החיזור
החיזור

 

סיפור אהבה חברוני * פרק מספר בכתובים

 

סיפור הנישואין של בת הרב גולדמן האשכנזי עם הכהן המקובל הספרדי, שימש נושא שבו רבו הדיבורים בחצר-היהודים החברונים. הוא אמנם סיפור מרשים. כה נפלא עד שסבא ברוך די-מדינה מצא לכלתו האשכנזייה שם חיבה וקרא לה לא פחות ולא יותר, טולדנה היהודייה. וכי לא מצא שם אחר לשרה גולדן האשכנזייה אלא טולדנה הספרדייה? הה, היו ימים בהם רגשה הקהילה הספרדית החברונית בגלל חיזוריו הגלויים והחריגים של מלכישוע  בן-הכהנים אחרי בת הרב גולדן. סבא ברוך די-מדינה, גם הוא היה בין המתרגשים, אך באופן שונה לגמרי. כנגד כל המשתוממים וכל המתלחשים וכל העוסקים בגינויים, העמיד סבא ברוך החכם את רצונו שלו. הוא רצה לראות את הנערה האשכנזייה ככלה לבנו-יחידו. מלכישוע היה אז בן עשרים ושלוש, הבחור הנאה בכל בחורי חברון ולא הביע כל רצון לשאת אשה ולהקים משפחה. כל השוכנים בחצר-היהודים החברונים הרימו ידיים והשפילו ראש והתייאשו לחלוטין. ובת הרב גולדן, שנותיה היו בסך הכל חמש-עשרה שנה. נערה קטנה שהיתה רחוקה מכל שיקול שדכני ספרדי ודווקא היא היתה הקרובה בבנות לשיקוליו של הבחור מלכישוע די-מדינה. ומה אמר על כך סבא ברוך די-מדינה? הוא שמח וקבע שהנערה אכן בשלה לחופה ויש בכוחה לרסן את בנו על כל פראותו. אוי לו למלכישוע הבחור! הוא היה דוהר על גב סוסו בגבעות החברוניות ושוצף דרך הסמטאות ומותח שרירים וכתפיים וחזה ומרעים קולו ומפגין ברבים את איתנותו ואת יופיו. סבא ברוך היה סבור שאין חתן מתאים לנערה שרה גולדן הצעירה והנאה והטובה, מבנו הפרוע. וכמובן, סבא גם סבור היה שאין כלה מתאימה לבנו המרשים מבת הרב הכשרה שכבודה פנימה. בא סבא ברוך אצל בנו יחידו ואמר לו: "בעניין הנערה אל תהיה בטלן כטבעך להיות".

אין לומר שהבחור מלכישוע התבטל אצל הנערה שרה, הוא עבד את הקטנה בכל המסירות ובמלוא החריצות. עמד תחת חלונה והיה פורט על העוד ושר לה במלוא ההתלהבות רומנסרות ספרדיות ולא מש מתחת חלונה. הרב והרבנית גולדן הגיפו את החלונות ואפילו גוללו עליהם את הווילונות ונעלו את שער הבית נעילה גמורה. שרה הקטנה נעלמה מאחורי וילון ולא נראתה עוד, נעלמה כלא היתה. כלאו אותה בחדרה. אין לבוא אל ההורים המודאגים בקובלנה על הכליאה. לא ולא! הרב והרבנית החסידים-הצדיקים ביקשו לבתם תלמיד חכם שכל המשפחה וכל הקהל הקדוש יהיו משתבחים ומתפארים בו, ומודיעים שבחו ברבים. וכי ניתן היה להשתבח בבן הכהן הספרדי? הניתן להתפאר בו ולהודיע שבחו ברבים? ניתן ולא ניתן. מלכישוע לא נחשב דווקא תלמיד חכם על אף ששמו הלך לפניו כבחור חכם. הוא לא היה בין המתמידים לעיין בכתבי הקודש ואת רוב שעותיו לא עשה בבית המדרש אלא על גב של סוס. אמנם, אין לומר שלא נכנס לבית המדרש, ולא למד מידי פעם דף גמרא ואפילו ברצינות רבה. הוא נכנס גם נכנס ולמד גם למד. אלא ששעותיו בבית המדרש נמשכו פחות משעותיו בהתרוצצות בין הגבעות החברוניות. הרב והרבנית גולדן לא ביקשו לעצמם חתן שבילה את רוב הזמן על גב של סוס, ועוד פחות התרצו הצדיקים לבחור שמזמר ומנגן תחת החלונות.

*

אוי, כיצד נפלה עליהם הצרה הזאת? ביתו של הרב גולדמן לא עמד בחצר-היהודים החברונים, הוא היה מופרש ממשכנות היהודים הספרדים, בית אשר נישא בקצה שביל על ראש גבעה מנמיכה אשר השקיפה על הקסבה הערבית, בית קטן שהיה מתבודד כעומד מנגד. בטרם הגיע מלכישוע די-מדינה ממחוז חצרו-ממלכתו ופרץ אל בית הרב, היתה הנערה שרה הזמיר על הגבעה. היא שרה בכל שעה בה ערכה סדרים בחדרים והחלונות היו פתוחים. קולה הנפלא נשמע גם בחצר-היהודים הספרדים, מלכישוע זקף אוזניו לשירתה של הנערה שרה, ולא את האוזניים בלבד זקף, אלא גם את הלב וכל הנשמה. השירה של שרה הקטנה באה ברמ"ח איבריו וצליליה עליו וכל עצמותיו אמרו את שמה, הנערה נעימת הזמירות הצלילה את הבוקר החברוני ומלכישוע נתקף בה וחלה אנושות בקדחת הנערה שרה. וכמובן, הנערה היתה בת ישראל חסודה, ולא הראתה פניה בחלון פתוח וקולה הנהדר יצא אל הרבים ללא קלסתר פנים. ומי צריך פנים כאשר יש צלילים? בן-הכהן לא שאל לפנים והסתפק בשירים. הרב והרבנית אסרו על בתם לשיר בקול רם. חסל סדר זמיר של הגבעה. החלונות המוגפים היו שתוקים ומשותקים, החסידים הצדיקים אטמו ביתם לזמר ולניגון. אך, מה ניתן לעשות כנגד בחור כמו מלכישוע? הוא השיג בכל עת, תמיד, כל שביקש להשיג. צליליו צמחו כמו הסרפד המתפרע השורף בשדה הבית הבודד של הרב גולדן. מיתריו הלהיטו את הכתלים, ומה יש לספר על לבה של הנערה שרה? להט פניה היה מעיד על השרפה שבלבה. כן וכן, את השער נעלו ואת החלונות אטמו אך את הנשמה של הנערה לא הצליחו לכלוא. לב רוגש לא ניתן לא לנעילה ולא לאטימה, לא ולא! אל כל סדק בנשמתה זנקו הצלילים של מלכישוע המאוהב וצנחו לבטח בכל מקום שהיה מיועד לצניחתם.

הבחור מלכישוע די-מדינה התמקם למרגלות הגבעה ונשא אל הנערה את עיניו הכהות ואת קולו הבהיר, אמרו לו ללכת ולא הלך, אמרו לו להסתלק ולא הסתלק. באו אצל סבא ברוך די-מדינה, המקובל המכובד. ביקשו את התערבותו ולא התערב. מלכישוע בא בשעה שבא והלך בשעה שהלך. הוא היה זמר לא צפוי. שר שיריו ביום, שר שיריו בלילה. בסמטאות הקסבה הערבית פשטה השמועה שהברק  פגע במלכישוע די-מדינה והפגיעה עזה מאוד. באו רבים לראות כיצד נפלה האש בלב הפרש הדוהר על סוס השחור, בא רשיד ומגש עוגות מתוקות על ראשו ואוגדת זבובים וגדוד דבורים מהלכים עמו ומזמזמים מעל ראשו. שרפרף עץ בידו והיה מתיישב בכל מקום שנוח לו לשבת בו ורצוי למכירת העוגות המתוקות. במקל ארוך שנקשרו אליו נוצות של תרנגולות היה מגרש את המון השרצים שעטו על עוגותיו, והיה מניף את מקל הנוצות מצד אל צד כאילו היה מנצח על שירתו של הזמר, מלכישוע. ובא עבדול הגיבן ובידו כלוב יונים לבנות וגרגרניות. עבדול היה בדרך לשוק למכור את היונים ועמד והקשיב לפריטה הנפלאה וכיסה את הכלוב בשטיח התפילה שהיה מיועד לכרוע ברך לפני אללה. עבדול שינה את ייעודו והשתיק את המגרגרות שלו לבל יפלוש הגרגור לתוך השירה של מלכישוע. לטיף, גם הוא נעצר על חמורו הנוער והאכיל את הבהמה בעוגה שרשיד הגיש לו לסתום לועה ולהפסיק נעירתה. והגיע רועה עם עדר עזים וכבשים והגיעו עוד רבים ורבים וכולם הקיפו את מלכישוע המזמר, קולו הנפלא עלה מתוך קהל מעריצים נלהבים. כל המתלהבים היו ישמעאלים אך היהודים החברונים לא התלהבו ולא באו. הם העדיפו להניע ראשים לכאן ולכאן בגנאי גלוי. מי שמע על חיזור שכזה ומי ראה בחור מתנהג כך? אכן כן, היהודים השתוממו וצפו במתרחש ורגשו בבתיהם פנימה.

הבחור מלכישוע אל מול ביתו של הרב עמד ושר ופרט על העוד בהתמדה מפליאה. לפרקים היה עומד ולפרקים יושב, ותמיד מנגן ושר. בשעות היום נשאה הרוח החברונית העזה את צליליו אל אוזניה של הנערה שרה. בלילה האירו הכוכבים על השירים  והירח זרח על הצלילים והניגונים עלו עד הרקיעים. חברון האפלה כאילו הרחיקה את עצמה משני הנאהבים וקדרותה כמו נדחקה לאי שם, ושר מלכישוע והצליל העוד, גבהה הגבעה והתרומם בית הרב והצלילים פתחו את החלונות המוגפים וכל חדרי-הבית והסגורים נפערו לשירים, ומי היה מסוגל לחסום ולעמעם את קולו החזק והנהדר של הבחור מלכישוע? למי הכוח למנוע מרעם לרעום ומברק להצית אש? שרה, הנערה הקטנה עמדה חבויה בקפלי-הווילון והקשיבה לשירה ולפריטה והסמיקה והתרגשה. הה, צליליו של מלכישוע עלו אליה מלב אוהב. מיתריו הצלילו אפילו את עץ הזית הזקן והרקידו ציפורים בין הענפים, ולטאה שזחלה על הגזע נחפזה להחביא את עצמה מרוב תדהמה. אין כל ספק, שנות אלף לפחות עטו על הזית הזקן ושירתו של מלכישוע גברה על כל השנים. שנה בשנה חרטה בעץ סימן ואות וכיערה את גזעו עד חלל חלול, אך, הקליפה היבשה עמדה זקופה והצמיחה מעט ענפים שהצטופפו בהם עלים מעטים והתעמסו עליהם זיתים ירוקים ספורים. תחת העץ הזקן היו מונחות שתי ענקי אבנים ובהן נתהווה נקיק כמין כס-נוח שהיה כמובן מזומן למלכישוע. שם ישב המאוהב ומעליו פלא זיתים שהעץ המת העניק להם חיים. ומהיכן בא לזית החלול כוחו להצמיח ענפים ועלים ולהניב זיתים? אולי היה העץ הזקן יונק אונו משתי האבנים שבהן הכה שורשים? ואולי שרידי החיים היו באים מחסד החמה והירח וכל המאורות שבשמים אשר הפיצו אורם עליו לפי תורם להאיר, אך, כולם לא היו ולא כלום, קולו החם של מלכישוע היה מעסיס את העץ, הצלילים הלוהטים היו כצוף שהזליף מתיקות לתוך עורקי הזית היבש.

כך ישב המאוהב על האבנים תחת הזית החלול והטעין גבו לגזע החלול, צליליו עלו כאילו מתוך חללו של העץ הזקן. הם היו שירים כבדים גם בצלילים וגם במלים כי הצטלל בהם כובד השנים. בן הכהן הספרדי שר לשרה גולדן האשכנזייה את הבלדה על טולדנה היהודייה. הוא שר את הרומנסרה בשפת לדינו ובת הרב שמעה מאמע-לושן בלבד. אפילו בשפה העברית לא שטפה לשונה. אך, בלבה היתה לדינו ומאמע-לושן היינו הך. מלכישוע שר אפוא בשפתו שלו ושרה חיברה תמליל בשפתה שלה. הרומנסרות הספרדיות היו נוגות ורבות כמו ידיים מלטפות. ומעל כולם, הבלדה העצובה על טולדנה האמיצה, בת העיר גירונה שבספרד, טולדנה היהודייה. סיפורה רעד בגרונו של הבחור החברוני, ומיתרי קולו הנרגשים הרעידו גם את נשמתה של הנערה האשכנזיה. וכי נכון ונבון לשיר באוזני נערה צעירה ורעננה, בלדה על אשה אומללה שנרצחה? נכון גם נכון ונבון גם נבון! מנגינות עצובות תואמות נשמות אוהבות. אוהבים אמיתיים נושאים על לבם ייסורים רבים, וכמו כל האוהבים, גם הנערה שרה והבחור מלכישוע. הרומנסרה על טולדנה היהודית נאנחה באוזניה של הנערה.

*

המקרה הנורא של טולדנה היהודייה קרה במחצית המאה הארבע-עשרה, אז עוד שלטו המוסלמים בחלקים נרחבים של ספרד, אלא שהצפון כבר נכבש בידי הנוצרים. על גירונה הצפונית ירדו הגזרות הנוצריות מיד עם כיבוש העיר. גירונה היא מקומם של המקובלים והיא עירו של הרמב"ן. בגירונה חיו היהודים מאז שמונה מאות ושמונה לפנה"ס. ולא עמדה להם זכות דורות שחיו בגירונה חיים שלווים כאזרחים נאמנים, שהיו ברובם עובדי אדמה ואנשי מלחמה ורופאים ותלמידי-חכמים, דבר לא נרשם לזכותם. היהודים נצטוו להמיר דתם או למות. ראשונים לפורענות היו, חיים או מוות ואין מנוס! הגברים בגירונה בחרו בחיים, באו לטבול בכנסייה והנצרות, אחר-כך תיחבלו תחבולתם. הגברים המתנצרים ציוו על נשותיהם להישאר יהודיות כשרות ונאמנות וללדת לגברים הנוצרים ילדים יהודים. תחבולה שתאמה בדיוק את ההלכה. על אף הנצרות יתברכו הבעלים בבנים יהודים שיגדלו לתורה ולמעשים טובים, בהשגחת הנשים. הגברים אכן תיחבלו אלא שהנשים סירבו. הן קמו על בעליהן ופרץ מרד הנשים הגדול. בגירונה, עיר המקובלים, אירע מאורע מיוחד במינו בתולדות היהודים הספרדים. טולדנה היהודייה האמיצה ברוחה ושלמה באמונתה העמידה את עצמה בראש מרד הנשים כנגד הגברים.

מלכישוע די-מדינה, הבחור המאוהב, שר לנערה שרה את הבלדה המרעידה על טולדנה היהודייה. הוא תחת החלון והיא בווילון. הוא שעון על גזע זית חלול והיא חבויה בקפלי-הקפלים הלבנים שעל חלונה. יגון צליליו בנשמתה שלה, עצבות גורלה של טולדנה פלחה לבה. הה, אצלה ניתן היה להיווכח סופית, האהבה עצובה במהותה. בת הרב הצעירה והטהורה כבר היתה מודעת היטב לעצבותה באהבתה את הבחור מלכישוע די-מדינה. עיניה הירוקות הבריקו עוד יותר בהתרגשותה הרבה. מלכישוע על האבנים תחת הזית היה עצוב בדיוק כמוה וסלסל קולו ושר על גורלה האומלל של טולדנה היהודייה הספרדייה. טולדנה שסירבה לבעלה והתמרדה, סירבה ללדת בנים יהודים לגבר נוצרי, בוגדני. היא סלדה מחולשתו בכניעתו וקולו של הבחור מלכישוע הלך והסתלסל מעלה ומטה, בסלסולים על סלסולים מתרגשים ומרגשים. הצלילים הקיפו את נשמתה של הנערה שרה וסגרו עליה. היא הרגישה כי נזרקה בכוח מעלה ומטה ונכלאה במיתרים מהצלילים של הבחור המזמר. בת הרב גולדן התעטפה בווילון לבן ובדמיונה ענדה כבר את צעיף הכלה. היא היתה נסערת ועצובה ואומללה ממש כמו טולדנה היהודייה. את תוכן הבלדה לא ידעה, אלא שאת גורלה של טולדנה היא תפסה בחוש לבה הנרגש, טולדנה האמיצה שעל לשונו של הבחור מלכישוע התמרדה כנגד בעלה. טולדנה חלפה בסמטאות הצרות של הרובע היהודי שבגירונה. מדרגות תלולות ירדו לאין ספור אל הבתים של היהודים. טולדנה ירדה מדרגה במדרגה כאילו ירדה תהומות, אכן כן, האשה האמיצה בתהום רבה להציל נשמתה של כל אשה יהודייה. והלכה לקרוא את הנשים למרד ובלבה פסוק בתהילים "ממעמקים קראתיך יה". טולדנה לבשה שחורים ובקריאות קינה המרידה את הנשים, לא לפתוח שערים לבעלים נוצרים. ובין הבתים הצפופים, על כל מדרגה ומדרגה, מעלה ומטה, צמחה אשה וצעקה את צעקתה של טולדנה, כנגד כל גבר שסרח. הגברים נאשמו בחולשת הדעת וברפיון הנשמה ובתאוות החיים הפרועה. הרצון לחיות דווקא הוא נתן בהם את המום עד עיוות בנשמותיהם. טולדנה אצה דרך הסמטאות וקראה למרידה והנשים שמעו לה, אשה לא פתחה דלתה לבעלה המתנצר, אשה יהודייה לא מסרה את גופה לגבר אשר טבל בכנסייה. בת ישראל כשרה, רחמה לא תישא בן ממזר, נעלו את הבתים והגיפו את השערים והגברים עמדו אל מול דלתות נעולות.

וטולדנה המורדת הגדולה, מה נפל בגורלה? היא נרצחה. מלכישוע, בן למשפחת כהנים מגירונה, נשא עליה קינה בנגינה ובשירה. טולדנה היהודייה בעלת הנשמה הגדולה והכבירה נכלאה במגדל החומה שהקיפה את העיר גירונה. המגדל נועד למכשפות. אי, כיצד הרעיד הבחור מלכישוע את המיתרים בעוד? לא נשמעה עוד נגינה כזאת בעיר-האבות. הרומנסרה בכתה והזילה צלילים כדמעות. עץ הזית הזקן רעד במעט ענפיו ובעלי-הכנף הנמיכו צפצופיהם עד בכי הלחן. טולדנה נרצחה! המרד נכשל. אך טולדנה שהובסה לא נכנעה. סיפורה נרשם על לב הבריות ונמסר מדור לדור ובא עד מיתריו של הבחור החברוני המאוהב. כמו פעמון נסתר הפעים את צליליו בלב הנערה האשכנזייה שרה. טולדנה באה באש השרפה ומלכישוע שר את שירה לנערה שרה. הצלילים היו צלילי בכות והנערה שרה גם היא בכתה. אך, רוח המרד נכנסה גם בנפשה. טולדנה נכלאה במגדל החומה. טולדנה אבודה והיא גיבורה, אשה מורמת מכל הנשים, טולדנה היפה הושחת תוארה. שער בחומה לא נפתח לה, שביל מנוסה לא נפרש לה, טולדנה היהודיה נרצחה! שרה בת הרב גולדן התעטפה בווילונה ובכתה.

אכן כן, הנערה שרה תפסה בחוש את מהות הצלילים המרגשים של אהובה על אף שלא שמעה לדינו. הלחן אמר לה מפורשת על עצבותה ועל אומללותה ועל גבורתה של טולדנה מגירונה. בת הרב התמרדה כנגד אומללותה שלה, היא נכלאה בחדרה בצו האב. הבחור המאוהב, מלכישוע די-מדינה, ירה צלילים בחלונה המוגף ומבעד סגירותה פגע בלבה. בן-הכהנים האמיץ, הפרש הדוהר של משפחת די-מדינה, יצא בשירה ובנגינה לשחרר את הנערה שרה מכליאה. ובת הרב החסודה התרצתה להבקיע חומותיה בעזרת הזמר המזמר. הבלדה הנוגה של טולדנה ריסקה לבה של הנערה שרה. נשמתה השבורה לא נענתה עוד לאמיתות אביה ולתורת אמה. הנערה הקטנה התמרדה. בת הרב האוהבת והאומללה תוארה נפגע בבכיה. לא עוד החן משוך עליה ולא עוד השירה על פיה. עיניה האדימו מבכי ופניה נפוחות מדמעות מלוחות וצורבות. חיוורת כמו חולה אנושה באה הנערה המסכנה לפני אביה הצדיק וגם לפני אמה הצדיקה, זקופה עמדה כנגדם והכריזה, "החיים שלי אכן ניתנו לי והם ברשותי ובעזרת השם אעשה בהם בשלי".

שומו שמים והאזיני ארץ, בת מורדת בביתו של חסיד וצדיק. בת סרחה במשפחת הרב גולדמן. ישמור השם את הרב ואת הרבנית, שניהם צדיקים ושניהם אומללים. בתם יחידתם אימללה אותם. לא די בבחור שהיה מתפרע תחת החלונות כשהוא מוקף ישמעאלים צוהלים, בחור שמזמר רומנסרות ספרדיות, בחור מופקר שלא היסס להפקיר נערה צעירה ותמה וזכה בשבח לשונותיהם של הרכלנים. נערה צייתנית, כשרה וטובה, באה בתענית בגללו. אוי להם, לרב ולרבנית, לבם הרחום גבר עליהם. הימנעותה של שרה הקטנה מכל אכילה ושתייה דילדלה את גופה ורעננות נעוריה נעלמה כלא היתה. לא נותרה ברירה אלא החופה. פיקוח נפש דוחה כל שידוך רצוי. המצוי אמנם לא היה רצוי, אך, לפחות היה החתן בו למשפחה ספרדית מכובדת מאוד שהיתה אפילו מעט אמידה. שרה גולדן האשכנזייה באה אפוא בברית-הנישואין עם בן-הכהנים הספרדי מלכישוע די-מדינה.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד