רוחנית שהיא אנרגית החיות הבסיסית שלנו והיא מנחה אותנו אל המפגש עם נקודת האמת של קיומנו האותנטי, בתוך היקום הנפלא והמיסטי, בתוך הקוסמוס המופשט, ובתוך המוסר החברתי והידע איך לחיות בכל הנסיבות. בבסיס התורה היונגיאנית ופסיכולוגיית המעמקים, עומדת ההנחה שהתפתחותו של הפרט היא התפתחות יצירתית שהתנסויות ההווה ומטרות העתיד חוברים בה יחדיו, משפיעים עליה ומכוונים אותה. (או"פ, 1998, ע' 24).

"האדם המשחק" - בעקבות אפלטון הופיעו בעולם הרוח תלי-תלים של הגדרות א-פריוריות של האדם. "האדם המשחק" ניתן לו על-ידי יוחאן הויזינחה (גולומב,1990). לפי סטור (1991) המשחק הוא התפתחות האוטונומיה, הוא מעשה אמנות והוא מפתח לקיום האנושי. עולם הקסמים של הארי פוטר הוא מקום משחקי שופע משמעויות, מקום שבו המציאויות התודעתיות עדיין מתקיימות במקביל ללא כל צורך הכרעה ביניהן.

משמעותם של גוף-נפש. לתיאור העולם הפנימי השתמש שופנהאואר במלה "רצון", ותמציתה של הפילוסופיה שלו מגולמת ברעיון האחד: "גופי ורצוני חד הם". הגוף הוא צורתו הפנומנלית של הרצון, והרצון הוא צורתו הנורמלית של הגוף (היימן, 1992, ע' 90).  ניטשה מייחס חשיבות גדולה לגוף והוא בונה את חיבורו על יסוד מובאות מקאנט ומגתה:

"אורגניזם הוא הדבר שבו הכל הוא תכלית ולהפך גם אמצעי. כל דבר חי איננו יחיד כי אם ריבוי: אפילו במידה שהוא נדמה בעינינו יחיד, עדיין הוא אוסף של ישים חיים ועצמאיים" (שם ע' 110).

 

האדם החופשי והאותנטי באמת יתמיד להיאבק על זהותו ויחיה בזרימה בלתי פוסקת של התהוות (גולומב,1990).

הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר ורוביוס האגריד הם "מסומנים", הם "אחרים" בראייתם השונה, בידיעתם וברגישותם האחרת. הם מגזע מיוחד של קוסמים. הם שיקוף של כל "האחרים". הם גיבורי ה"הומניזם החדש", ההומניזם של "האחר".

הרמיוני גריינג'ר. האקסצנטריות שלה היא השאיפה לשלמות. לפי היידגר, "להיות-שם" משמעו להיות אדם בלתי מושלם, שכל פעולותיו הן תמיד ניסיון להשיג שלמות לתועלתו, כדי שיוכל לבנות חיים אותנטיים (או"פ, 1994). ב"היותה שם", היא גיבורה והיא בעלת עוצמה רבה. עוצמתה באה לביטוי במשמעת פנימית, בצבירת ידע רב, בעצמאות והכרה בערכים של צדק ומוסר. היא אומרת את דברה ולא שותקת כשזה חשוב לה. כאשר היא מעוניינת בבטיחות המטאטא של הארי ורון, היא לא מהססת לפנות בשבילם לפרופסור מקגונגל ("אבן החכמים"). היא בעלת עומק ובגרות נפשית, בעלת יכולת לפתור בעיות וחברה נאמנה ומסורה.

התוצאה הראשונה של אקזיסטנציאליזם היא שהאדם אדון לעצמו, ומכלול האחריות נופל על כתפיו (סארטר, 1988).

הרמיוני גריינג'ר היא קוסמת והיא מכשפה, אף כי לא נולדה כזאת. כמכשפה יש בה אנרגיות המחברות אותה עם פוטנציות לא-מודעות. בניתוח יונגיאני של ארכיטיפ המכשפה מציינים הזוג אולנוב (1987), כי בכולנו מצויים יסודות שהמכשפה מסמלת אותם. הם מבליטים, בין השאר, את צדדיו החיוביים של הארכיטיפ האמור, שכן המכשפה, לפי דבריהם, מגלמת אנרגיות המחברות אותנו עם פוטנציות לא-מודעות שלא חשדנו בקיומן. היא מייצגת סוג של אינטלקט וכוח היוליים, קדומים, נשיים ולא-מודעים, והיא מאתגרת אותנו לחשוף את ה"סדר" וה"רציונליות" הבלתי מודעים. הזוג אולנוב מצביע על כך שהמכשפה היא "תמונה ארכיטיפית של היסוד הגברי בתוך הזהות הנשית" (שחם, 2001).

"אדם נמצא כל הזמן מחוץ לעצמו. ההשלך ואיבוד עצמו מעבר לעצמו מקיים את האנושות. ומן הצד השני, רדיפת המטרות הטרנסצנדנטיות מאפשרת לו עצמו להתקיים. הואיל והאדם מתעלה מעל לעצמו ויכול להבין אובייקטים רק ביחס להתעלותו העצמית, הוא בעצמו הלב והמוקד של הטרנסצנדנציה שלו. יחס זה של טרנסצנדנטיות כמכוננת את האדם עם הסובייקטיביות הוא ההומניזם האקזיסטנציאליסטי" (סארטר,1988, ע' 47).

סוד הכישוף המיוחד של הרמיוני הוא גם סגולתה לתמרן את עצמה בגבולות הזמן. ב"אסיר מאזקבאן" (ע' 403), היא מקבלת מפרופסור מקגונגל שעון מיוחד שנקרא "מחולל הזמן". השעון מאפשר לה להחזיר את הזמן או לקדמו קדימה, ואז היא יכולה להיות בו-בזמן בשני מקומות. היא מצליחה, למשל, להשתתף בכמה שיעורים המתקיימים באותו זמן. הרמיוני גריינג'ר היא הקוסמת המחוללת את זמן חייה. בספרו "המדע העליז" (תשכ"ט) ניטשה טוען שהזמן הוא מעגלי וחוזר על עצמו. לפי איל (1996) הזמן הפסיכולוגי חי בתוכנו.

רוביוס האגריד.

"אינני סבור שפילוסופיה צרופה יכולה להיות צרופה בלי להתייחס אל הבעיה החברתית" (לוינס, 1982).

"איש ענק-ממדים עמד בדלת. פניו הוסתרו כמעט לגמרי מאחורי רעמת שיער ארוכה ופרועה וזקן פראי וסבוך, אבל מבעד לכל השיער אפשר היה לראות זוג עיניים המנצנצות כמו חיפושיות שחורות. הארי הביט למעלה לתוך הפרצוף הפראי המוצל והמפחיד, וראה שעיני החיפושיות מכווצות בחיוך" (אבן החכמים", ע' 54).

רוביוס האגריד המגודל הוא בן לאם מגזע הנפילים, שהיה נרדף. הוא כבד וענק, הוא חריג ושונה. הוא "אחר". למרות ממדיו ושונותו, הוא מלא אהבה - לחיות, לטבע ולילדים. האגריד, בעל "כפות הידיים בגודל של מחבתות" ו"זרועות עצומות ושריריות" הוא "אימהי" ורגשן, דואג אחראי ונותן חסות וחום. הגבר המגודל הזה, עיניו מחייכות והוא מסוגל גם להתרגש ולבכות בקלות. במסירות רבה הוא מטפל בביצת הדרקון שקיבל ובדרקון שבקע ממנה ומתחיל לגדול בביתו. הוא תמיד שם, בכל מקום שצריכים אותו וזקוקים לעזרתו. רוביוס האגריד מנצח את האלימות והשנאה ברגש עמוק של אחריות, דאגה ואהבה.

"מוסר ההשכל של הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' משמע ש'הרע', 'האחר', זהה לך כאדם וזהותך גלומה באהבת הזולת. אני צריך לראות את עצמי אחראי גם על האחריות של כל אחד אחר. האחריות למען האחר מוסרת אותי לידי האחר - 'הנני'" (לוינס, אצל לוי, 1997).

 

                                               *

 

תקצר היריעה להראות, עד כמה דמותו של "העל-אדם" בנוסח ניטשה תואמת את דמותו של "הקוסם" בנוסח רולינג. להלן כמה נקודות חיבור נוספות להדגשה:

יכולת עשיית הקסמים היא יכולת הירואית, להתעלות עצמית ושליטה בגורל.

"ניטשה תמך בראייה אסתטית, גמישה, במגוון של פרשנויות ופרספקטיבות ובביטול התובנה הרציונלית" (פרי, 2002, ע' 269). הדמיון מעלה את הממד הנסתר שיש לאדם, מה שמעבר לנגלה.

לדמיון בספרי הארי פוטר יש יכולת להפיק משמעויות חדשות באופן מכוון. בכך הוא מאפשר חופש לתפוס את העולם באופן עצמאי ומשוחרר מאובייקטיביות. ניתנים לילדים חירות ושחרור מכבלי הזמן והמקום ואין מניעה שהזמן והחלל יוכלו להימתח, להתהפך, לגדול או לקטון, וגם להשתנות בכל דרך שהם רוצים. הדמיון הוא אחת מהיכולות האנושיות הנעלות ביותר, בהיותו מרחיב את הראייה אל מעבר לאופק, אל עבר הדברים הסמויים מן החושים, ובכך מפעיל את היצירה האנושית (סבידובסקי-ונגוש, 1998).

היידגר: "האדם השרוי בעולם זה, מוגבל על-יד המוות, מתנסה בחרדה קיומית עמוקה וסובל מבדידות בתוך אופקי זמניותו. הקיום האנושי אפוף מהותית בחרדה. הגיבור הוא אדם ללא דת וללא מטאפיזיקה. זהו אדם המוצא עצמו זרוק אל תוך העולם, בלי שידע מדוע וכיצד. הדבר היחיד המודע לו באמת, הוא עובדת מותו המתקרב. ורק מודעות זו היא שמגבילה את חירותו ואת עתידו. כל אדם משול לאלוהים מכיוון שהוא זה הבורא את עולמו. הוא אינו בורא את העולם יש מאין אלא את המשמעות של היש לגביו. קיימת זהות מוחלטת בין האדם והעולם וכל אדם פרטי הוא בעצם עולם ומלואו" (או"פ, 1992, יח' 4.2.1).

על-פי היידגר, האדם מעניק משמעות לדברים לפי מידת שימושיותם לתועלתו. "להיות שם" הוא לבטא אופן קיום מיוחד במינו של יש בעל תודעה, שנמצא בתהליך בלתי פוסק של טרנסצנדנציה וגולש מעל למיקומו המיוחד. אין סוף האפשרויות של הישים הפנויים לשימושו של האדם הוא אין סוף האפשרויות שלו.

מנושלים מכל נכסיהם, אומר לוינס במסה שלו "אתיקה ואין-סופי", נאחזים האנשים המודרניים בעצמיותם ובבשרם, כשאת הפנים לא ניתן להרוג. אולי זה הצד הנגלה שלנו (לוינס, 1982).

התכוונותו של הקוסם אל תכלית הקסם של הקיום

אידיאל "העל-אדם" ואידיאל "הקוסם" נשענים על התפיסה המושגית של האקזיסטנציאליזם, שמקורה במתודה הפנומנולוגית. מתודה זו, לפי אדמונד הוסרל, מטרתה להקים מחדש את הפילוסופיה כמדע ראשוני משולל כל הנחות יסוד. לפיו, כל פעילות נפשית מחייבת איזו התכוונות כלפי אובייקט המצוי מחוץ לאקט הנפשי עצמו (גולומב, 1990). כל אחד מאתנו הוא ריבוי. כמו מושג השלמות, כך גם רעיון התכלית, מקורו באדם המתבונן יותר מאשר באדם הנצפה. וזה, פירושו "להניח שהתופעות מבטאות ממשות קיימת מלכתחילה, והדבר כשהוא לעצמו חייב לבטא את אחדותו בהרמוניה שבין כל התופעות" (היימן , 1992, ע' 110).

בעולם הבדיון יוצאים הארי פוטר וחבריו למסעם המשותף אל החיים, תוך הכפפת החיים לאיווי לעוצמה. מסע הקיום וההישרדות שלהם הוא מסע של הרפתקה רוחנית, מסע אמיץ מלא התכוונות למטרה, מתוך  אופטימיות, אהבה ותקווה.

הקסם ככוח מניע ומכוון לגרעינה העצמותי של האישיות

הקוסמים הם לא רק זהויות, הם קוסמים במונחים של כוחות. בעולם הקסמים יש להם  מרחב אופטימלי לצמוח בהתרוממות רוח ושמחה. במגע עם הטרנסצנדנטי הם יכולים לחיות בשחרור ובחופש מרבי, תוך אמון בכוחות הטמונים בהם ומיצוי של מכלול אישיותם. בבית הספר לקוסמים הם יכולים לגדול ולהעפיל לעוצמה והתעצמות.

יכולת עשיית הכישוף והקסמים באה להם  מתוך האיווי לעוצמה ומתוך מקורם הפנימי כבני אדם. יכולת זו היא ביטוי לכיבוש עצמם, התעלותם על עצמם, עצמאותם, חירותם, הספונטניות היצירתית שלהם, רוחב לבם ואצילותם. באמצעות חיוניות הקוסמים שלהם וכוח הרצון הם מתגברים על הצד הרך של טבעם האנושי, והם האדונים  לקיומם.

מעשי הכישוף והקסמים  הם שחרור מהכלליות ומאידיאולוגיה. עולם הכשפים משוחרר מכבלי זמן ומקום ודעות קדומות. מתקיימת בו התנגשות מתמדת של ערכים, מלחמת בני אור בבני חושך, מלחמת הטוב והרוע, בתוך פחד, סיכון,  קשיחות ואימת מוות מתמדת. מתקיימת בעולם זה כפירה במוסכמות ובדעות קדומות, מרידה בדוגמטיות ותכתיבים, עם דת חדשה ומוסר פולחני חדש.

חזון אוטופי, או נבואה, או מתודה חינוכית 

"תנו לי עוד שנים אחדות", כותב ניטשה, "ואז תבחינו גם בהשפעה חדשה על הלימודים הקלאסיים, שתהיה קשורה ברוח חדשה בחינוך המדעי והמוסרי של אומתנו. רק לאחר זמן נוכל להיעשות מורים אמיתיים על-ידי שנעשה כל מאמץ לרומם את עצמנו מתוך האווירה הזאת, וניעשה לא רק חכמים יותר, אלא בעיקר ניעשה בני אדם טובים יותר". ניטשה הגה ב"קהילה נזירית ואמנותית - נאהב, נעבוד, ניהנה איש למען רעהו - ייתכן שזו הדרך היחידה שאפשר לפעול למען הכל. זאת תהיה כת תרבותית חדשה שתהיה גבירה ושופטת לתרבות ימינו המבחילה והמרופשת" (היימן, 1992, ע' 145).

מהי המשמעות של בית הספר לקוסמים, והאם ניתן לראות גם ברולינג המשך לשרשרת המחנכים לאותנטיות, לחירות, לשחרור ואמת אישית: "שופנאהואר כמחנך" "ניטשה כמחנך" ו"רולינג כמחנכת"?  האם אידיאל "העל-אדם" מולבש בספרי רולינג בלבוש אחר, של קוסם, ומובא באמצעות ספרים בדיוניים מרתקים שמתרחשים במקום מיוחד ומכושף של  קסמים, סמלים, מיתוסים וחלומות? האם גם היא מביאה מסר נבואי וחזון אידיאל האדם ואידיאל הקיום בחברה מתוקנת יותר? האם "הארי פוטר" הוא בעצם התגשמות, או הרחבה, או הפלגה יצירתית מדהימה של העוצמה האין-סופית של ה"על האדם" הניטשאני? כי  הרי הארי פוטר הוא לא רק גיבור קוסם, שמחזיר את הכבוד לכל הילדים הממושקפים, הארי פוטר הוא גם גיבור תרבות ותופעה היסטורית חברתית ותרבותית בת-זמננו.

אידיאל העל-אדם של ניטשה, ואידיאל הארי פוטר ההירואי, הם ביטוי של המפנה בתולדות הרוח ובתרבות האדם שחל בתקופתם. ניטשה היה הראשון שזרע את ניצני הפוסט-מודרניזם. רולינג מסכמת בעצם 100 שנה של פוסט-מודרניזם.

הדינמיקה  בדרכי החשיבה מראה כיוון  של שינוי מוסרי, מתוך שאיפה לאיזון ה"כוח", האיווי לעוצמה ו"העצמיות". כיוון השינוי הוא: מן האחריות לקיומנו לפי ניטשה, לאחריות ל"אחר" לפי לוינס.

 

מקורות

איל, ניצה. (1996). זמן אמיתי. תל-אביב, אריה ניר.

בוים, גילה.(1985). מהפכת העידן החדש בעולם המערבי. דפי מידע. מרץ 1985.

גולומב, יעקב.(1990). מבוא לפילוסופיות הקיום. משרד הביטחון.

האוניברסיטה הפתוחה.(1992). האישיות (כרך 1), אקזיסטנציאליזם והומניזם. (כרך 4)

האוניברסיטה הפתוחה. (1994). מבוא לפסיכולוגיה. כרך 2.

האוניברסיטה הפתוחה. (1998). פסיכולוגיה של המינים. 

היימן,  רולנד. ניטשה - חיים של ביקורת מאנגלית: יוסי מילוא . דביר (1992).

לוי,זאב. (1997). האחר והאחריות אצל לוינס. ירושלים, מאגנס.

לוינס, עמנואל.(1982) אתיקה והאינסופי, שיחות עם פיליפ נמו. ירושלים, מאגנס.

נגהי,קג'טי.(22.08.04).ניטשה - השאיפה לעוצמה ומוסר.Imago.co.il-magazine/nietzsche.html)).

ניטשה, פרידדריך.הולדתה של הטרגדיה, אנושי, אנושי מדי.מגרמנית ישראל אלדד. שוקן, (1969).

ניטשה, פרידריך. הרצון לעוצמה. תירגם ישראל אלדד. שוקן, (1986), הדפסה שניה .

ניטשה,פרידריך. (2003 ). כה אמר זרתוסטרא. ירושלים ותל-אביב, שוקן.

סארטר, ז'אן-פול. תרגם וערך יעקב גולומב (1990). האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם י-ם, כרמל.

סארטר,ז'אן פול. (1977), בעריכת ברינקר. מבחר כתבים. תל-אביב. פועלים והקיבוץ הארצי.

סבידובסקי-ונגוש. א. (1998). למידה מוארת. הוצאת אח.

סטור, אנטוני (1991). הדינמיקה של היצירה. ספרית פועלים.

פרי, שי.(2002). לקסיקון פילוסופי.

קמפבל, ג'וסף. (1985). כוחו של מיתוס, עם ביל מיורס. מודן.

רולינג, ג'יי.קיי.(2001). מאנגלית: גילי בר-הלל. סדרת הארי פוטר . ידיעות אחרונות. ספרי חמד.

שחם,כ. (2001). נשים במסכות. הקיבוץ המאוחד.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד