לשון קודש בתל אביב
לשון קודש בתל אביב

דפנה יזרעאל היא תלמידת מחקר בחוג לפרשנות באונ' בר אילן וחברת צוות ביחידה לפיתוח חזון בחינוך במכון מנדל למנהיגות

 

תוכנית ניסיונית לגיל הרך, שמטרתה לעודד מפגש בין דובר הלשון לבין המושגים וקנייני הרוח שהלשון נושאת, התחילה בתל אביב. ה"אוריינות" לא רק כהקניית כישורים, אלא גם כחניכה לתרבות

 

בניסן תרס"ב, שלושה חודשים לאחר הקמתו של גן הילדים הראשון ביפו, פרסם איתמר בן אב"י בכתב העת "השקפה" את הדברים הבאים: "שלושים ילד וילדה מדי יום ביומו אחוזי יד, שניים שניים, הולכים להם לגן הילדים... והעברית מצלצלת ונעימה, קוראים בשם לכל דבר. הם מדברים עברית... הם משחקים עברית... הם מתקוטטים ומתפלאים עברית... ובשלושה חודשים!" (מופיע בספרו של שלמה הרמתי "ראשית החינוך העברי בארץ ותרומתו להחייאת הלשון").

גן הילדים הפלאי שמדבר ומשחק בעברית הקדים בשבע שנים את הקמת העיר העברית הראשונה, עיר שבה גם הגדולים, ממש כמו הקטנים, מדברים ומתקוטטים, קונים ומוכרים, כותבים וגם חולמים על הקמת מדינה עברית, בעברית. כמאה ושש שנים אחרי הקמת הגן היה פלא העברית למובן מאליו. תפקידן של הגננות במהפכת העברית הצטמצם לכאורה: העברית היא שפה שדובריה מבטן מרגישים בה נינוחות ביתית השמורה לכל דובר שפת אמו. אבל בעוד שילדי הגן חשים "בבית" בשפה, "הנפשות וצללי הנפשות ששכנו בתוכה מימי אברהם אבינו, שרוממוה וגדלוה כל הימים" (כדברי ביאליק ב"על קודש וחול בלשון"), זרות ומוזרות להם.

חגיגות מאה שנה לעיר העברית הראשונה הן הזדמנות טובה לחשוב מחדש על מקומה של השפה בחינוך העברי לגיל הרך. גן הילדים העברי, אם אפשר לשוב ולקרוא לו כך, הוא המקום שמנחיל את "ניצני האוריינות" – המתייחסים לגילויים ראשונים של מודעות ועניין בקריאה וכתיבה ושיחה; סביבה המטפחת כישורים אלה ומעוררת סקרנות כלפי המילה הכתובה והמדוברת. אולם האם על הגן להבנות את ה"אוריינות" לא רק כהקניית כישורים אלא גם כחניכה לתרבות? לא רק ככלי המאפשר יכולת ביטוי טובה יותר אלא גם כגשר חי אל אותם "נפשות וצלילי נפשות"?

ח"נ ביאליק היה בין הראשונים לענות "הן" לשאלה זו. הוא סבר כי הכתיבה לילד "צריכה לפתוח בחשאי את לבו ולהכניס בו, מדעתו ושלא מדעתו, מושגים וקנייני רוח שלא נודעו בו קודם לכן". במקום אחר כתב: "הלשון היא השארת הנפש היחידה של שיטות ודעות" (ב"על אומה ולשון" בוועידה הראשונה של "חובבי שפת עבר", "תרבות", במוסקבה. אייר, תרע"ז).

בכתיבתו לילדים לא התכוון ביאליק רק להעשיר את אוצר המילים שלהם. הוא ראה בשפה העברית המתחדשת שער אל קנייני הרוח של התרבות, שפת אם שמהדהדת את "הנפשות וצלילי הנפשות" השוכנות בה. הילדים יכולים לשיר בהנאה, בעודם מתנודדים בין ארץ לשמים, "מי למעלה מי למטה", ובו בזמן לגלגל על לשונם את האזהרה המשנאית החמורה (ולהמרותה): "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה מה למטה, מה לפנים ומה לאחור" [חגיגה, ב א].

רוב הילדים השרים היום את השיר (וגם זה יכול להיחשב הישג, עשרות שנים לאחר כתיבתו) לא ייתקלו במשנה הזו גם בבגרותם. הם לא יגלו שאותו מטבע ילדות הוא עתיק ונושן. וכמה מקוראי העיתון "מעריב" או "מוסף השבת" שלו חשים בהדהוד התפילות בשמות אלה?

לשאלה יכולות להיות שתי תשובות. האחת, להתנחם כי על אף שההד נחלש, לפחות הצליל עדיין נשמע; השנייה - כל עוד הצליל נשמע, כל עוד העברית היומיומית נושאת עמה את רבדיה העמוקים, עדיין מתקיים המפגש האינטימי בין דובר הלשון לבין המושגים וקנייני הרוח שהלשון נושאת. את נקודת המפגש הזו צריך לטפח.

מטרת "מילת השבוע", תוכנית ניסיונית לגיל הרך הפועלת בכמה גני ילדים ברחבי הארץ, היא לעודד מפגש מסוג זה. "העברית, כמו כל לשון, אינה רק סמל לתקומה לאומית ולא רק אמצעי למגע ומשא יומיומיים בין אנשים. הלשון היא גשר לעולם-הרוח אשר בפנימיותו של האדם ואשר נשזר בחילופי-דברים שבינו לבין הסובבים אותו. באמצעות הלשון מפנים האדם את המשמעויות ואת הערכים הנעלמים מן העין", כתב במבוא לתוכנית ד"ר דניאל מרום ממכון מנדל למנהיגות. התוכנית מעלה את הרובד העמוק של מילים השזורות ברובן בשפה היומיומית: סביב המילה "אדם" יוצרים תערוכה על "משפחת ילדי האדם", מספרים את אגדת חז"ל על בריאת האדם מרוח וחומר, וגם מעזים לשאול מדוע אנו נקראים "בני אדם" אך לא "בנות חוה".

            יש מילים הנשמעות מסתוריות: המילה "אַיֶּכָּה" נלמדת ראשית בהקשרה המקראי, כשאלתו של אלוהים לאדם הראשון לאחר חטאו. בגן בשיכון בבלי בתל אביב הסיפור מוביל לשאלה האם אפשר לשחק מחבואים עם אלוהים. אחד הילדים טען ש"זה לא הוגן שרק אלוהים רואה איפה אדם, ואדם לא רואה את אלוהים" ואחרת אמרה ש"אי אפשר לשחק מחבואים עם אלוהים, כי אם ילד לא מאמין באלוהים, איך הוא יכול לשחק אתו?" וכשמבררים מדוע בעצם נשאלה השאלה אם אלוהים ידע היכן אדם, מספר ילד שלישי סיפור מעולמו שלו: "לפעמים אמא שואלת 'מי עשה בלגן בחדר' והיא בעצם יודעת שזה אני עשיתי". בכיתה א' במזכרת בתיה הונהג בעקבות המילה "רגע אַיֶּכָּה": רגע הדורש גילוי אחריות וקשב מצד התלמידים למעשה שקרה בגן.

כדי ללמד את התוכנית הגננת עצמה צריכה לעבור "חוויית מילה" המתאימה להתנסותה כבוגרת, קודם למפגש הילדים עם המילה. לכל מילה נכתב פרק עיוני רחב המציג את רבדיה השונים וגילוייה בתרבות. הפרק על המילה "שלום" מציג את השאלה מדוע אנו מקבלים פני אדם ונפרדים ממנו במילה "שלום", פונה להשוואה עם תרבויות אחרות, דן בערך השלום במסורת היהודית ובקשר בין המילה למילים אחרות ששורשן זהה, ועוד. רק חלק קטן מהרעיונות מתורגם להצעות לפעילות בגן, אך גננות רבות מפתחות בעקבותיו פעילות משלהן.

התוכנית החלה בתל אביב: "הרגשתי שתל אביב היא המקום שעיקרון הישראליות נקבע על פיו", אומר מרום. "תל אביב היא אידיאל תרבותי, לשוני, אתי. גם כעיר העברית הראשונה, חשבתי שהערכת הלשון כקטגוריה תרבותית מצויה בה". הוא פנה לבית דניאל, מרכז היהדות המתקדמת בתל אביב המפעיל גנים עירוניים ממלכתיים בצפון העיר. ההורים חילונים: "חשבתי שבעבור הורים כאלה, המקום הנכון לפגוש את היהדות מחדש הוא המקום הלשוני. גם בעבור הילדים, הלשון היא הדבר הראשוני ובתהליך הגילוי שלהם צריך לשלב גם מילים מהסוג שבחרנו למסגרת 'מילת השבוע'".

גם ארגונים אחרים שילבו את התוכנית בחזונם החינוכי: בעמותת קשת, המכנסת תלמידים חילונים ודתיים במסגרת אחת, "מילת השבוע" היא חלק ממפגש הבוקר לתלמידים החילונים; ברשת תל"י לתגבור לימודי יהדות שילבו את הגישה כמענה למטרה לחינוך בגיל הרך, טיפוח האישיות הרוחנית של התלמיד. הנה כי כן, בתל אביב בת המאה ילדים עודם מתפלאים עברית.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
11/12/2018
על רקע הרצח המחריד של אימאן עווד, האישה ה 25 ...
8
11/12/2018
עדכון בנושא קיזוז יום היערכות בחופשת הקיץ
8
4/12/2018
הסתדרות המורים משתתפת היום במאבק החשוב נגד אלימות ...
8
2/12/2018
התנהלות חד צדדית של משרד החינוך
8
27/11/2018
בדיון הבהרתי כי בתחום הגנים יש לנו הרבה אתגרים, ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד