טקס המורה של המדינה – שנה שישית

טקס המורה של המדינה – שנה שישית

12/06/2014
טקס המורה של המדינה – שנה שישית

י"ד בסיון תשע"ד 12.6.2014, אונ. תל-אביב

 

כבוד נשיא המדינה, מר שמעון פרס; 

בשלהי כהונתך הנעלָה, יורשה לי להביע בשם כל הקהל הזה, ובשם ציבור המורים בישראל, את הכרת התודה על פועלך הטוב בארץ ובעולם, לטובת העם, החברה והמדינה. אשרי הדור שזכה בכך, ויהי רצון שתזכה להמשיך ולשרת אותנו, את אזרחי ישראל, ואת המדינה שכה אהבת – בבריאות, בנועם ובשמחה. 

מכובדנו, שר החינוך, הרב שי פירון; 

חברי ועדת הפרס, שהשקיעו מאמץ ומחשבה רבה, כדי לבצע שליחות ציבורית כמעט בלתי אפשרית;  

עמיתינו ושותפינו הטובים מידיעות אחרונות, ממפעל הפיס ומ-ynet; 

קהל נכבד, ובראש כולם אנשי החינוך הנבחרים והמצטיינים, שבחכמתם ובתבונתם עשו חיל; 

בעידן החדש – שטוף בטכנולוגיה וּמַסָכים ופסים רחבים – בית הספר הוא בכל זאת עדיין המקום שמייצג ומשקף את החיים האמיתיים. לפני המחשבים והטאבלטים, הסמארטפונים ושלל גרסאות המודרניזציה הדיגיטלית, בבית הספר נפגשים בני אדם; תלמידים ומורים. מצד אחד, אלה שמחפשים עדיין כיוון ודרך, אולי כבר חולמים על תיקון עולם, ומן הצד השני, המבוגרים והמנוסים, מורים שאמורים להעניק להם כלים, נכונים ונבונים, ולטעת בהם אמונה וביטחון שאמנם יש בהם את הכוח והיכולת להגשים. זהו הבסיס האמיתי והטבעי – לא הוירטואלי –  של החיים ושל החברה. 

בשנת 1930 עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בקיבוץ גבת, צעירה בשם פַניה בֶּרגשטיין. אביה היה מורה עברי, ובהשראתו החלה לכתוב סיפורים ושירים. כאשר בישראל מתנגן לו שיר לאורך עשרות שנים, וכל זמר מבקש לאמץ אותו ולהוסיפו לרפרטואר שלו, יש בכך אות וסימן לאיכות, לחשיבות, וגם לאותנטיות ולנצחיות. נחמה הנדל ויהורם גאון, מרגלית צנעני ויהודית רביץ, הגבעטרון ושלישיית המעפיל, ועוד רבים וטובים, ביצעו במשך השנים את השיר, שזכה בלחן הנפלא של דוד זהבי.  

וכך כתבה פַנְיָה: 

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים, מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים. 

לאב, לאם, לניגונים ולגרעינים הללו, יש מטאפורות ודימויים רבים. אפשר להעניק להם מגוון פרשנויות. ברגע ששיר יוצא לאוויר העולם, רשאי ויכול כל אחד להבין אותו, לחשוב עליו ולהסביר אותו וללכת איתו אל מחוזות קרובים או רחוקים, אישיים או ציבוריים. מנקודת מבטם של אנשי חינוך, אלה שהמקצוע זורם בדמם והשליחות לוהטת בנשמתם, אי אפשר שלא לחוש קרבה ואהדה למילים כמו: 

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים. 

ניצבת כאן, לפנינו, נבחרת של בעלי חזון, המייצגת קשת ססגונית של אנשי מידות וידע, שהספיקו להטביע בבתי הספר חותם – ביוזמה ובמעשה. איש איש במקומו, בסביבתו, בכיתתו. גם הם שתלו ניגונים. גם הם הנביטו מזמורים. גם הם, כמו אבא טוב וכמו אמא טובה, טמנו והשרישו במשך שנים רבות גרעינים בשדה החינוך. השתילים והזמורות שהם נטעו בדור הצעיר, כבר נובטים וצומחים ושלובים בעורקי הילדות והילדים. חלק מהתלמידים שלהם, של אז, בודאי כבר עושים חיל בחברה ובמדינה, ונושאים בליבם את הגרעינים, ובמוחם ובזיכרונם הטוב את בשורתו של המורה והמחנך, שהשפיע עליהם כל-כך. 

לכם – המזמור.  לכם – הברכה.  לכבודכם – התכנסנו כאן בשמחה ובהוקרה. בתקווה גדולה שהעם רואה את הקולות ואת ההישגים ולוקח מכם דוגמה. 

ערב טוב ותודה רבה. 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד