אין דבר משעמם יותר מהעיתון של
אין דבר משעמם יותר מהעיתון של

עורך ערוץ הצעירים של פורטל

 

ימי עיתונות-הנייר ספורים. האינטרנט מגדל דור חדש של קוראים, שרגיל לקצב המהיר, לריגושים המהפנטים ולמגוון אדיר של אפשרויות הבחירה. בעיני הדור הזה, אין טעם לקרוא עיתון שאי אפשר להשאיר בו טוקבק

 

אם הייתי כותב את הכתבה הזאת לאינטרנט, עד סוף הפסקה הראשונה בטח כבר הייתם מבינים די טוב מה אני הולך להגיד ב-500 המלים שלי. בסביבות השורה הזאת, ממש איפה שאתם עכשיו, הייתם מחליטים אם אתם בעדי או נגדי, ואם אתם נשארים בטור הזה או מקליקים הלאה לרחבי הרשת, למשהו הרבה יותר מבטיח.

ככה זה בעולם הווירטואלי שלי - הכל מהיר, תזזיתי, מתנשף, סטוצי. בקליק אתה בפנים, בקליק בחוץ, ולך תזכור איפה גלשת לפני שלוש דקות. כשאני כותב לאינטרנט אני יודע שהקורא שלי מגיע אלי חסר מנוחה. המוניטור מהבהב לו, הפרסומות הקופצות מתעקשות לפתות אותו והעכבר מושך אותו הלאה, פנימה, קדימה, למשהו מגרה ומסעיר יותר.

זה לא כמו כאן, שאנחנו נפגשים נינוחים ומהורהרים כאלה. לי יש עכשיו בערך 3,000 מלה להכניס אתכם אל המחשבות והרעיונות שלי ולכם יש הפנאי, הסקרנות והתשוקה להישאר, להתעמק, לשאוף פנימה את המלים והמשפטים ולהשאיר אותן עוד שנייה, לפני שתדפדפו בסבלנות הלאה למאמר הבא.

אתם, קוראי עיתון-הנייר, ודאי רגילים למתינות הזאת הרבה יותר ממני. אתם מקבלים בשקיקה את תהליך הלמידה האיטי של החומר, ואם אני לא אעשה איזו טעות גורלית בשורות הקרובות, אני מקווה שתלוו אותי, יד ביד, בהתנסות החדשה הזאת שלי, כתיבה בעיתון-נייר.

בתור איש אינטרנט, הדבר שהכי מטריד אותי עכשיו הוא שאני פשוט אגמור להגיד את כל מה שרציתי להגיד הרבה לפני שתתמלא מכסת 3,000 המלים האימתנית. זה לא שאין לי מה לומר. דווקא יש, רק שאני רגיל לקצר. לנסח הכל במינימום מלים ולהסתער בתנופה מפסקה לפסקה, לדלג תוך כמה שורות מרעיון למסקנה. למי יש כוח לקרוא יותר מדי ברשת?

הנה אנחנו מתקרבים במהירות לסופן של 300 המלים הראשונות (כן, אני סופר שוב ושוב, מתוך הרגל). בכתבות האינטרנט שלי, בשלב הזה אני כבר מתחיל לתכנן את הסוף. עוד כמה פסקאות קלילות שנכתבות כמעט מעצמן, עוד דימוי או שניים, עוד משפט נחרץ אחרון והנה כבר פסקת הסיום הדרמטית. כאן אני מתעכב לשנייה אחרונה כדי לוודא שבאמת כתבתי כל מה שרציתי, שהשתמשתי בכל המלים והביטויים שרשמתי לי להכניס. ואז אני מסיים במלוא העוצמה, במשפט המוחץ שאני רוצה שיישאר עם הגולש עוד כמה דקות אחרי הקריאה. כזה אני ברשת: לוחם קומנדו שאומן להגיד הכל ב-500 מלה.

ותראו אותי עכשיו, מחשב את צעדי בזהירות וחושש שהמחוספסות שלי ניכרת בכל בחירה, שהקצב המסחרר שאני רגיל לו נראה מהצד שלכם כהוכחה לשטחיות והבינוניות של האינטרנט והכותבים בו.

בכתבה הזאת אני אצא להילחם על כבודה של הרשת, ואנסה להגדיר טוב יותר את ההבדלים בין עיתונות-אינטרנט לעיתונות-דפוס, כפי שהם נראים מהצד שלי. ההבדל הראשון האמור הוא אורך הכתבות וקצב הקריאה. את כל מה שהיה לי להגיד בעניין הזה כבר אמרתי.

 

                                              *

 

כשאתם קוראים עיתון של נייר אתם ממשיכים בעצם מסורת. זהו קרוב לוודאי גיליון נוסף של אותו עיתון, שבו אתם מעלעלים שנים ושאולי אפילו למדתם לקרוא ולחבב את שמו בבית הוריכם. ביניכם לעיתון יש ברית שאין להפר. הוא יספק לכם את תמהיל התכנים המוכר והאהוב ואתם תרכשו אותו במסירות.

תהליך הקריאה הוא אינטימי ומהנה, אתם מתענגים על המלים הכתובות בדפי הנייר ומרגישים כמו בבית. אתם כמעט יכולים לנחש מה יהיו הכותרות בעמוד הבא, מה יהיו התמונות, ואפילו אלו מודעות מחכות לכם.

העובדים במערכת העיתון שאתם קוראים מכירים היטב את המסורת הזאת ומחויבים לה. העיתונאים הצעירים לומדים את מלאכתם מהוותיקים ומאמצים סטנדרטים שהם עצמם יעביר, בבוא היום, לממשיכיהם. דור כותבים מגדל דור  ודורש ממנו להשקיע את ההתמדה, ההקפדה והאחריות שעושות את העיתון האהוב שלכם למה שהוא.

ובאינטרנט? אצלנו הכל מבולבל כזה. בעשר שנותיה של הרשת הישראלית לא ממש הצלחנו ליצור מסורת שנוכל להישען עליה ולהגדיר את עצמנו ביחס אליה. האנשים שמנהלים ועורכים את התוכן באתרי האינטרנט באים עדיין, למרבה הצער, מתחומים אחרים וזרים כמו טלוויזיה, תיאטרון, קולנוע, כתיבה, מוסיקה, או במקרה הטוב עיתונאות-הדפוס. יש להם שברי רעיונות בנוגע למה שהם חושבים שהיו רוצים לראות באתרים שהם מופקדים עליהם, אבל אין להם סיכוי ממשי להבין את חוקי המשחק על המגרש שבו לא שיחקו מעולם.

הם מביאים הרגלי עבודה ונהלים ממקום העבודה שבו גדלו, שספק אם ניתן לעשות בהם שימוש יעיל ברשת. לדוגמה: התשלום לכותבים באינטרנט נקבע לפי מלה - מה שהתאים מאוד לימים שהעיתונאי הדפיס את המאמר שלו לאור העששית, במכונת הכתיבה, והיה צורך לתגמל אותו על כל שורה של מאמץ פיזי. היום, ברשת האינטרנט המהירה, ברור שמי שמאריך ללא צורך מרחיק את הגולשים וגורם להם להקליק הלאה מהאתר שבו מפורסמות כתבותיו הטרחניות. אז לשלם לו יותר אחר כך?

לעומת המנהלים והעורכים, רבים מחברי למקלדת, מי שכותבים באתרי האינטרנט הם דווקא צעירים שגדלו ברשת ומבינים את האנרגיה המיוחדת שלה. הם כותבים בחופשיות לקוראים שחיים את האינטרנט, גולשים בין האתרים הראשיים שלה ומדברים את שפת מנועי החיפוש, הצ'אטים, הפורומים והבלוגים המיוחדת. באין ברירה, הם נאלצים להגדיר בעצמם את האחריות ואמות המידה המקצועיות שלהם, ללא ידם המכוונת של אנשי מקצוע ותיקים ומנוסים יותר.

ועד שדור הכותבים הזה, הדור הגולש, יתפוס עמדות בכירות במערכות אתרי האינטרנט, אין מה לחפש אצלנו מסורת והיגיון. אנחנו צעירים ובוסריים מדי; אוטודידקטים שמפלסים דרך בעמל, אנשי אינטרנט הכפופים להחלטות המסורתיות של מנהלים ועורכים שחלקם מתקשים לבדוק את האי-מייל שלהם בכוחות עצמם.

הרבה פעמים מנהלים של אתרי האינטרנט מנסים להפגין שליטה וכוח, ולרכוש עיתונאי מוביל, או איש תקשורת בכיר, בהנחה שעצם סלבריטאיותם התקשורתית תמשוך את הגולשים. אבל מי שעשו את שמם בעיתונות-הדפוס מתקשים לצלוח את המעבר למדיום החדש ולהסתגל לחוקי העיתון הדיגיטלי. הכתבות שלהם ארכאיות, איטיות, ארוכות, פלספניות. באינטרנט הקצב שונה, הגולשים קובעים בעצמם מה מתאים להם ומה לא, והם חסרי סבלנות וסובלנות.

 

                                              *

 

לכותב בעיתון אין מה לחשוש מהקוראים שלו. גם אם הוא משעמם, ממחזר, לא רלוונטי או טועה - במקרה הכי גרוע, פנסיונר נמרץ ימצא זמן ויכתוב מכתב תגובה מנומק על השטויות שפירסם. כעבור שבוע, המכתב אולי יתפרסם במדור המכתבים למערכת, שחוץ מאותו פנסיונר איש לא מתייחס אליו ברצינות. אתם, שקוראים עכשיו את המאמר הזה, לא יכולים להביע את דעתכם עליו. איש אינו יודע אם אתם נהנים או חורקים שיניים, מרותקים לכל מלה או לועגים לכל מלה. דעתכם איננה נשמעת. היא אינה נחשבת. אל תעלבו, היא גם אינה קיימת.

העיתונאי הוא היחיד שחושב, כותב וזוכה לבמת דפוס כדי לפרסם את רעיונותיו. לכם לא נותר אלא להשלים בדממה עם חוקי העיתון: העיתונאי חכם ונחשב והקוראים טיפשים לא נחשבים. נסו את מזלכם במדורי המכתבים למערכת.

באינטרנט המצב שונה: בתחתית כל כתבה יש לגולשים אפשרות להוסיף את תגובתם. הם יכולים לומר שהכתבה משעממת, שהעובדות לא נכונות, שהביקורת מטעה, שהמתכון יוצא לא טעים, שהכתב חנפן, טיפש, לא מבין כלום ובלא מעט מקרים גם בן זונה. יודעים מה? תוסיפו לזה גם עשרה סימני קריאה נמרצים: מי האידיוט שכתב את השטויות האלה?!!!!!!!!!!!!!!

הגולשים, במעטה האלמוניות שלהם, מרשים לעצמם לומר בתגובות בדיוק מה הם חושבים. הם משוחררים מכל כבלי הנימוס המקובלים בכתב. אם משהו בכתבה מרתיח אותם, התגובה שלהם תהיה רושפת וחסרת רחמים. 

מי שכותב באינטרנט לא יכול להרשות לעצמו להתעלם מדעת הקוראים שלו. היא רשומה בסוף הכתבה ותלווה את הטקסט לנצח. אם הוא גרם לגולשים שמחה והתרגשות, הם ימהרו להודות לו בנחיל תגובות אוהדות; ואם הם הרגישו שהוא לא קיים את ההבטחה וביזבז את זמנם, הם יחכו לו בסוף הטקסט כדי לסגור חשבון.

עיתונאים מדור-הנייר שמזדמנים לרשת נוטים לראות בשובל התגובות (או כמו שהן נקראות בשפת הרשת, הטוקבקים) לכלוך גס וחסר תכלית. בעיניהם, אין סיבה לתת לקוראים הבורים במה להשמיע את דעותיהם המתלהמות והאלימות, ובוודאי שאין לתגובות זכות להתפרסם אם אינן מנומקות ומנוסחות.

אנחנו, הכותבים ברשת, יודעים שהטוקבקים הם כלי עבודה יקר ומדויק. דרכו נוכל להתכוונן, להשתפר ולהיות מקצועיים יותר. מבחינתי, כתיבה בלי יכולת לאמוד את הנאת הגולשים דומה לבישול במסעדה, בלי יכולת לדעת מה חושבים האורחים על המנות המוגשות להם.

בעיני, כתבה טובה היא כתבה שמצליחה לעורר משהו אצל הגולשים, גורמת להם להקליד את דעתם בסופה. אם התכוונתי להרגיז אותם, אשמח לראות שהם מעוצבנים, ואם ניסיתי לענג אותם, אני מחכה לראות אם התגובות שמחות ופגעתי בול. בעיני, כתבה נטולת טוקבקים אומרת שלאיש לא היה די איכפת  מהטקסט לומר עליו משהו.

הקוראים באינטרנט נחשבים הרבה יותר מכם, קוראי הדפוס. הם מוסיפים את מחשבותיהם וחוויותיהם, חולקים את ניסיונם ומבטאים את רגשותיהם בסוף הכתבה. דעתם הופכת לחלק מהכתבה, והדברים שהם כותבים בלהט יוקד מעניינים לפעמים הרבה יותר מהכתבה עצמה.

 

                                         *

 

האינטרנט מציע לגולשים עולם תקשורתי שכולו חידושים, שכלולים וצעידה מהירה אל העתיד. מהבחינה הזאת הוא מנצח את עיתון-הנייר בלי מאמץ. אם הכתבה בעיתון-הנייר הולכת לעולמה עם צאת הגיליון הבא, המלים שנכתבות במחשבי הרשת נשארות לעד. אם קראתם מאמר מעניין בעיתון לפני שנתיים, אין לכם סיכוי לאתר אותו שוב בלי להפוך עולמות. למען האמת, גם אם קראתם בעיתון הבוקר כתבה מעניינת, אתם זקוקים לכמה רגעים טובים של חיפוש כדי למצוא אותה. ברשת האינטרנט הטכנולוגית הכל כמובן מאונדקס, מסודר, מחולק לקטגוריות ומאוחסן בארכיון הכתבות. חיפוש קצר במנוע החיפוש של האתר, לפי שם הכותב, או נושא הכתבה, יחזיר לכם מיד את החומר המבוקש, גם אם התפרסם לפני שנים.

בכתיבה לאינטרנט אני כמעט לא צריך לתאר את הדברים שאני מתייחס אליהם.  אני פשוט מקשר למקומות הרלוונטיים ברשת ומאפשר לקוראים לבחון אותם. אם אני כותב את התרשמויותיי ממאמר מדובר, מאתר מעניין, או אפילו מלהיט חדש, ימתינו בצד הכתבה הלינקים הישירים שיאפשרו לכם לבדוק במה מדובר. הרבה יותר נעים ככה, לא?

בעיתון-הנייר קשה לכם מאוד לחלוק את חוויית ההנאה מהקריאה עם אחרים. אתם יכולים כמובן לקרוא בקול רם את הכתבה למי שנמצא לידכם, אך לרוב זה תהליך מייאש שממסמס את ההנאה וגורם לטקסט הכתוב לצלוע החוצה בצורה מאולצת ולא מחמיאה. אצלנו העניין כמובן פשוט בהרבה. לכל טקסט יש כתובת קבועה, שניתן להעביר לכל מי שיש לו חיבור אינטרנט. כל דבר שאתם רואים ברשת ניתן למשלוח לאחרים, בצירוף מחשבותיכם והערותיכם.

התחושות שלכם הן הדבר שהכי מעניין אותנו מהצד של האינטרנט. אנחנו עוקבים אחרי תנועת הגולשים וזמן השהייה שלהם באתר ולומדים על העדפותיהם ובחירותיהם. אנחנו יודעים על קריאה של כל כתבה, בודקים את תנועת הגולש בין החומרים שמוצעים לו, ומודדים את משך הגלישה שלו בכל מקום. אם נכנסתם לכתבה מסוימת ותוך שתי שניות יצאתם, נוכל להסיק שהכותרת אולי משכה אתכם, אבל הטקסט דחה.

בכל פעם שאתם לוחצים על כפתור "שלח כתבה לחבר", שממתין בתחתית כל כתבה ליד כפתור "הוסף תגובה", אתם מצביעים בעדה. כתבה שגולשים רבים בוחרים להעביר הלאה מילאה את ייעודה וגרמה להם שמחה וסיפוק, או עוררה אותם למחשבה. מובן שבתחתית כתבה מוצלחת כזאת תמצאו גם טוקבקים רבים שיסבירו לכם שהכותב עשה את עבודתו כמו שצריך.

כל כותב יודע בדיוק את מידת ההצלחה של הכתבות שלו. בעיתון-נייר רוכשים חבילת של כתבות ומאמרים, ואין דרך מדויקת לבדוק מי מהכותבים מצליח יותר ומי פחות. לעומת זאת, ברשת הכל מדוד וספור. מספר הכניסות מפריד בין כותב טוב לכותב חלש. הגולשים מסמנים, בעזרת העכברים, את הכותבים והנושאים שמעניינים אותם, ובעצם מכוונים את מערכות האתרים - אם הן קשובות ומהירות תגובה - לדרך הנכונה.

 

                                             *

 

הצלחתו של אתר אינטרנט, ולא משנה עד כמה הוא אהוד על הגולשים, נמדדת, בדיוק כמו ההצלחה של עיתון-נייר, ביכולתו לרשום הכנסות ולמכור את התכנים שהוא מייצר. הוא מציע את מרכולתו למפרסמים, כדי שאלה ישלמו תמורת הכנסת מודעות (בשפת האינטרנט הן נקראות "באנרים"). באופן לגמרי בלתי מפתיע, האתרים המצליחים ביותר כלכלית הם אלה האהודים ביותר על הגולשים. הפרסומאים בוחרים להשקיע את כספם באתרים בעלי הרייטינג האינטרנטי הגבוה ביותר, כי כך הם מקבלים חשיפה מקסימלית. אבל כמו מנהלי ועורכי אתרים שדבקים במסורת עיתוני-הדפוס ומקבלים החלטות שאינן מתאימות לרוח האינטרנט ולרחשי לב הגולשים, כך גם פרסומאים ברשת נוטים פעמים רבות לבחור בחירות מסורתיות שמזיקות להם.

רוב פרסומאי האינטרנט נלחמים בכל כוחם באנשי השיווק של האתרים על מקום בולט בשער עיתון הרשת. הם משקיעים את רוב תקציב הפרסום שלהם במודעה צבעונית וקופצנית שתמשוך עיני כל גולש באתר. בימי עיתון הדפוס, מודעה גדולה וצבעונית שנדפסה בשער הבטיחה לפרסומאי שכל מי שרק חלף על פני העיתון, ואפילו לא קנה או קרא אותו, ייחשף ללוגו של המפרסם ולמסר הפרסומי שלו.

אבל ברשת, זמן ההשתהות של הגולש בדף הראשי היא הקצרה ביותר. הוא בא, נחשף בשבריר שנייה למגוון התכנים שמוצג לו בצורה מגרה בשער, ונכנס פנימה למה שהכי מושך אותו. הבחירה המהירה גורמת לו להתעלם לחלוטין מהמסרים הפרסומיים, שמפריעים לו להחליט. בתגובה, משתדלים הפרסומאים להפעיל על הגולש לחץ גדול יותר: הפרסומות שלהם קופצות, מסתובבות, מתגלגלות, מציקות, צורחות, חוסמות את דרכו של הגולש, ובכל פעם מתנפלות עליו באגרסיביות רבה יותר. הגולשים המיומנים מתייחסים לכל העניין כאל משחק "חפש את האיקס", שבו רק רוצים לחסל במהירות את המודעה ולהיפטר ממנה, תוך שהם מתעלמים לחלוטין מהתוכן שלה.

לפרסומאי האינטרנט היה כדאי יותר לנצל את יכולת הפילוח והניתוח של הרשת ולפרסם לגולשים מוצרים שמתאימים לבחירות שהם עושים באתר. הסיכוי שהגולש יקלוט מסר פרסומי שמועבר אליו בכל זמן קריאת כתבה, כשהוא כבר בתוך האתר, גדול מהסיכוי לשכנע אותו בשער. אם הגולש נכנס לכתבה על מוסיקה, אוכל, טכנולוגיה או בריאות האשה, הוא ודאי יהיה רגיש יותר למוצרים שמתאימים לתחום ההתעניינות הזה, באותו הרגע. זה עדיף על  הצפת כל הגולשים באותן ההצעות.

בניתוח נכון של נתוני הגלישה והכרת הרגלי הביקור של הגולשים באתר, יוכלו פרסומאי הרשת להשיג תוצאות מיטביות ולהביא את הגולשים לעשות באינטרנט עסקות שתפורות לפי מידותיהם ומותאמות לצורכיהם.

 

                                               *

 

אתרי האינטרנט זקוקים לכל קליק. הם מנסים להציג לפרסומאים מקסימום כניסות של גולשים לאתר ומבטיחים להם חשיפה מוצלחת, ולכן גם לא מהססים לפנות אל המכנה המשותף המיידי ביותר, סקס. על זה כולם יקליקו. אם בעמוד האחורי של עיתון-הנייר היומי יש תמונה של "חיילות בקטיף", "קיבוצניקיות ביום כיף", או "תיכוניסטיות חוגגות את היום האחרון של חופש סוכות", באתרי האינטרנט להוטים להוכיח שהמשחק הוא כבר מזמן "למבוגרים בלבד".

"התמונות הלוהטות של הכוכבת הנוצצת", "כל מה שרציתם לדעת על משחקי מין", "הילדה הרעה של הטלנובלות" וכותרות אחרות כאלה יסמנו לכם שהגעתם לרשת. כאן נאבקים על כל גולש וזקוקים לקליק בכל מחיר.

ולכן, בכתבה הזאת, בעיתון-נייר מהוגן, אני צריך להגן על האינטרנט המופלא ומלא האפשרויות שאני מכיר, שאולי נדמה בעיניכם זול ומיוזע. בעוד עשר שנים, אני משוכנע, הכל יהיה אחרת. הנתונים האחרונים מראים כבר היום שגולשי האינטרנט מחפשים פחות תמונות עירום ואתרי סקס, ומשתמשים ברשת בתור מכשיר לגיטימי ומשוכלל לאיתור מידע שימושי. עוד מעט יבינו את זה גם אתרי התוכן ויסיק המסקנות.

לכל עיתוני-הנייר הנחשבים יש כבר היום אתרי אינטרנט תוססים, וזה רק עניין של זמן עד שאנשי הטכנולוגיה ימציאו גיליון נייר אלקטרוני, שאליו תוכלו להעביר תכנים מהאינטרנט ולקחת אותם למיטה, למטבח ואפילו לשירותים. זה יהיה עיתון שאתם ממלאים בתכנים, אתם עורכים ואתם הקוראים הכי נחשבים שלו.

ימי עיתונות-הנייר, כפי שהכרנו אותה, ספורים. האינטרנט מגדל דור חדש של קוראים, שרגיל לקצב המהיר, לריגושים המהפנטים ולמגוון אדיר של אפשרויות הבחירה. בעיני הדור הזה, אין טעם לקרוא עיתון שאי אפשר להשאיר בו טוקבק, ובוודאי אין סבלנות לקרוא כתבות של 3,000 מלה. 

הדור הזה יביט בעיתון-הנייר שאתם אוחזים כמו שאנחנו מביטים היום על מכשירי הטלוויזיה בשחור-לבן. הוא לא יוכל להבין איך הסתפקנו בכל כך מעט. למזלנו, הצעירים המהירים ההם לא יעמיקו בעניין הזה יותר מדי, הם יקליקו הלאה למשהו מעניין יותר. 

 

 

 

חדשות
דלג על חדשות

חדשות

התחל עצור
8
22/05/2018
כנסים נופשים ואירועי תרבות
8
17/05/2018
צום קל וחג שמח
8
14/05/2018
המשך הביטוח הסיעודי במסגרת פוליסה פרטית
8
14/05/2018
בעקבות דרישת הסתדרות המורים: יו"ר ועדת החינוך ...
8
10/05/2018
כזכור, הסתדרות המורים הכריזה לפני כשבועיים של ...
שלבי חינוך
דלג על שלבי חינוך
Banners
דלג על Banners
עבור לתוכן העמוד