מגש הכסף נוסח 1998
מגש הכסף נוסח 1998

מגש הכסף נוסח 1998

לי רימון

אמנית ומורה, תושבת עין-הוד, ריכזה את פרויקט "מגשים לישראל"

 

פרויקט "מגשים לישראל", שהקיף את כל מערכת החינוך בישראל, שילב את "מגש הכסף" האלתרמני עם הטנא הקדום של העליות לרגל. ילדים ונערים מכל הגילים הכינו את המגשים שלהם. המוטיב המרכזי: שלום.

 

מסע המגשים שלי החל בתערוכה "אמנים שולחים שלום", ואולי הרבה יותר מוקדם, בזיכרון ההיסטורי של העליות לרגל לירושלים. פה וגם שם היה היחיד חלק מאמירה גדולה, שבה נשמר ייחודו, אבל הועצם על ידי היחד.

העליות לרגל לירושלים העלו בטנאים את פאר הארץ ותנובתה. התערוכה "אמנים שולחים שלום" נולדה לכבוד הסכם השלום עם ירדן. דואר ישראל הנפיק מעטפה, בול וחותמת. אמני ישראל הוזמנו, ביוזמת "פרויקטיב", ליצור את תגובתם על גבי המעטפה המבוילת. אני הייתי ביניהם. התוצאה היתה מרתקת. אף על פי שהמעטפה היתה מצע קטן, התובע צניעות מסוימת, ניתן היה לזהות את האמירה וכתב היד האישי של האמן. העבודות הציגו מגוון של חומרים, צורות, צבעים ותחושות, מהושטת יד ועד ציניות, משמחה ועד חשש.

בעקבות התערוכה ולכבוד חגיגות שנות החמישים, ביקש משרד החינוך מ"פרויקטיב" להפיק תערוכה בקונספציה דומה. היה צורך למצוא מצע אחיד בעל משמעות, שיאפשר לכל ילד, בכל גילאי החינוך, להביע את עצמו ביחס למדינה. היה צורך להציע פרויקט ריאלי מבחינת התקציב. נזכרתי בטנאים ובמעטפות השלום, בעוצמה המצטברת של האמירות השונות, נזכרתי ב"מגש הכסף". כך התגבש רעיון "מגשים לישראל". הרעיון התקבל, והפרויקט יצא לדרך.

המגש הוא "הטנא העכשווי", שזכה לתוספת משמעות מכבידה ומכובדת מ"מגש הכסף". ברצף האסוציאציות של הטנא וביכוריו הוטענו מטענים חדשים. אני התייחסתי אל "מגש הכסף" מתוך השתאות כלפי המחויבות האדירה של הנוער של אז, דור הוריי. תמיד תמהתי אם זהו המחיר שצריך לשלם ולבקש, ומהו התפקיד של הדור שלי, שלי כמורה ליצירה, מחנכת למעשה.

היום אני מבינה את "מגש הכסף", המושג שטבע הנשיא הראשון חיים וייצמן, באופן שונה מאותו שיר מעורר צמרמורת של נתן אלתרמן. פרויקט "מגשים לישראל" מנסה להחזיר את "הנתינה לישראל" לכיווני הטנא, עם תוספות מעודכנות, עם ביטוי להישגים, ועם האפשרות למתוח ביקורת, לעוץ עצות, לרקום תקוות וחלומות.

הפנייה אל הילדים היתה דרך המורים, בערוצים שונים. אני מאמינה שכל מורה יצר את ההקשר המתאים לו אל "מגש הכסף" או "הטנא", על-פי גיל הילדים וטעמו האישי. מתוך התגובות של המורים, ומגוון העבודות, נראה שהמורים והתלמידים הזדהו עם הרעיון.

הנחינו את המורים לעשות את העבודה בגודל סטנדרטי של מגש, המהווה "מגרש" נוח לפעולה, ויוצר קנה-מידה הגיוני. אפשר לפעול במסגרתו גם בדו-ממד וגם בתלת-ממד, יש לו מסגרת. המצע היה צריך להיות אחיד וזמין לכל ילד בישראל, מבלי שגורם כלשהו יהיה מעורב בהוצאות. ההנחיה היתה להשתמש בקרטון אריזה, שמידות הקרקעית שלו בערך 25X35 ס"מ, מהסוג שנמצא בכל סופרמרקט בדרך אל הפח. על דף המידע למורים ניתן שרטוט המדגים חיתוך קופסת הקרטון והפיכתה למגש סטנדרטי.

הרעיונות יכלו להילקח מכמה תחומי לימוד: חברה, ספרות, תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה, מדעים ואמנויות, או כמה מקצועות יחד. הבאנו בחשבון שהמנחים אינם בקיאים בהכרח בטכניקות היצירה. הטכניקות שהוצעו לביצוע היו רבות, ניסינו לעודד חשיבה לכל כיוון אפשרי: פיסול, תבליט, ציור, צילום, קולאז', אסמבלאז'. החומרים האפשריים היו מגוונים, חומרים ממוחזרים מהתעשייה ומהבית, לצד חומרי יצירה קונבנציונליים.

מסרנו למחנכים על התוכנית לקיים תערוכות מחוזיות לעבודות נבחרות, ותערוכה ארצית לעבודות מצטיינות. כמו כן סיפרנו על מתן פרסים לעבודות המצטיינות, בלי פירוט. ההיענות מחממת הלב לפרויקט מלמדת שהדברים לא נעשו למען הפרס.

משיחותי עם המורים שעסקו בליווי הפרויקט התברר, שאכן מורים מתחומים שונים לקחו על עצמם את הפעלתו בבית ספרם רכזי הנושא השנתי, ספרנית, מחנכים ומורים ליצירה. בכמה בתי ספר העבודה נעשתה כעבודה אישית בבתים, כך שיש להניח שגם ההורים היו שותפים. כל בית ספר בחר את העבודות למשלוח לתערוכה. בכמה בתי ספר הדבר נעשה כחלק מהפרויקט, והתלמידים ניקדו את נבחריהם בתהליך דמוקרטי.

בכפר הדרוזי סג'ור, שהוזמנתי אליו לספר על הפרויקט, לאחר שהתגברנו על המבוכה הראשונית – בעברית קלה, מתורגמן ופנטומימה – רשמנו רשימת נושאים שהנערים העלו כמתאימים למגש. ביניהם שלום, אהבה, הצלחה כלכלית, ביטחון, קידמה, מסורת, נופי הארץ. בעצם, לא מפתיע.

הצבעים השולטים בעבודות הם כחול ולבן. הצורות השולטות הן מפת המדינה, יונים, הדגל והמספר 50. כמו כן הוצגו אישים משפיעים בספורט, בטבע, בספרות. שירי ארץ ישראל על תקליט זכו למגש משלהם. חירייה הפכה באמצעות מודל מדויק להפליא לפארק שעשועים נפלא.

הנושא המרכזי הוא השלום, ואולי יש משהו מפתיע בכך שהילדים מפנימים את המשאלה הזו כמרכזית ועקרונית לחייהם בצורה גורפת כל-כך. היו הרבה לחיצות ידיים בין יהודים וערבים, ענפי זית, חיילים בשעת קרב לעומת תמונות שלום, דגלי ארצות האזור בקומפוזיציות שלום, יונים. היה גם מי שסיפח את עבר הירדן למפת ישראל.

שתי עבודות על השלום הפתיעו אותי, וגרמו לי ולחיילים שהתלוו אלי לחיוך רחב. באחת, מאת אמנון לקס מביה"ס אמירים בחולון, היה המגש קרקעית לקן קש, בתוכו יונה גדולה מפוסלת, דוגרת על ביצים מפוסלות אף הן, שכל אחת מהן צבועה בדגל אחת ממדינות האזור, כולל דגל ישראל. אהבתי את השוויון, את עצמאות האזור, ללא דגל ארצות הברית, אהבתי את תחושת החסות הגדולה של הסמל, שזכה לעוצמה לעומת הביצים הזעירות. אהבתי את האופטימיות וההומור.

העבודה האחרת נשאה את הכותרת "מפסיקים להתנדנד, מחליטים שלום", מאת ליאורה ושחר אהרוני מאותו בית ספר. המגש היה מגרש חצוי לשניים. בחצי האחד תמונות מלחמה, חיילי פלסטיק, טנקים, אש ועשן בצבעי שחור, אדום וחקי. בחצי השני תמונת שלום, פרחים, ילדים, עצי פרי בצבעי פסטל מגוונים ועליזים. מעל לכל המגרש ניצב מבנה נדנדה אמיתית, מתנדנדת מעל שתי האופציות, ובתוך הסלסילה המתנדנדת תמונת ראש הממשלה בנימין נתניהו והמלך חוסיין. אהבתי את הצורה המיוחדת, את האומץ לנזוף מבלי לפגוע, את המחשבה שבכוח העבודה לדרבן למעשה.

במאי וביוני הוצגו העבודות בשלוש תערוכות מחוזיות. משם הועברו לתערוכה ארצית במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, שם תוצג התערוכה לאורך כל הקיץ.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד