העברית בורחת אל כפר העולם
העברית בורחת אל כפר העולם

 

העברית בורחת אל כפר העולם

עם עמוס קינן

ראיין: רוביק רוזנטל

סופר, פובליציסט, אמן, בעל לשון חדה, רזה, ועמדה ייחודית ביחסו לשפה העברית. הראיון התקיים בביתו בתל-אביב.

 

עמוס קינן רוצה את השפה המדוברת, הלא קנונית, החיה, ומצד שני יש לו ציפייה למשהו קנוני, כמעט טהור. "הפגישה ביניהם קשה, אבל אפשרית", הוא אומר. החלופה המתממשת, לדבריו, היא  "הבריחה  של העברית מתוך עצמה, כמו בריחת סידן מן העצמות".

 

איך אתה רואה היום את  העברית של "דור תש"ח"?

העברית שלי  לא היתה דומה, בשום שמץ של דמיון, לעברית של סופרי דור תש"ח. אני תיעבתי את העברית שלהם ואני לחמתי נגדה ככל שיכולתי במדור עוזי ושות'. לעגתי לזה וכעסתי על זה.

מה לא אהבת?

את המליצה. לא אהבתי עברית ארכאית נוסח רטוש, לא אהבתי עברית משנאית נוסח משה שמיר, שהם הרי לא יודעים אותה, והיות שלא ידעו עברית כתבו שפה בלתי נסבלת. אני תמיד אמרתי שצריך לכתוב עברית מדוברת, כפי שהיא מדוברת.

גם את השפה של ס. יזהר תיעבת?

כן, בוודאי. לא יכולתי לקרוא אותו. אני מבדיל מאוד בין "חירבת חיזעה" ו"השבוי", שהיא שפה אל"ף, לבין "ימי צקלג", שאני לא מסוגל לקרוא, וגם לא קורא.

אתה יכול לאפיין את השפה המדוברת של אז?

לא. שפה מדוברת זה הדבר הכי חי שישנו. אתה לא יכול לשים אותו בסוגריים של תקופה זו או אחרת. היא מתפתחת מתוך עצמה, מהתחביר שלה.

יש כמה תחבירים לעברית?

אני לא מדקדק. אני לא יודע לכתוב לך את כללי התחביר. אני רק יודע לחוש אותם ולהשתמש בהם. אני לא מדען של השפה.

כתבת בשפה הזו.

כתבתי בשפה הזו, ואני חושב שהיתה לי קצת השפעה בעניין הזה, כי גם אחרים מאסו בשפה המליצית של דור תש"ח. תיקח סופר כמו פנחס שדה, תיקח את הפרוזה שלו, אפילו כשהוא עוסק במסורת או במוות או ברבי מברסלב, תראה שזה כתוב בשפה מדוברת. השירה שלו שונה. היום גם משוררים טובים כותבים בשפה מדוברת. נתן זך ודליה רביקוביץ כותבים בשפה מדוברת. אין להם שום קירבה, לא לאורי צבי גרינברג ולא לביאליק.

אתה לא יכול לתאר את הספרות העברית בלי עגנון.

אני יכול לתאר את הספרות העברית בלי עגנון. אין לי שום בעיה. אני לא קורא אותו.

יש לך אב לשוני ספרותי?

אני לא צריך שיהיה לי אבא. אני אבא של עצמי. אני יכול להגיד לך מי הראשון שבכלל דיבר על זה. דיבר על זה אביגדור המאירי, בשנת 1932, בהקדמה לספריית הבלש, והוא כתב שהגיע הזמן שהעברית תהפוך להיות משפת עין לשפת אוזן, שזו ההגדרה הכי נכונה של שפה ספרותית בהשוואה לשפה מדוברת. העברית שלי באה מהאוזן, לא מהעין. לא שלא קראתי. קראתי תנ"ך, קראתי ספרות, אבל גם שמעתי באוזן.

                                          *

העברית היתה חייבת, במשך אלפי שנים, להסתמך על העברית הכתובה.

עד שלא התחילו לדבר עברית, עד שלא נולד הילד העברי הראשון, ועד שלא קמה הגננת העברייה הראשונה, לא היתה שפה מדוברת. אבל ילדים שנולדו בארץ ודיברו עברית, דיברו עברית אחרת ושונה מזו של אבותיהם. לא הכרתי את אבשלום פיינברג, אבל אני מניח שהוא דיבר עברית אחרת, לא מליצית. אתה רוצה שאני אגיד לך מי כותב עברית נפלאה? משה דיין. כמה פעמים המלצתי, בטורים שלי, ללמוד אותו כלימוד חובה איך לכתוב עברית. הספר שלו, "לחיות עם התנ"ך", זה קלאסיקה שכתובה בעברית מדוברת, שפת האוזן.

ודן בן אמוץ?

לא. דן בן אמוץ כתב סלנג. אף פעם לא טענתי שסלנג הוא עברית מדוברת. סלנג של השנה שעברה נשמע כמו דבר מלפני המבול. סלנג לא משתמר.

הסלנג לא מפרה את העברית המדוברת?

הוא לא מפרה והוא לא מפריע. יש לו עונה אחת והוא מת בסוף העונה. תנסה היום לדבר בסלנג של ימי המנדט, ילעגו לך. אם תקרא למישהו חבר'המן ותגיד לו שהוא אייזן בטון, ילעגו לך. המילון של דן בן אמוץ לעברית מדוברת לא שווה אגורה היום, כי זה סלנג של ימים עברו.

אתה מסכים לטענה שהעברית של התנ"ך היא עברית סיפורית, ולכן קל יותר לעברית המדוברת להתחבר אליה?

ישנם המכתבים של בר כוכבא. אנחנו בעברית מדוברת לא אומרים "תן לי את הספר". אומרים, תן ת'ספר. תן ת'מחברת. תקרא את המכתבים של בר כוכבא, כך מדברים שמה. מכיוון שלשפה יש אבולוציה, הילד העברי הראשון בארץ ישראל, אחרי 1800 שנה, פעל בדיוק כמו הילד בר כוכבא, כי הוא הושפע מאותה שפה, שפת התנ"ך.

אבל אתה, ברשימה בעיתון, לא תכתוב ת'.

לא. לא, אני לא כותב ככה. אני מדבר ככה. אני כותב שפה מדוברת, אבל לא בהגייה שלה. מדוברת, כלומר, שפה פשוטה, לא מליצית. מליצה לא תמצא אצלי.

הספרות הקנונית העולמית שמרה תמיד על פער השפה המדוברת והכתובה.

אני לא יודע. אני מכיר קצת ספרות צרפתית מודרנית. אלבר קאמי כתב צרפתית פשוטה, נקייה ממליצות. הוא לא חלם בחלומותיו הרעים שיקום לו מתרגם בדמותו של אהרון אמיר, שפשוט רצח את הספר, כי אמיר כותב בשפה גבוהה. אמיר לא מבין את הספרות, הוא לא יודע מי הגיבור של הספר "הזר". אילו היה מבין שהגיבור של "הזר" זו השמש החזקה באלג'יריה, היה כותב אחרת. אבל הוא בן אדם קפוא, עשוי מגבישי קרח שמשתמרים להפליא. וזה כלום ליד התרגומים של רטוש, שיש בהם ברבריזמים כאלה, שפשוט הדעת אינה סובלת. זו לא עברית. אלוהים ירחם. אני לא יודע לקרוא רוסית, אני לא יכול לקרוא ברוסית את יצחק בבל. קראתי אותו בשעתו בצרפתית, זה היה תרגום פשוט, ואני חושב, נאמן למקור, לא בשפה גבוהה. קראתי בעברית בתרגום של שלונסקי, שזה דבר איום ונורא. מה שעשה אהרן אמיר לקאמי, עשה שלונסקי לבבל.  

ולא היו אחרים?

אלתרמן כתב בשירה שלו עברית נהדרת. עברית צבעונית, עברית מאוד מזמרת. נסים אלוני כתב עברית פשוטה נהדרת, פשוט נהדרת, גם במחזות, גם בספרים. ככה צריך לכתוב עברית. "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר, תקרא את זה במקור, זה כתוב אמריקאית חיה. כל עניין השפה המדוברת זה נושא שמתחלק לך על הידיים כמו סבון באמבטיה. כמה שלא תדבר עליו, אתה לא תמצה אותו, אלא כאשר אתה תעשה את הדבר ולא תדבר על הדבר. עברית מדוברת צריך לכתוב.

                                  *

מדובר היום על כתיבה רזה.

אותי הגדירו כך. כשכתבתי את "הדרך לעין חרוד" הגדירו את זה כשפה רזה. אני מסכים להגדרה ששפה ספרותית נכונה היא שפה רזה.

מי מהסופרים בשנות התשעים מתאים לציפיות שלך?

אני לא כל כך מכיר אותם. אני קורא היסטוריה ואני קורא מדע, אני לא קורא הרבה ספרות בכלל.

שפת העיתון הולכת בדרך הנכונה?

פחות או יותר, אבל כולם היום נאלצים בסופו של דבר להיכנע ללחץ של השפה והמדוברת, על מנת שיקראו אותם. אם תזכור את עיתון "דבר" זכרונו לברכה, הוא לא היה כזה. העיתונות של היום היא כן כזו. מי שמשתמש בשפה אחרת לא שורד. העברית המדוברת ניצחה, ועכשיו היא מתפתחת מתוך עצמה.

יש שפה מדוברת אחת? יש שפה מדוברת דתית וחרדית וערבית.

אני לא מכיר את המגזר הדתי והחרדי, לא יודע מה השפה המדוברת שמה. אני לא נפגש עם האנשים האלה ולא משוחח אתם. ספרו של אדם ברוך "הוא היה גיבור", כתוב בשפה מדוברת תמציתית, חפה מכל גרם של שומן. והוא גדל בבית דתי וקיבל חינוך דתי. יש לו ערכים דתיים, וזה לא משפיע על שפת הכתיבה שלו. אתה לא תמצא אצל אדם ברוך "הווי אומר" או "מאי נפקא מינה". לא שהוא לא מכיר את זה. הוא למד, הוא יודע הרבה יותר ממני על תלמוד. השפה שלו מושפעת ממה שהוא שומע ולא ממה שהוא קורא, ואני חושב אותו לסופר עברי חשוב מאוד.

כל שפה מדוברת ראויה?

אם אתה מדבר על חברי כנסת למשל, הם פשוט עילגי לשון. אני לא פגשתי חבר כנסת שבמשפט אחד שומר על שם הגוף שבו התחיל. הוא לא יודע מתי הוא מדבר ביחיד ומתי ברבים, אין לו שום מושג. מצאתי בשעתו שני חברי כנסת, שמתחילת המשפט עד סופו זוכרים מה היה הנושא. זה היה בשעתו גד יעקבי. השני הוא יוסי שריד. יש עוד, אבל זה לא אנשים שמדברים עברית. למשל, בני בגין, מתחילת הנאום ועד סופו זוכר על מה הוא מדבר. כל החירותניקים מהסוג שלו, דן מרידור, עוזי לנדאו, זוכרים על מה מדברים. החרותניקים קיבלו חינוך בבית, והם לא מתבלבלים, התחילו ביחיד גומרים ביחיד, זוכרים את הנושא. לא יעלה על הדעת שקונגרסמן אמריקאי, או חבר פרלמנט בריטי או צרפתי, לא יידעו את שפת אמם. ישבתי די הרבה שנים בארצות האלה וביקרתי בקונגרס ושמעתי את כל ועדות החקירה כמו ועדת ווטרגייט. הם זוכרים, לכל אורך הנאום שלהם, מה הנושא, ובאיזה גוף זה נאמר, באיזה זמן, הם פשוט שולטים בשפה שלהם. יש מעט מאוד אנשי ציבור ישראלים שמכירים, מבינים ושולטים בשפה שלהם.

רבים מהללים את הרטוריקה של ראש הממשלה, את יכולתו לדבר בפשטות ולא להתבלבל.

אז אתה יודע, גם הוא לא מפא"יניק. הוא מבית ביתרי. הוא מדבר עברית רזה, תכליתית, וגם זוכר את שם הגוף ואת הזמן. הוא לא עילג.

אז הדיבור העילג זו מחלה מפא"יניקית?

מאוד. ירחמילאית. אני גם לא בטוח שהיא בהכרח מפא"יניקית, אבל היא ישראלית מאוד. תמצא בעצמך את הקשר, אם תוכל, בין המקורות של משה דיין, עמוס קינן, ביבי, דן מרידור ויוסי שריד.

בוא נלך לעמוס קינן. באיזה בית אתה גדלת?

אני קיבלתי חינוך של ארץ ישראל העובדת.

אז מה הוליד אצלך את הבהירות, הפשטות, הרזון?

אהבת האמת. המליצה היא לא אמת. המליצה היא עלה תאנה לגבי האמת. צריך לדבר אמת. צריך לכתוב אמת, והאמת מתחילה בשפה עצמה. יש שפה שקרית ויש שפת אמת, השפה של המפא"יניקים היתה שפה שקרית.

אז מי שמדבר ברור מדבר אמת?

אמת של השפה. אפשר, בשפה נכונה ואמיתית, להגיד גם שקרים. נגיד שאני פושע ואני רוצה לכסות על פשעי, אני יכול בשפה אמיתית לומר דברי שקר. אצרתי עכשיו תערוכה בתפן, ויש בה פסל מושגי מעניין מאוד של גדעון גכטמן, שעושה השוואות בין מקור וחיקוי. הוא שם שיש אמיתי ולידו שיש מלאכותי. הוא שם פרי טבעי ולידו פרי שעשוי משעווה. אתה מסתכל וקשה לך לדעת איפה האמת ואיפה החיקוי.

כלומר, אפשר לשקר בשפה רהוטה ובהירה.

כן. זה מה שביבי עושה, למשל. יש לו רטוריקה מצוינת והוא משתמש בה כדי לומר שקרים. ירחמיאל זכרונו לברכה אמר הרבה דברי אמת בשפה מטומטמת.

שפת השוק, שפת העם, היא שפה נכונה?

קראתי באחד המקורות, מדובר על המאה התשיעית לספירה, שכשחכמים היו רוצים לדעת איך מדברים עברית נכונה, היו הולכים אל דייגי טבריה, והדייגים בטבריה דיברו עברית נכונה. זאת היתה מין מובלעת שבה השתמרה שפת העם. תלמידי החכמים כבר לא ידעו כל כך את השפה הזו. בכלל, טבריה בהיסטוריה של השפה העברית מעניינת מאוד, מפני ששם חיו ופעלו בעלי המסורה, אנשים מטורפים. כל אחד מהם לא רק ידע את התנ"ך בעל פה, הוא ידע אותו כולל הניקוד וטעמי המקרא. הם פשוט ידעו את השפה העברית באופן מופלא, ולא במקרה הרבה היסטוריונים חושבים שהם היו קראים, כי הקראים לא האמינו בתלמוד אלא הכירו רק את התנ"ך.

                                       *

היום יש דייגי טבריה מטאפוריים?

לא, אני לא חושב שהיום יש דבר כזה. אף אחד גם לא מחפש את זה. לא מחפשים את מקורות העברית, את ההגייה הנכונה, את האמירה הנכונה.

ולך היא חשובה?

לי כן. אני גם מאוד מתעב את העברית של המקומונים. כשזה לא משתמש ממש בעברית, זה מתרגם לעברית את הביטויים באנגלית. יותר מדי מתרגמים ביטויים אמריקאיים לעברית ולא ניזונים מהשפה עצמה. ההשפעה הזו חזקה מאוד. לי, למשל, אין שום הסבר מדוע עם ישראל בארצו התחיל לדבר ארמית. חכמי התלמוד בארץ דיברו ארמית, כי העם דיבר ארמית.

אתה טוען שיש דפוס היסטורי של בריחה מהעברית?

היה תמיד, ולעומתו היתה תמיד הקנאות לשפה. תראה את שירת ספרד, שאמנם לא הוסיפה לעברית שום דבר, כי הם השתמשו אך ורק במה שיש במקרא.

שפת ימי הביניים נראית חדשנית מאוד.

מה נכתב בעברית לדעתך? הרמב"ם כתב בערבית את "מורה נבוכים", ומשפחת אבן תיבון תרגמה את זה לעברית. הוא אמנם נאלץ לעשות זאת בלחץ הצנזורה המוסלמית. "מקור חיים" של איבן גבירול לא מוכר לנו מהנוסח העברי אלא רק מתרגום. שירה הם כתבו אבל לא הוסיפו לתנ"ך כלום, לא הוסיפו לאוצר המלים. היחידי שמצאתי בימי הביניים שהוסיף מלה או שתיים לשפה העברית היה עמנואל הרומי. יש לו מלה שלא מופיעה בתנ"ך, יברוח, בחור צעיר, פרחח. מלה יפה.

לאן העברית בורחת היום?

העברית בורחת אל כפר העולם. אתה יודע מה זה די-ג'יי? דיסק ג'וקי. עשו מזה כבר הטיה דקדוקית, ואני קורא באחד המקומונים שהמסיבה תתקיים בדיג'ויו של מישהו. מצד אחד אתה יכול להשתבח שהם הטמיעו את זה בתוך הדקדוק העברי. אבל זה מצחיק. זו בריחה מהשורשים שלנו. די-ג'יי זה לא שורש שלנו. כל מי שאתה מכיר יגיד לך פור גרנטד. כל עורך דין צעיר, שליש ממה שידבר, ישתמש במונחים אנגליים. הוא יגיד לך אינטגריטי, דברים שקיימים גם בעברית.

מה זה אינטגריטי בעברית? אמינות?

כן.

זה לא בדיוק אותו דבר.

כן. כשאומרים אינטגריטי זה לכאורה יותר הדבר עצמו מאשר בעברית, אבל זה לא נכון. זו מעין תחושת נחיתות, אי בטחון. יש כאן נסיגה.

איפה הדגש בבריחה מהעברית, בתחביר או באוצר המלים?

גם וגם. בערך פיפטי-פיפטי. הנה אמרתי פיפטי-פיפטי. אף אחד לא אומר חמישים-חמישים. אין בעולם שפה טהורה. שפה יכולה להטמיע אל תוכה מה שהיא רוצה. חלק גדול מהמלים בשפה העברית לקוחות משפה אחרת. השורשים שלהם בשפות אחרות. מה זה ירד לטמיון? טמיון זו מלה יוונית, אוצר, אוצר הממלכה. ירד לטמיון פירושו הוחרם. השפות שואלות האחת מהשנייה. אבל הרוח צריכה להיות טהורה.

זו השאלה, איך אתה מזהה את השפה הטהורה.

אתה יודע מה מרגיז אותי הכי הרבה? הכי הרבה מרגיז אותי שאנשים אומרים "אתה נראה טוב", בקמץ. אני מזה יכול להשתולל. לקבל פריחה ולנפץ דברים. מה זה נקרא אתה נראה טוב? נראה זה עבר. נראה בסגול, זה הווה. אני גם משתגע כשאני שומע בן אדם אומר "אני מכיר (מ' בצירה) אותך". יש ירידה חזקה מאוד בידיעת השפה, ידיעת המקורות שלה, הדקדוק שלה. אתה יכול לפתח שפה מדוברת רק מתוך שפה נכונה. אני לא חושב שלהגיד אני מכיר (מ' בצירה) אותך זה שפה מדוברת. זו שגיאה נוראה, צורמת. כשאתה שומע אנשים אומרים אני הלכתי לקניון (ק' בסגול), אני מזה מת. אני יודע מה זה קניון בפתח. אנחנו לא יודעים עברית. המורים לא יודעים עברית. אני לא אוהב את הבריחה הזו של העברית מתוך עצמה. זה כמו בריחת סידן מן העצמות, וכשאין סידן בעצמות הן מתפוררות.

אז הכל מוביל לחינוך?

בית הספר העממי וגן הילדים, בעיקר גן הילדים. אם הגננת יודעת עברית, הילדים ידעו עברית. אם היא לא יודעת עברית, הילדים בבית הספר לא יידעו עברית, וכשהם יהיו חברי כנסת, הם ימשיכו לא לדעת עברית. זה דבר שקשור במערכת החינוך. כמו שחשוב נורא לחנך לערכים, ויש כאלה שמדברים על ארון הספרים היהודי, אפשר סתם לדבר על עצם העניין ששמו שפה. שפת אמך. גם על זה צריך לשמור, לא רק על ארון הספרים היהודי, ולזה אין דואג כמעט. אותי זה משגע.

הגננת שלך ידעה העברית?

הגננת העברייה ידעה עברית. אמרו שאת דור תש"ח עשתה הגננת העברייה. מה שנקרא ערכים לאומיים, ארצנו, שפתנו, את זה עשו הגננות, והמורים של העממי. והילדים דיברו עברית. דור תש"ח לא כתב עברית, היא היתה איומה, אבל דיבר עברית.

איפה הערבית בתוך זה?

יש לנו הרבה ערבית בשפה המדוברת. אתה אומר חרא. אתה אומר קוס אמק.  כשהייתי ילד בבית ספר עממי, מישהו תפס אותי מאחורנית ועצם לי את העיניים. צעקתי אינסטינקטיבית "קוס אמק", ואז מי שתפס את העיניים הרפה מהאחיזה שלו, וזה היה המורה שלי, המורה שיף, והוא אמר לי, למה תקלל בשפה זרה? אמור, 'ערוות אמך'.  הוא היה ילד ראשון לציון. ילד שגדל בעברית. למדתי בבית ספר שבו כל המורים היו ילידי הארץ, ילידי המושבות. למדו הרבה תנ"ך בבית הספר הזה, וידעו עברית.

והערבית נטמעה? היא לא היתה גוף זר כמו האנגלית?

פחות.

למה?

לא יודע. זה מכאן. מכאן. אמריקה זה לא כאן. גם אנגליה זה לא כאן. ערבים הם לפחות כאן. אז אתה אומר קוס אמק, ועוד כל מיני קללות. בכיתוביות התרגום בסרטים אתה רואה תמיד "קיבינימט", לא חשוב אם זה תרגום מסרט יפני או איטלקי, תמיד מתרגמים "קיבינימט". פה הייתי רוצה שהמורה שיף יתפוס את המתרגם ויגיד לו, למה תקלל בשפה זרה....שיכתבו ערוות אמך.

הצירוף יאללה ביי, מלה ערבית עם מלה אנגלית, נראה לך?

זו העברית החדשה. אני לא יודע להגיד ביי. אני מקבל מזה פריחה. אני אוהב להגיד שלום.

                                       *

אתה מתאר את העברית, את הרוח והתכונות שלה כשהיא מתרחשת. אין לך דרך לאתר אותה מראש.

לא. אני לא יכול לנחש מראש שיגידו יאללה ביי. הבנות שלי אומרות ביי, בנעימה עברית, באאאייי. היה לי פעם מורה שחקר את מה שהוא קורה הנגיניות של השפה העברית. הוא השתמש בתווים מוזיקליים בשביל לבדוק את זה. כשאתה עומד מרחוק ושומע אנשים מדברים עברית, הנגיניות היא של אידיש. תשמעיי.... שושנהה... מוזיקליות של השפה האידיש. גם בני עדות המזרח מדברים ככה, והישראלים שנולדו כאן. תשמ---ע. מושכים הברות, דבר מאוד אידישי.

עדת המזרח תרמו לשפה המדוברת משהו ייחודי?

לא שאני יודע. פעם, כשהיינו יישוב קטן, אני זוכר שהיה סלנג טיפה שונה בירושלים, שונה מהתל-אביבים. ירושלמים יכלו להגיד "היינו כמה אחדים". תשאל את יוסי בנאי, הוא יגיד לך. יוצאי ספרד השפיעו על ההגייה שלנו. אנחנו לא מדברים בהגייה אשכנזית אלא ספרדית.

העברית יכולה להיעלם בתהליך בריחת הסידן?

אני לא יכול להגיד לך מה יהיה באלף הבא, או במאה הבאה. אם אנחנו הולכים לכפר העולם, אז יכול להיות שתישארנה רק התרבויות הגדולות, ערבית, אנגלית, ספרדית, סינית, רוסית. תרבויות קטנות ייעלמו. הצרפתים מנהלים מאבק  נגד האמריקניזציה של השפה של עצמם. בצרפת אומרים היום על בניין "בילדינג". זה משגע את הצרפתים. שפת המחשב והאינטרנט תורמים לזה עכשיו. היו הוגי דעות צרפתיים כמו סרוואן-שרייבר שלחמו בזה, שכתבו על זה תלי-תלים. וצרפת היא לא תרבות קטנה, אבל גם אליהם זה מגיע. לא יעלה בדעתך לא להשתמש במלה רייטינג, ואף אחד לא יחפש תחליף לזה. עברנו את תקופה בן יהודה שהתעקש לקרוא לטלפון שח-רחוק. אנחנו משתמשים ברייטינג ובהמון מלים כאלה. זה עוד לא משגע אותי. בתנאי שרוח השפה תישמר. אני יודע דבר אחד. זה נושא קשה, שברירי, קשה לגעת בדברים.

כי אצלך יש מתח. מצד אחד אתה רוצה את השפה המדוברת, הלא קנונית, החיה, ומצד שני יש לך ציפייה למשהו קנוני, כמעט טהור, עברית נכונה, והפגישה ביניהם קשה.

פגישה קשה. אבל היא אפשרית. עובדה שיש אנשים שכותבים ככה ועובדה שיש אנשים שמדברים ככה. יש ספרייה של האוניברסיטה המשודרת. כמעט כל מה שנכתב שם זה עברית, לא כבדה, לא מעייפת, אתה רץ בזה. פושטים את המחלצות האקדמאיות שלהם ומדברים כאחד האדם על נושאים מדעיים חשובים.

נוצרת תמונה עגומה. אין סוכנים לשפה שאתה מדבר עליה. הגננת העברייה איננה, הפוליטיקאי עילג, האקדמאי מדבר בגרמנית, הסופרים כותבים בשפה שאתה רוצה להתרחק ממנה, הטלוויזיה היא כפר גלובלי. אין מי שיישא את הדגל הזה.

אולי העיתונות. העיתונות שומרת על שפה יותר פשוטה. יכול להיות שכשצריך להתייחס אל עובדות ולתאר עובדות, מגיעים לשפה יותר פשוטה ויותר נכונה, יותר אמיתית. אחד כמו יואל מרקוס, אני לא יודע מה אוצר המלים שלו בעברית, אבל זו עברית ישראלית, הוא לא כותב במליצות. אני כמעט לא מכיר עיתונאי שכותב במליצות. ב. מיכאל, מאיר שלו, מה שאתה רוצה, כותבים עברית ישראלית מדוברת, אולי יש כאן מותר העיתונות על הספרות.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד