"שדרות בן-ציון פינת תרס"ט"
"שדרות בן-ציון פינת תרס"ט"

כשחזרתי מהמיני-מרקט, החתלתול היה עדיין שם.

חי לגמרי.

אין קצת חי.

אין חצי חי.

יש חי או מת.

כמו שאין חצי הריון.

כמו שאין חצי להאמין באלוהים.

החתלתול הזה היה חי.

רבוץ, שרוע, מרוסק למדי, אבל חי.

והעורב קרוב יותר.

הולך ומצטמצם הקוטר בו הוא מקיף את החתלתול בצעדים האלה שלו, כבדי הראש, כשהכנפיים האלה שלו משולבות לו בהקפדה מאחורי הגב.

העורב אורב.

החתלתול גוסס.

חם, האוויר מלא אבק מהריסת "הבימה".

אני רואה את כל זה.

מה אני צריכה לראות את זה.

וגרוע מכך – לזכור.

אז מה יהיה?

מה אני אעשה?

עוד רגע העורב יעז, יתקרב, ויתחיל לנקר אותו.

את החתלתול המרוסק בעודו חי לגמרי.

אני חוזרת למיני-מרקט.

בכניסה, כרגיל, נערמות קופסאות קרטון ריקות.

אני בוחרת אחת עשויה קרטון גלי כבד, מאוד מתאימה. לא גדולה מדיי, ויש בה פתחים לאוורור.

בדיוק מתאים לחתלתול למות בה בשקט.

חזרתי.

כיסיתי את החתלתול הגוסס בקופסה היפה.

העורב לא פרח.

עמד והביט.

המשכתי הביתה די מרוצה מעצמי ולא נתתי את הדעת, שאולי, לעורב, בקן שלו, שבין ענפי אחד הפיקוסים הגיבורים בשדרות בן-ציון, מחכים גוזלים מורעבים.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/09/2019
אתר ההטבות
8
22/09/2019
מבדק באנגלית – ראמ"ה
8
16/09/2019
8
16/09/2019
בנוגע לסייעת השנייה בגני הילדים
8
16/09/2019
מתופעה לפיה גננות חוות אלימות מתלמידים
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד