שמואל, המורה המאושר
שמואל, המורה המאושר
שמואל, המורה המאושר

 על פי ההנחיות של הרב בכרך מגרמניה, ושל האמורא רב, בן המאה השלישית בבבל, מצאנו את פרופיל המלמד המושלם

 

יהודה ברנדס
הרב ד"ר יהודה ברנדס הוא ראש בית המדרש בבית מורשה בירושלים

 ר' יאיר חיים בכרך (גרמניה 1638 - 1702), מגדולי התורה באשכנז בדורו, פוסק חשוב, בקי בקבלה ובעל השכלה כללית רחבה, התבקש על ידי ידידו העשיר לייעץ לו כיצד לחנך את בנו יחידו, שהגיע לגיל בר-מצווה. האיגרת ששלח לאותו ידיד נדפסה בספרו "חוות יאיר", (סימן קכ"ד), והיא חיבור מרתק המלמד רבות על דרכי לימוד התורה בימים ההם בגרמניה, ועל הביקורת החריפה של המחבר עליהן. המחבר סוקר את תחומי הלימוד: ה"קוריקולום", מוסדות החינוך, מטרות הלמידה, ועוד. בין היתר הוא דן בדמות מורה הרצויה. ואלה דבריו:

"דבר קשה הוא ליחיד (=לאדם פרטי), אף שהוא עושר (=עשיר) מופלג, להתנהג בו עם בנו. אף אם ימצא לו למדן מופלג ומלמד לשם שמים בלי רמייה, שאין דעתו רק על בצעו לקבל פרס, מה שגם כן לא שכיח, ואפשר שאינו במציאות (!)  ואף אם יראה וימצא. אחר שכל בעלי בתים אשר בניהם ילכו בית ספר, יתפסו מנהג בסדר לימוד הבלתי הגון, מה יעשה אחד מעיר לשנות ולתפוס סדר ההגון נגד כל חבריו? ואף אם ישכיר (ישכור) אביו לו לבדו מלמד, הלא הצורך הגדול אל הלימוד דיבוק חברים, כמו שנאמר: 'מחברי יותר מרבותי'. ואין תקנה לזה, רק אם יתאספו חמישה או שישה בעלי בתים יחד, וישכרו מלמד לבניהם, בתנאי שלא יוסיף עליהם (תלמידים נוספים) ויתנו לו כדי סיפוקו כאילו היה לו מספר נערים כפול, ואזי יועיל עצת ה' בסדר הלימוד".

שלוש מעלות יש לו למלמד הרצוי: הוא "למדן מופלג", ש"מלמד לשם שמיים בלי רמייה", וש"אין דעתו רק על ביצעו לקבל פרס". וכנגדן, שלוש בעיות עיקריות מעמיד הרב בכרך לפני האב, אדם אמיד, שלא נזקק למערכת החינוך הציבורית, ויכול היה לבחור לבנו מלמד כראות עיניו. ראשית, הבעיה האישיותית: קשה למצוא למדן מופלג שיהיה מוכן ללמד לשם שמיים. שנית, הבעיה החברתית: כולם לומדים בבית הספר בדרכים שאינם ראויות, "בסדר לימוד הבלתי הגון", ואיך נמצא "אחד מעיר" שיעיז לשנות ולתפוס סדר הגון, כנגד כל חבריו? שלישית, הבעיה הכלכלית: ככל שמספר התלמידים בכיתה גדול יותר, שכרו של המלמד גדול יותר. בימים ההם היו ההורים משלמים ישירות למלמד, כמספר הראשים בכיתה.

 

                                          *

 

נראה כי מה שהשתנה מאז הן רק הנסיבות החיצוניות, לא הבעיות המהותיות: המופלגים בלמדנות אינם חפצים לעסוק בהוראה. החברה מציבה למורים דרישות שונות ומשונות, שאינן עולות תמיד בקנה אחד עם המטרות האידיאליות של החינוך, והתקציב מונע קיומן של כיתות בגודל הולם, סדר יום סביר של המורה ויכולת התפנות והתמסרות כראוי לצרכיו של כל תלמיד. מפני שכך היו פני הדברים מאז ומעולם, היה תפקיד ה"מלמד" תפקיד בדרגת חשיבות נמוכה עד בינונית בחברה.

דוגמה חריגה מכלל זה נמצא אצל אחד המלמדים היחידים הידועים לנו בשמם מתקופת התלמוד: רב שמואל בר שילת, שחי בבבל בדור הראשון של האמוראים. אנו מוצאים בתלמוד את רב, גדול אמוראי בבל בדורו, מדריך אותו מדי פעם בסדרי הלימודים. כך, למשל, מורה לו רב שלא לקבל תלמידים צעירים מגיל שש, כי אין הם עדיין חזקים די לעמל הלימודים (בבלי, כתובות, נ' ע"א), שלא להכות את התלמידים, ואת התלמידים הסרבנים והמתקשים לצרף עם חבריהם, ומתוך השותפות עם החבר יתקדמו בלמידה (בבלי בבא בתרא, כ"א ע"א).

רב העריך כל כך את רב שמואל בר שילת שהקדיש לו מדרש נאה, על הפסוק: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל י"ב ג'). שנו במדרש:

"והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע"  - זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה. "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" - אלו מלמדי תינוקות.

על כך אמר רב:

כגון מי? אמר רב: כגון רב שמואל בר שילת  (בבלי, בבא בתרא דף ח עמוד ב).

רב שמואל בר שילת הוא, אם כן, דמות מופת של "מלמד התינוקות".  "תינוקות" בלשון חכמים הם "ילדים" בלשון מקרא. רק העברית המודרנית חידשה את ההבחנה בין ילדים שהם גדולים יותר, לבין תינוקות. ומה אירע לו? בהמשך רצוף לסיפור שבחו בפי רב, משלימה הגמרא עוד פרט, מרשים ומצער כאחד:

רב מצאו לרב שמואל בר שילת שהיה עומד בגינתו. אמר לו, נטשת את מהימנותך? (מפרש רש"י: שהיית רגיל ללמדם באמונה וללמד ולישב על גבם תמיד).

אמר לו: כבר שלוש עשרה שנים שלא ראיתים, ואף עכשיו דעתי עליהם!

רב הופתע לגלות את שמואל בר שילת בגינת ביתו, ולא בבית הספר, עם התלמידים. מתברר שכל עוד עסק בהוראה, אי אפשר היה למצאו בגינת הבית, שכן מסור היה להוראה עד בלי די. אלא שמתברר כי עזב את המקצוע, כבר לפני שלוש עשרה שנים! זהו מופת של מלמד מסור: לא זו בלבד שבימי עבודתו אינו מתפנה כלל לעסקיו הפרטיים, אלא שגם שנים רבות אחר כך עדיין לבו נתון לתלמידיו. אבל הצד השני, העגום של המטבע: רב שמואל בר שילת פרש מהוראה!

 

                                         *

 

סיפור אחר על רב שמואל בר שילת יכול לשמח לבו של כל מורה גמלאי. הגמרא במסכת כתובות דנה במצות עונה - חובת המינימום של קיום יחסי אישות בחיי נישואין. המשנה קוצבת שיעורי מינימום לבעלי מקצוע שונים:

העונה האמורה בתורה, הטיילין - בכל יום, הפועלים - שתיים בשבת, החמרים - אחת בשבת, הגמלים - אחת לשלושים יום, הספנים - אחת לששה חדשים (כתובות, פרק ה' משנה ו').

הגמרא מחפשת מיהם אותם טיילים מאושרים הפנויים ממלאכה, אין להם טרדות יתירות והם פנויים לקיים מצוות עונה בכל יום. ומוצאת דוגמת מופת:

מיהם ה"טיילין"? ... אמר רב: כגון רב שמואל בר שילת, שאוכל משלו ושותה משלו, ומתגורר בצל חווילתו, ולא עובר שליח המלך - גובה המסים - על פתח ביתו. (בבלי כתובות ס"ב ע"א). השלווה איננה מושגת על ידי עושר רב מדי. דווקא איש מעמד הביניים, שאוכל ושותה משלו, וגר בבית מרווח משלו, הוא אדם שליו ומאושר, מכיוון שגם גובי המסים אינם יורדים לחייו. בניגוד לעשירים, שהם בבחינת "מרבה נכסים מרבה דאגה".

והנה, שוב אנו פוגשים את הזוג: האמורא רב והמלמד רב שמואל בר שילת. מסתבר שהתיאור הקסום של הטייל הנינוח הוא של רב שמואל בר שילת בתקופה שבה פגשו רב יושב בגינתו, ולא בימים שלא הניח לרגע את תלמידיו לבדם בבית הספר.

על פי ההנחיות של הרב בכרך מגרמניה, ושל האמורא רב, בן המאה השלישית בבבל, מצאנו את פרופיל המלמד המושלם: למדן מופלג, המלמד לשם שמיים, מסור לתלמידיו עד אין קץ, מבוסס כלכלית; שיודע לפרוש מוקדם די הצורך, לפני השחיקה, ויכול לשבת בנחת בחצר גינתו, לעסוק בתורה, לעבוד בגינה, ולהתגעגע לתלמידיו משכבר הימים.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד