מה הסיפור שלך?
מה הסיפור שלך?

מה הסיפור שלך

נורית לוי

 

התיאוריה האישית של הגננת בהוראת המקרא לילדי הגן- חקר מקרים במגזר הממלכתי.

נורית לוי, גננת באשדוד. המאמר מבוסס על עבודה אקדמית, במסגרת לימודי תואר שני.

להלן יובאו קטעים מתוך המאמר.

את המחקר כולו ומסקנותיו תמצאו בהד החינוך, חוברת א' תשס"ו.

את תגובותיהם כתבו לנו כאן, בסוף הכתבה.

 

קבוצת המחקר הורכבה מחמש גננות מגני חובה מן המגזר הממלכתי, המספרות בגניהן את סיפורי התורה.

החוקרת דאגה לבחור גננות שונות ברקע האישי שלהן ובוותק בעבודה. אנו מביאים פרטים על הגננות וציטוטים מפיהן (השמות בדויים).

חנה, בת 53, היא ילידת טוניס. בגיל 12 עלתה לבדה לארץ, והתחנכה במוסד דתי בכפר אליהו. גם את הכשרתה להוראה עברה בסמינר דתי, סמינר "אפרתה", ובמשך מספר שנים לימדה כגננת במגזר הממלכתי  דתי. כיום, כשבאמתחתה 29 שנות ותק, משמשת חנה כגננת בגן חובה . הגן מונה 32 ילדים, ואת אוכלוסייתו ניתן לאפיין כמורכבת ממשפחות עולים רבות ומשכבות סוציו  אקונומיות בינוניות עד נמוכות.

חנה מגדירה עצמה לעיתים כדתייה אורתודוכסית ועל פי רוב כמסורתית. זהות זו מוצאת לה ביטוי בחגיגת חגים, בשמירת שבת ובהקפדה על כשרות - דברים להם הורגלה בבית הוריה. היא מרוצה מעצם עובדת היותה יהודיה, אך מתקשה להפריד בין מרכיב זה בזהותה לבין כלל זהותה כאדם - "אני לא שמה יהדות בנפרד מהאדם... אני מוצאת שזה הולך ביחד".

מיכל בת ה  33 נולדה וגדלה במרכז הארץ. שם אף למדה בסמינר למורים, הוכשרה כמורה/גננת מוסמכת-בכירה והחלה את עבודתה כגננת. מספר שנים עבדה כגננת משלבת ואילו כיום היא עובדת בגן רגיל, לבני 4-5. החתך הסוציו-אקונומי בגן מוגדר, על ידה, ממוצע ומטה.

מיכל גדלה בבית חילוני - בו הסממן היהודי היחידי היה החגים. כיום, בעקבות חשיפה לדת וקשיים בחיים האישיים התחזקה אמונתה של מיכל, וממנה היא שואבת כוחות.

היא אמצה לעצמה מספר מאפיינים יהודיים (כמו הדלקת נרות, ארוחה של ערב שבת וגביע יין לקידוש), אולם הדברים אינם עשויים מקשה אחת -

"אני כן מרגישה קרובה אל החב"דניקים מבחינת האמונה שיש לי. אני מרגישה קרובה לחילוניים כי זה אורח החיים שלי, וזה קצת וקצת. לא משהו מוחלט... יש אצלי גם פערים בין האמונה לבין היישום בחיי היום  יום. ויש פערים שאני מודעת להם מאד.

זאת אומרת, עם אמונה חזקה מאד, ואני מרגישה את האמונה הזאת חזק מאד, איך אני בעצם עושה את כל מה שאני עושה בשבת? אבל ... פה הגמישות שלי.

מרינה, בת ה  34, נולדה בברה"מ ולארץ הגיעה בשנת 1990. היא בעלת תואר שני בפדגוגיה ובפסיכולוגיה של הגיל הרך, ובברה"מ שימשה כמורה לכיתות הנמוכות במשך שלוש שנים. עם עלייתה ארצה, עברה מרינה קורס הסבה להוראה בארץ ב"סמינר הקיבוצים", ובמקביל החלה לעבוד כגננת משלימה. השנה, לראשונה, קיבלה לידיה גן חובה, אותו היא מנהלת.

מרינה מנהלת בארץ אורח חיים חילוני. היא מעידה: "אני הרבה מתעניינת מבחינת ההיסטוריה ומהבחינה מי אני? מה השורשים שלי? מה מיוחד בנו?". התעניינות זו היא בניגוד לאורח החיים בעבר, בילדות, אז ידעה מרינה כי היא יהודיה והשתתפה בטקסים יהודיים משפחתיים, אך לא הבינה מה משמעות הדבר ואף ניתנה לה התחושה שלא רצוי לשאול ולחקור- "נולדתי עם איזה פחד שאני יהודיה. מה הפחיד אותי כ"כ לא יודעת... במה אנחנו שונים לא ידעתי". המשמעות והערך היחידים שנתנו אז הוריה ליהדות הייתה ש"יש הבדל בין זה לזה. היהודי הוא טוב יותר- 'האומן הזה, השחקן הזה - הוא יהודי!'. אם יש איזו אישיות, מתברר שהוא יהודי. זה היה מקור לגאווה".

עדינה, בת ה  44, הינה בת להורים יוצאי פרס. היא עצמה ילידת הארץ. את ההכשרה להוראה עשתה לפני 27 שנים במדרשת שדה  בוקר. במהלך שנות עבודתה התמחתה בחינוך מיוחד לכיתות היסוד וכיום היא לומדת לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. הגן של עדינה ממרקם באזור שתושביו, ברובם, קשי יום. אחוז ניכר מן הילדים בגן הם ילדי עולים.

עדינה רואה עצמה יהודיה מסורתית, מאמינה, שחשוב לה לשמור "על צביון יהודי כמו הדלקת נרות והברכה על הנרות... על המסורת היהודית, לכבד את הדת ואת הציבור הדתי. כל מה שקשור ב...איך אני אגדיר את זה? מנהגים יהודיים, מסורת יהודית". יחד עם זאת, היא מציינת שלמאפיינים היהודיים אין ביטוי של ממש בחיי היום  יום שלה והיא אינה רואה את הדברים כסותרים זה את זה משום שאמונתה "אינה פנטית". (יתכן שמשום כך היא מגדירה עצמה פעמים אחדות גם כ"חילונית מוחלטת").

אילנית בת ה  35 היא ילידת הארץ. אילנית סיימה סמינר למודים במגמה לגיל הרך, ולפני כשנתיים השלימה לימודיה לתואר B.Ed., במהלכם התמחתה בלימודי היהדות.

אילנית עובדת כגננת באזור מגוריה מזה 12 שנה. תחילה לימדה ילדים בגילאי 4-3, ובשלוש השנים האחרונות היא גננת לילדים בגילאי 5-4. את אוכלוסיית הגן ניתן להגדיר כממוצעת ומעלה.

אילנית מספרת כי גדלה בבית שלא הייתה לו כל זיקה ליהדות. האווירה הייתה של "חילוניות מוחלטת, הפקרות מופגנת, מוצהרת, דווקאית". כיום, בביתה שלה ומתוך רצון משותף לה ולבעלה, היחס לדת הוא פחות קיצוני ומתבטא בהפרדה בין בשר לבין חלב, בצום ביום הכיפורים ובחגיגת המועדים. עם זאת, עדיין מגדירה אילנית את אורח החיים שלה כחילוני - לחגים בביתה אין אופי דתי, אלא משפחתי, והיא אינה מדליקה נרות בשבת. את הבחירה להעמיק בנושא היהדות היא מסבירה: "זה יותר מכובד להיות חילוני עם ידע מאשר חילוני בלי ידע. כמו שזה יותר מכובד להיות דתי עם ידע מדתי בלי ידע... למדתי דברים שבאמת תורמים לי. כאדם חילוני(!)... יכולתי יותר להגדיר מה אני והרגשתי יותר בטוחה להגיד את זה בקול. שזה לא משהו שצריך להעניש אותי בגללו, או שזה הופך אותי לאדם פחות טוב, או שאני מפסיקה להיות חלק מקבוצה או משהו כזה. זה פשוט הבהיר לי לגבי עצמי מה העמדה שלי, איפה אני בתוך המכלול של היהודים".

חשוב לזכור, כי אין בתפיסותיהן של הגננות כדי להציג פתרון סדור, עקבי ואחיד לבעייתיות של הוראת המקרא בידי מי שאינו אדם מאמין ולתלמידים שאינם דתיים, אך בהחלט ניתן לשאוב מתוכן רעיונות ונקודות למחשבה, העשויים לסייע בידי העוסקים בהוראה לגבש את השקפתם ודרכם.

כלי המחקר היו שני ראיונות אישיים ותצפית, כאשר הריאיון הראשון התנהל כשיחה פחותה ונסב סביב נושאי הזהות היהודית והתפיסות החינוכיות של כל אחת מהגננות.

אחריו נערכה תצפית על כל גננת בשעת מפגש במליאה בו עסקו בסיפורי התורה. בשלב הסופי התקיים ריאיון שני עם כל גננת. במהלכו הופגשו תפיסותיה, כפי שהתבררו בראיון הראשון, עם  עבודתה  ב"שטח", כפי שבאה  לביטוי בתצפית.

כל הראיונות והתצפיות הוקלטו ותומללו.

ניתוח הנתונים שנאספו נעשה על פי שיטת המחקר האיכותני. שיטה זו היא פרשנית במהותה, ועיקרה באיתור המשמעויות של ביטויים תרבותיים גלויים לעין, כפי שהם עולים מתוך דבריו של הנחקר עצמו (גירץ, 1990). לדברי אלפרט, החוקר חותר לחשוף את משמעות הדברים כפי שהם מצטיירים בעיני הנחקר, לפרש ולבאר את האירועים דרך "משקפיו" שלו (אצל זילברשטיין, בן פרץ וזיו, 1988) ולהבין את הכוונות והתהליכים הפנימיים שחווה הנחקר עצמו, ואשר לרוב אינם גלויים לעין (צבר בן יהושע, 1990).

לאור קווים מנחים אלו מויינו הראיונות על פי מונחים והכללות שקבעו הנחקרות עצמן והנחות המחקר, נבחנו ללא הרף ותוך השוואה חוזרת ונשנית אל הספרות המחקרית. תהליך אשר הביא ליצירתה של תאוריה המעוגנת במציאות(“Grounded Theory”, Strauss & Corbin, 1990) ולהגדלת מהימנותן ותקפותן של המסקנות.

בהתאם לשיטה זו נכתב "קו סיפורי", שהוא תיאור התופעה דרך משקפיו של הנחקר, בשילוב המשגות ומונחים מעולם הספרות.

שאלות המחקר היו, אם כן:

1. מהי התפיסה להוראת המקרא של כל אחת מן הגננות

2. מהם יחסי הגומלין בין התפיסות היהודיות האישיות של הגננות לבין התפיסות המקצועיות  פדגוגיות שלהן בעת הוראת המקרא.

3. מהו אופי ­הזיקה בין תפיסות ההוראה הכלליות של הגננות לבין תפיסותיהן את הוראת המקרא.

ממצאי המחקר

הממצאים מצביעים על כך, שהטקסט המקראי, למרות הקשיים שהוא טומן בחובו, זוכה לעדיפות וליחס אוהד - הן בקרב הגננות והן בקרב התלמידים: 

"הם (התלמידים) מתחננים שאני אספר להם את סיפורי התורה כל יום... אף סיפור הם לא מבקשים כמו את סיפורי התורה. הם 'משוגעים' על זה" (מתוך דבריה של חנה).

בנוסף, הגננות כולן, ללא קשר לזהותן האישית, רואות במקרא מרכיב חיוני בטיפוחה של זהות יהודית ושוקדות על יצירת יחס חיובי כלפיו. בהתייחסה לשאלה מדוע היא מספרת את סיפורי התורה, אומרת אילנית:

"זה נורא חשוב לי. אבל לא במטרה להפוך אותם לאנשים דתיים. זה חלק חשוב מהחשיפה למה שאנחנו, שיהיה לנו בסיס משותף... להרגיש שייך לקבוצה, להרגיש שאתה תורם לקבוצה הזו, ושאתה חלק ממנה, והגורל שלך שייך אליה. זה הופך אותך לחלק מאיתנו".

כפי שמשתמע מטעוניו של ש. הרמן (1979), הרי שמקורותיה של הסכמה זו בעובדה, כי מרבית היהודים בארץ מקבלים את היותם שייכים אל העם היהודי ברצון ורואים קשר בל ינתק (גם אם לא עכשווי) בין העם היהודי, ארץ ישראל והתורה. סיבה נוספת להסכמה כוללת זו היא, שגיבושה וחיזוקה של זהות ישראלית ויהודית מותנה, בראש ובראשונה, בהכרה משמעותית של תולדות עם ישראל ותרבותו (דו"ח ועדת שנהר, 1994), דבר שהגננות ציינו כחלק ממטרות ההוראה של סיפורי התורה.

ואולם, בחינת המשמעויות והמטרות אותן מייחסת כל גננת להוראת המקרא, וכן המקום שהיא מקצה לעצמה ולתלמידיה בתהליך ההוראה, מלמדים על מגוון גישות להוראת המקרא:

בחינת הקשר בין התפיסות היהודיות האישיות לתפיסת הוראת המקרא, מלמדת כי אצל שלוש גננות קיימת התאמה בין התפיסות היהודיות האישיות לבין הגישה להוראת המקרא לדוגמה, הניסוח של חנה: "אני מספרת להם ביותר אהבה, יותר חום, יותר חווייתי... אני מעבירה את זה מכל הלב, אני אומרת להם במפורש, שה' עזר לנו, הוא אוהב אותנו, הוא בחר בנו והוא לא יעזוב אותנו..." ואילו אצל שתיים מהן ההתאמה היא חלקית בלבד, שכן גננות אלו מנסות לנקוט בגן עמדות שונות מאלו שבביתן. מרינה, המקפידה על קיום מצוות בגן בנימוק ש"חייבים את המצוות כי זאת המסורת שלנו, ואני רוצה לתת להם מה שלא היה לי כשהייתי קטנה. שהם ידעו את השייכות שלהם. למרות שאני לא עושה את זה (בבית), בגן אנחנו עושים - אנחנו עושים כי אנחנו יהודים! זה מה שמבדיל אותנו מעמים אחרים..." גם מיכל, המתארת את ה' כ"פינה החמה שבלב, התקווה, כוח עליון, שאני כן חושבת שיש לו שליטה על החיים שלנו, אני כן חושבת שיש לו השפעה. אני כן חושבת שאפשר להיעזר בו כשזקוקים לו", ומאידך, בהתייחסה לעבודתה, מציינת כי "...עצם זה שאני מדברת על זה שה' בחר אותנו מבין עמים אחרים, זה כבר נותן איזו שהיא ראייה סלקטיבית... אני בעצם אומרת לילד - "אנחנו יותר טובים מאחרים בעיני ה'".

הדבר מצביע על כך, שלעיתים עשוי להיווצר מצב בו איך הלימה בין השקפותיו האישיות של המורה לבין אלו המקצועיות, שוני שמקורו בניסיון חיים מסוים (חוויות ילדות) או בתפיסות מקצועיות (תפיסת גן  הילדים בישראל כיהודי מחד וכשייך אל המגזר הממלכתי מאידך).

בדיקת הקשר שבין תפיסת ההוראה הכללית לתפיסת הוראת המקרא מלמדת על דמיון בתפיסת התפקיד של הגננת בפן האקדמי והחברתי  ערכי, אך על שונות בכל הנוגע לפיתוח אישיותו של הילד. במסגרת ההוראה הכללית חותרות הגננות לפיתוח אישיות התלמיד כיחיד (כדברי מרינה: "לתת לילד כוח ולחנך את הילד להאמין בעצמו שהוא יכול, שהוא מסוגל, שהוא יצליח. לתת לו יותר ביטחון 'מי אני ומה אני יכול') ואילו בהוראת המקרא מכוונת הלמידה בעיקרה להעמקת הזהות היהודית והזיקה אל העם היהודי, ואילו הפן האישי נבלע.

ההסבר לכך נעוץ בתפיסת מטרותיו של מקצוע התנ"ך כמטפח בראש ובראשונה את הזהות היהודית והזיקה לקבוצה היהודית (אדלר, 1988) ובמשמעויות הטעונות של נושא המקרא, המקשות על הזדהות מוחלטת עם כל הערכים והאירועים אותם הוא מייצג (שקדי, 1993). שני הסברים אלו באים לידי ביטוי בדבריה של מרינה, אשר "רואה את האבסורד ביהדות. יש הרבה דברים בתורה שלא נראים לי. מכירת בכורה, הדרך שבה יעקב קיבל את הברכה מיצחק. קשה לי לקבל את זה" ועם זאת, חשה חובה לספר את סיפורי התורה מדי יום שישי, כיוון שזו "ההיסטוריה שלנו... זה גם עוזר לנו כיהודים, להציג מי אנחנו. שאנחנו העם הנבחר, שהנה אנחנו השורשים שלכם, הנוצרים".

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
15/11/2018
יחד עם מנכ״ל משרד החינוך, שמואל אבואב ויו״ר ת“א ...
8
13/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להוראות פיקוד העורף - ...
8
12/11/2018
לאור המצב הבטחוני, בכפוף להחלטת פקוד העורף ובתיאום ...
8
6/11/2018
בנוגע לשביתה המתוכננת מחר במשק: הסתדרות המורים לא ...
8
4/11/2018
עמותת המחנכים למלחמה בגזענות ובאנטישמיות
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד