גם שופר, גם צינור
גם שופר, גם צינור

גם שופר, גם צינור

קובי אריאלי

עיתונאי הכותב בעיתונות החרדית וב"מעריב"

 

לכאורה העיתונות החרדית מוגבלת לחוקי העולם החרדי ולהוראות הסמכויות הרבניות, אך בתוכם היא מצליחה ליצור אוטונומיה, למלא תפקיד ביקורתי המושפע בעקיפין מהמתרחש בעיתונות הכללית, ובשוליים אף להשתלב בה.

 

בדצמבר 76' פרסם ישראל קצובר, כתבו הפרלמנטרי של העיתון הדתי "שערים", ידיעה בדבר טקס קבלת פנים למטוסי אף -15 , שהתקיים ביום שבת.  קצובר, שהיה גם עוזרו הפרלמנטרי של ח"כ קלמן כהנא, איש פועלי אגודת ישראל ומזכיר הסיעה בכנסת, מיהר להכין למעבידו, בעקבות הידיעה שפירסם, הצעת אי אמון בממשלה. הסוף ידוע: ממשלת רבין הראשונה נפלה בהצבעת אי אמון, מה שהביא בסופו של דבר, עם התפטרות רבין בגלל עניין אחר, לבחירות חדשות.

"שערים" היה אז יומון שהוציאה לאור תנועת פועלי אגודת ישראל. הוא בא להתריס נגד היומון החרדי ששלט באותם ימים, "המודיע". עם קהל הקוראים שלו נמנו חברי המפלגה וגם מי שחשק בעיתון חרדי ומסיבות פוליטיות העדיף לא לקרוא את "המודיע". מדובר באלפי קוראים. ובכל זאת, אלמלא כובעו השני של הכתב, כמזכיר סיעה, ספק רב אם היתה הידיעה יוצרת הד ציבורי וגוררת מה שגררה.

זו היתה אחת ההזדמנויות המעטות אז שניתנה לקהל הישראלי להיחשף לכוחה של תקשורת קהילתית. מאז חלו שינויים רבים בעולם התקשורת בכלל ובתקשורת החרדית בפרט. "שערים" הספיק להיסגר, כמו הורתו מפלגת פועלי אגודת ישראל, שהתאחדה עם אגודת ישראל, אך במקומו יש היום כ -20 עיתונים ושבועונים חרדיים, המופיעים בכל יום או פעם בשבוע, וקובעים במידה ניכרת את הלוך הרוחות ברחוב החרדי, כמו גם את סדר היום הציבורי שלו.

אלו כמו אלו שואבים את ההצדקה לקיומם מהיותה של החברה החרדית קהילה סגורה המקיימת חיים עצמאיים בקומפלקס החברתי בישראל. עד כמה שהדבר מתאפשר בידה, היא נמנעת גם מלבוא במגע עם הקהל האחר.

*

להתהוותה של העיתונות החרדית שני מניעים עיקריים: האחד, יצירת כלי חברתי שתפקידו ללוות את חייה והתפתחותה של הקהילה פנימה; האחר, יצירת אלטרנטיבה תקשורתית לתקשורת הכללית, כשירות לקהל הדתי הפוסל, מטעמים ערכיים, כל כלי ביטוי שנוגד את אופיו. התהליכים הממושכים של התפתחות התקשורת הכללית מחד גיסא, והתעצמות המגזר החרדי מאידך גיסא, קובעים במישרין את אופי התפתחותה של העיתונות החרדית ויוצרים צמיחה אינטנסיבית, כמותית ותוכנית. בעניין זה, יש להבחין בין העיתונים המפלגתיים, המכוון לקבוצות מיעוט בקהל החרדי, לבין העיתונים הבלתי תלויים שהוקמו למטרות מסחריות או למטרות מחאה.

 בעוד היומונים המפלגתיים עוסקים בעיקר במתן מענה לצורך באינפורמציה כלליות, הרי שהשבועונים הבלתי תלויים, ההולכים וצוברים כוח, מציגים סוג שונה של עיתונות: תחקירים, חשיפות, מאבקים עקרוניים, הגנה על שכבות חלשות ובקרה מדוקדקת של נציגי ציבור. בפועל, יצרה דואליות זו יצור כלאיים שתפקידיו אינם מוגדרים די הצורך. היום משמשת העיתונות החרדית כלי העוסק בתכנים קהילתיים פנימיים, שופר להעברת אינפורמציה ערכית חינוכית, מהדרג הרבני אל הקהל הרחב, וגם צינור להעברת אינפורמציה בנושאים כלליים, תוך הדגשת נקודות הקשר לקהילה.

ביסוד העיתונות החרדית הבלתי תלויה עומד קונפליקט קיומי. תקשורת, בהגדרתה, הינה כלי פלורליסטי שאינו סובל הכתבות משום סוג שהוא. הוא נועד בעיקר למאבק בנורמות פסולות, בבעלי עניין, בעיוותים המשרתים אנשים או גופים. כיצד מתיישב הדבר עם השאיפה החרדית הבסיסית לשמור על עליונות ההלכה ורבני העדה?

על פניו נראה כי בעייתיות זו כמעט שאינה נחלתם של עיתונים מפלגתיים כמו "המודיע" ו"יתד נאמן". הללו הוקמו, כאמור, בעיקר כדי להיות שופר למקימיהם. כדאי לציין, בהקשר זה, כי רוב העיתונים הוותיקים הוקמו בידי, או בתמיכת המנהיגים הרוחניים, דוגמת האדמו"ר מגור, הרב קנייבסקי והרב שך, שנהגו לפקח, באמצעות נציגיהם, על כל מלה שנדפסה בעיתון. אך גם כאן לא נמלטו מהקונפליקט. חלק גדול מהעיתון עוסק בדעות ובפרשנות אישית של הכותב. קשה לומר שכל מי שנמנה עם סגל הכותבים בעיתונות החרדית מוסמך לכך בידי הרבנים.

העיתונות החרדית הבלתי תלויה, לעומת זאת, מתמודדת בכל רגע עם הבעיה הזאת, כי היא בנויה כולה על אלמנטים אנטי ממסדיים. נדרשת ממנה מידה רבה מאוד של מיומנות והילוך זהיר בין הטיפות. האנרגיה היצירתית הנדרשת לכך באה לפעמים על חשבון הטבעיות והזרימה החופשית. לכן קשה להגדיר במדויק את תפקידיה של עיתונות זו באמות מידה מודרניות. מדובר בשלושה תפקידים עיקריים: הבאת אינפורמציה חיונית למי שאינם חשופים למתרחש במדינה; תפקוד כמערכת ביקורת על פעילות הדרג העסקני-פוליטי; תחזוקה שוטפת של "מדורת השבט" הקהילתית ברמות המעשית והערכית, ומתן במה תרבותית ליצירה בתחומי הכתיבה.

הדיון העיקרי נוגע לשאלה אם העיתונות החרדית היא עיתונות בהגדרתה המערבית. האם עיתונות שקובעת מראש כללים נוקשים של סיקור האירועים ומקבלת על עצמה מגבלות עקרוניות של אסור ומותר, יכולה להיחשב עיתונות; או שעצם המחויבות למערכת חוקים שמעל למחויבויות העיתונאיות פוסלת אותה מכניסה למועדון הזה?

העיתונאי הדתי-לאומי אורי אורבך סבור שהעיתונות החרדית חסרה שני אלמנטים מרכזיים של תקשורת: אמת ועצמאות. לדעתו, אינך יכול להיות עיתונאי אם אינך צמוד לעובדות ואינך עצמאי לחלוטין בדיווחיך. לדעתו, העיתונות החרדית עונה אמנם על הרבה הגדרות מקצועיות, אך חסרה את הבסיס לקיומה כעיתונות. אפשר לחלוק על הדעה הזאת, אם מביאים בחשבון את העובדה שחוסר העצמאות של כתב חרדי מעוגן בכללים ברורים ותחום במסגרות. כלומר, כתב ועורך בעיתון חרדי אינם צפויים להגבלות גחמניות ולבקרה קפריזית של מפקח או רב בודק. מלכתחילה מדובר במערכת שקיבלה מנדט מוגבל, גם בבחירת נושאי הסיקור, גם באופי הכתיבה. כתב חרדי יודע מראש מה מותר ומה אסור ובשל כך קשה לומר שהוא חש מוגבל בעבודתו.

יצחק נחשוני, יוצא גל"ץ ועורך העיתון "יום השישי", הקים ב -86 את עיתונו וחולל מהפיכה בדפוסי ההתנהלות הציבורית של החרדים. התפיסה שלו אומרת שממנו נדרשה תעוזה גדולה עשרת מונים יותר מהעיתונות הכללית. לטענתו, העיתונות החרדית הבלתי תלויה הצליחה ליצור נורמות של שמירה, בקרה וחשיפת עיוותים בחברה שלא הכירה מעולם מערכות כאלה. לעומת זאת, העיתונות הלוחמת הכללית פעלה בעולם פלורליסטי, שידע לקבל ולכבד את תביעותיה. הוא המציא זאת יש מאין.

 "יום השישי" אכן הצליח ליצור מודל חדש של עיתונות לוחמת וחושפת, במסגרת הכללים המחמירים של שמירה על כבוד הרבנים והימנעות מעיסוק בנושאי תורה והלכה. כך, למשל, הצליח העיתון ליצור מערכת אלטרנטיבית ל"פריימריס" שאינם מתקיימים במפלגות החרדיות. העיתון, שהוא בעל אוריינטציה פוליטית, החל, אולי כתוצאה ממיעוט נושאי הסיקור העומדים לרשותו, לעקוב בצורה פרטנית אחר פעילות חברי הכנסת החרדים והעניק להם ציונים, תוך שילוב קוראים במשאלי דירוג וסקרים. לפי יעקב ריבלין, שהיה כתב פוליטי בעיתון במשך עשור, פעילות הח"כים החרדים נקבעה בצמוד לפרסומי גיליונות הציונים ב"יום השישי": בשבוע של כתבת סיכום, הרקיעה רמת הפעילות שחקים. ריבלין עצמו, אגב, העתיק את השיטה לעיתון שהוא עורך, "השבוע בירושלים".

בין המאבקים הציבוריים שהוביל "יום השישי" יש רשימה ארוכה של טיפולים בהונאות בכשרות. כתבי העיתון הפכו לאימת מערכות הכשרות ומפעלי המזון. הם הביא לשיפור שירותי הכשרות והגברת שיתוף הפעולה של בעלי המפעלים.

בתחילת שנות התשעים הופיע דור חדש של שבועונים בלתי תלויים. "משפחה", "השבוע", "בקהילה" ו"קו עיתונות" היוו מהדורה מעודכנת של האוונגרד החברתי-תרבותי בציבור החרדי. קצב ההתפתחות המואץ של המגזר החרדי, ותנודות פוליטיות כמו התעצמות ש"ס, דחפו להרחבת המעגל העיתונאי. מאפייניה של המהדורה החדשה היו כפיפות יתר להנהגה הרבנית, התמקדות בבעיות פנים חרדיות ועיסוק רב בקונפליקט החרדי-חילוני.

כללי המשחק השתנו גם בהשתלבות בעולם התקשורת. כתבי השטח החרדים החלו להיראות יותר במוקדי ההתרחשויות, דיווחי העיתונים החרדיים החלו לקבל חשיפה בעיתונות הכללית ובעלי עניין, כמו פוליטיקאים וחברות מסחריות, הריחו את הפוטנציאל.

שאלת חוסר העצמאות העיתונאית של העיתונות החרדית מוצאת את ביטויה גם בסירובה לדווח חדשות שיש בהן סקס ולאלימות. ברור כי איש אינו יכול לדרוש מעיתון או מכתב לסקר אירועים שהוא אינו מעוניין בחשיפתם. ברור גם כי התעלמות זו אין בה כדי לערער את הלגיטימיות של העיתונות החרדית, במסגרת שקבעה לעצמה. אבל גם כך, הטיעונים נגדה בעניין זה יוצרים עיוות תדמיתי המתעלם מן העובדות. הצגת הדברים הרווחת, ולפיה עורכי העיתונים החרדיים מחליטים בשרירות לב מה ראוי להתפרסם ומה לא, תוך התעלמות מצורכי הקוראים, אין לה על מה לסמוך. המשחק של העיתונות החרדית מתקיים ברווח הצר שבין מה שהניחה הסמכות ההלכתית למה שהקהל מעוניין ומוכשר לקלוט. לקהל זה אין צורך בעיתונות מחנכת כדי להטמיע ערכים בסיסיים.

ברור אפוא שכניסתה של העיתונות לזירה נעשית על פלטפורמה ערכית קיימת וכסייענית ופוקחת עין בלבד. מידת ההתייחסות למין, אלימות, פשע ויצרים, נתונה כולה בידי המערכת החינוכית. הנורמות המקובלות מובנות לתוך המנדט שניתן לעיתונות. מההיבט העיתונאי הצר, יטענו העורכים החרדים שחשיפת עולם היצרים האפלים מביאה להגברת התופעות הללו.

התוצאה היא מערכת עיתונאית רחבה המקיימת כללים בסיסיים בתוך מסגרת שהיא יצרה לעצמה. החורים בשיטה, מתברר, נובעים לא מאי הבנה או אי היצמדות לכללים העיתונאיים המחייבים, אלא מחוסר האפשרות לפעול על פיהם בשלמות. זה לא הופך את העיתונות החרדית לעיתונות במלוא מובן המלה; אבל זה בהחלט מבצר את מעמדה וכוחה כמערכת אלטרנטיבית במסגרתה שלה.

*

"עונים דברים הרבה" היא כותרת שהופיעה בעיתון "בקהילה" (21.12.00) למאמר שעניינו דו"ח העוני והעיסוק בו. מקור הכותרת בדרוש התלמודי "לחם עוני - שעונים עליו דברים הרבה". כפל המשמעות מוכר, כמו מקורות הלשון המניעים חלק גדול מהעיתונות החרדית. מטבעות לשון דומות ניתן למצוא ברוב מדורי הדעות בעיתונות החרדית ואף בכתבות מגזין. זאת, בצד שימוש בעברית מלוטשת, מעודכנת בפיגור קל ביותר. הדבר יוצר שילוב ייחודי לעיתונות זו. ידיעות חדשותיות, לעומת זאת, נכתבות בשפה עיתונאית רגילה וזוכות לשכתוב ולליטוש מקצועי.

"הסלנג", מקונן נתן אנשין, דעתן חרדי בטורו ב"משפחה", "הוא פח האשפה של השפה. האם ירצה מישהו מאתנו לשמוע את ילדיו מדברים בסגנון של 'מגעילה ומגניבה'?" עיקר ביקורתו מופנה למדור "מדסקסים" באחד העיתונים, הדן, כמובן,  בדיסקים חדשים שיצאו לשוק. מבט קצר מגלה שבכל הנוגע לשפה, קשה להבחין  בין העמוד הראשון של "חדשות משפחה" ל"מעריב" או "ידיעות אחרונות". כותרת אדומה לרוחב העמוד - "ההתרסקות", בעניין נפילת ממשלת ברק; "הכל תלוי בש"ס", "מי ימצמץ ראשון" ועוד. אם נצרף את העובדה שרוב השבועונים נדפסים בצבע ונתעלם לרגע מתמונות אדמו"רים בעמודים הראשונים, נראה שההבדלים קטנים.

הניו ז'ורנליזם המתואר בהרחבה לעיל מאופיין בהענקת יתר משקל לאנשים על חשבון הנושאים. זה כולל גם הצצה בחיי מפורסמים - פוליטיקאים, כוכבי זמר, פרסונות חרדיות בעלי מעמד כעו"ד יעקב וינרוט, לב לבייב, שלמה קאליש. אייטמים רכילותיים יעסקו לעולם בהקשר הציבורי של מושאם בנוסח "בחתונת בתו של הרב גפני השתתפה צמרת אגודת ישראל", ולעולם לא יכפישו. זה לא אומר שאין פה ושם החלקות סאטיריות ("ומי לא בא? משולם נהרי..."). אך נשמר הכלל שטור רכילות הוא "סל מערכת" שנותן ביטוי לאספקטים שנדחקו ממרכז הסיקור, ולא דבר העומד לעצמו.

כך, למשל, נדרשה התקשורת החרדית לסיפור תרומת הכליות של ח"כ הרב אברהם רביץ רק לאחר שהוא נדון בהרחבה בעיתונות הכללית (להוציא את "יום השישי" שחשף את הסיפור). אלמלא החשיפה הזו, ספק אם היתה העיתונות החרדית מתירה לעצמה עיסוק בנושא כזה הנחשב אינטימי מדי. גם השמות שניתנים לטורי הרכילות בעיתונים מלמדים משהו על השפה המקובלת בעיתונים אלו: "אידישע נייעס", "פכים", "פה ושם", "מאחורי הפרגוד".

*

חלק מהמהפכה הכרוכה בהתפתחות העיתונות החרדית נוגע למרכיב האנושי. ניתן לקבוע ללא ספק כי קטליזטור עיקרי להתפתחות הזאת הוא המרכיב האנושי, בשני היבטים: הצורך ביצירת מקומות עבודה לצעירים מוכשרים, בעיקר נשים, והצורך בניקוז כשרונות שלא ממצים עצמם במסגרות החינוכיות ובשוק העבודה הכללי. הגל הראשון היה דווקא של הנשים, בעידן שבוגרי ישיבות עדיין לא הוכשרו נפשית לכתיבה עיתונאית. שילוב גברים חרדים בעבודה עיתונאית בא מאוחר יותר, במסה שכמעט יצרה אינפלציה של כותבים. בראשית הדרך רווחה הכתיבה בשמות בדויים, נוהג שנשמר בעיתונים מסוימים עד היום. כך למשל ר. ל-ן, כתב פופולרי ב"המודיע", הוא בעצם כתבת בשם רחל ליכטנשטיין. במקרה זה אמנם נשמר הפסבדונים בצדק, שכן היציאה הקולקטיבית מהארון באה לאחר שנות ותק רבות; אך גם היום יש כתבים חדשים שאינם מסוגלים להשלים עם העובדה ששמם נדפס בעיתון.

בדור החדש של העיתונאים החרדים שולט קו מקצועי המתאפיין במעורבות בחיים הפוליטיים ובעולם התקשורת הכללי. העיתונאי החרדי החדש מתפקד ככתב בעיתונו, כפרשן לקוראיו בעניינים "חילוניים" וגם כמקור אינפורמציה ופרשנות לעמיתיו בעיתונות הכללית. בשנים האחרונות מצוטטים יותר ויותר עיתונאים חרדים בעיתונות הכללית, בתחומי עיסוקיהם. יוסי אליטוב, כתב "משפחה", הפך לפרשן קבוע לענייני ש"ס ב"מעריב", "ידיעות אחרונות", קול ישראל והטלוויזיה. חלק מהעיתונאים הופכים את עבודתם לתחילתה של קריירה פוליטית-עסקנית. הדבר יוצר תחלופה גבוהה של אנשים בעיתונות החרדית.

השתלבות עיתונאים חרדים בתקשורת הכללית היא תהליך מעניין ולא צפוי, אם לשפוט לפי הדעה הרווחת ברחוב החרדי על העיתונות הזו. כך למשל הוקם תא כתבים פעיל לענייני דתות, שחברים בו כתבי העיתונות הכללית, הרדיו והטלוויזיה, לצד כתבי העיתונות החרדית העוסקים בעניין. דיוני התא מביאים, לדברי החברים, תועלת רבה לשני הצדדים: כתבי העיתונות הכללית לומדים את הנושא ממי שחיים אותו, והכתבים החרדים מסתייעים בעמיתיהם להשלמת התמונה. תא הכתבים הפרלמנטריים, למשל, בחר בשתי קדנציות רצופות את כתב "יתד נאמן", אליעזר ראוכברגר, לעמוד בראשו. מדובר בשיתוף פעולה וביחסים בין מערכתיים.

ומה בעניין שילוב פעיל של כתבים חרדים בתקשורת הכללית?  בכל שנות קיומה של העיתונות, היו רק עיתונאים חרדים ספורים שעבדו בכתיבה ובעריכה בעיתונות הכללית. היו כתבות שקנו גופים מוסדיים, שחדרו כך לקודש הקודשים החילוני. ב"מעריב" הופיע במשך שנים המדור "פרשה ופשרה" מאת משה גרילק ושמואל חסידה, רבנים חרדיים חלוצים בתחומם, שהביאו לקורא הישראלי מדי שבוע מדור ידידותי בעל תכנים תורניים ודתיים. מעבר ליוזמות כאלה אין זכר לחרדים במערכות העיתונים הגדולים, ברדיו ובטלוויזיה.

בשנים האחרונות המצב השתנה מעט. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מעסיקים בקביעות כותבים חרדים, כמו הרב ישראל אייכלר וכותב שורות אלה. על בסיס מזדמן, ניתן למצוא מאמרים-אורחים רבים של עיתונאים חרדים. החדירה לתקשורת האלקטרונית בעייתית עוד יותר, אך גם בה יש מגמות של שינוי. החברות המתמודדות במכרז על הערוץ השלישי מתהדרות ב"קישוטים" חרדיים, וערוץ 3 משדר מדי שבוע תוכנית משותפת לאלעזר שטורם ולדודי זילברשלג, איש תקשורת חרדי בולט הזוכה לחשיפה, שלא על בסיס קבוע, בכל ערוצי התקשורת.

כאן עולה שוב בעיית הביצה והתרנגולת. מה בא קודם? האם סירובם של החרדים לעבוד בתקשורת "העוינת" גרם לסיקור מוטה של המגזר שלהם בתקשורת זו, או שהסיקור הלא הוגן הוא שהרחיק חרדים מהעיתונות הכללית?

ברור שבמערכות העיתונים לא ממתינים בערגה להסעות מאורגנות של כתבים ועורכים מישיבת פוניבז'. ברור גם שבחור חרדי שיחפוץ לעבוד בכלי תקשורת חילוני יימצא בעמדת פתיחה נחותה. אך יש להעמיד דברים על דיוקם ולומר, שמעולם לא נעשה ניסיון כן של עיתונאים חרדים להשתלב בעיתונות הכללית. לכל היותר, היו גישושים קלים מלווים באין-ספור היסוסים ותנאים המונעים אפשרות של התקשרות מקצועית אמיתית. העיתונים, מצדם, מגבילים כתבים חרדים מעוניינים לסיקור עניינים חרדיים, פינה המאוסה על כל עיתונאי חרדי.

מעטים הכותבים החרדים שמוצאים את מקומם בתקשורת הכללית ויכולים להפריך את החששות החרדיים ביחס לעיתונות הזו. ידידיה מאיר, בן 25, חרדי שהשתחרר משלוש שנות שירות ב"במחנה", מעיד שהקריטריון הוא מקצועי וסבור שכתב חרדי בעל אמביציה, שיוכיח כישרון, יוכל להשתלב במהירות בכל עיתון גדול, ברדיו ובטלוויזיה. מאיר עצמו, שעסק ערב גיוסו המאוחר בכתיבה בעיתונות החרדית, לא החליט עדיין לאן ילך.

סיכום המצב הנוכחי בתקשורת החרדית מגלה עולם חדש, חי לעצמו, ועם זאת יונק את כוחו מהמערכת המקבילה של העיתונות הכללית. מלבד 20 העיתונים החרדים המופיעים היום, יש תחנת רדיו חרדית, "רדיו קול חי", הראויה לדיון נפרד. מדובר, ללא גוזמה, במערכת שתקבע במידה רבה את אופי קהלה בשנים הקרובות, ואולי תשפיע על מעגלים רחבים יותר, באמצעות השתלבות הדרגתית של בוגריה במערכת הכללית. לעת עתה אין סיכוי שתהליך זה יקרה. מדובר בחברה שמקור כוחה הוא בשימור הטוב שבה לעצמה בלבד. זו אולי טעותה הגדולה.

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד