גוג, מגוג ודמגוג
גוג, מגוג ודמגוג

פרופ' דייוויד כ"ץ הוא איש החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, מופקד על הקתדרה להיסטוריה של ספרים ע"ש אברהם הורודיש

 

 שלושה פונדמנטליסטים אמריקאים חשובים - האל לינדזי, רונלד רייגן ופט רוברטסון - האמינו והטיפו לחסידיהם, שחורבן העולם אינו דבר רע כל כך. הוא הובטח בכתבי הקודש ויביא אוטופיה על הארץ, והוא יקרה, איך לא, על אדמת ארץ הקודש, באמצעות שואה אטומית

וגש קינוח אדום כאש, עשוי דובדבנים. רייגן התחיל פתאום לדבר על הנבואות התנ"כיות, בעיקר אלה ביחזקאל ל"ח-ל"ט

 "טוב דונם אחד במידלסקס מנסיכות באוטופיה", כתב לורד מקולי, אך לא הכל מסכימים עמו. אנחנו רגילים להבחין בין אוטופיות חיוביות לבין ניגודן, הדיסטופיות השליליות, ומבינים כנראה רק במעומעם כי מה שהאחד רואה כחלום נחשב בעיני רעהו לסיוט. ההבדל כאן איננו רק, לדוגמה, גישות שונות כלפי הדמוקרטיה, או כלפי מתן זכויות הצבעה לנשים, אלא הוא נמצא ברובד בסיסי יותר - מה הטעם לקיומנו, ולאילו יעדים לגיטימיים אנו יכולים לחתור?

בכוונתי לבחון כאן אוטופיה דתית מטיפוס מוגדר, טיפוס הפונדמנטליזם האמריקאי - התנועה הדתית האמריקאית הלא-מוגדרת שאליה שייכים אנשים אשר מכונים בדרך כלל "אוונגליסטים". כלומר, אלה המאמינים שהתנ"ך אינו יכול לטעות ושחוויית ה"לידה מחדש" היא עניין מהותי וחיוני. אני כולל את התנועות המשיחיות האלה  בקטגוריה של החשיבה האוטופית.

בכל  הזמנים היו קבוצות דתיות רבות, לא הפונדמנטליסטים בלבד, שראו את העולם כמקום של רשע, מקום הזקוק לאוטופיה. תפיסה זו היתה מאז ומעולם מוטיב נוצרי, אולי בגלל הדגש ששמה הכנסייה הקתולית על החטא הקדמון, או בגלל הדגש ששמים הפרוטסטנטים על המאבק בין אלוהים לשטן; מאבק שהוא חלק חשוב מהתיאולוגיה הרפורמית מאז השליך לותר קסת דיו על השטן בוורטבורג. ואמנם, העולם המלא רשע הוא מרכיב מפתח בתנועות הפיאטיזם והמתודיזם באנגליה, שבעיניהן היה הגיהנום מקום אמיתי, הדיסטופיה האולטימטיבית. הן גרסו שהמין האנושי מרושע עד כדי כך, שהדבר היחיד שיכול מתודיסט להתפלל אליו במצפון נקי הוא המוות... וגן העדן.

ואולם לפני גן העדן יגיע קץ העולם, יום הדין, שבו נתייצב אחד-אחד לפני אלוהים, והוא (אם אנחנו קלוויניסטים) יחליט באופן פעיל אם נעלה במעלות קדושים או נרד דוּמָה; או (אם אנחנו לותרנים) יציל את הצדיקים אך לא יתערב בשעה שהחוטאים יירדו בטור ארוך לקבל את גמולם הצודק, גמולו של המין האנושי כולו, הגיהנום. אמנם יש לנו גם יום דין אישי ברגע מותנו, אך אלוהים הבטיח גם כי כשם שברא את העולם כך גם יחריבו, ויחליף אותו ב"שמים חדשים" וב"ארץ חדשה". עם השמדת עולם זה ייפסק קיומנו, ונפָגש עם הבורא במעין יום דין קיבוצי. לפי תפיסה זו, חורבן העולם הזה (בשואה גרעינית, למשל) אינו בהכרח דבר רע כל כך. הוא הובטח בכתבי הקודש ויביא אוטופיה על הארץ. מה שהאחד רואה כאוטופיה נחשב בעיני רעהו לסיוט.

עתה ברצוני לבחון שלושה פונדמנטליסטים אמריקאים חשובים, ואת השלכת השקפותיהם על יום הדין, לא רק מבחינת הרעיון האוטופי הזה, אלא גם מבחינת המשך קיומו של העולם בלי מלחמה גרעינית. השלושה הם האל לינדזי, רונלד רייגן ופט רוברטסון. כמו כן  בכוונתי להעיף מבט בתיאולוגים של הדומיניון, שאולי עוד יצילו  את הפונדמנטליסטים האמריקאים מהשתוקקותם המגונה-כמעט להתאדות אטומית.

*

אחד החיבורים רבי ההשפעה, הנוגעים להתגשמות הנבואה בתקופה המודרנית, הוא "כדור הארץ המנוח" (The  Late  Great Planet Earth) מאת האל לינדזי (נולד ב1929-), שפורסם לראשונה  בשנת 1970, בסיועו הבלתי מוגדר של סופרת אחרת ושמה ס"ס קרלסון (Carlson). לדברי המחבר והמו"ל נמכרו 25 מיליון עותקים של הספר, מה שמכתיר אותו בתואר רב-המכר הגדול ביותר בתחום המסורת המשיחית, חוץ מהתנ"ך עצמו. לינדזי נולד ביוסטון, טקסס, ולמד שם באוניברסיטה. אחר כך עבד כקברניט ספינת  גרר בנהר מיסיסיפי, אבל  עזב כדי ללמוד בסמינר התיאולוגי של דאלאס, מרכז למחשבה פונדמנטליסטית. בהמשך נעשה לינדזי לאחד ממנהיגי "מסע-הצלב למען ישו בקמפוסים" (Campus Crusade for Christ), והיום הוא מכהן בכנסייה באזור לוס-אנג'לס.

ספרו זכה להשפעה כבירה כל כך, בין היתר בזכות התיאור הדינמי שיש בו על חזון יוחנן הקורם עור וגידים לנגד עינינו ממש, החל מהקמת מדינת ישראל בשנת 1948. כפי שלינדזי עצמו כותב, "הספירה-לאחור הנבואית החלה!" המלחמה הקרה, שהיתה חשובה כל כך לפונדמנטליסטים כמאבק נשגב בין ארצות הברית האלוהית לבין ברית המועצות השטנית, מתוארת כהתגשמות נבואות התנ"ך, שסיפרו על אירועים שיתרחשו ממש לפני אחרית הימים. שיא ההיסטוריה, הסביר לינדזי, יהיה קרב גוג ומגוג שיתחולל במגידו שבעמק יזרעאל, קרב שבו יושמדו הארורים, יינצלו הצדיקים, ויֵשו ישוב ויופיע על כדור הארץ וימשול אלף שנים.

אפשר שאחד המפתחות לפופולריות של לינדזי טמון בעובדה שהוא נמנע מלהסתמך על כתבי-מילניום שהתפרסמו לפני 1948. תחת זאת הוא מתרכז באירועים שהתרחשו בישראל בשנה ההיא ובשנת 1967 (מלחמת ששת הימים)  ומפרש בעזרתם את ההיסטוריה, קדימה ואחורה.  בסרט דוקומנטרי ושמו  "השיבה" (The Return) חזר לינדזי שוב  ושוב על כך, שהנביאים העבריים ניבאו שעם התקרבות קץ ההיסטוריה האנושית יסתמן דפוס ברור של  אירועים, שהחשוב בהם  הוא "שיבת  היהודי לארץ-ישראל אחרי אלפי שנות פיזור. היהודי הוא האות החשוב ביותר לבני דורנו".  לינדזי  אינו פרשן-המילניום הראשון המדגיש אירועים שיתרחשו בפלשתינה.  כבר מפלישת נפוליאון למזרח התיכון, ובעיקר עם צמיחת התנועה הציונית, עלתה טענה בקרב משקיפים נוצרים משיחיים, ולפיה אפשר שקץ הימים קרוב.  סימנים אלה נעשו ברורים עוד יותר עם כניסת הגנרל אלנבי  לירושלים, בראש הצבא הבריטי בשנת 1917, ופרסום הצהרת בלפור, שהודיעה על תמיכה בריטית בהקמת מדינה יהודית בפלשתינה-א"י.

חזונו של האל לינדזי מבוסס על הצטללות נוספת של האותות המוקדמים הללו עם הקמת מדינה יהודית בפלשתינה ב1948-  ועם הכיבוש המחודש של המקומות הקדושים בירושלים ב1967-. לדברי לינדזי, התנאי השלישי  והאחרון לביאת המשיח יהיה בניית המקדש באתרו המקורי. קיום כיפת הסלע על הר הבית, מקום קדוש גם לאיסלאם, הוא בהחלט מכשול, מודה לינדזי, אבל "מכשול או לא מכשול, מובטח לנו שהמקדש ישוקם. הנבואה דורשת זאת". לינדזי מציין שהיו בישראל דיונים על האפשרות לבנות מחדש את בית-המקדש, ומנחש שרעידת אדמה תפנה את האתר לבנייה. "האות הנבואי החשוב ביותר לביאתו הקרובה של ישו המשיח עוד יגיע".

לאחר שגילה לעינינו את חזון אחרית הימים, מוסיף לינדזי ומשרטט את שבע השנים שיקדימו את ביאתו השנייה של ישו. באופן כללי יהיו אלה שנות מלחמה, אסונות ושואות, עוד לפני השיא והקץ במלחמת גוג ומגוג. נמסר לנו גם ש"על מדינת ישראל החדשה ינחתו פורענויות לפי תבנית מסוימת שתוארה בבירור בנבואות".

התבנית הראשונה נוגעת לתפקידה של רוסיה, שהנבואה בקשר אליה מופיעה בספר יחזקאל בפרקים ל"ח-ל"ט, והיא האומה מירכתי צפון אשר תקום נגד ישראל. כראייה מצטט לינדזי טקסטים בעברית, פרשנויות-עבר על התנ"ך ודפוסי התנהגות בהווה, במטרה להראות שהנביא דיבר בלי ספק על רוסיה. המלה העברית "ראש" המופיעה ביחזקאל ל"ח 2 נחשבת להתייחסות לרוסיה, שהיא גם "גוג" המתואר בצורה מפחידה כל כך. לינדזי מזהה גם את בעלי-בריתו של גוג היחזקאלי, שאינם אלא לווייניה של ברית המועצות, שמאחורי מסך הברזל, והמדינות הידידות לרוסיה  בעולם הערבי.

עם זאת, רוסיה אמנם מחמשת ומציידת את בעלות-בריתה במזרח התיכון כדי שיוכלו לצאת להתקפה על מדינת ישראל ששוקמה זה עתה, אך נגזר עליהן להיכשל בגלל "מעשה שישראל תכיר בו כמעשה של אלוהיהם, ואשר יביא רבים בישראל להאמין במשיחם האמיתי". למרבה הצער, הסכסוך המזרח-תיכוני הזה נחרץ גורלו להסלים עד מלחמת עולם שלישית, ואז יחזור ישו "כדי למנוע את השמדת כל המין האנושי".

המלחמה הקרה, אם כן, היא חלק מהתוכנית האלוהית, המתוארת בכתבי הקודש, שתוביל למלחמת גוג ומגוג ול"ביאה השנייה". כפי שמסביר לינדזי, "ראינו כיצד חוברים אירועי דיומא ומתאימים בדיוק לדפוס האירועים שנחזה". ואכן, "זה קורה. אלוהים מצרף את הכל" באופן  כזה, שהדבר "ישפיע על המין האנושי יותר מכל דבר מאז הבריאה".

התרחיש של לינדזי כולל את הקהילה האירופית (התגלמותה האחרונה של האימפריה הרומית) בהנהגת פיהרר, האנטיכריסט המופיע בתחזיות התנ"ך, אשר יעמיד פנים שהוא המשיח המצופה. הוא יפיץ דת-שקר עולמית ויצליח להונות המוני אנשים. נוצרים רבים וכנסיותיהם ימירו את דתם, יקבלו עליהם את הסדר העולמי החדש ואת הדת הכוזבת של איחוד הכנסיות.

האל לינדזי הוא דיספנציאליסט קלאסי, ומקבל את "קו הזמן" כפי שהוא בהתגלות של ג'ון נלסון דארבי (1800-1882). המרכיב החשוב ביותר בהשקפת עולם זו הוא התעלות הנשמה (Rapture), ולינדזי טוען גם שייחסכו מן המאמינים התלאות של שבע שנות הפורענות. "התעלות הנשמה", בהגדרה של לינדזי, פירושה כי "יום אחד, יום שרק אלוהים יודע מתי יחול, יבוא ישו המשיח לקחת עמו את כל המאמינים בו". המאמינים האמיתיים הללו יינשאו אל-על מכדור הארץ בלי צורך בחליפות חלל, עב"מים או טילים, ויוחזקו בשמים עד שיתרחשו אירועי-הקץ המחרידים. איש אינו יודע בדיוק מתי יתרחש הדבר, ועם זאת "אנחנו מאמינים, שלפי כל הסימנים אנחנו נמצאים פחות או יותר בתקופת ביאתו". מומלץ לכל המאמינים האמיתיים לחיות במצב של ציפייה כללית לביאתו השנייה של ישו.

התעלות הנשמה תביא למאמינים תועלת רבה, כי האירועים על כדור הארץ יהיו מזוויעים כדבעי. לינדזי מציין שהקמת מדינת ישראל יצרה בעיה נחוצה ובלתי פתירה בין היהודים לערבים. הסכסוך המקומי הזה עתיד להסלים למלחמת עולם חדשה, אחרי שהישראלים יכרתו ברית עם האנטיכריסט, הלא הוא מנהיג הקהילה האירופית, ברית שתאפשר להם לחדש את קורבנות בית-המקדש כבימי התנ"ך.

 לצורך זה יהיה עליהם לבנות מחדש את בית-המקדש. בנקודה זו יתחיל השעון האלוהי למנות את שבע השנים האחרונות, תקופת הפורענות. האנטיכריסט ישתלט על העולם כולו, בטענה שהוא מסוגל להביא שלום וביטחון. בדיוק בנקודת האמצע יגיע האנטיכריסט, גרסה חדשה של קיסר רומי, לירושלים, ושם יכריז על עצמו שהוא התגלמות האלוהות. זה יהיה אות האזהרה ל"מאמיני היום ההוא כי מלחמת גוג ומגוג עומדת להתחיל". אלה מהישראלים שמכירים בישו כמשיח יברחו ויתחבאו בהרים ובנקיקים של פטרה, בעבר הירדן המזרחי, בממלכת ירדן ההאשמית.

לידי לינדזי הגיע גם מידע על טיבה המדויק של המלחמה הממשמשת ובאה נגד מדינת ישראל. הוא יודע שהרוסים יפלשו לישראל בעת ובעונה אחת עם מדינות ערב, ומדפיס בספרו מפה, שבה מוצג האתגר הטקטי הזה. מפה אחרת מתווה את מהלך המלחמה, ומראה את הגעת צבאות רוסיה ואירופה לישראל. ספר יחזקאל גילה, כי תתקיים רעידה עצומה של שמים וארץ, מלווה באבני אלגביש, אש וגופרית.  לינדזי מפרש את הנוסח התנ"כי כהתייחסות למלחמה גרעינית: "אפשר שתהיה זו יד-אלוהים ממש, או שאלוהים ירשה למדינות השונות להחליף מהלומות גרעיניות בעזרת טילים בליסטיים. גם סין תהיה מעורבת בקרבות. ערים ובני-אדם רבים לאין-מספר יושמדו". בעוד מתחולל כל זה, מנבא לינדזי, וכשליש מהיהודים בישראל יראו סוף-סוף את האור ויאמינו בישו, וגמולם יהיה הצלה במעשי נסים. הוא מצטט להוכחה שני טקסטים תנ"כיים: יחזקאל ל"ט 8-6 וזכריה י"ג 9-8, אשר אינם מזכירים אמנם את ישו בשמו אבל עוסקים ביהודים המכירים באלוהים. "בשיאה המחריד של מלחמת גוג ומגוג, ברגע שנדמה יהיה כי כל החיים עתידים להישמד מעל פני כדור הארץ - ברגע זה עצמו ישוב ישו המשיח ויציל את האדם מהשמדה עצמית".

ספרו של האל לינדזי כולל כמה תת-טקסטים ברורים. האחד אומר כי המאמינים האמיתיים חייבים לדבוק בפרשנות הפרֶה-מילניסטית של האירועים, גם אם הכנסיות מן הזרם המרכזי נוטות להתייחס לתוכנית הדיספנציאליסטית כגובלת בכפירה. עליהם לעקוב אחרי האירועים בישראל כדי לדעת מתי תתחיל "הספירה לאחור" המשיחית עם בניית בית-המקדש בירושלים. נושא אחר המשתמע מהספר אומר, שארצות הברית תאבד את המנהיגות על ארצות המערב, אם לא תקבל עליה את ישו. אם לא תעשה כן תצנח ארצות הברית אל התהום יחד עם שאר ארצות המערב, השטופות בסמים, פולחן השטן ודתות מהמזרח הרחוק.

אכן, מזהיר אותנו לינדזי, אפשר בהחלט ש"מכורים לסמים ירוצו למשרות פוליטיות רמות דרג וינצחו בזכות תמיכתם של צעירים". לינדזי מתאר בפירוט רב את הנגעים הרוחניים שנוגעה בהם ארצות הברית, ומאשים במצב עניינים זה את השפעת הספקנות והרלטיביזם כתוצאה מלימוד משנתם של קאנט, הגל, קירקגור ומארקס.

החיבורים שכתב לינדזי אחרי ספר זה מעדכנים כמה מנבואותיו, אבל שום דבר מהותי לא השתנה מאז הנבואות המקוריות בשנת 1970. קץ המלחמה הקרה היה מכה קשה לפרשנותו, ומלחמת המפרץ והופעת האיסלאם הרדיקלי סיפקו לו אתגרי פרשנות. אבל לינדזי עדיין מאמין שתתרחש פלישה לישראל, בין היתר בגלל הצורך להשתלט על משאבי האשלג של המדינה.

תקופת השקט שלפני התעלות הנשמה, העוברת עלינו כרגע, העניקה בשנים האחרונות ללינדזי זמן לשקול את השלכות השקפותיו על ההיסטוריה היהודית. בספר שפירסם לאחרונה, "הדרך לשואה", טוען לינדזי שהאנטישמיות התחילה בגלל קריאה שגויה  של כתבי הקודש מימי אוגוסטינוס ואילך. אבות הכנסייה לא הבינו את תורת הפרה-מילניסטיזם, או פשוט דחו אותה. לינדזי מצייר את לותר כראש-וראשון לרשעים שסילקו את היהודים מההיסטוריה האלוהית וניסחו את הסטיות הנוצריות שאיפשרו את הנאציזם.

לינדזי מצטט גם ספרות עניפה על השואה, בעיקר את כתביו של ראול הילברג. כפי שהוא רואה זאת, היהודים הביולוגים הם אלה שיביאו להתגשמות נבואות האל בקץ הימים. במשך מאות בשנים הם חיו במעין לימבו, ממתינים לרגע הנכון. עם הקמת מדינת ישראל הם נעשו שחקנים חיוניים בדראמה ההיסטורית של העולם. אלה שניסו להשמיד את שרידי היהודים המושיעים פעלו נגד התוכנית שקבע אלוהים למין האנושי.

האל לינדזי עודנו המפורסם והפופולרי ביותר בין פרשני המילניום בתנ"ך ובאירועי אקטואליה. אולם שלא כמו רבים אחרים, מעולם לא ניסה לארגן תנועה סביב עצמו או דעותיו. לינדזי ארז את המסר שלו בכריכה רכה, שווה לכל נפש, אבל גם במצגי וידאו ובעלונים נבואיים שבהם הוא מתאים את הסכימה הבסיסית שלו לאירועים חדשים. הוא גם עמד בראש סיורים לישראל, המאפשרים למאמינים לראות במו עיניהם את המקומות שבהם יתרחשו האירועים הכבירים בקרוב.

*

אחד ממעריציו של האל לינדזי הוא הנשיא לשעבר רונלד רייגן. רבות מההשקפות הפונדמנטליסטיות התקבלו כל כך על הזרם המרכזי, שאין לעוות את המציאות ולהאשים את רייגן בכך שהוא מחזיק באמונות כאלה. אפילו מינויו של ג'יימס ואט, פונדמנטליסט מושבע, לתפקיד שר הפנים, אינו צריך להדאיג  כשלעצמו. אך ייתכן שיש ממד עמוק יותר להשקפותיו הדתיות של רייגן, בעיקר לאור אמונתו של לינדזי כי מלחמה גרעינית עשויה להיות חלק מתוכניתו של אלוהים. כדברי גור וידאל, רייגן "בא אלינו לא רק לבשר בשורות טובות לצרכים רגילים של בחירות, אלא לבשר את הבשורה הטובה. רייגן אינו נשיא אמריקאי בעלמא. הוא פה כדי להכין אותנו למלחמה הממשמשת ובאה בין ישו לבין האנטיכריסט. ליתר דיוק, מלחמה בין ארצות הברית לרוסיה, שתתרחש על אדמת ישראל".

רוב הראיות על השקפותיו האפוקליפטיות של רייגן מגיעות מעדויות של אנשים אחרים. רייגן אמר לוויליאם רוז, בשנת 1968, שכאשר שהה בבית חולים ביקרו אותו דון מוּמוֹ, הכומר שלו מבל אייר, קליפורניה, והכומר בילי גרהם, האוונגליסט הדגול והמפורסם יותר. לדברי רייגן, "בשיחה שנקשרה אמרנו כמה רבות הנבואות הנוגעות לביאה השנייה ואשר נראות כמתגשמות בתקופתנו. גרהם סיפר לי כי מנהיגי עולם אשר למדו את התנ"ך, ואנשים אחרים הבקיאים בו, הגיעו למסקנה  זהה - נראה כי עוד לא קרה בהיסטוריה שנבואות רבות כל כך יתגשמו בפרק-זמן כל כך קצר יחסית. אחרי השיחה ביקשתי  מדון שישלח לי עוד קצת חומר על נבואות, כדי שאוכל לבדוק אותן בתנ"ך בעצמי".

שלוש שנים אחר כך, בהיותו מושל קליפורניה, ביקש רייגן מבילי גרהם לשאת נאום, "מצב האומה הרוחני", לפני אסיפה המחוקקת של קליפורניה. המנהיג הנוצרי נזף בפוליטיקאים באומרו כי  החלופה היחידה לקומוניזם היא התוכנית התנ"כית. רייגן שאל את הנואם אם ישו יגיע בקרוב. גרהם מסר את התשובה  השגורה בפיו, והבטיח כי "ישו המשיח נמצא על סף הדלת ממש" ועשוי להיכנס בכל רגע...או לא.

רייגן קרא את ספרו של לינדזי "כדור הארץ המנוח" בשנת 1971, שנה אחרי פרסומו, ועד מהרה החל לשוחח עליו עם אנשים רבים והמליץ לפניהם לקראו. ואמנם, עם היבחרו לנשיאות הזמין את לינדזי לשאת לפני המתכננים הבכירים בפנטגון הרצאה על  התוכניות "התיאולוגיות" למלחמה גרעינית. הדיווח המעניין ביותר על דעותיו של רייגן בשנים ההן מגיע מפי ג'יימס  מילס, שכיהן אז כנשיא הזמני של הסנאט של קליפורניה, ושפירסם את הדיווח על שיחתם ב"סן דייגו מגאזין" באוגוסט 1985.  לדברי מילס, "כל שיחה שהיתה לי עם רייגן התפתחה לעניין מסעיר כל כך, שאני נכנס לאי-שקט פנימי כשאני נזכר בהן. זה נכון במיוחד לגבי השיחות שלנו על גוג ומגוג".

מילס ישב לצד המושל רייגן בסעודה רשמית כאשר הוגש לשולחן קינוח אדום כאש, עשוי דובדבנים. רייגן התחיל פתאום לדבר על הנבואות התנ"כיות, בעיקר אלה ביחזקאל ל"ח-ל"ט, שלדעתו חזו בצורה הטובה ביותר "את הטבח שישמיד  את העידן שלנו". הוא התעקש כי העובדה שלוב נעשתה מדינה קומוניסטית היא "אות וסימן שגוג ומגוג אינו רחוק". רייגן ציין גם  שספר יחזקאל צפה כי ישראל תותקף על-ידי מדינות כופרות, ביניהן לוב.

מילס, שגדל  וחונך כפונדמנטליסט, הזכיר לרייגן שבקטע זה ביחזקאל נאמר גם שאתיופיה תימנה עם כוחות הרשע, אבל היילה סילאסי לא נעשה קומוניסט ולא הצטרף לכוחות המתנגדים לעם הנבחר. רייגן הסכים, אבל עמד על כך ש"רק עוד דבר אחד צריך להתרחש. האדומים חייבים להשתלט על  אתיופיה". מילס הביע ספקות, ורייגן עמד על דעתו כי "הדבר בלתי נמנע. מוכרחים לקיים את הנבואה". רייגן היה  בטוח שקץ העולם מרחף באופק, והבטיח למילס כי "כל  הנבואות שהיו צריכות להתקיים לפני גוג ומגוג, התקיימו. ביחזקאל  פרק  ל"ח נאמר כי אלוהים ייקח את בני ישראל בין הגויים, שם הם יתפזרו וייאספו שוב בארץ המובטחת. הדבר התרחש סוף סוף מקץ אלפיים שנה. בפעם הראשונה אי פעם הכל ערוך ומוכן למלחמת גוג ומגוג ולביאתו השנייה של ישו".

מילס ענה, שלפי כתבי הקודש איש אינו יודע מתי יתרחש הדבר, ועל כך ענה רייגן בתוקף,  "הכל מסתדר לפי התוכנית. זה כבר  לא יכול להיות רחוק עכשיו. יחזקאל אומר שאש וגופרית יומטרו על אויביו של עם האלוהים. פירוש הדבר בוודאי שהם יושמדו בנשק גרעיני. הנשק הגרעיני קיים עכשיו, ולא היה קיים בעבר".

אחרי שהביע את ההשקפות הכלליות הללו, הוסיף רייגן ופרש למילס תמונה אסטרטגית של מלחמת העולם השלישית. גוג יבוא מצפון ויוביל את כוחות האופל נגד ישראל. חוקרי תנ"ך טענו כי גוג היא כנראה רוסיה, הואיל ואין אומה חזקה אחרת מצפון לישראל. הנבואה על גוג לא היתה הגיונית לפני המהפכה הרוסית, כאשר רוסיה  היתה ארץ נוצרית. עכשיו רוסיה גם קומוניסטית וגם אתאיסטית, ולמעשה התקוממה נגד אלוהים, ולכן "היא מתאימה בצורה מושלמת לתיאור של גוג".

מילס התרשם כל כך מדברי רייגן, שמיד רשם בפירוט רב את כל מה שנאמר בשיחה, ואחר כך השתמש ברשימותיו כשפירסם את הדברים ב1985-. מילס הכיר את רייגן הכרות טובה למדי, על אף שהוא עצמו היה דמוקרט, והיה משוכנע שהמדיניות הצבאית ומדיניות החוץ שנקט כנשיא נובעות מהשקפותיו האפוקליפטיות. מילס אף האמין שהמדיניות הפיסקלית של רייגן "עלתה בקנה אחד עם פרשנות מילולית לנבואות התנ"ך. אין שום צורך להיכנס ללחץ בגלל החוב הלאומי, אם אלוהים עומד להפוך את העולם בכל רגע".

מילס טען שכל מעשיו של רייגן בתחום מדיניות הפנים התבססו על התפיסה שקץ ארצות הברית והעולם קרוב מאוד. "רק אם נזכור שיקולים אלה נוכל להבין מאין בא הנשיא שלנו ולאן הוא לוקח אולי את ארצות הברית".

רונלד רייגן לא הסתיר את אמונתו באפוקליפסה המתקרבת. בהופעה בשנת 1980 בתוכנית הפונדמנטליסטית של ג'ים בקר בערוץ PTL אמר רייגן:  "אפשר שאנחנו הדור שעיניו תחזינה בגוג ומגוג". רייגן אמר לג'רי פולוול, האוונגליסט מטיף הטלוויזיה, כי "לפעמים אני מאמין שאנחנו מתקרבים במהירות רבה לגוג ומגוג". כאשר נעשה רייגן נשיא, בשנת 1981, הזמין את פולוול להשתתף במועצה לביטחון לאומי ולדבר על הרלוונטיות של התנ"ך למלחמה הגרעינית. לפולוול היתה כנראה השפעה מסוימת גם על ניסוח מצע המפלגה נגד ההפלות והתיקון לשוויון זכויות. רייגן שוחח על כך בפירוט-מה עם תומס דיין, ראש השדולה הישראלית אייפא"ק: "אתה יודע, אני שב ופונה אל הנביאים העתיקים שלכם בברית הישנה ולסימנים המנבאים את גוג ומגוג, ואני מוצא את עצמי תוהה אם - אם אנחנו הדור שיראה בהתגשמות הנבואה. אני לא יודע אם שמת לב לאחת הנבואות האלה לאחרונה, אבל תאמין לי, הן בהחלט מתארות את התקופה שאנחנו עוברים עכשיו".

השקפותיו של רייגן על האפוקליפסה כמעט נעשו סוגייה במערכת הבחירות שבה רץ לבחירה שנייה, בשנת 1984. בעימות הטלוויזיוני עם המועמד הדמוקרטי, וולטר מונדייל, שאל מרווין קאלב מרשת NBC את רייגן שאלה ישירה מאוד: "צוטטת כמי שאמר שבעומק לבך אתה מאמין שאנחנו נמצאים בדרך לאיזו מין מלחמת גוג ומגוג תנ"כית. הפנטגון ומזכיר ההגנה שלך הכינו תוכניות כדי שארצות הברית תילחם ותשרוד במלחמה גרעינית. האם אתה סבור שאנחנו עומדים אולי לפני סוג של גוג ומגוג גרעיני? והאם אתה סבור שמדינה זו והעולם ישרדו אחרי פורענות כזאת?"

לפי הדיווח בשבועון "טיים", פלטה ננסי רייגן "אוי, לא!". הנשיא עצמו ענה בזהירות שהוא שוחח עם אנשים אחדים על נבואות התנ"ך, "על הדברים שעשויים לבשר את הגעת גוג ומגוג", ושהוא יודע שתיאולוגים אחדים בעשור האחרון האמינו שהנבואות מתגשמות. אף על פי כן, אמר, "איש אינו יודע אם נבואות אלה פירושן שמלחמת גוג ומגוג תתרחש בעוד אלף שנים או מחרתיים. כך שמעולם לא הזהרתי או אמרתי ברצינות שעלינו להתכונן לקראת גוג ומגוג".

בשידור טלוויזיה מחוף אל חוף התייצב רייגן קרוב מאוד לקו המפלגתי של בילי גרהם. אולם אין זה בלתי סביר שהפלירט של רייגן עם מושגי השואה הגרעינית בהשראה אלוהית היו אחד הגורמים שהשפיעו על מיכאיל גורבצ'וב ליזום את פסגת איסלנד באוקטובר 1986, בהתראה קצרה מאוד. זאת, במטרה להציע פירוק נשק הדדי מוחלט. העולם אינו מקום בטוח אם האצבע על הכפתור היא אצבעו של אדם, המוכן לשקול אפשרות שהשמדה המונית היא חלק מתוכנית אלוהית. למרבה האירוניה, ייתכן שדווקא התנבאותו של לינדזי על אפוקליפסה גרעינית היתה אחת הסיבות לסיום המלחמה הקרה, ולביטול אחד היסודות התיאורטיים של גוג ומגוג בגרסה הדיספנציונאליסטית.

מריון גורדון "פט" רוברטסון (נולד ב1930-) הוא  דמות חשובה נוספת בעולם המשיחי. יש לו רקע נטול-רבב, עם קבלות. פט רוברטסון נולד לסנטור דמוקרטי לשעבר מווירג'יניה, והוא בוגר בית-הספר למשפטים של ייל (אם כי נכשל בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי-הדין) וראש "רשת השידור הנוצרית" (CBN), מענקיות הכבלים. בעבר היה קצין במרינס ומתאגרף שזכה בכפפות זהב.

התוכנית "מועדון 700", שהוא משדר ב-CBN, נקראת על-שם אחד ה"טלתרומים" הראשונים, שבהם קיוו לגייס 700 תרומות. תוכנית זו היא מוסד נוצרי של ממש, ולא רבים זוכרים שהמנחה הראשון היה ג'ים בקר הידוע לשמצה. הוא ואשתו תמי הצטרפו ל-CBN ב1965-, למדו את רזי המקצוע, וערקו כדי לייסד אימפריה אוונגליסטית מושחתת משלהם, PTL (ראשי תיבות של Praise the Lord, "הללו את האל"). בסופו של דבר, קרסה האימפריה ברעש גדול של שערוריות כסף ומין. אחת מחברות הבת של CBN, "טלוויזיית המזרח התיכון", משדרת תערובת מתעתעת של זבל אמריקאי ותוכניות מיסיונריות המיועדות לישראל, בתקווה שעם אוכלוסייתה יימנו בסופו של דבר אנשים שרוברטסון מכנה "יהודים שלמים", אלה שקיבלו את ישו כמושיעם.

כפי שאומר רוברטסון עצמו, "הטלוויזיה היא בילוי לאומי בישראל. משפחות שלמות יצפו ויזכו לברכה. החדשות על המשיח יגיעו למשפחות בירושלים (וב)תל אביב. כולם עומדים לשמוע את הבשורה! רוח הקודש תומטר על ארץ הקודש! נסים יתחילו להתרחש בשפע. העם הנבחר של אלוהים עומד לראות עוד ועוד התגלויות של ישו המושיע בשידור ישיר! וכאשר יראו אותו, הם יאמינו".

לפני הכנסת הטלוויזיה בכבלים לישראל, בשנת 1991, היתה התחנה של רוברטסון החלופה היחידה לערוץ הממלכתי בישראל. שידוריו לא היו מסעירים במיוחד, בלשון המעטה. אחת הסיבות להתעניינותו של רוברטסון בטלוויזיה היתה  התפיסה שהיא תהיה אמצעי התקשורת הראשון שבו יראה העולם את שיבת ישו לכדור הארץ, כנאמר  בכתבי הקודש, "לעיני הגויים הרבים". רוברטסון אמר לקהל שישו הופיע לפניו בחזון ואמר לו, שהוא יוחנן המטביל של התקופה המודרנית, ושהוא יזרז את הביאה השנייה בטלוויזיה.

ג'רארד סטראוב, מפיק לשעבר ב"מועדון 700", שפוטר בגלל יחסים מיניים עם אחת העובדות, סיפר שהדיונים על הטלוויזיה של הביאה השנייה החלו בשנת 1979, בשם הצופן GSP (God’s Secret Project, "התוכנית הסודית של אלהים"): "השואו הכי גדול בכדור הארץ נמצא בידינו. תהיתי איפה נציב את המצלמות. ירושלים היתה המקום המתבקש. דנו אפילו בשאלה אם הזוהר של ישו לא יהיה בוהק מדי למצלמות, ואיך אפשר לפתור את הבעיה הזאת. תארו לעצמכם שנצטרך להגיד לישו 'שמע, אדונַי, תעמעם קצת את הנוגה הקורן ממך, יש לנו בעיה עם הקונטראסט. בגללך יש לנו פְלֶר בתמונה".

מסע הבחירות שבו רץ רוברטסון לנשיאות ארצות הברית, ב1988-, הבהיר שהוא עוסק בפעילות פוליטית לטובת מטרות שמרניות. זו היתה גם תכלית הניסיון שעשה בשנת 1992 לרכוש את  UPI (United Press International) שפשטה את הרגל. את "הקואליציה הנוצרית" יסד באוקטובר 1989,  "כדי להחזיר לַנוצרי פתחון-פה בממשלתו ולהפוך על פניה את קערת הקלקול המוסרי המאיים על אומתנו באמצעות מתן הכשרה לנוצרים לפעולה פוליטית אפקטיבית ועירוב נוצרים נוספים בהפעלת השפעה על המדיניות הציבורית".

הקואליציה הנוצרית מונה  עתה יותר מ400- אלף חברים ותומכים, עם כמעט  900 סניפים בכל 50 המדינות, ומטרתה ללמד את האוונגליסטים איך להצליח בפוליטיקה מקומית, בעיקר על ידי היבחרות למועצות הפדגוגיות. בשנת 1990 יסד רוברטסון גם את המרכז האמריקאי למשפט ולצדק (ACLJ), המעניק ייעוץ  משפטי חינם לנוצרים במאבקם נגד "קבוצות העוינות את אלוהים ואת המשפחה". כפי שנראה, מעורבותו העמוקה של רוברטסון בפוליטיקה העכשווית, הכרוכה בהשתדלות לשפר את מנת-חלקה של האנושות על כוכב שנדון כביכול לכליה, מבדילה אותו מאדם כמו לינדזי,  שאינו רואה תקווה לשיפור משמעותי עד הביאה השנייה.

פט רוברטסון גם מחובר יותר ממטיפים פונדמנטליסטים או אוונגליסטים אחרים לעולם הפנטקוסטיזם, שבו יש קבוצות משולהבות עוד יותר, שחבריהן מאמינים בריפוי על-ידי אמונה, דיבור בלשונות הבלתי ידועות (speaking in tongues), הוצאת דיבוקים וקבלת מסרים ישירים מאלוהים. תנועה זו של התחדשות נוצרית מבוססת על תמונת חג השבועות (פנטקוסט) הנוצרי הראשון, כאשר רוח הקודש ירדה על השליחים והפכה אותם למבשרי-בשורה (אוונגליסטים) אגרסיביים. אפשר לראות  את ניצני התנועה באנגליה של קרומוול ובתנועתו של אדוארד ארווינג במאה ה19-. אבל ראשיתו האמיתית של הפנטקוסטיזם חלה ב1- בינואר 1901, כאשר מורה בשם אגנס אוזמן החלה לדבר בשפה בלתי ידועה, בבית ספר דתי בטופיקה, קנזס. הדבר חזר אצל אחרים, בעיקר באזור רחוב אזוזה, לוס  אנג'לס, ומשך אליו מאות נוצרים מרחבי העולם.

יש לפחות שבעה מיליון חברים מסורים בקהילות הפנטקוסטיות, אבל יש מיליוני אחרים, הידועים בכינוי ניאו-פנטקוסטים, או כריזמטיקים, המשתייכים לקהילות אוונגליסטיות הקרובות לזרם המרכזי  ושבהן נהוגים מנהגים פנטקוסטיים. אורל רוברטס, ג'ים בקר וג'ימי סוואגרט כולם כריזמטיקים. אנשים כמו ג'רי פולוול ומטיף הטלוויזיה רוברט שולר מגארדן גרוב, קליפורניה, דוחים את התופעה הפנטקוסטית כולה, וטוענים שמתנות-אל כאלה בנוסח הברית החדשה התקיימו רק בימיה הקדומים של הכנסייה.

פט רוברטסון אימץ את הפנטקוסטיזם, אפילו במחיר התרחקות מאנשים רבים במחנה הפונדמנטליסטי, והוא עצמו ידוע כמי שמדבר בלשונות (הלשון שלו נשמעת כמו דיאלקט אפריקאי, כך כתב, והלשון של אשתו דידי נשמעת כמו צרפתית). כאשר הטיף באנגלית לאנשים בסין, הוא כותב, שמע אותו כל מאזין בדיאלקט שבו הוא מדבר. הוא גם הדף את ההוריקן בטסי מווירג'יניה ביץ', וכאשר ההוריקן גלוריה ניסה לעבור אותו בגניבה בשנת 1985 הוא הסיט את מסלולו על-ידי האמירה הפשוטה "בשם ישו אני מצווה עליך לחדול". הוא אפילו טען שהפורענויות והתעלות הנשמה יתחילו בשנת 1982, ואחר כך שינה את התאריך ל1984-.

פט רוברטסון הושפע מאוד משני סופרים שהעין הציבורית החלה לבחון באחרונה: נסטה ובסטר (1960-1876) ויוסטס מאלינס (נולד 1923). רוברטסון מציין אותם כברי-הסמכא בתוכניתו המשיחית "הסדר העולמי החדש" (The New World Order), 1991. אף לא אחד משניהם אינו סופר של מהפכת המילניום או המהפכה המשיחית, אבל הם מספקים תחמושת טובה לכל מי שרוצה להצדיק את הטענה שהיהודים הם כוח אנטי-נוצרי מסוכן שיש להילחם בו בכל מחיר. ובסטר, שכתבה ממש אחרי מלחמת העולם הראשונה, ציינה כבדרך אגב את ניצול הפועלים הערבים על ידי המתיישבים היהודים. היא היתה עסוקה בחלקם של היהודים במהפכה הבולשביקית מכדי שתשים לב לחשיבות הצהרת בלפור, או של מתן המנדט על פלשתינה לבריטניה. מאלינס התבטא בצורה ישירה יותר. "מדינת ישראל נולדה באווירה של רצח וסחטנות", כתב, "וטופחה בענני גאז רעיל והמצאת פצצת-הגיהנום היהודית. מדינת ישראל הוכיחה מרגע לידתה שהיא התגלמות הרוע המוחלט".

יוסטס מאלינס הוא אנטישמי קיצוני. השקפתו האבסורדית אינה שופכת אור על דעותיו האמיתיות של פט רוברטסון, וקשה להבין כיצד הוא מרשה ששמו הטוב יתקשר עם מחרחר-שנאה גזעני כזה. מפתיע שאיש תקשורת מתוחכם כמו פט רוברטסון מקבל ברצינות את דבריו של מאלינס. רוברטסון מוסיף למאלינס את תיאוריות הקונספירציה של נסטה ובסטר, לגבי תפקיד היהודים והבונים החופשיים ביצירת סדר עולמי חדש אחרי המהפכה הצרפתית. דבר זה מאפשר לו לצייר את העולם של ימינו בתמונה מדכאת, שבה האומה הנוצרית נשחקת וכוחות הקושרים תופסים שליטה.

רובטרסון הופך על פיהם את מאלינס ואת ובסטר על-ידי הכנסת התיאוריות שלהם למסגרת נוצרית ציוֹנית, בטענה שמעשי האל נמשכים בהתאם לחזון יוחנן, וכי הקמת מדינת ישראל היא אחד האותות שהתוכנית האלוהית נכנסה לפעולה. אי-לכך טוען רוברטסון בעד חיזוק ישראל ותמיכה בשגשוגה. כפי שאמר לאנשי הליגה נגד השמצה של בני ברית בשנת 1980: "למיטב שיפוטי, יש מנדט תנ"כי איתן,  הן בברית הישנה והן בברית החדשה, לקימום עם ישראל בארץ הקודש. אני סבור שרוב הנוצרים האוונגליסטים בארצות הברית מאמינים, שבעלות על ירושלים כולה על ידי עם ישראל היא בעלת משמעות חשובה ביותר להתגשמות הנבואה התנ"כית. כנוצרי אוונגליסטי התחייבתי להשקיע באופן אישי מאמצים ותמיכה כדי להגיע לשלום  צודק במזרח התיכון ולמולדת שהבטיח ריבון העולמים לישראל".

*

הופעתה המחודשת של התנועת הנוצרית הרקונסטרוקציוניסטית, עם תיאולוגיית הדומיניון שלה, ועמה כל המערך של תפיסת הפוסט-מילניזם, מצביעים אולי על הכיוון שאליו נוטה המהפכה המשיחית. במקום שינוי אלים בחברה ובממשל, המתבסס על תיאולוגיית המילניום, טוענים הדוגלים בה שאנחנו נמצאים כבר באלף של ישו, ושהזמן החולף רק מקרב אותנו לדברים טובים שיתגברו עד הופעתו האישית של ישו בסוף תקופה זו, בת אלף השנים.

הרקונסטרוקציוניזם הוא תורה חברתית המדגישה את חשיבות אכיפת חוקי התנ"ך אפילו על מי שאינם מאמינים, כדי לאפשר לישו לחזור וליטול את מושכות ממלכתו הארצית. מסמך חשוב בתורה זו הוא חיבורו של התיאולוג השוויצרי פרנסיס שֶפֶר, "המניפסט הנוצרי" (The Christian Manifesto), 1981. שפר טוען בו, שקיים סטנדרט מינימלי של "קונצנזוס יהודי-נוצרי", שאסור לאמריקה לרדת ממנו, ושהנוצרים נקראים לפיכך להגן על הקו האדום הזה בכל האמצעים הנדרשים. אם האמצעים החוקיים כושלים, מותר להם לנקוט מרי אזרחי, ובסופו של דבר גם להשתמש בכוח.

דמות המפתח ברקונסטרוקציוניזם הנוצרי היום הוא רוסאס ראשדוני. קרן צ'לסדון (Chalcedon Foundation) שלו מפרסמת מידע רב באינטרנט. בעזרת גיסו גארי נורת', איש טיילר, טקסס (המקום שבו קבור דייוויד כורש), ובעזרת דייוויד צ'ילטון, כונן ראשדוני תיאולוגיית דומיניון נוצרית רקונסטרוקציוניסטית, תוקפנית הרבה יותר מהפוסט-מילניזם המתון שמקורו במאה ה17-. כשהם מדברים על "ערכים נוצריים", הרקונסטרוקציוניסטים אינם מציעים אותם כהצעה שאפשר לקבל או לדחות. "מטרתנו היא שליטה עולמית בראשות ישו, השתלטות על העולם אם תרצו", מסביר  דייוויד צ'ילטון, "אנחנו מעצבי ההיסטוריה של העולם".

"האני-מאמין של הרקונסטרוקציה הנוצרית" מאת הכומר אנדרו סנדלין מוצג לעין הציבור באתר האינטרנט של קרן צ'לסדון. הפילוסופיה של ראשדוני קלה  להבנה ומנוסחת בקיצור ולעניין. "נוצרי רקונסטרוקציוניסטי הוא קלוויניסט", הוא מתחיל, ובהמשך מסביר גם שהוא פרה-סופוזיציוניסט ( (Presuppositionist, מפני ש"אין  הוא מנסה 'להוכיח' שאלוהים קיים או שהתנ"ך אמת": הוא פשוט מקבל את האקסיומות הללו כפשוטן. כמו כן הוא, כמובן, פוסט-מילניסט: "הוא מאמין שישו ישוב אל כדור הארץ רק אחרי שרוח הקודש תסמיך את הכנסייה לקדם את מלכות ישו בזמן ובהיסטוריה".

אבל שני המאפיינים האחרים מדאיגים ביותר: "נוצרי רקונסטרוקציוניסטי הוא תיאונומיסט", כותב סדלין: "תיאונומיה פירושה 'חוק האל'. נוצרי רקונסטרוקציוניסטי מאמין שחוק האל כתוב  בתנ"ך. הוא לא בטל כאמת-מידה לצדיקוּת. הוא כבר אינו בא בהאשמות אל הנוצרי, הואיל וישו נשא בעונש הצליבה למענו.  אבל החוק הוא תיאור של אופיו הצודק של אלוהים. אי אפשר לשנותו, כפי שאלוהים אינו יכול להשתנות. חוק האל משמש לשלוש מטרות עיקריות: ראשית, לדחוף את החוטא לשים מבטחו רק בישו, שומר-החוק המושלם היחיד. שנית, להציב לעיני הנוצרי סטנדרט של צייתנות, למען יוכל למדוד את התקדמותו לקראת קדושה. ושלישית, לשמור על סדר חברתי, לרסן רשע אזרחי ולבלום אותו".

סנדלין,  כנראה באישורו של ראשדוני, אומר כי נוצרי רקונסטרוקציוניסט מתייחס ברצינות להוראת כתבי הקודש ליראי האלוהים לשלוט בכדור הארץ. זוהי מטרת הבשורה והמשימה הגדולה. הנוצרי הרקונסטרוקציוניסט מאמין שכדור הארץ וכל  השפע  שבו שייכים לאלוהים: שכל מקום  שבו שולט  הרשע צריך להשתקם (reconstructed)  במשמעות התנ"כית של המושג. הדבר כולל, בראש ובראשונה, את היחיד; שנית, את המשפחה; שלישית, את הכנסייה; ורביעית, את החברה בכללה, ובה המדינה. נוצרי רקונסטרוקציוניסט מאמין איפוא בלהט בתרבות הנוצרית. הוא מאמין בתוקף בהפרדת הדת והמדינה, אבל לא בהפרדת המדינה או כל דבר אחר מאלוהים. אין הוא מהפכן; אין הוא  מאמין בהפיכה מיליטנטית וכפויה של הממשל האנושי. יש לו נשק חזק הרבה יותר מרובים ופצצות, הוא חמוש ברוח אלוהים הבלתי מנוצחת, בדבר אלוהים שאין לפקפק בו לעולם, בבשורת אלוהים שאין דומה לה. והללו אינם יכולים להכזיב. הוא דוחף לקבלת זכויות הכתר של הריבון ישו המושיע בכל תחומי החיים,  בציפייה שהניצחון בוא יבוא.

בסיום התהליך מצפה הנוצרי הרקונסטרוקציוניסט לכינון מדינה תנ"כית באמריקה של אלוהים, אפילו בניגוד לרצונם של אלה הדוחים לחלוטין את הסמכות האלוהית של כתבי הקודש. גם אם יתגשם בהיקף קטן ובאמצעים דמוקרטיים, חזונו של ראשדוני מנוגד לכל תפיסה של זכויות המיעוט.

אם כן, מדוע פט רוברטסון, שמבחינות רבות הוא פרה-מילניסט מסורתי, נמשך לפילוסופיה כזאת? פרה-מילניסטים התייחסו מטבע הדברים בספקנות מה לפעולה  פוליטית, בהאמינם שאין טעם לשפר עולם שנדון לכליה. בעבר לא הותיר רוברטסון מקום לספק כי הקץ קרוב. ברגע מסוים אמר ששנת 1982 היא תאריך סביר, והכריז שזו השנה שבה "נראה את העולם בלהבות" ואת "יום הדין עלי אדמות". אבל כבר בסוף השנה הנבואית ההיא החל רוברטסון למהול את הפרה-מילניזם האפוקליפטי שלו בהשקפות אופטימיות יותר על העתיד, ואף ציטט את קטע ה"פרו ורבו" (דומיניון) המפורסם מספר בראשית. מסע הבחירות שלו לנשיאות ב1988- היה מבחינה זו האות להמרת-הדת שלו לתיאולוגיה חדשה, שניסתה לשלב את תורות הפרה-מילניזם והפוסט-מילניזם למין תערובת מקורית, שבה גם מצפים לביאתו השנייה של ישו, וגם מנסים לשפר את העולם כדי להקל על ירידתו.

הפעלתנות החברתית של רוברטסון, בסגנון אמריקאי, בצירוף מילניזם נלהב,  מזכירים את אנשי "המלכות החמישית" באנגליה של המאה ה17-, ששילבו במצע שלהם את ביטול המס על עור מיובא עם האמונה השלמה שישו יחזור בתקופתם. הצלחתו הנמשכת של רוברטסון מצביעה אולי על כיוון אחד  שבו רעיונות של מהפכה משיחית עשויים להתפתח לכוח פוליטי מסוכן פחות ושמרני מבחינה חברתית, בעל  השקפה אוטופית קלאסית יותר ומדאיגה פחות מקץ גרעיני של העולם.

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
23/04/2017
חג הנביא שועייב
8
21/04/2017
בעקבות פניית משרד החינוך אתמול למזכ״לית הסתדרות ...
8
22/03/2017
הקריה האדמית אונו מחזור לחברי הסתדרות המורים
8
22/03/2017
יושבת מחר לשעה במחאה
8
22/03/2017
הצלחנו לגייס קואליציה שתתמוך בהצעת חוק
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד