פני מחברת
פני מחברת

צילומי הכותל, יישובי חומה ומגדל וחיילי צה"ל, כמו גם מסרים חדורי להט ציוני עיטרו במשך שנים את המחברות בבתי הספר. כך הפכה גם המחברת לאפיק חינוכי להפצת מסרים לאומיים

 

ד"ר חיים גרוסמן הוא חוקר תרבות ישראלית

 

  בשנת תרמ"ו (1886) הוקם בראשון לציון בית הספר "חביב", בית הספר העברי הראשון בעולם. בשל האמצעים המועטים קיבלו התלמידים מחברת אחת לכתיבת כל הנלמד בכל המקצועות. משמילאו את המחברת, התבקשו למחוק את הכתוב כדי למלאה בתכני לימוד חדשים. מאז שהתפתח החינוך העברי ופרח מאוד, גם הלומדים שוב לא נדרשו למחברת אחת אלא עשו שימוש במגוון מחברות לכל נושא ומקצוע לימוד. המחברת הרי היא דפי נייר בכריכה, שעליה איורים ותכנים כתובים. בימים רחוקים נכללו בה לבד ממקום לרישום הגדרת הזהות של הלומד והלימוד, גם פרטי היצרן, תמונות ואיורים וגם מסרים מילוליים רבים.

  המסרים החזותיים והמילוליים שיקפו עולם ערכים, מודלים וגיבורים ושימשו תוספת ו"חיזוק חינוכי" מודע לעולם המושגים והידע ששימש במערכת החינוך בארץ ישראל. מאמר זה מבקש לשרטט את תמונת העולם החינוכית העולה מן הכריכה ומסריה, להציג את השינויים שחלו בה ולהעריך את המשמעות החינוכית- חברתית הנגזרת ממראה כריכת המחברת מראשית המאה העשרים ועד לימינו אלה.

                                                                  

 ימי המנדט

  כריכת מחברת מראשית המאה העשרים הציגה את ארץ ישראל ברוח ה"אוריינטליזם הציוני" שאפיין את תפיסת "בצלאל". אל הדימויים היהודיים המוכרים של מגדל דוד וקבר רחל נוספו סמלי המזרח בדמות הדקל והגמל ובחזית צויר ילד ותיק על שכמו בדרך אל בית הספר. כמנהג הבורגנות העירונית הערבית בתקופה העותומנית, חובש התלמיד לראשו תרבוש. על המחברת הופיע הכיתוב: בית מסחר ספרים וכלי כתיבה ד. ש. קרוגליקוב יפו א"י, בעברית ובצרפתית, שהיתה גם היא מסימני מורשת השלטון התורכי וקנתה לה אחיזה ביפו של שלהי המאה התשע עשרה (איור 1). 

  המנדט הבריטי הנחיל, כמובן, גם את הכיתוב באנגלית על כריכת מחברת ביולוגיה, שהופקה בספריית יפו בקצה רחוב בוסטרוס. רחוב ציוני ובו גם ראשיתה של ספריית "שער ציון", לימים "בית אריאלה" בתל אביב. כתב המנדט הבטיח מעמד חוקי שווה לשלוש השפות. צורכי האוכלוסיה העברית ההולכת וגדלה למן ראשיתה של העלייה השלישית ב-1919, הביאו לגל גדול של מחברות, שכוונו כבר רק אל הקהל העברי הצעיר ביפו ובעיקר בתל אביב הגדלה.  

  ראשית דבר, נדרשו היצרנים לשאלת השפה העברית כמרכיב משמעותי בפרויקט הלאומיות המתחדשת. מפעלו של אליעזר בן יהודה בארץ, "ריב הלשונות", "מלחמת השפות", ראשיתו של חינוך עברי בעברית בגני הילדים ובבתי הספר – כל אלה יצרו אקלים תרבותי, שבו השתלבו גם היצרנים בהפצת הקוד החינוכי החדש. דבר היצרן על גב מחברת: "הלשון מאחדת את הבנים השבים לגבולם וארצם. תלמיד עברי דבר עברית בשכבך ובקומך....". זאת ועוד: התלמיד שימש לא פעם כסוכן התיווך, מלמד עברית לכל בני משפחתו ועליו הועמס משא לאומי גם בידי היצרן שהורה:  "ושננת גם להוריך ולאחיך והורת לחבריך ומכריך".

  דיוקן חיים נחמן ביאליק עיטר למן אמצע שנות העשרים, עת הגיע ארצה, מספר שערי מחברות (איור 2). חשיבותו ומרכזיותו של המשורר בתהליך התחייה העברית, כמו גם דיוקנו המוכר הפכוהו למראה ראוי ביותר. ביאליק חיבר מילות ברכה לילדי ישראל ואלה צוטטו על גב מחברת מתוצרת "היכל הספר" החיפאי, שביקש להעמיק את האופי החינוכי של מוצריו.

"מרכז", בית מסחר לספרים בפתח תקווה, פרסם את י.ל. פינסקר, אבי "אוטו אמנסיפציה" (איור 3), ואפילו מוריס הירש, יהודי יקר שלא היה ציוני אך השקיע ממון רב במפעל ההתיישבות היהודי בארגנטינה, זכה ל"הכרה" על שער מחברת שעוטרה ברוח התקופה בקווי "ארט דקו" (איור 4).

דווקא דיוקן הרצל, אבי "הציונות המדינית", לא הופיע בארץ על כריכת מחברת עד לשנת 1960, שנת המאה להולדתו, שצוינה בהדפסה מחודשת של כתביו בעברית. חרף זאת לא היה בוודאי אף ילד עברי שלא הכיר את דיוקנו, בשל שפע התמונות שקישטו כל מוסד וכיתה בהשראת הקק"ל, כמו גם גלויות, איגרות ברכה ואפילו עפרונות לכתיבה שדמותו התנוססה עליהם.

  גם משא השיח הציבורי הציוני של אמצע שנות השלושים מצא את דרכו אל גב המחברת והוטל על כתפי התלמידים הצעירים. אלה היו קהל הקונים הפוטנציאלי, אך יותר מכך "לוחמים" נחוצים במאבק לאומי, שדרכם הועבר בוודאי מסר גם אל הוריהם.

כמו הקק"ל, שהטילה את מבצעי "יום סרט" על קהל התלמידים, לנוכח רצינותם הבלתי מתפשרת במילוי המשימה, כך ביקש גם יצרן המחברות לרתום את נחישותם של התלמידים להפצת המסר: "מה עליך לדעת על שאלת תוצרת הארץ: ...כמה בתי חרושת יש לנו? למעלה מאלפיים.... כל המפעלים האלה ימשיכו לייצר, יתרחבו ויקלטו פועלים נוספים אם יקנה כל אחד ואחד מאיתנו את תוצרתם. ואם נקנה מתוצרת חוץ – ייסגרו בתי החרושת שלנו, פועלינו יהיו מחוסרי עבודה... לכן דע: אם תקנה סחורות מתוצרת חוץ – תגרום להרס היישוב. אם תקנה סחורות רק מתוצרת הארץ – תעזור בבניין מולדתנו" (איור 5).

  סיפור ההתיישבות המואצת בימי מאורעות 1939-1936 היה נדבך חינוכי ראוי לידיעת הילד העברי, וגם צילומי יישובי "חומה ומגדל" מצאו ביטוי על גב מחברת. היצרנים עשו שימוש נרחב בצילומים אלה, כיוון שסופקו בחינם על ידי ארכיון הקק"ל. הוסיפו לכך את הרצון הכן להנחיל מורשת ציונית לתלמידי ישראל, והרי לכם תמונת קיבוץ ניר דוד כחלק ממבצע איסוף תמונות שפרס נאה חיכה בסופו: אלבום חגיגי של קרן היסוד (איור 6).

  הרצון להטעים גם את התלמיד היהודי בחו"ל בנפלאות המעשה הציוני בארץ, הוביל את חברת "היברו פבלישינג קומפני" בניו יורק להפיץ את "מחברת ירושלים", הנושאת את בשורת פתיחתה של האוניברסיטה העברית על הר הצופים (איור 7). הלאומיות העברית התהדרה מאוד בסמלים חינוכיים עבריים, כמו גימנסיה "הרצליה", הטכניון בחיפה והאוניברסיטה בירושלים, שקיבלו ביטוי חזותי רב על גבי תוצרים רבים. על שער המחברת הודפסו סמלים יהודיים מקובלים בגרפיקה של ארץ ישראל, כמו הכותל המערבי והדרך לירושלים. לצדם דיוקן הנציב הבריטי הראשון הרברט סמואל והרב יצחק הכהן קוק, כדי ללמד על קהל היעד הצרכני בארה"ב. במרכז הופיעה תמונת "ארמון" ניאו קלסי מהודר של ה"אוניברסיטה העברית", עם פתיחתה ב-1925. המראה מדומיין כמובן, אך הכוונה מציאותית וראויה: שיווק של מראה גאווה לאומי ציוני, לעיני תלמיד יהודי סקרן וגא.   

  הלהט הלאומי היהודי בגולה התהדר בסמלים מעט אחרים כמו דיוקנו המקובל של הרמב"ם על כריכת מחברת משנות השלושים בהוצאת "כתב" בניו יורק (איור 8). הד למעשה הציוני נמצא גם כאן, על גב המחברת שכללה מילות שירים כמו "ברוך אלוהינו" ו"עם ישראל חי", אך גם את "התקוה" ו"פה בארץ חמדת אבות" – נס גדול קורה שם.

  לתלמידי הגולה ולילדי הארץ התאימו בוודאי "כללים לתלמיד", שמרביתם לא עסקו כלל בלימוד עצמו אלא במשאת הנפש הציונית  שכיוונה אל "דור ראשון של גאולה" - ילד עברי בריא וחזק שאין בינו לבין הילד הגלותי החיוור ולא כלום.

 הלאומיות העברית ביקשה לה מהפכה שאינה פוליטית בלבד, אלא גם תפנית חברתית-אנושית של היפוך הפירמידה ויצירת דמות היהודי החדש. "נפש בריאה בגוף בריא" היתה לפיכך מטרה לאומית-חינוכית שאותה ביקש יצרן המחברת להנחיל מעל גבה של הכריכה.  "בהתעוררך בבוקר משנתך אל תוסף לשכב במיטתך", "את ראשך ואת חלק גופך העליון תרחץ במים קרים", "את פת השחרית תאכל שלא בחיפזון", וכן "אל תעסוק בלימודים אחרי אוכלך לשובע", ו"ראוי לבלות באוויר חופשי לפחות שעתיים ביום, וכל המרבה הרי זה משובח".

 

ימי המדינה

  "ועד החינוך של הקהילה היהודית" בבואנוס איירס חגג (באידיש) את הקמתה של מדינת ישראל במחברת מיוחדת: "מחברת ה-תש"ח", עליה שולבו המנורה והמגן דוד - דימוי מקובל מאוד של הגרפיקה הקק"לית שתוצריה נשלחו גם לארגנטינה (איור 9). בארה"ב נחגגה שמחת המדינה הריבונית בהפקת "מחברת ישראל" על ידי אגודת "למען הילד". על כריכת המחברת הודפסה מפת ישראל, שעליה סומנו מקומות ואתרים ששיקפו את האתוס הציוני- ישראלי המקובל של גבורת הווה: תל חי, נגבה ויד מרדכי, גבורת עבר: מצדה, ונחישות מפעל ההתיישבות למן דגניה ועד רביבים שבנגב (איור 10). על גב המחברת הופיעו פסוקי תנ"ך וציטוט מדברי הרצל כדי להעניק למהלך המדיני גם את הגושפנקה של הפרספקטיבה ההיסטורית מכנען ועד בזל. 

  בשדה החינוך של ארץ ישראל היתה המפה המוכרת ביותר מפת קופת הקרן הקיימת לישראל, מודל של עיצוב גרפי שבנה באמצעות היררכיה של צבעים, הבלטת שמות יישובים ומתווה סכמטי של מרחב גיאוגרפי, ארץ ישראל עברית ציונית. המפה המדומיינת המחישה מרחב אידאי, שתאם אסטרטגיה ממסדית ציונית שהעדיפה לפעול בתוך עמימות פוליטית ונמנעה מהגדרת המטרה, ובוודאי מהתווית גבולותיה. גם היצרנים הפרטיים הציגו קו חזותי דומה והעדיפו, בהשראת הפרסום הממסדי, להבליט אתוס ציוני שעיקרו חלוציות, בנייה והתיישבות, ולא דימוי של ארץ ישראל.

  גם בימי המדינה לא הוצגה כמעט מפת הארץ בגרפיקה הממסדית, אלא רק בעולם תוצרי האמנות השימושית, שרבים מהם כוונו אל הילדים. "דע את ארצך" היה לצו חינוכי עבור היצרנים הרבים שהפיקו "משימות ציוניות" בדמות תמונות וגלויות, לוחות גזירה מקרטון, מתווים להעתקה על דיקט וניסורו ובניית הארץ והרכבתה כמשחק פאזל. חרף זאת, לא הודפסה מפת הארץ על כריכת המחברות. ייתכן כי רק במקרה, או בשל הנחה כי היא מופיעה בספרי הלימוד. ייתכן והיה גם כאן ניסיון להימנע מהדפסת מראה רגיש וטעון פוליטית לשימוש במערכת החינוך הממסדית, מה שהשאיר את מתווה מפת הארץ "מחוץ לתחום".

  מפת ישראל תנ"כית זכתה, לעומת זאת, להבלטה רבה. החינוך הציוני החשיב מאוד את התנ"ך וסיפוריו ככלי מרכזי ליצירת החיבור הלאומי המדלג על אלפיים שנות גלות ונקשר לארץ ישראל. מורשת התנ"ך מצאה ביטוי במגוון ספרים ומשחקים והודפסה, כמובן מאליו, גם על כריכת המחברת. מפת "חלוקת הארץ לשבטי ישראל" המחישה לתלמידים את הקשר בין עבר והווה וחיזקה את תחושת הזכות על הארץ (איור 11).

 לצד השיקול הכלכלי והרצון להציע ערך מוסף "חינוכי", ביקשו היצרנים מתוך הזדהות ותחושת אחריות, לתרום גם הם להבניית הזהות הישראלית בקרב הדור הצעיר.  ברוח זו קיבלה גם תל אביב העתיקה ביטוי חזותי מתוצרת בית החרושת "מבורך ביפו", בשנת היובל של תל אביב. מעל גבי המחברת, נקראו התלמידים לבקר במוזיאון העירוני כדי לחזות בשרידי הארכיאולוגיה העירונית והתברכו בלקח ובמסר לאומי חד משמעי: "תל אביב נוסדה לפני 50 שנה בלבד, אולם כבר לפני אלפי שנים ישבו בה אבותינו" (איור 12).

  בעיר תל אביב חולקו בשנות החמישים והשישים ספרי לימוד ומחברות, וכן גם בחיפה. מספר התלמידים הגדול אפשר הפקת מחברות עצמאית והבלטת העיר ותרומתה הציבורית בכל התחומים. "אגרת חינוך לשם מה"? הסבירה מחלקת החינוך בסדרת איורים מאירי עיניים והתהדרה מעל כריכת מחברת אחרת ב"תל אביב עיר עובדת ויוצרת" (איור 13). רבים, כך הוצג, עבדו כצפוי בשירותים. אך רבים גם עבדו ב"תעשיה, מלאכה ומחצבים" ואפילו ב"חקלאות, ייעור ודיג". את המספרים היה בוודאי קשה לזכור, אך כל תלמיד התרשם בוודאי מעירו העמלה כיאה לאתוס החינוכי ציוני שהובלט בעשורים הראשונים.

    איור 14

  הרשויות המרכזיות השתתפו בחלוקת ספרים ומחברות כחלק מהדאגה לחינוך הדור הצעיר, ובעיקר למעוטי היכולת, כדי לעזור בקידום השוויון המיוחל. היבט אחר של דאגה זו היה תוכניות החיסכון ללימוד תיכון שיזמו הרשויות העירוניות. חיפה היתה החלוצה ביוזמת החיסכון במסגרת עירונית ועיריית תל אביב אימצה יוזמה זו והקימה ב-1960 את "גחלת", גמול חיסכון ללימוד תיכון. זאת במטרה להבטיח, באמצעות חיסכון קבוע וארוך טווח, את האפשרות שכל ילדי תל אביב יוכלו לשלם עבור לימודי התיכון. ייתכן והיה במהלכים אלה גם היבט כלכלי וארגוני של שליטה בתהליכים ובמשאבים, אך תמציתם היתה, ללא ספק, חשיבה ודאגה ממסדית לצורכי ציבור המעמד הבינוני, ורצון לייצר מהלכים שיבטיחו שוויון הזדמנויות וסיכויים לילדי המחר.

 ואם לחסוך, הרי שאין ראוי יותר לכיתות הנמוכות מ"מחברת חצי", ובאותו מחיר להדפיס תכנים חינוכיים לתפארת המצוות "בין אדם לחברו" ו"זהירות בדרכים" (איור 14).

  גם במשרד החינוך ביקשו מעת לעת להטביע חותם חינוכי על גב המחברות. "הסבר פניך לתייר" בראשית שנות השישים, השתלב במסע חינוכי רחב שביקש לרתום גם את התלמידים לעזרת פיתוחו של ענף כלכלי מכניס (איור 15). הקוד החינוכי הראוי עד לאמצע שנות השבעים חייב להטעין את הילדים הכותבים דעת בכל הקשור לישראל והעולם היהודי. כך למד הישראלי הצעיר גם על מספר היהודים בארץ ובעולם, על "העלייה לארץ ישראל שיבת ציון", ועדיין ב-1974 גם נתונים חשובים על החקלאות בישראל כביטוי לאתוס דוהה שעדיין התקיים, לפחות על גב המחברת (איור 16).

היצרנים הפרטיים שילבו בתוצרתם קו דומה והפיצו גם הם "ידע נחוץ" בו נכתבה לא פעם כל ההיסטוריה היהודית ציונית למן "יציאת מצרים" ועד ל"מלחמת ששת הימים".

  סוכן ממסדי חינוכי חשוב אחר היה הקרן הקיימת לישראל, שהפיקה כמות עצומה של כרזות, תמונות, ספרונים וחוברות שסופקו לבתי הספר והגנים. דווקא מחברות לא ייצרה הקק"ל, אולי כדי להבדיל עצמה מגורמים חינוכיים אחרים, והסתפקה ביומנים ובפנקסים לתלמיד. באלה הופיעו הסמלים הלאומיים כמו ההמנון ותמונת הנשיא וראש הממשלה, נתוני עלייה וקליטה, מידע על אתרים בארץ ופיתוחם, וגם "דף סימני דרך", כיאה לילד העברי המקיים מצווה ציונית של כיבוש הארץ ברגליו.    

  פריטי מידע של היסטוריה וגיאוגרפיה בארץ ובעולם סיפקו גם הבנקים, שקיימו אפיק פורח של תוכניות חיסכון לילדים ובמסגרתם חילקו מתנות רבות ובהן גם שלל אביזרים לבית הספר. גם כאן שלטה בשנות השישים והשבעים ההנחה הציבורית לפיה ראוי לטעת בילדים ידע חינוכי שנתפס כראוי וכנחוץ (איור 17).

    איור 17

  יצרני המחברות הפרטיים תרמו גם הם נדבך דומה של ידע אליו הוסיפו גם התייחסות רחבה לסמל לאומי נוסף: החייל והצבא הישראלי. דמות החייל שימשה מוקד של אהבה והזדהות אותה תרגמו היצרנים הפרטיים לאלמנט "מוכר". בעוד שהגורמים הממסדיים העדיפו להבליע מראות חייליים, כדי לא להיחשב מיליטריסטים, היו היצרנים הפרטיים משוחררים משיקול זה ותרמו בגאווה להבלטתה של התמה החיילית.

  "צה"ל על משמר בטחון המדינה", נדפס על גב מחברות  שהציגו בשלהי שנות החמישים את כל החילות במגוון רחב של צבעים. צה"ל המנצח הבליט את הטייס והטנקיסט, גיבורי מבצע סיני, שהפכו לגיבורי האמנות הפופולרית. כך על גלויה, איגרת ברכה, משחקי ילדים, ספרונים ומחברות (איור 18).

בשנות השישים התרחבה  המגמה וקיבלה גם ביטוי מילולי נרחב כדי להתאים לתפיסת גב המחברת כאמצעי ללימוד ולחינוך. "הכר חילות צבאך" הזמינה הכותרת, שלאחריה בא פירוט נמלץ וראוי: "חיל השריון – אגרוף הברזל של כוחות היבשה... מבקיעים את קווי ההגנה של האויב ופורצים דרך לחיל הרגלים המתקדם בעקבותיהם" (איור 19).  "צה"ל על משמרתו" עיטר בראשית שנות השבעים גם מחברות מהודרות ספירלה ויקרות יותר עד להיעלמו מן האמנות השימושית לאחר מלחמת יום הכיפורים (איור 20)

  המראה הנפוץ המוכר והזכור ביותר לתלמידי שנות השישים והשבעים היה הריבוע הקסום של לוח הכפל, שהודפס על גב המחברות, וגם על גיליונות הנייר הצבעוניים ששימשו לעטיפתן (איור 21). המראה המוכר שימש כפרסומת לעט מסוג "רולקס" שיוצר בארץ, אך קיבע בזיכרון דווקא את כיתת הלימוד, ובעיקר את "לוח הכפל", ששימש כלי עזר יעיל לתלמיד בימים שלפני עידן המחשבון האישי.

    איור 21

  המראה הזכור לכול מעורר את סוגיית החשיבות של המסרים הרבים האחרים שצוירו ונכתבו על גב המחברת ומידת השפעתם. האם נקראו בידי התלמידים, או שהיו רק בבחינת אינפורמציה חזותית שלא עניינה איש. העובדה שמסרים אלה נדפסו והופצו בידי היצרנים מלמדת, לפחות, על ההנחה שאכן התלמידים קוראים ומתייחסים למסרים אלה.  לא ניתן כמובן לבדוק ולהעריך היום את מידת הקריאה וההתייחסות של תלמידי העבר, אך אפשר בוודאי לקבוע כי הכתוב והמצויר על גב המחברות שיקף את תבנית העולם האתנו-לאומי שביקשו המבוגרים להנחיל לדור הצעיר. מסרים אלה מאפשרים להניח כי הדפסתם נתפסה כקוד החינוך הראוי להפצה.  אי אפשר לבודד את המחברות משפע התוצרים הגרפיים האחרים שהתקיימו בהוויה של הדור הצעיר, אך ניתן להניח כי המסרים על גב המחברות, בהצטרפם לאותם מסרים לאומיים שהומטרו מכל הכיוונים, גם הבנו את תודעת הדור הצעיר. 

  משנות השמונים החלו המסרים החינוכיים להיעלם מעל כריכת המחברות. דעיכתו של קוד חינוכי קנוני אחיד לטובת חשיבה פתוחה ופלורליסטית יותר והמעבר מ"לאומי" ל"אישי", נתנו את  אותותיהם גם במסרים של משרד החינוך. כאן נעלמה האינפורמציה על המדינה והישגיה לטובת נושאים כמו "זהירות בדרכים" ו"אל תיגע בחפץ חשוד".

הלהט הלאומי שדעך הפך את המסרים הקודמים למיושנים. היצרנים שוב לא ראו עצמם מחויבים לפרסום "חינוכי" וזה נעלם מהכריכה לטובת מחברות מקושטות בצבעוניות רבה ובציורי פרסומת. בשנות השבעים והשמונים זכו היצרנים להצלחה רבה בארץ ובחו"ל, אך התחרות ביניהם שחקה את כולם. היבוא הזול הקשה על ההתמודדות הביא להפסקת פעילותם של רוב היצרנים לבד מ"דפרון", היצרן הבולט ביותר שעדיין מצוי בשוק זה.

  מפעל "דפרון" הוקם בשנות השלושים ברמת גן על ידי משפחת דוברובסקי. המפעל זכה להצלחה רבה באזור המרכז והיה לספק מוביל של מחברות ובלוקים לכתיבה. ב-1956 פנו בעליו ל"ועד הלשון" וביקשו עזרה במציאת שם מתאים לחברה. הוועד הציע "דף-רון" וכך היה. לימים נעלם המקף והמותג "דפרון" היה למותג מוביל בתחום המחברות.

שוק גדול למחברות היה למן 1967 השוק הפלשתיני. מפעל מתחרה שהוקם בחברון החל לספק את צורכי השוק המקומי ובהמשך חדר אל השוק הישראלי והשתלט עליו בזכות המחירים הזולים יותר של תוצרתו. דבר זה הוביל גם את "דפרון" להתרכז בעיקר במוצרי נייר אחרים ובמחברות החסרות כל סימן מקומי.

בעידן של כלכלה גלובלית הפכה גם המחברת העברית למותג פרסום חסר ייחוד ואפיון חינוכי לאומי: "ספיידרמן" שותה "רק קוקה קולה" כבר לא בהפסקת האוכל בבית הספר, אלא גם, אללי, במהלך השיעור (איור 22, 23).  

 

הערות לסיכום        

 

  כריכת המחברת שימשה בעבר אפיק חינוכי נוסף להפצת מסרים לאומיים לילדי ישראל (איור 24). היצרנים השונים ביקשו לחנך, ללמד ולהנחות דור עברי כאן במולדת. הלהט הלאומי בארץ ישראל ובכל רחבי התפוצה היהודית ציונית, התממש גם בדמות כריכת מחברת גדושת משימות, לקחים, מודלים וגיבורים, בימים שביאליק, פינסקר, תנ"ך וידע עם וארץ נתפסו כליבת הקוד החינוכי ושימשו מוצר "מוכר".

בשנות השבעים והשמונים נעלמו מסרים אלה לטובת מראה מחברת בינלאומית בעולם שיווק גלובלי שטוף פרסומת, המבקש ריגוש צבעוני בדמות גיבורי על קולנועיים וטלוויזיוניים וגיבורי תרבות מזן ה"סלבס" המקומי.

  ישראל הממסדית שוב אינה נוטה להקנות מסר חינוכי בכל מחיר ובכל דרך. היצרנים הפרטיים המתמעטים שוב אינם נוטים להשקיע במוצר רב-תחרות. הגרפיקה שעל המחברת הפכה מיושנת מול פיתוי מרצד של איורי המחשב המודרניים. כל אלה יצרו מציאות חדשה בסביבה הלימודית, המשקפת אובדן תמימות ולהט, אך בה במידה גם את הוויית הכלכלה המודרנית ואת הקוד התרבותי המגוון  של פני ישראל הלומדת במאה העשרים ואחת.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
19/07/2018
פעילויות הקרן לקידום מקצועי
8
17/07/2018
בעקבות סכסוך העבודה שהסתדרות המורים הכריזה לפני ...
8
12/07/2018
הנוגעים לפעילויות וקבלת שירותים מהסתדרות המורים
8
11/07/2018
מתנגדים לביטול הסייעות הרפואיות בגני הילדים
8
10/07/2018
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד