היערכות לניהול שיגרת חירום בגן
היערכות לניהול שיגרת חירום בגן

נקודות למחשבה ולעשייה והזמנה להשתתף בדיון

ד"ר קלודי טל

החירום הפך בחודשים האחרונים לשיגרת חיים במקומותינו. מצב דברים זה מחייב אותנו להקדיש מחשבה להשפעתו על החיים בגן.

עצם הגדרתו של המצב כשיגרת חירום מחייבת אותנו להתייחס להיבטים של שיגרה בעת חירום, כמו גם להיערכות מיוחדת להתמודדות עם מצבי חירום.

ככל שההיערכות שלנו לשעת חירום טובה יותר כך היא מאפשרת לקיים חיי שיגרה סבירים יותר.

מצב החירום הוליד יוזמות התמודדות עם המצב במקומות רבים בארץ.

יוזמות אלו לא פורסמו ברבים. מאמר זה בא לעודד את מי שעוד לא פעל לפעול בצורה מושכלת ויעילה בנושא ההיערכות ובמקביל הוא בא להזמין את ציבור המחנכים,  הפסיכולוגים וכל העוסקים במלאכה לכתוב ל"הד הגן" ולשתף את כולנו בניסיונותיהם.

בעשורים האחרונים עלתה המודעות לכך שהילדים אינם מתפתחים בחלל ריק ושהתפתחותם מושפעת מגורמים סביבתיים שונים ומהאינטראקציות בין גורמים אלה. דהיינו, התפתחותם של הילדים תלויה במידה רבה באינטראקציות שלהם עם הורים, בסביבת הבית, בסביבת השכונה והקהילה שבה הם גדלים, באינטראקציות שלהם עם המחנכים, באינטראקציות בין הילדים, בסביבה הפיזית של הגן וגם באינטראקציות שבין המחנכים לבין ההורים. החשיבה המערכתית צמחה בהשפעת התיאוריה האקולוגית=מערכתית של ברונפנברנר*.

כתוצאה מכך עלו מודלים חינוכיים מערכתיים הרואים בעידוד יוזמות מקומיות, עידוד הקשר עם הקהילה בכלל ושיתוף ההורים בפרט ברכה מרובה למערכת החינוך. יחד עם זאת, מודלים מערכתיים אינם בהכרח מופנמים על=ידי אנשי החינוך בכל מקום ומקום.

פעילות מערכתית מועילה כאמור להתפתחותם התקינה של הילדים בימים של שיגרה אך היא מחויבת המציאות בשעת ההתמודדות עם מצבי חירום ובעיקר בכל מה שקשור להיערכות נאותה לאפשרויות של פגיעה שבהן מעורבים ילדי גן, הוריהם, משפחותיהם או הצוות החינוכי בגן כיחידים או כקהילה.

                                     

* התייחסות לתיאוריה זו ניתן למצוא ב"הד=הגן", תשרי תשס"ב חוברת א' (עמ' 11-6).

המאמר יעסוק בהיערכות התודעתית והמעשית של צוות הגן, בנוסף, ולא במקום הפתרונות המסתמנים של שמירה חמושה בגני=הילדים.

מטרת המאמר היא לעודד את העוסקים במלאכת החינוך ליטול אחריות על תפקודם, ללמוד להפריד בין אחריותם הישירה לבין אחריות של גורמים אחרים. התמודדות אקטיבית עם מצב החירום מועילה נפשית לעוסקים בה מעבר לתועלת המצופה למוסד החינוכי שהם עובדים בו.

לעתים קרובות נשמעות טענות כלפי גורמים ממלכתיים כאלה ואחרים וטענות אלו משמשות כתירוץ לחוסר ההתמודדות של כל גן עם ההכרח להיערך למצב של שיגרת חירום. השאלה שצריכה להישאל היא: מה אנחנו כצוות גן, במבנה פיזי נתון, בישוב נתון, יכולים לעשות על מנת להיערך טוב יותר לאפשרויות של פגיעה בגן מחד ומאידך לקיים שיגרת לימודים הנותנת מענה לצרכים הרגשיים, החברתיים והקוגניטיביים של הילדים?

עיון במקורות תיאורטיים (לדוגמה: קלינגמן, 2000; מילגרום, 2000; איילון ולהד, 2000) ושיחות עם גננות במקומות שונים בארץ הובילו למספר נקודות התייחסות שברצוני לפרט בהמשך.

בעקבות התפיסה המניעתית של קפלן, כל המודלים העוסקים בהתמודדות עם מצבי לחץ מדגישים את הכורח להיערך מראש, לפני שקורה אסון (ראו קלינגמן, 2000). מפקחות, מדריכות, יועצות וכמובן פסיכולוגים בשירות הייעוצי בשיתוף נציגים של פיקוד העורף והעיריות עשויים לעודד, לדרבן ולהדריך את הגננות להיערכות לשעת חירום.

ראוי לציין גם שהמודלים המפרטים התמודדות עם מצבי חירום מציינים מספר שלבים בתהליך זה (קלינגמן, 2000):

א. היערכות לשעת חירום, לפני האירוע.

ב. דרכי פעולה מומלצות בשעת החירום, בשעת הפגיעה.

ג. דרכי פעולה מומלצות מייד אחרי הפגיעה עם מעגלים שונים של נפגעים.

ד. דרכי פעולה אחרי האירוע לצורך עידוד של החלמה ומניעת נסיגה בהסתגלות.

במאמר הנוכחי נעסוק לעומק בשלב ההיערכות ויצירת שיגרת חירום בגן=הילדים. העיסוק האינטנסיבי בשלב ההיערכות נראה לי חשוב משום שהוא די מנוגד לאופי ההתנהלות הישראלי הסולד מתיכנון מראש והיערכות מסודרת לפני ההתרחשות.

להלן מספר מחשבות לגבי היערכות בגן=הילדים:

1. על הגננת לכנס את צוות הגן המורחב (בנוכחות מדריך או בלעדיו) במטרה להתחיל "לגלגל" תיכנון של היערכות מסודרת לסיכונים אפשריים שיכולים לפקוד את אותו הגן. הדיון צריך להתמקד בתסריטים שונים של סיכון  או פגיעה, בדרכי התמודדות עם האפשרויות המועלות, בחלוקת תפקידים בין אנשי הצוות, בגיבוש של דרכי תקשורת ביניהם, בהעלאת שאלות שאותן מבקשים להפנות לגורמים מקצועיים: לפיקוד העורף, לעירייה, לשירות הפסיכולוגי ובחלוקת אחריות בין אנשי הצוות לגבי מילוי המשימות המוסכמות. לדוגמה, מי אחראי כל יום על נשיאת כפתור המצוקה על גופו*, חלוקת אחריות על השגחה מתמדת בתוך הגן ובחצר הן בימי שיגרת חירום והן במקרה של התרעה ממוקדת, אחריות על בדיקת נוכחות מדוקדקת ונשיאת רשימת הילדים הנוכחים באותו יום לכל מקום (לחצר, לטיול או להצגה וכמובן כשכולם נמצאים בתוך הגן).

אחת הנקודות החשובות בכל דיון קשורה למשאבים הקיימים בקהילה, בסביבת הגן, שיכולים לסייע.

הישיבות בין חברות הצוות צריכות להמשיך ולהתקיים בתדירות מוסכמת ובעקביות גם אחרי גיבוש התוכנית.

2. שיתוף הורי הילדים בכל העשייה החינוכית הוא תמיד חשוב ביותר, אך הוא הכרחי בשעת שיגרת חירום. ההורים הם שותפים פוטנציאליים טבעיים הן להגדרת הבעיות של הגן בשעת חירום, הן לתיכנון הפתרונות והן לביצועם. שיתוף ההורים בנוהלי שיגרת החירום בגן הוא הכרחי. בנוסף, חשוב ביותר לעדכן את רשימות הטלפונים, לרבות אפשרויות איתור הורים בכל שעות הפעילות של הגן. ניתן לבקש מההורים להציע עזרה או כל יוזמה שעשויה לתרום להיערכות הגן. יש לשקול כל הצעה ולהעמידה להצבעה של שאר ההורים ושל אנשי הצוות. חשוב לנסות ולגבש הנחיות להורים (הנמסרות להורים במהלך אסיפות ו/או דרך איגרות להורים) כיצד רצוי לנהוג בילדים בימי חופשת הקיץ. חשוב גם לקיים דו=שיח שוטף עם הורי הילדים הכולל דיווח עקבי על התנהגות וקורות הילד בבית ועל התנהגותו בגן.

3. איתור של משאבים בקהילה שעשויים לסייע לגן בשיגרת החירום או במקרה של פגיעה לדוגמה: מיקום המתנ"ס, קופת החולים, איתור פנסיונרים פנויים שמוכנים לעזור, היוועדות עם אנשים שאינם עובדים שעשויים להיות נגישים בשעת הצורך.

4. הפניית שאלות ברורות לעירייה (בכתב ובעל=פה), לפיקוד העורף, למשרד החינוך - האגף הקדם=יסודי (ולשירות הפסיכולוגי=יעוצי) לגבי כל פרט שאיננו ברור לצוות הגן. רצוי לשתף את הצוות ואת ההורים בגיבוש שאלות אלה. על מנת להבטיח תשובה של הגורמים המוסמכים רצוי לבקש גם מההורים לפנות באופן ישיר על מנת לקבל תשובות מוסמכות.

                                     

* כפתור מצוקה -

5. הפניית ילדים המגלים קשיים מיוחדים לשירות הפסיכולוגי=יעוצי על מנת לבדוק את מקורות הקשיים ולטפל בהם (תוך שיתוף ההורים והגן).

6. חשוב להבטיח רענון של ידע ומיומנויות של עזרה ראשונה של כל חברות הצוות; זאת ועוד, יש לבדוק את תקינות ושלמות ערכות העזרה הראשונה הנמצאות בגן.

7. יש לפנות חדרי ביטחון ומקלטים, להפכם למקומות ידידותיים עבור הילדים ולקיים בהם פעילויות שוטפות עם הילדים. במידה ולא קיימים מקלטים או חדרי ביטחון בגנים או שגודלם של חדרים אלו איננו מספיק, יש לבקש הנחיות ברורות מגורמי הביטחון המקומיים כיצד מומלץ לפעול במקרי חירום.

8. יש לערוך בדיקה מדוקדקת של היתרונות של המבנה הפיזי ושל נקודות התורפה שלו בכל הקשור להתמודדות עם איומים שונים. חשוב לבקש הדרכה של אנשי ביטחון בכל הקשור להתמודדות עם נקודות תורפה של המבנים.

9. חשוב לשמור על שיגרה תוך התאמתה לצורכי הילדים: על הילדים לדעת מה תוכניות העבודה וחשוב לשמור עליהן. יחד עם זאת, יש לשקול היטב את הנושאים הנלמדים ואת שילובם במערכת וטיפול בנושאים אלה הלוקח בחשבון את רגישויות הילדים (לדוגמה, מחשבה רבה יש להקדיש לטיפול בלמידת נושאים כגון יום השואה עם ילדים צעירים, ולגלות רגישות לגבי יום המשפחה כשהשכול הופך לחלק כל כך שכיח בחיי הילדים בארץ.).

אין סיבה מיוחדת לא לעסוק בנושאים שקשורים לעונות השנה, לחגים או כל דבר אחר המתקשר עם שיגרת החיים בגן.

רצוי לאפשר עיסוק מרובה במשחק סוציו=דרמטי ובפעילות של יצירה המאפשרים הבעה ועיבוד של חרדות. נצפה להבעה מרובה של תוקפנות בדרך סימבולית (במשחקיהם החופשיים של הילדים). נאפשר ביטויים סימבוליים ומעודנים של תוקפנות ובמקביל חשוב להדביר באופן עקבי ותקיף כל תוקפנות פיזית של הילדים כנגד אנשים.

חשוב ביותר לערוך תרגול תכוף המתמקד בהיענות מיידית ומסודרת לקריאה מוסכמת של הגננת: לדוגמה, איסוף מהיר וריצות מהחצר לגן ומהגן לחצר תוך וידוא שכל הילדים משתפים פעולה (על הקריאות האלה להיות מוסכמות). לדוגמה, ברגע שהגננת מצלצלת בפעמון או שורקת, על הילדים להיאסף ליד כניסת הגן ולהיכנס פנימה בזוגות; כשהגננת שורקת בתוך הגן, על כל ילד לזחול מהר מתחת לכיסא שלו.

 

עקרונות עבודה עם ילדים במצבי לחץ

מילגרום (2000) במאמר1 רב=ערך, מעודכן ובהיר, מתייחס להתנהגות האופיינית של ילדים במצבי לחץ, לגורמים תוך=אישיים ובין=אישיים המשפיעים על אופן התמודדותם והוא מפרט גם מאפיינים מועילים של תקשורת עם ילדים במצבי לחץ.

להלן נציג סקירה של חלק ממאמרו ובעקבותיה ננסה להסיק כמה מסקנות אופרטיביות לגבי אורחות טיפול רצויים עם ילדים בגיל הגן.

מאפיינים התפתחותיים וחברתיים של ילדים במצבי לחץ

ילדים צעירים מודעים פחות מהמבוגרים לסיכונים ולנזק הגלומים במצבי הלחץ כמו גם לאופציות ההתמודדות הפתוחות בפניהם. כתוצאה מכך מידת הנזק הנשקפת לילד מהפגיעה של גורם הלחץ עשויה להיות קטנה או גדולה יותר משל המבוגר - הכל בהתאם לסוג הגורם המלחיץ (מילגרום, 2000).

מילגרום מציין עוד כי סממנים גופניים (כגון שינוי בהרגלי אכילה או שינה, כאבי בטן), משחק כפייתי משחזר (הילד משחק שוב ושוב התרחשות של פיגוע שבו השתתף באופן ישיר או באופן פסיכולוגי בעקבות צפייה בטלוויזיה), חרדת פרידה ונסיגה התפתחותית (לדוגמה הילד חוזר למוצץ או חוזר להרטיב) נפוצים יותר בקרב ילדים לפני גיל בית=ספר.

מלבד המאפיינים ההתפתחותיים המשפיעים על אופן ההתמודדות עם מצבי לחץ, מילגרום מציין גם מקורות תוך=אישיים ובין=אישיים המשפיעים על ההבדלים בין הילדים בשעת ההתמודדות עם מצבי לחץ.

עם הגורמים התוך=אישיים או המשאבים האישיים של הילד שעשויים להקל על ההתמודדות עם מצבי לחץ נמנים גם: הערכה עצמית גבוהה, חוסן נפשי, אסטרטגיות וכישורי התמודדות קוגניטיביים והתנהגותיים, כישורי ויסות עצמי ויעילות עצמית המבוססת על ציפיות להצלחה.

זאת ועוד, ילדים שונים באופי הקשרים הבין=אישיים שהם יוצרים עם מבוגרים ועם ילדים אחרים בכמה מובנים. מילגרום מציין שהילדים שונים בבחירת המצבים, המשחקים והחברים; באופן שבו הם מפרשים, חווים ומגיבים למצבים ולאנשים; בתגובות שהם מעוררים אצל אנשים משמעותיים - גננות וילדים אחרים: ישנם ילדים המיטיבים לגייס אהדה ותמיכה לעומת אחרים שמיטיבים לגייס דחייה וכעס.

                                               

1 בסוף המאמר מצוין הספר שבו מופיע המאמר של מילגרום. בנוסף, ניתן להוריד אותו מאתר האינטרנט של משרד החינוך/שפ"י/ חדר קריאה/התמודדות עם מצבי לחץ.

מקור נוסף של שוני בין הילדים קשור למערכות התמיכה החברתיות והקהילתיות שבתוכן הם מתפתחים. עם מערכות התמיכה החברתיות=קהילתיות אפשר למנות: מידת היציבות של המשפחה, האווירה הקהילתית בישוב, מידת ההיערכות הפורמלית של המוסדות החינוכיים ושל הקהילה בפרט להתמודדות עם מצבי חירום.

מאפייני הסיוע לילדים כחלק מההתמודדות עם מצבי חירום

מילגרום מפרט את המטרות המרכזיות שהתמיכה החברתית משרתת עבור ילדים בהתמודדות עם מצבי לחץ:

1. לעזור לילדים להגדיר, להבין ולהתמודד עם מצבי חיים מלחיצים (הדרכה, עצה חכמה).

2. להעביר לילדים בתקופות קשות את המסר שמעריכים אותם על ערכם האישי העצמי.

3. לאפשר בילוי זמן עם ילדים אחרים בזמנים קשים, לספק להם תחושה של ברית אמינה.

4. לתת לילדים סיוע אינסטרומנטלי כדי לפתור את הבעיה העומדת לפניהם (לדוגמה, להתמודד עם צפירה).

בעבר סברו שזמינות של אנשים תומכים מספקת; היום מושם דגש על התאמה אופטימלית של הסיוע למאפייני הילד, לסוג האירוע המלחיץ, לתזמון העזרה: מעין התאמה של מפתח למנעול (מילגרום, 2000).

זאת ועוד, הועתק הדגש מפעולותיהם של התומכים למען ילדים לפעולותיהם של הילדים עצמם, כדי לגייס ולשמר את סוגי התמיכה המסוימים הרצויים לכל ילד בכל נקודת זמן בתהליך ההתמודדות.

ילדים המקבלים סיוע עורכים סריקה ובחירה סדרתיות: הם מפעילים מידה מסוימת של שליטה על התמיכה שהם מקבלים (מקבלים סוג מסוים ודוחים סוג אחר של עזרה) (מילגרום, 2000).

מילגרום מציין גם גורם חוסן משמעותי שנמצא אצל ילדים מקהילות עניות אשר הצליחו באופן מרשים: ילדים שלהם היכולת לחפש, למשוך ולשמר תמיכה חברתית מצד בני גילם ומצד מבוגרים בתוך הסביבה שלהם ומחוצה לה.

יש לזכור גם שכל משפחה, קהילה, קבוצה אתנית או לאומית, מפיצה נורמות מתאימות על=פי גיל ועל=פי מין - לגבי הציפיות מילדים ומה יש להעניק להם. גננת צריכה ללמוד על הנורמות התרבותיות הייחודיות של חברות הצוות ושל הורי הילדים בגנה בכל הקשור לציפיות מילדים ובהגדרת דרכי סיוע ותמיכה.

על מנת להתאים את התייחסויותינו באופן אופטימלי לצרכים של הילדים (להתאים לכל מנעול את המפתח ההולם, כדברי מילגרום) עלינו לערוך מעקב שיטתי אחר התפקוד האופייני והפחות שיגרתי של כל אחד ואחד מילדי הגן. בנוסף לכך, חשוב לגייס את הכוחות האקטיביים של הילד בכל דבר ועניין, לעודד אוטונומיה והתמודדות אקטיבית עם מצבים.

מאפייני התנהגות הגננת

1. להקשיב לילדים הקשבה אקטיבית (לשאלות הישירות שהם מעלים). לתת תשובות אמינות וענייניות, לאתר ילדים עם קשיים מיוחדים (אבות במילואים, התנסות טראומטית שלו או של בני המשפחה), להבין את הקשיים ולבקש יעוץ והדרכה משפ"י לגבי ילדים אלה.

2. לאפשר ולעודד משחק סוציו=דרמטי, המחזות וכל פעילות יצירתית אקספרסיבית אחרת. להקשיב בעניין לילדים המספרים על יצירותיהם ולהיזהר לא לבלום את שטף מחשבותיהם מצד אחד ולא "להכניס להם לפה או לראש" רעיונות שלנו שלא הנחו אותם באמת בפעילותם היצירתית, מצד שני.

3. לבקש מהילדים הצעות לקריאת ספרים וטיפול בנושאי לימוד. לימוד שמתמקד בנושאים שמועלים על=ידי הילדים מבטיח הקשבה ולמידה ומאפשר לנו הצצה לתחומי העניין ונושאים שהילדים מודאגים מהם.

4. לאתר קשיים רגשיים (חרדות) ואמיתיים שהילדים מתמודדים אתם (אבא במילואים או אמא משרתת במשטרה והדאגה לשלומם) ולעזור בהתמודדות עמם (לאפשר קשר טלפוני עם ההורה, לסייע לילד לכתוב מכתב להורה וכו').

5. לתת חיזוקים על התמודדות אקטיבית עם קשיים ולעודד אותם לא להתייאש ולנסות שוב ושוב כדי להצליח.

6. לעודד חברויות קבועות, שוויוניות, בין הילדים בגן ולשתף את ההורים בצורך לאפשר מפגשים קבועים עם חברים גם בשעות אחר=הצהריים.

7. להציע לילדים מידע אמין לגבי המתרחש.

8. להפגין ביטחון במעשינו, להראות לילדים שאנחנו שם בשבילם, לא חשוב מה יקרה.

9. לא לחשוף את הילדים בשעות השהות בגן לשמיעה בלתי מבוקרת של חדשות שמספקת את הצרכים של הצוות החינוכי.

10. לקיים שיגרת לימודים בגן.

11. לתרגל עם הילדים בשעת רגיעה תרחישים של כניסה מהירה לגן מתוך החצר, זחילה מתחת לכיסאות, היצמדות לקיר הפנימי של הגן או כל תרחיש אחר שנראה אפשרי.

12. להרגיל את הילדים לשמיעה של צפירות בעוצמות שונות ומה עושים בשעת צפירה (על=ידי שימוש בצפירה מוקלטת). עיסוק מעין זה חשוב ביותר עם ילדים צעירים, לפעמים גם כדי שיתרגלו לצפירות יום השואה או יום הזיכרון.

לסיכום, מאמר זה בא לעודד את הגננות לנקוט עמדה אקטיבית תוך נטילת אחריות אישית בכל הקשור להיערכות הגן לשיגרת חירום. תנאים הכרחיים לתפקוד תקין במצב זה, הם עבודת צוות, שיתוף הורים ושיתוף פעולה הדוק עם גורמי ביטחון וגורמים טיפוליים ואחרים בקהילה. ההמלצות והרעיונות המופיעים במאמר נאספו וגובשו אגב קריאת מאמרים ומשיחות עם גננות ואנשי חינוך אחרים. לכן, אין כל מניעה שכל אחת מהקוראות תוסיף את רעיונותיה והמלצותיה לשיפור מצב ההיערכות בגנים. העיקר הוא להתנער ולהתגייס לחשיבה ולעשייה.

נספח

להלן שאלון המתמקד בתפקוד שלנו, של הילדים ושל הגן במצבי חירום. שאלון זה עשוי לסייע לנו למקד קשיים ומשאבים. ניתן להשתמש בו בישיבה עם חברות הצוות. כמו כן, ניתן להכניס בו שינויים ככל שנדרש.

התמודדות עם מצבי חירום בגן=הילדים

1. מהם גילאי הילדים עמם את עובדת?

2. באיזה איזור נמצא הגן/בית=הספר שבו את עובדת?

3. תארי (ככל הידוע לך) את טיב ההתנסות של הילדים בגנך/בבית=הספר שלך עם ידיעות על אירועי טרור.

4. צייני שאלות, התייחסויות, התנהגויות שונות (בעת משחק סוציו=דרמטי או במצבים אחרים) וציורים המבטאים, לדעתך, התייחסות של ילדים עם המצב הביטחוני המתוח.

5. צייני שאלות והתייחסויות העולות מחברות צוות המתמקדות בהתמודדות עם מצב הטרור השורר במדינה בתקופה האחרונה.

6. צייני שאלות או התייחסויות של הורים המתמקדות בהתמודדות עם מצב הטרור השורר במדינה בתקופה האחרונה.

7. מהי, לדעתך, היערכות טובה של גן=ילדים עם מצב ביטחוני מתוח?

8. מהן הפעולות שבהן נקטת (או שננקטו) בגן שלך בכל הקשור להתמודדות עם המצב הביטחוני המתוח?

9. מהן הפעולות הנוספות שלדעתך רצוי לנקוט בהן במסגרת החינוך כחלק מהמאמץ להתמודד עם טרור?

10. איזה פעולות רצוי לעשות לתיאום עבודת הצוות בנושא ההתמודדות עם המצב הביטחוני המתוח?

11. איזה פעולות רצוי לעשות לתיאום עם ההורים בנושא ההתמודדות עם המצב הביטחוני המתוח?

12. איזה פעולות רצוי לעשות עם הילדים לצורך ההתמודדות עם המצב הביטחוני המתוח?

13. מאיזה פעולות רצוי להימנע בניסיון להתמודד היטב עם המצב הביטחוני המתוח?

ביבליוגרפיה

איילון, ע' ולהד, מ' (2000). חיים על הגבול 2000. אח.

הנחיות למצב חירום, מס' 6, כסלו תשס"א-דצמבר 2000, משרד החינוך, המינהל הפדגוגי, האגף לחינוך קדם=יסודי.

מילגרום, נ' (2000). ילדים במצבי לחץ. בתוך קלינגמן, רביב ושטיין (עורכים), ילדים  במצבי חירום ולחץ, משרד החינוך, שפ"י.

קלינגמן, א' (2000). התערבות מערכתית מונעת בעת אסון וטראומה. בתוך קלינגמן, רביב ושטיין (עורכים), ילדים במצבי חירום ולחץ, משרד החינוך, שפ"י.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד