השמות מתחלפים, העבדות נשארת
השמות מתחלפים, העבדות נשארת
2/10/2005

המאבק למען זכויות הנשים העוסקות בזנות כלל מאבק לשוני על שינוי ההגדרה מ"זונות" ל "קורבנות סחר". אבל ההתייחסות נותרה לוקלית למרות התפיסה האוניברסלית של זכויות האדם. וכך ממשיכה להסתובב "הדלת המסתובבת": נשים מגורשות וחוזרות לישראל, כמעט לאותה מציאות של סחר לזנות

 

נירית בר

נירית בר היא יועצת ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, דוקטורנטית בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן

 

ההגדרות משחקות תפקיד חשוב משחר ההיסטוריה, ובייחוד בימינו, שבהם יש למידע ולידע כוח השפעה רב על חיי הפרט ועיצוב זהותו. הגדרת הנשים והמיניות קשורה אף היא ליחסי הכוחות בחברה ומשקפת אותן.

סימון דה-בובואר ראתה בהגדרת הנשים את הגדרת ה"אחר", כלומר, הן מוגדרות על פי הגדרתו של הגבר וביחס לו. היא תוהה האם יש בכלל נשים. מצד אחד, יש הגורסים כי קיימת נשיות נצחית-טבעית, כלומר "האשה" כמושג נפרד יישאר מושג אימננטי במציאות. מן הצד האחר נמצאים אלו שמקוננים על כך שמושג "האשה" פס מחיינו, ובכך נעלם התיחום הנוח והברור של "האשה". המצב במציאות הוא, שהביטוי המגדיר "האשה" הוא בגדר חידה - אין לדעת האם הוא קיים ומה משמעותו ומה ראוי שיהיה.

בניגוד לכך, עובדת היותו של "הגבר" נתפסת עדיין כמובנת מאליה וטבעית. הגדרת האנושות זהה למושג הגבריות, ואילו הנשיות היא השארית הנותרת, שדה-בובואר מכנה ה"אחרות". הנשים מוגדרות בהשוואה לקטגוריה הטבעית של הגבריות והן אינן עומדות כקטגוריה עצמאית, בלתי תלויה. בנוסף על כך, ה"אחרות" של האשה אינה תוצאה של מאורע היסטורי, אלא היא קיימת במקביל להגדרת האנושות הגברית. מאז ומעולם היתה האשה משועבדת לגבר, ועל כן הגדרתה לא היתה מהותית לה ולא נבעה ממנה, אלא היתה הגדרה הנגזרת מהגדרת הגבר.

אמנם הגבר והאשה זקוקים זה לזה לצורך ביולוגי, אך אין בכך לשפר את הגדרת האשה כלא-מהותית, אלא להפך. הדבר מחזק את הקשר בינה למשעבדה, והופך אותו להכרחי. ובאשר לשינוי הגדרה עתידי של האשה אומרת דה-בובואר כי הגברים מפיקים תועלת מהאחרות של האשה, ואינם רוצים לוותר על היתרונות הגלומים בכך, לפחות כל עוד אינם יודעים אילו יתרונות יוכלו להפיק משינוי הגדרתה ומהותה (דה-בובואר, 2001).

ג'ודית באטלר מתייחסת להגדרת המיניות באופן רחב יותר. היא מכירה  בכוחה של השפה ליצור מציאות מלאכותית, שאותה היא מציגה כטבעית ביותר. היא אף כופרת בהגדרות הפמיניסטיות המבדילות בין "גבר" ל"אשה", ורואה בהן אמצעי מדכא כלפי שאר בני האדם, הרואים עצמם כמצויים בתווך, בין ההגדרות הללו, ועל כן אינם מוצאים את מקומם.

השפה היא מדיום של כוח, והכוח פועל באמצעות השפה, למשל ביצירת קטגוריות המחלקות את העולם ויוצרות תנאים להשתייכות ולגיבוש זהות. כמו כן, הקטגוריות הללו יוצרות קנה מידה לדירוג היררכי ושיפוט ערכי, שמוכפפים אליו בני האדם ודרכו הם חווים את עצמם ומקומם החברתי.

להיות "אשה" פירושו להיכנס לתפקיד התרבותי והחברתי המוגדר, ולראותו כחלק מזהות סובייקטיבית שאינה קיימת באמת. כלומר, אין כל ממד אנושי שהוא טבעי ונתון לדידה. לפיכך, הצגה של דבר כטבעי, כגון ראיית הזנות כדבר שהיה מאז ומעולם ולכן הוא טבעי, משמעותה הפיכתה לבעלת כוח בהיות הדבר מוצג כגורל בלתי נמנע (באטלר, 2001).

מישל פוקו התייחס לחלוקה המודרנית של המיניות, לרבות המקום שהועידו לזנות בסדר הזה. לפיו, בראשית המאה ה-17 היתה סובלנות כלפי המיניות הגסה והמגונה, לעומת המאה ה-19, אז נעשו ההגדרות נוקשות וברורות יותר. הבורגנות הוויקטוריאנית הגדירה את המיניות בצורה חד-משמעית: המיניות הראויה היא זוג המעמיד צאצאים. כל שאר הצורות המיניות הוגדרו כסטייה. הדיכוי התבטא בשתיקה ובהדרה של המיניות הסוטה, והשתיקה פירושה היה כי "אין מה לומר, אין מה לראות ואין מה לדעת" בכל הקשור למיניות לא מהוגנת. המיניות הבלתי לגיטימית נדחקת ממעגלי היצור וההולדה, והופכת לחלק ממעגלי הרווח, וכך אתר בית הבושת זוכה למקום משלו בסדר החברתי. יש לציין כי בתקופת הגלובליזציה, מעגל הרווח מתעצם עוד יותר. רק בישראל, היקף הסחר בנשים מגיע לכמיליארד שקלים בשנה. בבית הבושת זוכה המיניות לביטוי, כל עוד היא מבודדת, מושתקת ומוצפנת בשיח חשאי (פוקו, 1996).

המודעות למשמעות הטמונה בכל הגדרה והמאמץ לשנות את ההגדרה יכולים לשמש כלי לשינוי פוליטי. פרנץ פאנון התנגד לכיבוש הפיזי והלשוני של הקולוניאליזם האירופי. הגדרת ה"שחור" נוסחה בידי הלבנים כלפי אלו שאינם כאלו, כדבריו: "לא אני הוא זה היוצר משמעות לעצמי, אלא המשמעות היא זו שהיתה כאן, קדומה וממתינה לי". המודעות לתפיסת העולם הטמונה בהגדרות היא חלק מהמאבק של פאנון בקולוניאליזם. פאנון ניסה לנסח מחדש את הגדרתו ומתוך כך ליצור משמעות חדשה להווייתו כ"שחור" (פאנון, 2005).

כפי שאראה, במחקר המנתח את עבודת ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, גם כאן המאבק למען זכויות הנשים העוסקות בזנות כלל מאבק לשוני על שינוי ההגדרה מ"זונות" ל "קורבנות סחר". הזונה היא ה"אחר" הנצחי, המצוי בשיח של הצפנה והשתקה, ואילו "קורבן סחר" היא הגדרה חדשה מודרנית, שיוצרת הזדהות רבה יותר במסגרת השיח הליברלי על זכויות האדם ובמסגרת הביקורת על אכזריותה של הגלובליזציה.

ההגדרות, מטרתן לשקף את התופעה החדשה של נשים "קורבנות סחר", בניגוד לתופעה הישנה של נשים "זונות", וליצור תחילה הפרדה בין השתיים. ההפרדה מאפשרת בין השאר גם למי שמצדדים במיסוד הזנות להתנגד נחרצות לסחר בנשים. 

מטרתה המוצהרת של הוועדה היתה  "יצירת מהפך תודעתי ביחס לנשים, קורבנות הסחר בבני אדם, באופן שיראו בהן קורבנות עבירה, נשים שזכויותיהן הופרו, ולא עברייניות או שוהות בלתי חוקיות". השינוי הוא בהגדרתה ומהותה של ה"זונה" והשאיפה להגדירה באופן שונה, לא על פי עיסוקה, אלא על פי העוול שנגרם לה כ "קורבן סחר", "קורבן עבירה", "עבד" ו "נאנסת".

במאמר אבחן את השפעת שינוי ההגדרות על שינוי התפיסות ואבדוק מהן ההצעות האופרטיביות שבאו בעקבות השינוי בתפיסה.

מ"זונות" ל "קורבנות סחר"

תופעת הזנות המגיעה מחו"ל היא כלכלית-עולמית. מיליוני נשים מועברות ממדינה למדינה בעבור תמורה כספית, לצורך עבודה בזנות, והיקפה הכלכלי של התופעה נמדד במיליארדי דולרים בשנה. גם בישראל, כמדינה מערבית בעלת כלכלה ליברלית, התופעה מתקיימת בהיקפים נרחבים ומדי שנה נסחרות כ-3,000 נשים.  היקפה הכלכלי של התופעה בארץ עומד, על פי הערכת נציבת מס הכנסה, על כמיליארד דולר.

ההיצע הנרחב של הנשים נוצר עקב המצב הכלכלי הקשה בחבר המדינות. התמוטטות בריה"מ והכאוס החברתי-כלכלי שנוצר בעקבותיה, הותירו מיליוני אנשים ללא אמצעי ביטחון מינימליים לקיומם ולפרנסתם. על כן, ההגירה לצורך עיסוק בזנות נובעת קודם כל ממצוקה כלכלית ורצון לשרוד (דו"ח מסכם ועדת החקירה הפרלמנטרית, 2004, ודו"ח "אשה עוברת לסוחר", 2003).

הנשים, לפיכך, הן קורבנות של הגלובליזציה המאפשרת מעבר בני אדם מארץ לארץ, תוך הפחתת הפיקוח של המדינה על מעבר סחורות ובני אדם. אותן נשים הן גם קורבנות של משטר קומוניסטי שהתמוטט באחת ולא יצר עד כה חלופה הולמת. הבנת המצוקה הכלכלית וההקשר הגלובלי היו בין הגורמים המרכזיים לאיחוד חברי הכנסת מקצוות הקשת הפוליטית למאבק משותף. הנה  כמה דוגמאות לכך:

דבריו של ח"כ נסים זאב מש"ס: "מדובר בהפרה בוטה של זכויות אדם, נשים חשופות לשידול ופוחדות להעיד. חלק מהמאפיה. מה הכתובת של הנשים? איך האשה יוצאת מהשעבוד הזה? כמו בסחר בסמים, אין ירידה בכמות הסחר כי יש תמיד התחכמויות".

ח"כ מרינה סולודקין, שהיתה בעבר במפלגת ישראל בעלייה וכעת היא בליכוד, אמרה כי זוהי "תופעה חדשה בעולם מהבחינה הכלכלית, זה חלק מפשע מאורגן. לי יש אינטרס אישי בנושא כי בתחילה חשבו שהעולות היהודיות עוסקות בזנות, אך ב-97' היה דו"ח ראשון שאמר שעולות חדשות לא קשורות לנושא הסחר".

ח"כ אחמד טיבי ממפלגת חד"ש-תע"ל אמר כי "הסחר בנשים, שהפך להיות ענף משגשג שמכניס מאות מיליונים למאפיה, הפך להיות תופעה חולנית בחברה הישראלית".

ח"כ סולודקין מצדדת במיסוד הזנות והסדרתה כמקצוע לגיטימי לכל דבר. לעומתה, ח"כ נסים זאב מצדד באיסור הזנות בכללותה, והשלכת איסור מסוג זה היא האשמת האשה בעבירת הזנות. ובכל זאת שניהם שותפים לעמדה בעניין המאבק בסחר בנשים, עמדה המפרידה בין הזנות לבין הסחר.

המאחד את הח"כים מכל קצוות הקשת הוא ראיית המאבק כחלק ממאבק בפשע המאורגן ובמאפיה. המאבק בסחר בנשים מושווה למאבק בסחר בסמים ולמאבק בסחר בנשק, התחומים הרווחיים והשכיחים ביותר בקרב ארגוני הפשע ברחבי העולם, וגם בישראל.  

יש לציין עוד פן כלכלי שהניע את מדינת ישראל להסב לבה ותקציביה למאבק בסחר בנשים: ישראל כמעט לא נתנה דעתה על התופעה עד הפעלת הלחץ מצד ארה"ב. ביולי 2001 פורסם דו"ח משרד החוץ האמריקאי, שבו סווגה ישראל בדרגה 3  ב"רשימה שחורה" של המדינות שאינן עומדות בקריטריונים המינימליים של החוק האמריקאי למאבק בסחר בבני אדם. נוצר איום בסנקציות כלכליות אם לא תוכיח ישראל שהיא נוקטת צעדים משמעותיים להגברת המאבק בסחר. מיד לאחר מכן, בעקבות הצעה לסדר של ח"כ זהבה גלאון, החליטה מליאת הכנסת על הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית בראשותה של גלאון.  

מערכת הסחר בנשים היא מערכת דמוית פירמידה בת שלושה קודקודים. האחד, הסוחרים המפיקים רווחים עצומים בסחר, המשתווים לאלו של הסחר בסמים ובנשק. השני, הנשים הנסחרות לזנות, שמצוקה כלכלית בארצות מוצאן מניעה אותן להגר. הקדקוד השלישי הוא מדינת ישראל, שפעולתה נבעה מלחץ חיצוני, איום אמריקאי בסנקציות כלכליות.

מענה הוועדה בהיבט הכלכלי-הגלובלי כלל שני מהלכים מרכזיים:

האחד, תביעת פיצויים של אשה הנסחרת לזנות - קורבן הסחר כנפגעת בפן הכלכלי רשאית לתבוע את הסרסורים לעניין פיצויים. המלצת הוועדה היא שהפיצוי יעשה בהליך פלילי, וסכום הפיצוי יחושב בהתאם לשכר המינימום בתוספת חישוב הנזק שנגרם לבריאות האשה. שכר המינימום אמנם יעיד על פעילות כלכלית שהתרחשה, אך עדיין טיבה שונה, משום שהסחר בנשים בכללותו לא יוכר כלגיטימי, אלא כמקרה עבודה ייחודי שבו נעשית פעילות העסקה אך קיימת גם התנגדות נחרצת להגדרת המעסיק כ"מעביד" והגדרת המועסק כ"עובד".

המהלך השני כלל ביקורת על הפחתת הפיקוח של מדינת ישראל. בפתח הדו"ח המסכם מתוארת דרך הגעתן של הנשים: "הנשים מועברות בתעודות זהות מזויפות לארצות מעבר בדרכן לישראל. במקרים רבים, בעיקר כשהן עוברות דרך הגבול המצרי, הן נאנסות ומוכות על ידי המבריחים הבדואים". עצם חשיפת דרך הגעתן של הנשים יש בה משום ביקורת על ישראל, שמאפשרת חדירתן של נשים לתוך גבולותיה, אף כי לא גובשה עדיין המלצה קונקרטית בשאלת הידוק הפיקוח על הגבולות.

 מ"עובדות" ל"עבדים"

ההיבט החברתי כולל דיון בלגיטימיות שבהעסקת הנשים הנסחרות בזנות. מטרת הוועדה היתה להעלות את המודעות לתנאי ההעסקה של הנשים באמצעות תיאור הניצול הקשה שלהן והפגיעה המתמשכת בהן.

ההבנה החברתית צמחה מהשיח הליברלי של זכויות האדם, שיח שגורס כי לאדם מוקנות זכויות באשר הוא אדם.  בדו"ח הוועדה מתואר היבט זה: "הקהילה הבינלאומית מתייחסת לסחר בנשים כאל הפרה של זכויות אדם בסיסיות, שהן הבסיס לכל דמוקרטיה מתוקנת. הנשים חשופות לאלימות, לשעבוד ולמגבלות על חירותן. הנשים מוחזקות בדירות ובבתי בושת ללא אפשרות לצאת לאורך חודשים רבים, תוך שדרכונן נלקח מהן".

תנאי הניצול באופן העסקתן מתוארים בפרוטרוט: "הן נאלצות לעבוד 7 ימים בשבוע, גם בימי מחזור ובעת מחלה. שעות העבודה שלהן נעות בין 14 ל-18 שעות ביום. הן מקבלות בין 10 ל-15 קליינטים בממוצע ביום. על כל קליינט הן מרוויחות כ-120 שקלים, מתוך סכום זה, 100 שקלים הולכים לסוחר, ורק 20 שקלים אליהן, ומזה הן צריכות לפדות את עצמן" (שם). תיאור תנאי העסקת הנשים בא לקעקע את התפיסה הרואה בנשים העוסקות בזנות נשים עצמאיות חברתית וכלכלית, המרוויחות כסף רב.

דוגמה לתפיסה זו היא דבריו של עו"ד המייצג את הסוחרים. עו"ד זה רואה בנשים "עובדות" לכל דבר, חופשיות כלכלית וחברתית לעצב את דרכן. הן "עובדות" משום שהן מרוויחות כסף רב כדבריו: "בכסף שהיא חוסכת במשך שנה היא יכולה לקנות לה שם וילה בת 3 קומות - אני לא אוכל להגיע לזה עוד שנים ארוכות, למרות שאני עו"ד".

ובהיבט החברתי ה"עובדות" בוחרות את מקום עבודתן, כדבריו: "יש הרבה נשים, הרבה מאד נשים שמוכנות להגיע לכאן, לכאן ולכל המדינות האחרות. באוקראינה למשל יש 42 מיליון בני אדם, 42 מיליון! יש שם באמת מספיק נשים שמוכנות לעבוד בזנות בשבילנו".

גם במערכת הרפואית, ההתייחסות אל הנשים היא כאל "עובדות" בתעשיית המין. הן קרויות "ספקיות מין", מעין הגדרה רפואית השואפת לאובייקטיביות. לדברי ד"ר שוחט מלשכת הבריאות בחיפה, "המטרה היא ליצור קשר עם אוכלוסיית ספקיות המין כדי לבצע פעולות של קידום הבריאות". מטרתו הראשונית המוצהרת של קידום הבריאות היא דאגה לחברה הישראלית, כדברי פרופ' דן מיכאל, מביה"ח וולפסון: "אנחנו נמצאים היום בעיצומה של מגפת הזיבה בארץ... מתוך סקר שערכנו בקרב קרוב ל-200 חולים, שרובם גברים, גילינו ש-94% מהם נדבקו כתוצאה ממין מזדמן, וכמחציתם שילמו עבור המין הזה. כלומר, ביקרו אצל ספקית שירותי מין, כמו שאנחנו קוראים לזה בשפה נקייה. כך הגענו לשלב הבא, לראות מה המצב בקרב ספקיות שירותי המין".

היכולת ליצור שיח חשאי ולדחוק את תופעת "ספקיות המין" מגבולות החברה המהוגנת נכשל, לפחות ברמה הבריאותית, משום שהלקוחות המגיעים אל ספקיות המין מפיצים את מחלות המין גם בתחום המיניות המהוגנת-המשפחתית. בעקבות חשיפת התופעה והפעילות בוועדה הוקמו שתי מרפאות מין בתל אביב ובחיפה, שכל אשה יכולה להגיע אליהן, ללא תעודה מזהה, ולקבל טיפול.

מן הצד האחר של השיח על הלגיטימיות שבמעבר אנשים וסחורות בעידן הגלובליזציה, יש ביקורת על תופעה שבה מהגרים הופכים ל"עבדים". ח"כ יוסי שריד רואה בסחר בנשים צורה של עבדות מודרנית, ולדידו התופעה אפילו יותר משפילה ומכוערת מהעבדות.

בהיבט החברתי, ראיית התופעה במסגרת השיח הניאו-ליברלי מחייבת התייחסות גם למצב השורר במדינות המקור. בסיומו של כינוס שהתקיים במולדובה, על מניעת הסחר לזנות בארץ זו, אמרה אחת המשתתפות המקומיות כי אם לא יהיו מקומות עבודה, לא יהיה פתרון לבעיית ההגירה והסחר בגברים ובנשים ממולדובה, ולחינם כל הדיבורים (המרמן, 2004). העבדות הכרוכה בסחר לזנות בעולם כרוכה בראייה הכלכלית הגלובלית, והפתרון טמון בהסתכלות גלובלית בשיקום הכלכלה בחבר המדינות.

ה"עבדות" בעידן הגלובלי כוללת את כל העובדים הזרים, גברים העוסקים בבניין בתנאי כפייה וניצול, ללא יכולת לברוח ממעסיקם, או נשים העוסקות בזנות בתנאי כפייה וניצול ללא יכולת לברוח מסוחרן. ארגוני ngo המסייעים לנשים, כגון "מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"קו לעובד", עניינם הוא דאגה לתנאי ההעסקה של העובדים שמועסקים כ"עבדים".   

הפתרון שהוועדה מציעה כולל שיקום כלכלי-חברתי, באמצעות מתן אפשרות לאשה שהעידה נגד סוחריה להישאר בארץ למשך שנה, לצורך שיקום הכולל טיפול פסיכולוגי והשמה בתעסוקה אחרת. הגישה ההוליסטית אינה מתמקדת רק במדינת ישראל, אלא גם בחזרה של האשה למדינת המקור. הרצון הוא להעצים כלכלית את האשה ולדאוג שלא תגיע שוב למצב של "עבד" בכלכלה הגלובלית.

"עבדות" הנשים היא תת-נושא של ה"עבדות" הגלובלית. האשה הגלובלית עובדת כעוזרת בית, מטפלת בילדים וכעובדת בתעשיית המין במדינות העשירות. במקום סולידריות נשית נוצרת חלוקה מחדש של העבודות המסורתיות של הנשים. המשפחות בנות מעמד הביניים החיות במדינות העשירות הופכות לתלויות במהגרות החיות במדינות העניות לצורך טיפול בילדים, נקיון הבית ומתן שירותי מין (hochschild,  2004&ehrenreich). עד כה, ה"עבדות" בגלובליזציה לא זכתה להתייחסות בוועדה, ואין השוואה בין צורות שונות של "עבדות" נשים. ההתייחסות היא רק למקרים הקיצוניים של התעללות בנשים במקרי סחר. תופעת ה"עבדות" לא נבחנת מנקודת מבט של אי שוויון מגדרי-כלכלי המשווה בין נשים מהגרות במגוון תחומי העיסוק, כגון מנקות ומטפלות ועובדות בתעשיית המין.

לסיכום ההיבט החברתי: גם כאן הטקטיקה של הוועדה היתה לחשוף מידע לציבור, ובמקרה זה - תנאי העסקת הנשים, שהם תנאי ניצול וכפייה העומדים בניגוד לתפיסה הרווחת בציבור, של נשים "עובדות" המרוויחות כסף רב. שינוי הגדרתי נוסף שנעשה הוא השינוי מ"עובדים" ל"עבדים". ההגדרה החדשה של הנשים כ"עבדים" משנה את תפיסת העולם הטמונה בהגדרת ה"עובדים" משום שהיא מחייבת ראיית יבוא ה"עובדים" כיבוא בני אדם, בעלי מגוון רחב של צרכים מעבר לתחום התעסוקתי.

מ"שוהות בלתי חוקיות" ו"פושעות"  ל"קורבנות עבירה" ול"נאנסות"

בבית המשפט, הנשים הלא-יהודיות העוסקות בזנות מוגדרות בשתי הגדרות: האחת היא "שוהות בלתי חוקיות", והאחרת "קורבנות עבירה". "שוהות בלתי חוקיות" מצויות במתקני משמורת וכליאה יחד עם עובדים זרים שנתפסו. הנשים נעצרו בגלל היותן "שוהות בלתי חוקיות", ובבקשת מעצר אחת אף צוין כי הנשים "נתנו שירותי מין בנסיבות מחמירות".

ההגדרה "שוהה בלתי חוקי" יוצרת הפרדה בין "החוקיים", בעלי האזרחות הישראלית, לבין "הלא-חוקיים" הבאים מחו"ל, וההפרדה אינה מאפשרת השוואה בין שני המקרים. בניגוד לכך, ההגדרות החדשות כגון "קורבנות סחר", "עבדים" ו"קורבנות עבירה", הן הגדרות ליברליות אוניברסליות המביטות על האדם ללא תנאים נוספים. ההגדרות החדשות מאפשרת השוואה בין הנשים החוקיות הישראליות לבין הנשים הנסחרות הלא-חוקיות. יהודית אילני מאיגוד מרכזי הסיוע התריעה כי הגיעו לאיגוד פניות מישראליות שנסחרות לזנות בחו"ל. התופעה של סחר בנשים הופכת לאוניברסלית, ואין הבדל בין נשים ישראליות שנסחרות לחו"ל לבין נשים מחו"ל הנסחרות לישראל. בשני המקרים מדובר ב"קורבנות סחר".

על כן, המאבק הראשוני בוועדה בא למנוע את ההסתכלות על הנשים כ"לא-חוקיות" בלבד. לדברי ח"כ תמר גוז'נסקי, "כאשר תופסים את הנשים משליכים אותן לנווה תרצה, מנווה תרצה מעבירים למטוס, העיקר שתעוף לנו מהעיניים, וכל הסבל שלהן לא נוגע לנו כי הן לא אזרחיות ישראל ולכן לא אכפת לנו שהן סובלות". כל עוד הנשים מוגדרות כ"שוהות בלתי חוקיות"  נחסמת למעשה האפשרות ליצור עניין ואמפתיה בעניינן אצל החברה הישראלית.

לעומת זאת, "קורבנות עבירה" הן מי שזכויותיהן הופרו. לדברי עינת הורוביץ, נציגת אמנסטי, "הבסיס הוא שינוי הגישה מבחינת כל המערכות וצריך לראות בנשים האלה קורבנות של הפרות זכויות אדם, ולא כפושעות ושוהות בלתי חוקיות שצריך לזרוק אותן לכלא".

השינוי בפועל אכן התחולל 

אם בעבר היו רק העבירות של סרסור לזנות וניהול מכון זנות, שהענישה עליהן היתה קלה (העונש המרבי היה חמש שנות מאסר) וההתייחסות סלחנית, שונה סעיף העבירה לעבירת סחר בבני אדם והענישה הוחמרה ל-16 שנות מאסר. השינוי בהגדרה אינו ריק מתוכן. הוא אינו סמנטי בלבד אלא מבטא מציאות ענישה שונה לחלוטין.

על פי החוק, הנשים יכולות לתבוע את סוחריהן ולקבל סיוע משפטי מהמדינה בכך. החל בשנת 2003 הוקם, על פי החלטת ממשלה, מקלט "מעגן", שמאפשר לנשים "קורבנות העבירה" לשהות בו. הוא נבנה במיוחד בשבילן והותאם לצורכיהן הייחודיים (לרבות סיוע משפטי, סוציאלי, פסיכולוגי ורפואי). השינוי בהגדרות הוביל לשינוי תפיסתי כולל, המתבטא בפעולות שונות לחלוטין, כמו מעבר ממעצר נשים על עבירת "שהייה בלתי חוקית" להפנייתן למקלט לקורבנות סחר, המופעל זה יותר משנה בתפוסה כמעט מלאה. כמעט אין דומה לו בעולם בגישתו המתחשבת כלפי הנשים ובתנאיו.

בהיות הנשים מוגדרות "קורבנות עבירה", הציפייה מבית המשפט היא שיתאים את עצמו לתופעה החדשה של הסחר בנשים, ויפעל באופן שונה משפעל קודם לכן. הסחבת בטיפול בתי המשפט אינה תואמת את הבנת התופעה, שבה נשים חשופות לאיומים וסחיטה מצד הסרסורים הסוחרים בהן. לפיכך, המלצות הוועדה הן לגבות עדות מוקדמת, לקיים דיונים בדן יחיד ולבנות תוכנית להגנת עדים בשביל השים המעידות.

הגדרה חדשה נוספת היא "נאנסות". ההשוואה בין נאנסות שאינן עוסקות בזנות לנשים הנסחרות לזנות חוזרת כמה פעמים. הנשים הנסחרות לזנות נתפסות כמי שנאנסות שוב ושוב. הן נאנסות משום שאין להן יכולת לעזוב את העיסוק בזנות, ומשום שלא בחרו ולא הסכימו לתנאים שבהן יעבדו. הגדרת הנשים הללו כ"נאנסות" פותחת פתח להאשמת הלקוחות בבתי הבושת בעבירת האינוס וראייתם כעבריינים פליליים, ולהחלת החקיקה בנושא "נאנסות" גם לגבי הנשים הנסחרות לזנות. דוגמה לכך היא הצעה לא לציין את שמות "קורבנות העבירה" בכתבי האישום, אלא בראשי תיבות, כמקובל במשפטי אונס והטרדה מינית.

בדרך זו, המאבק למען הנשים הנסחרות לזנות הופך להיות חלק מהמאבק הכולל למען זכויות הנשים וכחלק מהמאבק למניעת אלימות נגד נשים. אלימות זו כוללת הכאה, סחיטה, איומים ואונס, והיא מופעלת בתחום הפרטי ובתחום הציבורי, שכולל כעת גם את מעגל הזנות. ההתנגדות לסחר בנשים הופכת לחלק מהמאבק הפוליטי-הפמיניסטי.

כעת ההיבט המשפטי נותן מענה בעיקר לטיפול המקומי בישראל, אך לא לעניין חזרת הנשים למדינות המקור ויכולת הסתגלותן שם. בהיבט המקומי, החוקים שעברו הם:

הצעת חוק לתיקון סדרי דין (חקירת עדים) (תיקון - עדות שלא בפני הנאשם בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות): החוק קובע כי המתלונן על עבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות יוכל להעיד ללא נוכחות הנאשם.

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - עדות מוקדמת של נפגע מעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות): כאשר נפתחה חקירה בעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, תיגבה עדות של קורבנות העבירה מיידית כדי לאפשר לקורבנות לחזור בהקדם לארץ מוצאם.

הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון - מתן סיוע לנפגע מעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות): מי שנפגע מעבירה של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות יוכל לקבל ייצוג על ידי הסיוע המשפטי.

הצעת חוק העונשין (תיקון - קביעת עונש מינימום בסחר בנשים): החוק מוסיף את סעיף "סחר בבני אדם" לעבירות שעליהן חלים עונשי מינימום. 

חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות נותן כלים יעילים לרשויות האכיפה לסגור בתי בושת לאלתר.

ההצעה היחידה הנותנת מענה להיבט הכלכלי בארצות המקור, שלא עברה בכנסת, היא: הצעת חוק העונשין (תיקון - פיצוי לנפגע עבירה של סחר בבני אדם): לפי ההצעה הפיצוי שיינתן לקורבן עבירת סחר בבני אדם לצורך עיסוק בזנות מכוח הדין הפלילי יהיה גבוה מהסכום הקבוע, ויעמוד על 100 אלף שקלים לכל עבירה.

 

                                         *

 

תפיסת העולם שאשה שנסחרת לזנות ללא בחירתה היא קורבן מחלחלת אט-אט לציבור הישראלי. באמצעות השינוי בהגדרות נשבר המחסום שפוקו הגדיר כ"שיח חשאי", והעיסוק בנושא קיבל לגיטימציה, לרבות הסיקור בתקשורת ודאגת ארגוני הנשים לנשים הנסחרות. בנוסף לכך, שבירת מחסום השתיקה בעניין המיניות איפשרה גם להתבונן ב"זונות" שאינן נסחרות, וניצני תפיסה חדשה מופיעים גם כאן. הזנות בכללותה מתחילה להיתפס על ידי משתתפי הוועדה כפגיעה בזכויות הנשים, וקניית מין בכסף הופכת לבלתי לגיטימית בשל ההתייחסות לאשה כאל חפץ.

כל הגדרה מאפשרת מסגרת השוואה שונה עם קבוצת התייחסות התואמת את ההגדרה. למשל, הגדרת הנשים כ"עבדים" יוצרת השוואה בין הנשים לשאר העובדים הזרים, והגדרתן כ "נאנסות" יוצרת השוואה בין הנשים הנסחרות לשאר הנשים הנאנסות בידי גברים. השימוש במספר רב ומגוון של הגדרות מרחיב את מסגרות ההשוואה, וגדלה היכולת של קבוצות שונות להזדהות עם מצוקתן של הנשים הנסחרות. המאבק בוועדה הוא גם מאבק לשוני על שינוי ההגדרות, מתוך הבנה שפירושו שינוי בתפיסת העולם.  

שינוי ההגדרות הוביל לשינוי התפיסות במישור המקומי בישראל. השינוי החשוב ביותר הוא ההבנה כי הנשים נסחרות לזנות ללא יכולת בחירה אמיתית ונתונות לניצול ופגיעה מתמשכת. אך הוועדה התמקדה כמעט באופן בלעדי בנעשה בישראל, ולא הציעה פתרונות למצוקות הנשים במדינות המקור.

ההתייחסות נותרה אפוא לוקלית למרות התפיסה האוניברסלית-הליברלית של זכויות האדם. זו עדיין התייחסות לאומית הרואה את מנדט עיסוקה בגבולות הארץ. הוועדה לא נותנת כרגע פתרון למצוקתן הכלכלית של הנשים בארצות המקור, ולכן ההיצע העצום של נשים החסרות אמצעי קיום וחסרות יכולת בחירה בעיסוק, נותר כשהיה. וכך ממשיכה להסתובב "הדלת המסתובבת": נשים מגורשות וחוזרות לישראל, כמעט לאותה מציאות של סחר לזנות.

 

ביבליוגרפיה נבחרת

 

חומר ראשוני

פרוטוקולי ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, 2000-2005.

 

חומר משני

בטלר, ג'ודית. 2001. קוויר באופן ביקורתי. רסלינג: תל אביב

דה-בובואר, סימון. 2001. המין השני, כרך א': העובדות והמיתוסים. בבל: תל אביב

המרמן, אילנה. 2004. במחוזות זרים: סחר בנשים בישראל. עם עובד: תל אביב

דוח מסכם ועדת החקירה הפרלמנטארית למאבק בסחר בנשים 2000-2004. 2004. כנסת ישראל: ירושלים.

לבנקרון, נעמי. 2003. "לחיות בין זאבים", פנים. 26: 54-62

לבנקרון, נעמי, דהאן יוסי. 2003. אשה עוברת לסוחר: סחר בנשים בישראל. מוקד סיוע לעובדים זרים, אישה לאישה ומרכז אדווה: תל אביב

לבנקרון נעמי, דהאן יוסי. 2004. "סחר בנשים בישראל בחסות שלטון החוק", תיאוריה וביקורת. 24: 9-44

פאנון, פרנץ. 2005. עור שחור, מסכות לבנות. מעריב: תל אביב

פוקו, מישל. 1996. תולדות המיניות, כרך א': הרצון לדעת. הקיבוץ המאוחד: תל אביב

פוקו מישל, 1996. "הדאגה לאמת: ראיון של המחבר עם פרנסיא אוולד", בתוך תולדות המיניות. הקיבוץ המאוחד: תל אביב

Ehrenreich,Barbara and Hochschild Russel Arlie.2004. Global Woman.Henry Holt & co: New York

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
5/09/2018
הנחיות ליישום הסכם אופק חדש למורי של"ח
8
5/09/2018
עלון 5
8
27/08/2018
בקרת התקן הרב תחומית תיערך אחת ל -5 שנים
8
23/08/2018
הקפאת ניהול עצמי בחט"ב בשנת תשע"ט
8
14/08/2018
מכתבה של מזכ"לית הסתדרות המורים למנהלת האגף ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד