הבדלים תהומיים בין הקבוצות
הבדלים תהומיים בין הקבוצות

התפיסה הממלכתית בציבור הדתי היא הגורם המאזן לחולשת האמון שלו במוסדות משפט ובתקשורת. אך היא נסדקת

 

זה 30 שנה אני יושב על התפר בין דתיים וחילוניים, ומנסיוני נדמה לי שקשה לדבר על "הנוער". אמנם יש רבדים חשובים ורציניים המשותפים לכל הנוער, אך אי אפשר להתעלם מההבדלים הנוקבים והעמוקים שיש בין הנוער הדתי והנוער החילוני. ברצוני להתייחס לחלק של הסקר שעוסק בנוער, שם מתגלים הבדלים גדולים בין שתי הקבוצות בשאלות מהותיות.

בחוברת סיכום של הסקר שלפנינו מתבשרים אנו כי שלושת המוסדות שהנוער נותן בהם אמון גדול הם צה"ל, בית המשפט והמשטרה; בנושאים אחרים האמון לא כל כך מזהיר. אולם פילוח לפי דתיות מגלה הבדלים תהומיים בין הקבוצות השונות בנוגע לאמון במוסדות יסודיים של הדמוקרטיה הישראלית. לעומת 58% של החילוניים שמביעים אמון בתקשורת, רק 26% מן הדתיים מביעים אמון בה. בעניין פרקליטות המדינה, לעומת 72% אמון אצל החילוניים, הדתיים עומדים רק ב-51%. בעניין בית המשפט העליון, לעומת אמון מרשים של 89% אצל החילוניים, רק 66% מן הדתיים מביעים אמון במוסד המשפטי המרכזי. אם הייתי מביא את השיעורים אצל החרדים, היתה התמונה קודרת יותר.

הבדלים מובהקים אלו מצביעים על כך שיש לציבור הדתי חוסר אמון עמוק, בעיקר בתקשורת ובמערכת המשפטית. ואסור לזלזל בזה; כשיש הבדלים כל כך מובהקים וחוסר האמון הוא כה עמוק אצל קבוצה מסוימת, יש סכנה שבתנאים מסוימים הדבר יביא לערעור היסודות.

מה שמציל את המצב, לדעתי, למרות הבעייתיות הנ"ל, היא התפיסה היסודית של הממלכתיות אצל הציבור הדתי, שמהווה גורם מאזן חשוב. למשל, בנוגע לאמון במוסד הנשיאותי, אמון הדתיים הוא עומד על 92%, לעומת 66% אצל החילוניים. זהו הבדל אדיר, שלדעתי אין לו קשר לעובדה שכרגע יש נשיא בעל גישה חיובית למסורת; שהרי החרדים הם הרבה יותר קרובים לחילוניים בעניין יחסם לנשיאות. דוגמה נוספת לממלכתיות היא בנוגע לנכונות לומר ש"בוודאי יישארו בארץ": 67% דתיים, לעומת 29% אצל חילוניים. ובנוגע לרמת הגאווה בהיות ישראלים: 82% דתיים לעומת 53% חילוניים.

למרות בעיות מסוימות בביטויים קיצוניים של ממלכתיות, הגובלים בלאומנות, מהווה התפיסה הממלכתית גורם מאזן בציבור הדתי לחולשת האמון שלו במוסדות משפט ובתקשורת. למרות תחושות הכעס של הדתיים על מוסדות אלה, מה ששומר אותם במסגרת החוק היא הנאמנות לממלכתיות. עם זאת, לדעתי ניתן להבחין בסדקים ראשונים בנאמנות זו וצמיחת הסתייגות מהמדינה בציבור ציוני דתי מסוים. אבל אין זה המקום להאריך בכך.

נדמה לי שתוצאות המחקר קוראים לבית המשפט העליון ולתקשורת להיות ערניים יותר לבעיה שיש לציבור הדתי אתם. הניכור מסוכן מאוד. בית המשפט העליון צריך לעשות מאמץ מכוון ויסודי ליצירת דו שיח מעמיק שיבהיר לציבור הדתי, כציבור מיעוט, שהמוסד שעשוי להגן עליהם לטווח הארוך בצורה הטובה ביותר הוא דווקא בית המשפט העליון. גם התקשורת צריכה להתמודד עם אי האמון שיש לכל הציבור בה, ובמיוחד לדתיים. לא ייתכן מצב שהתקשורת דורשת עצמאות מוחלטת, בטענה המוצדקת שתקשורת חופשית היא מאבני היסוד של הדמוקרטיה, ועם זאת תאבד את אמון הציבור, ולא פעם מסיבות מוצדקות. מניסיוני בתחום החינוך, שבו עיקר עיסוקי, אני יכול להעיד שלא היה נושא שבו הייתי מעורב, שהתקשורת דיווחה עליו באופן מהימן ומדויק. ברור שהמשך מצב זה עלול לערער אחד מיסודות הדמוקרטיה.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד