גילה רם - האשה שלנו בצמרת הסתד
גילה רם - האשה שלנו בצמרת הסתד

 

גילה רם - פורשת

האשה שלנו בצמרת הסתדרות המורים

גילה רם מסיימת בימים אלה את תפקידה כיועצת בכירה למזכ"ל הסתדרות המורים ופורשת לגימלאות - אחרי שנים רבות של פעילות ציבורית ענפה ומפוארת. גילה רם שימשה בתפקיד הרם של משנה למזכ"ל הסתדרות המורים בתקופת כהונתו של יצחק וולבר ז"ל כמזכ"ל.

גילה היא הגננת הראשונה והיחידה עד כה שמונתה לכהן בתפקידים בכירים בהסתדרות המורים. אחרי ששימשה בתפקיד מנהלת המחלקה לגננות כעשר שנים וכחברה בהנהלת הסתדרות המורים, מונתה כיו"ר אגף הארגון בהסתדרות המורים. במסגרת תפקיד זה השתתפה בדיוני ועדת עציוני ולקחה חלק חשוב במשא-ומתן על מימוש המלצותיה.

גילה, אשה רבת-פעלים בכל אחד מהתפקידים שמילאה, הקדישה את מיטב מירצה לקידום מעמדן של הגננות בהסתדרות המורים ובמערכת החינוך.

לרגל פרישתה ולכבוד מאה שנות הסתדרות המורים - מערכת "הד הגן" שלחה את העיתונאית יעל פישביין לראיין את גילה ולתעד את סיפור חייה המקצועיים, סיפור שיכול להוות מופת לכלל מורי ישראל ולגננות במיוחד.

"לעשות בשביל אחרים"

מעמדן של הגננות עם הקמת המדינה ובשנים הראשונות לקיומה, היה בשפל המדרגה. שכרן והשכלתן היו נמוכים משל המורים, תעודותיהן פחות נחשבות ותנאי עבודתן ירודים. בהסתדרות המורים הן היו מיעוט והעובדה, שראשי הסתדרות המורים ומזכירי הסניפים היו מורים, גרמה להתעלמות מבעיותיהן. עם השנים, גדל מספר הגננות עקב צירופם של גילאי 4 וגילאי 3 לגני-הילדים (כיום כ-10% מחברי הסתדרות המורים הן גננות ומספרן הכולל עומד על כ-12,000), מעמדן התחזק ולאחר מאבק הושוו תנאיהן לאלו של המורים. לגילה רם, מי שעמדה בראש המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, במשך כעשור, היה חלק נכבד במאבק. גילה קיבלה על עצמה את התפקיד בשנת 1970. לפני-כן היא היתה גננת מוערכת, בעלת ניסיון רב. היא שימשה גם כגננת מאמנת ועבדה תקופה קצרה כמדריכה פדגוגית לגננות בבית ברל ובמקביל פתחה את המדור הראשון לגני-ילדים במרכזייה הפדגוגית בתל-אביב.

"אף פעם לא היתה לי תחושה שלהיות גננת זה פחות חשוב", היא טוענת. מי ששיכנעה אותה לעזוב את הגן המטופח שלה ברמת אביב לטובת האיגוד המקצועי היתה ניצה נפתלי ז"ל, מדריכתה מתקופת הלימודים בסמינר "אשכול" בירושלים, ששימשה כמפקחת ארצית על גני-הילדים וראש הוועדה לגיל הרך במשרד החינוך. ניצה אמרה לגילה: "עד עכשיו עשו בשבילך - עכשיו תלכי לעשות בשביל אחרים" וגילה נענתה לאתגר. מאז ועד לפרישתה, העיקרון שהנחה אותה בעבודתה הציבורית היה להתייחס לכל אדם שהזדקק לטיפולה כאילו היה אחד ויחיד.

באותה תקופה נוהלו כל ענייניהן של 3,600 הגננות חברות הסתדרות המורים מהמשרד המרכזי בתל-אביב. גילה שמה לה מטרה להכיר את השטח. מדי שבוע, ערכה ביקור בישוב אחר, בבוקר נהגה לבקר בגני-הילדים, בצהריים קיימה פגישות עם הפיקוח ועם אנשי המדור לגני-ילדים וסיימה באסיפת גננות בישוב. אחת המסקנות הראשונות שלה היתה שכדי לייעל את הטיפול בגננות יש לשלבן בסניפי הסתדרות המורים. שנתיים אחרי כניסתה לתפקיד, החלה בביצוע שילוב הגננות בסניפים שהגיע לסיומו כשכיהנה בתפקיד ראש אגף ארגון בהסתדרות המורים. כתוצאה מפעולותיה, הטיפול בגננות הפך לחלק משגרת העבודה בסניפים. כיום, בכל סניף יש נציגות לגננות העוסקת בבעיות בעבודה, בבדיקת תלושי משכורת, זכויות ותק, קרן השתלמות, חברות בעמותת המורים, זכאות להטבות הקרן לקידום מקצועי ועוד. בעיות שאינן נפתרות בסניפים כמו גם והטיפול בזכויות פנסיה ופיצויים של גננות הושארו במחלקה לגננות בהסתדרות המורים.

גננת אחת מול הרבה מעסיקים

בשנת 1949, עם החלת חוק חינוך חובה, הפכו גננות גני החובה לעובדות מדינה. לאחר פתיחת גני החובה לגילאי טרום-חובה, שמומנו באמצעות שכר לימוד, המצב הסתבך. גננות בגנים משולבים, חובה וטרום-חובה, קיבלו שני תלושי משכורת, תלוש אחד ממשרד החינוך עבור עבודתן עם ילדי "החובה" ותלוש שני מהרשות המקומית או מהבעלות של אותו גן עבור ילדי "טרום-חובה". היו גננות, שמדי שנה עברו מבעלות לבעלות לפי מספר ילדי "החובה" באותה שנה. היו מאות מקרים של גננות פורשות, שנאלצו ללקט זכויות אצל מעסיקים רבים, "מצב בלתי נסבל" כדבריה של גילה, שפתחה במאבק להעברת הגננות לבעלות המדינה. היא הצליחה לשכנע את עמיתיה בהסתדרות המורים להתנות את החתימה על הסכם השכר בהעברה וכתוצאה מכך, מאמצע שנות השבעים, במשך כחמש שנים, הועברו כל הגננות לבעלות המדינה עם הסכם לרציפות זכויות פנסיה, פיצויים, זכות לימי מחלה וכל גננת שהפכה לעובדת מדינה קיבלה זכאות לפנסיה תקציבית.

כיום, מבין 13,000 גננות בישראל, רק אלף אינן עובדות מדינה. משרד החינוך אחראי על הכשרת הגננות, על התכנים, על מתן תעודות הסמכה ועל סידור העבודה לגננות. נושאי שכר, תנאי עבודה וזכויות סוציאליות נקבעים בהסכמי השכר שחותמת הסתדרות המורים עם משרד החינוך, האוצר ומרכז השלטון המקומי וההסכמים מחייבים את כל הבעלויות האחרות.

שיתוף הפעולה בין הסתדרות המורים למשרד החינוך התהדק לאחר שבשנת 1971 מינה מנכ"ל משרד החינוך דאז, אלעד פלד, את גילה רם כחברה רשמית בוועדה לגיל הרך במשרד החינוך. זאת, בהתערבותה של ניצה נפתלי, שכאמור היתה באותה תקופה המפקחת הארצית על גני-ילדים במשרד החינוך. המינוי הביא להידוק הקשר בין המחלקה לגננות בהסתדרות המורים והפיקוח על גני-ילדים ונקבעה נורמה של מתן ייצוג להסתדרות המורים בוועדות האגף לחינוך קדם-יסודי.

תנאי עבודה ירודים במיגזר הערבי

בין הנושאים שגילה העמידה בראש סולם העדיפויות היה תנאי העבודה של גננות המיגזר הערבי. באותה תקופה, פעלו כיתות גן בתוך בתי-ספר, ללא שירותים נפרדים, ללא עוזרות ועם ציוד דל ביותר. חלק מהגנים פעלו בחנויות ובמרתפים, בתת-תנאים. גילה החלה לדרבן את חבריה בהסתדרות המורים למחות על המצב, אבל משרד החינוך לא התרגש. "אין כסף" אמרו לה והבטיחו לשנות את המצב "לאט לאט". גילה לא הרפתה והיו שאמרו לה שהיא מתנהגת כמו "קרציה" בעניין זה, אבל ברבות השנים מאבקה נשא פרי, רוב הגנים הוצאו מבתי-הספר, מונו עוזרות לגננות והתנאים השתפרו.

הפחתת שעות עבודה והמעבר לשבוע בן חמישה ימי עבודה

המאבק על הפחתת שעות העבודה של הגננות החל בגננות הקשישות. באותה עת מורים (ות) קשישים(ות) היו זכאים להפחתת שתי ש"ש אחרי גיל 50 וארבע ש"ש - אחרי גיל 55. אבל לגננות אי אפשר להפחית שעות, טענו המעבידים, כי ילדים רכים צריכים להיות צמודים לדמות חינוכית אחת! לכן הציעו להגדיל את העזרה או להעניק פיצוי כספי תמורת ההטבה שנשללה מהגננת. לבסוף הושגה פשרה, הגננות הקשישות הוסיפו לעבוד את מלוא השעות והוקמה קרן שבה נחסכו הכספים שפיצו על שלילת שעות הגיל. גם המעבר לחמישה ימי עבודה בשבוע נשלל מהגננות מאותה גישה מופרכת שילדים רכים אינם יכולים לקבל שתי גננות בגן אחד. הגננות הוסיפו להיות מופלות לרעה עד תחילת שנות התשעים. הן לא יכלו להיעדר מהגן לצרכי לימודים, לא יכלו לעבוד משרה חלקית ולא יכלו לקבל תפקידי הדרכה חלקיים. ראוי להזכיר שעד מלחמת המפרץ גם לא היו טלפונים בגנים... בסופו של דבר, בשנות התשעים התקבלה התביעה לחמישה ימי עבודה, גננות משלימות נכנסו לגנים ו... הותקנו טלפונים בכל גן. עד כמה שידוע הילדים לא נפגעו והגננות אינן "מפטפטות בטלפון בזמן העבודה". גילה מציינת כי בהתייחסות לגננות שורבבו לא פעם נימות סרקסטיות.

גננות ומורים - מה הקשר?

בשנת 1974 יצאה גילה עם משלחת לארה"ב. בביקור בניו-יורק, כשהתברר לה שכדי להיות גננת נדרש תואר שני, בעוד שלמורים ביסודי ובחטיבת הביניים די בתואר ראשון, גילה קיבלה החלטה לנהל מאבק על השוואת תארי הגננות לאלו של המורים. ההזדמנות למימוש ההחלטה הגיעה עם הקמת ועדת עציוני לבדיקת מעמד המורה בישראל. גילה ביקשה מהוועדה להקדיש יום לדיונים על גני-הילדים והגננות ונענתה בשאלה "מה הקשר בין גננות למעמד המורה?". בסופו של דבר הצליחה לשכנע את חברי הוועדה להתייחס לגננות כאל מורים.

בהמלצות ועדת עציוני מודגש שבכל מקום בו נכתב "מורים" הכוונה היא גם לגננות. הוסכם שמשך ההכשרה, סוג ההכשרה ודרישות הכניסה להכשרה ולעבודה - יהיו שווים בכל מערכת החינוך מגן-הילדים עד סיום התיכון והשכר ישולם לפי ההשכלה ולא לפי  הגיל של התלמידים. ועדת עציוני המליצה על תהליך אקדמיזציה של מקצועות ההוראה ובעקבות ההמלצות, הוארך משך ההכשרה של הגננות. כיום קרוב ל-50% של גננות בעלות תואר אקדמי ראשון בחינוך.

השוואת מעמד הגננות למורים כללה הכרה שכל גננת היא גם מחנכת כיתה ולכן זכאית לשלוש ש"ש חינוך. גננות שי"ח ומילו"א הוכרו כזכאיות לגמול חינוך. בנוסף הכירה ועדת עציוני בכך שכל גננת היא גם מנהלת גן ולכן זכאית לגמול ניהול. עם השנים הפך גמול הניהול של הגננות שוה ערך לניהול בית-ספר בן כיתה אחת.

כחמש שנים לאחר דוח עציוני, עם הקיצוצים של שנת 1985, הורחב נוהל הפרישה המוקדמת והושגו הטבות לפורשים. גילה, שבאותה תקופה כיהנה בתפקיד משנה למזכ"ל הסתדרות המורים, גילתה שאף כי הגננות היו זכאיות לפרוש בגיל 57, רובן המשיכו לעבוד עד גיל 60 ואפילו 65. "האוטונומיה של        הגננת מנעה את השחיקה האופיינית למקצוע ההוראה. לצערי, תופעה זו אינה מאפיינת את השנים האחרונות", אומרת גילה.

השוואת תנאי העבודה של הגננות לאלה של המורים הושלמה עם צירוף גננות טרום-=חובה לקרן ההשתלמות של המורים. עם זאת, מציינת גילה שהן עדיין מופלות לרעה כיוון ששעת עבודה של גננת היא 60 דקות ולא 45 דקות כמו אצל המורים.

פיחות במעמד הגננות

גילה מציינת שהתרחבות מערכת החינוך לגיל הרך הביאה בעקבותיה פיחות במעמד של הגננות. בעבר, היה גן-הילדים שלב החינוך הראשון של רוב הילדים והגננות נהנו ממעמד ייחודי בקהילותיהן. כשנפתחו המסגרות לגילאי 4 ו-3, רוב הילדים הגיעו לגנים אחרי התנסות במסגרות חינוך קודמות והגננות "ירדו מגדולתן". עם האצת תהליכי הביזור בשנות השבעים צברו הרשויות המקומיות כוח והחלו להתערב בתחומי הפדגוגיה בגני-הילדים. ההורים, שעם השנים נתבעו לממן יותר ויותר שירותים בגן, החלו אף הם להציב דרישות משלהם וכתוצאה מכך נקלעו הגננות לא פעם לקונפליקטים קשים בין הגורמים השונים המעורבים בגן-הילדים - משרד החינוך, הרשות המקומית וההורים, דבר שהגביל את עצמאותן.

מקור נוסף לעימותים בגני-הילדים הן עוזרות הגננות או הסייעות. הודות להתרחבות המערכת הפכו הסייעות לקבוצה משמעותית המשמשת כלי נשק בסכסוכי עבודה ברשויות המקומיות. וכך קורה מדי פעם, שעוזרות הגננות שובתות בזמן שהגננות מוסיפות לעבוד. להלכה העוזרות כפופות לגננות, אבל יש להן בעל-בית נוסף ברשות המקומית שהן חייבות להישמע גם לו. כתוצאה מהמצב, מערכת היחסים בין עוזרות גננות לגננות היא אחד הנושאים שמרבים להעסיק את המחלקה לגננות בהסתדרות המורים. לדעתה של גילה, העברת עוזרות הגננות לבעלות המדינה עשויה להקטין מאוד את הבעיה.

ביזור האחריות על החינוך לרשויות המקומיות יצר פערים ניכרים בצפיפות, בציוד ובאחזקה של גני-הילדים. בגני-ילדים רבים דוחסים 35 ילדים לכיתת-גן אחת, מספר שמציב את ישראל במקום הראשון בצפיפות גני-הילדים בעולם המערבי.

המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, בראשותה של דקלה צדוק, מנהלת מאבק לקביעת תקני מינימום לתיקצוב גני-ילדים, בינתיים ללא הצלחה מרובה.

למעלה משלושים שנות פעילות ציבורית הניבו הישגים שאפשר להתברך בהם - לגננות כקבוצה ייחודית בתוך הסתדרות המורים. ועדיין ארוכה הדרך ליצירת תנאים אופטימליים לרווחתם של ילדי הגנים ולטיוב עבודתן של הגננות.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
21/11/2018
היום תעלה להצבעה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק ...
8
20/11/2018
הליך הגשת הבקשות למלגת לימודים לשנת הלימודים ...
8
19/11/2018
נוכח החלטת הממשלה שהתקבלה היום בעד קיצוץ רוחבי, ...
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד