פועה בר פרופ', זהירות, צמחים פולשים
פועה בר פרופ', זהירות, צמחים פולשים

 

 פרופ' פועה בר היא חוקרת ומרצה באונ' בן גוריון בנגב. למדה ביולוגיה סביבתית ומתמחה בנושאים הקשורים בניהול ובממשק של שמורות טבע ושטחים פתוחים, ומתוך כך עוסקת גם במינים פולשנים

 

המגוון הביולוגי העשיר בישראל נמצא בסכנה בגלל צמחים ובעלי חיים פולשניים. אצלנו, כרגיל, מתעוררים מאוחר   

 

מי לא מכיר את הדררה או המיינה או לחילופין את השיטה הכחלחלה או הקיקיון או טבק השיח? ייתכן שיש כאלה שאינם מכירים את שמות העצים או העופות המוזכרים, אך מעצם היותם מינים פולשים אי אפשר שלא להיתקל בהם באחד הטיולים לאורך מישור החוף, בחופי הכנרת או בנחל צאלים, ואולי גם בקרבת מקום המגורים.

יש הגדרות רבות ומגוונות למושג מין פולשני (עובדה שמעידה על היעדר ידע רב בתחום), אך במסגרת זו נסתפק בהגדרה פשוטה וכוללנית. מינים פולשניים הינם מינים זרים (אקזוטיים) שהגיעו במישרין או בעקיפין למקום חדש, שהוא מעבר ליכולת ההפצה הטבעית שלהם, ואשר מסוגלים להתבסס ולהתפשט באופן ספונטני ובמהירות (שנים או עשרות שנים בודדות) במגוון רחב של בתי גידול.

יש מינים מקומיים, כמו אורן ירושלים, מיני אשלים, עורב אפור ותן זהוב, שמסוגלים בתנאים מסוימים להתפשט באותה מידה, אך המינים המקומיים הללו מוגדרים מינים מתפרצים. ההבחנה בין שתי ההגדרות חשובה כאשר עוסקים בשמירת טבע: מינים פולשניים מומלץ להשמיד, ואילו אוכלוסיות של מינים מתפרצים יש לווסת את גודלן.

רק לפני כ-25 שנים החלו לערוך עבודות ומחקרים מעמיקים על מינים פולשניים (קודם לכן הייתה התייחסות לעשבים רעים ומזיקים, שקשורים לשטחים חקלאיים. בתוך קבוצת מינים זו נכללים גם צמחים ובעלי חיים מקומיים, שגורמים נזקים לגידולים חקלאיים). למרות זאת, מספר הספרים והמחקרים בנושא רבים ביותר, עובדה שמעידה עד כמה הנושא מורכב ולא מובן דיו.

אחת השאלות המרכזיות היא מה הופך מין להיות פולשני, או במילים אחרות, לאילו תכונות נזקק צמח או בעל חיים כדי שיענה להגדרה "מין פולשני". יש הרבה מאוד הכללות, אך עדיין ניתן למצוא אצל מינים מקומיים הרבה מאוד תכונות דומות לאלו של המינים הפולשניים ובכל זאת הם לא מתפשטים באותה מידה כמותם.

מינים פולשניים מתאפיינים בתכונות הבאות: בגרות מינית מוקדמת, ריבוי צאצאים (כולל זרעים), התאמה למגוון רחב של בתי גידול ומקומות-חיות (כולל כאלה שנחשבים קשים למחיה), בנק זרעים עשיר בקרקע (בצמחים), שיכול להשתמר לאורך עשרות שנים, ומרחקי הפצה גדולים. מהירות ההתבססות וההתפשטות של מין כזה תהיה תלויה בין השאר בתכונות המין ובטיב בית הגידול. בדרך כלל בתי גידול מופרים (שכוללים גם נופים תרבותיים, כמו יישובים) מעודדים את התבססותם והתפשטותם של המינים הללו. הסיבה העיקרית לכך היא עצם היותם סתגלניים ובעלי יכולות להתחרות עם המינים המקומיים בשלבי ההתבססות.

ההתעניינות המוגברת במינים פולשניים נובעת בעיקר מעצם האיום שלהם על המגוון הביולוגי (מגוון מינים, בתי גדול ונופים). התפשטות מהירה של המינים הללו גורמת לשינויים מהותיים בבתי הגידול, ובעקבות כך בנוף, שהופך להיות ברוב המקרים חד-גוני, ולשינוים במגוון המינים, שקטן באופן משמעותי. לפלישה המסיבית הזו של מינים, ובעיקר של צמחים, יש השפעה גם על תכונות הקרקע, על משטר המים בקרקע, במקווי מים ובאקויפר. מכאן אנו למדים שמערכות אקולוגיות שלמות, שחלקן התפתחו לאורך אלפי ומיליוני שנים משתנות באופן משמעותי בפרק זמן קצר, בלי שניתן להחזיר אותן למצבן הראשוני לפני הפלישה.

תופעת הפלישה הביולוגית נחשבת כיום לדעת רבים מהחוקרים כגורם השני בחשיבותו לירידה במגוון הביולוגי והשירותים שהם מספקים לאדם, אחרי הרס בתי גידול בעקבות פיתוח אינטנסיבי ושינויים בקנה מידה נרחב בשימושי הקרקע. כמו כן, מסבים מינים פלשניים רבים נזקים לחקלאות, פוגעים בנוחות ובבריאות של האדם. בסך הכל, הנזקים שמינים פולשניים גורמים נאמדים במיליוני ואפילו במיליארדי דולרים בשנה.

מין פולשני שמגיע למקום חדש מתחיל להתבסס ורק לאחר מכן מתחיל להתפשט, להתערות בין המינים המקומיים ולהשפיע עליהם. מינים שנמצאים בשלבי התפשטות, קשה מאוד לעצור בעדם ולמנוע את התהליך. הטפול במינים הללו חייב להעשות עוד קודם לכן, אם על-ידי מניעת כניסתם למקום החדש באמצעות חקיקה, פיקוח ואכיפה (כפי שזה נעשה, לדוגמה באוסטרליה ובארה"ב), או באמצעות טיפול בשלב ההגעה וההתבססות שלהם והמשך מעקב וניטור. לרוע המזל, בשלבים הללו לא ניכרת השפעתם, והדחיפות לטפל בהם, כפי שהיא מתבטאת אצל קובעי המדיניות, היא כמעט אפסית.

האמצעים לטיפול במינים פולשניים הם כריתה, חיטוי הקרקע (במקרה של צמחים ומזיקי קרקע) על-ידי העלאת הטמפרטורה שלה בעזרת יריעות פלסטיק, הדברה כימית והדברה ביולוגית (בד"כ באמצעות פטריות וחרקים שפוגעים בכושר הייצור של הצמחים הפולשניים). בפועל, אף אחד מהאמצעים הללו אינו יעיל במלוא מאת האחוזים ולכן נעשה שימוש משולב בכל האמצעים, בהתאמה. הבעיה העיקרית היא שהידע על כל אחד מהמינים הפולשניים אינו מספיק ומעמיק דיו כדי להתאים את השיטות והמינונים השונים לביעור מלא.

בישראל החלו במחקר ובהתייחסות למינים פולשניים לפני כעשרים שנה, ורק בשנים האחרונות הדבר תפס תאוצה. רשות הטבע והגנים, הקק"ל והמשרד להגנת הסביבה מקצים תקציבים לסקרים ולפעולות ממשקיות הקשורות לטיפול בבעיה, ו"קמפוס טבע" הקדיש מקום נכבד לנושא באתר הבית שלו (http://campusteva.tau.ac.il//). למרות זאת, המחקר המעמיק לוקה בחסר והמודעות לנושא זה בקרב הציבור וקובעי המדיניות מעטה, אם בכלל. האם מישהו מכם ראה לדוגמה שלט בשדה התעופה האוסר על הכנסת צמחים או בעלי חיים לארץ?

בארץ ידועים כיום יותר מ-50 מיני צמחים פולשניים כשהבולטים בהם ארבעה מיני שיטה שמוצאם מאוסטרליה (שיטה כחלחלה, שיטה דוקרנית, שיטה עגולת-זרעים ושיטת עלי ערבה), אילנתה בלוטית שמוצאה במזרח ודרום אסיה, פרקינסוניה שיכנית (ממרכז אמריקה), טיונית החולות וכנפון זהוב (מזרח ודרום אמריקה הצפונית) ושני מיני סולנום (גדול וזיתני) שמוצאם מדרום-מערב ארה"ב וצפון מקסיקו.

השיטה הכחלחלה, למשל, מכסה כיום שטחים נרחבים לאורך חולות מישור החוף ואזור ההר (אזור שער הגיא). העץ הובא לארץ בידי הבריטים כדי למנוע סחיפת קרקע ולייצוב דיונות חול לאורך מישור החוף. קק"ל, בשנותיה הראשונות, המשיכה לטעת את העץ, בשל מהירות צמיחתו והתאמתו לבתי גידול קשים יחסית. העץ מייצר רבבות זרעים בשנה, שמצטברים בקרקע (בממוצע 12,000 זרעים למ"ר) ויכולים להשאר חיוניים לאורך עשרות שנים.

ההתפשטות של השיטה הכחלחלה בחולות החוף גרמה לייצוב הדיונות, להעשרת הקרקע בחומר אורגני ולהפחתת כמות מי הגשם החודרים לאקוויפר החוף. בעקבות כך נעלמו מיני הצמחים ובעלי החיים האופייניים לחולות החוף, כשחלקם אנדמיים (מוגבלים בתפוצתם), כמו גרביל החוף (מכרסם), שנצית ונתוזית (חרקים) וסביון יפו. את מקומם של המכרסמים האופייניים לחול נודד, תפסו עכברי הבית וחולדות מצויות. אלה משמשים מזון לצפע הישראלי (המצוי) שלולא ייצוב החולות, לא יכול היה לנוע על חול נודד. הצפעים תופסים את מקומם הטבעי של נחשי החולות, מין לא ארסי שחי בחולות נודדים.

דוגמה אחרת היא של שיטת עלי ערבה, שנובטת בקלות בגינות פרטיות וציבוריות, וניתן לראות אותה למשל במדרשת שדה בוקר. זרעי העץ עלולים להיאכל על-ידי היעלים המגיעים למדרשה מהמעיינות שבסביבה. זרעים שיגיעו בגלל היעלים למעיינות עלולים לנבוט, לצמוח במהירות ולהתפשט בעין עובדת ובכל מקום באזור שיש אספקת מים, אם הבעיה לא תטופל בעוד מועד.

גם טיונית החולות, צמח רב-שנתי בעל פרחים צהובים כשל חרצית, שולטת היום לאורך מישור החוף ובאזורים מסוימים בבקעת כנרות והנגב. הצמח הובא לארץ בראשית שנות החמישים כדי לייצב חולות. הוא נזרע באזור קריית חיים ובאזור גבעת אולגה ומאז, במשך 50 שנה, התפשט במהירות לכל האזורים. כל צמח בוגר יוצר מדי שנה יותר מ-20,000 זרעים שנפוצים ברוח בתחילת עונת הגשמים.

כנפון זהוב, הוא קרוב של הטיונית ונפוץ מאוד בשטחי מרעה, אזורי חממות ובתוך שדות עם גידולים חקלאיים כמו עגבניות ובטטות. עלי הצמח רעילים ועלולים להרעיל את האוכלים מהם באופן ישיר או עקיף.

העץ אילנתה בלוטית, שנמצאת ברשימת 100 המינים הפולשניים ביותר בעולם, מתפשט בקלות הן מחטרים והן מזרעים. מי שמסתובב בסמטאות עין כרם או מטייל בנחל חלילים, למרגלות מבשרת ירושלים, יוכל להתרשם מגודלו של העץ וממספר הפרטים הרב הנפוץ בשני המקומות הללו ובמקומות רבים אחרים בארץ.

עץ נוסף הוא הפרקינסוניה השיכנית. עץ גדול, קוצני מאוד, שמושך אליו דבורי עצים. מתפשט לאורך תעלות מים ובמקומות שיש בהם מים זמינים כל השנה (כמו בקעת בטיחה). בשל הקוצים הגדולים, שמתפתחים כבר בימים הראשונים לצמיחת הנבט, נמנעים בעלי החיים מאכילתו ולכן הוא גדל באין מפריע. גם הקיקיון המצוי, שהיום מגדלים אותו בכמויות מסחריות באפריקה ובאמריקה להפקת דלק ביולוגי, נחשב מין פלשני בעולם וגם בארץ, במקומות שיש בהם מים זמינים (לאורך תעלות, נחלים וצידי דרכים). מוצאו, ככל הנראה, ממזרח אפריקה והודו. הצמח כולו ובעיקר הזרעים מכילים רעל בשם ריצין (מכאן שמו המדעי). בספרות מצוין שדי בשלושה זרעי קיקיון כדי להרוג פרה. בפברואר השנה יצא קול קורא מטעם רשות הטבע והגנים אל ציבור המורים והתלמידים במגמת מדעי הסביבה לבוא ולעזור בעקירת שיחים צעירים של קיקיון בשמורת המשושים (חלק משמורת יהודיה ברמת הגולן), שנבטו בהמוניהם לאחר שריפה שהייתה שם בקיץ 2009. המצב דומה בנחל עמוד תחתון ובנחלים אחרים בארץ.

 

בישראל חיים גם כ-220 מיני חרקים פולשניים. מהם נזכיר את נמלת האש הקטנה, שמוצאה מאמריקה הדרומית, ודווח עליה לראשונה בארץ בשנת 2005 כשנמצאה בצפון בקעת הירדן. מאז יש דיווחים עליה בצפון ובמרכז הארץ. מלבד הנזקים האקולוגיים שגורמת נמלה זו, היא גם עוקצת ועלולה לגרום כאבים משמעותיים, פריחות וזיהומים דלקתיים אדומים (מכאן שמה), ואף במקרים מסוימים גם למוות. מין זה נמצא ברשימה של הארגון העולמי לשמירת טבע ומורשת, שכוללת את 100 המינים הפולשניים הבעייתיים ביותר בעולם.

נזכיר גם שני מיני צרעות שמצויות בארץ, ושמקורן באוסטרליה: צרעת עפצי החטטים וצרעת עפצי היבלות, שעושות שמות ביערות האקליפטוס. צרעה קטנטונת נוספת נמצאה בישראל לפני כחמש שנים, וגם מוצאה באוסטרליה, היא מאביקה את הפיקוס החלוד (עץ שמגיע לגובה של יותר משמונה מ'). עד כה הפיקוס הזה לא יצר בארץ זרעים משום היעדר מאביק מתאים בישראל. לאחרונה, בעקבות הופעת הצרעת הזו בארץ, מפיץ הפיקוס הענק הזה את זרעיו הרבים במקומות שונים בארץ. אגב, מיני פיקוסים שונים (פיקוס בנגלי, פיקוס קדוש ופיקוס השדרות), שמוצאם מהודו ומאזורים טרופיים אחרים, הם מבין המינים הפולשניים שמתפשטים באופן משמעותי בשמורת עין גדי. רק לשם דוגמא, 15 עצי פיקוס קדוש נטועים בגינות בקיבוץ לעומת 87 עצים שנספרו בנחל ערוגות לאחר השטפון הגדול שאירע בנחל בראשית מאי 2001.

בישראל חיים גם 18 מיני עופות פולשניים, שרובם נמלטו כנראה מכלובים. מספרם היחסי של מיני הזרזירים הפולשניים גדול במיוחד. חלק מהמינים הללו מנצלים אתרי קינון של מינים מקומיים וגורמים לדחיקתם, וחלק אחר מסב נזקים משמעותיים לחקלאות (כמו הדררה, תוכי ירוק וארוך זנב שמחסל באופן משמעותי זרעוני חמניות ומסב נזקים למטעי הפקאן, הליצ'י והתמרים).

בין המינים הפולשניים שמתרבים ומתפשטים אזכיר את המיינה המצויה, תוכי נזירי, זרזיר בורמי ועורב הודי. בפארק הירקון, למשל, נמצאו 11 מיני עופות פולשניים מתוך 73 מינים שנמצאו בפארק. מתוך מחקר שנעשה על הנושא עלה שהמיינה המצויה מנצלת את מקומות הקינון של המינים המקומיים, ביעילות רבה יותר משאר יתר המינים הפולשניים.

צמחים ובעלי חיים פולשניים "כבשו" גם את הים ומקווי המים המתוקים. בעונות הקיץ של 1994 ו-1995 הופיעה בכנרת פריחה של אצה כחולית רעילה, שמקורה בדרום-מזרח אסיה. האצה מתפשטת בסביבה ענייה בחנקן זמין אך עתירה בזרחן. לא ברור כיצד הגיעה האצה לכנרת, אך היא עלולה לפרוח שוב בכינרת כאשר ייווצרו התנאים המתאימים לכך ולפגוע באיכות המים, בגלל רעילותה.

שניים עשר דגים פולשניים חיים בכנרת. רובם הוכנסו במתכוון לצורך מדגה. אחד מהם הוא הגמבוזיה המצויה, שהובא לישראל בשנת 1926 על ידי האנגלים, שהשתמשו בו כאחד מאמצעי הלוחמה הביולוגית ביתושים מפיצי המלריה. כיום, תפוצתו בארץ היא רבה והוא נמצא בכל מערכות המים המתוקים של ישראל – כולל הכנרת, למעט מערכת עינות צוקים הנמצאת בנאת מדבר מצפון-מערב לים המלח, במקווי המים ובנחלים בהם זורמים מים בעונה הגשומה. מין זה מתחרה בדגים המקומיים על תחומי המחיה ואף דוחק אותם, כפי שקרה לדג נאווית כחולה, מין שאכלס בעבר את רוב מערכות המים בארץ, ושרד במקומות שהגמבוזיה ממעטת להיכנס אליהם. כמה מהמינים הפולשניים בכנרת, כמו הכסיף והקיפונים, משפיעים באופן שלילי על איכות המים שלה.

הפלישה הביולוגית לא פסחה גם על הים התיכון. לאורך חופי ישראל מתרחשת זה כ-150 שנה תופעה אקולוגית  ייחודית בקנה מידה עולמי – פלישה של מיני דגים ושאר בעלי חיים וצמחים ימיים מים סוף לים התיכון (ובמידה מועטה בכיוון ההפוך). פלישה זו התאפשרה בגלל בניית תעלת סואץ בשנת 1869, ולכן היא כונתה בשם "הגירה לספסית", על שם המהנדס שתכנן ובנה את התעלה. כ-300 מיני בעלי חיים וצמחים, שמוצאם מים סוף, פלשו עד היום לים התיכון, מתוכם תועדו 60 מיני דגים שהם כ-15% מכלל מיני הדגים המצויים בחלק המזרחי של אגן הים התיכון. עדיין ניתן למצוא מדי שנה מין חדש של דג פולש במימי מזרח הים התיכון.

בין המינים הפולשניים יש גם צדפות, כגון הבוצית המגוונת, שבמהלך 30 השנים האחרונות חדרה מים סוף לים התיכון, השתלטה על מקומות החיות הסלעיים לאורך החוף הישראלי ודחקה את המין המקומי, בוצית קטנה.

צבגון אדום אוזן, צב מים שמוצאו מדרום ארה"ב, שוחרר מאקווריומים והתאזרח גם הוא בארצנו כמו במקומות רבים בעולם. הוא מצוי בנחלי מישור החוף. בארץ לא ידוע עד כה על נזקים שגרם צב זה, אך בקפריסין הוא הכחיד כליל את צבי הביצות המקומיים.

 

בארצנו, הקטנטונת אך בעלת המגוון הביולוגי העשיר, מסתובבים אפוא אורחים לא קרואים. המינים שהוזכרו הם רק חלק מרשימה די ארוכה של מינים פלשניים שהגיעו אלינו, ככל שידוע לנו, רק במאת השנים האחרונות. מספר זה הוא חשוב, כי די במספר קטן של מינים הרסניים, כמו שיטה כחלחלה, מיינה מצויה וגמבוזיה, כדי שהנזק יהיה גדול.

כמו בכל נושא או בעיה שקשורה לאיכות הסביבה, גם במקרה זה נרתמים לפתור את הבעיה רק בשלב מאוחר, כאשר המין נמצא בתהליך אינטנסיבי של התפשטות. בשלב זה ניתן לפתור את הסימפטום בקנה מידה מקומי, כמו שזה נעשה בימים אלה בעינות גיבתון (ראו "אקולוגיה וסביבה" גיליון 1, ינואר 2010, או באתר האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה), ולהיות עם היד על הדופק כדי שהמצב לא יחמיר יותר.

רשות הטבע והגנים וקק"ל מנסות להתמודד עם מגוון הבעיות הנוצרות בגין פלישות ביולוגיות, אך התקציב והידע מוגבלים. יש להרחיב את הידע והמודעות לנושא בקרב הציבור הרחב ולעסוק בו גם במסגרת הלימודים בכל הרמות. באופן הזה כל אחד מאיתנו ייקח אחראיות ויימנע מלהביא ארצה באופן מכוון צמחים או בעלי חיים, או באופן עקיף מוצרים שעשויים מעץ או מחלקי צמחים לא מעובדים (כמו סלים קלועים מענפי תמר או מצמח אחר), שעלולים לאכלס מזיקים שונים (וירוסים, חידקים, פטריות וחרקים).

כך למשל, הגיעו לארץ הנבגים של הפוזריום (פטרייה) שעשתה שמות במטעי התמר. יש לפקוח עיניים ואם ונתקלים במין צמח פולשני, לא לחשוש לעקרו, כמובן בתנאי שמזהים את המין הפלשני.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
8
4/07/2018
עובדי הוראה יקרים, בעקבות הודעת משרד הבריאות לפיו ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד