ציבור המורות מהגדולים במשק ובכל זאת זכויותינו נרמסות בזו אחר זו.
שאלתי:
מדוע לא נפתחת אפשרות ל"במה" לקשיים באופן דיסקרטי כאשר ניתן לראות בשטח שהתייחסו לקשיים שחושבים גם עלינו, בדיוק כפי שדורשים מאיתנו בצדק לחשוב על טובת התלמידים.
-עומס רב ומיותר בעבודה, לא מקדם הישגים.
-ריבוי צפיות והדרכות מיותרות.
-אין הבחנה בין מורה חדשה וותיקה, מורה מצטיינת אינה זוכה לשום מענק או יחס, להיפך דרישות רבות יותר.
-חוסר בתנאי עבודה הולמים, אנו משלמות על הקפה אותו כל באי ביה"ס שותים. אנו זוכות לשי שנתי רק אחת לשנה וגם עליו אנו משלמות.
-ישנה דרישה מוגזמת לעבודה דיפרנציאלית בחוסר תנאים אמיתיים למימוש המקצועיות שלנו באופן הולם דבר המתסכל אנשי חינוך.
-אין מקום או מנדט לביטוי אישי של המחנכת, לאמון בדרך עבודתה, גם כאשר הישגיה גבוהים ובכל ה"חזיתות" כולם מרוצים.
מידי פעם מבטיחים מאבק ולא נעשים שינויים מהותיים. מידי פעם נעשים סקרים והודעות נשלחות אך אינן דיסקרטיות וברור שהקול האמיתי בשטח לעולם אינו נשמע.