ילד שלי מסכן
ילד שלי מסכן

אמנון ורנר הוא חבר קיבוץ כרמיה, כותב ומספר סיפורים

 

הקופאית במסעדת הפועלים ברחוב ברנר כבר הכירה אותי. הילד שמגיע כל יום מבית הספר לארוחת צהריים ואוכל למנה ראשונה פודינג, ולמנה שנייה פודינג, ולמנה שלישית פודינג

 

בשנות הארבעים, כשהייתי בערך בן שמונה, גרנו ברחוב ביאליק 10 בתל אביב, בקומה השלישית. שתיים וחצי (החצי מתייחס לדוד שגר איתנו) משפחות קרובות, עניות אך מכובדות, בדירת שני חדרים. יום אחד, בשעות אחר הצהריים, כשעליתי במדרגות שמעתי את אמי משוחחת עם גברת זינגר השכנה, ומכיוון ששמעתי אותה אומרת "אמנוני", דבר לא רגיל אצלנו, כיוון שאין לפנק את הילד, עצרתי ובניגוד לכללים ולנימוס, התיישבתי והאזנתי.

 "גברת זינגר, מה את אומרת על הבן שלי, צרה צרורה", אמרה אמי לשכנתה.

"מה את אומרת", ענתה מיד גברת זינגר: "אני מכירה אותו טוב, דווקא לי הוא נראה מצוין".

גילוי נאות:  משפחת זינגר ושתיים וחצי משפחותינו הן בגדר שכנים צמודים, רוצה לומר שהן מחלקות ביניהן חדרון שירותים אחד. מי שנכנס למקום החשוב הזה, חייב לסגור שתי דלתות, אחרת... מכיוון שלעיתים קרובות הייתי שוכח לסגור את הדלת השנייה, אפשר לומר שכאשר גברת זינגר אומרת שהיא מכירה אותי טוב, יש לה על מה לסמוך.

המשיכה אמי: "אספר לך מה קרה השבוע. את יודעת שמצבנו הכלכלי קשה מאוד, הכסף שמביא שמואל בעלי בקושי מספיק לאוכל, ואמנוני כבר בכיתה ג' ולא מקבל את האוכל המתאים. תראי איזה רזה הוא".

גברת זינגר מיד התערבה: "מה את אומרת גברת ורנר, הוא נראה נפלא".

אמי: "תשמעי לי, זה הגיל שבו הגוף נבנה והוא פשוט לא מקבל את כל אבות המזון, ילד זקוק להם כדי לגדול באופן נורמלי, אז החלטתי לצאת ולחפש עבודה. כפי שאת יודעת, המצב בארץ קשה, האבטלה גדולה, אז הלכתי להיות עוזרת בית".

"מה את אומרת, גברת ורנר, לא הייתי מאמינה", התפרצה גברת זינגר.

תשמעי גברת זינגר", אמרה אמי בתוקף, "כל עבודה מכבדת את בעליה, וחוץ מזה, המטרה מקדשת את האמצעים. אין דבר יותר חשוב מאוכל. אבל תשמעי מה שקרה לי. מכיוון שאני לא יכולה להכין לאמנוני את ארוחת הצהריים, הוא מקבל ממני בבוקר כמה גרושים והולך לבדו למסעדת הפועלים, את יודעת, ברחוב ברנר, לא רחוק מכאן, ובית הספר גם הוא ממש קרוב. הוא כבר ילד גדול, לא?!"

 גילוי נאות שני: בית הספר הוא "בית החינוך המאוחד בלי אוכל", ולידו "בית החינוך המאוחד עם אוכל", שניהם ליד גן מאיר. האחד עבור הפרולטרים שכמוני, והשני עבור המפא"יניקים. 

שוב פרצה גברת זינגר וקטעה את הדברים: "לא, אני לא מכירה את ברנר, ואני אף פעם לא אוכלת במסעדה של פועלים".

עוד גילוי נאות: אמי סוציאליסטית מ"פועלי ציון שמאל", ואילו גברת זינגר היא "בורגנית" מ"הציונים הכלליים".

"חבל", אמרה לה אמי: "האוכל שם בריא ומזין, בכל ארוחה הם מקפידים להכניס את כל אבות המזון... אבל אולי תקשיבי רגע בלי להפסיק אותי...".

גברת זינגר כנראה נעלבה, ורק אמרה: "טוב, יותר לא אדבר".

ואמי המשיכה: "השבוע גברת שטוקהיים, זאת שאני מנקה לה את הבית, דירה נהדרת ברחוב הנביאים, טוב בקיצור, היא חלתה ולקחו אותה לבית חולים ולא יכולתי להיכנס לדירה ולעשות ניקיון כמו שצריך. לכן הגעתי מוקדם הביתה, אבל אמנוני עוד לא הגיע. אז החלטתי ללכת למסעדה, לפגוש אותו שם ולבדוק אם הוא מקבל ארוחה כמו שצריך, ושהארוחה באמת כוללת את כל אבות המזון.

"הלכתי,  ולא מצאתי אותו. את צריכה לדעת, זאת מסעדה ענקית המסעדה הזאת, עובדת כמו בית חרושת, אי אפשר להכניס שם סיכה. מה עשיתי? הלכתי לקופאית ושאלתי אותה אם היא ראתה את הבן שלי, כזה קטן עם חולצת בית ספר של זרם העובדים ועם תיק בית הספר על הגב, הוא מגיע ישר מבית הספר, לבד, כל יום לארוחת צהריים. הקופאית חשבה רגע ואמרה לי: בטח, אני מכירה אותו, זה הילד שאוכל למנה ראשונה פודינג, ולמנה שנייה פודינג, ולמנה שלישית פודינג. כן, הוא כבר אכל היום....  נו, מה את אומרת על זה גברת זינגר?"

לא שמעתי מה ענתה גברת זינגר מכיוון שאני, חרש-חרש אבל מהר, ירדתי במדרגות ונמלטתי כל עוד רוחי אפשרה זאת. למרות שלא ידעתי כמה אבות מזון יש בעולם, היה ברור לי שעל כל אב חסר שכזה, אחטוף סטירה מצלצלת.

למרות שחטפתי כהוגן אותו ערב, כבר מזמן שכחתי אותן סטירות, אך את טעמו של הפודינג הצהוב של מסעדת ברנר לא אשכח לעולם.

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד