קאסה דה במבינו - בית הילדים
קאסה דה במבינו - בית הילדים

ד"ר מריה מונטסורי

רינה מרקוס

ד"ר מריה מונטסורי (1952-1870), רופאת ילדים ופסיכיאטרית איטלקיה, שזנחה את עבודתה הרפואית לטובת חינוך=ילדים. מונטסורי פיתחה גישה חינוכית ושיטת עבודה, הידועה עד היום בשם שיטת מונטסורי.

לפני מאה שנים, כאשר החינוך היה שמרני ביותר, הגתה מונטסורי רעיונות חדשניים, אשר שימשו השראה לשינוי החשיבה על החינוך בעולם כולו. מהתיאוריות של מונטסורי אומצו רעיונות ואלמנטים רבים, שהיוו בסיס לחינוך המודרני, כמו עצמאות הילד, סביבה הולמת לילד, למידה פעילה ועוד.

אפשר לאמור כי בזכותה מכירים בחשיבותו של החינוך בגיל הרך, מעריכים את איכותו והוא נמצא במקום ראוי במערכות חינוך בארץ ובעולם.

שיטת מונטסורי זכתה לתנועה רחבה של ממשיכים ברחבי העולם. כיום פועלים בשיטה זו עשרות אלפי גנים ובתי=ספר ברחבי העולם (יותר מ=85,000), גם בארץ קיימים גנים הפועלים בשיטה זו, אבל אי אפשר לאמור כי קיימת תנועה רחבה של מאמינים בשיטה.

עבודתי בגנים ובבתי=ספר בארצות=הברית איפשרה לי להכיר מקרוב את הפעילות החינוכית המיוחדת של שיטת מונטסורי. התרשמתי מהגישה החינוכית של המורים, מהאחריות והרצינות שגילו התלמידים במשימות השונות ובכלל מהאווירה השקטה והרגועה ומהכבוד ההדדי שגילו זה לזה. כל אלה היקנו לבתי=הספר של מונטסורי ייחודיות רבה.

במאמר זה נצא למסע בזמן, כמאה שנה לאחור, נכיר את חייה ועבודתה של מונטסורי ואת התהליכים אשר הובילו לגיבוש רעיונותיה וגישתה החינוכית.

נתוודע לשיטתה, למכשירים הדידקטיים שפיתחה ולדרך העבודה בהם.

נכיר שיטת חינוך, שלמרות היותה כל=כך שונה ורחוקה, היא גם כל=כך דומה וקרובה.

מונטסורי נולדה באיטליה (אסקונה) בשנת 1870, נפטרה בהולנד בשנת 1952 ובחרה להקבר בה כדי לסמל את האוניברסליות שלה כאשת העולם הגדול.

מונטסורי היתה אשה מיוחדת במינה לתקופתה. תארו לעצמכם - לפני כמאה שנה באיטליה, מקום מושבו של האפיפיור, אשה יולדת בן מחוץ לנישואים ומגדלת אותו כאם חד=הורית. אשה זו היא מריה מונטסורי, שאילו חייתה בימינו, היתה נחשבת לפמיניסטית שבפמיניסטיות. היא עשתה זאת לפני מאה שנה והתפרסמה עקב כך. היא נלחמה ונאבקה על מתן זכויות לאשה. היא עשתה זאת גם באופן אישי וגם בהיקף בינלאומי. באופן אישי היא נלחמה על זכותה כאשה להתקבל לבית=הספר לרפואה, תחום שהיה גברי מוצהר לא רק באיטליה אלא גם במדינות אחרות באירופה.

למרות הקשיים שהערימו עליה, מונטסורי התקבלה לבית=הספר לרפואה וסיימה את הלימודים בהצלחה רבה. מונטסורי היתה לרופאה=אשה ראשונה באיטליה. האירוניה היא, שמונטסורי התפרסמה לא בתחום הרפואה אלא בתחום החינוך, תחום שהחברה המליצה עבורה כאשה והיא דחתה אותו בצעירותה.

במישור הבינלאומי נלחמה מונטסורי על מתן זכויות לילד ונאבקה נגד עבודת ילדים, דבר שהיה נפוץ באותה עת (לפני מספר חודשים פורסם בעיתון שגם כיום מעסיקים במזרח הרחוק ילדים מגיל 12-5 בתנאי עבדות, 12 שעות ליום וללא חופשות. אגב, כל הצעצועים שילדים מקבלים במקדונלד עשויים על=ידי ילדים אלה!).

גם היום אנו זקוקים לאשה כמו מונטסורי, שתמשיך במלחמה לזכויות הילד בכל המקומות שהילדים אינם יודעים ילדות מהי.

רק לאשה כמו מונטסורי היה האומץ, העקשנות, האמונה והכשרון להלחם על רעיונותיה הנועזים ולהפיצם בעולם על מנת לאפשר חינוך טוב יותר.

כיצד נולדה שיטת מונטסורי?

שיטת מונטסורי נולדה כמעט "בשגגה", מניסוי צדדי שערכה מונטסורי כרופאה.

היא התמחתה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה.

במסגרת עבודתה במירפאות האוניברסיטה, באה במגע עם ילדים משכבות סוציו=אקונומיות נמוכות ביותר. הניסיון שלה והקשר שלה עם הילרים עורר אצלה את הרושם, שהילדים הבאים מאוכלוסיות אלה ברוב המקרים אינם מצליחים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם. מחשבה זו הטרידה אותה רבות ועוררה אצלה תהיות ושאלות לגבי איכות החינוך בבתי=הספר הציבוריים. מונטסורי החלה לגבש רעיונות משלה לגבי שאלות חינוכיות והיא קיוותה שיום אחד תינתן לה הזדמנות ליישם אותם.

ואכן, בשנת 1899 קיבלה מונטסורי הצעה לנהל את בית=הספר המיוחד, שהיה קשור לאוניברסיטת רומא. בבית=ספר זה למדו ילדים בעלי צרכים מיוחדים: אוטיסטים ומפגרים. באותה עת לא היתה התייחסות לילדים אלה. לא דיברו אליהם ובוודאי שלא הפעילו אותם. הם היו מוזנחים. זו היתה הזדמנות טובה עבור מונטסורי לממש את  רעיונותיה  החינוכיים ולקדם את הילדים.

מונטסורי  יצרה  עבור  הילדים  סביבה עשירה בגירויים וסיפקה להם מטלות ופעילויות בעלות מטרות מועילות.

היא דרשה מהצוות להתייחס בכבוד ובהערכה אל הילדים. כל זאת על מנת לפתח אצלם הערכה עצמית. בו=זמנית, החלה מונטסורי ללמוד את המחקרים שנעשו על ילדים פגועים מנטלית. היא הושפעה ממחקריהם של ז'אן איטרד (1838-1775) ואדוארד סייגן (1880-1812). איטרד ערך מחקר על ילד הפרא מיער אביון. ילד זה גדל לבדו ביער במשך עשר שנים. כשנמצא, לא היה מסוגל לדבר ולא היו לו כישורי חיים. הוא כונה אדם  טבעי-יצור אנוש  שגדל והתפתח ללא השפעה של סביבה תרבותית. איטרד קיווה שבעזרת "ילד הפלא" יוכל לשפוך אור על הסוגיה שהיתה במחלוקת לגבי היחס שבין התורשה והסביבה והשפעתם על התפתחות האינטליגנציה והאישיות. כישלונו של איטרד ללמד את הנער הוביל אותו למסקנה על קיומן של תקופות רגישות/קריטיות במהלך חייו של האדם, בהן חייב הילד להחשף לגירויים חיצוניים, שאם לא כן לא יוכל למלא את החסר בבגרותו (Montessori, 1974).

משני החוקרים האלה אימצה מונטסורי שני עקרונות אשר הפכו לאבני היסוד של שיטתה:

א. עיקרון התצפיות והניסויים. גישת התצפיות היתה נהוגה עד אז רק במדע. מונטסורי יישמה זאת גם בחינוך.

ב. עיקרון העבודה האינדיבידואלית.

כדי לקדם את הילדים, שהיו כה שונים זה מזה, היה הכרח לעבוד עם כל אחד בנפרד. מאוחר יותר יישמה את רעיון העבודה האינדיבידואלית גם עם הילדים הרגילים.

חידוש נוסף שהכניסה מונטסורי, שיש להתאים את השיטה, הדרכים והאמצעים לילד ולא כפי שהיה נהוג, שהילד צריך להתאים את עצמו לשיטה ולתוכנית הלימודים.

מונטסורי עבדה עם הילדים בעלי הצרכים המיוחדים במשך שנתיים (1901-1899). בעבודתה עם הילדים היא יישמה את העקרונות של שיטתה. היא צפתה בהם תוך שימת לב להתקדמותם. היא הכינה דו"חות תצפית, ערכה השוואות והכינה עזרים דידקטיים, כסיוע לעבודה עם הילדים. היא עבדה עם כל ילד באופן אינדיבידואלי והתאימה עבורו את דרך ההוראה, האמצעים, קצב הלמידה ועוד. לאחר שנתיים, הצלחתה היתה גדולה. הילדים בעלי הצרכים המיוחדים עברו בהצלחה את הבחינות הסטנדרטיות, שניתנו לילדים בכיתות ו' בבתי=הספר הציבוריים.

הצלחתה רק חיזקה את השערתה הישנה, שאין עושים מספיק למען הילדים הרגילים בבתי=הספר הציבוריים.

במה היו שונים רעיונותיה של מונטסורי מהחינוך המסורתי?

בדרך כלל, שיטת מונטסורי מזוהה עם המכשירים הדידקטיים שפיתחה, שאכן תופסים מקום חשוב בשיטתה ויש לה זכות יוצרים עליהם. אולם חשוב לזכור, שהייחודיות של שיטתה מתבססת על שילוב ויישום הרעיונות הפילוסופיים החינוכיים שלה, אשר היו מאוד שונים מאלה של החינוך המסורתי. יישום הרעיונות מתבטא, בין היתר, גם בעבודת המורה עם הילד באמצעות המכשירים.

על=פי החינוך המסורתי קיימים שני אלמנטים: המורה והילד. האינטראקציה ביניהם מתבטאת בכך שהמורה הוא מקור הידע הבלעדי ותפקידו להזרים אינפורמציה. הילד מקבל פסיבי ותפקידו להראות למורה מה למד.

הוא צריך להתאים את עצמו לדרישות בית=הספר, אחרת ייכשל. ההוראה היתה פרונטלית והישיבה בטורים או ליד שולחנות וספסלים ארוכים וכבדים.

על=פי הפילוסופיה החינוכית של מונטסורי ישנה התייחסות לשלושה אלמנטים: ילד, מורה, סביבה.

ההתייחסות והראייה של כל אחד משלושת האלמנטים שונים באופן קיצוני מאלו של הגישה המסורתית. ראשית, אלמנט הסביבה חדש. הוא לא בא לידי ביטוי בגישה המסורתית ולא בכדי. באותה עת האמינו בהשפעת התורשה על התפתחות האדם ולא בהשפעת הסביבה.

כיצד רואה מונטסורי את הילד, את המורה ואת הסביבה בשונה מן הגישה המסורתית?

על=פי מונטסורי קיימים קשרי גומלין בין הילד, המורה והסביבה.

המורה, על=פי מונטסורי, מכוון ומדריך (directress), הילד לומד אקטיבי, לומד פעיל ולא לומד פסיבי. לכן נראה את הילדים מתנועעים ופעילים במרחב, בסביבה מתוכננת ומאורגנת.

התפקיד המרכזי של המורה הוא לצפות בילד על מנת שישכיל לתכנן עבורו את הסביבה החינוכית. נראה את המורים בבתי=הספר של מונטסורי יושבים בפינת החדר, עם עט ומחברת, עורכים תצפיות ורושמים רשימות.

המורה צופה בילד על מנת לגלות את "התקופות הרגישות", שהן הזמן הטוב ביותר לרכוש ידע מסוים ולפתח מיומנות מסוימת.

המורה צופה בילד על מנת לגלות במה הוא מתעניין ומה מעסיק אותו. לדעת מונטסורי, לילדים יש מוטיבציה פנימית ללמוד (אין צורך בחיזוקים חיצוניים). הילדים מסוגלים לספוג את התרבות שבה הם חיים. (Montessori, 1967). הם סקרנים להכיר את העולם. הילדים בבתי=הספר של מונטסורי יודעים לקרוא ועוסקים במתמטיקה לא בגלל שדוחפים אותם, אלא בגלל שזה מה שקורה כאשר מספקים לילדים את החומרים הנכונים ואת ההזדמנויות לפעול בהם בזמן הנכון.

מונטסורי גילתה, שהילדים מגיבים בחיוב לאווירה של רוגע, לסדר ואירגון. לכן:

הסביבה החינוכית מאורגנת ומתוכננת. המכשירים מאפשרים חזרות, רצף בלמידה עצמאות וחופש לילד הלומד. מונטסורי טוענת שהחופש הניתן לילד בכיתה מאפשר לו לסגל משמעת פנימית, להתפתח ולגדול.

החופש הוא זכות מלידה של המין האנושי והוא זה שמאפשר פיתוח תכונות אנושיות בעלות ערך (Montessori, 1977).

בבתי=ספר של מונטסורי המורה מכיר כל ילד וילד בכיתתו והוא מסוגל לתכנן עבורו את הסביבה החינוכית כך שתאפשר לו הצלחה, שירגיש ביטחון והערכה עצמית.

הסביבה החינוכית מצטיינת בניקיון, באסתטיות, בסדר ובאירגון שמשתנה ומתפתח בהתאם לאוכלוסיית הלומדים. הילדים בולטים במיוחד בעצמאותם וביחס הכבוד שרוכשים זה לזה והמורה מהווה דמות לחיקוי (Neubrt, 1973).

מיותר לציין, שכל העבודה עם הילדים בעלי הצרכים המיוחדים התבססה על העקרונות שהינחו את מונטסורי בעבודתה: צפייה מעמיקה בילדים, הענות לצרכיהם ועבודה אינדיבידואלית עם כל ילד וילד.

עד כאן תקופת עבודתה בבית=הספר המיוחד.

בשנת 1907 הוצע למונטסורי לנהל פרויקט ניסויי בסאן לורנצו, רובע סלאם של רומא, שבו נתנה עיריית רומא בתים לפועלים קשי יום, ששהו בעבודה מבוקר עד ערב. הילדים שנשארו ללא השגחה, חיבלו בבתים וגרמו נזקים. מנהלי הפרויקט הגיעו למסקנה שיהיה יותר זול להעסיק אנשים שיטפלו בילדים, מאשר לעסוק בתיקון אין=סופי של הנזקים. אחד ממנהלי הפרויקט קרא את המאמרים שפירסמה מונטסורי והוא פנה אליה בהצעה לנהל את הפרויקט. מונטסורי קיבלה 60 ילדים בגילאי 5-2 ומטפלת אחת ללא הכשרה. הילדים היו מוזנחים, מפוחדים, חסרי מנוחה ואגרסיבים. הם סבלו מתת=תזונה נפשית ופיסית ובמילותיה של מונטסורי - 'פרחים סגורים'.

המוסד החדש נקרא 'בית הילדים' - 'קאסה דה במבינו, (לא גן=ילדים, לא בית=ספר, אלא בית של הילדים. בית מסמל חום, אהבה, ביטחון, שייכות).

התנאים היו קשים. מה תעשה מונטסורי?

מונטסורי החלה ללמד את הילדים הגדולים לעזור במשימות היום=יומיות (הכנת השולחנות לעבודה, הכנת הארוחות, ניקיון, עזרה עם הילדים הצעירים). היא גם הציגה בפניהם את העזרים שפיתחה עבור הילדים בעלי הצרכים המיוחדים. למרבה הפתעתה הילדים גילו עניין רב והנאה מהעיסוק במכשירים וגם שיפרו את יכולת הריכוז שלהם. הילדים פיתחו כשרים ומיומנויות שחיזקו את ביטחונם. התנהגותם השתנתה גם כקבוצה. הם הפכו מילדי רחוב משתוללים לילדים בעלי הליכות של נועם, חינניות ואדיבות.

מונטסורי האמינה בילדים, שיש להם את היכולת הרוחנית והשכלית לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, אם נספק להם את התנאים לכך.

הרעיון של הסביבה החינוכית עבר גם כן התפתחות.

בתחילה, כל עזרי ההוראה היו סגורים בארון בגלל עלותם היקרה. המורה היתה מגישה אותם לילדים על=פי בקשתם. מתוך תצפיותיה מונטסורי ראתה שהילדים מסוגלים לבחור בעצמם את עבודתם והיא החליטה לחולל מפנה באירגון הסביבה החינוכית. כל העזרים והמכשירים הועברו לארון פתוח ונמוך וזימנו בחירה ועבודה חופשית. במשך הזמן היא החליפה גם את הריהוט והתאימה אותו לילדים. השולחנות והכיסאות היו קלים ואיפשרו לילדים להזיזם ממקום למקום. במשך הזמן דאגה שבבתי=הספר שלה יהיו חלונות גדולים ונמוכים שיאפשרו לילדים להתבונן החוצה. גם האסלות והכיורים הותאמו לילד. כיום הדבר ברור  מאליו. לא כך באותה תקופה.

בגנים של מונטסורי הסביבה מאורגנת ומחולקת למספר תחומי פעילות:

פעילויות מחיי היום=יום (כישורי חיים): ניקוי השולחנות, הכנת ארוחות, טיפול בצמחייה, מזיגה, רכיסה, כיפתור וכו'.

פעילויות לפיתוח החושים: עזרים דידקטיים לפיתוח חוש הראייה, השמיעה, המישוש, הריח והטעם.

פעילויות לפיתוח השפה: אותיות מעץ, מנייר ומזכוכית, תמונות ומילים וכו'.

פעילויות לפיתוח מתמטי: מנייה, התאמת כמות למספר ועוד.

חרוזי זהב - ביחידות, בעשרות, במאות ובאלפים.

כרטיסיות מחולקות ליחידות, עשרות, מאות ואלפים.

הילד מתנסה בתחילה עם החרוזים ולאחר=מכן מתאים להם את המספרים.

תחומי פעילות נוספים הם גיאוגרפיה ומדע (Carinato et al, 1972).

(שימו לב אילו תחומי פעילות חסרים באירגון הסביבה של מונטסורי).

מכשירי מונטסורי:

כשמם כן הם: נועדו לעזור לגננת בעבודתה עם הילדים. העזרים איכותיים, נעימים למגע והם מאפשרים בקרה ותיקון עצמי. ראוי להדגיש שההצלחה והתוצאות החיוביות שהשיגה מונטסורי היו לאו דווקא בשל המכשירים, אלא בגלל דרך העבודה המשותפת של הילד והמורה, שנעשתה על בסיס אינדיבידואלי. בגלל היחס האישי, התמיכה, הכבוד וקבלת הילד כפי שהוא, מתוך אמונה ביכולתו.

העבודה עם המכשירים מפתחת אצל הילד לא רק שליטה וקואורדינציה, תיאום עין=יד וחיזוק השרירים, אלא גם יכולת ריכוז, אורך=רוח, עצמאות, ביטחון עצמי ויחס של כבוד  שמתבטא כלפי  הסביבה  האנושית  והפיסית  כאחד.

כיצד מתבצעת העבודה עם המכשירים?

המורה מדגימה לילד את 'מעגל הפעילות' - circle of activity, הכולל את הוצאת המכשיר מן המדף, העבודה בו והחזרתו אל המדף בתום העבודה. המורה מדגימה יחס של כבוד כלפי המכשיר והיא נושאת אותו בזהירות ובחן, כאילו מחזיקה היא דבר יקר=ערך. הילד צופה במורה בכל התהליך ולאחר=מכן מתנסה בעצמו.

העבודה עם המכשיר מתבצעת על שטיחון שהילד פורש על הריצפה. השטיחון משמש רקע להבלטת המכשיר ומסמן את "תחום הפעילות" של הילד. הדבר מלמד את הילדים לכבד את חברם ולהיזהר שלא להפריע לו בעבודתו. כאשר הילד מסיים את עבודתו, הוא מחזיר את המכשיר למקומו בצורה נאותה כדי שיהיה מוכן לילד הבא.

ברגע שהילד רוכש שליטה במכשיר, הוא רשאי להשתמש בו גם בדרכים אחרות. תוך כדי עבודה לומד הילד מילים ומושגים חדשים ומעשיר את שפתו.

בית=הילדים של מריה מונטסורי זכה להצלחה אדירה. מורים ואנשי חינוך באו לראות את הפלא. רעיונותיה השפיעו גם על בתי=ספר אחרים ובמיוחד על אלה של הגיל הרך. מונטסורי כתבה עשרות מאמרים וספרים ועוד עשרות נכתבו אודותיה ואודות שיטתה. היא נסעה להפיץ את תורתה באירופה ובאסיה. בשנת 1914 הוזמנה לסדרת הרצאות בארצות=הברית והתארחה בביתו של אדיסון (ממציא נורת החשמל והגרמופון). הוקמה אגודת מונטסורי האמריקאית ונשיאה היה בל (ממציא הטלפון). מזכירת האגודה היתה מרגרט וילסון (בתו של נשיא ארה"ב באותה עת). קורסים בין=לאומיים בנושא החינוך בשיטת מונטסורי התקיימו במקומות שונים בעולם. היא זכתה באותות כבוד רבים וכן בעיטור הלגיון הצרפתי ועיטור ממלכת הולנד. בנה מריו המשיך את דרכה של אמו בעודה בחיים.

לסיכום:

השפעתה של מונטסורי על החינוך לגיל הרך ניכרת גם כיום ותרומתה לחינוך בגני=הילדים מתבטאת במספר תחומים:

1. צמצום הפעילות הקולקטיבית והעברת מרכז הכובד לפעילות אינדיבידואלית. ניתן ביטוי להעדפותיהם של הילדים ולאפשרות בחירה.

2. הדגשת החשיבות של ההתנסות בגיל הרך.

3. מתן חשיבות לסביבה החינוכית כמשפיעה על התפתחותו של הילד.

4. שימוש בתצפיות כדרך ללמידה אודות הילד.

5. המורה מכוון ומדריך ולא "מורה" ו"מלמד".

6. למידה באמצעות מכשירים דידקטיים איכותיים ונעימים למגע. המכשירים מאפשרים בקרה ותיקון עצמי.

7. הקדמת גיל הכניסה למערכת החינוך.

8. כיתות רב=גיליות, שבהן לומדים הילדים זה מזה.

מה כדאי לאמץ משיטת מונטסורי?

א. מבחינה ערכית, ראוי לאמץ את ההתייחסות של מונטסורי לאדם כאדם באשר הוא ואת הכבוד שרכשה לו. הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט אצל המורים שהוכשרו לעבוד בשיטתה ואצל הילדים שהתחנכו בגנים אלה.

ב. ראוי לאמץ את הרעיון של עבודה אינדיבידואלית עם כל ילד. במערכת של כיתות המאוכלסות במספר כה רב של ילדים, הקשר האישי עם הגננת ושהייה במחיצתה, אפילו לדקות ספורות בלבד, תורם לילד ומאפשר לגננת להכיר את הילדים ביחס של אחד לאחד.

ג.  ראוי לאמץ את השימוש בתצפיות כדרך ללמידת הילד. לעתים, תצפית פשוטה עוזרת לנו לגלות בעיות הניתנות לפיתרון באופן מיידי ועל=ידי כך למנוע הידרדרות של המצב.

חשוב לי לציין שבמוסדות החינוך הפועלים על=פי הפילוסופיה של מונטסורי, אנו מוצאים ילדים רגועים הפועלים תוך הרמוניה ושיתוף פעולה הראויים לשבח. הילדים מגלים כבוד זה לזה. האווירה נעימה, רגועה ותומכת. בגנים אלה לא נפגוש אלימות ותוקפנות כפי שבאים לידי ביטוי במערכת החינוכית בשנים האחרונות. תופעה זו בלבד מצדיקה חשיבה מחדש על השיטה והיתרונות הרבים שמציעה הפילוסופיה החינוכית של ד"ר מריה מונטסורי.

ביבליוגרפיה:

Carinato, M.E., Cluxton, A.J., McCarrick, A., Motz, M., O’Connor, M. (1972) Montessori Matters. Ohio Province, Cincinnati, Ohio.

Montessori, M. (1967) The Absorbent Mind. Dell Publishing Co, New York.

Montessori, M. (1974) The Montessori Method. Schoken Books, New York.

Montessori, M. (1977) The Secret of Childhood. Ballantine Books, New York.

Neubert, A. B. (1973) A Way of Learning - A Montessori Manual. Xavier University Press, Cincinnati, Ohio.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד