הילד הצעיר ועולמו המיוחד עפ"י רינת הופר
הילד הצעיר ועולמו המיוחד עפ"י רינת הופר

סוד כוחה של יצירת רינת הופר, מבולטי היוצרים לגיל הרך בשנים האחרונות, נעוץ בעובדה שהגיבור הבדוי ביצירה זו הוא ילד והסיטואציה הפיוטית, בה הוא מופיע, נותנת ביטוי למשחקיו, ליחסיו הרב-צדדיים עם סביבתו האנושית, הפיסית, החייתית, הצמחית– לכל אותם חומרים מהם עשוי עולמו.

בעיון אשר ערכנו ביצירה  זו, העלינו קשת של  עיקרי יסוד המאפיינים אותה, עליהם נעמוד בהמשך והם:

 

  • מתן ביטוי אותנטי למשחקיו של הילד
  • יצירת מסד ריתמו-מוסיקאלי חזק
  • היעדר מחיצות בין הילד לבין העולם הסובב אותו
  • הצגת עולם ילדי דרך הדמיון
  • בריאת עולם ויזואלי עשיר ע"י איורים 

 

א. מתן ביטוי אותנטי למשחקיו של הילד 

 

המשחק כחוויה דומיננטית בחיי הילד מופיע ככזה גם ביצירתה של הופר הן כנושא והן כדרך עיצוב.

יש והוא מוצג כפעילות סוחפת בה נוגע הילד בכל חלקי גופו, כך למשל בשיר "אמבטיה" (קיפודה עם מזוודה,48-49)  הוא מספר לקורא

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               ".. באמבטיה שלי צפוף-צפוף.

ברגלים...עוד שפשוף. \ בידיים ...עוד קרצוף.

עוד ליטוף \ בקצף שקוף, \ ונעים ...

בכל הגוף..."

 

בקבוצת שירים אחרת מעשירה רינת הופר את מרחב המשחק ואנו פוגשים גם ילדים המשחקים עם אחרים, בעיקר בצעצועים המצויים בסביבתם. כך קורה בשיר "הדוב פינוק"  (קיפודה עם מזוודה ,52), בו מנסה הילד לשחק עם הדוב הקטן במשחקי פינוק שונים.

 וכלשון השיר :

" הדוב פינוק צריך סירוק...וגם חיבוק...וגם נישוק \ וגם בקבוק

  ועוד משחק ועוד צחקוק .\ ואז...פיהוק-פיהוק-פיהוק..."

 

מודעותה של רינת הופר ליסוד המשחקיות כהכרחי בעיצוב עולם ילדות אותנטי מביא אותה להשתמש גם במשחקי מחבואים  למיניהם.

 

בשיר " מחבואים" (קיפודה עם מזוודה,26) לדוגמא, מתאר המספר הכל יודע בצבעוניות רעננה את כל המשתתפים במשחק ויוצר עולם בדוי עשיר, הסוחף לתוכו גם את הקורא הצעיר בצימאון ובהנאה.

 

"כולם באים,כולם באים\ למשחק של מחבואים.

בא נמרוד עם כובע ורוד.\ באה גלית במגפיים סגולים...

 

מי הילד עם הכלבלב? \ זה יואב.

 מה עכשיו?

הוא מפנה את הגב.\עוצם עיניים,

אחת ,שתים,שלוש,ארבע,חמש,שש.

 

איפה כולם? \ נסו לנחש!"

 

נטייה זו ליצור אווירה משחקית מאפיינת את רוב כתיבתה של רינת הופר לקטנים. נעיין לדוגמא בשיר הסיפורי "איילת מטיילת",שיסחוף אותנו אל תוך משחק ניחושים מסקרן הבנוי על רמזים מכיוון החריזה והאיור.

במרכז היצירה הילדה איילת היוצאת ביום בהיר ויפה  לטייל ובמהלך טיולה קורים לה דברים מעניינים, להם אנחנו, כקוראים, הופכים לשותפים באמצעות משחק ניחושים אליו אנחנו נסחפים בעזרת רמזי החריזה המוצגים לפנינו.

 

" צועדת לה איילת \ שמחה וצוהלת

\ פתאום היא פוגשת ... 

  מי שם צועד חרישית? "

בדף הבא אנו מוצאים  - את  החיפושית .

למשחק ניחושים זה, אותו אנו משחקים לאורך כל הסיפור, נוסף עתה עוד משחק והוא הצבירות.  כל בעל חיים שמתוסף לטיול איננו הופך למשתתף פאסיבי כי אם כזה שמשנה את  המצב הנתון לטובתו. כל אחד מהם גם מבקש מאיילת טובה קטנה:  החיפושית מבקשת שהיא תיקח אותה בכיס השמלה, יתר בעלי החיים בוחרים במקומות אחרים על פני הגוף .

זאת ועוד. לכל אחד מהדיירים הנוספים המתפזרים על פני גופה של איילת הקטנה יש בעיה מסוימת והיא, כדרכה, צריכה למצוא לה פתרון.

 

ברוח דומה מוצג גם המשחק  בספר "מי ראה את איילת?",

בו משחקת איילת הקטנה במחבואים עם אמה כשזו שואלת כל הזמן

"לאן איילת הלכה?\ לאן היא ברחה?"

-

---------------------------------------

 

מכאן והלאה מתחילה מלאכת הניחושים המחפשת תשובה לשאלות האם  - "אולי היא עוד במיטה \ מתחת לשמיכה?"

אך כפי שמסתבר בהמשך, מי שנמצא מתחת לשמיכה אינו אחר, כי אם "דובון טיפשון,כל היום רוצה לישון.."

 

אנו ממשיכים בחיפוש אחר איילת ועוברים על מקומות שונים גם בתוך הבית וגם מחוצה לו ומגלים לאכזבתנו שהיא לא נמצאת שם.

וכדרכה של רינת הופר לשעשע אנו מגלים בתמונה האחרונה של הסיפור הפתעה חביבה, את איילת השובבה כמובן המסתתרת לא במקום כלשהו בבית, כי אם מאחורי גבה של אמה השואלת בתמיהה

"מי זה הפעם?..." והתשובה המיוחלת מתגלה כאשר

"אימא אחורה מסתכלת...

 ותפסנו את איילת!"

אמנם משחק המחבואים של איילת עם אמה מסתיים כאן, אך בו בזמן נפתח משחק מחבואים חדש, רב משתתפים, הסוחף את כל מי שנמצא בבית:

 "אימא,אבא וכל הצעצועים     

  ישחקו עם איילת במחבואים."

 

נטייתה זו של רינת הופר לשחק במילים, קווים, צורות וצבעים ולעצב באמצעותם סיפורים באה לידי ביטוי גם בספר "יום של תום", בו מוזמנים הקוראים הצעירים ללוות באופן פעיל את תום הקטנה בטיולה היומי, כשהם מגלים כל תחנה בטיול זה  ידי הרמת דף, דוגמת השורות הבאות

 

"בבית צהוב עם תריס כתום \ גרה ילדה שקוראים לה תום.

היא קמה בבוקר,\את הדלת פותחת..."

כאן מתבקש הילד  הקורא  לפתוח מסך המצורף לדף שלפניו ולגלות ש"בדיוק כשהשמש עין פוקחת.

 הכלבה תות קופצת ונובחת,

 ובאדנית – כלנית פורחת..."    

מכאן והלאה מתחיל המעקב אחר תום  הקטנה במהלכו אנו מגלים את  בגדיה שבארון, את העוגיות שהיא אוהבת, את החתולה שנשארת בבית בהיותה בגן, את משחקיה השונים באותו גן ולבסוף - את שיבתה הביתה ולכל  המייחד אותו – חיבוקים, סיפורים, משחקים.

לסיום המעקב היומי אחר תום  מכינה רינת הופר לקורא הצעיר גם הפתעה קטנה, אותה הוא מוזמן לגלות בעצמו:

 

 " ומה עוד נוסיף? - לילה טוב אחרון לישעיהו ...

   העכברון."  

 

 

משחק יצירתי אחר, בו משתמש גיבור הסיפור בדבר רגיל ומוכר ויוצר בעקבותיו דבר חדש .

בשיר "מספריים" (קיפודה עם מזוודה,20) מגיעה מגמה זו לידי מיצוי מלא.

כבר בפתיחה נשאלים אנו שאלה הנראית פשוטה למדי והיא 

"מה אפשר לעשות במספריים?

מכאן והלאה אנו נכבשים על ידי תמונות דמיוניות היוצרות רצף סיפורי עשיר, המפעיל את כל החושים.

אנו רואים  " חתולה ירוקת עיניים.\ תנין אכזר חושף שנים.

              ינשוף חכם עם משקפיים.\ ילדה עם קוקיות וזוג קרניים"...

חיזיון מופלא זה איננו מנותק כליל מהמציאות. הוא מתרחש בתוך סביבה מוכרת היטב לילד.  הבית, הוא ממלכת הפלאות, בה עוטים לבוש של חג, בה כל זוג מספריים מחביא בתוכו דברים מופלאים. רק אם נרצה לגלותם בעזרת בדמיון.

לאורך כל השיר מהדהדת שאלת היסוד של הדובר הקטן המתנסה בחוויה המופלאה : "מה אפשר לעשות במספריים?"

 

אמצעי הסגנון המגוונים, בהם נוקטת המשוררת בסיפור זה, משרתים את עיצובה של החוויה. נציין בין היתר: בניית הסיפור במבנה אפיזודאלי, בנוי מתמונות מספר כשכל אחת מייצגת משהו  ייחודי, תחלופה מהירה של התמונות, גיוון בתבניות יחיד-רבים, שימוש בחריזה אחידה, המעמידה כל תמונה לעצמה וכמובן - שימוש באיורים ססגוניים העוזרים לקוראים הצעירים כבר בקריאה ראשונה לנחש את המשך הסיפור.

ביטויים נוספים למשחקי דמיון יצירתיים ניתן למצוא גם בסיפור "ארון הבגדים של שירה", בה מזמינה אותנו שירה הקטנה להיכנס לארון הבגדים שלה ובו לשקוע בעולם של חלומות ובדים. שם, בין הקולבים, הדגמים והצבעים נודדת שירה הקטנה, מחליפה ומודדת וכמובן - לא מפסיקה לתהות ולחלום.

 

ב. יצירת מסד ריתמו-מוסיקאלי חזק

העיקר השני המייחד את כתיבתה של רינת הופר נוגע לעיצובה הריתמי-מוסיקלי של היצירה,  כלומר- לצליל, למשקל, לחרוז ולחזרה, הקרובים לטבעו של הילד מראשית חייו. כל אלה מסייעים בידיו לקלוט אותה קליטה סנסומוטורית (המאפיינת את התפתחותו הראשונית) ולהתביית בתוכה.

 

אליבא ד'רינת הופר, טקסט ספרותי שאיננו עשיר בצליל, בקצב ובתנועה איננו נקלט על ידי הילד הצעיר – וכפועל יוצא מכך איננו הופך לחלק בלתי נפרד ממטענו התרבותי.

 

 

על חשיבותו של החרוז בשירי הילדים הקדיש ק.צ'וקובסקי* ארבעה עיקרים מתוך השלושה עשר שניסח כ"חוקי יסוד" לשירי ילדים.ואלו הם:

      1. יש לחרוז לילד חריזה צמודה שבה השורות החורזות רצופות

  1. במילים המתחרזות צריך להתרכז עיקר משמעותו של הפסוק.
  2. כל שורה ושורה בשיר הילדים צריכה להיות פסוק מוגמר ועצמאי מבחינה תחבירית
  3. על השירים להיות ציוריים ודינאמיים.

 

עיקרים אלו באים לידי ביטוי גם בשירי רינת הופר ובמיוחד בספרים "קיפודה עם מזוודה" ו- "ציידת הנמשים" .

 

1.חריזה אחידה 

בשירים  "קוקו"(ציידת הנמשים,8)  ו-"שטויות" (קיפודה עם מזוודה,19-18)

 

·         השיר  "קוקו"

"כשאין לעמלי משהו לעשות ,\היא יושבת לה סתם ומגדלת שערות.

היא עוצמת עיניים ומתחילה לקוות \ שיצמחו לה בינתיים צמות צהבהבות.."

 

·         השיר "שטויות"

"בכביש נוסעות...מכוניות.\בונים מגדל מ...קוביות.

שותים חלב עם...עוגיות.\אוכלים מרק עם..אטריות.

 

בים שטות ...אניות.\נקניקיות ב...לחמניות.

פותחים בגשם...מטריות.\רואים פילים ב...גן חיות..."

 

2. חריזה צמודה

בשיר "גרביים"(קיפודה עם מזוודה,11)

הרבה גרביים אמא כבסה, \ ועכשיו.מה אמא עושה?

מפזרת את כל הגרביים\ומסדרת אחת ושתים..."

 

3.מצלול ממקד משמעות 

עיבוי נוסף ביצירת אווירה מתאימה ותחושת מעורבות במסופר  ניתן למצוא גם בשיר "רקפת" (קיפודה עם מזוודה,28-29)  במרכזו משחקי שובבות בין הילדה רקפת והרוח המנסה לקטוף ממנה את המצנפת שעל ראשה, פעולה המעוררת את הילדה להתחיל במרדף עיקש אחריה, כשהיא צועקת

"חזרי לכאן, רוח מחוצפת!" \ אבל הרוח נושפת..דוחפת,את המצנפת

 אל השמים חוטפת."

 

 

====================================

*ראה:ק.צ'וקובסקי,משתים עד חמש: ההתפתחות הלשונית של ילדים,1985, 117-118

וגם: ד' לנדאו,היסודות הריתמיים של השירה,1970,עמ' 49-48

 


מכאן והלאה מתחיל מסלול משחקי פרוע בין השתים הכולל הפסקות קלות,רק כאשר הרוח מתעייפת.אז היא "לאט,לאט מחזירה המצנפת...

אל הכתפיים של רקפת..." אך לא לאורך זמן ואז  היא

"חוטפת,שוב מתעייפת ושוב מחזירה את המצנפת , הפעם  אל המתנים של רקפת...או על הרגליים של רקפת"...

 

סיום השיר מביא להרגעה בין השנים כאשר הילדה  נוזפת ברוח

"והרוח נרגעת ומלטפת. \ היא לא תשתולל פעם נוספת.

את המצנפת היא מחזירה \ אל ראשה של רקפת".

להעצמת החוויה משתמשת רינת הופר לאורך כל השיר בצליל  פ' הממחיש את שאיפת הרוח .

 תמונה זו של הרוח המתעופף ודימויי הילדה הרצה אחריה מופיעים לאורך השיר ומדגימים היטב את הקשר בין התוכן לצורה, בין הרוח המתעופף לבין הילדה המתמזגת עמה.

 

דוגמה נוספת של עיבוי צלילי אנו מוצאים גם  בשיר "חתולה מבולבלה" (קיפודה עם מזוודה,12-13),בו  מעצימה הופר את חווית הטיול של גיבורת השיר,החתולה על ידי חזרה על הצליל  לה-לה-לה   (16 פעם).

 חזרה זו סוחפת גם את הקוראים המתלווים לאותו טיול תוך כדי אמירה חוזרת של צלילי ה-לה-לה-לה.

 

"חתולה כחולה\ברחוב טיילה,\עם חתלתולה בעגלה...

פתאום באה רוח גדולה- גדולה,\ בלבלה את החתולה כולה,

וחברה הכל מהתחלה. \ מה קרה לחתולה?"

 

4.אונומטופיאה

תופעה פונטית נוספת הבולטת בשירת רינת הופר לילדים היא האונומטופיאה,שמתבטאת בהדחסה אינטנסיבית של צלילים הבאים לחקות קולות במציאות.

יש והעיבוי הצלילי בשיר בא לחקות קולות של בעלי חיים  הנשמעים בסביבה הקרובה ,כמו בשיר  "אמבטיה שלי " (קיפודה עם מזוודה)

בו נשמעים קולות של  "מים מטפטפים...טיף טיף טוף.

או של ברווזים מצפצפים ...ציף ציף צוף.

בבועות נושפים...עוף פו פוף.\ באמבטיה שלי צפוף-צפוף..."

 

 

ג.היעדר מחיצות בין הילד לבין העולם הסובב אותו

 

התמזגות הילד בטבע תוך ביטול המחיצות ביניהם אף היא ממאפייניו המרכזיים של עולם הילד בשירי רינת הופר.

 

כך קורה בשיר "תלתלים"(קיפודה עם מזוודה,8),בו מוצגת הילדה חמוטל  בעלת התלתלים המפותלים היוצאת לטיולים שלה בסביבתה וראו זה פלא –

           "היא חוזרת עם דברים בתלתלים:

        גבעולים ועלים,\ שבלולים וזחלים,

        חיפושיות ונמלים ,\ גלגלים,אצטרובלים..."

       

אין ספק, אומר הדוברת הצעירה בין השורות, כי נפלה בחלקי הזכות להתנסות בסיטואציה כה אינטימית עם העולם הרוחש סביבי.

ולהדגשת זכות זו, אנו שומעים לאורך השיר את הצליל לי – לי – לי-לי .

הפעלת חושים  בדריכות כדי לקלוט רחשים, צבעים, תמונות ואירועים המתרחשים  בסביבה אף היא מאפיינת את הצגת  עולם הילד הצעיר  ביצירת רינת הופר.

נדגים זאת על ידי השיר " שעור חשבון" (ציידת נמשים,26), בו מנסה הגבורה הראשית  "לספור את האנשים בכל חנות... \ גם את אלו שעל המדרכה...

            לחשב כל מכונית שהיא רואה בדרך,

            ואת כל המדרגות והעצים (בערך).

            אפילו את התמרורים ...ואת החלונות של הבניינים..."

 

ד. הצגת העולם הילדי דרך הדמיון

הדמיון בעולמו של הילד מופיע במרכז המפה התמאטית של יצירות רינת הופר לילדים. היא מכירה את הילד, קשובה לדמיונו הבורא לו מציאויות, אותן הוא מאכלס בעשרות יצורים קסומים, נופח בהם חיים, מדובב אותם וגוזר על מציאות זו חוקים משלו, המובנים לו ולתפיסתו.

תכונה זו ,על פי פיאז'ה,היא ביטוי לגישתו האגוצנטרית של הילד הקטן,הגורמת לו לטשטש את התחומים בינו לבין העולם שמחוצה לו *

שני מיכאניזמים שולטים על תפיסתו של הילד את העולם:

אנימיזם (הנפשה) ופרסוניפיקציה (האנשה).

 באנימיזם מייחס הילד רוח חיים, תודעה ורגשות לאובייקטים דוממים, ואילו בפרסוניפיקציה הוא מעניק מכוונותיו האנושיות לכל: לחי, לצומח, לתופעות טבע. כולם מדברים, חושבים ומרגישים כמוהו. בדרך זו הוא חש בבית, גם במצבים הבלתי מוכרים והסבוכים שהמציאות מזמנת לפניו.

 

כך קורה בשיר "קיפודה עם מזוודה"(קיפודה עם מזוודה,6) בו מוצגים בעלי

חיים שונים כבני אדם לכל דבר. הם לובשים בגדים, הולכים לעבודה,

מנגנים בחליל, או בכינור וכיוב'.  ובלשון השיר:

 

 

*ז'.פיאז'ה,תפיסת העולם של הילד,1969,עמ' 120.

 


"קיפודה עם מזוודה \ ממהרת לעבודה. 

מה היא לובשת?\ מטפחת ורודה.

 

פיל עם מעיל \ עומד על דחליל.

מה הוא עושה? \ מנגן בחליל..."

 

"די כבר ,רוח," רקפת נוזפת, \ והרוח נרגעת ומלטפת.

היא לא תשתולל פעם נוספת.

את המצנפת היא מחזירה \ אל ראשה של רקפת".

כל השירים שהזכרנו עד עתה, שיקפו את דמיונו של הילד. בכולם נבעה הסיטואציה המרכזית ממציאות מסוימת, ממנה הרקיע הדובר אל עולם שכולו דמיון.

כנגדם, מוצאים אנו בין יצירות רינת הופר גם כאלה המנוגדים למציאות ולחוקיה, המציגים עולם פרוע ונטול מגבלות, עולם של נונסנס,שמטרתו לשעשע ולבדר. את זאת משיגה הופר על ידי יצירת קומבינציות של אלמנטים מנוגדים, שימוש בהגזמה, עיוות המציאות והיפוכה, ניגודי פרופורציות וכיוב'.

 

אמצעים אלו דומיננטיים גם בסיפור "מפלצת סגולה",המציג סיטואציה טיפוסית של נונסנס, נטולה כל הגיון מבחינת זמן, מקום, עלילה וגיבור.

החוויה הסיפורית נרקמת סביב מעשה שובבותה של  מפלצת סגולה אחת, הנושכת את הילדה רוני  בשמלתה ומכאן והלאה נסחף הקורא  לתוך עולם פרוע, כשהוא מתחיל לשחק במשחק ניחושים פנטסטי, הבנוי כולו על רמזי חריזה ואיור. באופן זה הוא מצליח לפגוש גם את החתולה, הקוף, העכברון, הדג ועוד כהנה וכהנה עד אשר הוא חוזר ופוגש  בסוף הסיפור גם את המפלצת הסגולה הזוחלת ומתפתלת

 "מסוף הסיפור וע...ד ההתחלה" .

 בדרך זו הופך סיפורה של המפלצת הסגולה לאין סופי ובעקבותיו – גם משחקו של הילד הצעיר.

 

ה. בריאת עולם ויזואלי עשיר על ידי איורים

יצירותיה  של רינת הופר, כוחן רב קודם כל בביטוי הציורי הנועז ורב העוצמה שלו, המשלים את הכתוב ולעיתים אף "גונב את ההצגה" .

נוכל לומר שאלו  יצירות  רב-מימדיות המציגות את סיפורה של ילדות. הגיבורים הקטנים באותן יצירות הם  ילדים קטנים, שיכולים להיות כל אחד. יש בהם מן הסקרנות הבלתי נדלית ב"כאן ובעכשוו" ומן הפעלתנות לממש את גילוייה המאפיינים כל ילד צעיר ומכוחה של הראייה הראשונה לגלות ולפרש את הסובב עפ"י דרכם והתפתחותם.

 

ביטוי לכל אלו מצוי בשיר "כולם נוסעים" (קיפודה עם מזוודה ,22),

בו אנו נחשפים לגילוייו של ילד המתבונן בעולם שמחוצה לו ומגלה להפתעתו, שעולם זה מלא  מכוניות, מטוסים, עגלות, סוסים, אוטובוסים  וכולם דוהרים קדימה  וצופרים ללא הרף. לשאלתו   "לאן ,לאן?"  

אין תשובה מספקת וכך נותרת חידת העולם הנע והרועש בעינה.

 

פן נוסף באיוריה  של רינת הופר מבליט את הקשר הטבעי  הקיים בעולם הילד בין המציאות לבין עולם הדמיון.

 

הדגמה לכך אנו מוצאים בשיר "ילדה על נדנדה" (קיפודה עם מזוודה,14)

בו מתארת רינת הופר את הילדה השובבה המתנדנדת להנאתה בנדנדה מחוץ לבית ובלא כל התראה היא עוברת בטבעיות אל העננים,  מתעופפת בדרך עם הציפורים, מגיעה אל מקום הימצאותה של השמש, שוהה שם עד הערב וכשזו שוקעת, היא יורדת באותה טבעיות אל המציאות, שם היא פוגשת את אמה החוזרת מעבודה.

 

 ובסיפור "חנן הגנן" מצליחה הופר  להמחיש לקוראיה הצעירים את הזמן הרב העובר מהטמנת זרע בתוך האדמה ועד לצמיחתו של אותו זרע והפיכתו לאילן. את זאת משיגה רינת הופר על ידי ציור  של שמש, עננים, גשם, קשת ושעון, המדגיש את מימד הזמן שעבר.

 

אין ספק ,שהקו הבולט ביותר באיורי רינת הופר ביצירתה לילדים צעירים הוא באופן שילובם של האיורים במהלך היצירה ובפנייתם אל הנמען לקחת חלק בבניית העלילה, דרך ההופכת את הפגישה עם אותה יצירה לחוויה עמוקה ורב-חושית.

 

סיכום

העיון שערכנו ביצירת רינת הופר לילדים האיר את ייחודיותה הפיוטית של היוצרת במישורים שנבדקו.

על פי תיאורים אלו הצטיירה הריאליה ההופרית כנתונה במראות אופייניים  לילדות, בהם שולטים יסודות של סקרנות ופליאה, משחק ודמיון, של התבוננות וגילוי, של תמימות והתפקחות המניעים את המסופר. אלו גם המאפיינים המרכזיים של הילד בגיל הרך, המתבונן בסביבתו המשתנה במהירות מדהימה ומגיב עליה בהעלאת אסוציאציות הזורמות על פי רצונו, יכולתו  וצרכיו.

ספרי רינת הופר לילדים:

  • ציידת הנמשים (1995),הקבוץ המאוחד,תל-אביב  
  • ארון הבגדים של שירה (1999),זמורה ביתן,תל-אביב.
  • שירים מקופסאות גפרורים (2001),זמורה-ביתן
  • איילת מטיילת (2002),זמורה ביתן,לוד
  • חנן הגנן (2003),כנרת,זמורה-ביתן,דביר
  • מפלצת סגולה (2004), כנרת,אור יהודה
  • אותיות במיץ שטויות(2005), זמורה-ביתן,אור יהודה
  • יום של תום (2006),זמורה-ביתן,אור יהודה
  • הצב בצבוץ (2007),זמורה-ביתן,אור יהודה
  • קיפודה עם מזוודה:ועוד כמה שירי חידה (2008),כנרת,זמורה ביתן,דביר,אור יהודה      
  • מי ראה את איילת? (2009),כנרת,זמורה-ביתן,דביר,אור יהודה.

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד