מה עשו לך בגן היום?
מה עשו לך בגן היום?

גדעון לוין

בעקבות מאמרה של ד"ר ר' מיכלוביץ ב"הד הגן" בשם "מה עשית בגן היום?"

בשולי מאמרה ההצהרתי של ר"מ מתפרסמות שש "מטרות החינוך" מתוך חוזר מנכ"ל משרד החינוך בתשס"א. המטרה הראשונה, "לחנך אדם אוהב...", כללית מאוד ובוודאי יכולה להתקבל על דעת הכל. אולם שאר חמש המטרות שנויות במחלוקת, אם בגלל תוכנן ואם בגלל דרכי הביצוע להשגתן. למשל, "להנחיל את העקרונות שבהכרזת במדינה...". כיצד ניתן לבצע זאת עם ילדים בני ארבע עד שש מלבד על=ידי שינון סיסמאות אשר יתערבבו להכללות חסרות משמעות? כך גם לגבי שאר המטרות. משותפת לכולן היא הגישה, שיש להקנות, יש ללמד, יש לעצב, יש להנחיל ויש להעניק. במילים אחרות, עיקר מטרת החינוך בגן=הילדים איננו הילד הפעיל השותף להתחנכותו אלא הגישה המוסדית. זהו ביטוי נאמן למה שקרא מחנך אמריקאי אחד "אימפריאליזם פדגוגי". השאלה אינה עוד "מה עשית בגן" אלא "מה עשו לך בגן". שתי גישות אלה מעורבות במאמרה של ר"מ ומן הדין לנסות להבהיר את ההבדלים. עירוב גישות זה אינו מיוחד לארצנו.

בקונגרס של החברה ל"גני=ילדים פתוחים", אשר התקיים לפני כשנה בעיר הגרמנית אולדנבורג, הוצגו הרצאות רבות אשר דנו בבעיות העבודה ב"גן פתוח" ובמיוחד באפשרויות השילוב של ילדים עם בעיות מיוחדות בגן פתוח רגיל. בוודאי לא במקרה נקרא הקונגרס בשם "בית עבור כל הילדים", שכזה צריך גן=הילדים להיות. זוהי אכן מטרה נעלה לגן=הילדים. אני מעדיף את השם "גן פעיל" על השם "גן פתוח". שתי הגדרות אלה זהות בכל הנוגע לפעילות הזורמת והחופשית, בהעמדת הילד והעדפותיו במרכז העבודה. גם המעורבות המשתתפת של המחנכת בפעילויות של הילדים משותפת לשתי הגישות. ההבדל הוא ש"הגן הפעיל" מגדיר גבולות מסגרת רבים יותר להתנהגות הילדים הנובעים בעיקר מבעיות בטיחות וביטחון.

אחת ההרצאות החשובות בקונגרס זה נישאה על=ידי פרופ' וייס. הוא מנה את היתרונות והסיכויים שקיימים ב"גן הפתוח". אך הוא הצביע על תופעה מוכרת גם אצלנו: כאשר הציבור הרחב והממסד הרשמי מתחילים להשתמש במונחים ש"הגן הפתוח" או "הגן הפעיל" משתמשים בהם, אין הדבר מעיד על הבנת מושגים אלה. קבלתם היא לעתים מן השפה ולחוץ. בכך כמובן טמונה סכנה של אי=הבנות. בשורות הבאות אני מנסה לאמץ לעצמי את שש ההנחות אותן פיתח פרופ' וייס ולבחון את משמעותן לגבי הפעילות.

המושג "פעילות" נכנס יותר ויותר לשימוש בארצנו. הוא נשמע מפי גננות רבות וגם בפיקוח ובאגף לחינוך קדם=יסודי הוא נעשה נפוץ יותר ויותר. כאשר מושג כלשהו הופך לנחלת הכלל יש התולים בו תקוות לשינויים בסדרי העבודה. אולם תקוות אלה יכולות להפוך למעמסה, כאשר אפשריים פירושים רבים, שונים ולעתים אף סותרים של המושגים. אלה סבורים, שמחדשים דברים ואלה טוענים, שנוהגים כך תמיד ומזמן. אלה אומרים, המושג המוצע פותח סיכויים חדשים ואלה טוענים, שהוא שיגרה בפי תיאורטיקנים שונים. הדבר מחייב להבהיר את משמעות המושג "פעילות" בצורה ברורה ביותר. אנסה לעשות זאת בעזרת כמה הנחות בעקבות הנחותיו של  פרופ' וייס לגבי  "הגן הפתוח".

הנחה ראשונה: הפעילות חייבת להיות מוגדרת בסוגה ובכוונותיה

פעילות בגן=הילדים יכולה לזרום לכיוונים שונים. לכן חיוני לברר על איזו סוג פעילות מדובר בכל מקרה. הדבר יבהיר את הכוונות, ימנע אי=הבנות, חששות ומשפטים קדומים וישפר את האווירה והעבודה בגן=הילדים.

הפעילות יכולה להיות קצרה או מתמשכת; היא יכולה להיות יחידנית או קבוצתית; היא יכולה להיות מתוכננת או ספונטנית; היא יכולה להיות ידנית או רוחנית; היא יכולה לנבוע מיוזמה אישית או להיות הצטרפות אל יוזמות של ילדים או מחנכות. אף כי חוקיות הפעילות זהה בכל מקרה, דורשת ההתייחסות של המחנכת אל הפעילות בכל מקרה התייחסות אישית וייחודית. התנהגות המחנכת מוסרת בכל מקרה מסר - של הסכמה או אי=הסכמה; של עידוד או תמיכה פעילה; של העשרה או הסתפקות בקיים; של דיון משותף או חיפוש פתרונות לבעיות.

הנחה שנייה: גן=ילדים פעיל הינו דגם מוקטן של חברה פעילה ויוצרת

מושגים פדגוגיים ודגמי=פעילות משקפים צורות חשיבה במדעים שונים ובחברה בכלל. הם יוצרים תדמית של ילדות. את המושג של "גן פעיל" יש להבין כדגם (מוקטן) של חברה פעילה, יוצרת, הרואה באדם ובילד את המעצב של אישיותו=הוא בעזרת פעילותו. בראייה זאת גלומות אפשרויות אך גם סכנות.

הפעילות כדגם התנהגות פדגוגי נמצאת בחשיבה המדעית של ימינו בכל תחומי מדעי=החיים ובמדעי=הטבע לסוגיהם. גם ההסברים הניתנים לילדים על ערכים, על אירועים ציבוריים ו/או היסטוריים מתארים יותר ויותר את פעילות האדם כגורם ולא כ"התרחשות" בזכות עצמה. בכך מודגשת אחריות האדם לקורה בסביבתו. גן=הילדים חייב להציג דיספוזיציה - שמא מוטב להשתמש במונח "זיקה"? - על מנת שמשמעות זו של פעילות הילדים תקל על תוכנה האנושי הכללי. זהו המסר האנושי הגדול.

הנחה שלישית: הפעילות היא ביטוי של הזהות העצמית

ב"גן פעיל" גלומות הזדמנויות רבות. לילדים יש יותר אפשרויות של עיצוב עצמי. נפתחים יותר תחומי אחריות עבור הילדים. הסכנה היא, שמעלים בפני הילד תביעות בלתי=הולמות הסותרות את מהות הגישה אל הילד הפעיל.

אם מחנכות רואות כמטרת עבודתן העיקרית בגן=הילדים את "עיצוב אישיות הילד", הן לא תוכלנה ליצור אווירה של פעילות=סדנה ופעילות=מעבדה כפי שהמונח פעילות מתכוון ודורש. אם המחנכת "מעצבת", היא אחראית להתנהגות הילד. אם הילד מעצב את אישיותו על=ידי פעילותו - הוא אחראי להתנהגותו. לשם כך דרושות ציפיות ברורות וחד=משמעיות מן הילד. הואיל ותורת "גן אחר" רואה בפעילות נתון מן האבולוציה הגנטית של האדם, היא רואה בה כוח מעצב. הפעילות היא למעשה ביטוי של הזהות העצמית. הציפייה מן הילדים "להתעצב" בדיוק לפי הציפיות של המבוגרים מהווה סכנה משום שהיא דורשת מן הילדים דברים, שאין הם יכולים לעמוד בהם. בכך נוצרת הרגשת כישלון ותסכול המגבילים את המשך פעילותו העצמאית של הילד והופכים את גן=הילדים למוסד ולא לבית.

הנחה רביעית: פעילות זורמת יכולה להוות קושי לילדים מסביבה סמכותית. עבורם המעורבות המשתתפת של הגננת חיונית ביותר

קיימת סכנה ממשית של תרגום בעייתי בפרקטיקה של העבודה לפי פעילות זורמת. הסכנה היא בכך, שילדים בודדים בהיעדר מבנה פורמלי לא ימצאו מספיק תשומת=לב והרגשת ביטחון, משום שעלולים לא לראותם בפעילותם. הדבר נכון במיוחד לגבי ילדים, שיש להם קשיי תקשורת חברתיים או הבאים ממשפחה שאינה מאמינה  ביכולתם.

סכנה זו קיימת במיוחד עבור ילדים אשר באים אל גן=הילדים ממשפחות וסביבות חברתיות סמכותיות במיוחד האומרות לילד תמיד מה לעשות ומה לא לעשות. ילדים אלה למדו, שמסגרת מוגדרת המנחה אותם ואינה מאפשרת להם חופש החלטה, משחררת אותם מאחריות ולבטים. הם איבדו במשך הזמן את כושר ההחלטה. בבואם לסביבה פתוחה, בה הם חייבים לקבל אחריות על מעשיהם, הם אינם יודעים כיצד לנהוג, מה נכון ומה לא=נכון לעשות. ילדים אלה זקוקים למסר ברור מה מצפים מהם בסדנת הגן. עבורם המעורבות המשתתפת של המחנכת חיונית ביותר. בראשית שנת הלימודים יהיו זקוקים להצעות=פעילות.

הנחה חמישית: גן שבו "הילד במרכז" מטרתו פיתוח הפוטנציאל האנושי הגלום בילד באמצעים ההולמים את תרבות החיים בה פועל הגן

עבודה הבנויה על זרימת פעילות היא יותר "מרוכזת בילד" ופחות "מרוכזת במחנכת". הדבר מאפשר הסתכלות אינדיבידואלית טובה יותר בילדים. אולם חשוב לדעת לנצל הזדמנות זאת.

חינוך שאינו "מרוכז במחנכת" אינו טוען, שעבודתה, מעורבותה והתנהגותה אינן חשובות. אדרבא, דווקא משום שהאווירה בלתי=פורמלית בגן כזה, היא יוצרת דוגמה חינוכית ספונטנית ואותנטית. דווקא קבלת הילד כשותף פעיל בחינוך יוצרת דיאלוג וזיקה הדדית בה כל מעשה, כל ציפייה, כל קטעי התייחסות של המחנכת עולים בחשיבותם הפדגוגית.

יתירה מזאת: על השאלה "מהי מטרת גן=הילדים?" מעבר להיותו שמרטף, עונים ה"מרוכזים במחנכת" ברשימה ארוכה של יעדים תרבותיים, לאומיים, דתיים, היסטוריים - ראה פרסום הסילבוס של האגף לחינוך קדם=יסודי לפני שנים אחדות. הנחתם היא, שכל אלה הם לטובת הילד. הנחה זאת לא בהכרח מוצאת הוכחות במעשה. אצל ילדים מסוימים יקופחו ההעדפות שלהם והם ירגישו שעמום בגן=הילדים. צורת החשיבה ותכניה לא יקודמו כפי שטוענים.

מי שרואה את "הילד במרכז" יאמר, שמטרת הגן היא לזמן לכל ילד אפשרות מרבית ושונה לפתח את הפוטנציאל האנושי הגלום בכל אחד. זה יכול, ואולי חייב להיעשות באמצעים ההולמים את תרבות=החיים בה פועל גן=הילדים. מטרת הגן אינה ללמד עברית - גם לא במשטר קליטת העלייה. העברית היא אמצעי. מטרת הגן אינה ללמד את מגילת העצמאות. לימוד מגילת העצמאות הוא אמצעי להעשרת העדפותיו של הילד.

הנחה  ששית: קבוצה אידיאלית היא קבוצה של שניים. רק בה תיתכן פגישה בעלת משמעות אישית

בצד השאלה החשובה ל"כמה קבוצה" זקוק בן=אדם, חשובה לא פחות השאלה כמה זקוק האדם - הילד - לזולת כאיש התייחסות, כ"אתה" המאפשר לו לגבש את "האני"?

הנחה זאת מבוססת על העובדה שקיים שוני בין הילדים. הילד זקוק לקבוצת=הגן למען פיתוח הרגשת=השייכות המעניקה ביטחון עצמי. אם הקבוצה מבטלת את השוני שבין בני=אדם - כמו בארגוני צבא, כמו באחידות הלבוש בבתי=ספר או ארגוני ספורט, כמו בחובת עשייה אחידה ומשותפת שאין בה כל עניין אישי לילדים מסוימים, שכן גן=הילדים אינו בחירה חופשית של הילד אלא חובה המוטלת עליו על=ידי המשפחה ו/או הקהילה - היא פוגעת בהיווצרות הזהות העצמית וההתנהגות העצמאית. הכלל בא על חשבון ה"אני". ככל שהקבוצה מונה יותר חברים, כך היא דורשת יותר את ביטול האינדיבידואליות. היחס אל הזולת אינו אל הייחוד שבו אלא כאל שותף אנונימי כללי.

לעומת זאת היחס אל הזולת הוא במקורו יחס אישי (כמו יחס אם-תינוק, למשל, שהוא מקור כל היחסים העתידיים). הקבוצה האידיאלית, טען הפסיכולוג ברונר, היא קבוצה של שניים. רק בה תיתכן פגישה בעלת משמעות אישית, השפעה הדדית של בעלי העדפות והתעניינות שונים. בגיל שלפני בית=הספר מתרחשים תהליכי חיברות - תהליכי למידה על הזולת, למידה כיצד להתקיים יחד בעזרת משא ומתן, בעזרת ויכוחים ומריבות. חברות שונות נותנות דוגמה חינוכית כיצד קשרים כאלה יכולים להיות בנויים על הדדיות וכיבוד הזולת בעוד שחברות אחרות נותנות דוגמה של יחסי כוח, תחרות ושליטה. הניסיון מראה, שבחברה סובלנית יש פחות אלימות ויותר שיתוף פעולה. מנקודת ראות זאת התלות בזולת בן=גילו של הילד עדיפה על התלות במבוגרים.

מהי אפוא מטרת העבודה בגן=הילדים?

הכותרת "מה עשית היום בגן, ילד?" מטעה אם קוראים את הכתוב במאמר של ד"ר מיכלוביץ. לפי הכתוב בו ב"הד הגן" (דצמבר 2001) הייתה הכותרת צריכה להיות: "מה עשו לך בגן היום, ילד?" וזהו ההבדל בין שתי גישות היסוד: הגן מרוכז בילד או מרוכז במחנכת.

את הרב=גוניות ואת המסובכות של הבעיה אפשר, אולי, ביתר קלות להסביר בעזרת דגם "הקובייה" כעזר לחשיבה. את בעיית גן=הילדים אפשר לתאר כך:

גן=הילדים:

ילדים

המשפחה

המחנכת

פרטים של כל צד:

ילדים: מספר הילדים בגן, גיל, מין, מוצא, נוכחות בגן, בעיות מיוחדות.

משפחה: מצב כלכלי, מספר הנפשות, השכלת ההורים ומקצועם.

המחנכת: השכלתה, משך הניסיון שלה, גישתה הפדגוגית המוצהרת והמעשית.

הילדים:

נתונים

מזג

נטיות
נתונים: מספר הילדים, גיל הילדים, בריאות הילדים.

מזג: שקט, סוער, תוקפני, חברותי, תחרותי, משתף פעולה, סבלני, קצר=רוח.

נטיות: העדפות פעילות, התעניינות מיוחדת, כושר ביצוע.

המחנכת:

מנחה: מובילה, קובעת ומחליטה, מלמדת, סמכותית.

מעורבת: מעורבות מעודדת, מעורבות משתתפת, מעורבות יזומה.

אדישה: אינה מתערבת או יוזמת, נותנת לדברים להתפתח.

הקהילה:

תומכת

מעורבת

אדישה=פורמלית

תומכת: חומרית, ציבורית, פוליטית.

מעורבת: פיקוח, הדרכה, פרסומי הדרכה.

אדישה=פורמלית: אינה מתעניינת מלבד בבעיות רישום ופורמליות.

עתה ניתן לפרט כל צד מכל קוביה ולהביא כל פרט ביחס לכל פרט אחר. אתן רק דוגמאות אפשריות מעטות: כיצד מסתדרת מחנכת אדישה עם ילד בעל מזג סוער וקהילה מתערבת?

או: כיצד מסתדר ילד, שאוהב לפעול ביחידות עם מעורבותה המשתתפת של הגננת?

או: כיצד מתקבלת מעורבותה הפעילה של הקהילה על=ידי גננת פעילה?

יש אפוא אין=סוף אפשרויות וכל אחת מן הקוראות תבדוק בוודאי את זו הקרובה לה מהיכרותה המעשית.

ברור דבר אחד: מטרות גן=הילדים אינן בהכרח זהות עם מטרות הממסד. מטרת  הגן המרכזית היא, לדעתי, מתן אפשרויות רבות ועשירות לכישוריו של הילד, מיומנויותיו והעדפותיו. כל השאר הוא לכל היותר אמצעים להבטחת מטרות אלה.

מקורות:

מיכלוביץ, ר' - 2001 - מה עשית בגן היום? - הד הגן,

Weiss, H. - 2001 - Kinder brauchen eine sichere Basis, in Ein Haus fuer alle Kinder, Kongress Bericht, InfoPaedio   

           

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד