עיון חוזר בסיפור=התבוננות ותיק
עיון חוזר בסיפור=התבוננות ותיק

ירדנה הדס

 

סיפורי=התבוננות בטבע מצויים בספרות הילדים שלנו לרוב ומסייעים לגננת בעבודתה.

גדולתם וייחודם בכך, שאינם נזקקים להאנשה, הנותנת פה דובר לבעלי=החיים ואינה "מאנישה" אותם, אלא דבקים הם בריאליה. עם זאת, אין בהם ויתור על החן הסיפורי.

הגננת, בצאתה אל חצר=הגן, תיטיב לעשות אם תלווה את השיחה על הנגלה לעיני הילדים בסיפור, שבו "מכהן" הילד הקטן כחוקר טבע מטעם עצמו.

בחרתי בסיפורו של אוריאל אופק, "שיירת נמלים". שיירות הנמלים, המצויות לרוב בטבע הקרוב לאחר הגשם הראשון, עם התחממות האוויר, הן נושא יפה להתבוננות ולשיחה. גילו של "החוקר הצעיר" מאפשר לו להתפעל מן המראה ("גם למראה ותיק יש רגע של הולדת", אמר אלתרמן, וצדק...).

הגורם המזמן הוא אפוא ההתבוננות בנמלים. אופק פותח את סיפורו בהכרות עם הילד המתבונן ("דני שלנו", שהוא "כבר בן שָלֹש שנים וחָדשַיִם"). הביטוי "שלנו" מקרב את השומעים אל ה"גבור" ומעניק לו חשיבות מפאת גילו המכובד. "הוא כבר" יכול להתבונן, לשפוט ולהסיק מסקנות. כוחו בהתבוננותו - ובינה קשורה בהתבוננות תבונית:

"... דני שלנו יושב ומביט. עיניו פקוחות והוא רואה הכל". ומיד נוספת לכך הפְנִיָה אל השומעים: "הביטו! הנה שורה של נמלים...".

המספר מדמה את הנמלים לחיילים. בדימוי זה יש הרבה מן האמת, שכן הנמלה "מגויסת לכל החיים...".

הסיפור אינו מדגיש את קשיי חייה של הנמלה, אלא את מסירותה ליעודה. המספר "מרכך" את מוטיב העמלנות בעזרת שלשה בתי שיר, המסכמים בסגנון קליל ומלוטש את הנחזה בטבע. שמחת העמל מאופקת וגורמת לילד לכבד את העבודה וההתמדה. העבודה חביבה על הנמלים:

"נמלים ההולכות לכיוון המערה

נושאות זרעוני עשבים ושעורה.

נמלים ההולכות לכיוון האילן

חוזרות ריקניות לחדש את צידן..."

נשים לב: לא קן=נמלים כאן, אלא "מערה" - שהיא הגדרה מובנת יותר לילד: קן=הנמלים הוא באמת "מערה", שטרחו הרבה בבניינה והפיכתה ל"קן".

הסדר המופתי מרומז כאן ו"תומך" במראה, הנגלה לעין הילד המתבונן.

מתי חורג הילד מן ההתבוננות ומשתתף בסיפור? - כשהסיטואציה המתוארת מצריכה את התערבותו. הסיפור מרמז לו, שהתערבותו של האדם במהלכיו של הטבע חייבת להיות נבונה, רגישה ומתחשבת:

"פתאום" [נשים לב, שתמיד, בכל סיפור, מבשרת המילה הזאת מפנה, שינוי, תגלית. וכבר אמר ביאליק: "ברכת=פתאום לה', לטוב בעיניו יתננה" ("הבְרֵכה")]:

"פתאום השגיח: נמלה אחת יצאה מן השורה, נמלה אחת קטנה, שחורה, בוודאי עוד לא למדה, כי אסור לעזוב את השורה. אסור, כי אפשר ללכת לאיבוד. הנה היא רצה, מחפשת, רוצה לחזור לשורה, אבל איננה מוצאת. היא הולכת ומתרחקת. מסכנה, מה יהא עליה? היא עוד תתעה בדרך ו... תמות".

הסיטואציה מצדיקה התערבות.

התערבות (כלשהי, כל התערבות בחיי הזולת) - חייבת להיות מוצדקת; גם אם אלה חייה של נמלה קטנה. היא גם חייבת להיות זהירה, מחושבת, מתחשבת. דני מוצא פיתרון. הנמלה עצמה מספקת לו עצה:

"פתאום עלתה הנמלה על עלה צהוב וקטן, שנפל מן העץ". דני משתמש בכך. הוא תופס בעלה ומקרבו אל שורת הנמלים. "הנמלה ירדה מן העלה ונכנסה ישר אל תוך השורה, אל אחיותיה".

נשים לבנו אל כפל הופעתה של מילת הפלאים "פתאום": זהו ביטוי, המאפשר למספר (הגננת, במקרה שלנו) להעשיר את הטון הסיפורי: ישנו פתאום שחרדה בו, דאגה, מבוכה. וישנו הפתאום של ההפתעה, הגילוי, מציאת המוצא. מילה זו מחייבת הַנֱגָנָה נכונה, השהיה קלה, צִיפיָה לריכוז.

שמחתו של דני חייבת "להתנגן" בפי המספרת - הגננת: הוא "שמח", "עיניו זהרו מרוב השמחה...".

הנמלה זוכה לרגע של ייחוד: היא מתייחדת מאחיותיה לרגע חולף. גאולתה והצלתה באים עם חזרתה לאלמוניות ("וכבר לא יכול למצוא אותה בין אחיותיה הרבות").

דני סייע לנמלה, אך לא תבע לעצמו בעלות עליה: "אפילו תודה לא אמרה לו, טפשונת שכזאת... אבל דני לא שם לב.. כל=כך שמח...".

הנתינה הנכונה משמחת. מהי נתינה נכונה? זו שאינה מבקשת לה הכרה, שכר, או מתן=כבוד.

אוריאל אופק מלמד אותנו מהו מעשה טוב ואת זאת הוא עושה הפעם בסיועה של נמלה קטנה וילד נבון=לב.

ירדנה הדס

הסיפור מצוי, בין היתר, בספר "מעשה ב...", קובץ סיפורים לגיל הרך, הוצאת "עמיחי", עמודים 73-71.

 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד