סיפורו של קיר היצירה
סיפורו של קיר היצירה

דעיה אֵלון היא אמנית ומורה בבית הספר אלון באילת

עשרה מחזורים בבית הספר "אלון" באילת, כאלפיים תלמידים, יצרו כיחידים ובקבוצות,  "קירות יצירה". כל מחזור והקיר שלו. "הקירות" הפכו לקוד, לסמל, המייחד את בית הספר. הוא דוגמה מוחשית אמיתית, עדות לפרויקט ערכי המקיים את אהבת האדם, הדעת והיצירה בבית ספר רגיל

בשבע השנים האחרונות ניתנה לי הזכות להוביל וללוות תהליך יצירתי באמצעות מיצב אמנות סביבתית, בעבודתי כמורה לאמנות בבית הספר. הפרויקט הייחודי משלב יצירה, תרפיה, התייחסות לאקטואליה ושיתוף פעולה של התלמידים, ומבטא את תפיסתי האמנותית והרוחניות.

הפרויקט, "קירות היצירה", הפך לחלק בלתי נפרד מהחינוך האמנותי בתיכון "אלון" באילת. הקירות יצרו "תמונת מחזור" אישית וקולקטיבית של כ250- תלמידי שכבה ט'. היצירה הפכה לתעודת הזהות של המחזור ולחלק אינטגרלי מהתקשורת הבין אישית בכיתה ובשכבה. דבר חשוב נוסף היה שיתוף הפעולה בין מורים לתלמידים ובינם לבין עצמם, שגדל והתפתח עם תהליכי היצירה.

הפרויקט מנציח את הפגישה, הבלתי אפשרית לפעמים, בין התלמידים, המסגרת החינוכית והיצירה החופשית. הקיר  קשה, קשיח, חוסם, מפריד, מגן, שומר, עוצר. לעומתו יצירה היא חופש, בריאה חדשה, יצרים, הארה, פתיחות. דבר והיפוכו, המשלימים למעשה אחד את האחר. קיר היצירה הוא ראי תקשורתי בבית הספר ומעין תעודת בגרות לתלמידים, שלחלקם הגדול זו הפעם הראשונה שחוו מהלך יצירתי בונה.

                               *

בקיץ 1989 באנו לאילת, בתי ואני, רוויות טלטלות. עזבנו את ירושלים לאחר שהייה בת שלוש שנים שהיתה תקופה קשה. המעבר לאילת לווה בתקווה ואמונה לשיקום ושינוי. באנו למדבר, ל"ארץ לא זרועה" בשבילי, לקולות אחרים, למנטליות שונה. לא הכרנו איש.

בספטמבר 1989 התחלתי לעבוד בבית הספר ובמתנ"ס, והחלה גם היכרות והתמזגות עמוקה עם הטבע הקסום. בראשונה בחיי הרגשתי כוחות אחרים נובעים בקרבי. היתה זו התגלות רוחנית עזה. הקשר למדבר היה הדבר המדבר ביותר שחוויתי, והוא העצים את היצירתיות שלי. ההשפעה על הסביבה היתה מיידית: בבית, בבית הספר, במתנ"ס ובפרויקטים שיזמתי ויצרתי בטבע (ואדי שלמה). השקט, האור, החום והיופי האין-סופי - כל אלו פעמו דרכי אל תלמידי, צעירים ומבוגרים.

כשבאתי לבית ספר "אלון" חשכו עיני. איך יכול להיות שבמקום מופלא כזה מתקיים מבנה כל כך אפור, חסר צבע, צורה, טעם, וריח: קירות עירומים, מלוכלכים, לוחות מחוררים ושרוטים, רצפה אפורה, תקרה נמוכה ממתכת מחוררת ומקומטת בצבע צהוב ירוק-חולה, תאורת פלורוסנט קשה. רק קיר אחד, בכניסה לבית הספר, היה מעוצב אחרת ונבלע באפרוריות המשמימה. לעומת זאת, הפגישה עם הילדים היתה יקרה. חום וחיוך ועזרה ותמיכה, ובעיקר רצון טוב, הציפו אותי. התלמידים באילת שונים, ברובם, מהתלמידים בירושלים ובתל אביב: חתך סוציו-אקונומי נמוך. היה לי קושי להסתגל לכך, אבל יחד עם זאת אהבתי וכיבדתי את הצמא לדעת, את האותנטיות, את הפשטות.

תנאי העבודה היו קשים. עבדתי יותר מ30- שעות בשבוע במקלט בית הספר, בלי אוורור ובלי אור. החומרים היו מוגבלים וזולים. נעשתה עבודה רבה ובה בעת חגג הוונדליזם. היו תלמידים שהסתובבו עם סכינים, חתכו ציורים ושברו עבודות, עשו גרפיטי וכו'. היו רגעים, שעות וימים, ששאלתי את עצמי: מה אני עושה פה? ציונות? חלוציות? שליחות? זורעת זרעים במדבר? מה קרה לי, ולמה דווקא פה, בסוף העולם, בלב המדבר, מתחת לאדמה, עם אוכלוסייה כל כך קשה? אבל נשארתי וזרעתי. מעיין היצירות של התלמידים גאה מהמקלט לקומות העליונות. ביקשתי לצבוע קירות, דלתות משקופים, לוחות. לחדש את התקרה, להזיז ולשנות, להאיר ולקדש. בהדרגה, שינה בית הספר את פניו ופנימיותו. ההשפעה של ריפוי הכתלים והחללים יצקה תכנים לילדים. קומפוזיציות של צבע-צורה-קו-כתם-אור חלחלו והופנמו בנפש הקהילה הלומדת והמלמדת. בכל זווית ובכל חלל בבית הספר יש היום יצירות של תלמידים, "קירות היצירה", וציורים, תבליטים ופסלים משגרת הלימודים.

את הרעיון והשם, "קיר יצירה", הגתה סגנית מנהל בית הספר, שמחה הראל, בשנת 1988. היא ביקשה את טביעת האצבעות של תלמידיה על אחד מקירות בית הספר, מין אמנות מנציחה כמתנה לפני פרידתם. באותה שנה גייסו הראל והמנהל, ג'קי כוכבי, אמן מקומי למימוש הרעיון "קיר היצירה". יחד אתו הפעילו מערכת שלמה לחשיבה משותפת ופורה: מנהלת מרכז מורים, צוות המחנכים והרכזת של שכבה ט'. יחד הם הכינו את העבודה ל"קיר יצירה" ראשון.  1988 היתה שנת הארבעים למדינה ולכן בחרו, כנושא לקיר, את הציונות. בעזרת הצוות נוצרה סדנה עיונית דינמית לתלמידים, ולאחריה סדנה יצירתית: ציור משותף על אריחי קרמיקה. בגמר העבודה, עיצבו האמן ותלמידיו את הקיר עם עבודות התלמידים. הקיר ניצב בכניסה לבית הספר. רוחבו ששה מטרים וגובהו שניים.

בקיץ 1989 באתי לבית הספר ובאביב 1990 התבקשתי לקבל על עצמי את הפרויקט. נרתמתי למשימה ומאז (פרט לשנתיים) אני מובילה ומלווה אותו כמסורת וכמורשת המתפתחת, גדלה ומשתנה בכל שנה. פרטים מתומצתים על קירות היצירה, משנת 1988 ועד היום, מובאים בלוח מס' 1.

                                      *

יש כמה מטרות ל"קיר יצירה": להיות "תעודת זהות" של תלמידים, ביטוי ממשי וחותם אישי. הקיר הוא  מתנה יצירתית, אישית וקבוצתית, המבטאת שייכות של התלמידים למקום ושל המקום אליהם. הוא מעין סיכום יצירתי של שלוש שנות גדילה והתבגרות. הוא סיכום פסיכולוגי ורגשי, שכן החומר האמנותי הופך למראה של התלמידים, לעצמיותם ועצמאותם. חשיבות הקיר נעוצה גם בדינמיקה המתקיימת שבין היחיד לעצמו ובין היחיד לקבוצה, בתהליך ובתוצאה. הוא חלק מתהליך של  חינוך לאסתטיקה ולעידון, כדרך לשינוי עמדות וחלק מתהליך גדול יותר של סיום ופרידה מבית הספר.

לקיר השפעה טיפולית על התלמידים, בעצם היצירה, בזמן התהוותה ולאחר שהלכו לדרכם. כשהם חוזרים לביקור ומתבוננים ביצירה, היצירה "מתבוננת" בהם ובמה שקורה בלבם ובנפשם. היא גם משליכה על התלמידים הנשארים, שזכו במורשת אסתטית מרשימה ומסקרנת, ושואלים את עצמם ואותנו: "מה אנחנו ניצור? מה נשאיר אחרינו?" היא משליכה  על כל הקהילה העובדת, הלומדת והמלמדת, על האורחים ועוברי האורח. היא תרמה לירידה גדולה בוונדליזם, והשפיעה על עיריית אילת, שפנתה אלינו "לצאת מהארון" וליצור עם התלמידים גם מחוץ לבית הספר, בשכונות.

העבודה על "קיר יצירה" נעשית בתהליך משותף. בסוף האביב אנחנו נפגשים: מחנכים, תלמידים, מרכזת, מנהל/ת ואני, לדון ולהרחיב את מעגל החשיבה והדמיון. לאחר שנבחר הנושא, עלינו להתמודד עם גורמים רבים המשפיעים על קיומה, אופייה ואיכותה של היצירה, כמו היכולות המנטליות, הפיזיות והטכניות של התלמידים, המספר הרב של תלמידים, הזמן המוקצב ומערכת שעות עמוסה, התנאים בסדנה,  גודל העבודה,  מיקומה, הצורך בהגנה עליה, וכמובן, התקציב. לאחר שהכל מגובש, מוכן ומתוקצב, יוצאים לדרך: הכיתה, המחנכת ואני נפגשים בסדנת האמנות לעבודה, המשלבת כמה תחומים לפי הנושא: מוסיקה, תנועה, שירה, שקופיות, ספרים וכו' ויצירה עצמית משותפת, בחומרים שנבחרו. המחנכת היא שותפה מלאה בעבודה.

בתום העבודה בסדנה מתחיל שלב האיסוף והעיצוב על הקיר. בשלב זה אני נעזרת בכמה תלמידים ובאנשי תחזוקה. זהו תהליך שמצריך ריכוז רב, תכנון מדויק, סדר, התאמת צבעים, משקל ואיזון, יצירתיות, ראייה מרחבית, הוליסטית, וכמובן השראה. כשתם הפרק הזה, נולד השם (הסופי) של היצירה, היא מקבלת את ההגנה הראויה לה וחוגגים את טקס "הסרת הלוט" בנוכחות כל המשתתפים, אורחים ונכבדי העיר.

                                        *

"קיר יצירה" מחייב דיון מורחב באופי הפיזי של בית הספר. בניין בית הספר מיועד ללומדים בו. אבל רוב בתי הספר בארץ אינם מתחשבים בכוליות של הילד המבלה בו שנים רבות. אם רק נתבונן בחזותם של רוב בתי הספר נראה אוסף של גושי בטון ענקיים ומשעממים, חיוורים, דהויים, עם גדרות ומגרשים חשופים: "בתי כלא". לא מעט אנשי חינוך מתריסים נגד חזות בית הספר. ד"ר יוסף אבינון, מרצה לפילוסופיה של החינוך, טען  במאמר "חינוך להערכה במקום לערכים" כי "בית הספר על מבנהו החיצוני מזכיר לא אחת בית כלא" . המחנך דוד בן יוסף אומר כי "המבנה הפיזי מזכיר יותר בית סוהר מאשר מקום חופשי שנועד לפעילות מהנה. מסדרון ארוך שלאורכו תאים סגורים ובתוכם יצורי אנוש, שמעליהם עומד משגיח שתפקידו לשלול מהם את החירות" . הגב' רות אוטולנגי אומרת כי "כשמטיילים בעולם רואים מבנה מסוים ומיד יודעים שזה בית ספר. על פי רוב בתי הספר מרובעים, יש להם חלונות בגדלים קבועים, מבחוץ הם נראים די משעממים" .

החיים בעולם ובארץ משתנים במהירות. הארכיטקטורה משתנה ועומדת בקשר ישיר עם הסביבה הצורכת אותה. משום מה, רוב בתי הספר נשארו כפי שהיו לפני עשרות שנים. אנו רואים בכך שיקוף למגבלות קשות של מערכת החינוך. מה מרגיש הילד שנכנס לבית הספר כזה או דומה לו, יום יום, במשך שנים? או נכון יותר לשאול, מה הוא כבר לא מרגיש? כיצד סביבה כזו משפיעה עליו בפיתוח מודעות עצמית ומודעות סביבתית? (ראה לוח 2).

לסביבה הפיזית השפעה רבה על אישיות השוהה בה, אך ברוב מוסדות החינוך עדיין אין מודעות לכך. פרופ' צ'רצ'מן, פסיכולוגית חברתית וחברת הפקולטה לארכיטקטורה, במאמרה "תכנון ועיצוב ביה"ס: ההיבט הפסיכולוגי", מתייחסת להשפעה הזאת: "הסביבה הפיזית ממלאת תפקיד חשוב בהתפתחות המוטורית, התפיסתית, ההכרתית, החברתית והרגשית על הילד. תקופת הילדות אינה תקופת מעבר לתקופת המבוגרים, כי אם תקופה העומדת בפני עצמה: תקופה שצריך להתייחס אליה בכבוד הראוי. על המבוגרים ועל הרשויות מוטלת החובה ליצור סביבה המאפשרת התפתחות תקינה בכל התחומים הללו ועבור כל התלמידים - סביבה שתאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם".

בית הספר מיועד לשרת את המשתמשים בו. לא הם צריכים להתאים עצמם אליו. המצב הקיים  גוזל זמן יקר וכוחות נפש מיותרים. כאשר המראה של בית הספר מוזנח, גם רמת התחזוקה נמוכה ולפעמים אינה בטיחותית דיה. כאשר פנים בית הספר עלוב, לא תיווצר אווירת לימודים חיובית המשלבת חינוך לערכים, לאהבה, ליצירה ולאסתטיקה.

רוב בתי הספר אינם נותנים את דעתם לאסתטיקה ולמודעות סביבתית. הניסיון האסתטי הרי מתמקד באובייקטים "לא תכליתיים". אבל ניסיון זה גם מרחיב את היסודות ההומניים באדם. הזנחה רבת שנים יוצרת זלזול והרס בבית הספר, שהוא אולי המבצר האחרון לטיפוח ערכים. ילדים קשובים הרבה יותר למה שאנחנו עושים מאשר למה שאנחנו אומרים. לכן, כל עוד תמשיך מערכת החינוך להתרכז בהישגיות ובכמות, לא ייוותר מקום או מרווח לאסתטי. יוסף שוורץ, איש חינוך, כותב במאמרו "חינוך אסתטי סביבתי בישראל": "כלל בתי הספר כאתר אינם מהווים תופעה משמחת לב, התומכת בחוש האסתטי ואילו בתחום ההתרחשות האסתטית במובן הרחב, סובל ביה"ס מהיעדר מודעות לנושא ולחשיבותו המהותית".

כשמתעוררת המודעות לאסתטיקה, על ההנהלה וצוות המורים לפנות לאנשי מקצוע רציניים בתחומי האמנות, האדריכלות, הפסיכולוגיה, החינוך. יחד עם נציגי התלמידים הם יוכלו לבנות תוכנית מעשית לשינוי ולשיפור בית הספר.

                                     *

כמה מלים על תפקיד איש הרוח והאמן בבית הספר. החינוך לאמנות במובנו המקובל, מצוי באותם בתי ספר שעדיין רואים בו ערך ומשמרים אותו למרות הקיצוצים והעדפות טכנולוגיות. בדרך כלל, האמנות היא עוד תחום לימודי בתוך מערכת השעות. לפעמים הוא רק העשרה או חוג.

הרוב הגדול של מורים לאמנות אינם דווקא אמנים, אך בדרך כלל הם בעלי כישרון, רקע יצירתי, אהבת אסטתיקה, ולמדו הוראת אמנות. אם הם עדיין יצירתיים ובעלי גישה חינוכית יצירתית ואמפתיה, הם עשויים לפתח ולעודד את היצירתיות אצל תלמידיהם. אבל רק אם שאר התנאים מאפשרים זאת.

אמן שהוא גם מורה, נוכחותו והשראתו יוצרות השפעה מודעת ולא מודעת על הקהילה בבית הספר. בנוסף ליכולת הזו הוא חייב להיות בעל גישה חינוכית, יצירתי ואמפתי, כדי לעודד ולפתח את היצירתיות אצל התלמידים. ד"ר מייק דבורקיס  הוא אמן מורה במגמת אמנות בתיכון "אלון" ברמת השרון, והוא אומר במסגרת דיון בנושא: "אני קודם כל אמן, אני אמן טוב ומורה טוב ואני מאמין שאין קשר בין השניים. אלה שני מקצועות שונים". לרוב, האמנים שהם מורים מעדיפים לעבוד מסגרות פרטיות ו/או בבתי ספר לאמנויות, כי אלה מסגרות יותר גמישות, המכירות בצרכיהם. לכן אין להם, בדרך כלל, דרישות מופרזות המקבעות תנאי יצירה טבעיים. אבל גם שם לא חסרים מאבקים.

אמן שאינו מורה נדיר בבית הספר כי מערכת החינוך המרובעת מעסיקה כמעט רק מורים. רק לעתים נדירות מישהו מועסק בחוזה מיוחד. מובן שלא כל אמן יכול ללמד, אך יש אמנים שלא למדו מעולם ב"בית ספר למורים" וניחנים ביכולת תקשור והוראה טובה.

שליחותו של האמן בבית הספר היא בנוכחותו וביכולתו להזכיר לתלמידים המתבגרים את הדי ילדותם, את כישוריהם שנרדמו, שהרי ילדים הם מגלים גדולים, רגישים. על האמן להזכיר ולהמחיש, תוך כדי חשיבה, התבוננות ועשייה, כיצד ארגון מחדש של המוכר והידוע יוצר תנועה חדשה, מעניינת ומקורית. עוצמתה והשפעתה של היצירה החדשה תלויות באופן ארגון ואיזון "החומרים". אומר על כך ס. יזהר בספרו "פרידה מן החינוך" (1988): "מה שמעניין ברמה הזו הוא אופן ארגון החומרים ופתרון תזמורם לכוליות אחת, ומהו אותו האופן הזה שעושה את נוכחותה למעורבת בנוכחותי".

                                       *

"קיר יצירה" הוא פרויקט אמנותי מדובר ומתוקשר באילת. התגובות באות מהתלמידים, מהצוות החינוכי ומחוץ לבית הספר. הבוגרים שאנו פוגשים בהמשך דרכם נזכרים ומזכירים בגאווה ובאהבה את "קיר יצירה" שלהם, למרות הזמן הרב שעברו. "קיר יצירה" הפך לקוד, לסמל, המייחד את בית הספר. הוא דוגמה מוחשית אמיתית, עדות לפרויקט ערכי המקיים את אהבת האדם, הדעת והיצירה בבית ספר רגיל.

"קיר יצירה" מוכיח שצריך ליצור סביבה יצירתית-אמנותית תומכת הנותנת כבוד לאדם, ללא כימות, שיפוט והישגיות. רק כך מתפתח בהצלחה מפגש בונה, אנושי מקצועי. "קיר יצירה" יוצר דינמיקה קבוצתית בין המורים לבין עצמם, בין המורים לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם. דינמיקה זו מפגישה עם הצורך והחשיבות בקשב, התחשבות, שיתוף, עזרה הדדית, סבלנות, סובלנות ואחריות.

"קיר יצירה" מוכיח שלסביבה הפיזית השפעה רבה על נפשו ואישיותו של השוהה בה. בית ספר "אלון" מתמלא ומתחדש כל שנה ביצירת אמנות ענקית  מעשה ידי התלמידים. כל יצירה מוסיפה נדבך לשיפור האקלים הבית ספרי, מוסיפה  ילדים גאים, שייכים ומעורבים. "קירות היצירה" משפיעים על ירידה בוונדליזם.

"קיר יצירה", הוא מפגש עם "אמן מורה". התלמידים מודעים לפעילותו ולנוכחותו גם כשאינם נפגשים עמו. פעילותו ונוכחותו של אמן מזינות את כלל קהילת בית הספר. בהיותו רגיש, גמיש, ער ופתוח לשינויים, לחסימות ולזרימות החיים בזמן אמת, יש ביכולתו להעלותם לדיון חווייתי, אמנותי ואינטלקטואלי. ברמת החשיבה היצירתית הוא מסוגל לארגן מחדש את הקיים והידוע ולהעלות היבטים חדשים. כישוריו מאפשרים לו גישה אל היצירתיות החבויה בנפש תלמידיו, ובידו הכלים לעודדם ולכוונם בפיתוח אישיותם.

היום, עשר שנות "קיר יצירה", עשרה מחזורים, כאלפיים תלמידים שיצרו כיחידים ובקבוצות, נוכחים כעדות יצירתית אסתטית אדירה בבית הספר. אני מאמינה שפרויקט זה יכול להיות דגם מוצלח לבתי ספר בארץ ובעולם. כמי ששורה במדבר, המכיל אותי כרחם חמה ואוהבת, אני מגלה, דרך התמורות, הגלגולים וההשתנות, את עצמיותי, עצמאותי ועוצמתי. אלה הפגישו אותי עם הכמיהה, הרצון ו"השליחות" להזכיר לאדם ה"מחנך", באשר הוא, לכוון את ילדינו באמונה, באהבה וברצון.

 

לוח 1: קירות היצירה בבית ספר אלון, 1988-1998

מס'

שנה

האמן

שם היצירה

תוכן

חומרים

מיקום

גודל

1

1988

אמיר אלקיים

"יצירה"

היסטוריה, יהדות וציונות

ציור על אריחי קרמיקה

כניסה לבי"ס

6 מ' רוחב

2 מ' גובה

2

1990

דעיה אלון

אמיר אלקיים

"מים, שמים, אור"

החי והצומח בטבע המקומי והשפעת האור

פיסול באבן

קומה 2

6 מ' רוחב

2 מ' גובה

3

1991

דעיה אלון

"עץ המשאלות"

כל תלמיד ומשאלתו

ציור על כפות ידיים מעץ

קומה 2

חלל מלא

 15 מ"ר

(לא שרד)

4

1992

דעיה אלון

"דיוקן עצמי"

דיוקן עצמי עם מראה

ציור על מראות

כניסה לבי"ס

8 מ' רוחב

5

1993

עינת מרום

ספר "זה כל הסיפור"

עיצוב עטיפות לספרים

כריכות וציור על כריכות

קומה 2

2 מ' גובה

6

1994

דעיה אלון

"עיקר השלום"

(עפ"י שיר של נחמן מברסלב)

טרם הסכם השלום עם ירדן יצירה בהפכים שחור ולבן

חיתוך עץ והדפסים

קומה 2

מסדרון משני צידיו 15 מ' רוחב 2 מ' גובה

7

1995

כוכבה חג'ג'

ללא שם

צורות בטבע

תבליט בחומר

קומה 1

4 מ' רוחב 1.5 מ' גובה

8

1996

דעיה אלון

"זה לא בשמים"

 

תנועה של היחיד ושל קבוצה ע"י אפיוני הכיתה

ניסור דמויות מעץ וצבעים

קיר חיצוני של ביה"ס

9 מ' רוחב 17 מ' גובה ניתלה בסנפלינג

9

1997

דעיה אלון

"חלום" (חיוך התקווה של רבין)

"תמונת מחזור" המתייחסת למנהיג השלום יצחק רבין

מתכות, עץ צילום וציור

קומה 1

6 מ' רוחב

2 מ' גובה

10

1998

דעיה אלון

"קום והתהלך בארץ"

מסלולי טיולים ברחבי הארץ על גבי מפת ארץ ישראל בעזרת טביעת כפות רגליהם של התלמידים

בד ברזנט ענק, רישום, ציור, הדפס ותנועה

קיר חיצוני של ביה"ס

5.5 מ' רוחב 11.5 מ' גובה ניתלה בסנפלינג

 

לוח 2: מבנה בית הספר והשפעות אפשריות של פרטי המבנה לחיוב ולשלילה

מס'

תאור

חיובי

שלילי

1

המבנה

בניין בעל קומה אחת/אינטימי מזמין את באיו לכתליו/חמים

גדול/אפור/מאיים/קר

2

מרחבי משחק

מספיק מרחבי משחק לכולם

קטן מדי/לא נעים/חשוף לשמש מלאה או לגשמים

3

צל

פינות ישיבה מוצלות

חשוף/לא נעים

4

חצר

מטופחת/מוריקה אסתטית

חשופה/מוזנחת

5

צמחיה

בחצר/בכניסה/בחללים/ בחדרי הלימוד

מעט צמחיה/לא מושקע

6

תאורה

תאורה טבעית/מלאכותית אך יוצרת חמימות

פלורוסצנטית/חשוך

7

אקוסטיקה

שקט ונעים

רועש ומהדהד

8

אוורור

חימום בחורף, קירור בקיץ/מאוורר

חם בקיץ, קר בחורף/דחוס

9

צבע

צבעים הרמוניים ונעימים

צורמים/חיוורים/חוסר התאמה צבעונית

10

קירות

צבועים ונקיים

שרוטים/מלוכלכים/סדוקים

11

חללים

נקיים/מעניינים/מעוצבים/מוארים/משולבים ביצירות אמנות

מלוכלכים/מוזנחים/חשוכים/עמוסי תצוגות

12

ריהוט

נקי/נוח/יעיל/אסתטי

מלוכלך/לא נוח/לא יעיל/לא אסתטי

13

יצירות אמנות

של תלמידים/של אומנים/גלריות/תערוכות בעיצוב אסתטי

אין יצירות של תלמידים/של אמנים/אין תצוגות/תצוגות לא מעניינות/אין חשיבה אסתטית

14

חלונות

גדולים ונקיים ללא סורגים

קטנים/מלוכלכים/מסורגים

15

וילונות

נעימים לעין, נקיים, שמורים

אין וילונות, יש וילונות ישנים, קרועים, דהויים,

מלוכלכים

1

תקרה

גבוהה

נמוכה

17

ריצוף

שקט, בהיר, נעים לעין

אפור או צבע אחר היוצר צפיפות לעין

18

שירותים

נקיים /מטופחים/

מאווררים

מלוכלכים/מצחינים

19

ברזייה

תקינה/נקיה/אסתטית

מלוכלכת/לא אסתטית

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד