ישראל של אנשים ומרחבים
ישראל של אנשים ומרחבים

חנן גטריידה הוא צלם אמן חבר קבוצת שילר. הוא משתייך לקבוצת אמני מוזיאון האמנים של דורון פולק ולהתאחדות הצלמים המקצועיים בישראל. מצלם ומציג בתחום נופי הטבע של ישראל, נופי תעשייה ואנשים בסביבת עבודתם

מבוא לסדרת צילומים

בהתחלה הכל נראה ממש בסדר. אבל יש שם, מעל לאופק, כבלי חשמל שלא ראיתי דרך שמשת המכונית. אשליית הנוף הפראי, אם זה מה שחיפשתי, התנפצה. ובכל זאת, הרי לא באתי היום לחפש נוף נקי לשמו. ובעצם, גם כבלי החשמל ראויים להיות חלק מהתמונה.

העננים, שהם גמול המאמץ לצלם, כפי שאני מכנה אותם, הם כבר סיפור אחר - מבורכים תמיד, וגם היום ימצאו את מקומם בפריים. שדרת הברושים בסדר, די במקום, אבל כדי לתפוס אותם בחדות צריך לסגור צמצם ולקבל עומק שדה טוב. זה יעלה לי במהירות סגר איטית, ואז העופות ייצאו מטושטשים. שוב הוויכוח הזה עם עצמי: איזה צמצם לבחור? ואז הפשרה המוכרת: שני נסיונות, אחד כמו שאני רציתי ואחד כמו שאתה רצית.

הילדה הבדווית נכנסה עכשיו עם עדר כבשים. מזל שלא הביאה פרות. הפרות מתפזרות בשטח בלי כל סדר וצורה. עדר הכבשים המאורגן מתלבש על קפלי הקרקע בהרמוניה וממשיך את קווי הנוף. אין כמו כבשים.

הפעם גם מכוניות לא יהיו גורם זר בתמונה, הרי מדובר במרחבי ישראל וכל מה שנמצא במרחב הוא לגיטימי. הכביש לבאר שבע היה סואן בשני הכיוונים והוא חצה, כמו תמיד, שדות ירוקים של חיטה. תמונה משגעת, אבל השמים היו מעוננים בצפיפות ואני הרי לא מצלם ללא שמש כלשהי שנופלת על מקום כלשהו בתמונה. זה חוק.

חשבתי לבטל את הניסיון הזה ולהתקפל, אבל אז הופיעו שני בדווים, היא והוא, וחצו את שני מסלולי הכביש המהיר, לא מבינים מי שם להם שם כביש באמצע השדות. הם נעמדו בצד הכביש לכיוון תל אביב. מי יעצור להם שם לטרמפ, חשבתי לעצמי. להתקרב לא יכולתי כדי לא ליפול מהצוק שמעל לכביש. החלפתי לעדשה מקרבת, ויתרתי על המרחב ועל הכביש הארוך, העברתי למהירות איטית כדי לקבל את המכוניות בתנועה, וכך יכולתי לסגור צמצם ולקבל עומק שדה יותר טוב. ואז הופיעה השמש וצילם של הבדווים נפל על הכביש. לחצתי. מי יעצור להם שם טרמפ?

אספלט הוא נושא מאוד מעניין לצילום. הוא מצטלם נהדר, במיוחד כשהוא רטוב. אז הוא מחזיר יפה את אור השמש ביום ואת אורות המכוניות בלילה. האמן ג'ק ג'אנו ורעייתו סוזן ושבעת ילדיהם ויתרו על האספלט כדי לחיות על הגבעה בכליל שבגליל המערבי, שם הקימו את ביתם במו ידיהם. גם ענת ודני קורנמל ויתרו על כביש האספלט למען חוות העזים שעל גבעות טללים בנגב. להם חשוב המרחב האין-סופי, העזים, החלב והגבינות.

לעומת זאת הירושלמים שעובדים בתל אביב - בשבילם האספלט השחור של כביש איילון הוא שאלת חיים. אבל מכיוון שיש כל כך הרבה כמותם, הם מבלים על האספלט כמעט מחצית מיום העבודה. הרכבת הדוהרת בין שני מסלולי איילון איננה מבינה על מה מדובר בכלל והשמש היורדת מאחורי העננים היא אותה שמש שבלעדיה אין צילום. היא אותה אחת העומדת לשקוע מעבר לרכס שעליו יושבת נצרת העתיקה ומטילה אור אחורי יפהפה על ריבה ויעקב הופמן, זוג פנסיונרים שהשקיעו בבניית הארץ את 40 השנים שעשו בה מאז עלייתם; ואת כל השנים האלה בנצרת עלית. רציתי לצלם אותם על אדמת נצרת עלית בלי לוותר על נצרת הערבית ברקע. שני עולמות במרחב הישראלי.

פעולת הצילום, כלומר החשיפה, היא רגע קצר מאוד בחייהם של האנשים שאני פוגש בעין יהב, בג'וליס, בקיסריה, בעין גדי או ברחוב שינקין. אבל לא נכון יהיה לומר שהחשיפה המהירה הזאת מייצגת את האדם המצולם רק לאותו הווה  שבו הועתק דימויו במהירות האור לסרט הצילום. לכל אחד יש חיים לפני הצילום ויש עתיד שמתחיל מיד לאחר הצילום. בהסתכלות על פני המצולם אני מגלה, כך אני חושב, משהו מסיפור חייו וגם יכול לדמיין משהו מעתידו.

אני מביט ממושכות, למשל, בתצלום פניהם של בני משפחת האמן ג'מאל חסן מהכפר הדרוזי ג'וליס, וחושב על דבריו של רולן בארת בספרו "מחשבות על הצילום". הוא אומר שם: "אם תצלום מן התצלומים חביב עלי או מפריע את מנוחתי אני מתעכב עליו. מה אני עושה כל אותו זמן שאני שרוי במחיצתו? אני מתבונן בו, אני בוחן אותו כאילו אני מבקש לדעת יותר על החפץ או האדם שהוא מציג בפני".

אולי האמירה הזו של בארת מבטאת את הסקרנות הטבעית שבנו לדעת יותר על אנשים שאנו פוגשים באקראי במסגרות התיישבות שונות, שלפעמים הן חסרות כל מסגרת.

                                       *

רשימת צילומים של חנן גטריידה

(7), עמוד 21

חצבה, ניניו בערוגת הפרחים

(2), עמוד 25

עין יהב, מעין, ניתאי ונועם גולן מעל חממות הירקות

(36) עמוד 35

מגדל, עופר פלוטקין בנו, דור רביעי לחקלאות

(17) עמוד 39

כפר חלפ ליד בסמת טבעון, אם ובנה רועות את עדר הכבשים

(32) עמוד 49

כליל, ז'ק ז'אנו  ורעייתו סוזן ליד ביתם

(56) עמוד 61

עין גדי, זלמן דיגמי וילדיו

(30) עמוד 65

קיסריה, אילנה וביל קינג ובנותיהם

(26) עמוד 73

סחנין, משפחת האמן גמאל חסן

(27) עמוד 89

נצרת עילית, ריבה ויעקב הוכמן, פנסיונרים

 (38) עמוד 97

כביש באר שבע, שמונה בבוקר

(58) עמוד 101

בית חגי שליד חברון, מיכל וגילי בלילי ובנותיהם

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד