לדודו יש דינוזאור
לדודו יש דינוזאור

ירדנה הדס

על "הדינוזאור של דודו", כתבה רחלי פְלַיישׁוֹן, איירה: טלי קריבולט. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

הדינוזאור, חיית הקדומים הענקית שהציתה דמיונם של יוצרים וחוקרים, מגיע מדי פעם גם אל תחומה המיוחד של הספרות לגיל הרך.

רחלי פליישון מזכה אותנו בסיפורון נחמד, העוֹנֶה גם לצרכיו של ילד קטן ובוֹדד בשכונתו וגם לסקרנות שהוא חש כל=אימת שאחת מחייתו=קֶדֶם מופיעה על סמך=הטלוויזיה.

יִיחודוֹ של "הדינוזאור של דודו" אינו בכך, שהוא "דמיוֹנִי", אלא דווקא בזה שהבדיה צומחת מאֵלֶיהָ וגדֵלָה באֹרַח טבעי:

דודו, שאינו יכול עוד לשאת את התעלמותם של ילדי השכונה (הגדולים ממנו) צועק פתאֹם:

"מחר אבא שלי יביא לי...

איגוּאַנה"...

והילדים הגדולים מגיבים בהתעניינות ובחיוב.

הם, הקהל של דודו, מדברים בשלושה קולות (כי הם שלושה). נועה, המזדהה על נקלה עם שֹמחתוֹ ומגיבה מתוך תחושת שיתוף. שירי היפה, המכריזה על זכות=ראשונים שלה ללטף את הלטאה ורביב, המעשי, המבטל את העניין מלכתחילה.

שלֹשֶת הילדים, המייצגים שלושה טיפוסי=יסוד, הם החברים היחידים שדודו יכול לפגוש אחר=הצהרים. "סיפורי חיות המחמד" שלו, ה"מתחלפות" מִדֵי יום, נובעים מן הרצון להתקבל לחבורה ששלושת מרכִּיבֶיהָ מייצגים, כאמור, שלושה טיפוסי ילדים: נועה היא הילדה המזדהה, נדיבת הלב; שירי עסוקה ביופיָה ובשערה הארוֹך ועומדת על זכות=הראשונים שלה לגבי כל הנאה מזדמנת (ליטוף האיגואנה, זכות=ראשונים ברכיבה על החמור, האכלת=הַפִּיל בעמידה על קצות אצבעותיה כבַלֶרִינה וכו'); ורביב הוא הריאליסט שבחבורה. הוא מגדיר נכונה את החיות, מקניט מעט את דודו על חלומותיו ועל חַיוֹתָיו - אך מתגלה בדאגתוֹ לשממית הקטנה (בעל=החיים שדודוּ מְסַפֵּק לחבריו החדשים בסופו של דבר): '"אני אביא לדינוזאור הקטן בית גדול יותר" - אמר רביב בשקט'.

בסופו של דבר, התמדתוֹ של דודו באה על שְֹכָרָה: הוא "יוכַל לגדל את הדינוזאור שלו יחד עם רביב, נועה ושירי היפה".

נשים לב לסדר הופעתם של שלושת הילדים הגדולים בראשית הַסִיפור - ובְסִיוּמוֹ.

לאחר השמעה חוזרת של הסיפור, נוכל גם לפַתֵח שיחה על עניין זה.

מִבְחַר החיות, שדודו מציע לחבריו, הוא מעניין לכשעצמו: איגואַנה - תוּכִּי - חמוֹר - פִּיל - דינוזאור - שְֹמָמִית. בעלי=החיים הבדויים "הולכים וגְדֵלִים" לנגד עינינו. השממית, המופיעה סוף=סוף, היא הקרובה ביותר לאיגואַנה, ש"פתחה את הרשימה".

כשדודו מביא אותה אל החבורה, הוא מתקבל - ואף השְֹממית מתקבלת.

הילדים ייטיבו להסביר מדוע מסתיים הסיפור כך.

- - -

טלי קריבולט מזכה אותנו בציורים יפים, אמינים ועקביים. אנו "מכירים" כל אחד מן הילדים.

נוכל לשוחח עם הילדים על כל אחד מהם. אף עניין הדמיון העשיר של דודו הוא נושא לשיחה.

כדי לאַבְחֵן אם אמנם הפנימו הילדים את הסיפור, כדאי לשאול אותם מדוע מסתיים הסיפור במשפט "דודו היה מאושר מאד שיוכל לגדל את הדינוזאור שלו יחד עם רביב, נועה ושירי היפה".

הקשר הביולוגי בין הדינוזאור הקדום והשממית עשוי לעניין את הילדים. עיקר ההדגש, על כל פנים, הוא באֹשֶר שתחושת השייכות גורמת לילד. תהליך החִבְרוּת הוא ציר אַחֵר, לשיחה נוספת.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד