נעלי גן קפ"ב 1
נעלי גן קפ"ב 1

 

נעלי גן קפ"ב 1

שם הגן: גן קפ"ב 1, תל-אביב

שם הגננת: רונית כלב

שם המפקחת: חיה זוסמן

 

האפיזודה ששימשה "מאיץ" לפרויקט הנעליים.

בימים שקדמו ליום המשפחה שיתפתי את ילדי הגן ברעיון להזמין את כל האבות להכנת ארוחת עשר בשיתוף אתנו, ילדי הגן והצוות. בעיצומה של השיחה פרץ אחד מהילדים בבכי בטענה שאביו נמצא בחו"ל בתערוכת נעליים אשר נערכה במילאנו, איטליה - והוא לא יוכל לבוא. לא עזרו מילות ההרגעה שלי והבירור הטלפוני שקיימנו עם האם, גיא היה משוכנע שהוא יהיה היחיד אשר יחגוג את יום המשפחה ללא אביו.

סופה של האפיזודה בכי טוב, האב נכח באירוע וכך גם כל הורי הילדים וחגגנו יחד באווירה משפחתית נעימה וטעימה.

כעבור ימים אחדים כש"תערוכת הנעליים" ואבא של גיא היו טריים בזכרוננו.

הפניתי אל הילדים את השאלה:

לשם מה לדעתם צריך בעל חנות לנסוע לאיטליה לבחור נעליים לחנות הנעליים שלו?

והילדים ענו:

 

כדי למצוא                         כדי למצוא נעלי עקב

נעליים יפות                        גם לילדות קטנות

 

כדי שהנעליים                         השערות                        כדי למצוא נעליים

יהיו נוחות                        הילדים                        שונות

 

כדי שהנעליים                        שיהיו נעליים                        שיהיו נעליים

יהיו מתאימות                        לא יקרות                        מיוחדות

 

 

 

בעקבות ההשערות אשר העלו הילדים הצעתי לפתוח "חנות נעליים" בגן.

לצורך זה ערכנו ברור מה נחוץ כדי לפתוח חנות כזאת.

להלן מספר תשובות:

יהונתן: "מספר נעליים שנוכל למכור".

יותם: "מדפים וכסף".

עדי: "נעליים שיתאימו גם לנו, על עקבים".

עפרי: "הרבה נעליים".

גל: "חלון ראווה".

גליה: "מוכרים".

בן: "קופסאות נעליים ושקיות"

ניר: "גם נעליים וגם מגפיים ונעלי הרים וכל מה שיש בחנות נעליים".

גיא (שלאביו חנות נעליים), התנדב לבדוק את הסוגיה ביסודיות והוא גם הציע לברר אם נוכל לבקר בחנות של אביו.

לאחר התלבטויות הוחלט שאדי (אבא של גיא) יבוא לגן, יספר ויענה לנו על השאלות אשר הכנו.

וכך ביום המיועד התייצב אבא של גיא מצויד במלאי של קופסאות נעלים וכמה זוגות נעליים וסיפק לנו אינפורמציה ראשונית על הנעשה בתוך חנות נעליים.

בסיום השיחה החלטנו למנות את אדי ל"יועץ בכיר" לחנותנו.

עוד באותו יום ניסחנו מכתב פנייה להורים, אשר היו אמורים להיות "ספקי הנעליים" לחנות.

 

וזה לשון המכתב:

להורים אנחנו רוצים לפתוח חנות נעליים בגן. נבקשכם לשלוח אלינו נעליים שאינן בשימוש אצלכם.

בעקבות המכתב היתה "מתקפת נעליים" מכל הסוגים, המינים, הצבעים והגדלים.

מצאנו עצמנו מוצפים בכמויות            של נעליים, שההורים שמחים להיפטר מהן והילדים שמחים למראה "הסחורה" ההולכת וממלאה כל פינה בגן.

נוסף לזה קיבלנו משלוח גדול של קופסאות נעליים מאבא של גיא וכך החל תהליך מעניין של מיונים.

בשיחה שקיימנו ניסינו לשער לפי מה אפשר ורצוי לארגן את הנעליים בחנות.

מאיה: "לפי הקישוטים".

נועה: "לפי הגודל".

יהונתן: "כדאי לסדר את הנעליים לפי מי שנועל אותן, למשל, ילדים או תינוקות".

אלמוג: "נראה לי שאפשר לפי שרוכים או סקוטצ'ים".

ניר: "אפשר למיין את הנעליים לפי החומרים".

בעקבות ההשערה של ניר שאלתי את הילדים:

האם כדאי לסדר את הנעליים בחנות לפי החומרים מהם הן עשויות?

בן סיפר שאמא שלו היא מומחית לחומרים ולכן היא תוכל להסביר לנו אודות חומרים שמהם ניתן לעשות נעליים.

ואכן גייסנו את יעל, אמא של בן, אשר הסבירה לנו על עורות רכים וקשים, דרכי עיבוד, בדים מיוחדים מהם ניתן לעשות נעליים וכן מידע על חומרים כמו גומי, שמהם מייצרים סוגים שונים של נעליים.

גם עדי הביאה לגן מידע אודות הנעל הראשונה, אשר יצקו האינדיאנים.

עיינו באנציקלופדיה המצאות ותגליות בהוצאת "טיים לייף". ביקשנו מעדי להשאיר את הספר כמה ימים בגן כדי שנוכל לחזור ולדפדף ולעשות שימוש במידע אשר רכשנו.

לאחר עיבוד הנתונים הרבים שהיו בידינו בחרנו למיין את הנעליים בחנות שלנו לפי המשתמשים וכך קטלגנו לנעלי גברים ונשים ונעלי ספורט וכו'.

יהונתן הגיע בוקר אחד וסיפר לכולנו שבחנות שלנו הנעליים מסודרות לפי קטגוריות, ביטוי אשר רכש בבית ושמח לשתף בו את כולנו.

החנות שלנו הלכה ונבנתה. המדפים התמלאו והוחלט לסמן כל קבוצת נעליים בדבקית צבעונית.

השם שבחרנו לחנות: נעלי קפ"ב 1 (כשם הגן שלנו). נראה היה שאנחנו מוכנים לפתיחת החנות ואז... הייתי עדה לוויכוח בין ילדים אודות מחירי הנעליים בחנות שלנו.

עדי שאלה אותי מי יחליט בכמה כסף נמכור את הנעליים? ואני הפניתי את השאלה לילדים...

במקום לקבל תשובה החלו הילדים לשאול שאלות נוספות המתייחסות לנושא:

· האם כל הנעליים עולות אותו מחיר?

· אולי ישנן נעליים מחומר מיוחד שהוא יותר יקר?

· ואם גם המוכר רוצה לקנות נעליים למי הוא משלם?

· מי יגיד לנו כמה עולות נעליים?

שאילת השאלות והניסיון להעלות השערות נעשו תוך שיתוף פעולה בין הילדים, כשהם מגייסים את עצמם כיחידים וכקבוצה למציאת פתרונות.

כצופה מהצד יכולתי להבחין עד כמה המשימה ברורה להם, מפני שהיא פרי יוזמתם ואמורה לשרת אותם.

מאחר שאנו בגן לא הצלחנו למצוא תשובה החלטנו לפנות למקורות מידע אחרים.

נוי: "אני אבקש מאמא לגלוש באינטרנט ולמצוא פתרון".

יהונתן: "אני אלך עם אמא לחנות נעליים ואבקש לקנות לעצמי זוג נעליים, אבל אני אשאל כמה עולה עוד זוג ועוד זוג".

גיא: "אתם יודעים שאבא שלי יכול להגיד לנו בלי בעיה כמה עולה זוג נעליים".

הילדים העלו רעיונות שונים וכל אחד בחר לעצמו את הדרך המתאימה לו למציאת פתרון.

בבוקר המחרת התייצב אדי (אבא של גיא) בגן וערך לנו רשימת מחירים. הילדים הביאו עמם הצעות שונות למחירים והתחלנו לעסוק במלאכת ה"תמחור".

כאן נתקלתי בתופעה מעניינת. הילדים קבעו מחירים בעלי ספרות עגולות. לדוגמה: 20 שקל, 100 שקל, 50 שקל וכו' ואילו בהצעות המחירים שקיבלנו היו לרוב: 99 שקל, 149 שקל וכו', כלומר לא הייתה כל התייחסות מצד הילדים למידע אשר אספנו קודם-לכן.

ניסיתי לבדוק אם יש מקום לערוך מבצעים או הנחות, אך הילדים התעלמו מהרעיון שלי.

עתה, אחרי שסיימנו לתמחר, הצבנו את הנעליים על המדפים, הכנסנו לגן "קופה רושמת" וכאן הייתה אמורה להתחיל פעילות של קנייה ומכירה.

 

 

ספירת המלאי בעיצומה

חנות נעליים או בנק?

בשלב הזה התחיל להתרחש בגן תהליך אשר הייתי עדה לו כצופה מהצד.

קבוצת ילדים התארגנה ובנתה "בנק" מגרוטאות. עדן הופיע ובידו שקית מלאה מטבעות ומדי פעם באו לדווח לי כיצד אמור הבנק לפעול ולשרת את הצרכים שלנו.

לדעתי, הילדים הגיעו אל המטלה או המשימה מתוך ההבנה שיש צורך מעשי אשר יסייע לנו בתהליך המכירה. (האם ילדי הגן שלי קראו את עקרונות הגישה המתכללת?)

אמצעי תשלום

אחרי עיסוק בנושא וניסיון למיין את המטבעות סיפר יותם שכדי לקנות צריך גם שטרות וכרטיסי אשראי.

השאלה אשר העסיקה אותנו הייתה מאין נשיג שטרות של כסף?

עפרי התעניינה האם אני מחזיקה בארנק כרטיס אשראי והציעה שכל ילד יוכל להכין לעצמו ולקנות.

עדי הזמינה את הילדים לבוא איתה ועם אמה אחר-הצהריים להוציא כמה כסף שנרצה מהכספומט.

דין תיקן את עדי ואמר שלא נוכל למשוך מטבעות כי הוא יודע שאפשר רק שטרות.

בן סיפר שההורים שלו עובדים וכל חודש הם מקבלים משכורת.

יהונתן הציע לפנות לסבא שלו שכל היום "מחליף כספים" לאנשים ובדיוק המשרד שלו שופץ עכשיו והוא מאוד יפה, אבל הבניין מאוד ישן.

ואז הגיע ניר לגן ושיתף אותנו בחוויה. הוא כרגע חזר מביקור בבנק עם אביו ושם אפשר לקבל כל סוג כסף שרוצים, גם מטבעות ואפילו דולרים.

ארגון הפעילות

לאחר הדיונים הרבים, ההצעות וההשערות הוצאתי את ה"כסף" מתוך ערכת המתמטיקה והילדים לא ידעו את נפשם מרוב שמחה.

כאן התרחש תהליך מעניין. הסתבר לילדים שהבנק, אשר טרחו סביבו, צר מלהכיל את ה"כסף" הרב שבידינו. תוך דקות חיברו טל ויהונתן שני שולחנות, הציבו שלט "בנק קפ"ב 1", חיברו שתי תיבות מוצקות להעברת כרטיסי אשראי והתחילה נהירה אל הבנק.

הילדים סיפרו לי שהוחלט ששני המוכרים בחנות הנעליים יהיו הראשונים בתור למשיכת כספים מהבנק.

הפעילות החלה. שני "פקידים" חרוצים ישבו ותיעדו כל שקל שהוצא מהבנק בדרכים שונות ומשונות. כאן נוצרה השאלה היכן נוכל לשמור את הכסף ומייד התארגנה קבוצת בנות וכל אחת הכינה לעצמה ארנק וכרטיס אשראי ומעתה ניתן להתחיל במלאכת הקנייה והמכירה.

חגיגה של קניות

ברגע שנפתחה החנות נכנסו הילדים ומדדו מכל סוגי הנעליים שהיו על המדפים, חלצו, טיילו בגן, קנו להורים ולאחים והזמינו גם את בת-שבע, הסייעת ואותי לקנות נעליים.

ואז התעוררה בעיה: בחנות הנעליים יש יותר נעליים מאשר קופסאות. מה עושים?

לקחנו לעצמנו אתנחתא קלה בעשייה וניסינו למצוא פתרונות.

בת-שבע נזכרה שבמחסן ישנם גלילים ענקיים של ניירות אריזה צבעוניים. תוך זמן קצר הפך הגן שלנו למקום אריזה. אלמוג, שנוהגת להתקשט בסרטים צבעוניים, הודיעה ש"חייבים" סרטי מתנה.

אלף מילים לא יספיקו לתאר את העשייה שהתרחשה בגן: מספריים, סרגלים וסרטי הדבקה הובאו לחנות במטרה לארוז את הנעליים אשר נקנו.

עמדתי בצד והתבוננתי כיצד מודדים, מתכננים, קושרים, גוזרים ומדביקים.

כל מי שקנה רצה לארוז לעצמו.

שאלת חקר: על-פי מה נקבעה מידת הנעליים?

באחד משלבי התהליך אמר גל שמידת הנעליים שלו היא 29. מאותו רגע התחילה בדיקה של מספרי הנעליים. יש שבחנו את הסוליות, אחרים התבוננו בלשונות הנעליים ושניים מילדי הגן גילו שעל הנעליים שלהם לא מסומנת מידה... יותם עבר וערך רשימת מספרי הנעליים של הילדים ודאג ליידע את כולם שמספר הנעליים שלו הוא 36 ואף התנדב לערוך לנו גרף עמודות להשוואה בין מספרי הנעליים של ילדי הגן.

כאשר הבחנתי שהנושא טעון רגשות (שלי הכי גדולות, לך יש רק מספר 29 וכו') הצעתי לו למסור לי את המשך עריכת הגרף.

בשיחה שבה ישבו הילדים כשלרגליהם נעליים מהחנות, חשבנו על-פי מה נקבעה מידת הנעליים?

חלק מהילדים לקחו סרגלים והתחילו למדוד, חלקם ציירו את העקבות ומדדו, אך פתרון לא נמצא.

טל נזכרה שיש בגן סנטימטר של נגרים, מדדה ולא נמצאה הקבלה (בין אורך הנעל למידה).

תום בדק האם שתי הנעליים זהות במספרן וגם דאג למדוד את הנעליים שלי.

יהונתן לקח סרגל והצמיד לספסל המדידה שלנו "כדי שהקונים יוכלו למדוד את הנעליים בסנטימטרים". אך התאכזב מאוד לגלות שאינו מוצא פתרון.

יותם אמר ש"36 זאת מידת נעליים ומודדים לפי גודל הנעל".

כאשר הבנו שאין לנו בגן אינפורמציה מספקת החלטנו לפנות למקורות אחרים.

1. להורים

2. לבדוק באינטרנט

3. התקשרנו למדור שאלות ותשובות בעיתון "העיר".

המידע אשר הגיע לגן היה "מאכזב מאוד".

גילינו, שאין הקבלה בין מידות נעליים במדינות שונות בעולם.

אלמוג סיפרה שאיש אחד שהיא לא זוכרת איך קוראים לו קבע את מידות הנעליים.

יעל, אמא של בן, קיבלה אינפורמציה מאורטופד קשיש, אשר סיפר על מידה שנקראת "שתיך" ושעשו בה שימוש בעבר.

תום הציע לצייר את קו המיתאר של כף הרגל ובתוכה לצייר קווים או צורות שונות על-פי המידה הרשומה.

 

הרעיון התקבל בברכה ואכן כמה ילדים ערכו ניסיון בהתאם להוראותיו, אך במהרה הבנו שזה פתרון שאינו מספק אותנו.

אנו עוסקים בסוגיה זאת זמן רב. מדי פעם צצות השערות, אך השאלה נשארה בלתי פתורה.

למרות ה"תסכול" הפקנו תועלת מסוימת מהמצב הבלתי פתור. אחת לכמה ימים מגיע מידע חדש אל הגן.

אור סיפר שמידות הנעליים בלונדון אינן זהות לאלו הנהוגות בארץ.

איתי הביא תמונה שהתפרסמה באחד העיתונים ובה מוצגים 200 מתוך 1,300 זוגות הנעליים של הגב' אימלדה מרקוס, אשת נשיא הפיליפינים.

בגן ישנה רשימה ארוכה של אורטופדים שאליהם פנינו, אך ללא תוצאות.

הגדיל לעשות ניר כאשר באחת השיחות פנה אלי ושאל: "אולי בכלל המידה היא משהו מסתורי???"

כבר שלושה חודשים אנו עוסקים בחנות הנעליים, יש קנייה ומכירה, מדידה, התאמה לקופסאות, שיחות נעימות לאוזן: הנעליים נוחות לך? וכו'.

בגן ישנה פינה לשמירת נעליים לאחר הקנייה, מתחת לחנות הוקם מחסן שבו מאופסנות נעליים בודדות.

ההורים לא מרפים ומספקים לנו סחורה כל העת.

לפני ימים אחדים הוחלט לערוך "מכירת סוף עונה".

הייתה התלבטות איזו קטגוריה "משתלם" למכור בהנחה והוחלט ברוב קולות (29 נגד 2) להוריד את מחיר נעלי הבית החורפיות.

שוב התחילו ההשערות באיזה מחיר כדאי למכור.

גל, שהיה הדומיננטי בין ילדי הקבוצה, הציע שכדאי למכור ב=20 ש"ח לזוג, כי אז נרוויח 180 שקלים. ניגשתי אל סל המבצעים והוא בתנועת אצבעות אמר: "180, 160, 140, 120, 100, 80, 60, 40, 20. את מבינה שיש לנו 9 זוגות נעלי בית???"

סיכום

בבואי לבחון את פרויקט חנות הנעליים בגני אני מוצפת רגשות חמים. הילדים התנסו, חקרו, חיפשו פתרונות ופעלו בשיתוף ובהדדיות. כל התהליך תועד על-ידי בצילום.

אני מצטטת מתוך המאמר של ד"ר חווה תובל, "הגישה המתכללת בגן-הילדים": "יישום הגישה המתכללת פירושו לגשת לפעילויות היום-יומיות מהיבטים שונים ומשונים. רבות מן הפעילויות נראות לכאורה מובנות מאליהן, אך כל נושא, ולו הנדוש ביותר, יכול להתפתח לנושא חדש ומפתיע הטומן בחובו פוטנציאל מחקרי ולימודי גדול".

אני גננת מזה עשרים וחמש שנים, ובעבר נהגתי להיות מקור הידע והאינפורמציה של ילדי גני. פרויקט חנות הנעליים חשף אותי לתהליך עבודה שונה, מלא הפתעות, כי גם אני הייתי צרכן מידע כמו ילדי הגן. מקורות המידע היו שונים ומגוונים ומאוד מסקרנים. שלב עיבוד הנתונים איפשר לי לצפות בילדים ולהיות קשובה לכל אחד מהם.

היה אלמנט מרתק נוסף בהתייחסות הרצינית ובשיתוף הפעולה שלו זכיתי מצד הורי הילדים, החל בהבאת נעליים לגן ועד חיפוש פתרונות לכל אחת מהשאלות והבעיות שהתעוררו. מיותר לציין עד כמה נתרמת העבודה החינוכית, כאשר שותפים לה צוות הגן, הילדים וההורים.

לקראת סיום, אני מרגישה חובה נעימה לציין את בת-שבע שליט, הסייעת בגני, אשר נכונה ללכת אתי לכל הרפתקה. העבודה בגני נעשית בשיתוף ובהרבה הבנה בינינו, עובדה המאפשרת להעז ולפרוץ גם לתחומים חדשים ובלתי מוכרים.

כשלושה שבועות לפני תום שנת הלימודים, הגן נראה כמו חנות נעליים כשלצידה בנק...

כיוון שעל המדפים מונחות נעליים במצב טוב, ואפילו טוב מאוד, נערוך בין הילדים משאל לאן כדאי להעביר את ה"סחורה" שנותרה בחנות.

האם אין זו תחילתו של פרויקט חדש???

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
8
28/10/2018
אין זה תפקידה של הגננת בשום מקרה
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד