מיכל רום, "הוספתי את המנדלבאום רק בשביל היְלָדוֹת"
מיכל רום, "הוספתי את המנדלבאום רק בשביל היְלָדוֹת"

ד"ר מיכל רום, התוכנית ללימודי מיגדר, אוניברסיטת בר-אילן

 

"הוספתי את המנדלבאום רק בשביל היְלָדוֹת"

 

יותר ויותר נשים משנות את שם משפחתן אחרי לידת הילדים, ולאו דווקא  אחרי הנישואין. ככה זה בחברה שבה שולט השיח הפמיניסטי

 

בשנים האחרונות אני חוקרת את נושא שמות המשפחה של נשים נשואות בישראל, ומוצאת את השדה הזה עשיר בסוגיות זהותיות ופוליטיות מגוונות ומורכבות. בכוונתי להציג כאן היבט אחד בלבד מתוך כל אלו, בתקווה להעלות את המודעות לחלק מהתהליכים החברתיים הנחשפים באמצעות הדיון בסוגיה זו.

במרכז יעמדו תרומתו של מוסד האמהות ותביעותיו לעיצוב הפרקטיקה של נשים בישראל בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין. חשוב לי להבהיר כי מוסד האמהות הוא רק אחד מתוך מערך מורכב של גורמים המעצבים את הסוגיה הנדונה. כלומר, יש עוד מוסדות ותהליכים חברתיים שהם בעלי השפעה על הבחירה של נשים ישראליות בשאלת שם המשפחה לאחר הנישואין. בין אלו נמנים, למשל, תפקידה של הקטגוריה "שם-משפחה" בסימון המיקום האתני, הלאומי, והמעמדי בחברה הישראלית; מעמדו של השיח הפמיניסטי בישראל, שהבחירה לאתגר את הנוהג המקובל בעניין שם המשפחה משמשת לו סמל; ועוד.

כל אלו ואחרים תורמים למורכבותם של השדה ושל הפרקטיקה הנחקרת כאן של בחירה ושימוש בשם. אך כאמור, מבין כל הגורמים המשפיעים בעניין זה, אתמקד כעת  בחירה ושימוש בשם, אולם כאמור, מבין כל הגורמים המשפיעים בעניין זה, אתמקד רק במוסד האמהות בחברה הישראלית והשיח הפמיליסטי המקדם אותו, ואטען כי אלו הם שניים מהכוחות המרכזיים הפועלים לשימור הסדר הקיים ומונעים אימוץ מלא של פרקטיקות אלטרנטיביות בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין.

אך ראשית, מספר מילים על סוגיית שם המשפחה של נשים לאחר הנישואין בהיסטוריה, במחקר ובשיח האקדמי בארץ ובעולם.

למרות הדיון הנרחב בספרות על המשמעויות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות של שמות, על תפקידם של שמות בעיצוב ובהבניית הזהות, ועל תרומתם של שמות למיסוד ולהגברה של פיקוח חברתי ויחסי כוח בין קבוצות, זכתה סוגיית שם המשפחה של נשים לאחר הנישואין לתשומת לב מצומצמת יחסית בשיח האקדמי ובמחקר האמפירי. וזאת למרות שבמשך מאות שנים נשים נשואות במערב מחליפות את שם משפחתן מלידה לאחר הנישואין, ומתמודדות עם המשמעויות של שינוי זה ברמות פרקטיות, רגשיות, זהותיות ואחרות. מעט מחקרים נערכו ופורסמו על הנושא, ומבין אלו שכן, כמעט כולם נערכו בצפון אמריקה בעשרים השנים האחרונות.

מה שעוד לא זכה כמעט להתפרסם בהקשר זה, הוא העובדה ההיסטורית, שההתנגדות למנהג הפטרונימי, כלומר, לעברה בירושה של שמות מצד הגברים בלבד, נשמעה לראשונה באירופה ובאמריקה כבר בשליש האמצעי של המאה ה-19, על ידי נשים שהשתייכו לתנועות פוליטיות שפעלו למען שחרור נשים מדיכוי חברתי. בין הנשים שסירבו להחליף את שם-משפחתן בעקבות נישואיהן נמצאות אליזבת קיידי סטנטון, לוסי סטון, הטייסת אמיליה ארהרט, האנתרופולוגית מרגרט מיד, הסופרת שרלוט פרקינס גילמן, האמנית ג'ורג'יה אוקיף ועוד רבות וטובות. בזכות נשים אלו ופועלן זכו כנראה תופעות כמו "השם הכפול" או השם הממוקף hyphenated והשמירה על שם הנעורים, להפוך בתרבות המערב לסמלים של פעילות פמיניסטית.

תמונת המצב שעולה מסקירת הספרות היא שבשיח האקדמי והציבורי מתוארות בחירות אלו לרוב כחלק מאשכול של התנהלות אינדיבידואליסטית, קרייריסטית, הישגית, או במילים אחרות "פמיניסטית", שנועד לחתור לשינוי, ולערער על המסורת והסדר החברתי.

בהקשר הישראלי, הפעם הראשונה שסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואין זכתה להתייחסות במסגרת השיח האקדמי ובכלל, הייתה ב-1997, עם פרסום מאמרה של אורית קמיר, שכותרתו "לכל אישה יש שם". במאמר זה הציגה קמיר ניתוח של טקסטים משפטיים העוסקים בזכות האישה הישראלית לבחור לעצמה שם משפחה.

העיתוי אינו מקרי: שנה קודם לכן הוצע ואושר השינוי בסעיף 6 לחוק השמות תשט"ז 1956, שעניינו "שם המשפחה לאחר הנישואין". מאז מכיר החוק הישראלי באופן מוצהר וברור בזכותם של נשים וגברים לבחור לעצמם את שם המשפחה.

אולם בעוד שהחוק מאפשר כעת לעשות מה שקודם לא היה ניתן, נראה כי בפועל לא חל שינוי גורף בהרגלים של נשים וגברים בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין. ככל הנראה, הרוב הגדול של נשים ישראליות בוחרות לאמץ את שם המשפחה של בן זוגן ולתת לילדיהן את שם המשפחה של האב, ואילו גברים לא משנים כלל את שם המשפחה שלהם בעקבות נישואין. אני אומרת "ככל הנראה", משום שעד היום לא זכה נושא זה להיחקר באופן אמפירי ושיטתי בישראל, וגם משרד הפנים לא מצא לנכון לפרסם נתונים בעניין. זאת למרות שהם מצויים בידיו, שהרי כל מהלך של שינוי שם נרשם ומתועד.

הדברים המוצגים כאן לקוחים ממחקר שנערך מפרספקטיבה סוציולוגית פמיניסטית, במטרה לבחון סוגיות זהותיות שונות בחייהן של נשים בישראל, באמצעות הפרקטיקה שלהן בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין. המחקר נערך במתודולוגיה איכותנית, המבוססת על ראיונות מובנים למחצה, בעוד המסגרת התיאורטית שלו מתבססת על ניתוח תהליכי התמקמות זהותית רפלקסיבית בהקשר של סדר שיחי המאופיין באמביוולנטיות, כלומר, ששיחים מנוגדים מתקיימים בו במקביל זה לצד זה.

 פרספקטיבה תיאורטית זו הובילה אותי לחשוף את האופן שבו הקטגוריה שם-משפחה משמשת לביצוע ההתמקמות הזהותית של נשים על פני מגוון מיקומים זהותיים במקביל. מתוך המגוון שהתגלה במחקר, יוזכרו כאן היום רק שני מיקומים זהותיים: זה של אשת המשפחה הראויה, וזה של האם הטובה.

בתהליך פתלתל ומורכב, שלא ארחיב עליו כעת, התגבש מערך המחקר כך שהשתתפו בו נשים יהודיות, חילוניות, הטרוסקסואליות, שנמצאו בנישואין ראשונים והצהירו כי היה להן חשוב, בזמן שנישאו, מה יקרה לשם המשפחה שלהן לאחר הנישואין. נשים אלו בחרו מגוון של בחירות בשאלת שם המשפחה. כלומר, יש ביניהן כאלו ששמרו על שם המשפחה מלידה, שהחליפו לזה של בן הזוג, שצירפו את השם שלו לשלהן והן משתמשות בשם כפול, או שבחרו לקחת יחד עם בני זוגן שם שלישי חדש.

564 נשים ענו על שאלון שהפצתי בחודש נובמבר 2004, מתוכן 259 נמצאו מתאימות לקריטריונים הדמוגרפיים והאחרים שתוארו לעיל, וגם היו מוכנות להתראיין בנושא. מבין כל אלו ראיינתי 33 נשים, שהתווספו לתשע אחרות שראיינתי במסגרת מחקר הגישוש המקדים. בלי לכוון לכך מראש, התארגנה אוכלוסיית המחקר כך שהיא מורכבת מנשים שכולן ילידות הארץ ממוצא אשכנזי, משכילות, בנות המעמד הבינוני. דבריהן משמשים לי בסיס לטענה שהעליתי בתחילת דברי ואנסה להדגים כעת.

אך לפני שאמשיך, אני מבקשת להודות לכל הנשים שהשתתפו במחקר, וסיפרו לי את סיפורן, ולהבהיר כי למען השמירה על פרטיותן כל השמות שיוצגו להלן, הם שמות בדויים. יחד עם זאת, מאחר שממצאי המחקר חשפו, בין השאר, את החשיבות העצומה שיש למאפייני השם הספציפי לבחירה של נשים ישראליות בשאלת שם המשפחה לאחר הנישואין, נבחרו כל השמות הבדויים כך שיהיו בעלי טעינות תרבותית זהה לזו של השמות האמיתיים. כלומר, שהם בעלי אותם מאפיינים, למשל, הצליל, האטימולוגיה, הסימון האתני, המטען האסתטי ומעל לכל המשמעויות הסוציולוגיות שנקשרות לכל אלו בחברה הישראלית.

כשסוציולוגיות מכנות את החברה הישראלית חברה פמיליסטית, כוונתן לשקף את עמדת הכוח היחסית של מוסד המשפחה בתוכה. במונחיה של רויאן קונל (Connell, 1987), הכוונה היא לעוצמתן של נורמות הטרוסקסואליות ומונוגמיה כנורמות הנתמכות על-ידי המדינה. לפי קונל, מוסד המשפחה תומך באידיאל ה'גבריות ההגמונית' ולצדו 'הנשיות המודגשת' (emphasized femininity) כצורות קוטביות,  ויציבות של התנהגות מגדרית 'נכונה'. כאשר נורמות אלו מתווכות על ידי מוסדות המדינה והסדר הפוליטי (Connell, 1990) מבליט את השיח הפמיליסטי באופן מיוחד מחויבות מיליטריסטית כמרכזית ל'גבריות ההגמונית', ומנגד, אמהות מחויבת ומורחבת כמרכזית ל'נשיות המודגשת'; ובהקשר הישראלי על אחת כמה וכמה, כפי שלימדו אותנו ניצה ברקוביץ, סילביה פוגל ביז'וואי ואחרות. 

ממצאי המחקר שערכתי מחזקים את מרכזיותה של האמהות המחויבת בעולמן של נשים בישראל, ומלמדים כי מתוך מחויבות זו מתעצבת גם הפרקטיקה שלהן בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין.

כמעט כל הנשים שראיינתי, בין אם היו אמהות בזמן הראיון ובין אם לאו, הצביעו במפורש על הולדת הילדים ובאופן ספציפי יותר, על שם המשפחה שיש או שיהיה להם בבוא העת, כעל אחד הגורמים המכריעים בבחירה שלהן בסוגיית השם. זאת בשני מובנים: הראשון, בעצם הצורך לבחור, כלומר, להכריע בשאלה שעד עכשיו אפשר היה להשאיר לא מוכרעת לכאורה, בגלל הילדים ולטובתם; והשני, בסוג הבחירה שבחרו, כלומר שהתשובה לשאלה מה עתיד להיות שם המשפחה של הילדים משפיעה על הבחירה של אישה ביחס לשם משפחתה ובכלל. כך למשל, אומרת נורית דובנוב הפנר ודבריה הדהדו בעוצמה רבה גם אצל אחרות: 

  נורית: בעיניי הכי חשוב, זה באמת, בעיניי הכי חשוב שיהיה את אותו השם כמו הילדים.

מיכל: שיהיה אותו שם כמו הילדים,

נורית: כן,

מיכל: מה המשמעות של זה, שוב-

נורית: אני נורית הפנר נגיד, אני באה לקחת את אביב דובנוב מהגן, מי זה אביב דובנוב? מה אני, דודה שלו? זאת אומרת, אה... זה ההמשכיות, זה כאילו... אני רוצה את אותו השם כמו הילדים, זה משפחה.                

(נורית דובנוב הפנר, 38, במקור הפנר, צירפה את שם משפחתו לשלה, הוא נשאר עם שמו, לילדים שם משפחה כפול)

 

 

 

נורית מופיעה בדברים אלו כסובייקט צייתן מאוד (פוקו, 2005א, 2005ב) ביחס לשיח הפמיליסטי, וחושפת את תפקידו של שם המשפחה בסימון וייצור המשפחה הראויה: "אני רוצה את אותו השם כמו הילדים, זה משפחה". כלומר, שהמשפחה מיוצרת באמצעות שם המשפחה, ובפרט זה של הילדים. ורק כשיש ילדים שיש להם שם זהה כמו להוריהם - אז יש משפחה.

מתיאורי הנשים עולה כי לקטגוריה שם משפחה יש תפקיד רב-משמעות בייצור המשפחה, ובתוך כך, השם המשמעותי ביותר הוא לא שם האב, כפי שאפשר היה לצפות מתוך עקרונות השיטה הפטרונימית, אלא דווקא שם המשפחה של הילדים. הסבר אפשרי לכך אני מציעה בשינויים המתרחשים בעשורים האחרונים, המגדירים מחדש את מבנה המשפחה, ובפרט את מחזור החיים שלה.

נראה כי בעידן של זוּגָרוּת (קוהביטציה), כאשר גיל הנישואין נמצא בעלייה, ולנשים יש יותר אפשרויות לרכוש השכלה ומקצוע, ואף לקיים סגנון חיים דומה יחסית לזה שמקיימים גברים בתקופת הרווקות או טרום הילדים, נקודת המפנה הקריטית במחזור חיי המשפחה, זו שמציינת את הולדת המשפחה החדשה, עוברת להיות הלידה הראשונה והמעבר להורות, ופחות מזה המעבר מסטטוס של רווקות לסטטוס של נישואין (קפלן, 2002; Silva & Smart, 1999).

אם בעבר, משמעותו של טקס הנישואין היה ביצירה של משפחה חדשה, וזו באה לידי ביטוי בחיי היומיום במגוון של פרקטיקות ממשיות, שלא יכלו להתקיים לפני הנישואין (למשל, מגורים משותפים, קיום חיי אישות, ועוד), נראה שכיום מציינים הנישואין מעין הצהרת כוונות בעניין הקמת משפחה, שלא בהכרח מתורגמת באופן מיידי בחיי היומיום. המשפחה עצמה נולדת רק כאשר נולדים לבני הזוג ילדים. מכיוון שכך, ומכיוון שאי אפשר שלא לתת לילדים שם משפחה ברגע לידתם (באופן חוקי לפחות, אם כי הקושי קיים לא רק בהיבט זה), לידת הילדים הופכת לזרז העיקרי לעיסוק בסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואין, כמו גם לקבלת ההחלטה בעניינה. כך למשל אומרת אפרת, כשאני מנסה לברר אתה מתי החלה להתדיין בינה לבין עצמה בסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואין:

  מיכל: אז מתי חשבת על זה בעצם?

אפרת: כשזה נהיה רלוונטי.

מיכל: כשהתחתנת?

אפרת: כן,

מיכל: כשעלה עניין החתונה?

אפרת: כן, כשדווקא היה עניין הילדים יותר מאשר עניין החתונה.

מיכל: של אה-

אפרת: של איזה שם משפחה יהיה להם

(אפרת הוצלר מנדלבאום, 37, במקור הוצלר, צירפה את שם משפחתו לשלה, הוא נשאר עם שמו, לילדים שם האב)

 

 

בעולמה של אפרת, שאלת שם המשפחה לאחר הנישואין מתבררת למעשה כשאלת שם המשפחה לאחר הולדת הילדים. והיא לא היחידה. ממצאי המחקר מלמדים כי פעמים רבות סוגיית שם המשפחה אינה נקשרת לנישואין באופן מחייב או מיידי, ולעיתים היא גם לא מתעוררת כלל בעקבותיהם. בשפתה של אפרת, החתונה "לא רלוונטית" לדיון בסוגיית שם המשפחה, מה שרלוונטי הוא השאלה מה יהיה שם המשפחה של הילדים. תיאור זה חזר על עצמו בראיונות רבים, מהם עולה כי המחשבה על מה יהיה שמו של הילד לכשיהיה כזה, היא שמובילה את הנשים לפעול, כפי שהן פועלות בעניין שם המשפחה שלהן. כך למשל, אמרו לי שלוש מרואיינות: 

  היה לי ברור שזה חלק מהעניין, שזה חלק מהעניין שזה משפחה ולכן אני גם לקחתי את השם שלו, כשהמחשבה קדימה שיהיו ילדים שהם יהיו עם שם המשפחה שלנו

(גל שחר מויאל, 33, במקור שחר, צירפה את שם משפחתו לשלה, הוא נשאר עם שמו, לילדים שם האב)

 

  יכולתי להישאר רק הוצלר, הוספתי את המנדלבאום ממש בשביל היְלַדוֹת, בשביל איזה תחושה שיש שם גג פה במשפחה, שכולנו נושאים את אותו השם.

(אפרת הוצלר מנדלבאום, 37, במקור הוצלר, צירפה את שם משפחתו לשלה, הוא נשאר עם שמו, לילדים שם האב)

 

  באיזשהו מקום, כל התהליך הזה של בחירת שם היה סביב מה יהיה השם של אסף [בנה, מ"ר] לא מה יהיה השם שלנו, שלי, אלא מה יהיה השם של אסף.

(יעל שניר, 28, במקור שומרוני, נישאה לתומר בלולו, החליפו שניהם לשם חדש שניר)

 

גל מתארת "מחשבה קדימה", במובן שהתחשבה בסוגיית הילדים עוד בטרם היו לה כאלה, ויעל אומרת בגלוי שבמוקד התהליך עמד השם של הילדים, ולא השם שלה או של בן זוגה. בתוך כך, מרבית הנשים שראיינתי מצביעות על החשיבות של השם המשותף, או בשפתה של אפרת, "תחושה שיש שם גג פה במשפחה, שכולנו נושאים את אותו השם".

חשיבות זו נגזרת ממה שקראתי לו במחקר: עיקרון האחידות של הטעינות התרבותית של הקטגוריה שם-משפחה, כלומר, המשמעויות והתפקידים המיוחסים בעולמן של המרואיינות לכך ששם המשפחה יהיה אחיד עבור כל בני המשפחה. עיקרון זה הוא הבסיס שממנו צומח כוחו הממקם של שם המשפחה בהקשר של בניית התא המשפחתי הראוי, ומכאן גם צומחת תרומתו להתמקמותה של אישה כאשת משפחה ראויה.

מכיוון שבחברה פמיניסטית, כמו זו שבה פועלות המרואיינות, התמקמותה של אישה כאשת משפחה ראויה כרוכה באופן הדוק בהתמקמותה כאמא טובה, עולה בנקודה זו גם מרכזיותו של מוסד האמהות ותביעותיו, אשר יוצגו להלן בקצרה. 

הקשר בין אימהות לבין התלבטות על שם המשפחה

ממצאי המחקר מלמדים על מערכת יחסים הדוקה ומורכבת, המתקיימת בין סוגיית שם המשפחה לבין האמהות, שבמרכזה עיקרון דיאלקטי ברור: המעבר לאמהות נתמך ומושלם באמצעות הבחירה בשם המשפחה, ובמקביל, המעבר לשם המשפחה החדש (לא משנה מה מקורו) נתמך ומושלם באמצעות המעבר לאימהות.

בדומה לאופן שבו רגע לידת הילדים מכונן את לידת המשפחה, והיא לא מתקיימת קודם ללידתם, ומכאן מתפתחת שרשרת תגובות בעניין שם המשפחה, כך גם ביחס לאמהות ובעוצמה דומה: ברגע שהילד מקבל שם משפחה מסוים, והשם זה הופך להיות שמו, מצליחה אמו יותר בקלות לאפשר לשם לגעת גם בה, בעוד שלפני המעבר לאמהות התקשתה לעשות כך. כפי שהן מסבירות: 

  כשאנחנו שואלים אותה: שי, תגידי איך קוראים לך, היא אומרת: שי בוצ'אץ אפלבוים, ואני האמא של שי בוצ'אץ אפלבוים, אז גם אני בוצ'אץ אפלבוים.

(אלינור בוצ'אץ אפלבוים, 31, במקור בן-יעקב, החליפה את שמה בשמו של בן הזוג)

 

  אני חושבת שנהייתי שניר כשאסף נולד, כשהבן שלי נולד, מאז שהתחילו לקרוא לי בבית-חולים שניר, גברת שניר, אז אה... נהייתי שניר, ויחסית המעבר עבר די חלק.

(יעל שניר, 28, במקור שומרוני, נישאה לתומר בלולו, החליפו שניהם לשם חדש שניר)

 

יעל ואלינור מתארות חוויה סובייקטיבית ברורה, המלמדת כי אימהותן לילדים שנושאים שם משפחה אחר משלהן, היא שעזרה להן להפוך בעצמן לשם הזה. נראה שדרך הילד הן חוברות למקום שבו הן נדרשות לרכוש לעצמן זהות חדשה, באמצעות סימן השייכות שמטביע שם המשפחה עליהן ועל ילדיהן. אם לא תיכנענה לציווי הפמיליסטי לסמן כך את עצמן, הילד ייוותר, ברמה הסימבולית, של אביו בלבד, ואימהותן שלהן תוטל בספק. כך עולה מהתסריט שתיארה קודם אחת המרואיינות, שבו היא באה לקחת את בנה מהגן וחושבים שהיא הדודה, כי אין להם אותו שם משפחה, וגם בדברים הבאים שאומרת יובל שילר, על המחיר שהיא משלמת בגין בחירתה לשמור על שם משפחתה מלידה, בעוד בניה נושאים רק את שם המשפחה של האב בן-עזרי:  

  היו גם כל מיני בלבולים כאלה, היו סיטואציות של בלבולים. כזה שאמרתי יובל שילר, אמא של עומר בן עזרי, דברים כאלה. או... או כאילו נגיד לא יודעת מה, במתנ"ס, אז הם לא מצאו אותי, או כן מצאו אותי. או שהעברתי את... את ירון [בן זוגה - מ"ר] לקופת חולים שלנו. זה היה מאוד משעשע האמת, אה... כי דווקא עומר ורוני [בניה - מ"ר] היו רשומים בתור בן עזרי, ואת ירון הם רשמו בתור שילר. כאילו... אז אני התקשרתי ו... ביקשתי שישנו לו. אז דבר ראשון בקופת חולים אני רשומה בתור שילר והם עכשיו שלושתם רשומים בתור בן עזרי. אה... לא היו לי כאילו... זאת אומרת, אם היו כאילו עניינים סביב זה, זה היה יותר עניינים של בלגן, כאילו של... כאילו לא מצפים לזה,

(יובל שילר, 34, נישאה לירון בן עזרי, שמרה על שם משפחתה מלידה, לילדים שם האב)

 

ההתמקמות באימהות מתגלה אם כן כתלויה גם באופן שבו אישה משתמשת בשם המשפחה שלה: אימהות ראויות נושאות שם שמחבר באופן גלוי, ברור ומוצהר בינן לבין ילדיהן, בעוד מי שבוחרת אחרת, משלמת על כך מחירים, בשפתה של יובל "עניינים של בלגן", שנקשרים למצב הלא שגרתי שבו לאמא יש שם אחר מזה של ילדיה. מעבר לסרבול הבירוקרטי והמשאבים שנדרשות הנשים להשקיע בסידור 'הבלגן', הן משלמות מחיר גם ברמה הזהותית ובהחלשת בסיס ההתמקמות שלהן כאימהות. כמו שיובל אומרת "אז הם לא מצאו אותי, או כן מצאו אותי", התבטאות הממחישה כיצד נשמטת הקרקע תחתיה כאשר היא לא משויכת לילדיה בשם.

בתוך כך, הצורך לשמור על הפשטות ולהגן מפני הבלבול, מעוגן כמעט תמיד בראייה של טובת הילד לכאורה, ומנקודת מבטו. תיאורים כמו "רק כדי שלא לסבך את הילד", או "להפיל עליו התמודדות" חזרו בראיונות בהקשר זה, כמו למשל, בדברים הבאים שבהם אני מנסה ללמוד עוד על המניעים של  גל שחר מויאל, לצרף את שם משפחתו של בן זוגה, מויאל, לשם משפחתה מלידה שחר:

  מיכל: למה לא להישאר רק שחר, גל שחר?

גל: בגלל הילדים,

מיכל: הילדים? שמה, מה העניין, כאילו מה חשוב?

גל: כי נראה לי, מבחינתם זאת אומרת, זה מעלה הרבה שאלות, כי אם אני ערן מויאל אז למה אמא שלי עם שם משפחה שונה? אנחנו משפחה. והעניין של המשפחה כאילו כן חשוב לי, אז אה...

מיכל: זה מעורר תהיות אצל הילדים,

גל: אני מאמינה שזה מעורר תהיות אצלהם, זה מעורר תהיות סביבתיות, זאת אומרת שיהיה להם פחות נוח

מיכל: תהיות על מה,

גל: אם ההורים נשואים בטח אה... זאת אומרת, את השאלה למה השם של אמא שונה מהשם שלי?

מיכל: ומה, איזה משמעויות יכולים לייחס לזה?

גל: מעבר ללא נשואים, לא... לא עולה לי בראש משהו, לא... פשוט היה לי חבל, כי לא רציתי שהם יעברו, כאילו זה נראה לי מיותר שהם יעברו את ההתמודדות הזאת.

(גל שחר מויאל, 33, במקור שחר, צירפה את שם משפחתו לשלה, הוא נשאר עם שמו, לילדים שם האב)

 

"בעייתי", "מעלה הרבה שאלות", "מעורר תהיות סביבתיות", יהיה להם פחות נוח", ו- "מיותר שיעברו את ההתמודדות הזאת" מלמדים על הקשיים שצפויים לילד שאמא שלו נושאת שם משפחה אחר מזה שיש לו. 'השאלות' בשפתה של גל, הן שאלות על אחידותה של המשפחה, על טיבם של הקשרים בין כל חבריה, ועל מידת נאמנותם לתפקידיהם המשפחתיים. תיאורים מסוג זה חזרו בעוצמה בראיונות והם מלמדים כיצד נשים אלו נענות לצו האימהי שמגייס אותן לפעול לטובת הילד, ולהגן עליו מפני "התמודדות מיותרת" וגם מפני "אי נוחות" מכל סוג שהוא.

 האופציה לראות בחשיפת הילד למציאות מורכבת, הענקה חיובית, מפתחת ומעצימה כלל לא עולה, אלא רק המשמעות של 'להפיל על הילד התמודדות' במובן של להקשות, להעמיס, ולהכביד. וכשזה נוגע לילדים, המשא שנופל עליהם כבד באופן מיוחד, על אחת כמה וכמה כשהאחראית לכך היא אמא שלהם, האמורה לדאוג לטובתם, ובמקום זאת מייצרת קושי לא לגיטימי.

לסיכום

ממצאי המחקר מלמדים כי כחלק מהפמיליזם, האידיאולוגיה של האמהות, מגויסת לטובת הסדר הפטרונימי ההגמוני, כשהבחירה בשם המשפחה לאחר הנישואין מוכפפת תחת שיקולי 'טובת הילד'. מתברר כי לקטגוריה שם-משפחה יש תפקיד רב-משמעות בייצור המשפחה, כאשר השם המשמעותי ביותר והקובע אינו שם האב, אלא שם המשפחה של הילדים, לפעמים אפילו עוד לפני שיש כאלו בפועל.

לכך נוספת עוצמתו של עקרון האחידות של הטעינות התרבותית של הקטגוריה שם-משפחה בעולמן, המכתיב כי במשפחה טובה לכולם יש אותו שם משפחה, והתוצאה היא שרק כאשר לילדים ולהורים יש שם משפחה זהה, זו נחשבת 'משפחה'. שאלת שם המשפחה לאחר הנישואין הופכת אם כן, בעולמן של המרואיינות, לשאלת שם המשפחה לאחר הולדת הילדים, ומתוך נקודת מבט זו מתעצבת הפרקטיקה שלהן ביחס לשם.

העברת מרכז הכובד לרגע לידת הילדים, מבהירה את מרכזיותה של סוגיית האמהות בשדה זה. מכיוון שבחברה פמיליסטית מהסוג שבה פועלות המרואיינות, התמקמותה של אישה כאֵם מציבה אותה בעמדת כוח; ומכיוון שלָסימון המתבצע באמצעות שם המשפחה על הקשר בין אישה לבין ילדיה נקשרים מחירים ורווחים סימבוליים וממשיים, נשים בישראל מנותבות למעשה לשמר את המנהג הפטרונימי והסדר החברתי הפטריארכלי שהוא מבטא, על מעמדו של הגבר כיחיד שעומד בראש המשפחה, השומר לבדו על שמה, תרתי משמע, ומנגד, מעמדה של האישה כמי שתלויה בו לשם כך, ובכלל.

נדמה שרק מי שמצליחה להיחלץ מהסדר המגדרי של שיטת השמות, כלומר, מי שבן זוגה מוכן לוותר על מעמדו הפריבילגי כיחיד שמעביר את שמו לדור ההמשך, מצליחה להתמקם בעמדה של בחירה אמיתית ביחס לשם המשפחה שלה.

בלי שיתוף פעולה מלא של בן הזוג, מרבית הנשים מוכפפות למבנה המאלץ אותן להסכים ולקבל את חוסר היכולת שלהן להעביר לילדים את שם משפחתן, ומכאן, הן נדרשות לתמרן על בסיס אילוץ זה ומתוכו.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד