סוף סוף נפל לכם האסימון?
סוף סוף נפל לכם האסימון?

סוף סוף נפל לכם האסימון?

תשובה לחנוך דאום, "לסגור את הגמרות", פנים 18

 

יהודה שרון

יהודה שרון הוא מורה לתלמוד והיסטוריה בתיכון הדרים בהוד השרון ובתיכון מור מטרו ווסט ברעננה, מדריך מורים לתושב"ע במשרד החינוך וראש התחום ליישום ועדות קרמניצר ושנהר בנתניה.

 

טוב, ברור לגמרי למה לא אוהבים תלמוד בחינוך הממלכתי דתי. אני יכול להוסיף על נימוקיך, חנוך דאום, עוד שלוש סיבות לפחות.

קודם כל, התלמוד הוא סוג של רפורמה. כן. אמנם לא הרפורמה של המאה ה19-, שכל דתי רואה בעיני רוחו כיצד הביאה לכך שרבאיי יפהפיה משיאה כדמו"י שתי נשים, שרק אחת מהן היא יהודייה מצד אביה, אלא רפורמה במשמעות של עיצוב מחדש. אפשר למנות, ואצבעות אדם אחד לא יספיקו, את המקרים במשנה ובתלמוד שחכמים החליטו בהם שההלכה פשוט איננה מתאימה לחייהם באותו היום (בחמש המאות הראשונות לספירה) ולכן אין מנוס מלשנות. עובדה זו גורמת אי נחת ברורה לכל אורתודוקס, וברור גם למה.

לדוגמה: רבי יוחנן (שאת סיפור הבילוי שלו בנהר הירדן לא לומדים בישיבות התיכוניות...) אומר בפרק הזהב, כי הלכה מסוימת (מה קונה, אם אתה מתעקש לשאול) היתה על פי התורה, ולאחר מכן שונתה כי פשוט לא התאימה למציאות. דווקא גיסו של רבי יוחנן, החוזר בתשובה הידוע רבי שמעון בן לקיש, מנסה למצוא מדרש שמוכיח את ההפך, אבל רבי יוחנן איננו זקוק לשום מדרש: אם ההלכה לא מתאימה, משנים אותה וזהו, אפילו זו הלכה מדאורייתא. ואני מתפלא על הרפורמים של היום שלא לקחו את מאמרו הידוע מאוד של אותו רבי יוחנן, וחרתו אותו על קירות השיש של הטמפלים שלהם. והרי הוא לפניכם:

דאמר רבי יוחנן:

לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.

אלא דיני דמגיזתא לדיינו?

אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.

(תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל עמוד ב)

תרגום חופשי (בסדר חנוך, לא בשבילך, יש גבול להשפלות):

אמר רבי יוחנן: ירושלים חרבה משום שהדיינים שהיו בה, דנו על פי דין התורה!

שואל התלמוד בתדהמה: הייתכן? אלא מה רצית, שידונו על פי הקוד המשפטי של הקוזה נוסטרה?

התשובה: דייני ירושלים דנו על פי התורה ולא היו מוכנים לזוז מילימטר מן החוק היבש, או במלים אחרות: הם לא ערכו בחוק ובפסיקה את השינויים הנדרשים על פי תנאי הזמן והמקום. ומה קרה בסוף? נכון, ירושלים חרבה. ולעניות דעתי ירושלים מסמלת כאן את האינסטיטוציה, לא את בית המקדש.

אמנם רבני אנ"ש נוהגים לצטט מאמר אחר: מדוע חרבה ירושלים - על שנאת חינם. והרב דרוקמן ציטט בכנסת את המאמר השלישי מדוע חרבה ירושלים (הידעת? בספרות התלמודית 24 תשובות לשאלה זו) בעת הדיון על המשחנים הארורים שהעזו לנוע בשבת, ואמר כי ירושלים חרבה על שחיללו בה את השבת. את כל זה הבאתי רק כדי להראות, כי למעשה כל אחד יכול למצוא בתלמוד את התשובה שהוא מחפש, ואת זה לא אוהבים בחינוך הממ"ד. שם מחפשים תשובות מוחלטות. התלבטות? לא בבית ספרנו! 

 

                                       *

 

סיבה שנייה לקושי שלכם בלימוד תלמוד הוא שהתלמוד הבבלי הוא אנטי ציוני בצורה הקיצונית ביותר. נוכל לחזור ולאזכר את שלוש השבועות האוסרות כל מעשה ציוני אקטיבי, ונראה שאם כבר יש בבבל אמורא חובב ציון כמו רבי זעירא, שברח מרב יהודה מורהו ועלה לארץ, הרי שאף הוא יסכים כי אסור לעלות לארץ בצורה מאורגנת ובהמונים. אמנם הרב אבינר, שהזכרת, כתב אפולוגטיקה בנושא שלוש השבועות, שבה הוא מבטל את תוקפן בק"ן טעמים כמעט, אבל כל אחד מבין כי זאת איננה רוח הבבלי. לא ייפלא אפוא כי מבית-אל יצאה בשורת לימוד התלמוד הירושלמי באמצעות מכון "זהב הארץ", אך דא עקא שאין דרישה רבה לסחורה זו. ובכנות, בכמה ישיבות שאתה מכיר לומדים ירושלמי "על הסדר"? כמה ר"מים בכלל מסוגלים?

אם התלמוד הוא כזה אנטי ציוני, איך זה שאנחנו בחינוך הכללי כל כך אוהבים אותו?

ראשית, רק הבבלי הוא כל כך אנטי ציוני, ולכן אנחנו לומדים גם מקורות אחרים. בישיבות שלכם, כזכור, לומדים בעיקר בבלי. ושנית, אם אתה מתיר לעצמך לקבוע שהתלמוד נוצר על ידי אנשים כתגובה וכפרשנות לעולם סביבם, אתה מבין כי לפעמים צריך לנקוט עמדה הפוכה כדי להשיג מטרה טקטית. לדוגמה: אנשי בבל מחקו את יהודה המכבי מתוך הסיפור של חג החנוכה, ולעניות דעתי - בחכמה רבה. במאות השנייה והשלישית היה צורך גדול להנמיך את הציפיות המשיחיות בקרב העם היהודי, ועמן גם את הרוח הלאומנית. חז"ל ראו מה קרה לבר כוכבא ואיזה אסון הביא על העם, ובאותו רגע זה היה נכון לומר לאנשי בבל - שבו בשקט וחכו עד שהאל יעורר את אהבתו לכם ויחיש את הגאולה. אבל ההיצמדות הבלתי מתפשרת הזאת לטקסט הבבלי, בלי להבין את מניעיו, הביאה לכך שהחרדים רדפו וקיללו את הציונים שהעזו לעלות לארץ ערב מלחמת העולם השנייה, והסוף ידוע. וראה ספרו החדש של צבי אנקורי.

סיבה שלישית היא שהתלמוד מעודד חשיבה ביקורתית. התלמוד עלול להשיג דווקא את המטרה ההפוכה מזו שקברניטי החינוך הממ"ד שואפים לנווט אליה. ירון לונדון (חילוני ואתאיסט מושבע) כותב לנו:

הכרת הצופן התלמודי עשויה לחסן את הצעיר העברי מפני נפילה בשביים של "מחזירים בתשובה" קנאים ונבערים. קריאה נכונה בגמרא יכולה לסייע לפיתוחו של מוח יצירתי ואפילו לטיפוח של נטיות חקרניות. את הדף אני רואה כיצירה פוסט-מודרניסטית, המאלצת את הלומד להתקיף טקסט נתון מכמה וכמה נקודות מבט.

 (פורסם ב"עמוד ב", ביטאון המורים לתושב"ע בחינוך הממלכתי בעריכת המפמ"ר ד"ר חגית די-נור)

והרשה נא לי להציג דוגמה קטנה לטיעונו של ירון לונדון. ישבו חכמים ודנו בבית המדרש בשאלה החשובה: באיזו דרך חוזרת השמש למקומה במזרח במהלך הלילה? חכמי ישראל טענו שדרכה של השמש סלולה לה מעל לשמים ואילו חכמי הגויים אמרו שהשמש חוזרת מתחת לארץ. מובן שתשובתם של הערלים קרובה יותר לאמת, ולכן קם רבי יהודה הנשיא ופסק שחכמי הגויים אכן צודקים.

הסיפור בא ללמדנו אמת פשוטה, אמת שהמחזירים בתשובה לא ממש יאהבו. חז"ל מודים שהם לא יודעים הכל ואפשר ללמוד מן הגויים מדע וחכמה. ולמה אני מזכיר את המחזירים בתשובה? כי מצויה בידי חוברת קטנה המתארת את חכמינו כמושלמים ואת הלוח העברי כיצירה נטולת טעויות, אלא שאותו כותב לא ידע את העובדה, או התעלם ממנה, שהלוח העברי מכיל שגיאה שתגרום לכך, שאם לא יקום פורום אמיץ של חכמים שיתקן את הלוח, בעוד כמה מאות שנים פסח לא יחול עוד במועדו אלא בקיץ... כי פסח הולך ומתאחר מדי "מחזור". בישיבת כרם ביבנה מודעים לבעיה, אבל יעלו עשבים בכף ידי אם יקום אי פעם רב שיוכל להזיז את הלוח, ושיהיה מקובל גם על יהודים כמוך וגם על אנשי העדה החרדית.

אמור מעתה: לימוד אמיתי וחקרני של התלמוד מציב לפני הנער והנערה המתבגרים את האמת הפשוטה, שהאנשים הקרויים היום דתיים רחוקים מעולמו של התלמוד כרחוק נהרדעא  מקרני שומרון.

קטע נוסף בתלמוד, קטע ידוע ומפורסם דווקא בחוגי שולמית אלוני והרפורמים, גורם לבחורי הישיבה צרות צרורות של ממש. כוונתי לתנור של עכנאי המופיע גם בבבלי וגם בירושלמי. מסקנת הסוגיה היא שהרוב קובע, אפילו אם הרוב טועה. זה ממש יכול להביא את העולם הממ"ד לעברי פי פחת. שער בנפשך - הרוב קובע? דמוקרטיה??  (אגב, הקטע הזה שולב בספר החדש ללימוד האזרחות לבגרות. לראשונה בהיסטוריה הוכנס לשימוש ספר אזרחות משותף לחינוך הממ"ד והכללי, אך משום מה עדיין לא מלמדים את הקטע הזה בבתי הספר. אולי בשנה הבאה, ואולי לא).

לאור כל אלה הריני מצהיר בזה כי אני וחברי מרימים את הכפפה בשמחה, ואני קורא מכאן לציבור הממלכתי דתי: הרפו ידכם מן התלמוד והמשיכו להתעסק בהלכה ובמשנת הרב, ואנחנו נלמד בשמחה ובגאווה את התלמוד. כי זאת לדעת, בבתי הספר הממלכתיים עולה וגואה משנה לשנה מספר התלמידים והתלמידות (ולמעשה ההפך, יש יותר בנות) הלומדים מרצונם תלמוד בהיקף של חמש יחידות לבגרות.

 

                                        *

 

מהו אם כן הסוד שלנו? בחינוך הממלכתי השכילו לברור מן התלמוד שורת נושאים, ולימודם נעשה לא בדרך של צבירת דפים עם תוספות, אלא כנושאי רוחב. לדוגמה, נושא המהווה יחידת לימוד אחת לבגרות ושמו משפט ויושר. ביחידה זו מצויים כ20- עמודי גמרא ממסכתות שונות, מן הבבלי וגם מן הירושלמי, וגם קטעים מן התוספתא (מישהו אצלכם בכלל יודע מה זה?). כמובן ניתן מקום של כבוד גם לעולם האגדה, ואם יש איזה רמב"ם או רשב"א רלוונטי לנושא, גם ממנו אין אנו מושכים ידינו. היחידות הנוספות, אם אתה מתעניין, הן: משפחה, רשות הרבים, חקיקה, ארץ ישראל, גרות וגיור ועוד. תלמידים רבים מעדיפים לערוך בעצמם מחקר, וכלי עבודתם הוא המחשב ופרויקט השו"ת בתוכו, ומגמה זו מובלת על ידי. שומו שמים, תלמידי התיכון בקיבוץ גבעת ברנר בהדרכת מורם איציק רבי מקיבוץ פלמחים (אפשר להיכנס לאתר האינטרנט שלהם ולראות דוגמאות).

העיתון הירושלמי בשפה האנגלית "ג'רוסלם ריפורט" הקדיש לנו כתבה רחבת ממדים ועתירת תמונות, וברשותך אצטט:

 אשרת בן שמואל, תלמידה בת 17 בבית הספר ברנר (פ"ת), אומרת: "התנ"ך גורם לי להרגיש יהודייה יותר, עם כל ההתייחסות שלו לאלוהים. אבל התלמוד", היא מפסיקה לרגע, "גורם לי לחשוב על ההתנהגות שלנו כחברה".

ועוד קטע מאותו גיליון (הדוברת היא אפרת עמית-ליבוביץ, מורה דתייה לתלמוד בתיכון חדש תל אביב, התיכון שנחשב לשמאלני בסביבה ולמרבה הפלא גם התיכון היחיד בתל אביב המאפשר לתלמידיו להיבחן בחמש יחידות לימוד בתושב"ע):

 "יהודי הוא דבר מעורפל: אם אתה כופה אידיאולוגיה על תלמידים, הם מתנגדים לנושא בגלל הריחוק שלו והשוני מחייהם שלהם", אומרת עמית-ליבוביץ. "ככל שמערכת החינוך לוחצת חזק יותר להקנות ערכים יהודיים ספציפיים", היא ממשיכה, "כך התלמידים מתנגדים יותר". "לא חשוב לדבר על משמעות היותם יהודים ואיך הם מרגישים בקשר לכך; חשוב להעניק להם מאגר של טקסטים וידע יהודי ולהניח להם לקבל החלטות משלהם".

המפמ"ר לתלמוד בחינוך הממלכתי, ד"ר חגית די-נור, מוסיפה ממד נוסף. היא מדגישה את הבחירה של החומר הנלמד, שאליו יוכלו התלמידים להתייחס בקלות:

"משום שהם נוגעים בעניינים כמו שימור הסביבה (יחס נאות לבעלי חיים; הפרדה בין אזורי תעשייה לאזורי מגורים) ומשפחה (הסיבות לנישואין; כיצד צריכים הורים וילדים להתייחס אלו לאלו). ומפני שמורים כמו אפרת עמית-ליבוביץ", מוסיפה חגית די-נור, "הם מורים דינמיים, ובדרך כלל יש להם תואר שני בתלמוד בנוסף על תעודת ההוראה שלהם, כיתתם מושכת תלמידים חילוניים שבעבר לא היו כה נלהבים".

ולמה זה ארחיק עדותי עד לתיכון חדש? בבית הספר שלי החליטו השנה יותר מ70- תלמידות ותלמידים לבחור במקצוע התושב"ע כמקצוע מורחב לבגרות. תן דעתך, כרבע מתלמידי שכבת י"א לומדים תלמוד מרצונם החופשי, ברמה של חמש יחידות לימוד, ורק שניים מהם חובשים כיפה.

בתיכון "אהל שם" ברמת גן (תיכון חילוני, אבל איזה שם טעון!) הקימו מורי התושב"ע אתר חביב שבו אפשר לשוטט בחומר הלימוד, וגם חידות ומשלים תוכל למצוא; משרד החינוך מקיים פורום של תושב"ע באתרו הרשמי, לשם תוכל לגלוש ולקבל תשובה מיידית לכל שאלה או קושייה מחומר הלימוד. ואת האתר של גבעת ברנר כבר הזכרנו?

בבתי ספר אחדים נעשו נסיונות שילוב מעניינים בין תלמוד למשפט העברי וגם למשפט הישראלי. בתיכון אחד ניתן גם ללמוד תלמוד עם מחשבת ישראל, ובתיכון ע"ש לאו בק בחיפה לומדים התלמידים יחידה שפותחה במקום וכותרתה "מסורת מול חידוש". הראי"ה קוק היה מרוצה מן הסתם, אבל ב"נתיב מאיר" לא היתה היחידה עוברת את סף הכניסה, כך אני משער, אך אשמח להתבדות.

 

                                           *

 

יהודי יקר אמר לי פעם, שהבעיה היא שהתורה שבעל פה איננה בעל פה. במלים אחרות, מה שדפק את התלמוד הוא העובדה שהוא נכתב והודפס. אילו היה נשאר בעל פה, המשיך היהודי, היו נמחקים ממנו הקטעים הבלתי נחוצים והיו נוספים לו קטעים טובים אחרים. ולמה אינני מצטט אותו בשמו? כי הוא הודיע לי שיכחיש! הוא עוד רוצה לקבל "עלייה" מדי פעם ודי לחכימא.

ומה זה שייך לנושא? אני חושש שגם אתה עלול לחטוף מאנ"שך. גם אני חטפתי פעם. בהרצאה שנשאתי לפני מורים דתיים וחילוניים הזכרתי את הסקר (שיצא מחוגיכם!) שקבע, כי בחינוך הממ"ד התלמידים לא מחבבים עוד את לימוד הגמרא. אחד המפקחים, איש חביב באמת וחובש כיפה, נטש את החדר בזעם. כעת, כשהדברים יצאו מקולמוסך, אפשר שיחון אותי. עצוב. במקום להתמודד עם הבעיה מגבירים את ההכחשה ומצפים שכך תיפתר.

לא פעם אומר אברהם אינפלד, נשיא "המכונים לחינוך יהודי ציוני" וחובש כיפה, כי החילוניים בארץ הם אנשים מנומסים. הם חושבים שאלוהים שלח את התורה לדוסים בדואר רשום, ולכן לא נעים להם לפתוח את החבילה של מישהו אחר. אז זהו, שלא. התלמוד הוא מכתב שכתבו אבות אבותי ואבות אבותיך לשנינו ואנחנו אמורים לשבת יחד ולגלות את צפונותיו. רק בצורה זו נוכל לחבב אותו על זוטרי שני המגזרים. ורק אל תגיד לי בבקשה שאני לא מקיים את התלמוד ואתה כן. כי הדבר הפשוט ביותר בשבילי יהיה להראות לך שגם אתה לא מקיים אותו כלשונו. שנינו, כמיצגי שני המגזרים, בוחרים מתוך ים התלמוד את מה שמתאים לנו כאן ועכשיו.

ראה מה קורה בשטח. מכללות כמו "עלמא" ו"אלול" אינן יחידות עוד. בקרית שמונה מוציאים יריב בן אהרון ותלמידיו חוברות יפהפיות בנושאים שונים, זן חדש של פרשנות תלמודית. ארי אלון כתב ספר מדליק ממש ושמו "עלמא די", שבו הוא סולל דרך חדשה לקריאת אגדות התלמוד. ואפילו מחקריהם של חוקרים יראי שמים כמו חנוך אלבק, שאול ליברמן וי"נ אפשטיין נוחם עדן, וגם מורינו יונה פרנקל ואביגדור שנאן ס"ט, אינם נפוצים בלשון המעטה בחינוך הממ"ד. ההתעלמות המכוונת הזאת מכל מה שמחדשים תלמידים ותיקים אלה היא בעוכריכם, ושלילתה היא המפתח להחזרת העטרה ליושנה.

 

                                            *

 

אני חושב שמי שנשאר לקרוא עד הנה ראוי לפרס, הלא כן? ומה נעים יותר מאיזה "ווארט" קטן?

אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה. דרך ארץ מתרנגול - שמפייס ואחר כך בועל.

ומאי מפייס לה? אמר רב יהודה, אמר רב, הכי קאמר לה: זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך.

לבתר הכי אמר לה: לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא, אי אית ליה ולא זביננא ליך.

(תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ק עמוד ב)

תרגום ופירוש: אמר רבי יוחנן: אילו לא קיבלנו את התורה, היינו יכולים ללמוד כמה כללים של נימוס מתוך התבוננות בטבע. צניעות מן החתול (שמכסה את מוצאיו), גזל מנמלה (ראית פעם נמלה גוזלת נמלה?), עריות מיונה (שהרי יון לעולם לא בוגד ביונה), ודרך ארץ מתרנגול שמתחנף לתרנגולת ולא קופץ עליה בלי משחק מקדים.

שאלה: איך מתחנף התרנגול?

תשובה: אומר התרנגול לתרנגולת: אם תיעתרי לי אקנה לך מעיל כזה ארוך, שיגיע עד כרעייך (והוא מדגים לה בכנפיו את אורך המעיל).

לאחר שהוא מקבל את מבוקשו אומר התרנגול: אני נשבע לך בכרבולתי שאם היה בידי לתת לך כזה מעיל, הייתי נותן... 

זהו, מר דאום, אני כמעט בטוח שבישיבה שלך לא למדת את הקטע הזה, ואילו בישיבה שלנו אין קטע שהוא בלתי ראוי לשידור ואין יצורי אנוש שאינם ראויים לשבת באוהלה של תורה בעטיו של כרומוזום אחד שגורם להם לגדול בלי זקן...  ולכן אנחנו נמשיך ללמוד תלמוד ואתם לכו תחפשו לכם תחליפים. ואם תרצו, נוכל להיפגש באמצע.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד