פתוחים לכל האמיתות
פתוחים לכל האמיתות

הרב מנחם פרומן, תושב תקוע, הוא רב הלשכה למסורת ישראל בכנסת

תהליך שלום בין דת ישראל לדת האיסלאם עשוי ליצור תנאים להתפתחות תודעה עצמית דתית פנימית יותר, שבה האנשים הדתיים מעוניינים יותר בעומק הדתי העצמי שלהם ולא בצדקתם ביחס לאחרים

מדוע רואה אני חשיבות גדולה כל כך בהידברות כדי להגיע לשלום עם האיסאלם? מה ההיגיון שמאחורי השיגעון הזה?

אפשר לענות: היגיון קיומי פשוט. אנו באנו לארץ שבתוכה ובסביבותיה יושבים מוסלמים. מי שרוצה להתנחל בעולם מוסלמי, מי שרוצה (כמוני) להתנחל בלב הארץ, צריך להתנחל בלבו של העולם המוסלמי. אם אנו רוצים למצוא לנו פה מקום, עלינו למצוא מקום בתוך התודעה המוסלמית.

אבל האם יש בתורת ישראל בסיס לעשיית שלום עם האיסלאם? האם מקורות ישראל יכולים להנחות אותנו בכיוון זה?

את הגותו של הרב אברהם יצחק קוק אפשר להגדיר כמאמץ לכנס את מקורות ישראל הרבים והשונים. ובספרו "אורות" (עמ' קלא) כותב הרב: "חפץ הסבלנות (בעברית של ימינו: הסובלנות) היסודי שלה הוא ליתן מקום לכל נטייה של אור, של חיים ושל הופעה רוחנית. יודעת היא כי בכל יש ניצוץ של אור, הניצוץ האלוקי הפנימי זורח בכל אחת מהאמונות השונות, בתוך סדרי חינוך שונים לתרבות האנושית".

רעיון מרכזי בתורת הקבלה הוא שכנסת ישראל נמשלה ללבנה. מדוע? משום שהירח "לית ליה מגרמי כלום" (אין לו משלו כלום): אין לו אור עצמו, אלא הוא מקבל את אורו מן השמש. הרב קוק מפתח את הדימוי הזה בכיוון של פתיחות מוחלטת. פתיחות מוחלטת כזאת היא טבעו של האדם, הדומה לטבעה של כנסת ישראל, כמו דוד מלך ישראל (אורות הקודש, ג, קיז): "ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל וכשהוא פונה אל הטוב ומכיר דלית ליה מגרמיה באמת כלום, הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב של כל המידות, כל התכונות, כל צדדים, ואין בו שום סתירה".

ופתיחות מוחלטת זו היא, לפי הרב קוק, טבעה של כל האומה: ומידה זו היא מידת כנסת ישראל בעצם, שהיא הטבעיות העצמית של בני האומה הישראלית, שממעטים עצמם תמיד והם מרגישים בקטנותם, מרגישים איך שכל המילוי שבהם אינו עצמי, שאינם אלא כלי לקבל אור ושפע מברכת ד' העליונה.

בבית מדרשו של הרב קוק, בישיבת "מרכז הרב" (שממנה צמח גם גוש אמונים), נהוג לראות את הרב קוק כממשיך משנתו של המהר"ל מפראג. המהר"ל כותב (נתיב השלום, פרק א') הסבר למה שאמר במסכת שבת (דף י' עמ' ב) (החכם רב המנונא בשם החכם עולא), שאסור לאדם שיאמר לחברו "שלום" בבית המרחץ (שאינו מקום מכובד). בדבר זה תראה כמה גדול מדרגת השלום, כי שמו יתברך נקרא שלום. כי מותר לאמר: "אמת" בבית המרחץ (כי "אמת") אינו שמו של הקדוש ברוך הוא, אבל "שלום" הוא שמו של הקדוש ברוך הוא, לכן אסור לאמר "שלום" בבית המרחץ. ובוודאי דבר זה צריך טעם (נימוק): למה שמו של הקב"ה "שלום" יותר מאשר "אמת"? וזה (והנימוק הוא) כי הוא השם יתברך עושה שלום בין כל הנמצאים. ואם לא היה השם יתברך עושה שלום בין ההפכים שהם בעולם אין העולם מתקיים, כי הנמצאים יש בהם הפכים והוא יתברך כולל את הכל.

על פי המהר"ל, אפשר להסביר מדוע טוען הרב קוק שהאומה הישראלית צריכה להיות פתוחה לכל האמיתות. הרי עבודת השם שלה היא להידמות לשם יתברך שהוא כולל את הכל.

את האינטרפרטציה שנותן הרב קוק למושגים הקבליים אפשר להבין על הרקע של התנועה הרוחנית הכבירה שקדמה לו, תנועת החסידות. המהפך המחשבתי שחוללה ההגות החסידית היא, שנתנה אינטרפרטציה סובייקטיבית למושגים הקבליים שקדמו לה. מה שנוסח בספר הזוהר הקדוש ובכתבי האר"י הקדוש כתהליכים קוסמיים אובייקטיביים, נתפס אצל הוגי הדעות החסידיים כתהליכים נפשיים. גדולי החסידות סברו שבמעבר זה מן האובייקטיבי לסובייקטיבי, הם אינם מחלישים את הדת, אלא להפך, מחזקים אותה.

האם דו-שיח ושלום עם האיסלאם יחלישו את דת ישראל, או יחזקו אותה? הטענה כאן היא, שתהליך שלום בין דת ישראל לדת האיסלאם עשוי ליצור תנאים להתפתחות תודעה עצמית דתית פנימית יותר, שבה האנשים הדתיים מעוניינים יותר בעומק הדתי העצמי שלהם ולא בצדקתם ביחס לאחרים. "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות". האם ביטוי זה מסכם סקר-שוק שעשה החתן בין כל הבנות? הלא מי שקורא את הפסוק מבין: ביטוי של אהבה. גם היחס של המאמין לאמונתו אינו צריך להיות בנוי על משהו הדומה ל"תחרות היופי" המגונה, שבה הוא בוחר את תורתו למיס-תבל. האם הדבקות שלו בבוראו בנויה על השואה בין דתו לבין דתות אחרות? כדי לדבוק בתורה, האם עלינו להשוותה מבחינה אובייקטיבית ולמצוא את נקודות היתרון שלה על פני תורות אחרות? כשהאהבה חיה וקיימת אין היא בנויה על בחינות והשוואה.

זאת תורת ארץ ישראל בגלות - שבה אנו נאבקים על ייחודנו בתוך סביבה זרה: מחשבת ישראל מבררת את יתרונה של דת ישראל על פני דתות אחרות. אבל כאשר אנו יושבים בארצנו, אין אנו נזקקים להשוואות כאלה. באווירה של שלום עם האיסלאם בארץ לא נעסוק במאבקים רוחניים נגדו, אלא בהתעלות עצמית. אם תפתח דת ישראל בתהליך שלום עם האיסלאם, יהיה בכך פתח-תשובה לשאלה שמציב השלב הנוכחי בהתפתחות הרוח הישראלית.

כמו שעברה הספרות מאודיסאוס של הומרוס, הנאבק בזרמי הים, אל יוליסס של ג'יימס ג'ויס הנאבק בזרמי התודעה, כך על הדת להעביר את מרכז הכובד שלה מן האמת האובייקטיבית אל האמת הסובייקטיבית. הרי כך למדתי מדברי המהר"ל, שהשלום-הקדוש-ברוך-הוא הוא מקומן של האמיתות על גוניהן ודרגותיהן. בתוך אווירו של השלום, השאלה אינה מי הצודק ומי בראש, אלא מי אני. לא על צדקתנו אנו שואלים, אלא מה אנו ומה חיינו. נסגר המעגל והגענו אל השלום עם האיסלאם מן הכיוון ההפוך.

בוודאי כפי שנכתב בתחילת הדברים, שמאמצי דת ישראל להידברות עם האיסלאם עשויים לשרת את השלום. והנה בסוף הדברים הגענו ליותר מזה: שלום בין דת ישראל לבין דת האיסלאם עשוי לעזור לעילויה של אמונת ישראל.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד