פרה פרה
פרה פרה

במשך השנים הסתכל אגרון-מוכיח מפעם לפעם בעצם, בלי לגעת בה, בלי לפצפץ בניילון שעוטף אותה שום פצפוץ נוסף. שהדורות הבאים ישברו את הראש, אמר לעצמו. צודק פרופסור מתומני, צודק ראש העיר, צודקים כולם. מספיק לתל אביבי הנוכחי אותו מלל שטוח של מייסד העיר: כאן תקום העיר העברית הראשונה

ביום חמישי אחד בקיץ אירעה תקלה, אחת מני רבות, בצנרת המים בביתה של הגברת צ', וכל ביתה הוצף בניקוז של שכניה. בשבעים דקות רצופות ספגה דירתה של צ', המצויה בקומה ראשונה, באחד מרבי הקומות שברחוב ישעיהו, במקום שלפנים שכן בית המטבחיים התל אביבי הראשון, את כל התוצרת המטאבולית של השכנים מעליה.

צ' התמלאה חמה, פתחה את כל החלונות בביתה, כדי שתיכנס רוח חדשה, וגם כדי שעוברי האורח יהיו שותפים למצוקתה, ובמקביל החלה להרים חפצים ורהיטים יקרי ערך.

הצחנה שנדפה מביתה של צ' הפתיעה בחריפותה את האזור כולו, והתפשטה עם כיוון הרוח לעבר השכונות הצפוניות יותר של העיר הגדולה, והגיעה עד לנחיריה של כותבת שורות אלה, שהיתה עסוקה במטפיזיקה, דת וספרות. משהשגיחה האחרונה בריח, התמלאה חשש גדול המורכב מחששות קטנים יותר. ראשית חששה שהצנרת של הבניין שבו היא גרה נפגעה, ושעליה המבול.

אחרי שווידאה אצל כל שכניה שהתקלה איננה בקרבת מקום, התחיל לקנן בקרבה חשש אחר. היא פחדה שמא כל הצנרת של העיר היקרה הזאת, תל אביב, התפוצצה. היא חששה שהביוב של העיר העברית הראשונה זורם ברחובות כמו בעולם השלישי, ולאחר מכן אף נתקפה פחד שמא היא עצמה נמצאת בעולם השלישי, אף כי לא עלתה על שום צ'רטר לעולם השלישי.

בעוד זאת מארגנת את מחשבותיה, צלצלה צ' מאה ושש. צ' היתה משוכנעת, במאת האחוזים, ששוב נתקעה לה בצנרת עצם של בקר, שארית מאותם ימים שברחוב הנביא ישעיהו שכן בית מטבחיים.

כותבת שורות אלה עשתה את שנות חייה הראשונות קרוב מאוד לאותו בית מטבחיים והיא זוכרת היטב מה היה אז, וכיוון שכך אין לפקפק באמיתות זכרונותיה. זוכרת היא למשל שבלילות היתה שומעת את הפעיות של הפרות. זוכרת היא שהמווווו שלהן היה הופך לממממה, באיזה שלב מתקדם יותר של השחיטה. זוכרת היא שכל המי מוווו ממהההה היה משתלב לה עם כל החלומות. כשצפתה שנים אחר כך, בתור סטודנטית לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בסרט "דם הבהמות", חשה הזדהות גדולה עם היוצר וחשבה שהיא עצמה היוותה ליוצרי הסרט מקור השראה, אף כי הסרט צולם והופק לפני שנולדה, בשחור לבן, ועניינו אנלוגיה מקאברית לפשעים חמורים ומעשי רשע שעשו פועלי אוון בזמן מלחמת העולם השנייה.

אנשי מאה ושש הגיעו אל דירתה ההולכת ומוצפת של צ'. גם כותבת שורות אלה הביאה עצמה למקום, באמצעות הריח, כמתחקה על המשכיות פורענויותיו של בית המטבחיים. אנשי מאה ושש, בעזרת מכשירים מתוחכמים, גלאי הפרעות זרימה בצנרת שעובדים באמצעות מחשב המחובר באופן ישיר למחשב אחר ביחידה המרכזית לניקוז, הממוקמת במרתף של בניין העירייה - שלפו מתוך הצנרת של צ' עצם.

אורכה של העצם, לאחר שניקו אותה, הגיע לכשלושים סנטימטרים, והיא נשלחה לבדיקה שגרתית במכון הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, בהמלצתה של צ', אשר חשדה שהעצם איננה כלל וכלל עצם של בקר, אך לא ידעה לומר של מה העצם, כיוון שהיתה רק מורה בעממי.

העצם הובאה למכון הזואולוגי על ידי כותבת שורות אלה, בתואנה שממילא המכון הזואולוגי נמצא בדרך לביתה. צ' מצידה הביאה לביתה חברת ניקוי שעשתה עבודה מצוינת ואף הצליחה להציל כמה מהשטיחים הכורדיים בני שלוש מאות השנים.

                                         *

לכאורה נסתם הגולל על העניין, אולם לא כך הוא. דוקטור אליזבט הנדל, מהמכון הזואולוגי, גילתה מהר מאוד שהעצם איננה אלא עצם של אדם. ולא עלינו, גם כמתים להפריע כך לחיים. דוקטור הנדל שהיתה עסוקה רובה ככולה במחקר על התרבותם המדאיגה לדעתה של העורבים מעל תל אביב העכשווית, חיפשה דרכים שונות ומשונות לדלל אוכלוסייה זו של בעלי כנף. דוקטור הנדל לא ידעה להעריך ממתי העצם, ונבצר ממנה להתעמק בסוגיית הגיל של הממצא.

כיוון שכך, נשלחה העצם, עטופה בניילון עם עיגולים מנופחים, שניתן לפצפצם בשעות שאין יותר מה לעשות, להערכה ולזיהוי במכון הפתולוגי באבו כביר. גם שם לא הצליחו לזהותה כשייכת לאחד מאותם נעדרים נצחיים שצברה לה המדינה מאז הקמתה. יתירה מזו, פרופסור יהודה היס בכבודו ובעצמו שלח אותה, שוב כשהיא עטופה באותו ניילון עם עיגולים שניתן לפצפצם, והוא עצמו פצפץ כמה, בחזרה לפקולטה לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. פרופסור היס הוסיף מכתב שבו כתב שהוא סבור שהעצם הזאת איננה כלל וכלל מאלף השנים האחרונות, אך כיוון שאינו בקיא וידיו עמוסות עבודה, אין הוא יכול להתעמק יותר מזאת.

בפקולטה לארכיאולוגיה הוטל על דוקטורנט אחד, יאיר אגרון-מוכיח במקור מהיישוב הדרומי פעמי תש"ז, כיום גר באשתורי הפרחי לשערך את תקופתה של העצם. אגרון-מוכיח ישב על המדוכה כשהוא משתמש בכל העזרים שמספקת הפקולטה לצורכי זיהוי תקופתיים, והגיע למסקנה שלא יהיה זה בלתי סביר לטעון, שהעצם שייכת לאשה בת עשרים ושש מתקופת מרנפתח - אותו פרעה שהסתובב בארץ במאה השלוש עשרה לפני ספירת הנוצרים.

אגרון-מוכיח הראה את הממצאים שלו למדריכו, מושא הערצתו, פרופסור משה מתומני, המומחה הכי גדול בארץ לשלהי תקופת הברונזה. מתומני עסק באותם ימים בעיון מחדש בתוצאות החפירות הארכיאולוגיות שנעשו בארץ בשנות העשרים של המאה הקודמת על ידי סיר ויליאם פאראג', שחקר את מבואותיה הצפוניים של העיר אשדוד.

לפיכך לא היה למתומני פנאי וגם חשק, למען האמת, לחקור את העצם הבודדת הזאת, ואמר לאגרון-מוכיח שהוא יתעמק באותה עצם רק לאחר שיסיים את הנבירה במסקנותיו של החוקר האנגלי פאראג'.

"פרה פרה", אמר מתומני.

אגרון-מוכיח נעלב ואמר:

"לא מרגש אותך לחשוב שמתחת לתל אביב החדשה שוכנת תל אביב עתיקה?"

"לא", אענה מתומני. "ממש לא".

פרופסור מתומני ידע שתל אביב מתבססת על היותה לא עתיקה, פתוחה לשינויים, עם ארכיטקטורה שמצפצפת על שיני הזמן והלימות הטבע, ועם כל האתיקה והאינטגריטי שלו ידע האיש, יליד הכרם, שהמסר החבוי של העיר הגדולה בישראל הנו דינמיות גמישות והתחדשות מתמדת, ופניהם של אזרחיה הוא קדימה בלבד, בניגוד למשל לתושבי ירושלים שלא יודעים כבר לאן להסתכל.

פרופסור מתומני ידע שאם קיים מתחת לעיר אב-טיפוס של תל אביבי קדום, מוטב להצניע זאת, שכן התל אביבי העכשווי, זהותו נשענת על היותו הראשון או מקסימום השני שכבש פיסת ארץ זו.

                                         *

ואולם הדוקטורנט הצעיר ומלא המרץ לא ויתר.  הוא נסע ללשכת ראש העיר עם העצם, עטופה באותו ניילון מפוצפץ למחצה על ידי כמעט כל מי שנגע בו, וביקש לעניין אותו בממצא שהתגלה דרך אגב בצנרת של אזרחית אחת.

אגרון-מוכיח ביקש מראש העיר מימון החפירות סביב אותו שטח שלפנים היה בו בית המטבחיים והחליט בהבזק של תובנה רגעית וחולפת, לעשות את הדוקטורט שלו על פיסת שטח זאת, כלומר, על מה שמתחת לפיסת שטח זו.

ראש העיר הביע התעניינות בממצא, המשיך ופצפץ עוד כמה עיגולים שקודמיו לא פצפצו, ואמר לאורחו שהוא יחשוב על זה בשישי שבת.

עברו כמה שישי שבתות. אגרון-מוכיח ניסה לתפוס את ראש העיר בלשכתו, בביתו, במכוניתו. אך לשווא. תמיד משיבון או מענה אנושי אמר לו שראש העיר יחזור אליו עם תשובה בסוף השבוע הזה תחילת שבוע הבא. אחרי שבועות ארוכים של דחייה אינסופית, מייבשת, התייבש אגרון-מוכיח בעצמו, והניח את העצם עם הניילון שלה על ארון מרפסת השירות של ביתו.

במשך השנים הסתכל אגרון-מוכיח מפעם לפעם בעצם, בלי לגעת בה, בלי לפצפץ בניילון שעוטף אותה שום פצפוץ נוסף. שהדורות הבאים ישברו את הראש, אמר לעצמו. צודק פרופסור מתומני, צודק ראש העיר, צודקים כולם. מספיק לתל אביבי הנוכחי אותו מלל שטוח של מייסד העיר: כאן תקום העיר העברית הראשונה. הם לא צריכים יותר.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד