ילדים דחויים: מהם מאפייניהם וכ
ילדים דחויים: מהם מאפייניהם וכ

ילדים דחויים: מהם מאפייניהם וכיצד ניתן לעזור להם?

קלודי טל

השפעתה של הדחייה החברתית

מחקרים עדכניים מצאו שלאיכות הקשרים החברתיים של ילד2 עם קבוצת השווים (ילדים אחרים בני אותו הגיל) השפעה מרחיקת=לכת על הסתגלותו העתידית ואף על הישגיו הלימודיים.

שני היבטים שקשורים לאיכות הקשרים עם החברים נמצאו כבעלי חשיבות מיוחדת: מידת האהדה שלה זוכה ילד מילדים אחרים (מידת הפופולריות שלו) והאם יש לו חבר אישי וקרוב, שמהווה שותף עקבי למשחק, לפעילות ולהתייעצות. דהיינו, החוקרים מצביעים על כך שילדים מקובלים על רבים מחבריהם לכיתה וילדים המגבשים חברויות קרובות (עם ילד אחד או יותר) ייטיבו להסתגל לכשיגדלו. לעומת זאת, ילדים דחויים, כאלה ששנואים על=ידי רבים מחבריהם לכיתה וכאלה שאין להם ולא היו להם חברים אישיים קרובים, נוטים להתקשות בהשתלבות חברתית בחייהם הבוגרים - קשיים המשפיעים לרעה גם על הישגיהם הלימודיים. נזכור גם שישנם ילדים דחויים המצליחים בכל זאת ליצור חברויות קרובות. הימצאותו של חבר קרוב נוטה למתן את השפעתה השלילית של הדחייה החברתית (Malik & Furman, 1993; Rubin et al., 1999; Schaffer, 1996).

נמצא גם שילדים דחויים בגיל צעיר (בסוף גן חובה ובכיתות הנמוכות של בית=הספר היסודי) נוטים להיות דחויים גם בהמשך, בכיתות הגבוהות יותר וגם במסגרות חברתיות נוספות (בתנועה, בקייטנה ועוד).

חומרתה של תופעת הדחייה החברתית מחייבת שנזהה אותה מוקדם ככל האפשר ונטפל בה באופן יסודי, עקבי וממושך. כבר בגיל גן חובה ניתן להבחין בסימניה המדאיגים של הדחייה החברתית. טיפול עקבי וממושך שאורך חודשים רבים עשוי לשפר את מעמדם החברתי של הילדים הדחויים.

                                               

1 המאמר מתבסס על הספר: "כשירות חברתית: התפתחות, הערכה, טיפוח והתמודדות עם קשיים" (2002), שנכתב על=ידי מחברת המאמר.

2 בכל מקרה שכתוב ילד הכוונה גם לילדה. ילדות וילדים כאחד הופכים לעתים לדחויים. השימוש במונח ילד נעשה כדי להקל על הקריאה.

במאמר הנוכחי נתמקד בעיקר במאפייניהם של הילדים הדחויים וכמו כן נציע דרכים כיצד לעזור להם. המאמר מופנה למחנכים ולהורים. שיתוף הפעולה בין המסגרת החינוכית לבין הורי הילדים הכרחי להתמודדות חיובית עם תופעת הדחייה החברתית. זאת ועוד, נדרש שיתוף פעולה הן של הורי הילד הדחוי והן של הורי הילדים האחרים הלומדים באותה כיתה.

מאפייניהם של הילדים הדחויים

נמצאו שני סוגים של ילדים דחויים: ילדים דחויים שהם תוקפנים (הרוב המכריע של הקבוצה) וילדים דחויים שהם כנועים ונסוגים (לדוגמה, Rubin et al., 1999; Schaffer, 1996). חשוב להבחין בין שני סוגי הילדים הדחויים בגלל השוני בפרופיל שלהם, אשר יוצר אצל המבוגרים המטפלים בהם צורך לנקוט בגישות התערבות שונות ולמקד את הטיפול בכישורים חברתיים שונים.

נאפיין קודם את כל אחת משתי הקבוצות של הילדים הדחויים ואחר=כך נתייחס בקצרה לדרכי הפעולה המומלצות לכל סוג של דחייה. נזכור גם כי למרות שהביטוי החיצוני הבולט ביותר של הדחייה הוא ההימנעות האקטיבית של הילדים האחרים ממשחקים משותפים עם הילד הדחוי ומכל מגע עמו, הילד הדחוי עצמו תורם למצבו על=ידי התנהגויותיו המיוחדות.

הילדים הדחויים שהם תוקפנים מרבים להשתמש בתוקפנות על מנת להשיג דברים, הם מתוארים כילדים מציקים ומפריעים לפעילותם של חבריהם לקבוצה, הם אימפולסיביים ונוטים לפעילות יתר, אינם שומרים על כללי משחק, מושכים את תשומת=הלב של החברים באופן שלילי ומתקשים להקשיב לאחרים. זאת ועוד, ילדים אלה נוטים לפרש רמזים חברתיים באופן שלילי. הם מאשימים את הילדים האחרים במעשיהם ולכן הם נוטים להיות מעורבים במעגלים של אינטראקציות חברתיות שליליות. לא אחת קורה שילד דחוי מועבר תכופות בגן או בכיתה ממקום למקום בעקבות תלונות הילדים האחרים או בעקבות בקשות של הוריהם.

מניעיהם של הילדים הדחויים באינטראקציות החברתיות שהם מנהלים עם חבריהם הם לעתים קרובות הרסניים: נקמה בילדים אחרים, פגיעה בהם, הרצון להכניע אותם. במקביל, מאגר האסטרטגיות לפתרון סכסוכים עם ילדים אחרים העומדים לרשותם הוא מצומצם. לדוגמה, להרביץ או לשחד ילדים אחרים במשחקים או בממתקים. הערכתם את הכישורים החברתיים של עצמם איננה מציאותית. אם נשאל אותם על מעמדם החברתי בכיתה ועל כישוריהם הם יטענו שיש להם חברים ושהתנהגותם היא טובה. רק מה - החברים מציקים להם כל הזמן ומתנכלים להם.

על אף העובדה כי התנהגות תוקפנית מהווה אחד הגורמים המרכזיים המביאים לדחייה של חברים, ראוי לציין שלא כל הילדים התוקפנים הופכים בסופו של דבר לילדים דחויים. ישנם ילדים שלצד התנהגותם התוקפנית מפתחים מיומנויות חברתיות, המאפשרות להם לבנות רשת חברתית תומכת. ילדים אלה אינם הופכים בסופו של דבר לילדים דחויים. גם במקרה זה נקפיד לטפל באופן יסודי בתוקפנות של הילדים. אין להתעלם מהתנהגות תוקפנית בשום גיל. התנהגות תוקפנית שאיננה מטופלת בגיל צעיר, ממשיכה לפגוע בהמשך הן בילד התוקפן והן בסביבתו.

לסיכום, הילדים הדחויים התוקפנים מפגינים התנהגות עוינת, מכירים מעט אסטרטגיות של פתרון בעיות במצבים חברתיים (אם נשאל אותם מה עליהם לעשות אם חבר מסרב להשאיל להם עפרון יגידו קרוב לוודאי שירביצו לו) והם מפתחים אמונה שהם יכולים להשיג דברים רק בדרך כוחנית. זאת ועוד, נראה כי ילדים אלה אינם מבינים שההתנהגות שלהם היא זו שמובילה אותם למעמד של ילדים דחויים.

ישנם גם ילדים כנועים ונסוגים שנדחים על=ידי חבריהם לכיתה. ילדים אלה אינם שנואים אך אינם אהודים והם מושא ללעג מצד חבריהם לכיתה. חבריהם לכיתה נמנעים מלשתפם במשחקיהם והם נכנעים לדרישות ולבקשות חבריהם. הם מוותרים על משחקים או על מקום ישיבה או על תורם למשחק נוכח הלחצים של ילדים אחרים. דילמות וקשיים חברתיים מעוררים אצלם חרדה משתקת. לעתים קרובות, הסתכלות מעמיקה על אופן התנהלותם של הילדים מגלה כי חסרות להם מיומנויות חברתיות. הם אינם מתבטאים בבהירות והם מתקשים להיכנס לתוך פעילות קבוצתית שמתנהלת. בשונה מהילדים הדחויים התוקפנים, הילדים הכנועים אינם מעוותים רמזים חברתיים. דהיינו, הם מבינים את הדחייה של חבריהם, הם גם מבינים שהם לא יודעים כיצד לנהוג במצבים חברתיים. ילדים אלה גם מכירים באופן תיאורטי אסטרטגיות התמודדות עם מצבים חברתיים (לדוגמה, אם נשאל אותם מה יש לעשות על מנת להשתלב במשחק, או מה עליהם לעשות כדי לזכות בתור המגיע להם במשחק הם יודעים מהי דרך הפעולה הרצויה וההולמת). הקושי העיקרי שלהם מתרכז בביצוע. נראה כי החרדה שהם חשים במצבים חברתיים משבשת את דרכי הפעולה שלהם והם משדרים חוסר ביטחון והיסוס בהתנהגות עם חבריהם. כתוצאה מכך, הילדים הדחויים הכנועים מפתחים הערכה עצמית שלילית. הם חשים שהם אינם יעילים במגעיהם החברתיים ובניגוד לילדים הדחויים התוקפנים הם אינם משליכים את האשם על חבריהם. הילדים הדחויים הכנועים מרגישים בדידות איומה (תחושות הבדידות מגיעות לשיא עוצמתן באמצע בית=הספר היסודי ובגיל ההתבגרות).

לסיכום, הילדים הדחויים הכנועים מפגינים כניעה בהתנהגותם, הערכתם העצמית היא לרוב שלילית והם מרגישים בודדים ומבודדים.

כיצד נעזור לילדים הדחויים?

מטרת ההתערבות בעבודה עם ילדים דחויים היא לסייע להם מוקדם ככל האפשר לחזור למסלול של קשרים חברתיים תקינים. נעשה זאת על=ידי שימוש במכלול של כלים המותאמים אישית לכל ילד. כאמור, העזרה שלה זקוקים הילדים הדחויים התוקפנים עשויה להיות שונה מהעזרה לה זקוקים הילדים הדחויים הכנועים.

קודם כל חשוב שנגיע להכרה שילד זה או אחר בגן או בכיתה נדחה על=ידי חבריו. חשוב גם שנזכור שלעתים קרובות אנחנו נוטים לשים לב במיוחד לילדים המפגינים בעיות משמעת ולילדים תוקפנים ומפריעים. לעתים רחוקות יותר נהיה מוכנים לשים לב לכך שלתוקפנות של הילד מתלווה דחייה חברתית. לעתים קורה שאיננו מתמקדים בילדים שהם דחויים כנועים משום שהם אינם מפריעים להתנהלותה של הפעילות החינוכית בכיתה.

ובכן, מה נעשה אם אנחנו משערים שלפנינו ילד דחוי?

לפני שנציין מה עלינו לעשות נתייחס גם למה כדאי שנימנע מלעשות. נשתדל מאוד לא לכעוס, לגעור, להשפיל ולהעניש את הילדים הדחויים בנוכחות חבריהם לכיתה . במקביל לא נתעלם מילדים דחויים כנועים שאינם מפריעים לנו ולחבריהם. זאת ועוד, לא נכפה מפגשים בלתי מונחים בין הילד הדחוי לבין חבריו לכיתה. מפגשים כאלו יסתיימו לרוב בדחייה נוספת, בעליית רמת הייאוש אצל הילד הדחוי ובסלידה והתנגדות נוספות מצד החברים לכיתה.

הכישורים החברתיים של הילד חייבים להתגבש בהקשר חברתי מונחה, דהיינו אנחנו או ההורים נהיה נוכחים בעת משחק משותף של הילד הדחוי עם חבריו וננחה את התנהגותו ואת זו של חבריו בשעת המפגש החברתי הממשי. סביר להניח שלא נצליח לפתור את הבעיה במלואה באמצעות שיחות=נפש עם הילד הדחוי. גם פסיכולוג מומחה לא יצליח קרוב לוודאי לתרום לשיפור הכישורים החברתיים של הילד רק באמצעות שיחות אישיות אתו.

שיפור מעמדו החברתי של הילד מחייב פעולה בהקשר חברתי גם במסגרת החינוכית וגם בבית.

ההתערבות חייבת לכלול שני צירים מקבילים. נשתדל מאוד להבין שלמרות ההתנהגות ה"לא טובה" ואף התוקפנית התכופה, הילד הדחוי נמצא במצוקה. עלינו ללמוד להבין את הבעיה ולקבל את הילד כאדם בעל ערך. במקביל עלינו לאסור על התנהגות תוקפנית ועלינו ללמד אותו התנהגויות חלופיות לתוקפנות. במקרים רבים, בעיקר במקרה של הילדים הדחויים הכנועים אין זה מועיל ללמד את הילדים באמצעות שיחות כיצד עליהם להתנהג. חלק מהילדים יודעים מה אנחנו מצפים מהם, הם רק מתקשים בביצוע. על כן, חשוב שנשתתף במשחק המשותף של הילד הדחוי עם חבר אחד נוסף או עם שני חברים ונחנוך את התנהגותו החברתית, נדריך אותו כיצד לנהוג. נתאים את החניכה לקשיים של כל ילד. לדוגמה, אם ילד מסוים מתקשה לחכות לתורו במשחק קופסה נעמוד על כך שיעשה זאת. לעומת זאת, אם הילד מוותר על תורו בדרך קבע, נעמוד על כך שישמור על זכויותיו. אם הילד הדחוי מציק לחבר למשחק, או נוגע בו בדרך לא נעימה, נפסיק את פעילותו מייד, ללא תוספת של גערות או עלבונות ונעבור מייד לסדר היום.

נעזור לילד לבחור במשחק שהוא מצד אחד מצטיין בו ומצד שני מקובל גם על הילדים האחרים. הכרחי ליזום ולנהל פעילויות משותפות של הילד הדחוי עם חבריו בהנחיית מבוגר מספר רב של פעמים. עם הזמן נתרחק קצת ונבדוק את איכות ההתנהלות החברתית של הילד הדחוי. לא נעזוב את הילד הדחוי משחק עם חבריו בבת אחת. השיפור הצפוי בהתנהגותו של הילד ובאינטראקציות שלו עם חבריו צפוי להיות איטי והדרגתי. נציע גם להורים להיות תחילה נוכחים במפגשים של הילד שלהם עם ילדים אחרים. ננחה את ההורים לנווט את פעילותו החברתית של ילדם בדרך שתיארנו (בסוף המאמר מוקדש פרק שלם לסוגיית שיתוף ההורים בטיפול בילד הדחוי).

מכיוון שרבים מהילדים הדחויים התוקפנים אינם מכירים בתרומתם האישית לדחייה, נעודד אותם ליטול אחריות על חלקם בריבים ובסכסוכים המתגלעים עם חבריהם. בנוסף, חלק מהילדים הדחויים זקוקים לחניכה בכל מה שקשור לפרשנות של מסרים חברתיים. לעתים, ילדים דחויים תוקפנים מפרשים אפילו תמונות וצילומים שמציגים משחק תמים כהתנהגות תוקפנית. במקרים אלה, עלינו לעזור לילד להסתכל על פרטי התמונה או התצלום ולחשוב על אפשרות אחרת: אולי הילדים המצולמים משתפים פעולה? נלמד את הילד לא לפרש כל פנייה חברתית או כל התנגשות מקרית של ילד אחר כפגיעה מכוונת בו.

במקביל, נקפיד לשבח את הילדים הדחויים התוקפנים בשעה שהם משתפים פעולה עם חבריהם ובשעה שהם מתאפקים מלהציק ומלהפריע להם.

הילדים הדחויים הכנועים זקוקים ל"דיאטה" עשירה במיוחד בחיזוקים. עלינו להקפיד להדגיש כל דבר טוב שהם עושים. נבקש גם מחברות הצוות האחרות לנצל כל הזדמנות כדי להבליט את התנהגויותיהם החיוביות. ילדים אלה זקוקים במיוחד לחניכה אינטנסיבית שלנו בעת מפגשיהם החברתיים. ללא יוזמת המחנכות, הילדים הדחויים הכנועים עשויים להישאר שרויים בבדידותם מספר רב של שעות. לכן, חשוב שנקפיד לשים אליהם לב ולשתף אותם במספר רב של פעילויות קבוצתיות שאנו יוזמים. הילדים הדחויים הכנועים נמנעים לעתים קרובות מלהזמין ילדים הביתה ונמנעים עוד יותר מלבקר ילדים אחרים. נציע להורים לא להכריח אותם לבקר ילדים אחרים לפני שהם מרגישים בשלים לכך. להפך, נציע להורים לעודד מפגשים בבית של הילד - מקום שבו הוא מרגיש לרוב יותר בטוח. נחנוך גם מפגשים מזדמנים של הילדים בחצר הגן או בזמן ההפסקה בבית=הספר. נעזור לילד להשתלב בתוך פעילות שמתנהלת בחצר ולא נעודד את ההתבודדות שלהם. ראוי לציין שבמקרה של הילדים הכנועים עלינו לגלות רגישות יתר לסימני המצוקה שלהם, משום שאנו נוטים באופן טבעי להתעלם מהתנהגויות שאינן מפריעות להתנהלותה של הפעילות הרגילה בגן. לעתים קרובות, מניחים לילדים להישאר שרויים בבדידותם ללא כל הפרעה. לעתים נשמע גם טיעון שילדים אלה נהנים להיות לבד, דבר שאין לו כנראה אחיזה במציאות.

מה נציע להורים לעשות?

המקרה של הילדים הדחויים מחייב שיתוף פעולה הדוק בין ההורים לבין הצוות של הגן או בית=הספר, לא חשוב מי מבין השניים יזם את המפגש המשותף. חלק גדול מהפעילות החברתית מתנהלת בתוך המסגרת החינוכית: בגן או בחטיבה הצעירה. חשוב לעשות כל מאמץ שבכיתה של הילד "נשבור" את דפוס הדחייה. במקביל חשוב שההורים ינחו את הילד בבית לנהוג בדרך דומה לזו הנקוטה במסגרת החינוכית. ההורים צריכים להיות מוכנים להקדיש זמן ומחשבה על מנת לתרום לגיבושם ולחיזוקם של הכישורים החברתיים המתפתחים של ילדם.

במקרה של הילדים הדחויים התוקפנים, נציע להורים שיעמתו בין גירסת הילד לבין גירסתה של המחנכת לגבי כל אירוע של התנגשות עם ילדים אחרים. נציע להורים לבקש מהילד, באווירה מקבלת וללא איומי עונשים, לספר על האירועים שקרו לו במסגרת החינוכית ולעודד אותו לקחת אחריות על התנהגותו. נתעקש לבדוק לעומק כל אירוע (עם הילד עצמו וחבריו לאירוע, עם המחנכות ועם ההורים) על מנת לא לטעות ולעודד אותו לקחת אחריות גורפת גם על דברים שלא עשה. בעקבות זאת ננחה את ההורים להציע לילד חלופה ממשית להתנהגות התוקפנית בכל מקרה ומקרה. לדוגמה, אם הוא דחף ילד שלא הסכים לשתפו במשחק נעודד אותו לחשוב על אלטרנטיבה. נבהיר להורים שיש לחזור על התהליך הזה שוב ושוב תוך גילוי של סבלנות. נזכיר להורים כי דפוסי התנהגות אינם משתנים בקלות ובמהירות. ננחה את ההורים לתת לילד חיזוקים חיוביים ביומיום על כל התנהגות פרו=חברתית שמביעה אמפתיה כלפי חבריו. ננחה את ההורים להשגיח מקרוב על המפגשים החברתיים של הילד עם חבריו בבית ואף לפעמים להשתתף במשחק ולהנחות באופן ישיר את התנהגות הילד. נעודד את ההורים להתמיד בניסיון להנחות את ילדם הדחוי, לא להרפות ולא להתייאש ולסגת לשיטות של עונשים או של התעלמות מהקושי. במקביל נקבל בהבנה את נסיונות ההורים לבקר אותנו לגבי התנהגויות שלנו (שנעשות לרוב ללא כוונה מודעת לפגוע שמעמיקות את הדחייה של הילד במסגרת החינוכית. לדוגמה, נבין את התנגדות ההורים להעברות דחופות של הילד הדחוי ממקום למקום. נבין שהתנגדותם זו מבטאת עניין אמיתי בקידום הילד שלהם.

במקרה של הילדים הדחויים הכנועים נציע להורים להרעיף עליהם חיזוקים על כל התנהגות פרו=חברתית כמו גם על כל מקרה של עמידה על זכויותיהם. ננחה את ההורים לאפשר ולעודד מפגשים חברתיים בביתם - מפגשים שבהם הם מספקים לילדיהם תחושה של ביטחון. נציע להורים לתרגל על=ידי משחקי תפקידים עם הילד הדחוי הכנוע צורות פנייה בטלפון, התמודדות עם סירוב ראשוני, יוזמה של משחק ופעילות והתמודדות עם מצבים מתסכלים. נציע גם ביקורים תכופים במגרש המשחקים ועידוד של קשרים חברתיים במגרש. נציע להורים מצד אחד לתמוך בילדם ומצד שני לעודד עמידה על זכויותיו תוך השתלבות חברתית.

שיתוף הפעולה עם ההורים אינו כולל רק את הורי הילדים הדחויים. על הצוות החינוכי לגייס גם הבנה ושיתוף פעולה מצד ההורים של הילדים המקובלים וה"רגילים". נעזור להוריהם של הילדים ה"רגילים" להבין שאם הם יתנו יד להשתלבות של הילד הדחוי, ייטב לו, לקבוצתו ולכל כיתתו ועקב כך גם לילדים שלהם. אם המחנכת מבטיחה לתת הגנה לכל ילד במקרה של פגיעה אפשרית בו, אין לדרוש העברה של ילד ממקום למקום והרחקה שלו מהכיתה. בשלבים יותר מתקדמים של ההתערבות אנו עשויים לבקש מחלק מההורים לאפשר מפגשים בין ילדם לבין הילד הדחוי בשעות אחר=הצהריים בביתם.

לסיכום, השפעות הדחייה החברתית על הסתגלותם העתידית של הילדים הן חמורות דיין כדי להצדיק ואף לחייב טיפול עקבי וממושך בבעייתם. טיפול נאות בילדים דחויים מחייב התחקות אחרי מאפייני ההתנהגות הספציפיים שלהם בחברת ילדים אחרים ועזרה מצד הוריהם ומחנכיהם. שיתוף הפעולה בין ההורים לבין המחנכים הכרחי להצלחת ההתערבות.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
8
2/07/2018
הוא רק תחילת המסע
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד