"מכחול=מחק" מאת ש' כהן=אסיף* ע
"מכחול=מחק" מאת ש' כהן=אסיף* ע

ד"ר רבקה גרון

 

עיון ספרותי

הסיטואציה בשיר מבטאה את אמונתו הבלתי מעורערת של הילד הקטן, כי אכן ניתן לשנות את המציאות הלוחצת והמאיימת לעיתים, בדרכי קסם.

והשיר כולו הוא מסע קסום ל"ניקוי השטח" של גיבור השיר וידידו המופלא "שלא יודע לצייר/יודע רק למחוק".

תוכנו הדינאמי של השיר זורם לפנינו במהירות כשהוא מציג את הסיטואציות המטרידות והמפריעות לילד אותן מעלים המכחול בפעילותו והן:

"קציצה שאינו רוצה לאכול,/ דברים שאמרתי ואני מתחרט

ודברים מפחידים באמת.

אני מוחק במכחול / חוב / ריב שקרה / חלום רע.

פעם מחקתי את הקור / וסטירה שאיני רוצה לזכור.

יש לי מכחול ביד / שמוחק אנשים רעים במיוחד.."

כפי שמסתבר, סיטואציות אלו מקיפות מישורים רבים בחייו של הילד: פיסיים, חברתיים, מוסריים ורגשיים - למעשה את כוליותו. רוצה לומר, הילד הצעיר עומד מול מציאות מורכבת ולוחצת ביותר ואינו יכול לה אילולא אותו מכחול פלאי המשמש כאמצעי הגנה.

פעילותו של המכחול, כפי שאנו רואים בחלק האחרון של השיר, איננה פעילות אוטומטית, היא נעשית מתוך שיקול=דעת:

"פעם בטעות / זה קרה, / מחקתי חבר טוב / (חשבתי שהוא רע)

והמכחול לא מחק / והחבר לא נמחק.

השיר חוזר למציאות וליכולתו של הילד לפתור את בעיותיו בעצמו, גם בלא סיועי קסם.

וכך קרה ש"אחרי יומיים / התפייסנו בהתרגשות

ויחד / מחקנו את הטעות".

                                   

מתוך: ס' "מוכר העננים", עמ' 53

חוויה זו נמסרת מזווית ראייתו של הילד המנסה להתמודד עם מצבים בעייתיים שונים הנקרים לפניו. אמצעי לשון לחיזוק סיטואציה זו הוא השימוש החוזר במילים: אני, יש לי, מכחול, מוחק.

התאמת השיר לילד בגיל הרך

התנסותם של ילדים צעירים בסיטואציות מורכבות הנעלות מבינתם ומיכולתם הנה חלק אינטגראלי מתהליך התפתחותם. בשל אי בשלותו החשיבתית אין הוא יכול להתמודד עימהן בדרך הגיונית לכן הוא נאלץ להפעיל אמצעים אחרים המשמשים לו מנגנוני הגנה. כזוהי תפיסתו המאגית המנתבת את חשיבתו למציאת פתרונות בדרכי קסם (מלה, תנועה, חפץ, דמות). בשיר שלפנינו המכחול=מחק מסלק מדרכו של הילד מכשולים בלתי רצויים לו ומאפשר לו לחיות על=פי צרכיו ומאווייו.

השיר של ש' כהן=אסיף הוא שיר משאלה, הנותן לגיטימציה להפעיל קסמים על מנת לחיות טוב יותר. עם זאת אין היא משאירה את הילד, הדובר והנמען כאחד, בעולם של דמיון ופלא בלבד. היא מאפשרת לו גם להפעיל כושר חשיבה ולהחליט על עניינים החשובים בחייו גם באמצעים ריאליים. ההשלמה עם חברו הטוב הנה פועל יוצא של החלטה ונקיטת פעולה להגשמתה.

הפגשת הילד בגן עם סוג כזה של יצירה תפתח בפניו את שני הערוצים כאחד - את הריאלי והדמיוני=הקסום. והרי בתוך שני אלו הוא חי מטבע השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.

הצעות להעמקת החוויה הספרותית בעקבות מפגש עם השיר

המטרה: חיזוי התרחשויות השיר בעקבות שם השיר.

הפעילות: העלאת השערות לגבי מהותו של המכחול ופעילויותיו במהלך השיר.

המטרה: גילוי אמפתיה כלפי הגיבור.

הפעילות: שיחה תוך קריאה חוזרת של השיר.

נקודות לפיתוח:

- איזה מין מכחול זה היה? מה הוא ידע לעשות?

- מה ביקש הילד מהמכחול שיעשה בשבילו?

- מדוע רצה הילד למחוק את כל אלה?

- איך הרגיש הילד כשהמכחול הצליח למחוק את מה שהוא ביקש?

- מדוע הוא לא רצה למחוק את החבר?

- מה קרה בסוף? מי עזר לו להתפייס עם חברו?

- האם היו עוד דברים שהוא רצה למחוק ולא הספיק?

המטרה: השוואה בין השיר "מכחול=מחק" של ש' כהן=אסיף ו"כובע קסמים" של ל' גולדברג.

הפעילות: שיחה (בתנאי שהילדים מכירים את השיר "כובע קסמים" ולא - יש להפגיש אותם קודם עם שיר זה).

נקודות אפשריות לפיתוח:

- האם דומות היצירות זו לזו? במה?

- על מה מספרת לנו ש' כהן=אסיף ועל מה ל' גולדברג?

- מה רצה הילד מהמכחול ומה - הילדה מהכובע?

- האם עזר הכובע לילדה? והמכחול? במה?

- מדוע ביקשו שני הילדים עזרה מ...

- האם זה חשוב שיהיה לכל ילד חפץ כמו הכובע והמכחול? מדוע?

המטרה: הבעת משאלות.

הפעילות: הכנת מקסמים מחפצים סביבתיים והבעת משאלות להם.

 

מכחול=מחק

יש לי מכחול

שלא יודע לציר

יודע רק למחוק.

אני מוחק במכחול

קציצה שאיני רוצה לאכל,

דברים שאמרתי ואני מתחרט

ודברים מפחידים באמת.

אני מוחק במכחול

חוב

ריב שקרה

חלום רע.

פעם מחקתי את הקר

וסטירה שאיני רוצה לזכר.

יש לי מכחול ביד

שמוחק אנשים רעים במיוחד.

מחקתי שלושה אנשים רעים

מחקתי אותם אחד אחד.

פעם בטעות

זה קרה,

מחקתי חבר טוב

(חשבתי שהוא רע)

והמכחול לא מחק

והחבר לא נמחק.

אחרי יומים

התפיסנו בהתרגשות

ויחד

מחקנו את הטעות.

 

 


 

אני כועס עלייך, אמא / מאת שלומית כהן=אסיף

עיון ספרותי ועיבוד דידקטי

ד"ר רבקה גרון

 

עיון ספרותי

במרכז השיר סיטואציה של הישארות לבד. ילד צעיר נשאר בגפו ברחוב משך שעות ארוכות בעוד חבריו האחרים, שהיו עמו, נאספו זה מכבר על=ידי הוריהם. אין ספק שלגבי הדובר בשיר היתה זו התנסות טראומטית ביותר שצברה רגשות שליליים המחפשים פתח מילוט. הכתובת היא כמובן אמו, אותה הוא מאשים בכל שהתרחש.

חוויה זו נמסרת בגוף ראשון ובהווה על=ידי גיבור השיר, דבר ההופך את השיר לנרגש מאוד ואותנטי מאוד.

ש' כהן=אסיף נוקטת במבנה בן שני חלקים ברורים המשקפים נאמנה את מצבו הנפשי של הילד הכעוס.

בחלק הראשון - ההתפרצות הרגשית

בחלק זה מתאפשר לדובר לפרוק את כעסיו כלפי האם "המזניחה", כשהוא מנתב אותם לאירועים בהם מתרחשים מגעים שונים בינה לבין ילדה, כגון: בשעת הליכה לישון, בבוקר, בימי הולדת של האם, בהם מתקיימים טקסים החוזרים על עצמם (ברכות למשל), שכה חשובים בעיניה. היעדר נכונותו להמשיך בהם לאחר חוויית ה"נטישה" נועד לפגוע באם "המזניחה", מעין "נקמה" על התנהגותה "הפוגעת". והרי דבריו:

"אני כועס עלייך, אמא

אפילו בלילה לא אגיד לך "לילה טוב"

בבוקר לא אגיד לך "בוקר טוב".

ביום ההולדת לא אגיד לך "מזל טוב"

ולא אברך / ואת תהיי עצובה כולך".

האווירה הקשה של הבית הזה נתמכת על=ידי מילות שלילה רבות (לא, ולא, ולא) או לחילופין על=ידי מלים המביעות רגשות קשים (כעס, עצב).

רק בחלקו השני של השיר - פרישת ההתרחשות עצמה

כאן אנו מתוודעים לסיבות הכעס הגדול. מדברי הדובר אנו למדים שאמו לא הגיעה כלל בשעה היעודה לעומת "כל" האמהות שעשו כן. הביטוי "ואת לא באת", החוזר על עצמו שלוש פעמים במהלך בית זה, נשמע כאני מאשים מהדהד.

בהתרגשות גדולה מתאר הילד את ההחמרה שחלה במצבו בשל השינויים שהתרחשו במזג=האוויר:

"והחושך התחיל

וירד גשם חזק

ואחריו רעם

ולפניו ברק..."

התמונה המצטיירת לפנינו למשמע דברים אלו קשה ביותר. ילד קטן עומד לבדו בחושך ובגשם על רקע ברקים ורעמים המוסיפים מימד של אימה.

להמחשת ציר ההתרחשות בין הסיבה לתוצאתה משתמשת המשוררת בשני ביטויים החוזרים על עצמם במהלך השיר והם: "אני כועס עלייך, אמא" ו"ואת לא באת".

גם היעדר השימוש בסימני פיסוק בחלק השני של השיר מסייע בבניית סיטואציה אותנטית של ילד קטן המספר בשטף חוויה מרגשת.

כפי שכבר הזכרנו, כל החוויה נמסרת מזווית ראייתו של הילד בלבד. ש' כהן=אסיף איננה מאפשרת לאם לומר את דברה. עניין זה פתוח לאינטרפרטציה של הקורא.

התאמת השיר לילד בגיל הרך

הפחד מפני נטישה הנו אחד הרגשות השולטים בעולמם של ילדים בגיל הרך. הוא מערער את ביטחונם והם מחפשים דרכים להביעו על מנת להחזיר לעצמם את האיזון בין אם על=ידי בכי, צעקות, חלומות וכיו"ב. בסיטואציה המתוארת לפנינו עומד ילד שאכן חווה תחושה זו ולכן סערת הרגשות הפורצת עם בואה של אמו שגרמה לכך, נראית מוצדקת ואותנטית.

המטרה ביצירת מפגש עם שיר טעון זה היא להביא את הילד הנמען לאמפתיה עם המתואר, לאפשר לו להביע רגשות ומחשבות ולהתמודד עם בעיות באמצעות שיתוף רגשי. החוויה המתוארת נוגעת, כאמור, לחוויה בתחום הרגש והאפשרות להעניק לה מבע אישי מאפשרת לילד הנמען להגיע לדיאלוג אמיתי ומשמעותי עם המסופר בטקסט.

הצעות להעמקת החוויה הספרותית בעקבות קריאת השיר

אין ספק שהפוטנציאל הטמון בטקסט כזה הוא אקספרסיבי מאוד, לירי מאוד. הוא מספר על חוויה מרגשת וקורא לתגובה אמפתית של הקורא. פוטנציאל כזה יכול להתממש רק באמצעות מתן לגיטימציה לדבר, להביע, לנקוט עמדה, לפרוק כעסים ולהתייחס אישית לחוויה המתוארת.

אין ספק שברמה אחת יש למצוא את מוקד הבעיה והיא הפחד מפני נטישה וההישארות לבד וברמה אחרת - הכעס על אמו שלא עמדה בהבטחותיה.

להלן הצעות מספר לפעילויות, הנתונות לשיקול דעתה של כל גננת:

המטרה: הבעת רגשות, מחשבות ועמדות כלפי המסופר.

הפעילות: שיחה.

א. עודדי את הילדים להתייחס למסופר בשיר. כיוונים אפשריים להתייחסות:

- מדוע הילד כעס כל=כך על אמו?

- איך הוא הרגיש כשחיכה לאמו? לבד? ברחוב?

- מדוע אמא לא באה? מה יכול היה לגרום לכך שהיא לא הגיעה בזמן?

- כיצד הרגיש הילד כשאמו הגיעה? וכיצד הרגישה האם?

ב. הכיני פינת תקשורת כלשהי (מכשירי טלפון או פלאפון; נייר, עפרונות, צבעים, מעטפות) ועודדי את הילדים לדבר בטלפון, לצייר ו/או "לכתוב" לילד בשיר ולאמו: תגובות, שאלות, הצעות, עמדות, סיפורים אישיים.

המטרה: מילוי פערים.

הפעילות: דו=שיח בין הילד לאמו למחרת היום.

בבוקר שלמחרת מתכונן הילד ללכת לגן כשהוא מלווה על=ידי אמו. נערכת ביניהם שיחה:

- בטרם יציאה לגן.

- עם ההגעה לגן.

- בסיום הגן, אמא באה לקחת את הילד הביתה.

                                               

* מתוך: ס' "לפעמים בגשם, לפעמים בלב", עמ' 19

 

 

 

 

 

 

"אגדות בשמים" / מאת רבקה זיו

עיון ספרותי ועיבוד דידקטי

ד"ר רבקה גרון

 

עיון ספרותי

בשיר "אגדות בעננים" משתמשת המשוררת בתופעת טבע כנקודת מוצא להפעלת הדמיון היוצר. העננים, בשל תכונתם האמורפית ובתנועתם הדינאמית, מאפשרים למתבונן בהם להפכם למחוזות מופלאים על=פי רצונו וצרכיו. שימוש במוטיב תימטי זה, נעשה על=ידי מיטב היוצרים לילדים כגון: א' עמיר פינויפלד; גן חיות של עננים; ל' גולדברג סיפורים בעננים ועוד.

השיר "אגדות בעננים" פותח באקספוזיציה קצרה, המציגה את סיטואציית היסוד ואת מקום התרחשותה. החלון הוא המחוז הקונקרטי ממנו צופה הדוברת במראות המשתנים. מכאן ואילך, הוא עובר במהירות מדהימה למחוזות דמיון, כשהוא מעלה משם תמונות מופלאות. מפעם לפעם נפסק רצף הסיפור הדמיוני בשל תנועת הרוח המשנה את צורות העננים ומתחדש שוב כבתחילה בשל שוך הרוח. כך זורמים להם שני אלה, הריאלי והדמיוני, לאורך כל השיר כשהאחד פורץ לתחומי השני, מבלי שהדבר יפגע באינטגרציה של השיר.

אופן זה של עיצוב מעמיד בפנינו הוויה שירית בעלת דינמיקה מיוחדת, ההולמת היטב את חשיבתו של הילד הקטן - חשיבה הנעה בין מציאות לדמיון, מבלי שהגבולות בין השניים יהיו נוקשים.

אמצעי הסגנון המגוונים, בהם נוקטת המשוררת, משרתים את עיצובה של חוויה זו. נציין, בין היתר: ריבוי בפעלים אקטיביים (דוהרים, מרקדים, סובבים); גיוון בתבניות יחיד-רבים (צייר - מתקרב, מרקדים, מפזר, מתנפח); תחלופה מהירה של תמונות; האנשה והנפשה לעיצוב תנועת העננים; שימוש בסימני פיסוק רבים ובשאלות המעלים את רמת הדרמטיות של החוויה השירית.

לאורך כל השיר מהדהדת שאלת היסוד של הדוברת הקטנה המתנסה בחוויה המופלאה: "מי צייר לו בשמים / אגדות וסיפורים?"

חוויה זו מתפתחת מרמה אינטואיטיבית ועד לרמה של ראשית ההבנה. להמחשת ההתפתחות משתמשת ר' זיו בתבנית מעגלית (מעטפת) ופירושה, שבמהלך הקומפוזיציה של השיר חוזר ונשנה הבית הראשון במלואו או בחלקו ובסיומו של השיר. הבית החוזר הופך מוטיב מנחה ומקבל חשיבות משל שאר הבתים: הוא נקודת הפתיחה והוא גם נקודת הסיום.

כפי שכבר הזכרנו, השיר "אגדות בשמים" פותח בצמד שורות: "מי צייר לו בשמים / אגדות וסיפורים?" בהן מביעה הדוברת הקטנה את תהייתה העצומה מול התופעה המופלאה המתרחשת לעיניה בהציגה מראות מופלאים המשתנים ללא הרף.

בין פתיחה זו לבין וריאציית הסיום זורמים לנגד עיני הדוברת שבעה מראות קסומים המשתנים ללא הרף ומביאים את הילדה, כפי שמסתבר לנו בסוף, לידי הבנה בסיסית האומרת, שיכולת זו לברוא תמונות פלא היא יכולתו של הפרט המתבונן, היוצר אותם בדמיונו. מעצם השיבה להתחלה נוצרת אחדות של הסיטואציה.

השאלה המסיימת מעידה על השינוי הפנימי שחל במתבוננת הצעירה:

                ואני מן החלון / בשמים מסתכלת,

                וחושבת לעצמי: / מי צייר לי את כל אלה?

אם בתחילה נשאלה השאלה "מי צייר לו?"... הרי שבסיום היא הופכת ל"מי צייר לי?". כל שאני רואה איננו מחוצה לי, כי אם טמון בי, נתון לשליטתי ונעשה בשבילי. הדמיון הוא כוח המניע את העולם ועושה אותו מסקרן ומאתגר.

מוטיב הסקרנות החוזר בסיום מחזיר אותנו תוך וריאציה אל פתיחתו, אך עכשיו הדגש עבר אל הדוברת עצמה. מהלך השיר גילה את הדינמיקה ואת הגיוון של הבריאה. סיום השיר מציג גילוי, יש בו הפי הנד, אם כי השאלה עדיין נותרת פתוחה לתהיות נוספות.

התאמת היצירה לילד בגיל הרך

סקרנות, פליאה, משחקי דמיון הם המאפיינים המרכזיים המניעים את העלילה הזורמת בשיר, הם גם המאפיינים המרכזיים של הילד בגיל הרך, המתבונן בסביבתו המשתנה במהירות מדהימה ומגיב עליה בהעלאת אסוציאציות הזורמות על=פי רצונו וצרכיו.

אין ספק שהשיר הוא חגיגה יצירתית הפותחת בפני ילדי הגן אפשרות להצטרף אליה ולהוסיף משלהם. הוא ממחיש את זרימת הדמיון, המצייר לפנינו תמונות חזותיות שחולפות במהירות.

                                   

* לוז, צבי. תשתיות שירה - עיקרים בפואטיקה של ביאליק, ספריית הפועלים, ת"א 1984.

בסיום השיר נשאלת שאלה הנותרת פתוחה - מי צייר לי את כל אלה?

האין בכך משום רמז והזמנה לקורא?

הצעות להעשרת החוויה הספרותית בעקבות מפגש עם השיר

א. חיזוי התרחשויות השיר בעקבות השם.

* העלאת השערות לגבי משמעות השם.

ב. שחזור המתואר בשיר.

* ציור "המראות" שהילדה ראתה.

* עריכת הציורים ל"סרט" והצגתו בפני הילדים בליווי קריאת השיר.

ג. הבעה אישית.

* התבוננות בעננים והעלאת אסוציאציות בעקבותיה.

* יצירת סיפור חדש תחת הכותרת "אגדות בעננים" מאת... שם הילד.

* יצירה בעקבות גירויים בלתי מוגדרים נוספים כמו: קרעי נייר, טיפות מים או צבע, צמר גפן וכיו"ב.

* הבעה ויצירה בעקבות יצירות נוספות בעלות מוטיב דומה.

היצירות המוצעות: "סיפורים בעננים" מאת ל' גולדברג; "קטכחול וקטצהוב" מאת ל' ליאוני; "הענן של ערן" מאת י' בן=שלום; "מסיבה של עננים" מאת מ' מאיר; "גן חיות של עננים" מאת א. עמיר=פינקרפלד וכיו"ב.

ד. ואני מן החלון...

* קריאה נוספת של הבית האחרון:

"ואני מן החלון / בשמים מסתכלת, / וחושבת לעצמי: / מי צייר לי את כל אלה?"

* עידוד הילד הקורא / המאזין "לסייע" לדוברת בשיר להגיע לתשובה.

אגדות בשמים / רבקה זיו

מי ציר לו בשמים

אגדות וספורים?

בלי פרש ובלי מרכבת

זוג סוסים שם דוהרים!

צב ענק ומתנפח,

לידו טוס מוזר,

נהפכו פתאם=לפתע

לגמל ארך=צואר!

על גבעה של עננים

ננסים קטנים כזרת

מרקדים במעגל,

סובבים כבסחרחרת!

ופתאם למעגל

מתקרב קרנף גדול,

בראשו וברגליו

מפזר הוא את הכל!

לא אכפת לו כלל וכלל,

כי הנה מן הקרנף

לא נשאר כבר שום דבר,

לא רגלים ולא אף!

רק ענן גדול, כבד,

מתנפח מתכוץ.

אם היה תחלה קרנף -

הוא דומה עכשו לעץ!

ככה יד נעלמה

משנה את הצורות,

מספרת ספורים,

מצירת אגדות.

ואני מן החלון

בשמים מסתכלת,

וחושבת לעצמי:

מי ציר לי את כל אלה?

מתוך מפגשים א'

 

אני כועס עליך, אמא / שלומית כהן=אסיף

אני כועס עליך, אמא

אפילו בלילה לא אגיד לך 'לילה טוב'

בבקר לא אגיד לך 'בקר טוב'.

ביום=ההלדת לא אגיד לך 'מזל טוב'

ולא אברך

ואת תהיי עצובה כלך.

אני כועס עליך, אמא.

השארת אותי לבד

אמרת שתבואי בשעה ארבע

ואת לא באת.

וכל האמהות באו

ואת שכחת.

והחשך התחיל

וירד גשם חזק

ואחריו רעם

ולפניו ברק

ואת לא באת

ואת לא באת.

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד