לקראת ארגון מחדש של הידע
לקראת ארגון מחדש של הידע

אמנון כרמון הוא מנהל מכון כרם להכשרת מורים לחינוך הומניסטי יהודי בירושלים, תלמיד לתואר שלישי בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית.

 

מערכת החינוך והלמידה בנויה על מודלים שמקורם במאה ה-19. הידע מחולק ל"מקצועות" ונשען על "דיסציפלינות"; אין לכל אלה דבר עם מערכת מחנכת; היום קיים צורך דחוף בגיבוש דיסציפלינה פדגוגית 

 

מאמר זה דן בשאלה פשוטה: האם הסביבה הבית-ספרית מאפשרת חינוך בעל ערך? כלומר, האם תהליכי הלמידה הבסיסיים, דפוס עבודתו של המורה, המבחנים, מערכת השעות ומרכיבים אחרים של החינוך הבית-ספרי מאפשרים חינוך ראוי לשמו? תשובתי הקצרה והמצערת לשאלה זו היא - לא! תשובה מורכבת יותר, אך מצערת באותה מידה, היא שהסביבה הבית-ספרית אינה מאפשרת חינוך בעל ערך לאורך זמן ולכל התלמידים. עם זאת, פה ושם, בבתי ספר אחדים ובכיתות אחדות, מנהלים ומורים מצליחים לחנך; הצלחות אלה מעוררות תקווה, כי אנו יכולים ללמוד מהן על התנאים הסביבתיים המאפשרים חינוך בעל ערך. 

 

                                                *

 

מהו אפוא "חינוך בעל ערך" או "חינוך ראוי לשמו"? כוונתי במושגים אלה היא לחינוך המשפיע באופן עמוק וחיובי על יסודות זהותו של המתחנך - ערכיו, דעותיו, ידיעותיו, הנאותיו. כאשר "החינוך" אינו משפיע על יסודות אלה, או משפיע עליהם באופן שלילי, הוא אינו ראוי לכינוי חינוך. עתה אנו יכולים לשוב לשאלתנו בניסוח פורה יותר: מה בסביבה הבית-ספרית הקיימת מונע חינוך?

החינוך הבית-ספרי הוא חינוך באמצעות דעת. כלומר, עיקר החינוך בבית הספר מכוון לפעול על עולם הידע של התלמיד, ובכלל זה גם החינוך הערכי, הנעשה בעיקר באמצעות עיסוק בידע. כך, למשל, אנו מחנכים לאהבת הארץ באמצעות שיעורי גיאוגרפיה ותנ"ך, ולנאמנות ולגבורה באמצעות שיעורי ספרות והיסטוריה. הידע הוא אפוא האמצעי החינוכי המרכזי של בית הספר, והאופן שבו בית הספר עוסק בידע ומארגן אותו הוא לפיכך בעל חשיבות מכרעת.

מנקודת מבט זו, בית הספר הוא תוצר של "שרשרת ארגוני ידע": מומחים שנשכרו על ידי משרד החינוך מארגנים את עולם הידע לתחומי דעת, לתוכניות לימודים ולספרי לימוד; מורים מארגנים את הידע שאורגן בשבילם על ידי מומחים למערכי שיעור ובחינות; ותלמידים מארגנים את הידע שאורגן בשבילם על ידי מומחים ומורים במחברותיהם ובתודעתם. מבחנה של ה"שרשרת" הזו נעוץ בשאלה האם הידע בתודעתם של התלמידים התארגן בסופו של התהליך החינוכי באופן טוב יותר מן הארגון שאִתו נכנסו אליו.

ביסוד  בית הספר הקיים טמון דפוס בסיסי של ארגון ידע, דפוס שמייצר סביבה רבת-עוצמה המפעילה באופן אחיד את המנהלים, המורים והתלמידים הפועלים במסגרתה. "טבעיותו", היותו של דפוס זה כה מובן מאליו, היא שמעניקה לו את עוצמתו; עד שלא ניחלץ ממצב זה, כלומר, נבין כיצד הידע הבית-ספרי מתארגן לצורך הוראה ולמידה, לא נוכל לשנות את בית הספר ולעשות בו חינוך ראוי לשמו.  

הבה נתבונן בדפוס ארגון הידע הבית-ספרי מקרוב. בבית הספר, הידע מאורגן במקצועות לימוד. כל תחום דעת - ביולוגיה, היסטוריה, אנגלית וכדומה - הופך בבית הספר ל"מקצוע". לכל מקצוע יש מפמ"ר (מפקח מרכז ארצי), "ועדת מקצוע", "רכז מקצוע", תוכנית לימודים ומורים שהוכשרו ללמד אותו. אבל מעבר למערך הבירוקרטי הזה, טמון במקצוע משהו עמוק וחשוב עוד יותר: המקצוע הוא דפוס המארגן את תחומי הידע לצורך הוראה ולמידה בבית הספר. כאשר תחומי הידע מתארגנים בהתאם לדפוס זה, הם הופכים למקצועות.

מהם מאפייני המקצוע כדפוס של ארגון ידע? המאפיין הראשון והחשוב מכל הוא מטרה מרכזית. מטרת המקצוע היא מסירת מידע בסיסי לכמה שיותר תלמידים - ידע חיוני לעיצוב תודעה לאומית ואזרחית, ולהקניית מיומנויות הכרחיות להשתלבות בעולם העבודה. 

במקצוע טבוע סוג מסוים של פעולה לימודית, שאמורה לקדם את המטרה המרכזית ולבדוק אם הושגה: הבחינה. הבחינה היא ביצוע לימודי פשוט, זול ונוח מאוד לחינוך המוני; כל שנחוץ לה הוא עט ונייר, זמן קצוב ותפוקה כתובה כלשהי לבדיקה ולהערכה. הבחינה בודקת אם הידע שנמסר על ידי המורה וספרי הלימוד נקלט ומוחזר בהצלחה על ידי התלמיד. לבחינה יש מבנה אחיד בכל המקצועות, והיא מתגלה במלוא עוזה בבחינות שהחיים בבית הספר מכוונים אליהן - בחינות הבגרות.

מאפיין נוסף של המקצוע הוא מבנה השאלות שהוא מכתיב. המקצוע מכתיב "שאלות סגורות", המתייחסות לפריטי מידע בודדים ומצפות ל"תשובה נכונה". "התשובה הנכונה" נמצאת אצל סמכות חיצונית - מורים, מומחים, ספרים. במלים אחרות, השאלה האופיינית למקצוע נועדה לבדוק אם הידע הבסיסי שנמסר בכיתה הגיע לראשם של התלמידים. מבנה שאלה זה מוביל למאפיין נוסף של שאלת המקצוע: טווח קצר. הזמן הממוצע שעובר מרגע שהמורה שואל את השאלה בכיתה ועד שהוא מקבל תשובה נע בין שנייה אחת לשלוש שניות. בשיעור טיפוסי, בן 45 דקות, נשאלות אפוא בין 60 ל-100 שאלות קצרות טווח כאלה.

מאפיין נוסף של המקצוע הבית-ספרי הוא האופן שבו נבחר הידע הכלול בו. מרגע שתחום תוכן הופך למקצוע, יש כללים ברורים לאופן בחירת הידע שלו. הידע שנבחר הוא זה שנתפס כידע הבסיסי והמוסכם בתחום. המקצוע על פי מטרתו מכוון אל הידע הזה. לכן הוא מתעלם באופן שיטתי ממחלוקות תיאורטיות ואידיאולוגיות המאפיינות את תחומי הידע. בתחומו של בית הספר, הידע לעולם מוצג לתלמידים כאוסף מסודר של עובדות בסיסיות ומוסכמות, וזו כמובן אחת הסיבות לכך שהוא כל כך משעמם.

מאפיין חשוב נוסף של המקצוע הוא אופיים של מקורות המידע. המקצוע מבוסס על מקורות מידע "פנימיים", מקורות בית-ספריים שנוצרו לצורכי הוראה: ספרי לימוד, חוברות עבודה ודברי המורה. מקורות המידע הללו מציגים את הידע כסיפור פשוט, כרצף של "תשובות נכונות" לשאלות סגורות (מי, מה, מתי…?).

המקצוע הבית-ספרי פועל במסגרת מערכת שעות שעוצבה בשבילו. מערכת השעות היא בעלת מבנה מיוחד השומר על מרכיבי היסוד של המקצוע, בלי קשר לשינויים בתחומי הדעת שנלמדים, או לתחלופה של מנהלי בתי ספר ומורים. מערכת השעות מתאפיינת בשלושה עקרונות מרכזיים: ריבוי מקצועות (בערך שישה ביום ו-12 בשבוע); שיעור הנמשך על פני יחידת זמן קצרה (45 דקות); רצף שיעורים עם הפסקות קצרות ביניהם. המבנה הזה מבטיח מסירה רציפה ומתמדת של ידע ביום הלימודים, כמתחייב מהמטרה המרכזית של המקצוע, והוא מאפשר לכל המקצועות ייצוג במערכת השעות.

 

                                                *

 

למקצוע הבית-ספרי ולמערכת השעות יש השפעות עמוקות על תודעת התלמידים. הם מכוננים את מה שאנו מכנים "תלמיד". מה שמאפיין את "התודעה התלמידית" הוא יחס מסוים לידע ולערכים בהם הוא נתקל בבית הספר. יחס זה מכונה בספרות המחקרית "אינרטי", כלומר, הידע והערכים הנלמדים אינם מופעלים על ידי התלמידים בהקשרים שמחוץ לכיתת הלימוד. התלמיד (הטוב!) משנן את הידע שהועבר אליו, ופולט אותו בבחינה; אין הוא  עושה בו שימוש מעבר לכך. רובו המכריע של הידע הנלמד בבית הספר פשוט נשכח, ומה שנותר בזיכרון מאוחסן שם ללא שימוש.

"התודעה התלמידית" אינה מקרית או טבעית; היא תולדה ישירה של דפוס ארגון הידע בבית הספר. תלמיד השרוי במשך 12 שנים בתוך סביבה לימודית, המציפה אותו בשאלות סגורות וב"תשובות נכונות", בוחנת אותו שוב ושוב מתוך ציפייה למִחזור ידע (ולא לביקורת או ליצירה שלו), "מסכמת" לו שוב ושוב את עולם הידע באופן פשטני ומפצלת את הדעת למקצועות רבים הנלמדים במקביל. בכך היא מונעת ממנו מעורבות שכלית ורגשית אף עם אחד מהם, מפתחת כמעט בהכרח יחס "תלמידי" (אינרטי, פסיבי, מנוכר) לידע, ולמערכת החינוך בכללותה. בסביבה כזאת, המארגנת באופן הזה את הידע שהיא מחנכת באמצעותו, אי אפשר לעשות חינוך הפועל באופן עמוק וחיובי על יסודות בזהותם של הלומדים.

אז מה אפשר וצריך לעשות? קודם כל, להפסיק להגיב על המצב המשברי בדרך המקובלת על מערכת החינוך, כלומר, בשני אופנים סותרים. המערכת מנסה לחולל שינויים לטובת הוראה ולמידה משמעותיות, אך בלי לשנות את דפוס ארגון הידע שתואר כאן; וכאשר ניסיונות, מבורכים כשלעצמם, לאפשר ולעודד למידת חקר, פיתוח החשיבה, בירור ערכי וכדומה, נכשלים, משום שדפוס ארגון הידע הבית-ספרי לא שונה, היא פונה לכיוון הנגדי: היא מקצינה את דפוס ארגון הידע הבית-ספרי הקיים בתקווה שלפחות מטרתו המרכזית, מסירת ידע בסיסי למרב התלמידים, תיעשה בהצלחה. מה שמאפיין את דרך הפעולה הזאת הוא ריבוי של מבחנים חיצוניים כבר משלבי הלימוד המוקדמים, הפיכתם ל"בעלי סיכון גבוה" (high stake examinations) לתלמידים ולמורים, והפיכת הידע והמיומנויות הנלמדים לבסיסיים עוד יותר (back to basic). ועדת דברת נתנה לכיוון הזה ביטוי בוטה.

 

                                               *

 

מהי אם כן התגובה ההולמת על מצבו המשברי של החינוך? נדמה שהיא עולה בבירור מהדברים שאמרנו עד כה: שינוי עמוק של הדפוס הבסיסי של ארגון הידע בבית הספר, כלומר, הפיכת המקצוע הבית-ספרי לדיסציפלינה פדגוגית. מהי דיסציפלינה פדגוגית? היא אינה כמובן מקצוע בית-ספרי, אך גם אינה דיסציפלינה מחקרית או אקדמית. ארגון הידע הנהוג בבית הספר הוא "מקצוע", ארגון הידע הנהוג באוניברסיטה הוא "דיסציפלינה"; שניהם אינם מתאימים לחינוך. אנו זקוקים לארגון ידע בעל פוטנציאל חינוכי - לדיסציפלינה פדגוגית.  

מהי דיסציפלינה פדגוגית? הנה בתמצית מאפייני היסוד שלה: המטרה המרכזית המנחה את הדיסציפלינה הפדגוגית היא פיתוח וטיפוח חשיבה והבנה. במקום מסירת ידע (מקצוע בית-ספרי) ויצירת ידע (דיסציפלינה אקדמית), הדיסציפלינה הפדגוגית חותרת להבנה מעמיקה של תחומי הדעת ולחשיבה באמצעותם; בתחומה של הדיסציפלינה הפדגוגית הביצוע הלימודי האולטימטיבי אינו בחינה או עבודת מחקר על תחום דיסציפלינרי צר, אלא עבודות חקר מגוונות המתמודדות עם שאלות מורכבות מתוך נקודות מבט דיסציפלינריות שונות; השאלות הנשאלות בתחומה של הדיסציפלינה הפדגוגית אינן שאלות סגורות המאפיינות את המקצוע הבית-ספרי, ואינן שאלות מחקר המאפיינות את הרמות הגבוהות של הלימוד האקדמי. השאלות הן שאלות פתוחות המזמינות כמה "תשובות טובות" אפשריות, והלומד נדרש לתהליך חשיבה ממושך על מנת להכריע ביניהן; הידע בתחומה של הדיסציפלינה הפדגוגית מכוון אל התובנות העמוקות של תחומי הדעת השונים, תובנות המכוננות אותם כאופני הסתכלות על האדם והעולם. למשל, התובנה הסוציולוגית שהיחיד נבנה על ידי החברה, או התובנה הביולוגית שהמינים, ובכללם האדם, התהוו בתהליך אבולוציוני. מקורות המידע אינם רק פנימיים או דידקטיים. מקורות המידע הם מגוונים וכוללים מחקרי שדה, ראיונות, תצפיות, סיורים.

הוראה ולמידה לשם חשיבה והבנה אינן יכולות להתקיים במסגרת של מערכת השעות הקיימת; יום הלימודים ושבוע הלימודים הטיפוסיים חייבים אף הם לעבור שינוי יסודי. יש לצמצם את מספר המקצועות והנושאים הכלולים בהם ולרווח את יום הלימודים. במקום ללמוד 30-35 שעות פרונטליות בשבוע, יש ללמוד לא יותר מ-20 שעות כאלה בשבוע, ולהקדיש את שאר הזמן ללמידה חקרנית בבית הספר ומחוצה לו, ביחידות או בצוותים.

דפוס ארגון הידע שתואר כאן בקצרה מעודד את הלומדים לחשיבה פעילה ולהבנה מעמיקה מכמה פרספקטיבות. חשיבה והבנה כאלו עשויות להשפיע על יסודות עמוקים בזהותם ולעודד את התפתחותה. המעבר ממקצוע בית-ספרי לדיסציפלינה פדגוגית אינו קל; הוא מחייב תהליך ארוך והדרגתי. המעבר הזה הוא בגדר קפיצה מהמאה ה-19 למאה ה-21. בית הספר המבוסס על מקצועות שנוצרו לשם הפצת מידע בסיסי לכל, התאים אולי לצרכיה ולמושגיה של המאה ה-19, אך הוא מונע באופן אפקטיבי את מימושן של השאיפות החינוכיות של המאה שלנו. המאה שלנו זקוקה לארגון חדש של ידע למטרת חינוך בעל ערך. 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד