ללמוד עם גלימת השופט
ללמוד עם גלימת השופט

 

משפט מבוים לצרכים חינוכיים הוא כלי מצוין, בלתי שגרתי, להוראת אזרחות בבית הספר. כך ניתן לקדם את הטיפול ב"עקב אכילס" של כל דמוקרטיה - פיתוח סובלנות ויצירת מחויבות לשמירה על זכויות האדם

 

הערה: עו"ד אפרת רחף ליוותה את הכנת המשפט הציבורי מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. ניתן לפנות אליה לשאלות והערות לכתובת: efarhaf@idi.org.il

בכל שאלה לגבי התכנית החינוכית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ניתן לפנות למנהלת התכנית, גב' דפנה גרובר  לכתובת: dafna@idi.org.il

 

הבחור הצעיר, עוטה גלימה שחורה, התקרב בארשת-פנים רצינית אל העד. "אמור לי, מר בן-עמי, מהם 'הקווים האדומים' שלך לגבי חופש הביטוי? האם מותר לאדם לפרסם כל דבר העולה על רוחו?". לא, השואל אינו עורך דין, והסצינה המתוארת לא התרחשה בבית משפט, אלא בבית ספר תיכון בנתניה. היא לקוחה מתוך משפט מבוים בעניין חופש הביטוי, שהתקיים בשנת הלימודים הקודמת בתיכון ע"ש טשרניחובסקי. המשפט התקיים בשיתוף פעולה בין בית הספר לבין המכון הישראלי לדמוקרטיה.

תיכון טשרניחובסקי נמנה עם עשרות בתי ספר על-יסודיים ברחבי הארץ, המשתתפים בתוכנית הפיילוט החינוכית של המכון - "מערכת החינוך כותבת חוקה". תוכנית זו נולדה במסגרת התהליך "חוקה בהסכמה", שמוביל המכון בשנים האחרונות. בין היתר, מציעה התוכנית סדרה של מערכי-שיעור לדמוקרטיה, חוקה והסכמיות, ומסייעת לבתי הספר לפתח פעילויות ייחודיות, שתכליתן להרחיב ולהעמיק את לימודי האזרחות והדמוקרטיה.

הרעיון לקיים משפט מבוים כפעילות-שיא בית ספרית בנושא דמוקרטיה השתלב מצוין במתווה זה, ולכן החליטה דפנה גרובר, מנהלת התוכנית החינוכית של המכון, להעניק לבית הספר את הליווי המשפטי והחינוכי הדרוש להכנת המשפט. בעקבות הצלחת הפעילות, הוחלט על בניית מתודולוגיה מנחה להכנת משפט מבוים, ולשלבה בסדרה של מערכי-שיעור בנושא חופש הביטוי, הנכתבת במכון בימים אלו.

   ברשימה אחרת הצבענו על היתרונות החינוכיים הרבים, הגלומים במשפט המבוים (ראו: "המשפט המבוים - פוטנציאל בלתי-ממומש במערכת החינוך", פרלמנט, יוני 2004). תכליתה של רשימה זו להציע כמה מסקנות מרכזיות העולות מן ההתנסות בתיכון טשרניחובסקי. אמנם, התנסות זו לא היתה הראשונה מסוגה במערכת החינוך, שהרי משפטים מבוימים כבר נעשו בעבר בכמה בתי הספר. ברם, תיעוד ההתנסות ועיבודה חיוניים לניסיון למסד את השימוש בכלי זה או, למצער, לבחון באופן רציני אפשרות כזו. יתרה מזאת, אנו סבורים, כי ייחודה של ההתנסות בתיכון טשרניחובסקי הוא בהיותה חלק מלימודי הדמוקרטיה בבית הספר. הסוגיה שעמדה בבסיס המשפט שיקפה, באופן מובהק, דילמה של חברה דמוקרטית, והמשפט התקיים לאחר תהליך לימוד מעמיק של נושא מהותי במשטר דמוקרטי.

אנו מציעים לאמץ את המשפט המבוים ככלי ייחודי להוראת האזרחות בבית הספר, ולא להתייחס אליו כאל "מופע" מעניין ותו לא. לכאורה, ניתן לשלב את המשפט המבוים בלימודי תיאטרון או תקשורת. אין פסול עקרוני בכך. עם זאת, אנו סבורים כי ישנם יתרונות רבים יותר בשימוש בכלי זה בהקשר של לימודי האזרחות - נושא שאין חולק על חשיבותו, אך באופן פרדוקסלי, הוא הנושא ה"נחות" ביותר במערכת החינוך (בראי המשאבים המופנים ללימודו והיקפה של בחינת הבגרות - יחידת-לימוד אחת בלבד). יש לציין, כי את המסקנות שלהלן ניתן ליישם, ולו בחלקן, גם על הכנת דיון פומבי במתכונת שונה ממשפט מבוים, כגון "דיבייטינג". בטרם נעבור לדיון במסקנות, יש להקדים ולומר כמה מלים על הבחירה לקיים משפט מבוים, אשר אינה מובנת מאליה.

*

   השימוש במשפט המבוים הוטמע במדינות מערביות רבות ובתחומים רבים, משום היתרונות החינוכיים הרבים שהוא מצמיח. המשפט מעלה לדיון סוגיה עקרונית, הצומחת מתוך אירוע עובדתי בדוי. לדוגמה, אם האירוע עוסק בזוג חד-מיני המבקש לאמץ ילד, הסוגיה הכללית היא הזכות לשוויון, והשאלה העקרונית היא האם יחס שונה לזוגות חד-מיניים מהווה, בהקשר זה, אפליה על-בסיס נטייה מינית, או שמא אבחנה מוצדקת. המשתתפים נדרשים לנתח את האירוע באמצעות העקרונות התיאורטיים בעניין הזכות לשוויון מזה, ודיני האימוץ מזה.

היבט יישומי זה, החלת עקרונות כלליים על פרשה עובדתית מוחשית, מחייב אותם להבין את הסוגיה העקרונית לעומקה באמצעות קריאת טקסטים ובהם חומרים משפטיים. העובדה, שאין מדובר במחקר עיוני גרידא אלא בעבודה לקראת מטרה מוחשית ויוצאת דופן, המציגה את התוצר המוגמר לפני קהל רחב, מאתגרת את התלמידים ומפיחה בהם מוטיבציה להשקיע ולהעמיק בשלב הלימוד והמחקר. מכך צומחים יתרונות חינוכיים רבים, שהמובהקים שבהם הם שיפור מיומנויות הקריאה, הכתיבה והחשיבה הביקורתית של המשתתפים. כמו כן, המשפט מחייב השקעה רבה, כך שנדרש שיתוף פעולה בין המשתתפים כדי לעמוד במשימות בהצלחה. על-ידי כך ניתן לשפר גם יכולות של עבודת צוות ותקשורת בין-אישית.

   בנוסף לזה, המשפט הוא אירוע מרשים שמסייע ללמד את הצופים על הסוגיה הנדונה במשפט (האירוע העובדתי משמש כדי לצאת מן המוחשי אל המופשט והכללי, ובכך מקל על הבנת הנושא). הפעילות גם מסייעת ללמד את הצופים על מערכת המשפט. תלמידים עשויים ללמוד, בעקיפין, על אופן פעולתן של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת מתוך פעילויות בית ספריות כגון בחירות למועצת תלמידים או פעולתן של ועדות בבית הספר. אין בנמצא פעילות בית ספרית העשויה להמחיש להם את אופן התנהלותם של בתי המשפט. המשפט המבוים עשוי להשלים חסר זה.

   ניתן להרחיב עוד ועוד את הדיבור על היתרונות הצפונים בכלי המתודי המכונה "משפט מבוים" (או "משפט ציבורי"), שנכתב עליהם רבות במדינות שבהן נצבר ניסיון משמעותי בתחום זה (המבקש להרחיב יוכל לפנות למאמר הנזכר בפרלמנט). אנו נסתפק בציון הנקודות הנזכרות, שכן ענייננו בהפקת לקחים מתוך התנסות מסוימת. היתרונות האמורים מותנים בכך שייעשה תהליך נכון ואיכותי, ולכן חשוב לבצע הפקת לקחים כזו, במבט צופה פני-עתיד. נעבור עתה לסקירה כללית של התהליך שהתקיים בתיכון טשרניחובסקי, ולאחריה נפרוט את התהליך למרכיביו העיקריים, בדגש על המתח שבין התכנון לביצוע. נשאל את עצמנו, היכן מלמד התהליך על עבודה נכונה, והיכן ניתן להצביע על כשלים ועל דרכי פעולה חלופיות עדיפות.

 

                                              *

 

   המשפט בתיכון טשרניחובסקי דימה הליך מינהלי (בג"ץ), שבו עותר הפרט לשינוי  החלטה של רשות מינהלית. הבחירה בנושא חופש הביטוי נבעה מחשיבותה המיוחדת של זכות זו, לא רק בשביל היחיד אלא גם למשטר הדמוקרטי, ובמיוחד בחברות מקוטבות כמו החברה הישראלית. המשתתפים במשפט, כולם משכבת י"ב, נבחרו מתוך "קבוצת הדמוקרטיה" של בית הספר, שנהגה להתכנס דרך קבע כדי לדון בסוגיות מתחום הדמוקרטיה. נבחר צוות של ארבעה מורים למקצועות אזרחות, מדעי המדינה ותקשורת, כדי ללוות את התהליך. המכון הכין לבית הספר תהליך מכין של למידה, שכלל סדרת הרצאות ודיונים על חופש הביטוי ומערכת המשפט וסדנה לשיפור יכולות של עמידה מול קהל. בה בעת, נכתב האירוע שיעמוד בבסיס במשפט ואותרו עדים ושופטים. יש לציין, שהתהליך התחיל כשלושה חודשים בלבד לפני המשפט, והיה דחוס מאוד. רק שלושה שבועות לפני המשפט נבחרו התלמידים שיופיעו בו.

   המשפט נסב על אירוע בדוי: המועצה לביקורת סרטים (גוף מינהלי) החליטה לפסול להקרנה סרט של קבוצת תלמידים ממגמת תקשורת של בית הספר. הסרט הציג תמונה חד-צדדית של העימות עם הפלשתינאים, והעביר מסר ביקורתי חריף ביותר על היחס לאוכלוסייה בשטחים. המועצה נימקה את פסילת הסרט בכך שהוא פוגע פגיעה קשה ברגשות החיילים ומשפחותיהם, ומעורר חשש כבד לפגיעה בשלום הציבור. זאת, משום שהוא מעודד, בעקיפין, סרבנות לשירות בצה"ל ונושא אופי מסית נגד חיילי צה"ל. התלמידים היוצרים עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה, וטענו שהיא פוגעת שלא כדין בזכותם לחופש ביטוי. כל צד במשפט - העותרים מזה והמשיבים לעתירה מזה - יוצג על-ידי כמה תלמידים. בראש כל צוות "משפטי" עמדו שני מורים, שחילקו בין "עורכי הדין" הצעירים את המשימות וסייעו להם במלאכת הכתיבה.

   המשפט נחלק לשלושה שלבים: נאומי-פתיחה, חקירות עדים ונאומי-סיכום. כל צד הביא שני עדים לביסוס טענותיו. העותרים חקרו את מר עודד בן-עמי, איש תקשורת מערוץ 2, ואת מר יובל תמיר, לוחם שייטת לשעבר ומוביל המאבק של נפגעי הקישון. המשיבים חקרו את עו"ד אברהם דבירי, מתנדב במחסומים, ואת מר אורי אורבך, מגיש ברדיו ועיתונאי. בראש צוות השופטים עמדה השופטת רות שרון, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולצידה ישבו בדין ד"ר אייל גרוס, מומחה למשפט חוקתי ובינלאומי מאוניברסיטת תל אביב, והעיתונאית גב' אמונה אלון. יש לציין, כי רובם המכריע של העדים והשופטים מילאו את חלקם במשפט בהתנדבות.

עם סיום שמיעת טענות הצדדים, הועברה ההכרעה בעתירה לידי הקהל - תלמידים, מורים והורים - באמצעות פתקי הצבעה. לאחר ההצבעה, הסביר כל אחד מהשופטים כיצד, לדעתו, יש לפסוק בעתירה, ולסיום הקריאה השופטת שרון את תוצאות ההצבעה, שלפיהן הוכרע המשפט. שלושת השופטים סברו שהדין עם העותרים, אך הקהל הכריע, ברוב קטן, לטובת המועצה לביקורת סרטים ודחה את העתירה נגד פסילת הסרט.

   עתה, משקיבלנו תמונה כללית לגבי מהלך העניינים, נפרוט את התהליך למרכיביו העיקריים, ונרחיב לגבי כל אחד מהם, בדגש על הלקחים העולים מן ההתנסות. כבר בשלב זה ניתן לעמוד על כך שמדובר בפעילות הדורשת עבודת הכנה רצינית, בתנאי לחץ ותחרות, וכי קשה להצליח בה ללא שיתוף פעולה מלא בין כל הגורמים הנוגעים בדבר: הנהלה, מורים ותלמידים.

*

   כפי שציינו, ההחלטה על הנושא והאירוע התקבלה על ידי צוות המורים וההנהלה. התלמידים לא שותפו בהחלטה בעיקר בגלל קוצר הזמן. ההודעה על הנושא לא נתקלה בהתנגדות מצדם, אולם רצוי בהחלט לשתף את התלמידים בבחירת הנושא, כדי ליצור בהם מעורבות חזקה יותר בתהליך, מתחילתו. במקרה זה, המורים איפשרו לתלמידים להעלות הצעות, ואלו נמצאו לא מתאימות, אך לא התקיים דיון מקדים ורציני עם התלמידים על נושא המשפט. דרך טובה לקיים דיון כזה יכולה להיות הצבת כמה חלופות ריאליות, שנשקלו מבעוד מועד, לפני התלמידים. כך ניתן להקנות להם חופש פעולה בגבולות האפשרויות של בית הספר.

   מעבר לפרוצדורה הראויה לבחירת הנושא, חשוב לתת כמה דגשים בעניין תוכנו. לכאורה, יש אין-ספור נושאים אפשריים למשפט מבוים. מערכת המשפט, באמצעות הליכים שונים (מינהליים, פליליים ואזרחיים), מתמודדת עם מגוון של שאלות בעלות היבטים מוסריים, חברתיים ופוליטיים. מעבר למידת העניין שהתלמידים עשויים למצוא בסוגיה כזו או אחרת, בית הספר צריך להביא בחשבון גם את מידת יכולתו להתמודד עמן באופן אחראי. בנוסף לכך, כפי שציינו בפתח דברינו, אנו ממליצים להשתמש במשפט המבוים ככלי להוראת אזרחות. המשמעות של הדבר מתבטאת, לפני הכל, בבחירת הנושא. החיים החברתיים מצמיחים התנגשויות בלתי-פוסקות בין רצון הרוב לזכויות היחיד והמיעוט. מתח זה מציב אתגרים תכופים לחברה דמוקרטית.

המשפט המבוים, ובייחוד ההליך הבג"צי, מספק מדיום נהדר להמחשת העניין ולהצגת דרכים מושכלות לטיפול בו. במקרה שלנו המחיש המשפט את הדילמות הכרוכות במתן ביטוי לדעות בלתי-מקובלות, החורגות מן הקונסנזוס, ואת הסכנות הכרוכות בסתימת פיות. השאלה היתה אקטואלית במיוחד לנוכח הכרעתו השנויה במחלוקת של בית המשפט העליון בפרשת הסרט "ג'נין, ג'נין", חודשים ספורים קודם לכן. העלאת השאלה במסגרות חינוכיות חשובה כשלעצמה, וכאשר הדבר נעשה באירוע פומבי וחגיגי, שמופיעים בו תלמידים בגלימות עורכי דין, נואמים נאומים וחוקרים עדים, יש לכך השפעה עמוקה יותר על התלמידים.

   כאמור, שיתוף התלמידים בבחירת הנושא נועד להגביר את מעורבותם בתהליך מתחילתו. המשוב מן התלמידים בסיום התהליך העלה, כי לחלקם חסרה מעורבות כזו בשלביו המוקדמים, למרות העניין הכללי בנושא. דברים אלו יפים גם לגבי בניית האירוע הבדוי לקראת המשפט. האירוע צריך להעלות מתוך עובדותיו הקונקרטיות שאלה עקרונית רחבה יותר, ולאפשר מרווח רחב דיו לוויכוח. אם האירוע נוטה להיות חד-משמעי, אין רוח במפרשי המשפט ואין טעם לקיימו. השאלה האם עובדות האירוע יוצרות קונפליקט חזק די הצורך להזין דיון מעניין בנושא הנבחר תלויה, במקרים רבים, בקהל היעד. לדוגמה, שאלה הנתפסת בעיני ציבור משפטנים כפשוטה יחסית עשויה להיראות אחרת בעיני ציבור שאינו בוחן את הסוגיה בעיניים משפטיות.

   במקרה שלנו עסק האירוע בדרישת תלמידים להקרין בבתי הקולנוע סרט תיעודי, שצולם על-ידם במחסומי צה"ל וליד גדר ההפרדה ביהודה ושומרון. הסרט השנוי במחלוקת מהווה עריכה של כ-20 דקות מתוך כמה ימי צילום, והוא מתעד התנהגות פסולה של החיילים כלפי האוכלוסייה הפלשתינית, כגון התעמרות או לקיחת שוחד בתמורה למעבר במחסום. אין בו כל התייחסות לפיגועים בצד הישראלי (ובמחסומים). סרטם הנוקב של התלמידים, שנושא את הכותרת הפרובוקטיבית "מצבא ההגנה לצבא הדיכוי", נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים, בטענה שתוכנו החד-צדדי ועריכתו המגמתית יוצרים תמונה מעוותת של חיילי צה"ל ושל היחס לפלשתינאים. התוצאה, כך נטען, פוגעת פגיעה מוגזמת ברגשות החיילים ומשפחותיהם, משרתת את התעמולה האנטי-ישראלית, עלולה לגרום להסתה נגד החיילים ולעודד סרבנות. לפיכך נפסל הסרט משיקולי רגשות הציבור ובטחון המדינה. האירוע הבדוי נושא קווי-דמיון לפרשה אמיתית, שבה החליטה המועצה לביקורת סרטים לפסול להקרנה את סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין", בטענה שמדובר בתעמולה אנטי-ישראלית, הפוגעת ברגשות הציבור ומשרתת את האויב. המקרה שלנו פשוט יותר מבחינות רבות, ואין כל ספק שבית המשפט העליון, שפסק לטובת בכרי, היה פוסל את החלטת המועצה ללא קושי. ברם, אין דיון בבית המשפט העליון כדיון בבית ספר תיכון, ולכן לא היה מקום להקצין את עובדות המקרה. 

   צוות המורים וההנהלה הסכים על פרטי האירוע לאחר ויכוחים רבים. הכותרת המקורית לסרט, למשל "מצבא ההגנה לצבא ההשפלה", נתפסה על-ידי חלקם כחריפה מדי. קשה מכל היתה ההכרעה לגבי פסקה שנסבה על סצנה בסרט, שמשווה במרומז את התנהגות החיילים להתנהגות השומרים הנאציים במחנות הריכוז. השוואה מרומזת זו הוכנסה לסרט כדי להעצים את הקונפליקט, דווקא משום שהיא פוגעת בנקודה קשה אצל הציבור היהודי בארץ ומשום שאינה זרה לוויכוח הפוליטי בעניין הפלשתיני. כפי שציינו, האירוע חייב לעורר דילמה אמיתית. לגבי חופש הביטוי, מושכל-יסוד הוא שזכות זו אינה נבחנת ביחס לדעות נעימות ומלבבות אלא דווקא ביחס לדעות קשות, חריגות ומקוממות. אם ברצוננו להתמודד עם הנושא באופן רציני, עלינו להרגיז את קהל התלמידים וליצור בהם התנגדות עמוקה לתוכנו של הביטוי שבו מדובר.

בסופו של דבר, הבאנו את השאלה להכרעת תלמידי "קבוצת הדמוקרטיה". הוויכוח בקבוצה היה מאלף ומאיר עיניים, אחד הטובים ביותר בתהליך הלימוד כולו. הוא המחיש עד כמה שיתופם של התלמידים בהחלטות כגון זו חשוב מבחינה חינוכית. מעבר לכך שהדיון עורר בתלמידים עניין רב, נוכח השאלה הממוקדת והמעשית שעמדה בבסיסו, הוא חידד נקודות חשובות בעניין חופש הביטוי. הוא המחיש עד כמה "פגיעה ברגשות" היא מושג נזיל, התלוי בהשקפת עולמו של הפרט המסוים (לאור המחלוקת על מידת הפגיעה שיוצרת ההשוואה לשואה במתכונתה האמורה); ועד כמה אין המסרים הצפונים ביצירה מסוימת נקלטים באופן זהה על-ידי כולם (חלק סברו שההשוואה ברורה גם ללא התייחסות מפורשת לשואה, ואילו אחרים טענו שאילולא ההתייחסות המפורשת לנושא, לא היו חושבים על כך).

*

   אחת המסקנות החשובות מהתהליך נוגעת לחשיבותה המכרעת של עבודה טקסטואלית ללימוד הנושא ומיצוי יתרונותיו החינוכיים של המשפט המבוים. הפנינו את התלמידים לכמה פסקי-דין מרכזיים בעניין חופש הביטוי, למטרה כפולה - לימוד הנושא וקבלת השראה לטיעונים שונים בהקשר של האירוע הבדוי. למרות דוחק הזמן, בחרנו שלא לעבוד עם תמצות של פסיקה אלא עם עריכה, המשמיטה מפסקי הדין קטעים מורכבים מדי או בלתי-רלוונטיים. באופן זה יכלו התלמידים להיחשף לסגנונות כתיבה של שופטים, ונדרשו לעבודת עיבוד משמעותית יותר. בעקבות זאת חל שיפור דרמטי באיכות החשיבה שלהם על הנושא וביכולת הטיעון שלהם. חילקנו את הטקסטים בין צמדי-תלמידים, וכך התאפשר ליותר תלמידים לבוא לידי ביטוי. בחלק מן המקרים ניתן אותו קטע ליותר מצמד אחד, כדי להקל על ההשוואה בין הישגי התלמידים בשלב זה. לפעמים הניב הדבר תוצאות מצוינות, כאשר שני צמדים הציגו עיבוד שונה לחלוטין לאותו קטע, אך במקרים אחרים נוצר מצב שהצמד שהציג את הקטע ראשון הותיר את הצמד הבא ללא חידוש משמעותי. לפיכך, יש לתת לשני צמדים (או תלמידים) אותו קטע רק כאשר יש יסוד אמיתי לחשוב שיציגו עיבודים שונים. העבודה בחברותות על טקסטים נושאת בחובה רווחים רבים, וניתן אולי לחשוב, להבא, על העמקת שלב זה במתכונת של "בית-מדרש". יש לציין, כי שלב זה חשוב גם כדי לאתר את התלמידים הרציניים, המסוגלים להתחייב לעבודה על המשפט.

   כאמור, המשפט מתחיל בנאומי הפתיחה של הצדדים, ומסתיים בנאומי הסיכום. כתיבת הנאומים היא עבודה מורכבת, שבה נדרשים התלמידים להביא לידי ביטוי את הידע והמיומנויות שרכשו בלימוד הנושא. בשלב זה יש חשיבות רבה להכוונה מצד צוות המורים המלווה את התהליך. אנו בחרנו לפצל בשלב זה גם את צוות המורים לשניים, ולהצמיד מורים לקבוצה מסוימת כדי לשמור על אווירת התחרות בין הצדדים. ברם, חשוב להדגיש, שהמטרה אינה הפתעת הצד השני, ולכן יש מקום לתקשורת בין הצדדים, באופן המתאים (גם בהליכים משפטיים אמיתיים יכולים הצדדים לעיין האחד בכתבי הטענות של השני). בסופו של דבר, המשפט צריך ליצור תחושה של ויכוח בין שני צדדים, כאשר כל טענה זוכה לתשובה של הצד השני ומתנהל קרב ענייני על דעת הקהל.

   הניסיון בתיכון טשרניחובסקי מלמד, שיש לתכנן את התהליך באופן שיותיר די זמן לכתיבת הנאומים. הגדרת פרק הזמן המספיק תלויה במידת האינטנסיביות של העבודה על המשפט. חבל להלחיץ את התלמידים יתר על המידה דווקא בשלב המכריע, שבו הם נוטלים את החלק הפעיל ביותר (למעט שלב ההופעה במשפט עצמו) ובאים לידי ביטוי. המשימה העומדת לפניהם בשלב זה - העלאת כל הטענות הרלוונטיות ושילובן לכדי מבנה טיעון משכנע - אינה פשוטה כלל ועיקר. עם זאת, ראינו כיצד הקושי אינו מרפה את ידיהם אלא דווקא מדרבן אותם להצליח בעבודה יצירתית זו.

כמובן, חשוב להעניק להם את ההכוונה הנדרשת ולבקר את עבודתם באופן בונה. רצוי לצוות להם בשלב זה מורים ממגוון תחומים, היסטוריה, ספרות, תנ"ך, תקשורת, מדעים וכדומה, כדי להעשיר את טיעוניהם מחד גיסא ולשפר את איכות הכתיבה שלהם מאידך גיסא. זהו השלב שבו התהליך הופך להיות שלהם באופן מהותי, ולכן יש לרסן את ההתערבות כדי שהתוצר יישאר שלהם. אין שום רווח חינוכי בהצגת נאומים משובחים שאינם מעשה ידי התלמידים. קשה להגדיר היכן בדיוק נמצא האיזון בין הדרכה לבין ריסון עצמי, וכל שביכולתנו לעשות הוא להציב המלצה זו כתמרור אזהרה לעושים במלאכה.

במקרה שלנו היא בהחלט הוכיחה את עצמה, והתלמידים הגיעו לתוצאות נפלאות. הם אף הגדילו לעשות בכך שהתייחסו בנאומי הסיכום לדברי העדים של הצד השני, כשנמצאו בהם תימוכין לטיעוניהם. הצענו להם לעשות זאת (במלוא הזהירות הדרושה מפני אלתורים בהליך כה מוקפד), כדי לדרבן אותם לשמור על הקשבה בזמן המשפט עצמו. כמו כן, נוכחנו לדעת, כי בדרך כלל מוטב לאפשר לכותבים להיות גם הנואמים במשפט. ראשית, יש בכך תגמול נאה על ההשקעה, בדמות ה"תהילה". שנית, הכותבים הפגינו, לרוב, את הביטחון הרב ביותר על הבמה, שכן הרעיונות היו רעיונותיהם והמלים מלותיהם.

   לגבי הנאומים, חשוב מאוד להקפיד על מסגרת זמנים קצרה והגיונית, שלא תלאה את הקהל. גם הנאום הנפלא ביותר עלול להפוך לטרחני ומייגע בשלב מסוים. לכן, הקצבנו לצדדים שמונה דקות לנאומי הפתיחה ועשר דקות לנאומי הסיכום. בסך הכל, לא נרשמה חריגה משמעותית ממסגרת זו, אך אפשר שהיה מקום לקצרה במעט, ובפרט בשלב המסכם, שבו נרשמת עייפות בקהל. יש לזכור ששלב זה מתקיים אחרי חקירות העדים, שתיחומן בזמן הוא הקשה ביותר.

   אחד הלקחים מן ההתנסות נוגע לחקירות העדים. העדויות צריכות להיות, מן הסתם, רלוונטיות לנושא המשפט ולקדם את עניינו של הצד החוקר. כמו כן, חשוב מאוד להביא עדים המסוגלים לעניין קהל תלמידים. מבחינה זו, בחירת העדים במשפט דנן היתה מוצלחת. המורכבות הכרוכה בהצגת עדות משכנעת וקוהרנטית לפני קהל רחב, כמו גם הרצון לגוון את המשפט ולהוסיף לו רושם חגיגי, שיכנעה אותנו שמוטב להזמין גורמים חיצוניים בתור עדים, ולא לתת לתלמידים לשחק תפקיד זה. האפשרות האחרונה היא סבירה בהחלט, בנסיבות מסוימות, ובכפוף לתכלית השימוש בעדים.

   לאחר כמה שיחות עם כל עד, שתכליתן לברר את עמדתו העקרונית לגבי הסוגיה הנדונה במשפט ולגבש את תוכן עדותו, הוכנו לעדים חקירות מסודרות ויפות. ברם, אחד העדים שיבש לחלוטין את החקירה, כאשר "שפך" את כל מרכולתו במענה לשאלה הראשונה, שבה נתבקש להציג את עצמו. זאת, למרות עבודת ההכנה וההוראה המפורשת שניתנה לעדים לענות רק על השאלה הנשאלת ולאפשר לתלמיד להשלים את חקירתו לפי סדר השאלות שלפניו. העד פעל, מן הסתם, מתוך כוונות טובות ולהיטות להשמיע דברים חשובים, אך התלמידה המסכנה עמדה מולו דקות ארוכות בחוסר אונים, ולא ידעה את נפשה... ניתן לעבוד עם התלמידים בשלב ההכנות על תרחישים כאלה, ובקבוצה השנייה אכן הוכנו התלמידים באופן קפדני יותר לחקירות העדים באמצעות סימולציות, והתמודדו יפה עם תשובות בלתי צפויות.

עם זאת, התערבות של תלמיד בדברי העד, ובפרט כאשר האחרון הנו אדם מבוגר וגורם חיצוני, אינה פשוטה מבחינת התלמיד בשום מקרה. לכן כדאי למסור מראש את נוסח החקירות למי שממלא את תפקיד אב בית הדין (הוא חייב להיות אדם מבוגר ולא תלמיד), ולהנחות אותו לעצור עד ש"גולש" לכיוונים בלתי-רלוונטיים לשאלה הנשאלת. 

*

   הלקח החשוב ביותר מן ההתנסות הוא שיש להכין את הקהל לקראת המשפט. המשפט המבוים נועד ללמד תלמידים על מערכת המשפט, לעורר את עניינם בסוגיה חשובה ולהעניק להם כלים לחשוב עליה באופן מושכל. לשם כך נדרשת הכנה מספקת של הקהל לפני קיום המשפט, ובמיוחד כאשר אנו מצפים ממנו להכריע ולקבוע את התוצאה. יש לזכור, הצופים שלא נטלו חלק בתהליך הלימוד המקדים של הנושא אינם מסוגלים לקלוט את כל המסרים המועברים במשפט. הם צופים בפעילות אינטנסיבית, תחת הפרעות סביבתיות והסחות-דעת אחרות. לכן, אי אפשר לצפות שתוכן הנאומים והחקירות "יעשה את העבודה" לבדו. בהתאם להנחת יסוד זו ביקשנו לקיים שיעורי-הכנה בכל הכיתות שתוכננו לצפות במשפט (משכבות י"א-י"ב). התכנון היה להציג בשיעורים אלו את האירוע מושא המשפט, לשמוע את עמדתם של התלמידים עליו, ולאחר מכן לקיים בכיתה דיון שבו מועלים השיקולים לכאן ולכאן.

בפועל, התלמידים אכן עברו שיעור מקדים, אך החלק האחרון לא התקיים, או לפחות לא באופן מספק. השיעורים המכינים הועברו על-ידי תלמידי "קבוצת הדמוקרטיה", אשר לא הוכנו כראוי למשימה זו, ומלכתחילה לא היה מקום להטיל אותה עליהם שלא בשיתוף עם מורה, ורצוי מורה לאזרחות. מעבר לאמור, הכנה מוקדמת ונאותה של הקהל מעבירה לתלמידים מסר חיובי על חשיבות המשפט, ומדרבנת אותם לבוא ולצפות בו. במקרה שלנו, קיום המשפט בשעות הערב הוסיף לו נופך חגיגי ומיוחד, אך קיווינו לנוכחות רבה יותר של תלמידים.

   התלבטנו רבות בשאלה מי צריך להכריע במשפט - השופטים או קהל התלמידים. לכל אפשרות יתרונות וחסרונות. מצד אחד, חשוב להציג לפני התלמידים הכרעות מושכלות ומנומקות במשפט (וגם מתבקש לאפשר לשופטים לומר את דברם בסיומו). מצד שני, לא כדאי להותיר את קהל הצופים ללא תפקיד פעיל במשפט. תפקיד פעיל יוצר מעורבות של הקהל ומגביר את הקשב במשפט. הוא הופך את הצופים לשותפים, גם אם שוליים. בסופו של דבר קיבלנו החלטה, שהתבררה כמוצלחת, לשלב בין שתי האפשרויות. הענקנו לקהל את זכות ההכרעה במשפט, אך ביקשנו מהשופטים להסביר, כיצד כל אחד מהם היה פוסק בעתירה ומדוע. באופן זה נחשפו התלמידים לשלוש הכרעות מושכלות מפרספקטיבות שונות, ובד בבד החזיקו בזכות המלה האחרונה. יש לציין כי בהצבעות שהתקיימו בשיעורים המקדימים בכיתות, הסתמן רוב מוחץ נגד  העותרים. במשפט נרשם רוב קטן. אך קשה לקבוע אם המשפט אכן חולל שינוי אמיתי בגישה של התלמידים לנושא (נקודה מעניינת כשלעצמה), שכן לא כל התלמידים שהיו נוכחים בשיעורים המכינים נכחו במשפט, ומשום שניתנה בו זכות הצבעה גם למורים, הורים ואורחים.

*

   בנוסף לאמור עד כה, יש מקום לכמה הערות. ראשית, חשוב לעבד את המשפט עם התלמידים בפרק זמן שאינו עולה על ימים ספורים לאחר קיום המשפט. דבר זה לא נעשה במקרה שלנו, וחבל. שנית, נדרש גיבוי חזק לתהליך מצד ההנהלה. במקרה שלנו, ההנהלה יזמה את התהליך, כחלק מן העשייה הבית-ספרית בנושא הדמוקרטיה, ושמרה על מעורבות גבוהה במהלכו. היתה לכך השפעה חיובית על צוות המורים והתלמידים שהכין את המשפט, והיה בכך כדי לסייע רבות בגיוס שופטים ועדים ובמתן נופך חגיגי למשפט עצמו.

הערה נוספת מתייחסת לפיתוח יכולת עמידה מול קהל. לא ניתן להפריז בחשיבותו של היבט זה, שהרי כולנו יודעים עד כמה הכריזמה של הדובר משפיעה על מידת ההקשבה לדבריו. ברם, אין פירוש הדבר כי יש לאפשר רק לתלמידים כריזמטיים במיוחד להשתתף במשפט. במקרה שלנו, עבדנו עם כמה תלמידים שלא הפגינו שום כשרון טבעי לעמידה מול קהל, ונדרשה עמם עבודה קשה ואינטנסיבית, אך התוצאות היו נהדרות. דהיינו, ניתן לפתח יכולות של עמידה מול קהל, צריך פשוט לדעת "לשים את האצבע" על הקושי של התלמיד. הרווח הוא העצמה של התלמידים ושיפור ביטחונם העצמי.

   בסך הכל, התהליך בתיכון טשרניחובסקי ענה על הציפיות. כך עולה הן מן המשובים המצוינים של התלמידים שעברו את התהליך והן ממבחן התוצאה, התגובות הנלהבות למשפט עצמו. המשפט המחיש, שניתן ללמוד אזרחות "בדרך אחרת", על אף התפיסה הרווחת של הנושא כמקצוע יבש ומשעמם. הוא הוכיח, כי ישנן דרכים שונות שבהן יכול בית הספר להשלים, ולו במעט, את החסר בלימודי האזרחות. המשפט, כפעילות בלתי שגרתית, עשוי לשמש קרש-קפיצה לדיון ער ורחב בבית הספר על הנושא העומד בבסיסו. כדאי לתעל פוטנציאל זה לסוגיות ציבוריות אקטואליות, ובכך להגביר את מעורבות התלמידים בנעשה סביבם ולשפר את יכולתם להתמודד עם נושאים אקטואליים באופן ביקורתי.

כדאי אם כן לבחור בנושאים הקשורים באופן מובהק במשטר הדמוקרטי, בדילמות שעמן מתמודדת חברה דמוקרטית, וכאלו יש למכביר. לדוגמה, אפשר להעמיד בבסיס המשפט שאלות בעניין המתח בין אופייה היהודי של מדינת ישראל לבין היותה מדינה דמוקרטית: שאלות של דת ומדינה כמו נישואין וגירושין אזרחיים, גיור הלכתי, צביון יהודי בשמירת שבת או באיסור על מכירת חזיר; שאלות לגבי חוק השבות והזכות לאזרחות ישראלית, וכן הלאה. ניתן להתמודד עם סוגיות של מדיניות חברתית-כלכלית או עם שאלות בדבר היחס הראוי לנשים, להומוסקסואלים, לנכים, לקשישים וכדומה. רשימה זו היא כללית ובלתי ממצה, ונועדה רק לסבר את האוזן.

   ההיסטוריה מורה שיציבותם של משטרים דמוקרטיים תלויה, במידה רבה, במידת המחויבות של האזרחים לערכים דמוקרטיים. מחויבות אמיתית מחייבת הפנמה עמוקה של ערכים אלו, וזו תלויה רבות בחינוך. מסיבה זו לא ניתן לכונן דמוקרטיה מהיום למחר, גם אם יתקיימו כל המרכיבים הפורמליים, כמו בחירות. בדומה לכך, אסור אף פעם לשקוט על השמרים ולהזניח את החינוך לדמוקרטיה. באמצעות המשפט המבוים ניתן לקדם את הטיפול ב"עקב אכילס" של כל דמוקרטיה - פיתוח סובלנות ויצירת מחויבות לשמירה על זכויות האדם.

 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
21/11/2018
היום תעלה להצבעה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק ...
8
20/11/2018
הליך הגשת הבקשות למלגת לימודים לשנת הלימודים ...
8
19/11/2018
נוכח החלטת הממשלה שהתקבלה היום בעד קיצוץ רוחבי, ...
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד