מכורים לעבודה ולמשפחה
מכורים לעבודה ולמשפחה

 

מכורים לעבודה ולמשפחה

גלית נמרוד

מוסמכת החוג לקומוניקציה ועיתונאות באוניברסיטה העברית.

עבודת  המחקר עליה מבוסס מאמר זה,  זכתה בפרס נח מוזס לשנת 1997

 

מחקר מקיף על הרגלי הפנאי של בני 20-35 מגלה שהישראלי משנה את הרגליו באופן דרסטי ביום הנישואין. הוא מפסיק לצאת, לבלות ולבקר במופעים, ועובר לבילויי בית טיפוסיים, וכל זה – בניגוד למקביל לו בארצות המערב – עוד לפני שנולד הילד הראשון.

 

בהתבוננות בחייהם של בני האדם, ניתן להבחין בשלושה מישורים מרכזיים: העבודה, הפנאי והמשפחה. קיימת השפעה הדדית בין שלושת המישורים הללו, ומכיוון שהם משתנים לאורך החיים, ניתן להתייחס לא רק להשפעה ההדדית בנקודת זמן מסוימת, אלא להשפעה ההדדית לאורך זמן. המחקר המובא כאן עוסק בהשפעה ההדדית לאורך זמן בין שניים מהמישורים -  המשפחתי והפנאי - תוך התמקדות בתקופת חיים אינטנסיבית ומרתקת - הבגרות הצעירה של הישראלים.

                                       *

אחד הדברים הפחות מוזכרים בספרות, ביחס לפנאי וצריכת תרבות, הוא קשרי הגומלין בין הגיל למצב המשפחתי, מה שנקרא - מחזור החיים של המשפחה (FLC - Family Life Cycle).  מושג זה החל להתפתח עוד בשנות השלושים ובדיסציפלינות שונות - סוציולוגיה, פסיכולוגיה, כלכלה, שיווק ועוד.

הגישות המסורתיות למחזור החיים של המשפחה נטו לראות אותו כדבר תהליכי: האדם עובר בחייו משלב לשלב, וכל שלב הוא מעין "אבן דרך" בלתי נמנעת. הוא מתקדם בהם ללא דרך חזרה  (1) . השלבים שהוזכרו היו בדרך כלל: רווקות, נישואין, הורות (על כל שלביה), מרכזי שיגור (של ילדים אל מחוץ לבית), קן ריק, פרישה ואלמנות.

כל המודלים המסורתיים מוגבלים במידת יכולתם לשקף את צורות החיים הקיימות. משפחות חד הוריות, רווקים מבוגרים, נישואים לאחר גירושים או אלמנות, זוגות ללא נישואים, זוגות חשוכי ילדים, זוגות מאותו מין ועוד, אינם נבחנים במסגרת מודלים אלו. זו גם הסיבה שבמדידות הנעשות על פיהם, שיעור ה"אחרים" גבוה במיוחד.

המודלים המודרניים למחזור החיים של המשפחה הרחיבו הגבולות שקבעו השיטות הישנות, בכך שפיתחו גישה שאינה תהליכית/התפתחותית, אלא מסווגת (2).  הם אינם מפחיתים בערך הגישות המסורתיות, הם רק מרחיבים אותן. המודלים המסווגים מציגים כמה סוגים של שלבי חיים, שאינם תלויים בהכרח זה בזה, ואין האדם עובר בכולם. האדם פשוט נמצא, על פיהם, בסיווג זה או אחר. מודלים אלו נוטים להתייחס לגיל, לזוגיות ולקיום או אי קיום ילדים הנתמכים על ידי ההורים.

בשלבים שונים במחזור חיי המשפחה מקבלות פעילויות הפנאי מאפיינים שונים ומטרותיהן משתנות. אחת התקופות המעניינות והאינטנסיביות ביותר היא הבגרות הצעירה (20-35). תקופה זו מאופיינת בשינויים מרכזיים רבים ומהירים בחיי הפרט. בדרך כלל הוא יעבור בתקופה זו דרך שלושה סיווגים משפחתיים: רווקות, נישואין והורות צעירה.

בהתייחס לפנאי, סיווגים אלו מאופיינים כדלהלן (3):

רווקים: גם לאלה המבקשים להינשא וגם לאלה הדוחים זאת לטובת הקריירה, יש עניין חברתי בפנאי. הם מקווים ליצור ולפתח היכרויות עם שני המינים, לפתח את עצמם ולמצוא פיתרון לבדידות. אלו וגם אלו ישתתפו במגוון רחב של פעילויות בתדירות גבוהה. ההבדל הוא, שאלו שאינם מבקשים להינשא ישקיעו יותר בעבודה שלהם מאשר בענייני פנאי.

נשואים צעירים ללא ילדים: השפעת הנישואין על הפנאי תלויה, בין היתר, בשינויי מגורים, בתעסוקה ובמערכות היחסים עם משפחות ההורים. בדרך כלל, ההשפעה המרכזית מתבטאת בעלייה במידת הפעילויות שמשתתפים בהן יחד (וירידה מסוימת בפעילויות הנפרדות), שכן הפנאי משמש עתה, בין היתר, לבניית היחסים. אם לשני בני הזוג יש הכנסה, הפנאי כולל יותר אכילה בחוץ, ערבים בעיר וסופי שבוע מחוץ לעיר. ואולם הצורך בהשקעה במגורים עלול לקצץ ביכולת להוציא כספים.

הורים צעירים: עם הולדת הילדים מצטמצמים משאבי הזמן, המקום והכסף. כבר אי אפשר לקום ולצאת כשרוצים, ולכן עושים פחות דברים יחד ונשארים יותר בבית. הילדים פוגעים בפעילות, בשיחה ובאינטימיות של ההורים. החיים נעשים יותר צפופים ופחות חופשיים. במשך הזמן, זוגות עוברים למגורים מרווחים יותר, ופירוש הדבר פחות הכנסה פנויה, ובמקרים רבים גם נטייה של הגברים להשלים הכנסה במשרה נוספת. השפעת כל אלה על הפנאי היא דרמטית.  תדירות ההשתתפות בכל סוגי הפעילות יורדת, מוצאים פחות זמן להיות יחד, והניסיון להמשיך לפתח את הקשר קשה ויקר יותר. לפנאי יש עדיפות נמוכה בתקופה זו, הנמשכת עד שיש יותר זמן וכסף, ועד שאפשר לשתף בו את הילדים.

מחקרים העוסקים בקשר בין מחזור החיים של המשפחה לצריכת תרבות ותקשורת, מציינים לרוב שתי השפעות עיקריות: השפעה על התכנים הנצרכים והשפעה על אופן סיפוק הצרכים. המושא העיקרי למחקרים אלו הם הילדים, מתוך עניין בהתפתחותם, ומחקרים רבים עוסקים בשינויים בהעדפות הילדים לז'אנרים שונים בשלבים שונים של הילדות (4) .

בקבוצת המבוגרים נהוג להשתמש במודל הליניארי - לפי גיל ולא לפי שלב. ידוע שבגילים 18-30 מעוצבים הרגלי שימוש. בשנים שלאחר מכן נצפית לרוב יציבות והמשכיות מסוימת, ולפעמים בסביבות גיל 50-60 משתנים ההרגלים בצורה דרמטית בשל עלייה החדה באורך הפנאי. מחקרים גילו (5) כי סוג ההנאה משתנה עם הגיל, וכי אחרי גיל 20 יש יציבות בהעדפה לתרבות ה"גבוהה", ירידה בהעדפת ז’אנרים "קלים", ועניין רב יותר בתחום האינפורמטיבי. בסך הכל, השנים בתקופת הבגרות נשארות בגדר תעלומה, שכן קבוצות הגיל לא מבוזרות די הצורך, ואין הפרדה בין שלבים.

המחקר, שחלק ממצאיו יוצגו להלן, נועד לשפוך אור רב יותר על שנות הבגרות, והוא מתייחס לתקופת הבגרות הצעירה. מטרתו העיקרית היתה לבדוק בצורה מעמיקה ויסודית כיצד משפיעים שינויים במחזור החיים של המשפחה על האופן שבו מנצלים בוגרים צעירים בישראל את שעות הפנאי שלהם, תוך התמקדות בפעילויות של צריכת תרבות ותקשורת המונים. המחקר מתבסס על "תרבות הפנאי בישראל" - מחקר רחב היקף שנעשה במכון גוטמן למחקר חברתי שימושי. למעשה הוא מהווה עיבוד משני של הנתונים שנאספו באותו מחקר. "תרבות הפנאי בישראל", שנעשה בשלושה שלבים, התבסס על ראיונות פנים אל פנים עם 5,342 בני אדם, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. מתוכם, 1964 נחקרים היו בוגרים צעירים (בני 20 עד 34).

                                          *

אחד הדברים שנבדקו בהרחבה רבה במחקר היה ההשתתפות בפעילויות הפנאי. ביחס  ל35- פעילויות פנאי יומיומיות (בהבדל מפעילויות חופשה) , נבדקו השאלות: האם נוהגים להשתתף בהן, באיזו תדירות, מתי השתתפו בהן לאחרונה. השוואה בין שלושת הסיווגים המשפחתיים הרלוונטיים (רווקים, נשואים והורים בני 20-34) מלמדת, כי היקף ההשתתפות ברבות מהפעילויות נמוך בקרב הנשואים לעומת הרווקים, ונמוך עוד יותר בקרב ההורים הצעירים. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בפעילויות החוץ-ביתיות ובמפגשים החברתיים (למעט מפגשים עם בני המשפחה של בן הזוג).

בחלק מהפעילויות שנבדקו נראה, לפי היקף ההשתתפות, שאין הבדלים בין הקבוצות, או שההבדלים לא משמעותיים. הסיבה לכך היא שאנשים נוטים לומר  שהשתתפו בפעילות, גם אם לא עשו זאת זמן רב. אבל אם מביאים בחשבון את תדירות ההשתתפות בפעילויות, בסיכום הכללי ההבדלים בין הקבוצות גדולים  יותר.

אחד הממצאים הבולטים הוא, שיש קשר הדוק מאוד בין מחזור החיים של המשפחה לתדירות ההשתתפות בפעילויות הפנאי: במעבר משלב לשלב, תדירות ההשתתפות ברבות מהפעילויות פוחתת בצורה משמעותית.

השפעה רבה של המצב המשפחתי על תדירות ההשתתפות נמצאה בפעילויות חוץ ביתיות, במפגשים חברתיים ומשפחתיים (למעט משפחת בן הזוג), ובפעילויות פנאי אחרות (כמו לימודים וספורט). נמצאה גם השפעה מועטה על פעילויות של צריכת תקשורת המונים.

במעבר מרווקות לנישואין יש ירידה מובהקת בתדירות ההשתתפות ב15- פעילויות (מכל הסוגים), ועלייה מובהקת בחמש פעילויות בלבד. במעבר מנישואין ללא ילדים להורות צעירה יש ירידה מובהקת נוספת בתדירות ההשתתפות ב16- פעילויות, ועלייה מובהקת בשתי פעילויות בלבד.

הפעילויות שחלה בהן קיימת עלייה מאופיינות באוריינטציה משפחתית (מפגשים עם משפחת בן הזוג) ובפעילות פנים-ביתית (טלוויזיה, וידאו, מלאכת יד וכו'). (6)

ההשפעה שיש להולדת הילדים היא רבה, אך צפויה. האחריות לגידול הילדים, בעיקר בשנותיהם הראשונות, גוזלת זמן רב ומצמצמת באופן ניכר את הזמן הפנוי של ההורים ואת יתרות האנרגיה שלהם. מה שמפתיע היא הירידה הדרסטית בתדירות ההשתתפות לאחר הנישואין. ההשפעה שנמצאה משתווה כמעט להשפעה שיש להולדת הילדים על ההשתתפות בפעילויות הפנאי.

לבני אדם נשואים אין הרבה יותר אילוצים טכניים מאשר לרווקים. אפשר לשער שנשואים טריים, שלוקחים משכנתה, ישתתפו פחות בפעילויות הכרוכות בהוצאה כספית גבוהה; אבל למעשה, הם משתתפים פחות בכל סוגי הפעילויות, גם אלה מהן  שאינן כרוכות כלל בהוצאה כספית, או כרוכות בהוצאה קטנה מאוד. יתרה מכך, בדיקת הסיבות לאי השתתפות בכמה פעילויות מגלה, שהשיקול הכספי לא הועלה בשכיחות גבוהה יותר אצל נשואים. גם לא העדר זמן, למרות ההבדלים הניכרים בין הסיווגים באופן תקצוב הזמן. במבחני תקצוב זמן התברר, כי הנשואים עובדים בממוצע יותר שעות ביום מהרווקים וההורים (הורים עובדים פחות בעיקר בגלל ירידת השתתפות הנשים בכוח העבודה). מעבר לכך, הזמן המוקדש למחויבויות (טיפול בבית ובילדים) מכפיל את עצמו במעבר משלב לשלב, והזמן המוקדש לפנאי יורד בהתאמה.

ועם כל זה, נשואים אינם מסבירים את אי השתתפותם בפעילויות בהעדר זמן. הסיבה העיקרית, לטענתם, היא "חוסר עניין". סיבה זו צוינה בקרב הנשואים ללא ילדים בתדירות גבוהה יותר מאשר בקבוצות האחרות.

                                            *

השאלה היא, מה גורם לצעירים לאבד חלק ניכר מהעניין בפנאי לאחר הנישואין? האם הפנאי בתקופת הבגרות הצעירה משרת רק את צרכי ההיכרות עם בני המין השני? ואם כן, מדוע יורדת ההשתתפות גם בפעילויות לא-חברתיות כמו קריאת ספרים ומגזינים?

את התשובה לשאלות אלו ניתן, אולי, למצוא בבחינה לעומק של תשובות הנחקרים לשאלות שבדקו צרכים, עמדות וערכים שלהם.

 

צרכים בהם נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות השונות

(% המשיבים כי הצורך "חשוב מאד")

(טבלה 3)

בהשוואה בין שלושת הסיווגים המשפחתיים נמצאו כמה הבדלים מובהקים  בצרכים, שחשיבותם רבה להבנת ההתנהגות של כל קבוצה. בקרב הרווקים בולטים מאוד הצורך להתבדר והצרכים הקשורים בחברים (הצורך לבלות אתם וצורך להרגיש שיש לך השפעה). צרכים אלו עשויים להסביר את ההשתתפות הגבוהה של הרווקים ברוב פעילויות הפנאי, ואת התדירות הגבוהה של פגישות עם חברים.

בקרב הנשואים ללא הילדים, לעומת זאת, יש ירידה חדה בצורך להתבדר ולבלות עם חברים, ובולטת מאוד השאיפה לרמת חיים גבוהה יותר ולבילוי עם המשפחה. שינויים אלו יכולים להסביר את העלייה במידת הזמן המוקדש לעבודה, את הירידה בהשתתפות בפעילויות הפנאי ואת העלייה בתדירות המפגשים עם בני המשפחה. בקרב הנשואים עם ילדים עולה עוד יותר הצורך לבלות עם המשפחה, השאיפה לרמת חיים גבוהה יותר מתמתנת, ושב ועולה הצורך בהשפעה.

ה"אוריינטציה המשפחתית" יותר של הנשואים  - ויותר מכך, של ההורים - באה לידי ביטוי גם במידת החשיבות שהם מייחסים לעניינים קולקטיביים כמדינה, דת ומסורת:

 לנשואים ולהורים חשוב יותר לחיות בישראל, וחשובה להם יותר רמת הפעילות התרבותית והלימודית בארץ.

2. הם מייחסים יותר חשיבות לחגים ולמועדים.

3. הם מגלים עניין רב יותר בשמירה על המסורת המשפחתית והעדתית.

 (לא נמצאו הבדלים בנוגע לטקסים אישיים, מאכלים מיוחדים ומנהגי חג).

ממצאים מעניינים נמצאו גם בהשוואת העמדות של נחקרים כלפי עבודה ופנאי. מתברר, שלעמדות ביחס לעבודה ולפנאי יש קשר מובהק למחזור החיים של המשפחה.

הרווקים מרגישים באופן כללי מאושרים פחות מהנשואים, והם מרוצים פחות מהעבודה. משום כך, אולי, יש שיעור גבוה יותר מהם החושבים שהפנאי חשוב מן העבודה, המעדיפים את הזמן שמחוץ לעבודה, והמגלים נכונות - אילו יכלו - להפסיק לעבוד. הרווקים גם מרוצים מהזמן הפנוי יותר מאחרים, וטוענים שיש להם מחסור בזמן כזה. שביעות הרצון הגבוהה הזו מובנת, בין היתר, לאור שיעור ההשתתפות הגבוה של הרווקים ברוב סוגי פעילויות הפנאי. אפשר בהחלט לומר ש"אוריינטציית הפנאי" של הרווקים היא הגבוהה ביותר. אוריינטציה זו קשורה כנראה גם בנטייתם, הגדולה יותר מזו של אחרים, לחשוב שצריך להתעניין בעיקר בהווה ולחיות את הרגע.

הנשואים, בהשוואה לרווקים, הרבה יותר מאושרים. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בשביעות רצון רבה יותר מהעבודה. לפיכך, יש פחות מהם שהפנאי חשוב להם יותר מהעבודה או שמעדיפים את הזמן שמחוץ לעבודה. רק מעטים מהם היו מוכנים, אם היו יכולים, להפסיק לעבוד, ושיעור הטוענים שיש להם מעט מדי זמן פנוי הוא הנמוך ביותר. בהשוואה לרווקים, הם פחות מרוצים מאופן בילוי הזמן הפנוי, אבל בסך הכל שיעור שבעי הרצון ביניהם גבוה.

לאחר הולדת הילדים נעשה המצב פחות נוח. אמנם שיעור המאושרים והמרוצים מעבודתם לא משתנה, אבל שיעור הטוענים שיש להם מעט מדי זמן פנוי עולה במידה ניכרת. שביעות הרצון מאופן בילוי הזמן הפנוי יורדת, ויורד גם שיעור המעדיפים את הזמן הזה. עם זאת, שיעור ההורים שהיו מעדיפים להפסיק לעבוד גבוה יותר מזה של הנשואים ללא ילדים וקרוב יותר לזה של הרווקים. נראה, כי במקרה זה אין הדבר נובע מ"שנאת המן" (כמו אצל הרווקים, המרוצים פחות מן העבודה), אלא יותר מהמחסור בזמן הפנוי ובהנאה ממנו.

 

*

המפתח להבנת ההבדלים בהתנהגות של הסיווגים המשפחתיים הוא, בראש ובראשונה, השינוי בצרכים. שינוי זה, יחד עם אילוצים טכניים (בעיקר בקרב ההורים) הם המשפיעים, כנראה, על כל ההיבטים של דפוסי הפנאי: על אופן תקצוב הזמן בין סוגי הפעילויות, על היקף ההשתתפות בפעילויות ועל תדירות ההשתתפות (הקשורה כמובן גם לתקצוב הזמן הכללי).

השינויים בצרכים ובמוטיבציות קשורים, כנראה, גם בשינויים ערכיים ובשינויי עמדות (בעיקר בסדרי העדיפויות - פנאי או עבודה, הווה או עתיד). דפוסי הפנאי הם האחראיים העיקריים לשאר העמדות: בעיקר לאלה הקשורות בשביעות רצון. את הניתוח הזה ניתן להדגים בכל שלב במחזור החיים של המשפחה: בתקופת הרווקות, למשל, האילוצים הטכניים הם מינימליים. לרוב הרווקים יש מעט מחויבויות משפחתיות או פיננסיות (אם בכלל), והמחויבות המרכזית שלהם היא לעצמם: לפיתוח עצמי, לקריירה ו/או הלימודים, לחיי החברה והרגש. הרווקים הם (7)  Ego Centered. מערכת הצרכים והמוטיבציות שלהם, לעומת זאת, היא גדולה ומורכבת.

מהמחקר למדנו על שלושה צרכים שחשיבותם גדולה מאוד אצל רווקים:  להתבדר, לבלות עם חברים ולהרגיש ביכולת השפעה. אפשר להסתפק בצרכים אלה כדי להסביר את ההבדלים בהתנהגות, אך זו תהיה שטחיות. לרווקים יש צרכים נוספים שלא נבדקו במחקר, ובראש ובראשונה הצורך בחיפוש ובמציאת בן זוג (8). לזה ניתן לצרף עוד כמה צרכים (9),  כמו הצורך בגירוי ובריגוש, הצורך בשייכות והצורך במודלים לחיקוי.

בגלל מערכת הצרכים המורכבת הזאת, הרווקים משתתפים יותר מכולם במגוון פעילויות הפנאי. הם גם העקביים ביותר: מי שיש לו נטייה לסוג פעילות מסוים, ישתתף בתדירות גבוהה במגוון פעילויות הקשורות בפעילות זו. אופי קשרי הגומלין בין פעילויות הפנאי של הרווקים הוא שיטתי ביותר.

מספר השעות ביממה שהרווקים מקדישים לפנאי מלמד גם על החשיבות הרבה שהם מייחסים לו. הזמן הזה מסביר את יכולתם להשתתף בתדירות כה גבוהה במגוון הפעילויות. מבט על כל מערכת תקצוב הזמן שלהם מוכיח את מה שנאמר עד כה: מינימום מחויבויות, מקסימום השקעה בעצמם.

בסופו של דבר, מכלול ההתנהגויות של הרווקים מספק, כנראה, חלק גדול מהצרכים הרגשיים שלהם. מכלול התנהגויות זה, ובעיקר תדירות ההשתתפות  במגוון גדול של פעילויות, הוא כנראה הסיבה לשביעות הרצון הגבוהה שלהם מהפנאי, לחשיבות שהם מייחסים לו ולאוריינטציית ההווה שלהם. עם זאת, ייתכן שהחשיבות שהם מייחסים לפנאי נובעת דווקא מהצרכים שלהם, והיא זו שמשפיעה על ההתנהגות.

כך או כך, ברור קיומו של קשר חזק בין המצב המשפחתי למערכת הצרכים, לעמדות ולהתנהגות.

                                        *

לאחר הנישואין, ההשפעה העיקרית (10) היא לכאורה על הקונטקסט החברתי של הפנאי. לטענת הנשואים, אין הבדל משמעותי בפעילויות הפנאי, יש רק עלייה במספר הפעילויות שעושים יחד וירידה בפעילויות הנפרדות. זו התקופה, שבה אנו אמורים להיות Pair Centered (11) ושבה הפנאי משמש כאמצעי להידוק היחסים בין בני הזוג (12) .

ממצאי המחקר סתרו סברה זו. אמנם, נמצאה השפעה על הקונטקסט החברתי של הפנאי, והשותפים בפעילויות הם בעיקר בני הזוג (במקום בני המשפחה והחברים בתקופת הרווקות), אך בנוסף לכך נמצאה השפעה עצומה של הנישואין על הפנאי. הנשואים משתתפים בפעילויות פנאי הרבה פחות מהרווקים. מדובר בפעילויות חוץ-ביתיות ופנים-ביתיות (למעט טלוויזיה ווידאו), פעילויות חברתיות, למעט משפחת בן הזוג, ופעולות אינדיבידואליות.

מחקרים על צריכת תרבות נוטים להבחין בין תרבות "גבוהה", לתרבות "קלה" או "פופולרית" (13) . בהגדרה תרבות "גבוהה" מקובל לכלול פעילויות מורכבות יותר מבחינה אמנותית, שהשתתפות בהן דורשת ידע, הכנה, סוציאליזציה מתאימה והשכלה פורמאלית. ביחס לרווקים, הנשואים ממעטים להשתתף גם בפעילויות תרבות "גבוהה" גם בפעילויות תרבות "פופולרית". לעומת זאת, הנשואים משקיעים בעבודה הרבה יותר זמן מאחרים, ומייחסים לה חשיבות רבה יותר, מרוצים ממנה יותר ומוכנים פחות מאחרים לוותר עליה. אפשר ממש להגדיר אותם  Work Centered.

ההסבר לממצאים האלה קשור, כנראה, במאפיינים ייחודיים של החברה הישראלית. לרוב הישראלים הצעירים אין נטייה למשוך את תקופת "ירח הדבש" - התקופה שבין הנישואין להולדת הילד הראשון - ולכן גם שיעור הנשואים ללא ילדים בקרב הבוגרים הצעירים הוא נמוך מאוד. אלה שבכל זאת מושכים את התקופה הזאת הם בעלי ההשכלה הגבוהה (שיעורם בקבוצה זו הוא גבוה יחסית). אם מצרפים לנתון הזה את הממצאים על הזמן, על החשיבות שמיוחסת לעבודה, ועל הצורך, הבולט אצלם יותר מאשר אצל אחרים, לשאוף לרמת חיים גבוהה יותר - התמונה המתקבלת היא, שהטיפוס הדומיננטי בקרב הנשואים הצעירים ללא ילדים הוא זה הנקרא "יאפי" או "קרייריסט", שמשקיע יותר בעבודה ופחות בפנאי.

ואולם השאיפה לרמת חיים גבוהה יותר מאפיינת את כולם, וברורה לאור הצורך בהשקעה במגורים וכד'. תמוה לראות, אם כן, שאת אי השתתפותם בפעילויות פנאי מסבירים הנשואים לא בנימוקים כלכליים או בחוסר זמן, אלא דווקא ב"חוסר עניין". נראה, שאת הסיפוקים מקבלים הנשואים מהעבודה ומהזוגיות (העונה על רוב הצרכים הרגשיים שאפיינו אותם כרווקים). לפיכך, הם גם לא מתלוננים על העדר זמן פנוי או על שביעות רצון נמוכה ממנו. נהפוך הוא, שביעות רצונם מן הפנאי גבוהה, והם לרוב אומרים שהם מאושרים יותר מהאחרים (והרבה יותר מהרווקים).

צורך נוסף שמאפיין את הנשואים, ועוד יותר מזה את ההורים שביניהם, הוא בילוי עם המשפחה. צורך זה מסביר חלק מדפוסי ההתנהגות, ובעיקר את העלייה במספר המפגשים עם בני משפחת בן הזוג. צורך זה משפיע גם על תקצוב הזמן: נשואים והורים מבלים יותר מאחרים (בעיקר בסופי השבוע) בנסיעות, בטיולים, בשיטוטים עם הילדים ברחובות ובמפגשים משפחתיים (בעיקר בארוחות משותפות).

ה"אוריינטציה המשפחתית" הזאת מסבירה, כנראה, גם את ההבדלים בין נשואים והורים לבין רווקים, בנוגע לערכים: הראשונים מייחסים חשיבות רבה יותר לחיים בארץ ולפעילות התרבותית והלימודית בה, רואים יותר משמעות בחגים (הזדמנות לבלות עם המשפחה),  ואפילו נוטים לשמור על מנהגים עדתיים מיוחדים.

עם זאת, האוריינטציה המשפחתית אינה מסבירה את הירידה במידת השתתפות ההורים הצעירים בפעילויות פנאי. נראה שבשלב הזה של מחזור חיי המשפחה, השפעת המצב המשפחתי על ההתנהגות מוסברת, יותר מבכל שלב אחר, דווקא באילוצים טכניים ופחות בשינויים בצרכים.

לאחר הנישואין, ובמיוחד עם הולדת הילדים, עולה מאוד מידת הזמן שמוקדשת למחויבויות: טיפול בבית, טיפול בילדים, קניות, בישול וכו'. הזמן הזה נוגס בפנאי. בנוסף לכך, יציאה מהבית כרוכה במציאת שמרטף.  קשיי השמירה על הילדים - זו הסיבה העיקרית שמוסרים ההורים לאי השתתפותם בפעילויות פנאי. הם משתמשים בנימוק "חוסר העניין" הרבה פחות מאחרים.

נראה שההורים דווקא היו רוצים להשתתף יותר, אבל אינם יכולים. לפעמים הם פותרים את הבעיה בכך שהם הופכים את הילדים לשותפים בפעילויות הפנאי. אז הפנאי ממלא גם תפקיד בחיזוק התא המשפחתי ובשמירה על אחדותה (14) . אבל ברוב המקרים הם פשוט מוותרים על השתתפות. לכן הם מרוצים פחות מהזמן הפנוי, מתלוננים על מחסור בו, ואלו שעובדים מוכנים אפילו, למרות שביעות רצון גבוהה מהעבודה, לוותר עליה.

*

אחד החוקרים  (15) ניסה להסביר ממה נהנים בני אדם בפעילויות שלהם. לטענתו, מקור ההנאה הוא חוויית ה"זרימה" (flow), בפעילויות של מעורבות מלאה. הוא טען, שהמשותף לפעילויות הללו הוא, שהמשתתף בהן אינו משתעמם או מודאג, שכן יש התאמה מלאה בין הכישורים הנדרשים לפעולה ובין האתגר שהיא מציבה. חוויה זו יכולה להתקיים בפעילויות עבודה ובפעילויות פנאי, בפעילויות מורכבות ובפעילויות פשוטות.

הסבר אופטימי להבדלים בין הסיווגים המשפחתיים יטען, שבכל שלב במחזור החיים של המשפחה, בתקופת הבגרות הצעירה, מתקבלים הסיפוקים וחוויות "הזרימה" מפעילויות שונות:

* מהרווקים עוברים חוויות "זרימה" בעיקר במסגרת הפנאי.

* הנשואים ללא ילדים שואבים, כנראה, את סיפוק מחוויית ה"זרימה" בעיקר מהעבודה ומפעילויות פנאי מזדמנות.

* ההורים, לפי ההסבר האופטימי, חווים "זרימה" בעיקר בעבודה ובטיפול בילדים.

אם נשתמש במונחים שנטבעו במחקר (16), בכל שלב במחזור החיים של המשפחה מאמצים סגנון חיים אחר: הרווקים מאמצים סגנון של "תרבות גבוהה" ותרבות "פופולארית" במשולב, הנשואים מאמצים סגנון חיים של "כלכלה" וההורים מאמצים סגנון חיים של "ביתיות". לפי ההסבר האופטימי, כל איש במצבו המשפחתי ובאורח החיים שהוא מנהל, מרוצה ומסופק.

הסבר פחות אופטימי יטען, שבמעבר משלב לשלב במחזור החיים של המשפחה, חווים פחות ופחות חוויות "זרימה", כלומר - נהנים פחות. בלעדי נתון אחד, המסקנה של המחקר הזה היתה יכולה להיות: "רבותיי, אם עוד לא מאוחר מדי, אל תתחתנו, ובעיקר אל תביאו ילדים לעולם". הנתון שמסכל מסקנה כזאת הוא שיעור הנחקרים המגדירים עצמם כ"מאושרים" או כ"מאושרים מאוד", הגבוה בהרבה בקרב הנשואים וההורים, לעומת הרווקים. הנשואים, אולי, מבלים ונהנים פחות, ומקדישים הרבה יותר זמן לעבודה ולמחויבויות, אבל בסופו של דבר, הם מאושרים הרבה יותר.

הבעיה של הזמן הפנוי (17) אינה המחסור בו, אלא אופן הניצול שלו, ובעיקר העדר חינוך לניצול נכון והכרת חשיבותו ויתרונותיו. הירידה הדרסטית בהשתתפות בפעילויות הפנאי במעבר משלב לשלב במחזור חיי המשפחה בתקופת הבגרות הצעירה היא, כנראה, אחת התוצאות של העדר הכנה לפנאי. לאחר הנישואין הצעירים דוחקים הצידה את הפנאי, כי "יש בעיות בוערות יותר", כמו פרנסה, רמת חיים, קריירה וטיפול בילדים.

אם היינו מבינים את יתרונות הפנאי, ובעיקר את התרומה הרבה שלו לטיפוח הקשר הזוגי ולשמירה על אחדות המשפחה, ייתכן שדפוסי ההתנהגות לאחר הנישואין וההורות היו נראים אחרת. ומי יודע, אולי גם הקצאת יותר מקום וכבוד לפנאי בקרב נשואים והורים היתה מורידה את שיעור הגירושין.  

 

טבלאות 

טבלה 1:

במעבר מרווקות לנישואין

 

פעילויות בהן אין שינוי בהשתתפות

פעילויות בהן עולה ההשתתפות

פעילויות בהן יורדת ההשתתפות

 

1.טיולים בארץ

2.ביקור במוזאונים

3.הליכה לתיאטרון

4.הרצאות, ימי עיון,

   הסברה

5.ביקור בפסטיבלים

6.מחול

 

ביקור בקולנוע

 בילוי במסעדות

 פאבים ומועדונים

 זמרים ולהקות

 מופעי בידור

 ביקור בקונצרטים

 תחרויות ספורטיביות

פעילויות חוץ ביתיות

7.האזנה למוסיקה

8.רדיו

9.עיתון יומי

10.מגזינים מהארץ

1.צפייה בטלויזיה

2.צפייה בוידאו

קריאת מקומונים

 קריאת ספרים

 מגזינים מיובאים

צריכת תקשורת המונים

11.פגישות עם סבים

3.פגישות עם אחים של בני זוג

4.פגישות עם הורים של בני זוג

 פגישות עם חברים

 פגישות עם הורים

 פגישות עם אחים

 דודים ובני דודים

מפגשים חברתיים

12.לימודים

13.השתתפות בחוגים

14.משחקי מחשב

15.משחקי קלפים

 

15. ספורט פעיל

פעילויות פנאי אחרות

 

 

   

במעבר מנישואין ללא ילדים להורות צעירה

פעילויות בהן אין שינוי בהשתתפות

פעילויות בהן עולה ההשתתפות

פעילויות בהן יורדת ההשתתפות

 

1.טיולים בארץ

2.מופעי בידור

3.תחרויות ספורטיביות

4.מחול

 

1.ביקור בקולנוע

2.בילוי במסעדות

3.פאבים ומועדונים

4.זמרים ולהקות

5.מוזיאונים

6.הליכה לתאטרון

7.הרצאות,ימי עיון, הסברה

8.ביקור בפסטיבלים

9.ביקור בקונצרטים

פעילויות חוץ ביתיות

5.רדיו

6.צפייה בטלויזיה

7.עיתון יומי

8.קריאת מקומונים

9.קריאת ספרים

10.מגזינים מהארץ

11.מגזינים מיובאים

1.צפייה בוידאו

10. האזנה למוסיקה

צריכת תקשורת המונים

12.פגישות עם חברים

13.אחים של בני זוג

14.הורים של בני זוג

 

11.פגישות עם הורים

12.פגישות עם אחים

13.דודים ובני דודים

14.פגישות עם סבים

מפגשים חברתיים

15.משחקי קלפים

16.השתתפות בחוגים

17.משחקי מחשב

2.מלאכת יד

15.ספורט פעיל

16.לימודים

פעילויות פנאי אחרות

 

 

 

טבלה 2: צרכים בהם נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות השונות

(% המשיבים כי הצורך "חשוב מאד")

 

הורים

נשואים

רווקים

הצורך

66

82

73

לשאוף לרמת חיים גבוהה יותר

68

68

85

להתבדר

95

88

69

לבלות עם המשפחה

49

36

55

להרגיש שיש לך השפעה

72

72

82

לבלות עם חברי

47

46

35

להתקרב למסורת היהודית

 

 

טבלה 3: עמדות לפי מצב משפחתי 

(ב%- מתוך כלל הנשאלים באותה קבוצה)

 

 

הורים

נשואים

רווקים

 

העמדה שנבדקה

71

74

56

"מאושרים" או "מאושרים מאד"

האם אתה מאושר

59

60

44

"מרוצים" או "מרוצים מאד"

האם אתה שבע רצון מהעבודה

11

17

15

15

20

14

השיבו "פנאי"

השיבו "עבודה"

מה חשוב יותר, פנאי או עבודה

64

71

80

"מרוצים" או "מרוצים מאד"

האם אתה שבע רצון מאופן בילוי הזמן הפנוי שלך

31

18

39

15

44

17

מעדיפים את הזמן לא בעבודה

מעדיפים את הזמן בעבודה

איזה זמן אתה אוהב יותר

57

38

48

טוענים שיש להם פחות מדי זמן פנוי

האפ אתה שבע רצון מכמות הזמן הפנוי שלרשותך

29

11

36

השיבו "אולי" או "בטוח"

אם יכולת, האם היית מעדיף להפסיק לעבוד

32

38

42

סבורים שצריך לחשוב בעיקר על ההווה

מה חשוב יותר, ההווה או העתיד

 

הנתונים לגבי עמדות 2, 5 ו7- מתייחסות רק לאלה שעובדים.

     

הערות:

(1) Duvall   - 1964, Wells & Gubar - 1966, Wilkie - 1986.

(2) Murphy & Staples - 1979, Gilly & Enis  - 1982.

(3) Rapoport & Rapoport - 1975, Veal - 1976, Kenneth - 1981,  Kelly - .1982

(4) Schramm, Lyle & Parker - 1961, Comstock - 1991.

(5) McDonald & Glynn (1993)

(6) בשל הבדלים דמוגרפיים בין הקבוצות, נעשתה רגרסיה רבת משתנים (Stepwise) לגבי כל אחת מהפעילויות. זאת, כדי לאשש את הטענה שההבדלים בין הקבוצות אכן נובעים מהמצב המשפחתי ולא מגיל, דתיות, מצב כלכלי, השכלה וכיו"ב.

(7) כפי שהגדיר זאת Clavan   ב-Wells & Reynolds, 1977

(8) Rapoport  & Rapoport, 1975.

(9) שהוזכרו ע"י Mcguire (1974)

(10) עפ"י Rapoport & Rapoport (1975)

(11) לפי Clavan (1969)

(12) Miller & Robinson (1963)

(13) Dimaggio & Useem - 1978, Bourdieu - 1984, Hall - 1986

(14) Miller & Robinson, 1963

(15) Chikszentmichalyi (1983)

(16) Reimer & Rosengren (1990)

(17) כפי שהגדיר זאת Godbey (1996) 

 

ביבליוגרפיה 

1. אליהוא כ"ץ, הדסה האז, מיכאל גורביץ, שוש ויץ, חנה אדוני, מרים שיף ודפנה גולדברג, תרבות הפנאי בישראל: תמורות בדפוסי הפעילות התרבותית 1970-1990 , מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי, נובמבר 1992.

2. Bourdieu, P., “The Aristocracy of Culture”, Collins et. al. eds. , Media, Culture and Society, Sage, 1986.

3. Comstock, G.  with Paik, H. Television and the American Child, San Diego Academic Press, 1991.

4. Csikszentmichalyi, M., Beyond the Boredom and Anxiety, Jossy Bass, 1983.

5. De Grazia, S., Of Time, Work and Leisure,  The Twentieth Century Fund, N.Y., 1962.

6. Dimaggio, P. & Useem, M., “Social Class and the Art Consumption”, Theory and Society, 1978, Vol. 5.

7. Godbey, G., “The Problem of Free Time - Its not what you think”, The Academy of Leisure Sciences Home Page, Internet, 1996.

8. Kelly J.R., Leiure, Prentice-Hall Inc., 1982.

9. McDonald D.G. & Glynn C.J. “Content Preference Trajectories and the Life Span”, International Communication Association at the 1993 annual

convention. 

10. McGuire, J.W., “Psychological Motives and Gratifications”, in Blumler, J. & Katz, E. (eds.), The Uses of Mass Communication, Ibid., 1974.

11. Miller N.P & Robinson D.M., The Leisure Age - It’s Challange to

Recreation, Wadsworth Publishing Company, California, 1963.

12.Rapoport, R. & Rapoport,  R.N., Leisure and the Family Life Cycle, Routledge & Kegan Paul, London, 1975.

13. Reimer, B. & Rosengren K.E., “Cultivated Vieweres and Readers: A Life-Style  Perspective”, in N. Signorelli & M. Morgan (eds.), Cultivation Analysys, Sage, 1990.

14. Reynolds F.D. & Wells W.D., Consumer Behavior, McGraw-Hill Book Company, U.S.A 1977.

15. Schaninger C.M. & Danko W.D, “A Conceptuel and Empirical Comparison of Alternative Household Life Cycle Models”, Journal of Consumer Research, Vol. 19, March 1993.

16. Schramm, W.L., Lyle, J.  & Parker, E.B., Television in the Lives of Our Children, Stanford University Press, 1961. 

17. Veal, A.J., Leisure and Recreation in England and Wales, Countryside

 Commission, Cheltenham, 1976.

18. Wilkie W.L., Consumer Behavior, Ed. Jhon Woley & Sons, Inc, U.S.A 1986.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד