תל אביב בת 50 והשמחה רבה
תל אביב בת 50 והשמחה רבה

 חיים גרוסמן הוא חוקר תרבות ישראלית

על יובל עירוני בתרבות הילדים בשנות החמישים

בפורים 1959, שנת יובל ה-50 לתל אביב, התחפשה התושבת העירונית הצעירה רחל חיותמן, לעיר העברית ביום חגה (איור 1). לצד רצון בתחפושת ייחודית, ואולי גם צורך למחזר את שמלת המלכה הנצחית, סימנה התחפושת הזדהות גאה עם אירוע עירוני ונכונות להתהדר בו. מראה הילדה שהתחפשה לעיר מסמל את מרכזיות החוויה בתרבות הילדים, שלימוד תל אביב ומראותיה היו בשנת היובל מסר חינוכי מרכזי שהונחל בידי המבוגרים לילדיהם.

מאמר זה מבקש להציג את התוצרים החינוכיים ששימשו בידי הילדים לשחזר מקצת מן המסרים הכתובים והמצוירים, ולהעריך את המשמעות החינוכית-חברתית של המהלך החינוכי בשנת ה -50 לתל אביב ומידת תקפותו בשנת יובל המאה.      

 

תל אביב של ילדי הגן

טקסט: "תל אביב תרס"ט-תשי"ט מוגש לילדי הגנים בשנת יובל תל אביב" (איור 2). בחוברת יש שורה של תצלומים על פי העיקרון של אז ועכשיו, במחשבה שמראה הצילומים יקל על העברת המסר של התפתחות העיר לילדים הקטנים. "רחוב אלנבי אז.... רחוב אלנבי עתה..., צילום של שוטר תנועה אז... והיום _ רכוב על אופנוע, בדיליז'נס נסעו אז ועתה... תחנת האוטובוסים המרכזית..., כך יישרו את החולות אז שיירת גמלים נושאת מטען של חול... והיום בדחפור ובטרקטור על חוף הים..., מגרש משחקים, גן ילדים אז.... גן ילדים עירוני כיום, וכמובן, לסיום: תצלום של בית הקרן הקיימת לישראל....".

החוברת הופקה על ידי "עיריית תל אביב ועדת היובל" ו"הוועד הארצי המאוחד קרן קיימת לישראל – קרן היסוד". ילדי הגן הקטנים לא דפדפו לבד בחוברת, אלא נעזרו מן הסתם בהוריהם. כך התרחב התהליך החינוכי וצירף אל המתחנכים גם את הוריהם. כך היו הילדים לסוכני התיווך של המסר הלאומי-עירוני, כפי שהיו מזה שנים רבות בארץ ישראל, שבה נחשפו הילדים למסר החינוכי לפני הוריהם.

התמונות סופקו בוודאי מארכיון הצילומים הגדול של הקרן הקיימת, שהפיקה חומרים רבים למערכת החינוך, גם בימי המנדט והמשיכה בכך גם בעשורים הראשונים של המדינה. 

 

תל אביב בבית הספר

הקרן הקיימת לישראל הפיקה גיליון מיוחד של "עיתוננו", שהוקדש ליובל החמישים של העיר.  עיתון קיר זה הופק בקביעות כחלק ממגוון גדול של כרזות הקק"ל שעיטרו את קירות הכיתה ומסדרונות בית הספר. יובל תל אביב הוצג בשורת תמונות מוכרות מימי ראשיתה, נתונים יסודיים מן ההיסטוריה של העיר ותוספת של מראות המצעד הצבאי של יום העצמאות ברחובות העיר (איור 3). מראות החיילים היו פופולריים ומוכרים, והוסיפו מימד עכשווי להיסטוריה העירונית וחיברו את הגאווה הלאומית למראה מקומי העיר תל אביב.

            תל אביב היתה כמובן ל"נושא שנתי" בבתי הספר היסודיים בעיר (איור 4). במחברת המיוחדת שהוקדשה לנושא העתיקה תמר, תלמידת כיתה ג' בבית ספר "הכרמל", מן הלוח: "על יד סבו הנכד הבן ליד אביו יחדיו ארגו מסכת פלאייך תל אביב. חזק ואמץ קדימה בלי חת לקראת האור, עד תל אביב נשימה למשוש כל דור ודור".

            המחברת כתובה ומקושטת. לצד הטקסט הכתוב הודבקו באהבה גלויות ותמונות של העיר. הנושא זימן הזדמנות להכיר את העירייה על מחלקותיה השונות ותפקידיהן, לעסוק בהרחבה בנושא התחבורה העירונית, ולהקשיב ל"עצת ידיד" המציג ומסביר את כללי הבטיחות בחציית הכביש.

            בפרק ההיסטוריה העירונית למדו הילדים כי: "לפני חמישים שנה לא היתה תל אביב.... והעולים החדשים שנשארו ביפו גרו בצפיפות ובזהמה איומה בתוך מחלות, ובעיקר מחלות קשות מאוד. לילדים לא היה מקום לשחק ולנשום אוויר צח.... ובנו שכונה... עכשיו יש עיר גדולה ויפה (איור 5) אותה עיר היא מרכזה של הארץ בכל הדברים ובכל המקומות שרוצים לנסוע ולקנות דבר מיוחד באים אליה".

            תוכן המחברת מאפיין את אופי המסר החינוכי של שנות החמישים בארץ: הצגת תמונה חיובית בלבד של העיר העברית והתנהלותה, גאווה בעיר ובמוסדותיה, הבלטה מיוחדת של מערכת החינוך והתרבות, שהתרחבותה מסמנת את התפתחות העיר ומסריה מבליטים את התמקדות המבוגרים במשימה המרכזית של חינוך עברי המעצב נכונה את העתיד הלאומי -עירוני.

            ועוד מן המחברת: "כל ארץ רוצה לחנך לה דור בריא בגופו וברוחו, לכן רבים מוסדות החינוך שלנו... גני ילדים, בתי"ס יסודיים, בתי"ס מקצועיים, סמינר למורים וגננות, "אורט" "שבח" מונטפיורי מסחר ועוד. אוניברסיטה, משפט וכלכלה מדרשה מוסיקלית ועוד".

            מגמה דומה הובלטה גם בספר "עירנו תל אביב יפו" של יהודית אביבי, רחל אדלר ויהודית פודולית, הוצ' "מסדה" ר"ג, שכוון לילדים  מבוגרים יותר וכלל אינפורמציה רבה על העיר לצד משימות לימודיות. אחת מהן הציגה מעין שרטוט, ובצמוד לו "משימה":  "העתק את השרטוט שלפניך. רשום ופרט ליד כל אחד מן החיצים את שמות העיתונים, הספריות, בתי הספר, בתי הכנסת, התיאטרונים והמוזיאונים הידועים לך" (איור 6).

            ואיפה נכתבו כל הדברים הנכבדים הנוגעים לעיר ביום חגה? גם לכך ביקשה הרשות העירונית לדאוג. בימים רחוקים, שבם חולקו עדיין מחברות וספרים לכל הלומדים, ביקשה מחלקת החינוך של תל אביב גם להפיק מחברות, שכריכתן תכלול אינפורמציה על תל אביב של אז ועכשיו.  באחת מישיבות "ועדת היובל", במשרדו של ראש העיריה חיים לבנון (18.12.1958), הוצגו המחברות שעליהן הודפסו המסרים העירוניים. מר י. בורשטיין הציע, כך בפרוטוקול, ש"אחת העטיפות תוקדש לנושא: "תל אביב עיר העבודה". ראש העיר הצטרף לדעתו, מלמד סיכום הדיון.

בין אם הופקה מחברת כזו ובין אם לא, הרי ששלל מחברות אחרות הציגו את מחלקותיה של העיר, פרקים נבחרים בהיסטוריה המקומית-לאומית ודגש רב ניתן ל "תל אביב העתיקה" שחוברה לה יחדיו עם תל אביב הציונית לקו ישראלי לאומי אחד (איור 7).     

            ואי אפשר בלי חוברת עבודה. בעידן חינוכי שבו החופשה נתפסת כבטלה לא ראויה, הוטלו על הילדים משימות לימודיות מועילות (בעיקר לשקט של המבוגרים). ביוזמת הוצאת הספרים "יסוד", ובברכת מחלקת החינוך של העירייה, הוכנה חוברת עבודה שהובילה ל"סיורים" להכרת התנהלותה של תל אביב בתחומי החינוך והתרבות, תחומי המנהלה השונים ול"ביקור" באתריה המרכזיים (איור 8). החוברת חולקה לפרקים ובהם הפרק: "תל אביב מרכז מסחר ותעשיה", שבמרכזו "ביקור" בחנות הכלבו "המשביר לצרכן". ברוח שנות החמישים בלט כאן גם הרצון להנחיל לא רק גאווה לאומית בעיר, אלא גם להטעים את הלומדים הצעירים ב"מבוא" לאידיאה חברתית שוויונית.

            "ביקרתי בחנות כל בו........ ברחוב...... התעכבתי ליד חלון הראוה וראיתי שם..... נכנסתי לחנות פנימה...... בקומה השניה מוכרים...... בקומה השלישית מוכרים........ מתוך השיחה בכיתה נודע לי: למי שייכת החנות הפרטית ולמי שייכת הצרכנייה, מי עובד בחנות פרטית ומי עובד בצרכניה, מי מקבל את הרווחים בחנות פרטית ומי מקבל את הרווחים בצרכניה, ממי קונה מנהל הצרכניה את הסחורה וממי קונה החנווני את סחורתו".

            בשנת היובל לא נגרע גם חלקם של תלמידי בתי הספר התיכונים בעיר. עיון בפרוטוקול דיוני "ועדת המשנה (חינוך תיכוני) ליובל תל אביב" מבהיר, כי הוחלט להקדיש ל"לימודי תל אביב" שבוע לימודים מרוכז בשבוע שלפני חופשת הפסח, ששיאו טקס חגיגי בהיכל העצמאות בעיר. ימי עיון מיוחדים נקבעו למורים ולמחנכים, שאמורים היו ללמד את החומר. אף הוחלט להוציא מקראה מיוחדת לתלמידים שבה פרקים נבחרים בספרות, הקשורים לעיר, פרטי היסטוריה וגיאוגרפיה עירונית, מפות, תמונות ואפילו "דיאגרמות משעשעות המקנות חומר סטטיסטי חשוב".

עוד הוחלט שלא לנסות ולשתף את התלמידים באירועים עירוניים בפורים וביום העצמאות מחוסר יכולת לרכזם במועדים אלה, ולרכז מאמץ ביום ל"ג בעומר לטובת "יום ספורט" רב היקף של בני הנוער בתל אביב, שיחל ב"תהלוכת בתי הספר על דגליהם כשבראשם תזמורת....".  

            היובל העירוני לא תוכנן להיות אירוע מקומי בלבד, ודבר תל אביב החוגגת ביקש לקבל הד לאומי בארץ וגם בגולה. בראשית 1959 פנה ראש מחלקת החינוך העירונית ד"ר ש. לוין במכתב נמלץ לזלמן שזר, ראש המחלקה לחינוך בגולה של הסוכנות היהודית (ועוד מעט נשיא המדינה), והודיעו על המאמץ החינוכי המושקע בעיר ביובל חגה. "...ועדה מיוחדת קבעה את ערב ל"ג בעומר כיום בו יתייחדו כל תלמידי העיר במוסדותיהם בהדרכת מנהליהם ומוריהם עם תולדות עירם, הישגיה ויעודה בתהליך הגשמת החזון הציוני, פיתוח המדינה וקיבוץ הגלויות.... הוועדה המליצה על כך שיום זה יוכרז כ'יום תל אביב' בכל מוסדות החינוך היהודיים בעולם, כדי שכל ילדי ישראל ישותפו בצורה מתאימה במאורע הלאומי החשוב הזה". חזון כמו עתידני של "עיר בינלאומית" כבר בעידן "הלאומי".

 

טיול עירוני בצבעים

             התהדרות במוסדותיה התרבותיים של תל אביב, ובעיקר בתיאטרון "הבימה", התקיימה גם בספרי הילדים. בספרון "טיול בתל אביב" (רחל\ צבי לבני הוצ' "דעת"), נכתב: "הבימה: בקצה השדרות בעיר תל אביב שם בית גדול על כולנו חביב. ששה עמודים כניסה נעימה התדעו מה זה? זה בית הבימה. ושם באולם גם אני הייתי הצגות יפות בעיני ראיתי".

מגמה זו אפיינה את ספרות הילדים ומקראות הלימוד בימי המנדט, ומצאה ביטוי גם בתוצרי האמנות השימושית כמו סובנירים תיירותיים, אריזות ממתקים, גלויות וכרטיסי ברכה ואיורי חוברות. המשכה בימי המדינה היה מובן מתוך הרצון להציג בפני הילדים מראות מוכרים, אך גם מתוך תחושת גאווה ציונית ברוחב היריעה החינוכי תרבותי. כך הובלטו בניין התיאטרון הלאומי, בניין קולנוע "מוגרבי" וכמובן גם בניין הקולנוע/אופרה על שפת הים, שהיה לזמן קצר משכן הכנסת עד לעלייתה לירושלים (איור 9).

            איורי החוברות הציגו כמובן לא רק מראי מקום גדושי היסטוריה לאומית נכבדה, אלא גם את ממדיה ה"ילדותיים" של העיר לטובת קהל הקוראים הצעיר. כך הונצח השומר גדל המימדים שקידם את פני הילדים בכניסה לגן החיות בספרון: "סביב סביב בתל אביב"- דוד טובי/ פרידל שטרן (איור 10). מראה זה השתלב במראי מקום לאומיים ראויים כמו בניין הגימנסיה "הרצליה" (עדיין במקומו הישן) והעניק תוספת של "אמינות" שחיזקה את זיקת הקוראים הצעירים לעיר.

            גם למחלקה הסניטרית של עיריית תל אביב היה הרבה מה לומר לילדי העיר. לאלה חולקה החוברת המקסימה: "דן ודינה מטיילים בתל אביב", למילותיה של לאה גולדברג  ואיוריו של יוסף בס (איור 11). דן ודינה, זוג ילדים עברים לתפארת, מטיילים ברחבי העיר, שמים כמובן לב לכל לכלוך כתם ומפגע סניטרי ומחליטים לעשות מעשה. דן מכנס את ילדי כיתתו ונושא בפניהם דברים: "חברים אמר דן לילדי הכיתה: זה עניין החשוב לכולנו. השעה המכרעת הגיעה עתה לנקות את העיר שלנו. שיאמרו בעמים, שיאמרו בגויים: איזה ארץ יפה ופורחת. ישראל נקיים הם בני נקיים והעיר העברית מצוחצחת. ועל כן אל נשכח, זה הצו העליון בבואנו ובצאתנו: לשמור לעולם על הניקיון ברחובנו ובביתנו. הבוז לבוץ ולזהמה. ואמרה הכיתה: נעשה ונשמע".

            "נעשה ונשמע" אפיין נכונות קהל התלמידים (והוריהם) להקשיב לקול המערכת החינוכית הממסדית ולהאיץ בילדים להפנים את תכניה. עוד בולטת העובדה שסוכני חינוך רבים ביקשו להנחיל לילדים את ידיעת העיר העברית, שהיתה מוקד של גאווה לאומית ציונית למן הקמתה. כך הקק"ל שראתה לעצמה תפקיד מרכזי בחינוך דור התקומה, כך מערכת החינוך  ומוריה, וכך היצרנים הפרטיים של תוצרים חינוכיים בדמות ספרונים, חוברות, תעודות, כרטיסים וגלויות. אלה חברו בגאווה ואהבה לקוד החינוכי שהבליט ראיית עולם בדמות ישראליות אתנוצנטרית וביקשו לחזק מסרים ראויים לטובת חינוכו של הדור הצעיר. 

            בתמונת מציאות זו השתלבה גם הרשות העירונית בשנת יובל החמישים לעיר, שמעורבותה סימנה תפיסה חינוכית ותחושת מחויבות ורצון לממשה. התפיסה החינוכית הגדירה קוד של ידע ראוי שיש להעבירו לילדים. קוד זה נקבע כמובן בידי המבוגרים, שראו במורשת העיר הציונית ידע ומסורת תרבותית היסטורית ראויים לשינון. הגאווה הלוקלית בהיסטוריה הלאומית מובנת, מה גם שאירועי היובל תוכננו ומומשו בסמיכות ל"חג העשור" הלאומי, שהיה לחגיגה לאומית גדושת אירועים שלצידם הופקו תוצרי גרפיקה ואמנות שימושית בכמות אדירה. אלה עוררו גל אדיר של התלהבות ויצרו מן הסתם "מחויבות" עירונית להמשיך בשמחה.

לצד כל אלה ראוי לציין את תפיסת הרשות העירונית (וגם הארצית), שראתה עצמה כגורם חינוכי אקטיבי ביצירת דור צעיר בעל ידע נחוץ ותחושת גאווה במורשת היסטורית. בוודאי גרמו לכך הרצון לשמר כוח בידי הרשות, כמו גם אליטיזם של ותיקים, שראו לעצמם חובה להורות ולהדריך את התושבים החדשים. אך לצד אלה פעלה גם תפיסת הרשות כבעלת אחריות לדאגה כנה לציבור ולצרכיו, כשחינוך הדור הצעיר נתפס כמובן כמשימה מרכזית.

כך הוקמו והורחבו מושגים של דאגה לפיתוח הרגלי בריאות במערכת החינוך באמצעות "אגודת הבריאות", כך הוקמו "משמרות הבטיחות" בדרכים, כך נבנו על ידי העירייה תוכניות חיסכון לטובת חינוך תיכון לכולם, וכך ראתה עצמה גם המחלקה הסניטרית מחויבת לחינוך לשמירת תל אביב נקייה כמופת עברי שתכליתו גם "אור לגויים".

 

הערות לסיכום – עבר ועתיד

             "לכבוד "מחלקת ההספקה, מנהל המחלקה לחינוך ותרבות" (19.2.1959)...נ בקשכם להזמין בשבילנו 12,000 דגלונים צבעוניים שיחולקו לילדי גני הילדים בחגיגות יובל העיר. גודל הדגלונים.... ועליהם יהיה מודפס בצבע אחד סמל היובל משני הצדדים".

            ועוד הודיעה גם: ל. גינזבורג, "מרכזת ועדת המשנה לחגיגות יובל תל אביב בגני הילדים": "בהתאם להחלטת ועדת היובל למוסדות החינוך, הזמנו בביח"ר "קרגל" 11,800 מיכלים מקרטון לממתקים שיחולקו כשי לילדי גני הילדים בחגיגת יובל תל אביב".

            כך התקבצו ילדי הגנים בתל אביב לחגיגות היובל.  צילום למזכרת מספר על קירות מעוטרים בדפי קישוט ועליהם סמלי העיר והמדינה לצד תמונת מאיר דיזנגוף ראש העיריה הראשון, על הילדים העומדים מסביב לשולחנות ערוכים כשדגלי תל אביב בידיהם ורינה בליבם (איור 12). 

            האם ניתן להניח שגם ביובל המאה לעיר יתקיים טקס דומה? ספק רב. בימים של להט לאומי דועך, יהיה קשה להניע תהליך ששיאו חגיגה עירונית המסמנת נרטיב אחד במציאות ישראלית רב תרבותית. בעידן הפוסט מודרני שוב אין תפיסה חינוכית קנונית אחת, והממסד החינוכי שוב אינו נחרץ כבעבר. מאותו המקום נראה שגם הרשות העירונית תתקשה להניע תהליך חינוכי רב ערוצי.

            תוכניות לימוד מיוחדות יוכנו גם הפעם, תלמידים יסיירו, יציירו ומיעוטם אף ישתתפו בחידון עירוני. בעיר שמחויבת לאתוס העירוני ושראשה הוא איש חינוך בעברו, בודאי שתוכן תוכנית חינוכית ואולם המעורבות הרגשית והלהט החינוכי ששוב אינם כשהיו יקשו על יצירת אפקט לימודי ממשי או אפילו דיון בלשכת ראש העירייה על טיבה האינפורמטיבי של כריכת מחברת... יש גם להודות שקשה יהיה למערכת החינוכית להלהיב את תלמידי ההווה בפרטי היסטוריה עירונית רחוקה המשתקפת באוגדן צילומים ישן. העירייה תציין יובל בשורה של אירועים שיכתירו מאמץ אדיר של שיקום, שיפוץ וייפוי אתרים מרכזיים. אבל יהיה זה כבר באוריינטציה תיירותית ולאו דווקא חינוכית לאומית המכוונת לילדים. ברוח זו שוב לא יבנה כנראה "שער כבוד" ברחוב אלנבי המציין את היובל בגודש תמים של סמלי זהות לאומיים (איור 13). ברוח המדגישה קו תיירותי בינלאומי "נבקר" בודאי ביפו של מגדל השעון בדרך לתחנת הרכבת העותומנית לירושלים. "ביקור חינוכי" בבית ביאליק עדיין יהיה אפשרי, אף שקשה להלהיב היום ילדים באמצעות המסר: " כאן גר ביאליק",  בודאי במציאות של שיפוץ הבית שאינו מסתיים....

            בפרוס יובל המאה תל אביב שוב אינה רק מוקד של הצלחה לאומית שלקחיה מודגשים ביד ממסד מכוון אלא מרחב אורבני מודרני של שלל אנשים שונים המרחיב את המבט ומגוונו. בכך אין כל רע אלא להיפך: יובל המאה יוכל לשמש רקע  ל"עיר ללא הפסקה" המשמשת מקור גאווה לתושביה ואתר תרבותי המקיים ומדגיש חופש, פתיחות ומאבק לזכויות אזרח ממומשות. מערכת החינוך ראוי לה גם היום לכוון את צעיריה וללמדם פרק בתולדותיה של העיר, אך נדמה שדווקא רוחה של תל אביב הבינלאומית היום, מעניקה אפשרות משמעותית יותר ללמוד ולהכיר כרך מודרני רב פנים. 

            עדות לכך  ניתן למצוא בספרות הילדים העכשווית. ספרות הילדים מאזכרת גם היום את העיר תל אביב ואולם בשינוי ניכר מן האווירה והתיאור של שנות החמישים. המבט שוב לא מכוון לעיר תל אביב רק כתמצית ההישג הציוני לאומי אלא מציג אותה כתבנית פיזית לעלילה שדגשיה אחרים.

            "תל אביב שלי בסיפור ובאגדה" – זאב גלילי, הוצ' אביבים, ממשיך עדיין לשמר קו מיושן ומעט ארכאי של סיפורה ההיסטורי של העיר בגבולותיה הציוניים בלבד, במן מקראה נוסח פעם בהוצאה פרטית. סיפור זה שוב אינו קוסם לילדים ולו כי לרשותם חומרים מרתקים יותר באתרי מחשב זמינים (איור 14). מנגד מבשרים ספרי ילדות אחרים על תל אביב של עכשיו שאינה גדושה פאתוס לאומי אלא משמשת גם זירה להרפתקת ילדות ולפיוט נוסח "בועות הסבון של גלי" – אבירמה גולן ולנה גוברמן. בועות סבון המציגות בפני הקורא הצעיר סתם יום של עיר שבה: "תינוק חולם, ארמון של אור כחול, ילדה צוחקת ו...דיג לוחש שיר ערש לגלים"

            תל אביב של יובל המאה עולה מדרגה, חוזרת אל ראשיתה ההיסטורית ובעיקר אל כל תושביה ב"מסע על קורקינט" של דניאלה כרמי והילה חבקין (איור 15). המסע בין בתיה של תל אביב יפו לוקח את הגיבורים אל היכרות עם "בתים כאלה", של סגנונות בניין שונים המסמנים תקופות בחייה. המסע נע בין בתי שיכונים עם מגדלי זכוכית ברקע, דרך בתי הבאהאוס, אל שרידי הבניה הציורית של שנות העשרים המחפשת אחיזה אדריכלית במקום ועד לבית ערבי שאין בו איש, ביפו. "...אנשים גרו כאן פעם בבית הזה. יום אחד הם היו חייבים לעזוב הכל וללכת, ראמונה אומרת...". געגוע של מבוגר לבתי תל אביב של פעם המציג בפני הילדים  היסטוריה אורבנית חובקת כל, שיש לה עבר והווה רב לאומי ארוך וגם כואב. מן סיפור אגדה שאיננה רק "עיר עברית שנולדה מן הים", אלא תל אביב שיפי בניניה מספר גם סיפור עבר המשדר רוח של סובלנות שהיא ההישג והיא התקווה בשנת יובל המאה.

 

·         תודתי לרחל חיותמן, תמר טליסמן ואריה רייכמן על תרומתם להצגת חומרי הטקסט

  

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
21/11/2018
היום תעלה להצבעה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק ...
8
20/11/2018
הליך הגשת הבקשות למלגת לימודים לשנת הלימודים ...
8
19/11/2018
נוכח החלטת הממשלה שהתקבלה היום בעד קיצוץ רוחבי, ...
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד